|
שמד) ביום שנחרב בית המקדש למטה, וישראל הלכו בגלות, ריחיים על צווארם וידיהם קשורות לאחור, וכנסת ישראל, השכינה, נגרשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם, הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה, אלך תחילה ואבכה על דירתי, בית המקדש, על בניי, ישראל, ועל בעלי, זעיר אנפין, שנתרחק ממנה. כשירדה, ראתה מקומה חרוב, וכמה דם חסידים נשפך בתוכו, והיכל הקודש והבית נשרף באש.
שמה) אז הרימה קולה בבכי, ונתרגשו העליונים והתחתונים, והגיע הקול למעלה, עד המקום שהמלך, זעיר אנפין, שורה בו. ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות מלאכים לנַחמה, ולא קיבלה תנחומים מהם. כמו שכתוב, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה, כי לא קיבלה מהם תנחומים. כי איננו, הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא נמצא בתוכה.
שמו) רחל מבכה על בניה. היה צריך לומר, שהשכינה מבכה על בניה. רחל היא
|
|
כנסת ישראל, השכינה, אשת יעקב, אשת זעיר אנפין, שכתוב, ויאהב יעקב את רחל. וכתוב, ורחל עקרה. וכתוב, מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. שכל אלו הכתובים סובבים על השכינה.
שמז) פירוש אחר: כי איננו, פירושו אין, אין גדול בבית הזה ממני. איננו, כי הקב"ה נסתלק למעלה ונתרחק מן הכל. איננו, שאין עמה בזיווג. איננו, ששמו, השכינה, אינו שמו הגדול, אלא בגלות.
שמח) מאיזה מקום התחילה השכינה להִגלות? מבית המקדש, ששם הייתה שורה. ואחר כך הייתה מסבבת כל ארץ ישראל. ואחר כך, כשיצאה מן הארץ, עמדה תוך המדבר, וישבה שם ג' ימים. והובילה ההמון, והמחנות, והתושבים מבית המלך, מירושלים, וקראה עליה, איכה ישבה בדד.
שמט) לא נגלו ישראל מארץ ולא נחרב בית המקדש, עד שישראל כולם נמצאו חייבים לפני המלך, ועד שמנהיגי העולם נמצאו חייבים תחילה. כמו שכתוב, עַמִּי מאשרֶיךָ מתעים ודרך אורחותיךָ בִּלֵעוּ. וכיוון שראשי העם הלכו ברשע, כל העם נמשך אחריהם.
|