פותחים את הזוהר

Michael Laitman

Unlocking The Zohar

Copyright © 2010 by Laitman Kabbalah Publishers
1057 Steeles Avenue West, Suite 532
Toronto, ON M2R 3X1, Canada
All rights reserved

www.kab.co.il

צוות עורכים:

א. לוי, ג. שדמון, ד. אהרוני, א. סופר, ל. גור, ש. כרמון, ח. רץ, נ. נבון, מ. אדמוני,
א. אוחיון, ד. נהרי, פ. יהוד נתנאל, ש. מימון, ט. יחיא, מ. ויזל

צוות "זוהר לעם":

ב. גירץ, מ. כהן, א. צ'רניאבסקי, ת. יפהר, ח. רוזנווסר, ל. ויגדור, ל. פלס חן, א. מולא, ל. שמע-פנחס, מ. יחיא, ד. אקרמן, נ. דוייב, י. וולפמן, ג. באומפלד, מ. סינקלר, ש. חבאני, ח. לוי, ג. יצחקוב, כ. גבאי, ט. רפאלי, נ. לוי, נ. חסיד, א. רוזנווסר, י. גרובר, ב. פרג'ון, מ. בר, ו. דבש

עריכה לשונית: ר. גלר

ניהול: מ. ברושטיין

גרפיקה: ז. קוצינה

עימוד: ג. זהבי

עיצוב: סטודיו יניב

נדפס בישראל, תשע"א

2010 © כל הזכויות שמורות למיכאל לייטמן

מסת"ב: I.S.B.N: 978-965-7065-85-3

דאנאקוד 760-25

יזהירו כזוהר הרקיע... אלו הם המשתדלים בזוהר הזה, הנקרא ספר הזוהר.

ספר הזוהר, פרשת בהעלותך, אות פח

בספר הזוהר טמון כוח מיוחד המסוגל להביא אותנו אל הטוב המושלם. הוא סוחף, מרתק, ממגנט, עד כדי כך שאנשים רוצים לחזור ולהתחבר אליו שוב ושוב. עבור מי שעוסק בו, הופך הזוהר להיות מקור של אנרגיה, כוח חיים. בעזרת הזוהר נוכל לפתוח לעצמנו חיים חדשים ולהתחבר לטוב ולעונג.

_________

ספר זה הוא מעין הקדמה מקיפה ומעמיקה לסדרת הספרים "זוהר לעם". הסדרה "זוהר לעם" מציעה לקורא מהדורה קלה וידידותית של ספר הזוהר, אך כדי להפיק ממנה את המיטב מומלץ לקרוא תחילה את הספר הזה, שמטרתו להכין את הקורא לקריאה נכונה בזוהר.

זהו ספר ללימוד עצמי, ולא נדרש כל ידע מקדים כדי להבין את האמור בו. בחלקו הראשון נתוודע אל מהותה של חכמת הזוהר, נבין מהן הסיבות להיותה נסתרת במשך אלפי שנים ומה היא יכולה לתת לנו לחיים היום. בחלק השני נלמד מהי הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות ונכיר את תכנית ההתפתחות של הבריאה. ולבסוף נפתח את ספר הזוהר ויחד ננסה לפענח את סודו.

ולכל אלה שבתום הלימוד גברה סקרנותם ורוצים לטעום עוד מהזוהר, בנספח 3 ליקטנו במיוחד עבורכם מאמרים נבחרים מתוך "זוהר לעם". הידע שברשותכם כעת יאפשר לכם להתחיל להרגיש את עוצמתו של הזוהר וליהנות מזיו השפעתו.

----------------------------------------------------------------------------------------

הזוהר היה עתיד להיות גנוז... עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים,

שאז יתגלה.

רבי ישעיה הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש

----------------------------------------------------------------------------------------

גדולתו של ספר הזוהר

מי שלא ראה אור ספר הזוהר לא ראה אור מימיו.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב [.1.]

מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך יקרא דור אחרון, והותרה הגזֵרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540] מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים.

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי [.2.]

ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים.

ספר הזוהר, פרשת נשא, אות צ

כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר הפורץ נתיבות חדשות, משׂים במדבר דרך מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה.

הראי"ה קוק[.3.]

חִיוּת אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר.

ר' יצחק אייזיק מקומרנה[.4.]

כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון. על

מה ברא כל הבריות האלה, ומה הוא רוצה בהם, ומה יהיה סוף

כל סיבובי העולם.

הרמחייל, קלייח פתחי חכמה, פתח ל'

הזוהר הוא ״ספר הספרים״ של חכמת הקבלה, חכמת האמת. הוא מתגלה כיום כדי להצעיד אותנו קדימה, אל ממד עליון יותר. מה מיוחד כל כך בזוהר ובקבלה ? מהן הסיבות לכך שדווקא היום פורצת החכמה אל מרכז ההוויה האנושית, ומתפתחת בקצב שיא?

האנושות מתפתחת כל הזמן. בתקופה הקדומה היו הרצונות של האדם בסיסיים מאוד - רצונות למזון, למין, למשפחה, למחסה וכדומה, רצונות טבעיים שהם צורך קיומי. בהמשך התפתחו בנו רצונות גדולים יותר - רצונות לעושר, לשליטה, לכבוד ולידע.

במשך כל ההיסטוריה, דור אחר דור, ניסינו למלא את כל הרצונות שהתעוררו בנו, למצוא בכל ההתפתחות הזו אושר, אהבה וחיים טובים. היום אנחנו רואים שהריצה הייתה כמעט לחינם. כל דור אמנם מפותח יותר מבחינה חומרית, אך גם סובל יותר. השימוש הרווח בסמים כמפלט, בתרופות נגד דיכאון וכן הלאה, הם סממנים של ריקנות פנימית.

בכל רגע נתון התקשורת, אמצעי הפרסום והסובבים אותנו מחדירים בנו עוד ועוד רצונות, ואנחנו מצדנו ממהרים למלא אותם. זה יכול להיות בגד חדש, מכונית, דירה, משרה מכובדת יותר, תואר יוקרתי, טיול לחו״ל או אפילו ארוחה במסעדה טובה. אבל בכל פעם שאנו משיגים משהו כזה או אחר, כעבור זמן לא ארוך התענוג מתפוגג. ומה עכשיו? שוב מתעורר בנו רצון חדש, והמרדף מתחדש...

עד מתי? זו בדיוק השאלה שמתחילה להתעורר בלבם של אנשים רבים יותר ויותר בדורנו. ולא רק עד מתי, אלא גם למה, למה החיים מתנהלים דווקא כך? למה אנחנו כל הזמן רצים ורצים, ואף פעם לא באמת מגיעים אל ״המנוחה והנחלה״? למה כל דבר הופך למשעמם וחסר טעם לאחר שהשגנו אותו? ובכלל, אם כך הם החיים ואין לנו מה לעשות בעניין, למה לנו כל ה״סיפור״ הזה?

מעולם לא היה קיים מצב כזה, שבו מתעוררות באנשים רבים שאלות על משמעות החיים ותכליתם. בשביל מה בעצם אנחנו חיים? לאן זה מוביל אותנו? האם ייתכן שיש גם תענוגים מסוג אחר, כאלה שאינם מתפוגגים?

בעבר פשוט לא שאלנו. ״חיים, מפני שחיים...״ אבל בדורנו, שאלות כאלה שמתעוררות פתאום בלב, בסופו של יום, לא נותנות לנו מנוח. השאלות האלה דוחפות אותנו קדימה, ואחרי חיפושים שונים אנחנו מגיעים אל חכמת הקבלה - החכמה שמלמדת איך לקבל מהחיים הרבה יותר. קודם לא היה לנו צורך בה, ולכן היא הייתה נסתרת. זוהי הסיבה הראשונה להתגלות חכמת הקבלה בדורנו.

הסיבה השנייה היא המצב המיוחד שבו אנו נמצאים. התפתחות הטכנולוגיה ואמצעי התקשורת הפכה את העולם לכפר אחד קטן, שבו התלות ההדדית חזקה מאוד. אך יחד עם זאת האגו של כל אחד ואחד מאיתנו גדל ועמו גם השנאה זה לזה.

קשה לנו מאוד לסבול את האחרים. זה מתחיל ברמה האישית ביותר - כל אחד רוצה להיות לבד, בחדר שלו, בדירה שלו, במכונית שלו. אנשים מתקשים לחיות בזוגיות אמיתית, כמות הזוגות המתגרשים מרקיעה לשחקים, התא המשפחתי כמעט מתפרק. וזה מגיע עד לרמה הבינלאומית.

אנחנו חיים יחד על פני כדור אחד קטן, שונאים זה את זה ולא יודעים איך להסתדר יחד. כמות הנשק להשמדה המונית שהצטברה בעולם מביאה אותנו למצב מסוכן ביותר. הכול סביבנו בלתי צפוי ומאיים מאוד. אפשר בהחלט לומר שאיבדנו את היכולת לנהל את העולם.

במבט קדימה, אם נמשיך בכיוון שבו אנחנו צועדים, לא ברור איך נתקיים בכלל. לאיזה עולם אנחנו מולידים את ילדינו? זה הדור הראשון שבו אנשים הפסיקו לחשוב שמצפים לילדים שלהם חיים טובים יותר. על הרקע הזה מתגלים ספר הזוהר וכל יתר המקורות של חכמת הקבלה. הם מסבירים שהמצב אליו נקלענו היה ידוע מראש.

הפעם הראשונה שבה התקיים מצב כזה הייתה לפני אלפי שנים בבבל העתיקה. הסיפור המקראי על בניית מגדל בבל מתאר אנשים שהיו מכונסים יחד במקום אחד ורצו לבנות מגדל שראשו בשמים... זהו ביטוי לאגו הגדול שהתעורר ביניהם. שנאה המשולבת בתלות הדדית - דווקא במקום הזה ובמצב הזה התגלתה חכמת הקבלה.

מה מציעה החכמה הזו? דבר פשוט. היא אומרת שחוץ מהמציאות שאותה אנחנו מרגישים כעת, יש מציאות נוספת, רחבה וגדולה יותר - מציאות עליונה. מהמציאות העליונה הזו מגיעים כוחות לעולם שלנו ומנהלים אותו. ההתפתחות שעברנו במשך הדורות, נועדה לדחוף אותנו להכרת הכוחות שפועלים עלינו ומנהלים אותנו.

כשנגלה את המציאות העליונה, נבין שכל ההתפתחות בת אלפי השנים התרחשה רק כדי להביא אותנו לידיעה ולהרגשה רחבה יותר של המציאות; שלא נישאר במצב ה״קטן״ הזה שבו אנחנו חיים ומתים, חיים ומתים, אלא נכיר את החיים בצורתם הנצחית, הרחבה והבלתי מוגבלת.

--------------------------------------------------------------------------------------

אדם נוצר כדי להרים את השמים

ר' מנחם מנדל מקוצק

--------------------------------------------------------------------------------------

נחזור לבבל העתיקה. היה זה אברהם אבינו, תושב אור כשדים, חוקר שגילה כי תכנית ההתפתחות של האנושות מקדמת אותה לקראת גילוי המציאות החדשה. אברהם תפס שבסופו של דבר התפתחותו הארצית-חומרית של האדם על פני כדור הארץ תגיע לרוויה, והאדם יגלה שצריך להיות משהו מעבר לסיפוק הרצונות הגשמיים, אחרת החיים עלי אדמות הם חסרי תועלת ומשמעות.

אברהם מצא שבסוף ההתפתחות החומרית מתחילה ההתפתחות הרוחנית. לאחר שהוא עצמו מיצה את כל הרצונות הקודמים והמוכרים לכולנו, התעורר בו רצון חדש להבין לשם מה הוא חי.

כל הרצונות הארציים משולים בקבלה ללב האדם, ואילו הרצון לגילוי משמעות החיים משול ל״נקודה שבלב״; זוהי מעין נקודה קטנה שמתעוררת בלבנו ומושכת אותנו ״למעלה״. הרצון החדש הזה הוביל את אברהם לתחילת גילויה של המציאות השלמה, המציאות הרוחנית.

חכמתו של אברהם נקראת ״חכמת הקבלה״. היא מתארת את רשת כוחות הטבע ואת הדרך ללמוד את התוכנה שעל פיה הם פועלים עלינו. מדובר בחוקים, בכוחות ובנוסחאות פעולה, בעולמות עליונים.

הקבלה מסבירה איך התחילה המציאות להתפשט מעולם אין-סוף, דרך עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, עד לעולם הזה. היא מספרת כיצד יורדות הנשמות ו״מתלבשות״ בגופים בעולם הזה, ואיך מכאן נוכל לגרום לנשמה שלנו לעלות חזרה, עד לעולם אין-סוף.

