אלטרואיזם - עקרון החיים

חקירות הטבע מגלות את תופעת האלטרואיזם. מקור המילה "אלטרואיזם" הוא במילה הלטינית "אלטר", שפירושה "זולת". המונח אלטרואיזם נטבע במאה התשע-עשרה על ידי הפילוסוף הצרפתי אוגוסט קונט, שהגדיר את האלטרואיזם כהיפוכו של האגואיזם. הגדרות שכיחות נוספות לאלטרואיזם הן נטייה לפעול לטובת הזולת, אהבת הזולת, מסירות ונדיבות יתרה לאחרים, דאגה לא אגואיסטית לטובת האחר.

למעשה, אלטרואיזם, כמו גם אגואיזם, הם מונחים שאינם הולמים שום יצור מלבד האדם, כיוון שמושגים כמו כוונה ורצון חופשי שייכים רק למין האנושי. ליצורים האחרים אין אפשרות בחירה, ופעולות של קבלה ונתינה, ספיגה ופליטה, כמו גם טרף או הקרבה עצמית, מושרשות לחלוטין בגנים ובאינסטינקטים שלהם [i]. למרות זאת, נשתמש במושגים אלה בהשאלה לגביהם כדי להבין ביתר קלות את חוקי הקיום המנהלים את החיים בטבע, במטרה להסיק מכך מסקנות בעבורנו.

במבט ראשון נראה הטבע כזירה אגואיסטית שבה מתמודדים ונאבקים הפרטים זה עם זה והחזק שורד, ומכאן נולד הצורך של חוקרים לפתח תאוריות שונות המסבירות מהו המניע הישיר או העקיף של הפרט לפעולה אלטרואיסטית. * אולם התבוננות ביתר עמקות ובראייה כוללת מראה שכל המאבקים וההתמודדויות פועלים דווקא ליתר איזון בטבע ולתמיכה קיומית הדדית, ליתר בריאות ולהתפתחות מוצלחת יותר של הטבע בכללו.

דוגמה למעגל האיזון בטבע ניתן היה לראות בתחילת שנות התשעים, כאשר החליטה ממשלת צפון קוריאה להיפטר מחתולי הרחוב אשר היוו מטרד. שבועות אחדים לאחר הכחדת מרבית החתולים חלה עליה במספר העכברים, העכברושים והנחשים, עד כדי מצב שהצריך יבוא חתולים מהמדינות השכנות.

דוגמה מובהקת נוספת מספקים לנו הזאבים. אנו רגילים להתייחס לזאבים כאל חיה מזיקה ואכזרית, אך כשהחלו הזאבים להיכחד התבררה תרומתם הרבה לאיזון אוכלוסיות האיילים, חזירי הבר ומכרסמים שונים. מתברר, שבניגוד לבני האדם המעדיפים לצוד את החיות הבריאות ביותר, הזאבים צדים דווקא את החיות החולות והחלשות. בכך הטורפים תורמים לבריאותם של בעלי החיים האחרים בשטח.

וכך, ככל שהמחקר המדעי מתקדם, כפי שהראה גם פרופ' לאסלו (ראה נספח "התהוות ההוליזם של המדעים"), הוא מגלה עד כמה כל חלקי הטבע מקושרים זה לזה כחלקי מערכת אחת כוללת.

אמנם, כשאנו מקישים מן העולם הרגשי שלנו כלפי הטבע, אנו סוברים שבטבע יש אכזריות, אך למעשה טריפה של יצור אחד על ידי האחר היא פעולה המבטיחה את המשך ההרמוניה והבריאות במערכת הכוללת של הטבע. אין היא שונה מכך שגם בגופנו מתים מיליארדי תאים בכל רגע ומיליארדי תאים מתחדשים, ודווקא בזה תלוי המשך החיים.

