שמחה

קט) עבדו את ה' בשמחה. כל עבודה שאדם רוצה לעבוד להקב"ה, צריכה להיות

בשמחה, ברצון הלב, כדי שתימצא עבודתו בשלמות.

צד) עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם

מושכת שמחה אחרת, העליונה.

קטז) השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם. ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עָצֵב, אלא במקום נכון, במקום שמחה. ומשום זה כל אלו השנים, שיוסף היה נפרד מאביו, ויעקב היה עצוב, לא שרתה עליו השכינה.

קיז) עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, אלא מתוך שמחה.

אין השכינה שורה מתוך עצבות, שכתוב, ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. מנגן מנגן שלוש פעמים כתוב במקרא הזה, למה? הוא כדי לעורר הרוח ממקור השלמות, זעיר אנפין, הכולל ג' קווים, שהוא רוח השלם. וג' פעמים מנגן כנגד ג' קווים שלו.

קלט) לך אכול בשמחה לחמך. פירושו, בשעה שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה, הקב"ה מקרבו ונותן לו שלווה ומנוחה. אז,

הלחם והיין שאוכל ושותה, בשמחת הלב, משום שהקב"ה רוצה במעשיו.

ב) כל מי שעוסק בתורה בעולם הזה, זוכה שייפָּתחו לו כמה שערים, כמה אורות לעולם ההוא. על כן, בשעה שנפטר מעולם הזה, התורה מַקְדמת לפניו והולכת לכל שומרי

השערים, מַכְרזת ואומרת, פיתחו שְׁערים ויבוא גוי צדיק, הַתקינו כיסא לפלוני עבד המלך. כי אין שמחה להקב"ה, אלא במי שעוסק בתורה.

נ) הביאני המלך חדריו. אם יביא אותי המלך בחדריו, נגילה ונשמחה בך, אני וכל חיילותיי. כל החיילות, בשעה שכנסת

ישראל שמחה ומתברכת, כולם שמחים, והדין אינו שורה אז בעולם. ועל כן כתוב, ישמחו השמים ותָגֵל הארץ.