פרק 11. חוויית הקריאה בזוהר

לשון הזוהר הקדוש הוא מסוגל לנשמה, אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט עִמו.

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, "דגל מחנה אפרים", ליקוטים

 
 

ספר הזוהר הוא כלי נפלא שביכולתו לפתוח בפנינו עולם ומלואו של גילויים עצומים ומפתיעים.

הזוהר הוא מעין שער למציאות האמיתית, שכרגע נסתרת מחושינו. אך כדי שנצליח להשתמש ביעילות בכוח הגילוי שטמון בו, עלינו להפנים את צורת הקריאה הנכונה בזוהר. חמשת הכללים הבאים יסכמו את כל תכני הספר, ויעזרו לכם להתכונן לקראת המסע הגדול בשבילֵי הזוהר.

 

כלל ראשון: "הלב מבין"

אל תחפשו הבנה שכלית

את ספר הזוהר לומדים עם "הלב", דרך הרצון והרגש. למה הכוונה? בניגוד לצורות הלימוד הרגילות הנהוגות בעולמנו, המבוססות על עיבוד שכלי של עובדות ונתונים, כאן עלינו לפתח גישה שונה לחלוטין. לימוד הזוהר נועד לעורר בנו שינוי פנימי, ולהכשיר אותנו לקליטת המציאות הנסתרת.

מידת ההצלחה בלימוד תלויה אך ורק במידת ההשתוקקות שלנו לגלות ולהרגיש את המציאות הזו. לכן אין כל צורך בידע מוקדם, בכישרון או בחכמה מיוחדת! כל שנדרש הוא לפתח רצון פשוט ואמיתי, לפקוח את העיניים לרווחה, לפתוח את הלב ו"לבלוע" הכול.

 

כלל שני: "האדם – עולם קטן"

פרשׁו נכון את המילים

ספר הזוהר מכיל תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מן העולם הגשמי, כמו: ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספר, אינם מדברים על העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק על מה שמתרחש בתוכנו.

לכן בזמן שאנו קוראים את הזוהר, עלינו להשתדל לפרש את המילים הכתובות בו כביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה; לראות את הטקסט כגשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.

 

כלל שלישי: "המאור שבה מחזירו למוטב"

חפשו את המאור

לא פעם אנו שומעים כי בספר הזוהר יש "סגולה" מיוחדת. סגולה היא חוק התפתחות טבעי שפועל בכל תהליכי החיים, ולא כוח מיסטי דמיוני.

המקובלים מסבירים כי העולם הגשמי שלנו נשלט כולו על ידי הרצון האגואיסטי לנצל את הזולת, ואילו בעולם הרוחני פועלת רק הכוונה לאהוב ולתת. לכן ניתן לנו אמצעי מיוחד שתפקידו לקשור בין העולמות ההפוכים, או במילים אחרות, לכוון את התכונות שלנו, בהתאם לתכונת האהבה והנתינה של העולם הרוחני – "המאור המחזיר למוטב".

ורת השפעתו של המאור נסתרת מהבנתנו כרגע, ולכן אנו מכנים אותה בשם "סגולה" או "נס". אבל מבחינתם של המקובלים, שנמצאים בהכרת העולם הרוחני, אין כאן שום "נס", אלא תהליך טבעי לחלוטין.

כל שעלינו לעשות, הם מדגישים, הוא לקרוא את ספר הזוהר ולרצות שהכוח הטמון בו יפעל עלינו בזמן הלימוד. לאט לאט נתחיל להרגיש בשינוי פנימי המתחולל בנו בזכות אותו מאור. העולם הרוחני ייפתח, ומה שנראה בעינינו בתחילה כ"סגולה", יהפוך לחוקיות ברורה ומובנת.

 

כלל רביעי: "אין דבר העומד בפני הרצון"

הכול תלוי ברצון

כולנו יודעים אילו מאמצים נדרשים מהתינוקות הקטנים כדי לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם, ובאיזו התמדה מעוררת התפעלות הם עושים זאת. הם אינם מוותרים, ומנסים שוב ושוב עד שהם מצליחים. באותו אופן גם אנחנו צריכים להמשיך בלימוד הזוהר בסבלנות ובהתמדה, עד שנתחיל "ללכת" בכוחות עצמנו ונגלה את העולם הרוחני. כל המערכת הדרושה להתקדמות כבר הוכנה עבורנו מראש. הדבר היחיד שעלינו לספק מצדנו הוא את הרצון לגדול.

 

כלל חמישי: "כאיש אחד, בלב אחד"

חיבור הוא המפתח

ספר הזוהר נכתב על ידי קבוצה של עשרה מקובלים, אשר הרכיבו ביניהם "כלי" שלם, רצון מאוחד לגילוי הכוח העליון של המציאות – הבורא. רק הקשר הפנימי ביניהם, האהבה והחיבור, אפשרו להם לפרוץ את גבולות העולם הגשמי, ולעלות לרמת הקיום הנצחי שעליה מסופר בזוהר. אם ברצוננו ללכת בעקבותיהם, עלינו לנסות לבנות בינינו קשר דומה, לחפש את עוצמת החיבור ששררה בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. הזוהר נולד מתוך אהבה, ולכן גם גילויו המחודש בזמננו יתאפשר רק מתוך אהבה.