הרמוניה בין התאים שבגוף החי - בכל גוף חי רב-תאי בולטת תופעה מעניינת: אם נתבונן בכל תא כשלעצמו, כיחידה בפני עצמה, נראה שהוא מתפקד כאגואיסט ו"חושב" על עצמו בלבד. אולם כאשר נביט בו כחלק ממערכת, כתא בגוף, נראה כי לעצמו הוא מקבל רק את המינימום הנחוץ לקיומו וכל יתר פעילותו מכוונת כלפי הגוף. הוא מתנהג כאלטרואיסט, "חושב" רק על טובת הגוף כולו ומתפקד בהתאם לכך.

בין כל התאים בגוף חייבת להתקיים הרמוניה מלאה. בגרעין של כל תא בגוף טבוע מידע גנטי זהה; כל תא בגוף חייב להיות מודע לכללות הגוף, לדעת למה הוא זקוק ומה הוא יכול לעשות בעבורו. אלמלא כן, אין הגוף יכול להתקיים. קיומו של תא בגוף מותנה ב"התחשבות" בכללות הגוף. כל פעולותיו של התא - תחילתה והפסקתה של חלוקת התא, רכישת התמקצעות, תנועה לכיוון נקודה מוגדרת של הגוף - כל אלה מתרחשות על פי צורכי הגוף.

החיבור יוצר חיים בדרגה חדשה - אף שבכל תא מתאי גופנו יש אותה אינפורמציה גנטית בדיוק, כל תא מפעיל חלק שונה מאותו מידע תורשתי כללי, על פי מקומו בגוף ותפקידו.

בשלבים הראשונים של ההתפתחות העוברית כל התאים זהים, אך במהלך הזמן הם עוברים תהליך של התמיינות, ובו כל תא רוכש תכונות של סוג תא מסוים. לכל תא יש "שכל" משלו, אך החיבור האלטרואיסטי ביניהם מאפשר את יצירתו של יצור חדש, גוף שלם; שכלו של הגוף שייך לדרגה גבוהה יותר ואינו נמצא בתא זה או אחר אלא בחיבור ביניהם.

תא אגואיסטי הוא תא סרטני - התאים הבריאים בגוף מתפקדים תחת מגוון רחב של חוקים והגבלות, אך לעומתם התאים הסרטניים אינם מתייחסים כלל להגבלות אלה.

סרטן פירושו מצב שבו הגוף מתכלה על ידי תאיו אשר החלו בתהליך של התרבות עצמית בלתי מפוקחת. בתהליך התרבותו התא הסרטני מתחלק ללא הרף. הוא אינו מתחשב בסביבתו ואף אינו מגיב לפקודות הגוף. התאים הסרטניים הורסים את סביבתם, ובכך מפנים מרחב לצמיחתם. הם ממריצים את כלי הדם הסמוכים להם לנבוט אל תוך עומק הגידול הממאיר כדי להזין אותו, וכך משעבדים את עבודת הגוף כולו לטובת עצמם.

התאים הסרטניים מביאים למות הגוף על ידי פעילותם האגואיסטית. הם פועלים כך אף שהדבר אינו מביא להם תועלת כלשהי, שכן ההפך הוא הנכון - מות הגוף הוא גם מות "רוצחיו". כל העורמה שנוקטים התאים הסרטניים בהליך השתלטותם על הגוף מובילה אותם אך ורק אל הכחדת עצמם. וכך, כאשר האגואיזם מטפח את עצמו, הוא מוביל את הכול למוות, כולל אותו עצמו. התנהגות אגואיסטית ו"אי התחשבות" בכללות הגוף מוליכים היישר אל האבדון.

חיי הפרט מול חיי הכלל - תא בגוף "מוותר" על המשך חייו לטובת חיי הגוף במקרה הצורך. בעת התרחשות שיבושים גנטיים בתא מסוים העלולים להפוך אותו לתא סרטני, מפעיל התא מנגנון המביא לסיום חייו. החשש שהוא יהפוך לתא סרטני ויהווה סכנה לגוף כולו גורם לתא לוותר על חייו לטובת חיי הגוף.

