הספר שהגיע אלינו מאת אברהם אבינו נקרא "ספר היצירה". זהו ספר מאוד מיוחד ומאוד קשה להבנה, משום שהוא נכתב בקיצור - רק כמה עשרות דפים. על קיומו ידוע מזה אלפי שנים והוא מצוי גם היום בכל חנות. אלא שאי-אפשר ללמוד ממנו קבלה, משום שאברהם אבינו לא התכוון לכתוב ספר לימוד לנמצאים בעולם שלנו, איך לפתח את הרגשת העליון, הרגשת העולם הרוחני - מטרתו לא הייתה ללמד את השגת העולם העליון, אלא הוא פשוט רשם כמה חוקים עיקריים שגילה על העולם החיצון לנו.
עם זאת, הוא השתמש בתרשימים, הסברים וטבלאות כדי לתאר את כל הקשרים בין העולם שלנו לעולם הרוחני, כדי להראות לנו את אופן פעולתו של העולם הרוחני: מהיכן יורדים הכוחות הרוחניים, איך הם מתלבשים בגופים של העולם הזה. כל אחד מהגופים מקבל כוח מסוים מלמעלה, הקובע מה יקרה איתו בעולם שלנו ומה יהיה איתו בסוף הדרך, כלומר, לאן האנושות תגיע בהשפעת הכוחות העליונים.
אבל "ספר היצירה" נכתב בצורה שונה מ "רזיאל המלאך". הוא מורכב מפרקים הנקראים משניות, והשפה שלו יותר מסודרת. אברהם אבינו כותב בספר על מבנה העולם הרוחני: על עשר ספירות, על פרצופים, על מערכות ההנהגה; כיצד משתלשל הכוח העליון - האור, איך מאזנים ואוספים אותו, איך הנשמה הכללית מתחלקת לנשמות פרטיות ומהו סדר השתלשלותן של הנשמות.
הוא כותב על היחסים בין הגופים בעולם הזה הנמצאים תחת השפעת הנשמות המלובשות בתוכם. הספר מאוד מעניין אבל הוא מאוד רחוק מאיתנו. עבור הנשמות של היום, הספר יכול לשמש רק כעזר בזמן הלימוד, כי יש בו כוח מאוד חזק, הייתי אומר - חום.
התכונה שמאפיינת את אברהם אבינו נקראת "חסד". הוא היה מוכר כמי שמכניס לאוהלו את העוברים ושבים - כך מתבטאת התכונה הזאת. הספר שלו נותן לאנושות את כוח ה"חסד" שלו, המאפשר לדורות הבאים אחריו להתפתח בעזרתו ולשאוף להשגה רוחנית. אבל הדורות הבאים, הנשמות החדשות שבאו אחרי אברהם, דרשו גילוי חדש, ואז באו מקובלים חדשים ...
(מתוך ההיסטוריה של הקבלה, ראיון עם העתיד)