__________

 

לפרק הזה שמסכם את הספר, בחרנו עבורכם קטעים מיוחדים מהזוהר. בין הקטעים שילבנו הסברים, הדרכה לכוונה נכונה בזמן הקריאה ועוד, כדי לסייע בידיכם להתחבר לאור שטמון בזוהר.

מומלץ לקרוא את הפרק הזה לאט. ספר הזוהר, מורה הדרך שלנו בהתפתחות הרוחנית, לא נועד לקריאה מרפרפת אלא לקריאה בנחת המלווה בחיפוש פנימי עמוק.

 

------------------------------------------------------------------------------------

איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם.
ר' מנחם מנדל מקוצק

------------------------------------------------------------------------------------

 

למה מלח חשוב כל כך?

 

ולא תשבית מלח ברית אלקיך. למה מלח חשוב כל כך? משום שהוא ממָרֵק ומבַשֵׂם את המר להטעים אותו. כי מלח הדינים, אשר במסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל, שהם מרים, עם החסדים שבקו ימין. ואם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות.

זוהר לעם, פרשת ויחי, אות תרסו

 

מלח הוא יסוד כל התבלינים והוא מוסיף טעמים לאוכל. ברוחניות, כשאנחנו מתחילים לקבל את האור העליון לתוך הנשמה זה נקרא שמתפשטים בנו "טעמים".

היצר הרע שלנו, החומר האגואיסטי שממנו אנחנו בנויים, הוא כמו תבשיל ללא תבלינים. אין לנו הנאה ממנו. לכן נאמר "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". בעזרת תוספת התבלין שהאור העליון מביא לנו, בעזרת כוונה נכונה, אותו החומר מקבל טעמים נפלאים. אז יש לנו יצר רע ולצדו הזוהר כתבלין, והשילוב שנעשה ביניהם יוליד את הקו האמצעי.

"אם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות", אומר הזוהר. כוונתו להדגיש שאם לא הייתה לנו אפשרות להמתיק את האגו, לא היינו יכולים לסבול אותו.

 

היפה בנשים

הגידה לי, הנשמה אומרת להקב"ה, אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם ההוא העליון. למד אותי סודות החכמה, שלא ידעתי ולא למדתי עד הנה, כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן.

אם לא תדעי לך היפה בנשים, הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון, צאי לך. אין את ראויה לכנוס לכאן בלי ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, תתגלגלי פעם שנייה לעולם, ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת, מהם תלמדי.

זוהר חדש, שיר השירים, אותיות תפה-תפו

 



כשמתחילים ללמוד את ספר הזוהר, הספר מכריח אותנו לעשות סדר חדש בראש, לתפוס אחרת את המציאות. הזוהר מפסל אותנו מבפנים בהתאם לאותו עולם פנימי שאליו אנחנו צריכים להיכנס, כמו מפתח שחייב להתאים למנעול שלו.

גם עכשיו העולם הרוחני נמצא בנו, אלא שאנחנו פשוט לא מרגישים אותו. אנחנו צריכים לבנות בתוכנו טבע שונה, כלי תפיסה חדשים, חושים חדשים, כדי שנוכל להרגיש אותו.

 

יעקב, עשו, לבן ובלעם

אנחנו חוקרים את עצמנו ורוצים למצוא בתוכנו את כל ההבחנות שבדברי הזוהר:

כה תאמרון לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי. מיד פתח יעקב, להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו. כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים.

מה ראה יעקב, ששלח אל עשו, ואמר עם לבן גרתי? וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו? אלא לבן הארמי, קול הלך בעולם, שעוד לא היה אדם שיינצל מידיו. כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בעור, ובעור היה אביו של בלעם, שכתוב, בלעם בן בעור הקוסם. ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מהם. ועם כל זה, לא יכול ליעקב. ורצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב, ארמי אובד אבי. ועל כן שלח לו ואמר, עם לבן גרתי, להודיעו את כוחו.

 

כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים. ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו, לא ניצל ממנו. וכל מה שידע בלעם, מלבן היה. ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך. וכל שכן לבן. וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מילה ראשונה ששלח יעקב לעשו, אמר, עם לבן גרתי, ולא זמן מועט, אלא עשרים שנה התאחרתי עמו.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אותיות כא-כג

 

אם אנחנו מציירים לנגד עינינו את כל אותן הצורות וההסברים ששמענו בבית הספר ובחיים בכלל על סיפורי התנ"ך, על יעקב, על עשו ועל כל יתר הדמויות המוכרות – וניגשים עם זה ללימוד הזוהר, אנחנו נכנסים לבלבול אחד גדול, ולא מתרכזים במה שהזוהר באמת מספר לנו. [1]

בזמן הקריאה אנחנו צריכים כמו לצאת לחלל, כאילו שאין כדור הארץ, כאילו רק נדמה לנו שכל מה שהתרחש עליו פעם אכן התרחש. והרי זמן, תנועה ומקום הם דברים דמיוניים שנמצאים בתפיסה הנוכחית שלנו בלבד.

