אדם שמתקדם בתהליך הרוחני צריך להבין שכל ההפרעות שבהן הוא נתקל בדרכו הרוחנית, באות מהבורא. ההפרעות ניתנות ברמות שונות ובכל מיני צורות, בהתאם למבנה הנשמה ולמה שעליה לעבור כדי להשלים את תיקונה הרוחני.
אנחנו לא אמורים לבדוק מדוע אנחנו מקבלים דווקא את ההפרעות הללו. לעולם לא נוכל להבין את ההפרעות כל עוד אנחנו נמצאים במדרגות שבהן אנו חווים אותן. עלינו להתעלות מעליהן, כאילו לא לשים לב אליהן, ולחשוב רק על המטרה הרוחנית.
בכך שאנחנו מתגברים על ההפרעות בדרך, למען השגת המטרה – פעם עלינו לחצות "נהר", פעם "הסלע" שעליו אנחנו עומדים נסדק, פעם אנחנו ניצבים על "פי תהום" ופעם "טייפון" מאיים עלינו – אנחנו הופכים אותן לעזרה, ודווקא מהן נבנית המטרה עצמה.
אף הפרעה אינה מגיעה לאדם במקרה, כולן נקבעות על פי תכונות הנשמה. האופן שבו נשברה כל נשמה ונשמה קובע את אופי ההפרעות שמתגלות כדי לתקנה. בכך שאנחנו משתוקקים למטרה הרוחנית למרות ההפרעות, אנחנו מתקנים אותן, והן מתמלאות בהשגה, בהבנה ובהרגשה, בקשר עם הבורא.
"בשעת ההשגה מורגש שפע המתגלה ומתיישב דווקא על כל ההפכים... וכל איבריו וגידיו יאמרו ויעידו לו, אשר כל אחד ואחד מבני העולם היו מקצצים ידיהם ורגליהם שבע פעמים ביום, כדי להשיג רגע אחד בכל ימי חייהם, בטעם כזה המורגש להם".
בעל הסולם, אגרת ח'