"הנה ידוע מפי ספרים ומפי סופרים, שהבורא הוא טוב ומיטיב, היינו שהשגחתו מתגלה לַתחתונים בבחינת טוב ומיטיב".
בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ד
המקובלים כותבים לנו שהבורא הוא טוב ומיטיב. שהוא ברא אותנו כדי להיטיב לנו, שהוא אוהב אותנו ודואג לנו. אבל כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו, נראה שלכל אחד חסר משהו, לכולנו יש טענות כלפי מה שקורה לנו בחיים.
"במצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים ייסורים, זה גורם להם, שמרשיעים את קונם. ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים את הבורא. כמו שאמרו חז"ל: איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו".
בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ד
חכמת הקבלה מלמדת אותנו, שכדי שגם אנחנו נוכל להרגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב, עלינו לתקן את כלי הקליטה שלנו. אדם שעושה זאת נקרא צדיק, מפני שרק אז אפשר להצדיק את הבורא.
למה הכוונה? הבורא, הכוח העליון שבטבע, הוא טוב ומיטיב. אנחנו לא חשים זאת באופן טבעי, כי הוא יצר אותנו הפוכים ממנו. אגואיסטים. בתהליך התיקון שלנו אנחנו הופכים את עצמנו לדומים לו, ואז כלי הקליטה שלנו מתרחבים.
אפשר לומר שאנחנו כמו מינוס בתוך שדה גדול של פלוס, והעבודה שלנו היא להתהפך לפלוס, ולגדול יותר ויותר. דרגות ההתקרבות אל הבורא, אל הפלוס המוחלט, הן דרגות של פלוס, כלומר דרגות של הרגשת הטוב, והן שנקראות בקבלה "דרגות הצִדְקוּת".