זה שאנחנו מדמיינים לעצמנו שמשהו התקיים כאן לפני אלפי שנים ואפילו חופרים ומוצאים גילויים ארכיאולוגיים – כל זה נמצא בשכל שלנו ואנחנו קוראים לזה "המציאות". אבל עכשיו אנחנו רוצים לשנות את התפיסה הזו, אנחנו רוצים לראות את כל העולם הזה כנמצא בתוך הרצון שלנו, ובאמת רק שם הוא נמצא.

מאז שנולדנו התרגלנו לראות את הסרט הזה כך – שכאילו יש משהו שנמצא מחוץ לנו – אבל כל הסרט הזה מתרחש בתוך הרצון שלנו. עלינו להיאבק בהרגל שלנו ולשכנע את עצמנו שוב ושוב שלמעשה הכול מתרחש בתוך הרצון.

הגישה הזו לא מוחקת את המציאות, מפני שהרצון הוא המציאות. גם כשאנחנו נתקלים עכשיו במשהו, אנחנו נתקלים ברצון. גם התחושה שדברים מתרחשים עכשיו סביבנו – אלה רצונות, כוחות שמצטיירים כך לנגד עינינו.

ככל שנשתדל לחיות את התמונה הפנימית הזו דרך הזוהר, ולא נשקע בציורים ההיסטוריים של סיפורי התנ"ך שאליהם הורגלנו, הזוהר יקדם אותנו אל פנימיות התורה, אל "תורת האמת" – אל התפיסה האמיתית של המציאות.

בהדרגה, נתחיל לראות הכול ככוחות וכתכונות, ואת הכוח הכללי שמפעיל אותם – את הבורא. זהו הגילוי שאליו אנחנו שואפים. הוא מתרחש בתוך הרצון שלנו לפי מידת ההשתוות בינינו לבין הבורא. לגילוי הזה מכוון אותנו הזוהר.

 

אל תיראי תולעת יעקב

 

כל עמי העולם עובדי עכו"ם, נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים. וכולם הולכים אחר אלוהיהם. וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה, גוזלים ומכים ומנאפים, ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכוחם להרע.

וישראל, אין להם גבורה וכוח לנצח אותם, רק בפיהם, בתפילה. כמו תולעת, שאין לה גבורה וכוח, אלא בפה. ובפה היא שוברת הכל. ועל כן נקראים ישראל תולעת.

אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת, אין לשום ברייה בעולם, כמו לתולעת הזו של טוויית המשי, שממנה יוצאים כל לבושי כבוד, תלבושת המלכים, ולאחר טווייתה זורעת זרע ומתה, ואחר כך מאותו זרע שנשאר ממנה קמה לתחייה כמקודם לכן ושוב היא חיה, כך הם ישראל כאותה התולעת. שאף על פי שמתים, יחזרו ויחיו בעולם כמקודם לכן.

וכן נאמר, כי כחומר ביד היוצר, כן אתם בְּיָדִי בית ישראל. זהו חומר של אותה זכוכית, אשר אף על פי שנשברת, חוזרת ומתתקנת, ויש לה תקנה כמקודם לכן. כך ישראל, אף על פי שמתים, חוזרים לתחייה.

ישראל, זה עץ החיים, זעיר אנפין. ומשום שבני ישראל נתדבקו בעץ החיים, יהיו להם חיים, ויקומו מעפר, ויתקיימו בעולם.
זוהר לעם, פרשת וישלח, אותיות רנ-רנד

 

הנקודה שבלב, הנטייה הפנימית שיכולה להתעורר בכל אדם באשר הוא להגיע י שר אל תכונת האהבה והנתינה של הבורא, היא "ישראל". שאר הנטיות האגואיסטיות שבתוך לבנו נקראות "אומות העולם".

בדרך אל הבורא הנקודה שבלב עוברת כל מיני מצבים, כמו תולעת שמתה וחיה ומתה וחיה, עד שלבסוף היא זוכה להידבק ב"עץ החיים".

 

התנינים הגדולים

 

בֹּא אל פרעה. הלא, לך אל פרעה, היה צריך לומר. אלא שהכניס את משה חדרים לפנים מחדרים אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו.

ומשה ירא מפניו, ולא קרב, אלא לאלו היאורים, שהם מדרגות שלו. אבל לתנים עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשורשים עליונים.

כיוון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר. כמו שכתוב, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. ובארו סוד החכמה של התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, לאלו יושבי על מדין, היודעים אדונם.

זוהר לעם, פרשת בא, אותיות לו-לח

 

ספר הזוהר מדבר עלינו. הוא מספר לנו בצורה מוזרה ומשונה מאוד, שנראית כמו סיפור היסטורי או לפעמים אגדתי, על מה שקורה לנו בפנים, ורק בפנים. יש לנו ריאות, כליות, טחול ואיברים נוספים, וחוץ מזה, בתוך ההרגשה שלנו, יש הרבה מאוד רצונות, תכונות, מחשבות ודחפים שונים. כלומר, חוץ מהגוף הפיזי, קיים גם האדם שבנו.

