נשמות

לב) כמה הם האנשים אטומים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים על מה הם נמצאים בעולם. שהרי הקב"ה כשברא את העולם, עשה את האדם בצלמו, והתקין אותו בתיקוניו, כדי שיעסוק בתורה וילך בדרכיו.

לג) כי כשנברא אדם הראשון, הוא נתתקן מעפר בית המקדש שלמטה, המלכות שנקראת עפר, אבל ממלכות הממותקת בבינה, שנקראת עפר בית המקדש שלמטה. וארבע רוחות העולם, חו"ג תו"מ (חסד וגבורה, תפארת ומלכות), התחברו במקום

ההוא, שנקרא בית המקדש, במלכות הממותקת בבינה. ואֵלו ארבע רוחות העולם התחברו בארבע צדדים, שהם יסודות העולם, אש רוח מים ועפר, פנימיות חו"ג תו"מ. והתחברו ד' רוחות העולם בד' יסודות העולם, ותיקן הקב"ה מהם גוף אחד בתיקון העליון, שהוא בינה, שהמלכות שבו הייתה ממותקת בבינה. ונמצא, שגוף הזה התחבר משני עולמות, מעולם הזה התחתון, מלכות, ומעולם העליון, בינה. והוא עניין ב' נקודות שנתחברו יחד.

צד) מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה. מה שהיה כבר הוא, מטרם שברא הקב"ה עולם הזה, היה בורא עולמות ומחריבם, שזה שבירת הכלים. עד שעלה ברצון של הקב"ה, לברוא עולם הזה, ונועץ עם התורה, שהיא קו האמצעי. אז הוא נתתקן בתיקוניו, ונתעטר בעטרותיו, וברא עולם זה. וכל מה שנמצא בעולם הזה, היה אז לפניו, בעת הבריאה, ונתתקן לפניו.

צה) כל אלו מנהיגי העולם, הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם, היו נמצאים לפני הקב"ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהם בעולם הזה. וכל מה שלומדות בעולם הזה, יודעות הכל בטרם שתבואנה לעולם. ולמדנו, שכל זה הוא בצדיקי אמת.

צו) וכל אלו שאינם נמצאים צדיקים בעולם הזה, אפילו שם, למעלה, מטרם שבאו לעולם, מתרחקים מלפני הקב"ה, ונכנסים בנקב תהום הגדול, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם. ונשמה שלהם, כמו שהיא קשת עורף בעולם הזה, כך הייתה מטרם שבאה לעולם. ואותו החלק הקדוש שנתן להם הקב"ה מצד הקדושה, זורקים אותו, והולכים ומשוטטים, ונטמאים בנקב ההוא של התהום הגדול, ולוקחים חלקם משם, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם.

אם זכה אחר כך וחזר בתשובה לפני ריבונו, הוא לוקח החלק ההוא שלו ממש, חלק הקדושה שהשליך למעלה. כמו שכתוב, מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה.

כי בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הווה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות. ונמצא, שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחר זה, כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת. כמעשיהם בעולם הזה. כי כל התורה שעתידים ללמוד בעולם הזה במשך ימי שני חייהם, כבר היא נמצאת כולה שמה. וכל מעשיהם הרעים כבר מצוירים בנשמתם. וכמו שעתידים להשליך חלק הקדושה בעולם הזה, כן גם שם. ואם עתידים בעולם הזה לחטוא ולעשות תשובה, בזה אחר זה, מצויר זה למעלה בבת אחת כטבע הנצחיות. שגם זה כבר מצויר שם.

ויש הפרש בין הנשמה העתידה להיות בצדיק, ובין העתידה להיות ברשע. כי העתידה להיות בצדיק, נמצאת כבר שמה בכל קדושתה. ועל כן אינה רוצה לבוא לעולם הזה, לחומר הגוף המזוהם, אלא בגזֵרת הקב"ה. אבל אותה הנשמה העתידה להיות ברשע, היא דוחקת את השעה לבוא להתלבש בגוף המזוהם. כי היא חושקת לזוהמה.