אברהם היה המקובל הראשון שלימד אנשים איך לגלות את הנשמה ולהרגיש בה בהדרגה עולם עליון יותר ויותר. קיימים חמישה עולמות עליונים, בכל אחד מהם חמש מדרגות,שכל אחת מהן נחלקת לחמש מדרגות נוספות. אם נכפיל 5*5*5 נקבל 125 מדרגות שאנחנו עולים בהן בהרגשה, בהבנה ובהשגה עד שמגלים את המציאות כולה.

התהליך הזה מתרחש בזמן שאנחנו נמצאים בגופנו, כאן, בעולם הזה. המציאות נעשית אז רחבה יותר ויותר, ואנחנו מרגישים את הכוחות הפועלים על העולם שבו אנחנו נמצאים. הדבר דומה לתמונת רקמה. מהצד הקדמי אנחנו רואים ציור כלשהו, למשל פרחים, ומהצד האחורי רואים את הקשרים בין כל אותם חוטים שיצרו את התמונה שהתגלתה לעינינו.

כשאנחנו מסתכלים על העולם שלנו ועל מה שקורה בו, אנחנו רואים את התמונה החיצונית. חכמת הקבלה עוזרת לנו לראות את הצד האחורי של התמונה. כך אנחנו מתחילים להבין את הקשר בין הדברים: מדוע קרה מה שקרה, וכיצד נוכל להשפיע באמצעות פרט אחד על פרט אחר.

כלומר, אנחנו מתחילים לראות חוץ מתמונת העולם הזה, גם את מערכת ההפעלה. רק אז אנחנו יכולים לשלוט בחיינו, בגורלנו, ולהגיע למצב המושלם.

החיים שלנו, מסבירה חכמת הקבלה, בנויים בכוונה כך שצצות בפנינו בעיות שונות ומשונות, כדי שלא תהיה לנו ברירה אלא להכיר את מערכת ההפעלה. בלי שנצא לממד

העליון, נכיר את הכוחות שפועלים עלינו, ונתחיל לנהל דרכם את חיינו - לא נהיה מסוגלים להסתדר עוד בחיים. לכן מתגלה החכמה הזאת ונותנת לנו אפשרות להכיר את העולמות העליונים.

הקבלה מסבירה את כל מה שקרה בהיסטוריה האנושית, מדוע התפתחנו דווקא כך ולא אחרת, למה התרחשו כל המלחמות וכל השינויים שעברנו. היא מתייחסת גם אל העתיד ומתארת את האופן שבו אנחנו יכולים להתפתח מכאן ואילך. עומדות בפנינו שתי דרכים:

בריחה מרע - להתפתח על ידי כוח שלילי שדוחף אותנו מאחור, כפי שעשינו עד כה לאורך ההיסטוריה. גילינו שמשהו חסר, שמשהו לא בסדר, ואין לנו ברירה אלא לצאת מהמצב הלוחץ ולעשות שינוי.

משיכה לטוב - להתפתח על ידי כוח חיובי שמושך אותנו קדימה. זה מה שמציעה לנו הקבלה; להתפתח מתוך גילוי החיים הטובים ולהבין איך להגיע אליהם בדרך של הרפתקה קסומה.

חכמי הקבלה צפו את מצבנו מראש וידעו שללא הקבלה לא נוכל לשרוד. הם הצביעו על סוף המאה העשרים כעל הזמן שבו תתגלה החכמה ברבים. לדבריהם, אם לא נעבור מהתקדמות שלילית להתקדמות חיובית, נידחף לכך בצורה אכזרית מאוד.[.1.]

ולא רק במישור החברתי מצפות לנו בעיות, אלא גם במישור האקולוגי: התפרצות הרי געש, רעידות אדמה, גלי צונאמי, סופות הוריקן, שריפות, גלי חום וקור עזים במיוחד. כל אלה יבואו רק כדי לחייב אותנו להמשיך להתפתח. הטבע מנער אותנו על ידי כוח שלילי, כדי שניקח בידינו את הכוח החיובי.

כדי להתקדם עלינו לגלות תחילה את הכוחות שיורדים ופועלים עלינו, וללמוד איך להיכנס לרמה העליונה של הטבע כדי לנהל אותם. גם כשאנחנו מעוניינים לפתח טכנולוגיות שייטיבו את חיינו, אנחנו קודם כול חוקרים את הטבע ומגלים אילו חוקים קיימים בו וכיצד הוא מתנהל. אך מפני שבקבלה מדובר בכוחות עליונים יותר, בכוחות נסתרים, הרי שגם תהליך הגילוי שלהם מורכב יותר. זהו עניין מרתק באופן בלתי רגיל, עליו נרחיב בפרק הבא.

---------------------------------------------------------------------------------------

חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שורשים, המשתלשלים

על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים

למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה.

בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה"

---------------------------------------------------------------------------------------

מזמנו של אברהם, לפני כ-3,800 שנה, ועד לפני כאלפיים שנה הייתה חכמת הקבלה ידועה רק בקרב בני עם ישראל. מחורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה ועד לדורנו, הוסתרה הקבלה מהמון העם והועברה מדור לדור בחשאי, בקרב מקובלים בודדים בלבד.

בתקופה שבה הוסתרה החכמה, דבקו בה כל מיני סטיגמות. אמרו שהיא מיסטיקה, שהיא עוסקת בכישופים, במאגיה ועוד. אף אחד לא ידע במה היא באמת עוסקת, ומכאן כל השמועות השגויות. גם התעשייה המשגשגת שפורחת בדורנו ועושה שימוש שיווקי בשם הקבלה כדי למכור שירותים ומוצרים כאלה ואחרים, אינה קשורה במאומה למהותה הנסתרת של החכמה.

אבל תקופת ההסתרה הסתיימה. היום מתגלה חכמת הקבלה המקורית מחדש. לכולם, לכל בני האדם באשר הם, ללא הבדל מין, גיל, לאום, דת או גזע. הקבלה היא מדע עליון. היא אינה שייכת לדת או לאמונה, ואינה מציכה כפני האדם מגבלות או תנאים כלשהם. כל אדם שרוצה להבין את העולם שבו הוא חי, להכיר את הנשמה, לדעת מהו גורלו וללמוד כיצד לנהל אותו - מוזמן.

״לו עמי שומע לי... היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים ספר הזוהר״,5 אמר המקובל רבי יצחק אייזיק מקומרנה כבר במאה התשע עשרה. אחריו המליצו מקובלים נוספים להקנות את הידע הזה לילד מגיל צעיר, לתת לו הסבר על העולם הסובב אותו, על הקשרים בין חלקיו ועל הכוחות שפועלים עליו. באמצעות חינוך כזה גדל אדם מלא ביטחון, מחובר אל מקור השפע ומרגיש שהעולם פרוס בפניו. הוא יודע להשתמש לטובה בכל הכוחות האלה ומבין שהחיים אינם מוגבלים.

----------------------------------------------------------------------------------------

הזוהר הקדוש מקשר את האדם לאין-סוף

ר' משה ישראל בר אליהו, "שארית ישראל" [.2.]

----------------------------------------------------------------------------------------

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי בחכמת הקבלה. הוא נכתב בדיוק בנקודת הזמן שבה הפכה הקבלה מחכמה גלויה לחכמה מוסתרת. בעלי הזוהר ידעו מראש שהעולם יזדקק לספר הזה רק כעבור אלפי שנים, לכן מיד בתום כתיבתו הספר נגנז.

ספר הזוהר נכתב בעצם עבורנו, כדי להוציא אותנו ממצב של ״גלות רוחנית״ - מצב הניתוק מתחושת הכוח העליון והמציאות הרחבה. אם ברצוננו להיטיב את מצבנו, עלינו להפוך את ספר הזוהר לספר המרכזי של העולם. הזוהר הוא לא סתם ספר, הזוהר הוא אמצעי הקשר בינינו לבין הכוח העליון.

כשנלמד איך לקרוא נכון בזוהר, נגלה שהוא אמצעי לקליטת שפע ונראה איך בעזרתו הכול משתנה. ברגש, בשכל, בתפיסה, בהרגשה. בהדרגה נתחיל להרגיש שכוח נוסף, כוח עליון וטוב, נמצא כאן ועוטף אותנו. שפועל כאן משהו, שהאוויר נעשה סמיך...

לסיכום, הטבע הביא אותנו כיום למקום מיוחד בהתפתחות האנושית, רגע לפני מדרגה חדשה של קיום. אנו עומדים בפני קפיצה איכותית אל המדרגה הרוחנית, ומשום כך מתגלה לנו גם המקפצה - חכמת הקבלה ובלבה ספר הזוהר.

---------------------------------------------------------------------------------------

במעמקי הנשמה האנושית קול ה' קורא בלא הרף. מהומת החיים יכולה

רק להמם את הנפש, עד שלא תשמע ברוב עתות חייה את הקול הקורא

הזה. אבל בשום אופן לא תוכל לעקור את היסוד, את השורש והעיקר

של הקול הזה, שהוא באמת כל עצם החיים האנושיים... וגם באלה שהם

מתאמצים לברוח מפניו ולהשתיק אותו, אין הבריחה וההשתקה הזאת,

אלא מגלה ביותר את קישורה הפנימי של הנפש אל אותו הקול האדיר,

שאינו פוסק מנהום גם בלבבם ומרצות גם בהם עצמם. אכן לשווא גם

כל מאמצי הבריחה ממנו וכל התחבולות להשתקתו.

הראי״ה קוק, מאמרי הראי״ה, עמי 113

----------------------------------------------------------------------------------------

אוצר נסתר

גדול המקובלים בזמננו היה הרב יהודה אשלג (1954-1884), ובזכותו החל הזוהר להתגלות. הוא ידוע בכינויו בעל הסולם, על שום פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר. בערוב ימיו כתב בעל הסולם את"כתבי הדור האחרון" שנפתחים כך:

"משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אמנם כבר נעתק מהם הרבה עד שלא ידע מקום הימצאם. מה עשה? התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חבריו הרעבים והאומללים את קולו, ויתקרבו אליו ויבואו גם כן לישוב ההוא המלא מכל טוב. כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות, ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו ספרי הקבלה שבאוצר...

עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והציבור אשר יהיו בסוף הימים דהיינו ספרי הקבלה... פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום".

בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון", הקדמה

מוטב לנו לקבל את דברי המקובלים, אשר ״הטבע״ עולה
בחשבון ״אלקים״.

בעל הסולם, מאמר ״השלום״

ספר הזוהר מלמד אותנו שאנחנו נמצאים במערכת אחת גדולה שנקראת ״הטבע״ או ״אליקים״, אלא שאנחנו מרגישים רק חלק קטן מתוך המערכת הזו, חלק שנקרא העולם הזה.

מטרת הקיום שלנו היא להתעלות מעל גבולות העולם הזה ולהרגיש את כל מערכת הטבע, את הכוח העליון. כשנגיע למדרגה הזו, נתמלא בשפע, תענוג ואור אינסופיים, בהבנה ובהרגשה עילאית, בתחושות של איזון, של שלמות ושל הרמוניה כמו אלה הקיימות בטבע הכולל.

כדי להבין מה עלינו לעשות בשביל להגיע אל כל הטוב הזה, ממליץ לנו הזוהר להתבונן בהתנהלות הטבע בצורה קצת יותר רחבה מהרגיל.

העולם שלנו הוא עולם סגור. אנחנו נמצאים במערכת כללית אחת שכל חלקיה קשורים זה לזה. איננו יכולים לחשוב שאנחנו מעל לכול, מעל הטבע, ויכולים לעשות כל מה שמתחשק לנו. זהו מתכון בטוח להרס עצמי. איננו יכולים גם לברוח מן הטבע משום שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו. לכן עלינו ללמוד את החוק הכללי של הטבע, וללכת יחד איתו.

הדחף שלנו להתפתח הוא נהדר, אבל עלינו לעשות זאת בדרך הנכונה, לכיוון של קשר בריא בינינו לבין כל חלקי הטבע, בצורה שלא תפר את ההרמוניה ואת האיזון הכללי. זהו למעשה היסוד של חכמת הקבלה.

התבוננות בטבע מלמדת אותנו שכל הגופים החיים בנויים על פי עיקרון של דאגה לזולת. תאים בגוף חי מתחברים זה לזה על ידי נתינה הדדית למען החיות של הגוף כולו. כל תא בגוף מקבל את הדרוש לקיומו, ובכל יתר כוחותיו דואג לכללות הגוף. תא שלא מתחשב בסביבה שלו ומשעבד אותה לטובת עצמו הוא תא סרטני. פעילות אגואיסטית כזו מביאה בסופו של דבר למותו של הגוף כולו.