מיהו האדם שבנו? עלינו לפתוח את עצמנו ולהתבונן. ומה נראה? את מה שבעלי הזוהר כותבים. באדם שבנו יש תכונות משה ופרעה, תנינים ויאורים ועוד ועוד. עלינו לנסות לאתר אותן בתוכנו. מה זה נותן לנו? האמת שזה לא נותן כלום, אך על ידי ההשתדלות לאתר את התכונות הללו, מגיע אלינו "המאור המחזיר למוטב", ואליו עלינו להשתוקק. אין סכנה להתבלבל ולטעות – גם אם נבין את הכול הפוך, זה לא חשוב. העיקר הוא המאמץ.

נניח שאדם יוצא משיעור זוהר ואומר לעצמו: "הצלחתי! הרגשתי שהבנתי היום מהו משה ומהו פרעה" – זה לא אומר דבר. ייתכן שבפעם הבאה הוא ירגיש: "לא הבנתי כלום, הכול יבש, חוץ מדקה או שתיים פה ושם, לא הצלחתי בכלל להתרכז". אך דווקא אותן דקות ספורות הן הרווח שלו.

לא לחינם כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שמצבי ההסתרה הם המצבים שבהם אדם יכול להתייגע. מי שמתאמץ בחושך ומרגיש שאין שום טעם, צריך להבין שהמצבים הללו – שבהם נותנים לאדם להתייגע מבלי לקבל משהו להחיות בו את האגו שלו, את הגאווה, את ההבנה, את השכל ואת ההרגשה שלו – מועילים מאוד להתקדמות הרוחנית שלו. עלינו לשמוח במצבים שאין בהם טעם, כיוון שבאמצעותם אנחנו גדלים.

 

ויברא אלקים את התנינים הגדולים. זהו לווייתן ובת זוגו. תנִינִם, חסר י' כתוב, משום שהרג את הנקבה. והקב"ה העלה אותה לצדיקים. ועל כן לא נשאר אלא תנים הגדול אחד. ודע, שלוויתן דג טהור.

לוויתן ובת זוגו שורשם גבוה מאוד. כי הים הוא המלכות מבחינת החכמה, והחשוב מכל בריות שבים הוא הלוויתן. הרי שהוא כללות החכמה שבים. אמנם אינו נמשך מחכמה עצמה, אלא מן הבינה שחזרה לחכמה, הקו שמאל שבה, המכונה נקודת השורוק. ועל כן כתוב עליהם, ויברא אלקים את התנינים הגדולים, כי הבינה נקראת בריאה.

אמנם לא נקבע מקומו בים עצמו, שהוא מלכות דאצילות, אלא מקום
הוכן בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות, למטה מן מלכות דאצילות, שהם עשרה יאורים.

זוהר לעם, פרשת בא, אות לט

 

מה נותן לנו הציור הזה, אם אנחנו לא מבינים אותו ולא יודעים איך לקשור אותו אלינו? בעל הסולם יכול היה להסביר לנו את דברי הזוהר מעבר להסבר בשפת הקבלה גם בצורה קצת יותר רגשית, בצורה קרובה יותר אלינו. אבל הוא משאיר לנו מקום למאמץ, לחיפוש. מה זה? בשביל מה זה? איפה כל זה מתרחש בתוכנו?

ודאי שזה קורה בנו. אנחנו נמצאים באין-סוף, ומהרגשתנו הנוכחית עד אין-סוף יש 125 הסתרות. עלינו לנסות להרגיש את המצב האמיתי שלנו יותר ויותר, לחזור להכרה. נותנים לנו במיוחד את הסיפור הזה, כדי שנתחיל לחפש. החיפוש יוליד בנו תכונות והבחנות חדשות, שבאמצעותן נתחיל להרגיש את מה שעכשיו אנחנו לא מרגישים. אחרת לא יתפתח בנו החוש לרוחניות.

חייב להיות כאן מאמץ מצדנו, כמו שכתוב "לפום צערא, אגרא", כלומר, לפי הצער כך הוא השכר. אין כאן כלום חוץ מיגיעה, ולכן נאמר "יגעת ומצאת, תאמין". מתי תגיע המציאה? כשהאור העליון יפעל עלינו במידה מספקת, והחוש הרוחני יושלם בתוכנו במידתו הראשונה.
לידע אין כאן שום משמעות, רק לרצון. עלינו לרצות להרגיש את מה שבאמת קורה כאן ולא את המילים. ההשגה הרוחנית היא נטייה דקה מעדינות הנפש, כמו שאמר החזון-איש [2], ולכן אי אפשר לקנות אותה בשכל, אלא רק ברצון הלב.

לא במקרה הזוהר הוא ספר סתום. כאשר אנחנו פותחים את השער הסגור הזה, אנחנו נכנסים דרכו לרוחניות. פעם ועוד פעם, יום אחרי יום, מבלי שנבין איך זה קורה, נתקדם למצב שפתאום נתחיל להרגיש משהו. לפתע יתחילו לצוץ בנו תגובות פנימיות כלפי המילים. וכך, בטבעיות נרגיש איך מצטיירת בתוכנו מציאות, איך נבנה בנו עולם חדש.

