כאשר ילד קטן רוצה לאכול, לשתות, להתרחץ, לשחק או לטייל, אימו מעמידה את עצמה לשירותו. האם מרגישה את הילד כחלק בלתי נפרד ממנה. ביתר דיוק, הילד הוא החלק העיקרי במערכת הרצונות של האם, ולכן היא נותנת את כולה בשבילו. כך הטבע גורם לאימא להתייחס לצאצאיה כדי לקיים את התפתחות החיים.
כדי להרגיש את העולם הרוחני, עלינו להגיע ליחס שכזה לזולת. התהליך הזה קורה בהדרגה. וגם אם קשה לנו כרגע לתאר שזה אפשרי – שאני ארצה למלא רצון של מישהו יותר מאשר את הרצון של עצמי – בכל זאת, בתוכנו, עמוק בפנים, יחס כזה נמצא. מושרשת בנו מעין "אישיות" פנימית רוחנית. כשאנחנו משתדלים לעורר אותה בעזרת לימוד הקבלה, היא יוצאת מהמסתור, ממעמקים, ומתחילה לצמוח.