בכולנו טבועות נטיות אגואיסטיות כמו שליטה וגאווה. כשמדובר בנו, אנחנו לא כל כך שמים לב אליהן, אבל השתלטנות והיהירות של אנשים אחרים מרגיזות אותנו.
האגו שלנו, כמו שופט מחמיר וחד הבחנה, עוזר לנו לחקור את הרע שמתגלה לעינינו אצל אחרים, לשפוט אותו ביתר דיוק ועמקות, להגיע לכל פרט ופרט.
האגו מאפשר לנו לזהות דברים רעים קודם כל מחוץ לנו, ורק לאחר מכן להבין שבאמת הכול נמצא בתוכנו. על זה נאמר "כל הפוסל, במומו פוסל". [1] אבל אנחנו עתידים לגלות שזה לא ש"ההוא שתלטן וההיא גאוותנית", אלא זה אני זה שרואה אותם כך, בגלל הרצון המקולקל שלי.
"מי שרואה שום רע בחברו, העניין הוא כמו שמסתכל במראה: אם פניו מטונפים, רואה גם כן במראה כך, ואם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי. כמו שהוא, כך רואה".
הבעל שם טוב [2]