 

מהו גיהינום

 

טוב נִקְלֶה ועבד לו, ממתכבד וחסַר לָחֶם. מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם. והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאווה. והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהינום.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אות טז

 

האם גם אנחנו צריכים להרגיש את המצב הזה של גיהינום? ומאין המקובלים יודעים על כך? הם עברו זאת בעצמם. הרי לא ייתכן שהאדם יגלה משהו שלא מתוך הניסיון. אז האם כולנו חייבים להיות בגיהינום? מסתבר שכן...

תמיד אנחנו צריכים קודם להיכנס לתוך היצר הרע, לשקוע בו, ורק אז אנחנו מגלים מהו באמת. בהתחלה איננו מגלים שזה רע, הרי אם היינו מגלים זאת, ודאי לא היינו נכנסים לתוכו. בהתחלה הוא מושך, נוצץ, מנצנץ, טוב ונפלא. כך האגואיזם מרמה אותנו.

הזוהר מדבר כאן על אדם שמברר את החלקים השונים שבתוך נשמתו. הוא חייב להסתבך, ומתוך התסבוכת הזו לרדת למצב של גיהינום. מצב כזה קיים בכל מדרגה, ועל זה נאמר: "כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא"[3]. רק כשהאדם נמצא במצב הזה, הוא יכול לברר את הרוע הטמון בו. מתברר לו כמה הוא מפסיד כתוצאה מהרע שבו, עד כמה הוא לא מסוגל לעשות כלום עם עצמו ללא עזרת הבורא.

כדאי לזכור שכל מה שנכתב על ידי המקובלים מבוסס על השגתם הפנימית, כי "מה שלא נשיג, לא נגדירהו בשם ומילה"[4]. בעלי הזוהר עברו את כל המצבים האלה בעצמם. נקווה שגם אנחנו נשיג את המצבים האלה, והרי הם חלק מהדרך לגילוי האמת.

 

השער שמעל לתהום

 

שלושה אלה בני נֹח. הם הקיום של כל העולם... ומאלה נָפְצָה כל הארץ, שכל הנשמות של בני אדם באים מהם. כי הם הסוד של ג' צבעים העליונים שבבינה, ג' קווים...

כאשר הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, זעיר אנפין, השקה את הגן, הנוקבא, השקה אותה בכוח שלושה קווים הללו העליונים, מהבינה העליונה, ומשם נתפשטו הגוונים, לבן, אדום ושחור...

וכאשר תסתכל בסוד המדרגות, תמצא איך הגוונים מתפשטים לכל אלו הצדדים, ימין, שמאל, אמצע, עד שנכנסים למטה לַמַלכוּת, בסוד כ"ז (27) צינורות של הדלתות המכסים את התהום.

זוהר לעם, פרשת נח, אותיות שב-שג

 

ככל שנוכל להידמות לאור, לתכונת האהבה והנתינה שלו, כך נתחבר אליו ונגלה את צינורות השפע שלו. למעשה, גם עכשיו אנחנו נמצאים בעולם אין-סוף, אלא שהוא נסתר מאיתנו על ידי כל העולמות – ההעלמות – שקיימים בתוכנו, בתוך הרצון שלנו, מפני שהוא מנוגד לתכונת עולם אין-סוף.

 

כ"ז אותיות, עם ה' האותיות מנצפ"ך של המלכות, הם כ"ז צינורות מביאי השפע אליה, שנעשו מהם דלתות, לכסות על הדינים שבַּמלכוּת, הנקראים תהומות.

זוהר לעם, פרשת נח, אות שג

 

אנחנו בעצמנו בונים את הצינורות האלה בתוכנו, ואת הדלתות שמעליהם. פעם הדלתות הללו פותחות דרך לאור ופעם סוגרות אותה, כמו שסתומים שנפתחים ונסגרים במידת ההידמות שלנו אל האור. המאמצים שלנו צריכים להיות מכוונים למטרה אחת בלבד – לדמות את כל התכונות שלנו לתכונות הרוחניות, ולקבל בהן אור.

במידה שבה אנחנו מצניעים את הרצון לקבל על מנת לקבל שבנו (האגואיזם), והופכים אותו להיות דומה לאור (לקבל על מנת לתת), אנחנו מגלים בתוכנו את תכונת הבורא ואת מחשבת הבריאה. בתוך ספר הזוהר יש חלק מיוחד בשם "ספרא דצניעותא" שמדבר על כך, ולכן גם נאמר "וְאֶת צנועים חכמה".[5]

 

על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי

 

על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.

ביקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב, הַשָמע עָם קול אלקים.

על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, זעיר אנפין, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.

זוהר לעם, פרשת תזריע, אותיות א-ג

 

עלינו להשתדל לתרגם כל מילה בזוהר למובן הפנימי-רוחני שלה, ולא להבין אותה בצורתה הגשמית המוכרת. אם אנחנו נשארים עם המשמעות הגשמית, אנחנו מורידים את התורה מהעולם העליון אל העולם הזה, ולא לשם כך היא נכתבה. עלינו לשאוף לעלות בעזרתה מהעולם הזה אל העולם העליון.