תקצ) מיום שיורש האדם הנשמה, הכלולה מהקב"ה ושכינתו, משעה ההיא נקרא בן. זה שאמר דוד בספר תהלים,

אספרה אל חוק, ה' אמר אליי בני אתה, אני היום ילידתיך. שזה נוהג בכל אדם בשעה שמשיג הנשמה.

קמא) אחת היא יונתי תמתי, אחת היא הנשמה. מהי שכאן בשיר השירים, אנו קוראים הנשמה בלשון נקבה, יונתי תמתי, ושם, בתורה, קוראים לה בלשון זכר, אברהם.

קמב) בתורה נקרא הנשמה בלשון זכר, כלפי הגוף, מפני שהגוף בערך הנשמה, הוא כערך אישה כלפי זכר. וכן הנשמה כלפי

מדרגה עליונה ממנה, היא כנקבה בפני הזכר וכל אחד יורש מעלתו, לפי העניין. ועל כן בשיר השירים, כשהמלך שהשלום שלו, מדבר על הנשמה, שהוא מדרגה עליונה ממנה, על כן נחשבת לו כמו נקבה, וקורא אותה בלשון נקבה, יונתי תמתי. אבל בתורה, המדובר הוא בנשמה לפי עצמה. על כן קורא אותה בלשון זכר, אברהם.

תשמד) למה יורדות הנשמות לעולם הזה, ולמה מסתלקות ממנו? זה דומה למלך שנולד לו בן, וּשְׁלָחוֹ לכפר אחד לגדלו. ולגדל אותו עד שיגדל, וילמדו אותו דרכי היכל המלך. שמע המלך שבנו נגדל, מתוך אהבתו אל בנו שלח את אימו, והביאה אותו להיכלו, ושמח עם בנו.

תשמה) כך הקב"ה הוליד בן עם אימו, שהיא הנשמה העליונה הקדושה, שהן תולדות זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא), שלחו לכפר, לעולם הזה, שיתגדל בו וילמדוהו דרכי היכל המלך. כיוון שהמלך ידע שבנו נגדל בכפר הזה, והגיע העת להביאו להיכלו, מתוך אהבתו, שולח אימו, ומביאה אותו להיכלו. הנשמה אינה מסתלקת מעולם הזה עד שבאה אימו בשבילה ומביאה אותו בהיכל המלך, ויושבת שם לעולם.

תשמו) ועם כל זה, דרך העולם הוא, שבני הכפר בוכים על פרידת בן המלך מהם. חכם אחד היה שם, אמר להם, על מה אתם בוכים? וכי אינו בן המלך, שאינו ראוי שיָדור ביניכם יותר, אלא בהיכל אביו. כך משה, שהיה חכם, ראה בני הכפר שהם בוכים, על כן אמר, בנים אתם לה' אלקיכם, לא תתגודדו.

תשמז) אילו היו יודעים זה כל הצדיקים, היו שמחים בהגיע להם היום להסתלק מעולם הזה. האם אין זה כבוד עליון, שהמטרוניתא באה בשבילם להוליכם להיכל המלך, שישמח בהם המלך בכל יום. כי הקב"ה אינו משתעשע אלא בנשמות הצדיקים.

תשמח) התעוררות האהבה של כנסת ישראל, הנוקבא, אל הקב"ה, זעיר אנפין, נשמות הצדיקים למטה מעוררים אותה, משום שהם באים מצד המלך, זעיר אנפין, מצד הזכר. הרי התעוררות זו מגיע לנוקבא מצד הזכר, ונתעוררה האהבה. נמצא, שהזכר מעורר החביבות והאהבה לנוקבא. ואז הנוקבא מתקשרת באהבה אל הזכר. ומיושבת השאלה, שלא לְשֶבח לנוקבא לרדוף אחר הזכר. ועתה מבואר, שנשמות הצדיקים, שהם זכרים, מעוררים בה אהבה הזאת לזעיר אנפין.

תשמט) כעין זה תשוקת הנוקבא, לירות מים תחתונים נגד מים עליונים, אינה אלא בנשמות הצדיקים. אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שעליהם עומדים עליונים ותחתונים. ועל כן, צדיק יסוד עולם, שאפשר לפרשו על צדיק העליון, יסוד דזעיר אנפין, ואפשר לפרשו על נשמות הצדיקים. ושניהם אמת.