ביטוי לפעולה אלטרואיסטית דומה אך בנסיבות אחרות ניתן לראות למשל בדרך שבה מתקיימת פטריית העובש (Dictyostelium mucoroides). בתנאי סביבה אידאליים פטריית העובש מתקיימת בצורה של תאים בודדים המספקים לעצמם מזון ומתרבים באופן עצמאי. אולם כאשר נוצר מצב של חוסר מזון, התאים מתאגדים ויוצרים גוף רב-תאי. במהלך בניית הגוף חלק מהתאים מוותרים על המשך קיומם כדי לקדם את הישרדות הגוף כולו.

עזרה לזולת - דוגמאות נוספות רבות לאלטרואיזם בטבע מביא חוקר הקופים פרנס דה ואל בספרו (Good Natured)(טובים מטבעם). באחד הניסויים השתתפו שני קופים, שהופרדו זה מזה על ידי מחיצה שקופה, כך שהם יכלו לראות זה את זה. לכל אחד מהם ניתן אוכל בזמנים שונים, והקופים ניסו להעביר אוכל זה לזה דרך המחיצה.

תצפיות הראו שערנותם ודאגתם לזולת של קופים נוטות לגדול כאשר אחד מהם פצוע או מוגבל. קופה נכה הצליחה לשרוד במשך שני עשורים באקלים קשה ואף לגדל חמישה צאצאים רק בזכות העזרה שהגישו לה הקופים האחרים. קופה אחרת בעלת מוגבלות שכלית ומוטורית הצליחה לשרוד בזכות תמיכה שקיבלה מאחותה הבוגרת, שנשאה אותה על גבה במשך תקופה ארוכה מאוד וגוננה עליה. קופה שאיבדה את ראייתה זכתה לשמירה מיוחדת מצד הזכרים. בבון שאחיו לקה בהתקף אפילפטי נעמד לצדו, הניח את ידו על חזהו ומנע בתקיפות מן המטפלים להתקרב אליו.

גם בעלי חיים אחרים נוהגים באותו אופן. דולפינים תומכים בחבריהם הפצועים ומקפידים כי יישארו בקרבת פני הים כדי לשמור עליהם מפני טביעה. חוקרים שערכו תצפיות דיווחו כי פילים שחברם הזקן שכב גוסס על החולות ניסו להרימו בכל כוחם באמצעות הכנסת חדקם ושנהביהם תחת גופו, וחלקם אף שברו את השנהב תוך כדי המאמץ. חבריה של פילה שנפגעה מכדור שירה צייד אל תוך ריאותיה התכופפו תחתיה כדי למנוע את כריעתה ארצה.

חברה שיתופית בקרב בעלי חיים - עולם החי מציג בפנינו דוגמאות מרהיבות לקיום חברה שיתופית, שבה כל פרט פועל לטובת הכלל כולו, למשל בקרב נמלים, יונקים, ציפורים ובעלי חיים נוספים.

הביולוגים אמוץ ואבישג זהבי התמקדו בחקר החיים השיתופיים של הזנבנים, ציפורי שיר חברתיות הנפוצות באזורי המדבר של המזרח התיכון, ותיארו תופעות אלטרואיסטיות רבות.

הזנבנים חיים בקבוצות, משתפים פעולה בהגנה על נחלתם ומטפלים יחדיו בקן האחד הבנוי בה. כאשר כולם אוכלים, אחד מהם שומר על הקבוצה על אף רעבונו. זנבנים המוצאים מזון מגישים אותו לחבריהם בטרם ישבעו הם עצמם. הם מאכילים את הצאצאים של חברי הקבוצה האחרים ודואגים לכל מחסורם. כאשר מתקרב טורף, הזנבנים מצייצים בקול במטרה להזהיר את חברי קבוצתם, אף שבכך הם חושפים את עצמם. הם אף מסתכנים כדי להציל חבר קבוצה שנפל בידי טורף.