אם אנחנו רוצים להגיע לזעיר אנפין – לבורא, ולהיות עמו במגע, אנחנו חייבים לעבור דרך המנגנון שנקרא "מלכות דאצילות" או "כנסת ישראל" – דרך אוסף הנשמות שמחוברות ישר-אל, כלומר באהבה ובנתינה. אין דרך אחרת.

אם אני לא רואה את עצמי הולך ומחבר את כל הנשמות השבורות בתוכי, ומביא את זה לבורא, למגע ולזיווג עמו – אז אין "אני". זו תמונה הכרחית שחייבת להיות ממש מול עיניי. אחרת אני בכלל לא בכיוון.

"אני" פירושו שהעברתי את עצמי דרך המנגנון הזה של חיבור בין כל הנשמות. רק כך אני יכול להיפתח לספר הזוהר. למה? כי הכוח של ספר הזוהר נועד לקיים את החיבור בין כל החלקים האלה שלי, שעכשיו נראים לי לא שלי.

נמחיש זאת כך: מגיעה מין קרן אור דקה כמו קרן לייזר, ואני צריך להיכנס בדיוק מתחת לקרן הזו כדי שתשפיע עליי. אם זזתי מילימטר הצִדה מנקודת החיבור הזו, אני לא רואה אותה. זה יכול לקרות רק בתנאי שאני הולך להתחבר עם האחרים.

 

החברים

 

כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של ר' שמעון בר יוחאי, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו הַסִתְרֵי-תורה בגלוי, שהיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד, שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה.

אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם, יצחק, יעקב, שהם חסד, גבורה, תפארת.

זוהר לעם, פרשת כי תשא, אות נד

 

הזוהר נכתב על ידי קבוצת מקובלים, ולכן הוא יכול להיות מובן רק בתוך קבוצה. כדי להתחבר אל מה שהוטמן בו, עלינו להתחבר אל כל האנשים האחרים שגם הם משתוקקים לזה. ביחד אנחנו מהווים "קבוצה".

רק הקשר בינינו יאפשר לנו לפתוח את הספר, כי כל מה שהספר מדבר עליו נמצא בין הנשמות. אם נרצה להתחבר, הרצונות שלנו ייקראו "נשמות", ובקשר ביניהן נגלה את הבורא, את האור שקושר אותנו יחד.

 

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עמהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם.

ואתם, החברים שבכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. זה שכתוב, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך.

זוהר לעם, פרשת אחרי מות, אותיות סה-סו

 

אם לא נחשוב על האיחוד בינינו בזמן הקריאה בזוהר, נפספס את העיקר.

אבל רגע, עד עכשיו דיברנו על זה שעלינו להרגיש את הדברים בתוכנו, להיכנס פנימה, ובתוך הרצונות שלנו לחפש את הפרטים המוזכרים בזוהר, ואילו עתה מדובר על חיבור לאחרים, חיבור לקבוצה שנמצאת מחוץ לנו.

העניין הוא שגם הקבוצה אינה נמצאת באמת בחוץ. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו בכל רגע שכל מה שאנחנו מרגישים כנמצא מחוץ לנו, נמצא למעשה בתוכנו.

עלינו לקשור את מושג ה"אני" שבתוכנו, עם מושג ה"זולת" שבתוכנו. אנחנו לא מרגישים "זולת" שנמצא מחוץ לגופנו, אלא גם הוא בתוכנו, בתוך הרצונות שלנו. כך מתחלקים הרצונות שלנו – יש כלים פנימיים וכלים חיצוניים, ועלינו רק לתקן את החיבור ביניהם.

אז מי הם האנשים האחרים בקבוצה? החלקים הראשונים שלנו שנחבר חזרה לעצמנו. כדי להקל עלינו להתחיל לתפוס נכון את המציאות, החלקים האלה כאילו נעים בחזרה לתוכנו פנימה, בעצמם...

 

שאלות נבחרות על אודות לימוד הזוהר

הסגולה שבספר הזוהר

--------------------------------------------------------------------------------------

נמצא בה סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף על פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה, ומאורות העליונים מתקרבים.

בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

 

שאלה: לא כל כך ברור איך בדיוק פועלת הסגולה הזו שטמונה בספר הזוהר...

במצב הנוכחי שלנו קשה להבין זאת, ולכן זה נקרא "סגולה". אומרים לי: "אם תקפוץ עשר פעמים במקום, תידלק המנורה שעל הקיר". אני באמת לא יודע מה הקשר. קיימת אפשרות ששמו מתחת לרצפה מפסק ומונה שגורם למנורה להידלק לאחר עשר קפיצות, אבל אני לא יודע את זה. כפי הנראה יש קשר, אבל הוא נסתר ממני. קשר נסתר כזה נקרא בקבלה "סגולה".

כלומר, "סגולה" היא חוק שקיים בטבע, אך אינני מכיר אותו עדיין. אלו שכבר חקרו את עצמם ואותו, אומרים לי: "אם תשתמש בו באופן כזה וכזה, אתה תפעיל אותו. אינך רואה זאת, אבל כך אתה מפעיל אותו".

