"ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, לדרתם כתיב חסר, זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בליביה, כלים נאים באיברים דיליה, ואשה נאה דאיהי נשמתיה, דבגינה שריא שכינתא עלאה, דאיהי נשמת כל חי עליה".
וזהו עצם החיבור לזכרונו, כל מעי יהמו, היה למבשר גם לתשועה, והוא המושיע בעצמו.