תשנ) והסוד של כל זה, הוא, צדיק, הוא יסוד שלמעלה, יסוד דזעיר אנפין, והוא יסוד למטה, בנוקבא ונשמות הצדיקים. וכנסת ישראל, הנוקבא, נכללת מהצדיק של מעלה ומלמטה. צדיק מצד זה, יסוד דזעיר אנפין, וצדיק מצד זה, נשמת הצדיק שלמטה, יורשים אותה, את הנוקבא. כמו שכתוב, צדיקים יירשו אָרץ, הנוקבא. הצדיק, יסוד דזעיר אנפין, יורש ארץ הזו, הנוקבא, ומשפיע לה ברכות בכל יום, ונותן לה תענוגים ומעדנים בהַמשכה עליונה מבינה, שמושך אליה.

רכ) מיום שנברא העולם, עומדות נשמות הצדיקים הגדולים לפני הקב"ה, ומתעכבות לפניו. והקב"ה מסתכל בהן, עד שמגיע הזמן להורידן בארץ, שיתלבשו בגוף. והן שולטות למעלה ולמטה. כמו שכתוב, חַי ה' אשר עמדתי לפניו. כתוב עמדתי, מטרם שירד לעולם הזה. אחר כך חזר למקומו לשמים, ועלה לחדרו. ונשמות אחרות אינן עולות למקומן עד שימותו. משום שלא עמדו מקודם לכן לפני הקב"ה, באותה המעלה, כמו חנוך ואליהו, שזכו לעלות למקומם בעודם בחיים. ומשום זה נעשה אליהו שליח ומלאך למעלה, וכן חנוך. ואלו הם שנתדבקו בַּמלך יותר ממלאך.

רכא) כל הרוחות הקדושים שלמעלה, המלאכים, עושים שליחות של הקב"ה, וכולם באים ממקום אחד. ונשמות הצדיקים באות משתי מדרגות הכלולות באחד. ועל כן עולות יותר ממלאכים, ומדרגותיהן יותר ממלאכים. וכל אלו שהיו חבויים שמה, ירדו ועלו בחייהם, כמו חנוך, שלא נמצא בו מיתה.

ב' נקודות כלולות במלכות, מנעולא ומפתחא (מנעול ומפתח). וכל האורות נמשכים רק בַּמפתחא. ונקודת המנעולא גנוזה בה. ועל כן נקראת עץ הדעת טוב ורע.

כי האנשים, שנמשכים ממלכות, אם זכה ואינו חוטא, הוא טוב, שנקודת המנעולא אינה מתגלית, וזוכה לכל האורות. ואם לא זכה, הוא רע, שמתגלית עליו נקודת המנעולא, ואז מסתלקים תכף כל האורות. ומטעם זה בא המיתה על כל אדם, כי השטן, מלאך המוות, מעורר על האדם את נקודת המנעולא, ואור החיים מסתלק בסיבתה.

ויש מַעֲלָה במלאכים שאין בבני אדם. שהרי מלאכים אינם מתים, מה שאין כן בני אדם, כיוון שכלולים גם כן מנקודה דמנעולא, הם מתים בשביל זה. ויש מעלה בבני אדם שאין במלאכים, כי המלאכים, עליהם לא מוטל התיקון, כי המפתחא אינו צריך שום תיקון, להיותו מבחינת בינה, וכל עיקרו לא בא אלא לתקן המנעולא. ועל כן הם עומדים תמיד במדרגה אחת כמו שנבראו, ואין עליות ומדרגות נוהגות בהם. מה שאין כן בני אדם, הכלולים ממנעולא, עליהם מוטל כל התיקון. ועל כן כשזוכים, עולים בעליות ומשיגים מדרגות, שאין זה במלאכים. ויש נשמות גדולות, שבחינת המנעולא גנוזה בהן ביותר עד שאינה ראויה להיגלות לעולם, והם אינם מתים. כמו שכתוב, שבחינת המנעולא שבהם גנוזה וחבויה בשורשם.