תלות הדדית - המחקר המדעי גילה עד כה אין-ספור דוגמאות לתלות הדדית, ונציין כאן רק דוגמה אחת למערכת יחסים כזו בין פרט מדרגת הצומח לבין פרט מדרגת החי.

צמח היוקה מנהל מערכת יחסים של סימביוזה (תלות הדדית) עם פרפר היוקה. נקבת הפרפר עוזרת להפריית הפרח: היא מעבירה אבקה מהאבקנים של פרח אחד ומדביקה אותה בדיוק על עמוד העלי של פרח אחר. לאחר ביצוע פעולה זו היא מטילה ביצים במקום שבו עתידים להתפתח זרעי הצמח. כאשר הזחלים בוקעים הם ניזונים מהניצנים המתפתחים של צמח היוקה, אך הם משאירים די ניצנים לקיומו העתידי של הצמח. על ידי קיום מערכת יחסים זו מובטח המשך קיומם של הפרפר ושל הצמח גם יחד.

ללא עוני ומחסור - בסביבה שאינה נגועה בידי אדם, בעלי חיים מתקיימים על פי טובת החברה ולא כפי שנהוג לחשוב ש"החזק שורד", מסביר פרופ' ברגסטרום האמריקני במאמרו "האבולוציה של התנהגות חברתית" [ii]. בחברה כזו בעלי חיים שומרים על קיום מאוזן וצפיפות האוכלוסין תמיד מתאימה לתנאי המחייה. אף פעם אין עוני ומחסור לחלק כזה או אחר מהאוכלוסייה, אלא אם כן התרחשה "תאונה", שהחברה מתקנת במהירות האפשרית. החברה כולה מתקיימת בצורה שמציבה כל פרט ופרט שבה בתנאים האופטימאליים ביותר להישרדות ולשימוש אופטימלי במשאבים של הסביבה.

הכול בטבע נע לעבר איחוד - האבולוציה של הטבע מוכיחה כי תהליך הפיכת העולם לכפר גלובלי קטן אינו מקרי אלא שלב טבעי בהתפתחות הציוויליזציה לכיוון של הרמוניה כוללת. בסוף התהליך תיווצר מערכת אחת מאוזנת שכל חלקיה קשורים זה לזה ביחסי הדדיות ושיתוף פעולה, כך גורסת הביולוגית ד"ר אליזבט סאטוריס, חברת מועצת החכמה העולמית.

בהרצאה [iii] שנשאה בכנס שבו השתתפנו יחד בטוקיו בנובמבר 2005 הסבירה סאטוריס, כי כל תהליך של אבולוציה כולל שלבים של אינדיבידואליזציה, של קונפליקטים ושל תחרות, ובסופו של דבר מתאגדים הפרטים למערכת אחת הרמונית.

לדבריה, תהליך התפתחות החיים על פני כדור הארץ מוכיח זאת. לפני מיליארדי שנים אכלסו את כדור הארץ בקטריות. הבקטריות התרבו והחלה תחרות על משאבי הטבע, כמו מזון ושטחי מחיה. בעקבות התחרות נוצרה ישות חדשה המותאמת יותר לתנאי הסביבה, מושבת בקטריות, שהיא למעשה קהילה אחת של בקטריות המתפקדות כגוף אחד. בדיוק על פי אותם שלבים התפתחו יצורים חד-תאיים ליצורים רב-תאיים עד ליצירת גופים חיים מורכבים של צמחים, של בעלי חיים ושל בני אדם.

לכל פרט כשלעצמו יש אינטרס אישי. מהות האבולוציה היא בכך שפרטים בעלי אינטרס אישי מתחברים לגוף אחד ופועלים למען האינטרס הכולל שלו. סאטוריס רואה את התהליך שעוברת האנושות כיום כשלב הכרחי בדרך להתהוותה של משפחה אנושית אחת, קהילה שתספק את האינטרסים של כולנו אם רק נתפקד כחלקים בריאים בתוכה.