בדרגות הדומם, הצומח והחי פועל הפרט לטובת הכלל, ובכך הוא מוצא את שלמותו. ללא פעילות הרמונית שכזו לא ייתכן הקיום. רק החברה האנושית מתנהלת אחרת... למה? כי בשונה מהדרגות האחרות שבהן חוק הטבע מחייב את האיזון וההרמוניה, לבני האדם השאיר הטבע מקום לבחירה חופשית, מקום להשתתפות מודעת בהרמוניה הכוללת של מערכת הטבע.

אם אנחנו משתתפים במערכת בצורה לא נכונה, הקלקול שאנו עושים בה חוזר אלינו ומורגש בנו כסבל. וכך לאט לאט, במשך אלפי דורות, הטבע מקדם אותנו להבנה שאנחנו חייבים ללמוד את החוק הכללי שלו. ללמוד, ובסופו של דבר לפעול על פיו.

הבעיה נעוצה בכך שאנחנו לא מרגישים את הכוח הכללי של הטבע שפועל עלינו, כוח האהבה והנתינה שנקרא גם ״בורא״. אמנם בזמננו המדע מתקדם בהדרגה לקראת הגילוי שלטבע יש שכל, רגש, עוצמה של חכמה אדירה שמחזיקה ומנהלת הכול, ובכל זאת, מתוך האגו, אנחנו לא רוצים לראות זאת.

אבל המצב שבו נתון העולם כיום מוכיח שהעיוורון הזה וחוסר התחושה של המערכת הכללית לא יכולים להימשך. בעל הסולם כתב על זה כבר לפני שמונים שנה: ״חשוב לנו מאוד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורש מאתנו, פן יענישנו בלי חמלה״. [.1.]

גילוי הכוח הכללי של הטבע

הרצון לקבל הוא כל חומר הבריאה, מראשה ועד סופה.

בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות א

כל דבר שאנחנו רוצים להבין, להרגיש או להתפעל ממנו במשהו, בצורה רגשית, שכלית, או בכל צורה אחרת - עלינו להיות איתו ב״אותו גל״, באותה תכונה. כדי לגלות גל רדיו למשל, עלינו לייצר בתוך מקלט הרדיו את אותו הגל. רק אז נוכל לקלוט את הגל מבחוץ.

הכוח הכללי של הטבע הוא ״רצון לתת״, להשפיע - להעניק שפע. לעומת זאת, הטבע שלנו הוא ״רצון לקבל הנאה ותענוג״, רצון ליהנות, לעצמנו בלבד. הטבע שלנו הוא אגואיסטי. כך נוצרנו, כפי שמגלה לנו חכמת הקבלה. כלומר, אנחנו מנוגדים לכוח העליון, הפוכים ממנו, ולכן אנחנו לא יכולים להרגיש אותו. בכלל.

אם כך, מה ביכולתנו לעשות? ובכן, איננו יכולים ואיננו צריכים להרוס את הטבע שלנו, את ״הרצון לקבל״. עלינו להמשיך לחיות את חיינו כרגיל, ותוך כדי כך לרכוש כלי תפיסה חדשים נוספים.

אבל איפה אפשר להשיג מכשיר מיוחד כזה, שחוץ מהטבע המקורי שלנו - ״לקבל״, יוסיף לנו גם טבע חדש - ״לתת״? כאן באה לעזרתנו חכמת הקבלה.

כרגע אנחנו רק מקבלים, סופגים, ואם אנחנו נותנים משהו למישהו, זה רק אחרי שעשינו חשבון שזה כדאי לנו. הטבע שלנו לא מאפשר לנו לתת מבלי שנקבל מזה משהו, הוא לא מספק לנו אנרגיה לביצוע פעולה שאינה משתלמת לנו.

לתת 50 ולקבל תמורתם 100, אנחנו מוכנים. לתת 80 ולקבל בתמורה 100, אנחנו גם מוכנים. אבל לתת 101 ולקבל בחזרה רק 100 - בלתי אפשרי. וזה לא נוגע רק לכסף, כמובן, או לפעולה כלפי הזולת דווקא, אלא לכל תנועה שהיא, כפי שמסביר בעל הסולם:

נודע זה לחכמי הטבע אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי כוח תנועה, כלומר, מבלי להיטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכיסא אל השולחן הוא משום שנדמה לו שבהניחו ידו על השולחן יהנה יותר. ואם לא היה נדמה לו כך, היה עוזב את ידו על הכיסא בכל שבעים שנותיו מבלי להניעה ממקומה, ואין צריך לומר לטרחה גדולה.

בעל הסולם, מאמר ״השלום״

גם אנשים שעוזרים לזולת יותר מהאחרים, מתנדבים בבתי חולים או במקומות דומים, עושים זאת רק מכיוון שבסופו של דבר העניין מסב להם הנאה.

בקרב האנושות, מסביר בעל הסולם, ישנם תמיד עד עשרה אחוזים של ״אלטרואיסטים מלידה״. אנשים אלה מרגישים את הזולת באופן קצת שונה מכל יתר האנשים, הם חשים את כאב הזולת כאילו היה כאבם שלהם, ותחושה זו מאלצת אותם לנסות ולסייע לזולת. ודאי שגם נטייה אלטרואיסטית זו, כפי שמוכיחים מחקרים בתחום הגנטיקה ההתנהגותית, [.2.] נשענת על בסיס אגואיסטי שדורש תיקון, אך זה סמוי מן העין.

כל הווייתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות שבסופו, ישיג על ידי זה תמורה המשתלמת יפה.

בעל הסולם, ״מאמר לסיום הזוהר״

כדי להתחיל להבין כיצד תסייע לנו חכמת הקבלה להרגיש את הכוח העליון, נתבונן בדוגמה של תינוק שגדל ומתפתח. אין תהליך טבעי יותר מזה, ולכן הדוגמה הזו תלווה אותנו לכל אורך הספר.

תינוק נולד, יוצא מאימא, ואנו מתחילים לטפל בו. הוא מתחיל לשמוע, מתחיל לראות, מתחיל להגיב. הוא לומד ומתפתח מדוגמאות שאנו מציגים בפניו.

לו עזבנו את התינוק ביער, הוא היה מחקה את החיות וגדל כמו חיה. מלבד כמה אינסטינקטים ורפלקסים גופניים שהטבע מפעיל בנו, כל היתר בא מתוך לימוד.

האם נוכל לקבל לימוד כזה על המערכת העליונה, שאותה אנחנו לא מרגישים? כיצד נוכל להיות עכשיו כמו אותו תינוק או אפילו טיפת זרע, שרוצה להיוולד לתכונה חדשה שנקראת ״נתינה״?

במילים אחרות, מטיפה של זרע גשמי התפתח אדם קטן, תינוק. הוא למד באמצעות דוגמאות ונעשה אדם גדול. ועכשיו, מתגלה בו טיפת זרע רוחני שנקראת ״הנקודה שבלב״. מתעורר בו רצון חדש להבין בשביל מה הוא חי, להגיע אל מה שמעבר לחיים, להכיר את הכוח הפועל עליו ומפעיל אותו. בתהליך הגדילה הגשמי התפתח האגו ותכונת הקבלה העצמית השתכללה, ואילו בתהליך הגדילה הרוחנית מתפתחת בנו תכונת הנתינה.

אז מה חסר לנו כדי להתחיל את התהליך? חסרות לנו דוגמאות, חסרים לנו הורים רוחניים. לשם כך נכתב ספר הזוהר. כמו ילדים עם עיניים פקוחות ופה פעור, שרוצים לטעום וללמוד מהעולם הכול, כך אנחנו צריכים לגשת אל ספר הזוהר שמספק לנו דוגמאות של תכונת הנתינה.

ככל שנלמד לתת, כך נתחיל להידמות לכוח הכללי של הטבע, כוח האהבה והנתינה. בשפת הקבלה זה נקרא ״השתוות הצורה״. התהליך הזה מתרחש בהדרגה. במידה שבה נידמה לכוח הכללי של הטבע, כך נהיה מסוגלים להרגיש אותו.

הזוהר - ספר רב שכבתי

לימוד הזוהר בונה עולמות

ר׳ שלום בן משה בוזגלו, ״כסא מלך״ [.3.]

עשרה מקובלים בראשותו של רבי שמעון בר יוחאי(רשב״י) התחברו בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, וממנה הם כתבו עבורנו את הזוהר. הזוהר הוא לא סתם ספר, אלא מערכת סגורה, מהדרגה שלנו ועד לדרגה העליונה ביותר במציאות. מערכת זו נועדה לקדם אותנו לקיום ללא גבולות, בהבנה ובהרגשה, כמו הטבע כולו.

הספר בנוי בצורה מיוחדת מאוד. הוא מספר על מה שקורה בעולם שלנו כביכול, סיפורים על בני אדם, על חיות, על עצים ופרחים, על הרים וגבעות, אך למעשה הוא מספר על הנשמה ועל הכוחות העליונים.

אלפי שנים לאחר שנכתב הזוהר, המקובל הגדול של המאה ה-20, בעל הסולם, כותב את פירוש ״הסולם״ לזוהר. הוא מבאר את הזוהר בשפת הקבלה. שפת הקבלה עוזרת לנו לקשור את כל התמונה יחד ולהבין על מה באמת מדובר בזוהר.

כשפותחים את הזוהר עם פירוש הסולם, מבלי שנבין תחילה כיצד זה מתבצע, הזוהר מתחיל לשנות את הראייה שלנו לראייה הפוכה, לשנות את היחס שלנו לעולם. הזוהר מספק דוגמאות שקושרות אותנו אל המצב הבא שלנו, המצב המפותח יותר בנתינה.

דומה הדבר לדרך שבה אנו מחנכים את ילדינו. אנחנו מקפידים לתת להם בכל פעם דוגמה למצב קצת יותר מתקדם, כדי שיתפתחו. אנחנו מביאים אותם בהדרגה אל מצבים מפותחים יותר. באותו האופן פועל עלינו ספר הזוהר, הוא פותח לאדם את המדרגה הבאה שלו.

העולם שאותו אנו מרגישים עכשיו הוא המצב הנמוך והגרוע ביותר שקיים במציאות. הורדנו אליו בכוונה דרך 125 מדרגות, מהמצב הגבוה ביותר שבו נמצא הכוח הכללי של המציאות.

כבר במצב ההתחלתי שלנו, כמו שאנחנו היום, ניצבת בפנינו המדרגה הבאה - אני+1. ואחר כך המדרגה הבאה - אני+2, אני+3 וכן הלאה. 125 מדרגות נמצאות לפנינו, ובכל אחת מהן נמצא מידע שמגדיר איך אני צריך להיות. בשפת הקבלה קוראים לנתון הזה ״רשימו״. נרחיב עליו בהמשך הספר, כי יש לו השפעה מכרעת על מהלך חיינו.

הקשר בין האני של עכשיו לבין האני בדרגה הבאה שלי נוצר בעזרת ספר הזוהר. כמו אבא ואימא, הזוהר מעלה אותי מעולם לעולם - ״עולם״ פירושו המצב שלי, ו״עולם עליון״ פירושו מצב עליון יותר שלי.

חשוב להבין שבתהליך ההתפתחות הרוחנית אנחנו לא ״נעלמים״ מהעולם הזה, לא מפסיקים לעבוד ולתפקד כרגיל, אלא מתווספת לחיינו הרגשת הכוח שבאמת פועל במציאות. אנחנו מגיעים למצב שבו כל המציאות נראית כגוף אחד, כמערכת אחת. אנחנו מרגישים שפועל כאן כוח אחד, נצחי, שלם, שהוא מעל לזמן, למקום ולתנועה. מעל לכול. זה מה שספר הזוהר עוזר לנו לגלות.

----------------------------------------------------------------------------------------

כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל

מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה

במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת האלוקות כמו הרגשת רעהו.

בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״

----------------------------------------------------------------------------------------

אותיות ומילים

ניגש עתה לקריאה ראשונה בספר הזוהר. הקטע לקוח מפרשת "ויקרא" והוא מדבר על אותיות:

"שאל לך אות מעם ה' אלקיך, העמק שאלה או הגבה למעלה. מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים? דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות, שניתנו למשה בסיני... ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה, להנהיג פעולות בעולם הזה". [.4.]

מהיכן מגיעות האותיות? מהכוח העליון. עליי לדרוש מהכוח העליון שייתן לי אותיות.