לו היה מגיע לעולמנו יצור מעולם אחר, הוא היה מסתכל על תינוק ועגל בני יומם, והיה אומר שמהעגל יגדל ויצא מישהו גדול כמו נפוליאון, ואילו מהתינוק יצא מישהו קטן וחסר אונים כמו צפרדע. אך אנחנו יודעים שאם נותנים לשניהם כל מה שנחוץ להם, מאחד תצא בהמה, ומהשני אדם. זהו נס, סגולה! אנחנו פשוט התרגלנו שכך זה קורה, אך למעשה זהו נס.

התינוק הקטן פתאום מתחיל להבין, להגיב ולבצע כל מיני פעולות. מיום ליום מופיעים אצלו הרגלים חדשים. איך זה קורה? והרי אנחנו לא עשינו דבר. התרגלנו לכך שיש תהליך התפתחות, אבל למעשה זו התגלות כוח החיים, כוח רוחני שפועל בנברא ובצורה כזו מתגלה.

אותו הדבר מתרחש גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. כי הרי חוקי ההתפתחות הרוחנית אינם יוצאי דופן, אלא שההתפתחות הזו עדיין נסתרת, איננו רגילים אליה. אך לא רחוק היום שאנשים ישתמשו בחוקים הללו בדיוק כמו בכל שאר חוקי הטבע.

המקובלים אומרים לנו: "בטבע יש כוח, אפשר להזמין את השפעתו. איך? תיקח את ספר הזוהר, ככל שתקרא בו יותר, כך תיהפך לחזק יותר, חכם, מבין ורגיש. בזכות זה תתגלה לך הרוחניות. למה? כי לספר הזה יש יכולת לשנות אותך.

- אבל יש הרבה ספרים אחרים שמשנים אותי?

"נכון. אבל ספרים אחרים רק מסדירים בך את הנטיות שלך, את התכונות, את היסודות שלך. הם רק מארגנים את המערכת הפנימית שלך ומפתחים אותה. ואילו ספר הזוהר מבצע בך שינוי מיוחד, משום שבאמצעותו אתה מזמין על עצמך את ההשפעה העליונה! כתוצאה ממנה אתה מתחיל לתפוס, להרגיש ולגלות בתוכך מערכת אחרת, שבעזרתה אתה מגלה עולם חדש, עולם רוחני".

 

עולם הרצונות

אדם הנתון בחושך, ותמיד בחושך היה משכנו, בעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואחר כך מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אות צא

 

שאלה: אם אני שומע שהכול בפנים, שהכול בתוכי, איך עליי להתייחס לסובבים אותי? איך אני צריך לראות את העולם? איך אני צריך להתייחס לאוהבים שלי, לשונאים שלי, ובכלל לכל מה שקורה כאן מסביבי?

ובכן, עלינו להבין שיש רצוי ויש מצוי. המצוי זה מה שאנחנו מרגישים. הרצוי, זה מה שנגלה בעתיד, במצבים המתוקנים שלנו.

בינתיים אנחנו רק לומדים שקיימת מציאות שונה, שבה הכול מורגש בתוכנו. לעת עתה כל זה לא מציאותי עבורנו, וייתכן שכל מה שאנחנו מדמיינים כתמונה עתידית, הוא לחלוטין לא כפי שאנחנו מדמיינים אותו.

אין לנו מושג עד כמה חיינו ישתנו כשנגלה את התמונה הזאת. זה לא שהעולם שלנו ישתנה במידת מה, אלא שעולם חדש יתגלה בפנינו. לכן, כשאנחנו קוראים בספר הזוהר, עלינו להתנתק מכל המוכר לנו, ולהשתדל לצלול לתוכו, להיכנס פנימה. עכשיו אנחנו לא יכולים להימצא בשני עולמות במקביל. בינתיים, אנחנו מסוגלים להימצא בעולם אחד בלבד.

לכן אנחנו מתנתקים מהמציאות החומרית הזאת ומשתדלים לבנות תמונה שונה, בדומה לילד, שרוצה לגדול. הוא רוצה להיות גדול בכול – בסגנון הלבוש, בהתנהגות, בעיני האחרים, הוא רוצה שכולם יתייחסו אליו כאל מבוגר.

כך גם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בכל האפשרויות שבידינו, בכל הפנטזיות שלנו, שספר הזוהר מדבר על העולם החדש שלנו, שבו אנחנו נמצאים. כלומר, הספר הזה מדבר על התכונות הפנימיות שלנו, שבתוכן אנחנו נמצאים ורואים מציאות חדשה. המשחק הזה מביא להשפעתו של אור התיקון עלינו, והעולם החדש הזה מתגלה.

העולם החדש מתגלה, הישן נעלם, ואנחנו טסים אל השמים? לא. אנחנו מגלים שאנחנו חיים בתוך רצונותינו. שני רצונות – הרצון שלנו ורצון הבורא – מתגלים בתוכנו זה כנגד זה. אנחנו מרגישים אותם ונמצאים ביניהם כקו האמצעי, כ"אני" שלנו. וחוץ מזה אין כלום. בין שני הכוחות – אני.