התבוננות מעמיקה ביסודות הטבע מראה אפוא כי האלטרואיזם הוא היסוד לקיום חיים. כל גוף חי וכל מערכת מורכבים ממכלול של תאים או חלקים הפועלים בצוותא, משלימים זה את זה בנתינה ובעזרה הדדית, מוותרים זה לזה וחיים על פי העיקרון האלטרואיסטי "אחד בשביל כולם". ככל שאנו חוקרים את הטבע, אנו מגלים עוד ועוד דוגמאות לכך שכל חלקיו קשורים זה לזה בהדדיות וכי החוק הכולל הפועל בטבע הוא חיבור בין חלקים אגואיסטיים באופן אלטרואיסטי, או בקצרה "חוק האלטרואיזם".

כוח הטבע עיצב את החיים כך שכל תא חייב להיות אלטרואיסט כלפי האחרים כדי לבנות גוף חי. הוא יצר חוקיות שעל פיה הדבק המחזיק יחד את התאים והאיברים כגוף חי הוא היחס האלטרואיסטי שביניהם. מכאן עולה כי הכוח שיוצר ומקיים את החיים בטבע הוא כוח אלטרואיסטי, כוח של אהבה ונתינה. מטרתו היא ליצור חיים המבוססים על קיום חוק האלטרואיזם, קיום הרמוני ומאוזן בין כל חלקיו.

* בהיבט ביולוגי נהוג להגדיר את האלטרואיזם כהתנהגות המביאה תועלת לאחרים, לכאורה על חשבון כושר ההישרדות וההתרבות של הפרט. כדי להסביר מדוע הפרט פועל כך פותחו כמה תאוריות, ולהלן נסקור בקצרה את העיקריות שבהן. תאוריית "הברירה הקבוצתית" גרסה כי האלטרואיזם משרת את טובת הקבוצה שאליה משתייך הפרט ולכן גם הפרט נשכר ממנה. תאוריית "ברירת הקרובים" הסבירה כי אם האלטרואיזם מופנה כלפי קרובים הנושאים גנים דומים, הפרט תורם בכך, בעקיפין, לשרידות הגנים שלו. תאוריית ה"הדדיות" טענה כי התנהגות אלטרואיסטית מבוססת על כך שהפרט זוכה לגמול כלשהו על פעולתו. עקרון ה"הכבדה" מתייחס לאלטרואיזם כאל דרך שבה מביע הפרט את ייחודו ומעלותיו.

להרחבה בנושא מומלץ לעיין בספרם של אמוץ ואבישג זהבי, טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה, הוצאת החברה להגנת הטבע 1996, וכן במאמרם של ארנון דטנר ודורון שולצינר, "יש לי אמפתיה, על אלטרואיזם וטבע האדם", גלילאו 93, מאי 2006.

[i] בנושא זה מומלץ לעיין במאמר "המקור האבולוציוני של הגן האלטרואיסטי" (A. M. Nedelcu & R. E, “The Evolutinary Origin of an Altruistic Gene”), אשר פורסם במאי 2006 בכתב העת Molecular Biology and Evolution. באינטרנט: http://mbe.oxfordjournals.org/cgi/reprint/msl610v1.

[ii]T. C. Bergstom, “The Evolution of Social Behaviour: Individual and Group Selection Models”, Journal of Economic Perspective, 16/2 (Spring 2002), pp. 67—68,. באינטרנט: www.wcfia.harvard.edu/seminars/pegroup/bergstrom.pdf.

[iii] וכן במאמר E. Sahtouris, “The Biology of Globalization”, Perspectives on Business and Global Change, Sept. 1997.

חזרה לראש הדף