צדיקים ורשעים

לח) וייקחו לי תרומה מאת כל איש. ממי שנקרא איש, שנתגבר על יצרו. אשר יידבנו לבו. שירצה בו הקב"ה. כמו שכתוב, לך אמר לבי. צור לבבי. וטוב לב. וייטב לבו. כולם נאמרו בהקב"ה, כלומר הלב של הקב"ה, הרצון שלו. אף כאן, אשר יידבנו לבו, הוא הלב של הקב"ה. ממנו, תיקחו את תרומתי, כי שם נמצא הקב"ה, ששורה בו, ולא במקום אחר.

לט) ומאין אנו יודעים, כי הקב"ה רוצה בו ושׂם משכנו בתוכו? כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בלבו ובנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את אדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עמו וללמוד ממנו. ועל זה אמרו הראשונים, וקנה לך חבר, בשכר מלא צריכים לקנותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו.

מ) אף כך צדיק ההוא צריך לרדוף אחר

הרשע, ולקנותו בשכר מלא, כדי שיעביר ממנו זוהמה ההוא, ולהכניע הסטרא אחרא, ויעשה אותו, כי נחשב לו כאילו הוא ברא אותו. וזה הוא שבח, שיתעלה בו כבוד הקב"ה יותר משבח אחר. והתעלות הזו היא יתירה מכל, משום שהוא גרם להכניע הסטרא אחרא, ולהעלות כבוד הקב"ה. ועל זה כתוב באהרון, ורבים השיב מעוון. וכתוב, בריתי הייתה איתו.

מא) כל מי שאוחז ביד הרשע, והשתדל בו שיעזוב דרך הרע, הוא עולה בג' עליות, מה שלא עלה כך אדם אחר: גורם להכניע את הסטרא אחרא, גורם שיתעלה הקב"ה בכבודו, גורם לקיים כל העולם בקיומו למעלה ולמטה. ועל אדם זה כתוב, בריתי הייתה איתו החיים והשלום. וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעולם הזה, וזוכה לעולם הבא. כל בעלי הדין לא יוכלו לדון אותו בעולם הזה ובעולם הבא. נכנס בי"ב שערים שברקיע, ואין מי שימְחֶה בידו.

תלח) צדיק, יצר הטוב שופטו. רשע, יצר הרע שופטו. בינוני, זה וזה שופטו. מי שהוא מעץ החיים, שנמשך מזעיר אנפין, אין לו דין כלל, אין לו יצר הרע. וזהו צדיק גמור, וזהו צדיק וטוב לו. ואין טוב אלא תורה, כמו שכתוב, כי לֶקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.

וצדיק ורע לו, הוא מעץ הדעת טוב ורע, המלכות. ולמה נקרא צדיק, כיוון שרע לו, שהוא היצר הרע. אלא משום שיצר הטוב שולט עליו נקרא צדיק ורע לו, שרע ההוא

תחת רשותו.

תלט) רשע וטוב לו, שהוא התורה הנקראת טוב, אם כן למה נקרא רשע? משום שעלה להיות ראש ביצר הרע שלו, והטוב הוא תחת רשותו, כעבד תחת רבו. ואף על פי שרשע הוא מכתיר את הצדיק, וצדיק גמור יכול להענישו, כתוב, גם עַנוֹשׁ לצדיק לא טוב, כי משום טוב ההוא, שהוא תחת רגליו של הרשע, אין להענישו, אולי יחזור בתשובה ויתגבר על יצרו, והיצר הרע יהיה עפר תחת רגליו.

קי) בני העולם, הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם, במחלות ובנגעים, ובשבילו נותן רפואה לכל. מאין לנו זה? כתוב, והוא מְחוֹלָל מפשעינו מְדוכָּא מעוונותינו, ובַחֲבורתו נִרְפָּא לנו. ובחבורתו, היינו, הקזת דם, כמי שמקיז דם מזרוע, שבחבורה ההיא נרפא לנו, רפואה היא לנו לכל איברי הגוף.