ומהן"אותיות"? צורות שעל פיהן אני הופך את החומר שלי - הרצון לקבל, האגו - להיות דומה לכוח העליון, כוח האהבה והנתינה. כל אות היא צורה חדשה של נתינה שבניתי בתוכי, ובה אני דומה במשהו לכוח העליון.

את האותיות שאני מקבל עליי לצרף ל׳׳מילים" - פעולה רוחנית של מעבר מצורה לצורה, מאות לאות. כשאני עושה פעולות כאלה, אני כאילו"מדבר" עם הכוח העליון והוא איתי. יש לנו כבר שפה משותפת.

כשנוצרת ה"שיחה" ביני לבין הכוח העליון ואני מסוגל להקשיב למילים שלו, אני נעשה שותף שלו, ורוכש ממנו את כל החכמה העליונה. כך מסביר בעל הסולם במאמרו"תורת הקבלה ומהותה".

בזמן שיצאו ישראל מן הגלות... ידעו העולם

חכמה עליונה היקרה מה שלא ידעו מקודם לכן.

ספר הזוהר, פרשת וירא, אותיות קנז-קנח

כל דבר שאנשים זקוקים לו, מתפשט בעולם באופן טבעי, ואילו בכל הנוגע לזוהר ולקבלה הדברים אינם כה פשוטים.

גילוי כתבי הקבלה לווה בסיפורים שונים ומשונים. ספר הזוהר עבר תלאות רבות וכיום רק חלק קטן מאוד ממנו נמצא בידינו. חלק מכתביו של האר״י הוצאו רק לאחר שלושה דורות מן הקבר. בהתפשטות החכמה יש שילוב מיוחד של גילוי והסתר; חבלי לידה קשים.

בעל הסולם השקיע מאמצים ועמל רב כדי להוציא לאור את הפירוש שלו לזוהר, פירוש ״הסולם״. הוא ישב וכתב, לעיתים גם 20 שעות ביום, עד שקשה היה לחלץ את העט מבין אצבעותיו שהיו כבר תפוסות כשנרדם.

כסף להדפסת כתבי היד לא היה לו, והוא נאלץ לחכות. כשנמצאו מקורות המימון, סידר במו ידיו את אותיות העופרת על מכבש הדפוס, אף על פי שהיה כבר חולה וחלש מאוד. עוד כרך הודפס ועוד כרך, עד שהושלם מפעל חייו. ואיך הגיב הקהל? אנשים חששו לפתוח את הזוהר, והעדיפו לשמור ממנו מרחק.

כבר בשנת 1933 החל בעל הסולם להפיץ את הקבלה בשדרות העם במטרה למנוע את השואה המתקרבת. ״עת לעשות״ היה שם המאמר הפותח בקונטרס הראשון שהדפיס מתוך חמישים שתכנן לכתוב, אך הדבר לא מצא חן בעיני חוגים חרדיים מסוימים. בתוך מספר שבועות, הם הביאו לידי הפסקת פרסום הקונטרסים במטרה למנוע את התפשטות החכמה. ב-1940 פרסם בעל הסולם את עיתון ״האומה״, הקורא לאיחוד האומה הישראלית המתהווה. רצונו היה לייסד עיתון דו-שבועי, אך גם את העיתון גנזו מיד לאחר צאת המהדורה הראשונה.

בשנות החמישים תיאר בעל הסולם את מהלך העניינים בעצב גדול, שהיה מהול בתקווה לעתיד:

כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ״ג [1933]. גם דיברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אף על פי שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, על כן היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו.

בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק א, קטע ב

השאלה העולה מכל זה היא, מדוע כל הקשור בפרסום חכמת הקבלה מתרחש בדרך כה מוזרה, ומעורר כל כך הרבה התנגדויות? הרי מדובר בחכמה שמדברת על הפסיכולוגיה של האדם, על המבנה שלו, על ערכי המשפחה, על החינוך והתרבות, על סדרי הטבע ועל יסודות הבריאה. האם איננו זקוקים לידע הזה?

כך או אחרת, בתוך כל אדם מושרש יחס מיוחד, מעין רתיעה פנימית מספר הזוהר ומחכמת הקבלה. זה נובע מהטבע שלנו ממש, וזה לגמרי לא מקרי.

המייחד את חכמת הקבלה ומבדיל בינה לבין כל חכמה אחרת הוא עניין התיקון. הקבלה מדברת על כך שאנו צריכים לתקן את עצמנו, לשנות את היחס שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו, ואך טבעי שהאגו שלנו לא שש לכך.

חכמי הקבלה ידעו זאת ודאי, ולכן הסתירו את החכמה במשך אלפי שנים, עד שיבשיל הרגע והאנשים באמת יזדקקו לה. הם עצמם היו אלה שדחו את הציבור מפניה, והטילו מגבלות חמורות על לימודה: מגיל 40, לגברים בלבד, רק הנשואים, שמילאו את עצמם בכל התורה כולה. הם עצמם הפיצו שמועות שאפשר להשתגע מהקבלה, ועוד ועוד...

בדורות הקודמים הרצון לגילוי העולם הרוחני עדיין לא התעורר בלבם של מרבית האנשים, ולכן חכמת הקבלה הוסתרה. אך אם היה מישהו שהתעורר בו רצון כזה, החכמה נפתחה בפניו. האר״י, רבי חיים ויטאל, הבעל שם טוב, הגאון מוילנה, הרמח״ל, רבי נחמן מברסלב ואחרים, למדו ולימדו את חכמת הקבלה הרבה לפני שהגיעו לגיל ארבעים. בדורנו הרצון הזה מתעורר אצל מיליוני אנשים בעולם, ולכן החכמה נפתחה לציבור הרחב.

כאמור, תהליך זה של גילוי החכמה והסתרתה איננו חדש, ולמעשה הוא החל כבר לפני 5,771 שנה. [.1.] באותם ימים גילה לראשונה בן אנוש את העולם הרוחני. לפניו חיו דורות רבים, אך הוא היה הראשון שהתפתח בו הרצון אל מה שמעבר לגבולות העולם הזה. קראו לו ״אדם״, מלשון ״אֶדַּמֶה לְעֶלִיוֹן״,[.2.] והוא היה המקובל הראשון - האדם הראשון שהתעלה בתכונותיו וגילה את הכוח העליון.

אדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וההבנה הזאת נקראת חכמת האמת.

בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״

היום שבו התחיל אדם לגלות את הכוח העליון נקרא יום ״בריאת העולם״. ביום הזה נגעה האנושות לראשונה בעולם הרוחני, ולכן הוא הנקודה שבה מתחילה ספירת השנים העברית. לפי תכנית הטבע, במהלך ששת אלפים שנה תבוא האנושות כולה לגילוי הכוח העליון.[.3.] בשנים האלה יגדל האגו האנושי בהדרגה כדי להביא את האנושות להכרה שמוכרחים לתקן אותו, וליכולת להבין את שיטת התיקון ולממש אותה.

לאדם הראשון מיוחס ספר הקבלה הראשון, ״רזיאל המלאך״, שפירושו הכוח הנסתר - כוח הטבע הכללי שמנהל אותנו, אבל נסתר מאיתנו. לפי הקבלה, ״מלאכים״ הם לא דמויות שמימיות בעלות כנפיים... אלא כוחות הפועלים בטבע.

אָדָם לא רץ מיד לפרסם את הדבר לכולם. במשך עשרה דורות עבר העניין בזרם צר ממקובל למקובל, עד לדורו של נוח, ומשם דרך עשרה דורות נוספים עד לדורו של אברהם.

בעשרים הדורות שחלפו עד אברהם התנאים השתנו. האנושות הייתה מרוכזת אז בבבל העתיקה, כמשפחה אחת גדולה, כמו שכתוב: ״ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים״. [.4.] אנשים הרגישו זה את זה, חיו בהרמוניה ביניהם ועם הטבע, עד להתרחשותה הפתאומית של קפיצת האגו המשמעותית הראשונה בהיסטוריה, המתוארת כסיפור מגדל בבל.

אמר נמרוד לעמו, בואו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב בתוכה, פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים, ונבנה לנו מגדל גדול בתוכה עולה עד לשמים... ונקנה לנו שם גדול בארץ...

בנו אותו גבוה... אלו שהיו מעלים לבנים, היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדים, היו יורדים ממערבו. ואם נפל אדם ומת, לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לְבֵנָה, היו יושבים ובוכים ואומרים מתי תעלה אחרת תחתיה.

פרקי דרבי אליעזר, פרק כד

״מגדל בבל״ מסמל את מגדל האגו האנושי. נמרוד, המנהיג את בניית המגדל, מסמל את הרצון למרוד, כלומר, לא לציית לחוק הטבע הכללי, חוק האיזון והנתינה.

מתוך רצון להבין מה קורה עם בני עמו, החל אברהם לחקור את טבע הבריאה. הוא גילה שקפיצת האגו שהתרחשה לא הייתה מקרית, אלא מהלך מתוכנן בתכנית ההתפתחות של הטבע. אברהם מצא שהאגו התעצם לא כדי להפריד בין בני האדם, אלא כדי לגרום להם להתאחד במדרגה גבוהה יותר, ולגלות את הכוח העליון שמסובב את כל המהלך הזה. הוא ניסה למנוע את החורבן ולהסביר לאנשים כיצד להתעלות מעל השנאה והפירוד.

עבר אברהם בן תרח, וראה אותם בונים את העיר ואת המגדל... ומאסו את דבריו... והיו רוצים לדבר איש בלשון רעהו ולא היו מכירים איש לשון רעהו. מה עשו, לקחו איש חרבו, ונלחמו אלו עם אלו למשחית. וחצי העולם שם נפל בחרב.

פרקי דרבי אליעזר, פרק כד

ובכל זאת, אברהם לא התייאש והמשיך בכל כוחו לפרסם את החכמה שגילה, כי ידע שיש בקרב בני דורו גם אנשים שכבר בשלים להתפתח. וכך מתאר זאת הרמב״ם:

בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונֶעֱשָת בעולם אומה שהיא יודעת את ה׳.

הרמב״ם, ״משנה תורה״, ספר המדע, הלכות עבודה זרה, יא-טז

לאברהם מיוחס ״ספר היצירה״ ובו מוסברת המערכת שמנהלת את כל המציאות. כלומר, הספר מדבר לא רק על כוח אחד כללי בלבד, אלא על כל המערכת שלו ותת-המערכות הכלולות בה, על כוחות וכוחות משנה שדרכם פועל הכוח האחד עלינו.

ספר היצירה מתאר את ל״ב (32) נתיבות ההשפעה על כל המציאות - באיזו צורה פועלות המערכות האלה, כיצד הן יורדות בהיררכיה מדרגה לדרגה עד שמגיעות אלינו ופועלות עלינו.

אברהם ושרה אשתו השקיעו מאמצים רבים בהסברה ובפרסום הידע החדש הזה. הם ליקטו סביבם את האנשים שהרגישו כמוהם, שהחיים האלה ניתנו לנו רק כדי שבמהלכם נצא לממד עליון יותר של קיום. רק כדי שנשיג מתוכם את הרוחניות והשלמות ונתקיים לנצח בדרגת ה״אדם״, דומים לכוח העליון.

לחלק מהאנשים בדורו שעדיין לא היו בשלים לתפוס את חכמת הקבלה, אברהם נתן ״מתנות״ כמו שנאמר: ״ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם״. [.5.] המתנות הן היסודות לכל האמונות שבהן יימצאו אנשים אלפי שנים, עד שיבשילו ויגדלו.

קבוצת המקובלים, ממשיכי דרכו של אברהם, השתמשה בשיטת התיקון שלמדה ממנו במשך כמה דורות, אך אז התרחשה בקרבה קפיצה נוספת של האגו. היה צורך לגלות את שיטת התיקון בדרגה גבוהה יותר, על פני האגו החדש.

השיטה החדשה הזו נמסרה לקבוצת המקובלים על ידי משה, המקובל הגדול שחי באותה תקופה. משה הוביל אותם ליציאה מ״גלות מצרים״ - ליציאה משליטת האגו החדש, ולימד אותם כיצד להתקיים ״כאיש אחד בלב אחד״, כחלקי גוף אחד. בשל גודלה, החלה הקבוצה להיקרא ״עם״. הכינוי ״ישראל״ מצביע על הרצון שהיה בהם להגיע ישר-אל הכוח העליון, על ידי רכישת תכונת האהבה והנתינה שלו.

שיטת התיקון של משה, שהיא המשך לשיטת אברהם, נקראה ה״תורה״. אין הכוונה לתורה כספר היסטוריה או כספר מוסר כפי שמתייחסים אליה כיום, אלא לשיטה ולמדריך לתיקון האגו. ״תורה״[.6.] מלשון הוראה ומלשון אור. המושג ״אור״ בקבלה משמש בשני מובנים: א. הכוח שמתקן את האדם, כמו שכתוב ״המאור שבה מחזירו למוטב״,[.7.] ב. התענוג הממלא את האדם שתיקן את האגו.