 

ההבדל בין התורה לזוהר

גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב.

זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות ריט

 

שאלה:לשם מה אנחנו זקוקים לספר הזוהר אם יש לנו את ספר התורה?

הזוהר הוא פירוש קבלי על התורה. משה באמת כתב את היסוד, אבל התורה היא ספר מקודד. יש בה קוד אחד ויחיד, אבל עמוק מאוד – התורה כתובה ב"שפת הענפים" [6]. חכמת הקבלה מסבירה את שפת הענפים ועוזרת לקרוא את התורה ולהבין למה באמת התכוון משה.

אנחנו רגילים להתייחס אל התורה כאל סיפור היסטורי על מעלליו של שבט עתיק. אבל הקבלה מאפשרת לנו לראות דרך זה את השורשים העליונים, את הכוחות שמעוררים פעולות כאלה בעולם שלנו. בעזרת הקבלה אנחנו יכולים לעלות לרמת מערכת הכוחות ששולטת בעולם שלנו, ומשם לתקן ולנהל את המציאות.

התורה שימשה כשיטה לתיקון עבור אותם אנשים שחיו מזמנו של משה ועד לחורבן בית המקדש שסימל את הניתוק מהעולם הרוחני. אז התגלה שתורת משה כל כך רחוקה מאיתנו ואנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו ישירות דרכה. [7]

התורה מוצפנת מדי, ולא יכולה להוות מדריך עבור אותן הנשמות שנפלו לגשמיות. הנפילה יצרה צורך בהדרכה אחרת. אז נכתב ספר הזוהר. אלא שהזוהר לא נכתב לאנשים שחיו באותם ימים (תחילת הגלות) אלא לימינו אנו (סוף הגלות).

 

אוי לאותו אדם, שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים.

עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים, כתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות. ובשעה שיורדים למטה, מתלבשים בלבוש של עולם הזה. ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם.

ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה. כיוון שירדה לעולם הזה, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.
ועל כן סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא.

זוהר לעם, פרשת בהעלותך, אותיות נח-ס

 

פרק זה הוא בבחינת טעימה מן הזוהר בלבד. השתדלנו ללוות אתכם בקריאת קטעי הזוהר, על מנת להקל עליכם את ההצטרפות ללימוד. בנספחים לספר תוכלו למצוא קובץ מאמרים נבחרים מהזוהר וכן לקט ציטטות מגדולי ישראל על חשיבות לימוד הזוהר. אם תרצו להעמיק עוד בדברי בעל הסולם על הגישה ללימוד הזוהר, תמצאו עניין רב בנספח "הקדמות בעל הסולם לספר הזוהר".

גם אם נדמה לנו בהתחלה שאנחנו לא מרגישים דבר במהלך הקריאה בזוהר, כעבור עשרה שיעורים דרך הטלוויזיה או דרך האינטרנט, אפשר כבר להרגיש היטב כיצד הזוהר פועל עלינו.

השפעתו של לימוד הזוהר חזקה מאוד, והיא לא תלויה כלל במידת ההבנה שלנו, אלא במאמצים שלנו לקלוט על מה הזוהר מדבר. צריך פשוט להקשיב, לגעת בכול, לבעור מבפנים, לרצות להרגיש. זו הדרך היחידה להכיר את העולם – את העולם שלנו וגם את העולם הרוחני.

ספר הזוהר הוא חבל הצלה שהושלך אלינו על ידי הבורא. אם נתפוס את קצה החבל הזה, נוכל לטפס למעלה עד אין-סוף.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

מה רב טובך, כמה הוא עליון ויקר אור העליון ההוא שנקרא טוב. שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וזה הוא אור הגנוז שבו עושה הקב"ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם ועומד עליו.

זוהר לעם, פרשת אמור, אות ג

[1] "תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על: לא תעשה לך פסל וכל תמונה, חס ושלום" ( בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנו).

[2] הרב אברהם ישעיה קרליץ (1878-1953), "אמונה וביטחון".

[3] קהלת ז, כ.

[4] בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה".

[5] משלי יא, ב.

[6] המקובלים חוקרים את העולם העליון, הנמצא מחוץ לטווח קליטתו של האדם האגואיסט. לדבריהם, מכל אובייקט בעולם העליון הנקרא "שורש", משתלשל כוח אל העולם שלנו, ומוליד כאן אובייקט הנקרא "ענף". במאמרו "מהות חכמת הקבלה", מסביר זאת בעל הסולם: "אין לך פרט של מציאות או של מקרי המציאות המצוי בעולם התחתון שלא תמצא דוגמתו בעולם עליון הימנו, בצורה שווה כמו ב' טיפות של מים. ונקראים 'שורש וענף'. כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף בערך הדוגמא שלו, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון, מפני שמשם נחתם ונתהווה הפרט ההוא בעולם התחתון".

[7] להרחבה בנושא זה עיינו ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מאת בעל הסולם.

חזרה לראש הדף