קיא) ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם. כי נוח לסטרא אחרא יותר מהכל, שהדין שולט על הצדיק, כי אז אינו מחשיב לכל העולם, ואינו משגיח בהם, מרוב שמחה ששולט על הצדיק. והצדיק ההוא המתייסר על הדור, זוכה לממשלה עליונה בעולם הזה ובעולם הבא. ואם יש צדיק וטוב לו, הוא משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם.

קיב)אם ב' הצדיקים, שהאחד הוא צדיק ורע לו והשני הוא צדיק וטוב לו, לא היו בזמן אחד, יפה היה. שעל כן צדיק וטוב לו, משום

שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם, וצדיק ורע לו, משום שהקב"ה דואג לכפר על העולם. אבל יש ב' צדיקים בזמן אחד, שלזה יש מחלות ונגעים, ולזה יש כל טוב שבעולם.

אלא שבצדיק אחד מהם או שניים די על כפרת הדור, שהקב"ה אינו צריך להכות כולם, כמו שלא צריכים להכות ולהקיז דם אלא מזרוע אחת כדי לתת רפואה לכל איברי הגוף, אף כאן בצדיק אחד די.

קיג) ואם המחלה התקיפה את כל האיברים, אז צריכים להקיז דם מב' הזרועות. אף כך, אם נתרבו עוונות כבדים על העולם, אז כל הצדיקים מוכים כדי לתת רפואה לכל הדור. אבל בזמן שאינם מרובים כל כך, אז רק צדיק אחד מוכה, ושאר הצדיקים הם בשלום, כי העולם אינו צריך שיהיו מוכים כולם. ואם נרפא העם, נרפאים גם כן הצדיקים. ולפעמים נמצאים הצדיקים במחלות בכל ימיהם, כדי להגן על הדור, בזמן שהעוונות כבדים יותר. מתו הצדיקים, הרי נרפא הכל, ונתכפר.

פו) אשרי הם עם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא אותם לקרבם אליו.

פז) אז עם הקדוש צריכים להתחבר ולבוא לבית הכנסת, וכל מי שמקדים תחילה מתחבר עם השכינה בחיבור אחד. הראשון הנמצא בבית הכנסת אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת צדיק אל השכינה. וכמו שכתוב, ומשחריי ימצאונני. זהו עולה במעלה עליונה. הרי למדנו, בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד כועס. ואתה אומר, שהאחד ההוא שהקדים, נתחבר בשכינה ונמצא במדרגת צדיק?

פח) אלא, בדומה למלך, ששלח לכל בני העיר, שיימצאו עִמו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם אדם ההוא שהקדים. אמר לו המלך, פלוני, בני העיר איפה הם? אמר לו, אדוני, אני הקדמתי את

עצמי מהם, והרי הם באים אחריי לפקודת המלך. אז, היה טוב בעיני המלך, וישב שם עמו, ודיבר עמו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך ובין כך, באו כל העם ונתרצה המלך עמהם, ושלח אותם לשלום. אבל אם אלו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך, ולהראות בשבילם, ולומר שכולם באים, מיד היה כועס ונרגז המלך.

פט) אף כאן, כיוון שאחד הקדים ונמצא בבית הכנסת, והשכינה באה ומוצאת אותו, אז נחשב כאילו כולם נמצאים שם, כי זה מחכה עליהם שם. מיד מתחברת השכינה עמו, ויושבים בחיבור אחד ועושה היכרות עמו, ומושיבו במדרגת צדיק. ואם אחד לא הקדים ולא נמצא שם, כתוב, מדוע באתי ואין איש? ואין עשרה, אינו כתוב, אלא, ואין איש, כלומר אחד, שיתחבר עמי להיות אצלי. כמו שכתוב, איש האלקים, שפירושו להיות במדרגת צדיק.