קבוצת המקובלים המשיכה להתפתח, ועל ידי מימוש שיטת משה הם תיקנו את כל הרצונות האגואיסטיים שגדלו בהם. האור שהם קיבלו בתוך הרצונות המתוקנים נקרא ״בית המקדש״, כלומר, הרצונות המתוקנים שלהם היוו ״בית״ מלא ב״קודש״, בתכונת האהבה והנתינה.

ילדים נולדו, גדלו והתחנכו על פי שיטת התיקון, והפכו לבעלי השגה רוחנית בעצמם. החינוך של העם היה חינוך רוחני, ולא היה ילד קטן שלא הכיר את החוקים הרוחניים.

בדקו מדן ועד באר שבע... ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה.

תלמוד בבלי, סנהדרין צד, ע״ב

המושג ״טומאה״ מתייחס לאגואיזם שבאדם, כפי שמסבירה חכמת הקבלה, ו״טהרה״ מתייחס לכוח האהבה והנתינה. וכך חי העם בהרגשת הכוח העליון, בחיבור ובאהבת אחים, עד שהאגו זינק שוב למדרגה חדשה וגרם לאיבוד ההרגשה הזו. הניתוק מהרגשת הכוח העליון נקרא ״חורבן בית המקדש״, ושליטת האגו החדש נקראה ״גלות בבל״.

החזרה מגלות בבל ובניית בית המקדש השני סימלו את תיקון האגו שפרץ בחורבן בית המקדש הראשון, אך הפעם נחלקה האומה לשניים: היו שהצליחו לתקן את האגו, והיו אחרים שעוצמת האגו שלהם הייתה גדולה יותר והם לא הצליחו לתקן אותו. בהדרגה גדל האגו גם בקרב מי שכן הצליחו לתקן אותו, וכתוצאה מכך איבדו בני העם כולו את הרגשת הכוח העליון, כלומר, נכנסו להסתרה רוחנית. שליטת האגו הפעם נקראה חורבן הבית השני ויציאה לגלות האחרונה.

חורבן תכונת האהבה והנתינה והתפרצותה של שנאת חינם הביאו לכך שכל העם איבד את הרגשת הכוח העליון. מה בעצם קרה לנו בחורבן הזה ? נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם, העם שלנו התרסק. ממצב של חיים בהרמוניה והרגשת העולם העליון, ירדנו לתחושה המצומצמת והעכורה ביותר במציאות, שנקראת העולם הזה. מאז אנחנו חיים כבר אלפיים שנה במצב של חוסר הכרה מוחלט, ובכלל לא מודעים לזה שיש משהו טוב יותר.

אבל בכל דור היו גם יחידי סגולה, מקובלים, שהמשיכו להרגיש את הבורא. בהיחבא, הרחק מעיני ההמון שלא ידע על עיסוקם, המשיכו אותם מקובלים לפתח את שיטת תיקון טבע האדם בהתאם לאגו שגדל. תפקידם היה להכין אותה לזמן שבו העם שלנו והאנושות כולה יזדקקו לה - לזמננו.

___________

לאורך ההיסטוריה פרצה חכמת הקבלה גם מגבול עם ישראל, ובכל הדורות הגיעו הוגי דעות מרחבי העולם ללמוד אצל המקובלים. במאמר ״חכמת הקבלה והפילוסופיה״ מסביר בעל הסולם, כי מקורה של הפילוסופיה במגעים בין תלמידי הנביאים לבין ראשוני הפילוסופים. חכמי האומות שאבו שברירי רעיונות מן הקבלה, ומבלי לתקן את עצמם פיתחו מהם סברות שונות.

יוהנס רויכלין(1522-1455), הומניסט ובלשן גרמני, ששימש כיועצו האישי של קיסר גרמניה והיה מקורב לראשי האקדמיה האפלטונית, מתאר את התהליך הזה בספרו ״על האמנות הקבלית״:

מורי, פיתגורס, אבי הפילוסופיה, כנראה קיבל את תורתו מהיהודים ולא מהיוונים, והוא הראשון שתרגם את המילה ׳קבלה׳, שלא הייתה ידועה לבני ימיו, למילה היוונית ׳פילוסופיה׳.

הפילוסופיה של פיתגורס נבעה מן הים האינסופי של הקבלה.

קבלה אינה משאירה אותנו להעביר את חיינו בעפר, אלא מעלה את שכלנו לפסגת הידיעה.[.8.]

נחזור אל כל אותם האנשים שלא היו מסוגלים לתפוס בבבל העתיקה את הרעיון של אברהם. מאז שיצאו מבבל ונפוצו על פני כל העולם כשבעים אומות, הם התפתחו בצורה גשמית.

אם היו נשארים כך לבדם, לעולם לא היו מסוגלים לקלוט את הרעיון הרוחני. וזה הרי לא ייתכן, שכן מטרת הבריאה היא להביא את כל בני האדם לדרגת הבורא. לכן צריך שוב ליצור נקודת מגע בין ישראל לעמים האחרים.

התהליך מתבצע בעזרת הגדלת האגו בקרב עם ישראל, שעליה דיברנו קודם, ואחריה העם מודד מדרגתו הרוחנית ומתפזר בעולם בין העמים האחרים. המטרה היא לערבב בין נשמות ישראל לנשמות אומות העולם, כדי לזרוע ״רסיסי רוחניות״ בקרב העמים האחרים.

איך עושים זאת? עם ישראל שוקע באגואיזם ובגשמיות כמו כולם. עתה יש ביניהם מכנה משותף, אבל צריך לזכור שבנשמות ישראל הזרע הרוחני כבר הוטמן. בהיותם בגלות, ישראל שומרים על עצמם שלא להיטמע בגויים מבחינה חיצונית, ולא מתחתנים איתם, למשל, אבל מבחינה פנימית מתרחש ערבוב. הגויים שולטים בישראל ומדכאים אותם, אבל גם סופגים מעין הקרנה פנימית מהם.

כך מתקבלת התוצאה הרוחנית הרצויה: ניצוצות מנשמות ישראל חדרו לגויים, כדי לאפשר להם להצטרף לישראל בתהליך התיקון הכללי בהמשך. בסך הכול עברנו בהיסטוריה ארבע גלויות שבהן מתרחש ערבוב שכזה בין ישראל לעמים האחרים.

לפני היציאה לגלות האחרונה, במאה השנייה לספירה, נכתב ספר הזוהר על ידי רבי שמעון בר יוחאי וחבורת תלמידיו. הזוהר, שנכתב בארמית, מכיל תיאור של כל המצבים שעתידה לעבור האנושות עד לגמר התיקון הכללי.

ולמרות שהזוהר נכתב לפני יציאתו של העם לגלות, כבר אז נאמר בו כי הוא עתיד להתגלות רק בסופה ולהביא לסיום הגלות הרוחנית. עוד נאמר בו כי לקראת סיום התקופה בת ששת אלפים השנים המוקצבת לתיקון טבע האדם, יתגלה הספר לכל האנושות: ״באותו הזמן תיגלה לכול״.[.9.]

מיד לאחר שהסתיימה כתיבתו, נגנז ספר הזוהר. כ-1,400 שנה לאחר כתיבת הזוהר, במאה השש-עשרה, הופיע בצפת האר״י. את אותה שיטת התיקון שהובאה בזוהר באמצעות רמזים ומשלים, ביטא האר״י בשפה מדעית ושיטתית המתארת לפרטי פרטים את שלבי התיקון.

כתביו כוללים תיאורים של מבנה העולם העליון, ומסבירים לאדם כיצד להיכנס לממד הזה של המציאות. עם זאת, מכיוון שבזמנו של האר״י האגו עדיין לא התגלה במלוא עוצמתו, רק מעטים היו מסוגלים להבין את דבריו, שכן אגו מפותח יותר מביא ליכולת תפיסה חדה יותר.

אחרי האר״י, רצו מאוד המקובלים שתתפרסם חכמת הקבלה, כפי שניתן ללמוד מדבריהם:

חכמת הקבלה מחכימת פתי, ומי שלא ראה אור החכמה זו לא ראה מאורות מימיו. כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא וסוד השגחתו... וכל הפורש ממנה פורש מהחיים הנצחיים הרוחניים.

ר׳ ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל״ה הקדוש[.10.]

עיקר הגאולה תלויה בלימוד הקבלה.

הגאון ר׳ אליהו מוילנה, הגר״א [.11.]

רבי שמעון בר יוחאי צווח כל כך על זה, וקורא לעוסקים בפשט התורה, שהם ישנים בתרדמה... והנה זה פרי הגלות בעוונותינו הרבים, ששכחו ישראל את הדרך הזה, ונשארו ישנים, משוקעים בתרדמתם, ואין שמים לבב לזאת... והנה אנחנו במחשכים כמתי עולם, כעיוורים ממש המגששים קיר. לישרים לא נאוה ללכת בדרך הזה, אלא אדרבא לפקוח עיניים עיוורות.

ר׳ משה חיים לוצאטו, הרמח״ל'[.12.]

יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו.

ר׳ שלום מזרחי שרעבי, הרש״ש[.13.]

לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד אחר.

ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי, החיד״א[.14.]

לשון הזוהר הקדוש מסוגל לנשמה והוא דבר השווה לכל נפש ישראל, קטן וגדול שם הוא, כל אחד לפי הבנתו ושורש נשמתו.

ר׳ צבי הירש בן יעקב הורוביץ[.15.]

אבל למרות רצונם העז של גדולי ישראל הללו להתפשטות חכמת הקבלה, היה עליהם להלך בין הטיפות, לגלות ולהסתיר. הדור עוד לא לגמרי הבשיל. החזרה לארץ ישראל הייתה נקודת ציון חשובה ומכרעת, אבל גם בה עדיין לא התרחשה פריצה של חכמת הקבלה המקורית למודעות הקהל הרחב.

רק היום אנשים מתחילים בהדרגה להשתחרר מהסטיגמות ולתפוס שהקבלה היא לא מיסטיקה וקסמים, קמעות, רפואות וברכות לחיים טובים בעולם הזה.

הריקנות והחלל שנפערו בדורנו כלפי החיים הגשמיים, התשוקה האדירה למשהו חדש וממלא, הביאו לכך שאנו מסוגלים סוף סוף להבין שיש כאן שיטה שמעלה את האדם לרמה אחרת של קיום, שמרוממת את האדם עד לגובה הכוח העליון. הבשלות הזו מעידה על התעוררות הנשמות שלנו, על דרגה חדשה לגמרי של התפתחות. דרגה זו היא שמאפשרת, וליתר דיוק מחייבת, את גילויה של חכמת הקבלה לעולם כולו.

אם נתבונן בדברים מבחינת תכנית ההתפתחות של הטבע, התקרבותנו אל סוף תקופת התיקון הקצובה הביאה את האגואיזם האנושי אל מדרגתו האחרונה. האנושות נכנסה למשבר קיומי כולל, למבוי סתום. מהמקום הזה מתבררת הנחיצות בשיטה לתיקון האגו, ואנשים רבים מסוגלים כבר לתפוס את מה שבעבר הבינו רק יחידים.

זו הסיבה שכעת נחשפת שיטת התיקון בשלמותה: בעל הסולם זכה לבאר את ספר הזוהר ואת כתבי האר״י כך שכל אחד מאיתנו יוכל להתחבר אליהם. לכן אמר: ״שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות״. [.16.] וכן: ״כל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי״.[.17.]

----------------------------------------------------------------------------------------

הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט

חכמת הנסתר בהמון... והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר

שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם.

בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח"

----------------------------------------------------------------------------------------

חשוב שנבין שבידינו המפתח לאושר של האנושות כולה, כי אנחנו בעלי השיטה. אין הכוונה כאן לאומנות ״חס ושלום״, [.18.] כפי שמדגיש בעל הסולם, ״אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת״ - אנחנו לא טובים מאחרים, כפי שחלקנו אוהבים לחשוב מתוך גאווה, אלא בעלי תפקיד מוגדר בתכנית הכללית של הטבע.

עלינו לזכור שהעם שלנו לא נוצר על בסיס גזע או לאום. אנחנו אותן נשמות שהתקבצו סביב אברהם עוד בבבל העתיקה, למימוש התפיסה הרוחנית של ״ואהבת לרעך כמוך״ שמובילה לגילוי הבורא.

המקובלים מסבירים שמלכתחילה הוצעה שיטת התיקון לכל האומות, שכן ״דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: שחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו״. [.19.] אלא שבאותו זמן לא הייתה מוכנה שום אומה לקבל אותה. האנושות עדיין לא הייתה זקוקה לה. משום כך ניתנה השיטה לעם ישראל, ״שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו״. [.20.]

עלינו להתחיל להשתמש שוב בחכמת הזוהר והקבלה, לעבור משנאת חינם לאהבת אחים, לחזור לשורש הרוחני שלנו ולהביא את האור לעולם; להיות ״אור לגויים״. [21]

למעשה, זה מה שדורשת האנושות מאיתנו מאז ומעולם, את החכמה הפנימית, את האור לחיים. ההצטיינות שלנו בהייטק לא מספיקה...

העולם לא מודע לכך, וגם אנחנו לא ממש, אבל זהו הבסיס לאנטישמיות כלפינו. כולם מרגישים בצורה תת-הכרתית שיש בקרבנו משהו מיוחד, נסתר, ושאנחנו מונעים אותו מהם. לכן הם שונאים אותנו. תופעה זו מושרשת בטבע הבריאה, כפי שנאמר: ״בידוע שעֵשָׂו שונא ליעקב״. [.22.]

מימוש חכמת הקבלה בימינו היא הדרך היחידה שבה נוכל באמת לזכות ליחס אחר מהעולם ולחיים בטוחים ושלווים. [.23.] רק בעזרת החכמה הרוחנית שהפכה אותנו לעם, נוכל לחזור להיות ״כאיש אחד, בלב אחד״, ולבנות כאן חברה ומדינה משגשגת שתהווה את המרכז הרוחני של העולם. לכן אמר בעל הסולם כבר בדור הקודם: ״כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית״. [.24.]

מיד כשנתחיל לעשות זאת, נזכה לתודה, לכבוד ולהערכה מכולם. [.25.] אומות העולם אפילו יסייעו לנו בתהליך, כמו שאומר הנביא ישעיה: ״ולקחום עמים, והביאום אל מקומם״, [.26.] ״והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה״. [.27.]

בזאת יתחברו שני הנתיבים שנפרדו בבבל העתיקה, עם ישראל ויתר האנושות, ותושלם מחשבת הבריאה: כל הנבראים יתאחדו עם הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.

----------------------------------------------------------------------------------------

עתה קרבו הימים, שהכל יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו

תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה.

הראי״ה קוק, אגרות א, אות צב

----------------------------------------------------------------------------------------

לימוד הזוהר וחכמת הקבלה מחבר בין אנשים מכל קצוות תבל, ללא שום הבדל של גזע, מין, לאום או דת. החכמה הזו מגשרת על פערי מנטליות, אופי, גיל, מעמד כלכלי או חברתי, גם בתוך העם המפולג שלנו, וגם בינינו לבין העולם כולו. זוהי עובדה ממשית

שמתרחשת לנגד עינינו בשנים האחרונות, בקרב שני מיליון תלמידים שלומדים במסגרות השונות של ״קבלה לעם״ בארץ ובחו״ל.

גם שינוי היחס לישראל הוא תהליך מוכח, שאנחנו עדים לו מדי יום. אפילו אנשים שהיו בעבר אנטישמים מובהקים, ניאו-נאצים בעלי צלבי קרס ושנאה תהומית ליהודים באשר הם, הפכו לחברים שלנו בלב ובנפש, לתומכים גדולים באידיאה הרוחנית. [.28.]

מכל העולם מגיעים רבבות אנשים מדי שנה לכנסי לימוד קבלה בארץ ובעולם, ואין כמעט מדינה על הגלובוס שאין לה ייצוג נכבד בהם. בכנסים הללו מתחברים כולם באהבת אחים לצורך גילוי הבורא, ומוכיחים בפועל את אמיתות דברי הנביאים ומקובלי כל הדורות.

---------------------------------------------------------------------------------------

וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות

התבונה והדעת מעל לגבול ישראל, וישקו לכל אומות העולם.

בעל הסולם, ״הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות״, אות ד

--------------------------------------------------------------------------------------

משל המלך והמלכה

"בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב״ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרון אינו כן. כי היא לא תחזור כך כבזמנים של גלויות האחרות. ומקרא זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה.

משל למלך שכעס על המלכה, והשליכה מהיכלה לזמן ידוע. כשהגיע זמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כן היה פעם אחת, ושתיים, ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, נתרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן ארוך. אמר המלך, פעם הזאת אינה כשאר פעמים, שהיא תבוא כך לפני, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.

כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביאה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.

כך הקב״ה, בכל פעם שכנסת ישראל הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזה אינו כן, אלא הקב״ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו".

זוהר לעם, פרשת ויקרא, אותיות עח-פא

בכל הגלויות הקודמות רצינו לצאת מהגלות ולחזור לארץ ישראל, רצינו לחזור אל הדרגה הרוחנית עוד כשהיינו בגלות. ואילו היום, הכול כבר מוכן לגאולה, אבל לנו אין רצון להתעלות.

מדוע? כי בגלות האחרונה התגלה בנו אגו גדול כל כך, שאין לנו רצון או כוח לצאת ממנו. כמו המלכה, אנחנו שכובים בעפר, שקועים בגשמיות. שרויים במעין הִפְּנוט, חיים כמו רובוטים. אם רק נפתח קצת את העיניים, נראה עולם מלא באור, אבל בינתיים העפר מסמא את עינינו.

מבחינה רוחנית, ״גלות״ היא מצב מתקדם, רגע לפני הגאולה - כשאני מרגיש שחסר לי הגילוי של הכוח העלי!(. יכול להיות שיש לי הכול מבחינה גשמית, אבל אני מרגיש שזה לא שווה כלום. שזה לא מספק אותי. למה? אני לא יודע, אבל זה מה שאני מרגיש. לא טוב לי. יש לי בית, פרנסה טובה, אני יכול לנסוע לנופש, לטייל, לבלות, יש לי חברים, ובכל זאת, משהו חסר...

בכל הדורות הקודמים חיו הרבה פחות טוב מאיתנו. לעומתם, החיים שלנו הם חיי מלכים, ובכל זאת חסר טעם. הריקנות שמורגשת היום מביאה אותנו לגילוי מה שמסתתר אחרי הפסוק ״טעמו וראו כי טוב ה'״, שאותו מציעים לנו המקובלים כפתרון.

עלינו לגלות את הכוח העליון שבורא אותנו, שמעביר אותנו בכל התהליך הזה, ומושך אותנו עכשיו בחזרה אליו דרך השאלה 'בשביל מה אני חי?'. השאלה הזו היא כמו קצה חוט לכדור פורח. אם נאחז בה, נתרומם לשמים.

למעשה, המלך כבר בא אל המלכה. אנחנו שוב בארץ, ספר הזוהר כבר התגלה - המלך כאן ורוצה להקים את המלכה מהעפר. חסרה רק תשומת הלב של המלכה...

בכדי להבין את דברי הזוהר הקדוש, צריך שיהיה האדם נקי מאהבה עצמית... אחרת יש קליפות, המסתירות וסותמות את האמיתיות, שנמצא בדברי הזוהר.

בעל הסולם, מאמרי ״שמעתי״, מאמר פט [.1.]

סיפורו של ספר הזוהר מתחיל לפני כ-1,800 שנה במערה קטנה וחשוכה בפקיעין שבגליל המערבי, שבה מסתתרים רבי שמעון בר יוחאי ובנו, רבי אלעזר, מפני הקיסר הרומאי. במשך שלוש עשרה שנים הם מכינים את עצמם לכתיבת הספר שעתיד לשנות את פני ההיסטוריה.

השנים חולפות, רבי שמעון ובנו משלימים את התיקון שהיה עליהם לעשות ויוצאים מן המערה. סביב רבי שמעון מתקבצים תשעה מקובלים, ויחד הם לומדים וכותבים את הזוהר.

״וכך אני מסדר אתכם, רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר בני ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בלבם״.

ספר הזוהר, פרשת האזינו, אדרא זוטא, אות כז

בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי היה מקובל שניחן בכישרון מיוחד, רבי אבא. הוא היה היחיד שידע איך לכתוב את דברי מורו, כך שיהיו גלויים ונסתרים כאחד. ספר הזוהר מכנה את הכישרון המיוחד הזה ״גילוי ברזא״ - גילוי בסוד. [.2.]

האגדה מספרת שכתבי הזוהר נגנזו והוסתרו במערה באזור צפת, וכעבור כמה מאות שנים הם התגלו על ידי ערבים תושבי האזור. אלה שמחו למצוא נייר, שהיה מצרך נדיר באותם הימים, והשתמשו בו לצרכים שונים. אחד מחכמי צפת שקנה דגים בשוק, נדהם לגלות את ערכו הנדיר של הכתוב על נייר העטיפה שבו הוגש לו הדג שקנה. מיד עם הגילוי החל לרכוש את כל ״ניירות העטיפה״ שהיו עדיין זמינים ואסף אותם לספר.

מה שנותר מספר הזוהר הוא חלק קטן בלבד מן המקור, והוא עבר מדור לדור בחשאי בין המקובלים. עד לתחילת המאה ה-14 בספרד, כשאלמנתו של המקובל רבי משה די לאון ״ירשה הכתב יד מבעלה, וכנראה שלא גילה לה כלום מאיסור ההתגלות, ועל פי מקרה נתנה אותו למכירה כנודע״. [.3.]

יש הטועים ומייחסים לרבי משה די ליאון את כתיבת הזוהר, אך כפי שמסבירים המקובלים זוהי טעות גמורה: ״והנה כל המצויים אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו, התנא האלקי, רבי שמעון בן יוחאי. חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים בייחוסו זה ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות, ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא, המקובל ר׳ משה די ליאון, או אחרים הסמוכים לו בזמן״ (בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר״, אות נט).

מאז היה ספר הזוהר בנמצא, אבל רק בדורנו הוא באמת מתגלה וזאת בזכות פירושו של בעל הסולם. בעל הסולם מסביר שהדור של בעלי הזוהר היה הדור היחיד שבו הושגה השלמות הנכספת, כלומר כל 125 המדרגות הרוחניות, ומכיוון שגם דורנו צריך להגיע לאותה השלמות, ניתנה לו האפשרות לפתוח את הזוהר.

״מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ״ה [125] המדרגות... חוץ מרבי שמעון בר יוחאי ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ״ה המדרגות בשלמות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח. ועל כן נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רבי שמעון בר יוחאי עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ״ה המדרגות.

ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח... ומתוך, שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: ״ומלאה הארץ דעה את ה׳״.

בעל הסולם, ״מאמר לסיום הזוהר״

פירוש הסולם

קראתי הביאור בשם ״הסולם״ להורות, שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עלייה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא ״סולם״ לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך.

בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר״, אות נח

אין כל טעם לפתוח את ספר הזוהר בלי פירוש הסולם. נכתבו גם פירושים אחרים על הזוהר, אבל פירוש הסולם הוא הפירוש המושלם היחיד. הוא, ורק הוא, הסולם שיכול להביא אותנו אל השלמות. מדוע? כי בעל הסולם הגיע לכל 125 המדרגות שמהן כתבו בעלי הזוהר את הספר, התחבר אליהם, ומאותו הגובה פתח עבורנו את הזוהר.

פירוש הסולם מתאים את הזוהר לנשמות שמופיעות כיום בעולמנו. כך יכולות הנשמות שלנו לעמוד מול ה״זוהר״ - ״זיהרא עילאה״ - מול האור העליון, כדי שיחזיר אותנו למוטב, לחיבור בינינו, שבו מתגלה הבורא.

הסולם עוזר לנו לבנות את עצמנו בקו האמצעי, כך שהצורה שלנו תתאים לצורה שבה האור העליון מגיע אלינו, ונוכל לקבל אותו. [.4.]

הקו האמצעי זו הנוסחה שעל פיה אנחנו צריכים לשלב נכון את שני הכוחות שנמצאים בטבע: כוח הבורא - הנתינה, השפע, האור, וכוח הנברא (האדם) - הרצון לקבל. בניית הקו האמצעי היא כל עבודת האדם, ובה מסתכמת כל הבחירה החופשית שלנו.

בעל הסולם ממש מכוון את הראייה שלנו, את הגישה וההרגשה, כדי שדברי הזוהר יעברו בנו בקו האמצעי, בשביל הזהב.

שפת הזוהר מלאה משלים גשמיים, אותם מבאר פירוש הסולם. [.5.] ״הסולם״ מסייע לנו לתפוס את הזוהר בצורה רחבה יותר, כך שנרגיש שהטקסט קרוב אלינו.

כאמור, ספר הזוהר הגיע אלינו לא בשלמותו, ופירוש הסולם משלים עבורנו את מה שחסר לנו. בעל הסולם גם תרגם עבורנו את הזוהר מארמית לעברית, חילק את הזוהר לפסקאות ולמאמרים, והוסיף לו פירושים, הקדמות והסברים מקדימים. [.6.]

לא נותר לנו אלא לעלות במדרגות הסולם מהעולם שלנו ועד עולם אין-סוף.

הסכמות גדול׳ הדור לבעל הסולם

בעל הסולם פעל, שאדם פשוט, אם הולך בדרכו, יכול לזכות לגילוי הבורא.

הרב״ש, דרגות הסולם, מאמר ״פעילות גדולי האומה״

כשהחל בעל הסולם להוציא לאור את כתביו, הוא זכה להסכמות נלהבות מכל גדולי הדור:

בא חכם אלקי, רב תבונות, אוצר קודש... והייתה רוח ה' עליו לחבר מחברת הקודש... לאמתה של תורה ביסודות אמתיים... אשרי יולדתו.

הראי״ה קוק

הכהן הגדול בלימוד הקבלה, ומפורסם שמו.

הרב יוסף חיים זוֹננפלד

יהי רצון, שיפוצו מעינותיו חוצה... להוציא כל ספריו, חידושים על אֲמִתָּת התורה וסודותיה.

הרב חיים שאול הכהן דוויק

מה נכבד היום בהגלות לנו אור הבהיר, ספר הסולם על הזוהר הקדוש... ואשר מיד ה׳ עליו, השכיל הרב הגאון המקובל... שר בית הזוהר.

הרב יעקב משה חרל״פ

האיר עיני חכמים בדברי הזוהר הקדוש... שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל

את ספר הזוהר ניתן היה להשיג כבר קודם, אלא שהאנשים לא הבינו על מה הוא מדבר. תפקידו של ספר הזוהר כמכשיר לגילוי הבורא הוא הדבר שהיה נסתר וכעת התגלה. פירוש הסולם פותח לנו את היכולת לתקן את עצמנו ולגלות את הבורא, וזו הסיבה שהוא הביא להתגלות הזוהר. ומכיוון שהוא סיים אלפי שנות הסתרה של ספר הזוהר, הסכמות נלהבות כאלו ואחרות [.7.] לא איחרו לבוא.

הדברים הבאים שנמצאו בין כתביו, מסייעים להבין ולו במעט מה הייתה מדרגתו העצומה של בעל הסולם:

ויאמר ה׳ אליי: שא רגלך, ולך לך ממולדתך, [.8.] אל ארץ החמדה, ארץ האבות הקדושים, ואעשך שם לחכם גדול ועצום, ונברכו בך כל גאוני הארץ, כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל הדור הזה, למען תרפא את שבר האנושי, בישועה של קיימא.

נבואתו של בעל הסולם

והנה ברצון עליון, זכיתי לעיבור נשמת האר״י ז״ל... ולא אוכל להאריך בעניין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות.

בעל הסולם, אגרת לט

חכמת האמת, בדומה לחכמות החיצוניות, צריכה להימסר דור דור, וכל דור מוסיף איזה חוליה על קודמיו, ובזה הולכת החכמה ומתפתחת. ויחד עם זה נעשית מוכשרת להתפשטות רחבה יותר בין ההמון.

בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״

הניסיון הרב שנצבר ב״קבלה לעם״ בלימוד והוראה של ספר הזוהר, הביא אותנו להחלטה לא קלה לשנות במקצת את הצורה החיצונית של הגשת הטקסט לקורא בן זמננו. נוכחנו לדעת שרק אנשים שרגילים ללמוד תורה יכולים לגשת לזוהר עם פירוש הסולם בצורתו המקורית, ואילו בפני הציבור הרחב נותר הזוהר חסום.

יש לכך כמה סיבות: ראשית, למרות שבעל הסולם תרגם את הזוהר מארמית לעברית, הוא הותיר מילים רבות לא מתורגמות. שנית, לא תמיד הטקסט המקורי תואם את כללי הדקדוק הנהוגים בימינו. שלישית, התוספות השונות שמופיעות בגופו של הטקסט, מראי המקום המרובים, סוגי הגופנים השונים וכדומה גורמים קושי גדול לעין שאינה מורגלת בסגנון הכתיבה התורני.

קושי הקריאה גרם לקוראים רבים להניח את הספר מידם, ולהרחיק את עצמם מתיקון הנשמה. אחרי לבטים רבים הגענו בסופו של דבר להחלטה שמתוך נחיצות לקרב את הזוהר לעם, חובה עלינו לעבד את הטקסט המקורי של מורנו הגדול, בעל הסולם. עשינו זאת בזהירות רבה, מבלי לגרוע מהטקסט דבר מהותי, חס ושלום, ותוך ביצוע שינויים של צורה חיצונית בלבד.

לעיתים כתב בעל הסולם את פירושו בין המילים של הזוהר, ולעיתים הוסיף פירוש רחב יותר אחרי מילות הזוהר. הניסיון שלנו מראה שבקריאת הזוהר רצוי לכלול כאחד גם את הטקסט של הזוהר, גם את פירוש הסולם שבגוף הזוהר, וגם את פירוש הסולם שלאחר דברי הזוהר. לכן כדי להקל על הקורא את רצף הטקסט ואת יכולת העיבוד של החומר, איחדנו ביניהם.

להמחשת הדברים ניתנת כאן דוגמה לטקסט של הזוהר מתוך פרשת ״אחרי מות״. תחילה מובא הטקסט המקורי של הזוהר, שרובו ככולו בארמית. אחריו מופיע זוהר עם פירוש הסולם, ולבסוף מוצג ״זוהר לעם״ - מה שעשינו כדי לקרב את המקור האלוקי, את האור המחזיר למוטב, אליכם.

זוהר

זוהר עם פירוש הסולם

צד) פתח ר׳ חייא וכו׳: פר״ח ואמר, מה שהיה כבר הוא ואשר להיות וגו׳. מה שהיה כבר הוא, היינו שלמדנו, מטרם שברא הקב״ה עולם הזה, היה בורא עולמות ומחריבם שה"סשבירת הכלים, עד שעלה ברצון של הקב״ה, לברוא עולם הזה, ונועץ עם התורה. שה״ס קו האמצעי. אז הוא נתתקן בתקוניו, ונתעטר בעטרותיו, וברא עולם זה. וכל מה שנמצא בעולם הזה, היה אז לפניו, בעת הבריאה, ונתתקן לפניו.

צה) ותאנא כל אינון וכוי: ולמדנו, כל אלו מנהיגי העולם הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם היו נמצאים לפני הקב״ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש, שהם בעולם הזה. וכל מה שלומדות בעולם הזה, יודעות הכל בטרם שתבואנה לעולם...

פירוש. כי בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בבחינת הנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הוה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות, ונמצא שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחד זה, כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת. וז״ש ( באות צ״ה) כל אינון נשמתין וכוי בההוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא. דהיינו, כמעשיהם בעוה״ז.

זוהר לעם

צד) מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות. מה שהיה כבר הוא, מטרם שברא הקב״ה עולם הזה, היה בורא עולמות ומחריבם, שזה עניין שבירת הכלים, עד שעלה ברצון של הקב״ה, לברוא עולם הזה, ונועץ עם התורה, קו האמצעי. אז הוא נתתקן בתיקוניו, ונתעטר בעטרותיו, וברא עולם זה. וכל מה שנמצא בעולם הזה, היה אז לפניו, בעת הבריאה, ונתתקן לפניו.

צה) כל אלו מנהיגי העולם, הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם, היו נמצאים לפני הקב״ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהם בעולם הזה. וכל מה שלומדות בעולם הזה, יודעות הכל בטרם שתבואנה לעולם...

כי בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הווה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות. ונמצא, שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחר זה, כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת. וזה שכתוב, כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהם בעולם הזה. דהיינו, כמעשיהם בעולם הזה.

__________

כפי שניתן לראות, ניסינו לשבור כמה שיותר את המחיצות שמפרידות בין הזוהר לבין העם, ולהציג מהדורה מקוצרת וקלה יותר לקריאה. כל שנותר הוא להיסחף ולתת למילים של הזוהר להוביל אתכם, והוא ישקה אתכם כמעיין של מים טהורים.

אם תוכלו להיעזר ב״זוהר לעם״ כדי להכיר את ספר הזוהר ולהתרגל לקרוא בו, ואחר כך תצליחו לעלות לפירוש הסולם עצמו, הרי שעבודתנו תהיה כסולם אל פירוש ״הסולם״.

----------------------------------------------------------------------------------------

השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו, בהדרגות שונות, לכלל העם. ולהוריד דברים נשאים ונשגבים ממרום עוזם, עד עמק הדיוסא הרגילה ההמונית, - צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה, ותתברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי להשיב נפשות צמאות.

הראייה קוק, עקבי הצאן, עמי קמד

----------------------------------------------------------------------------------------

חובת העיסוק בזוהר

מתוך ספר "עץ ח״ם" של האר"י הקדוש, המאה ה-16 עיקרי דבריו של מהרחייו בהקדמתו על "שער ההקדמות"

אני יושב משתומם ומחשבות, תמהים, כי לא עלתה מרפא לחורבן בית מקדשינו, הנחרב זה היום אלף ותייק ודי [1,504] שנים. וכלו כל הקיצים ועדיין משיח לא בא. ונודע, שכל דור, שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו.

וחקרתי למה נתארך גלותינו. ומצאתי תשובה בספר הזוהר (בתיקונים, תיקון לי): אלו שלא רוצים להתייגע בחכמת הקבלה ועושים את התורה יבשה, אוי להם, שבכך הם גורמים עניות, חרב, ביזה, הרג ואובדן בעולם. ורוח המשיח מסתלק, רוח הקודש, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת הי.

כל חסד שהם עושים, לעצמם הם עושים, ועוסקים בתורה על מנת לקבל סיפוקים רבים. וגם להיותם ראשי ישיבות, דומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה, הבונים מגדל וראשו בשמים, כמו שכתוב: "ונעשה לנו 0ם". ולהם קורא הזוהר (בפרשת בראשית) ערב רב.

קבלה - המשמעות הפנימית והאמיתית של התורה

בכל יום יום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בהיותם עוסקים בפ0סיה ובספוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה תורתכם מתורתינו, הלא גם תורתכם ספורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה. כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם.

בספר הזוהר אומר על כך רבי שמעון: "אוי לו לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשסות. סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה, ומי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא".

כי בפשטי התורה ובספוריה ובדיניה ובמצותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם, אדרבה יש בהם מצוות וחוקים שאין הדעת סובלם.

הגאולה תלויה בלימוד הקבלה

לו עסקנו בחכמת הקבלה הייתה מתקרבת הגאולה, כי הכול תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתנו מלהתעסק בה, היא גורמת איחור ועיכוב בניין בית מקדשנו... הרי מבואר בפירוש, שאין האדם יוצא ידי חובתו בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחויב לעסוק בכל יכולתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה, כי אין הנאה להקב״ה מכל מה שברא בעולמו, רק בהיות בניו עוסקים ברזי התורה, להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו.

גילוי החכמה לכולם

ספר הזוהר, פרשת וירא: ״וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם, עתידים למצוא סודות החכמה״. הרי מבואר, כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת, ובדור אחרון תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו וישכילו ברזי התורה, שלא השיגו הקודמים אלינו.

״היינו כחולמים״
תהלים קכו, א

הנושא המורכב והמרתק ביותר שקשור לספר הזוהר ולחיים בכלל, הוא תפיסת המציאות. סביבנו קיימים הרבה גלים שאנחנו לא מרגישים עכשיו, אבל קיים גם שדה כולל של מידע. מדובר בשדה של מידע עליון שנקרא ״הטבע העליון״ או ״הבורא״. אנחנו יכולים להתקשר לאותו שדה ולקבל ממנו הכול - הרגשה והבנה, ידיעה, אהבה, הרגשת חיים נצחיים, הרגשת השלמות שישנה בשדה הזה, שממלא הכול סביבנו.

כל מטרתה של חכמת הקבלה היא ללמד אותנו איך לפתח בנו כלי קליטה לאותו שדה מידע עליון. אפשר לעשות זאת רק דרך שינוי פנימי שלנו, ולכן כשאנחנו מגיעים לזה, אנחנו נעשים בעצמנו כמו אותו שדה - כמו הבורא. אין דבר פשוט יותר מזה. השדה נמצא כאן, סביבנו, אלא שאנחנו אטומים. לא קולטים אותו.

אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע. ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמו שכתוב ״מלוא כל הארץ כבודו״, אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והזוכה לקשר עמו אינו נתווסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע, ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו, אשר באמת עתה נתעשר.

בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק ב

אנחנו נמצאים בחוסר הכרה כלפי הבורא, כלפי המציאות האמיתית. ממש כמו אדם שנמצא בחלום, חווה כל מיני מאורעות ונדמה לו שהוא ער, כך אנחנו בתוך העולם הזה.

ב״הקדמה לספר הזוהר״ מדמה בעל הסולם את המצב הזה לתולעת שנולדה בתוך צנון וחושבת שכל העולם הוא הצנון שבו נולדה. כך אנחנו, חיים בתוך העולם שלנו ולא מרגישים שיש סביבנו עולם גדול, נאור, אדיר ויפה. שם נמצאים המקובלים, האנשים שכבר התעוררו מהחלום למציאות האמיתית. לדבריהם, מה שאנחנו מרגישים עכשיו נקרא ״העולם המדומה״, ורק כשנתעלה ממנו נוכל באמת להבין שקודם ״היינו כחולמים״.

-------------------------------------------------------------------------------------

ניסיונות הזמנים והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה את רוח האדם.

הראייה קוק, "אורות האמונה", עמי סז

-------------------------------------------------------------------------------------

ספר הזוהר מתגלה כדי להסביר לנו איך לתפוס נכון את המציאות, וזה בכלל לא מקרי שגם המדע מאותת לנו שהמציאות היא הרבה יותר גדולה ועשירה ממה שאנחנו מסוגלים לקלוט עכשיו. מדענים אומרים שיש איזו אנרגיה שחורה, שיש כל מיני כתמים לבנים או שחורים ביקום, שיש ממדים אחרים שאנחנו לא יכולים להרגיש בחושינו או לפתח מכשירים שיקלטו אותם.

אנחנו גם חוקרים יצורים אחרים ורואים עד כמה תפיסת המציאות שלהם שונה משלנו. דבורים, זבובים, דובים, צפרדעים, נחשים ואפילו כלבים וחתולים שנמצאים לידנו, תופסים את המציאות אחרת. כלב למשל, תופס את העולם בעיקר ככתמי ריח, תמונת העולם של הדבורה היא סכום המראות שמתקבלים בכל אחת מהיחידות הרבות שמרכיבות את עיניה.

יצורים שונים תופסים את המציאות אחרת, אבל כולם תופסים את המציאות בסופו של דבר. איזו מציאות? שאלה טובה... ועוד שאלה: אם יחסר לאדם אחד החושים, הוא יקלוט מציאות פחותה - ומה אם לא יחסר לו חוש, אלא יהיה לו חוש נוסף - האם הוא יראה מציאות גדולה ורחבה יותר? יכול להיות שכן, השאלה היא רק איזה חוש?

עכשיו אנחנו מרגישים את העולם, ואנחנו יכולים להגיד שחסרים לנו משקפיים או מכשיר שמיעה, כי אנחנו יודעים מה זה לראות או לשמוע טוב, פחות או יותר. אבל אם אנחנו לא יודעים איזה חוש נוסף חסר לנו, איך נוכל לרכוש אותו? כמו שאנחנו לא מרגישים שחסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כך אנחנו לא יכולים להרגיש שחסר לנו חוש שישי, ולכן אנחנו חיים בעולם שלנו ללא צורך בהרגשת המציאות האמיתית.

אבל בואו נעצור לרגע ונתבונן על עצמנו מהצד: אנחנו חיים בעולם כמה עשרות שנים, מה היה לפני כן - אנחנו לא יודעים, מה יהיה אחרי כן - אנחנו גם לא יודעים.

ואנחנו גם לא יודעים מה קורה באמצע - במהלך חיינו. אין לנו מושג מה יקרה בעוד רגע, ומאין באים הרצונות והמחשבות שלנו. אפשר לומר שאנחנו נמצאים באיזושהי עלטה, אלא שבתוכה יש לנו מעין תחושה שקרית כזו שאנחנו מבינים ושולטים במתרחש.

בדורות הקודמים היו חיי האדם פשוטים. אנשים דאגו לאוכל, השתדלו להעביר את חייהם בנוחות מקסימלית, הולידו ילדים והורישו להם את עמלם. הילדים המשיכו באותו מסלול, וכך דור אחר דור. כשחיינו בצורה כזו, באמת לא היה צורך לדעת מה קורה סביבנו.

אבל כיום מתעוררות בנו שאלות על החיים. השאלות האלה מנענעות אותנו מבפנים עד שאנחנו כבר לא יכולים להירגע ולהמשיך לזרום עם החיים כתמול שלשום. אנחנו מתחילים להרגיש שבלי לדעת בשביל מה אנחנו חיים, אין לדברים טעם, וזה מה שדורש מאיתנו לגלות את המציאות האמיתית.

--------------------------------------------------------------------------------------

כדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.

בעל הסולם, ״מאמר החירות״

--------------------------------------------------------------------------------------

כדי שנוכל להבין ביתר קלות את החידוש של חכמת הקבלה בנושא תפיסת המציאות, נסקור בקצרה את הדרך שבה התפתחה עם השנים גישת המדע לנושא.

הגישה הקלאסית שמייצג ניוטון אמרה שהעולם קיים בפני עצמו בלי כל קשר לאדם, וכי צורתו של העולם קבועה. אחר כך בא איינשטיין וגילה שהעולם הוא הרבה יותר רחב ממה שאנחנו תופסים. התפיסה שלנו היא יחסית ותלויה בחושים שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים לומר מהו בדיוק העולם שמחוץ לנו. הכול תלוי בצופה החוקר את המציאות.

הגישה המדעית המודרנית לתפיסת המציאות, המבוססת על הפיזיקה הקוונטית, גורסת כי האדם משפיע על העולם וכתוצאה מכך הוא משפיע על התמונה שהוא תופס. תמונת המציאות היא מעין ממוצע בין תכונות הצופה לבין תכונות העצם או התופעה שהוא קולט.

כדי להבין את הדברים טוב יותר נתבונן בדוגמה מוכרת. באולם רחב ידיים עומד נואם על הבמה ומרצה בפני קהל מאזינים. הם שומעים את דבריו על ידי כך שגלים מגיעים מתוך הרמקולים אל האוזניים שלהם ודרכן אל עור התוף. אחר כך, הגלים עוברים דרך מנגנון חשמלי ומנגנון כימי. לאחר מכן מתבצעת בדיקה במוח האם משהו דומה נמצא בתוך הזיכרון, ובהתאם לזה הוא מפענח את התופעה האלקטרו-כימית הזאת.

אם כן, לפי הגישה המדעית המודרנית תמונת המציאות מצטיירת בתוכנו. אין לנו אפשרות לומר דבר על מה שקיים מחוץ לנו, כי לעולם איננו תופסים את מה שמחוץ לנו.

חכמת הקבלה מקדמת אותנו צעד נוסף. כבר לפני אלפי שנים גילו המקובלים כי לעולם אין למעשה שום תמונה.

ב״מבוא לספר הזוהר״ אומר בעל הסולם: ״למשל, חוש הראייה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר, הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו״. הוא מסביר כי בתוך מוחנו קיים ״כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו״.[.1.]

כדי להמחיש את הדברים, נדמה את האדם לקופסה סגורה ובה חמישה ערוצי כניסה: עיניים, אוזניים, אף, פה וידיים. איברים אלה מייצגים את חמשת החושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, שדרכם האדם תופס משהו שיש כביכול מחוץ לו.

דרך חמשת הפתחים הללו שבקופסה נכנסים פנימה כל מיני גירויים. כולם מתרכזים ועוברים עיבודים שונים ביחס למידע המצוי בזיכרון של אותו אדם וביחס לרצון שלו. התוצאה שמתקבלת היא תמונה כלשהי של המציאות, והיא מוקרנת על מעין ״מסך קולנוע״ שנמצא בירכתי המוח.

בכוונה תחילה נוצרנו באופן שהחושים שלנו יוצרים לנו תמונה אשלייתית של עולם הנמצא כביכול מחוץ לנו. מדוע? כדי לאפשר לנו ללמוד לאט לאט מהי באמת תמונה חיצונית.

--------------------------------------------------------------------------------------

מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד, אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון לבם.

זוהר לעם, פרשת וירא, אות רלט

--------------------------------------------------------------------------------------

אם אנחנו רוצים להתחיל להתקדם ממצבנו הנוכחי, להרחיב את המציאות שלנו, לדעת איפה אנחנו נמצאים ובשביל מה, עלינו לטפל אך ורק במה שנמצא בתוכנו - ברצון. עמוק בפנים יושב הרצון והוא שמפעיל את כל כלי הקליטה שלנו, כמו גם את השכל ואת המחשבה.

לפעמים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כאילו לא רואים את העולם, הולכים בתוך עצמנו, סגורים, לא שמים לב למה שקורה סביבנו. מה קורה לנו? הרצון שלנו מנותק, כמו בחוסר הכרה. לפעמים הרצון שלנו הוא כל כך גדול, שהוא גורם לנו ממש לבלוע בעיניים את כל העולם, ולפעמים הרצון שלנו כבֶה. למה אנשים מזדקנים? כי הם כבר לא רוצים לקלוט את העולם. קשה להם, וכתוצאה מכך, הגוף מפסיק לעבוד. האמת היא שכבר מאמצע חיינו אנחנו מתחילים לדעוך, למות בהדרגה. זה הרצון שלנו שדועך ומאבד את הכוח לנוע קדימה, לא הגוף. אנשים שמתחילים להתפתח רוחנית, מקבלים אנרגיה ורצון להתקדמות, ומרגישים כמו ילדים - תמיד מלאים רצונות, קמים בכל יום בכוחות מחודשים.

הרצון הוא זה שמעורר בנו צרכים וקובע את מה שנראה או לא נראה סביבנו. למשל, אדם שהפך להורה, מתחיל לשים לב לנוכחותן של חנויות עם מוצרים לתינוקות בכל פינת רחוב. החנויות היו שם גם קודם, כמובן, אך מפני שלא היה לו צורך בהן, הוא לא ממש הבחין בקיומן.

באופן טבעי, הרצון שלנו אגואיסטי והוא מכוון אותנו לקלוט רק את מה שטוב לנו (או את מה שעלול לגרום לנו נזק). ככל שהאגו מתפתח ואיתו גם השכל, אנחנו מבינים יותר, תופסים יותר, שולטים יותר, ובהתאם לזה מתרחבת תפיסת המציאות שלנו.

אבל לא משנה עד כמה היא תתרחב, בסופו של דבר התפיסה הזו מוגבלת מאוד, כיוון שהיא תלויה בסך הכול בחמשת החושים שנותנים לנו את הרגשת החיים הגופניים. הגוף שלנו אינו שונה מגופם של כל בעלי החיים, ולכן התפיסה הזו מוגדרת כתפיסת המציאות בדרגת החי. איך נוכל לתפוס את המציאות הרחבה יותר, שלא מוגבלת על ידי האגו שלנו? בזה בדיוק עוסק ספר הזוהר - בתפיסת המציאות בדרגת האדם.

מה שאנחנו תופסים כעת על ידי הרצון שלנו, הזיכרון שלנו וחמשת החושים שלנו נקרא ״העולם הזה״. מכיוון שהרצון והזיכרון הם שלנו בלבד, אנחנו מוגבלים כתאים בודדים. כדי שנוכל להרגיש את כל המציאות, את שדה המידע העליון, עלינו להתחבר אל הרצונות של האחרים, שכביכול נמצאים ״מחוץ לנו״, אבל למעשה הם חלקים שלנו.

במילים אחרות, כדי לתפוס את המציאות האמיתית עלינו להחליף את הרצון - לעבור מהרצון הפנימי-האגואיסטי שלנו אל הרצון החיצון.

ובאשר לכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ - לא מדובר בחוק מוסרי שבא לחייב אותנו לאהוב מישהו, אלא הוא פשוט אמצעי שבעזרתו אנחנו מחברים אלינו את המציאות כולה.

בדרך כלל, אנחנו אוהבים מישהו מסוים, את השני פחות ואת השלישי אנחנו שונאים - יחס כזה נובע מהתחושה שהם נמצאים מחוץ לנו - אבל כאשר אנחנו מצליחים לחבר אלינו את כל החלקים האלה, אנחנו הופכים לשלמים ומרגישים את המציאות האמיתית.

למה נבראנו בצורה כזאת, שאנחנו מנותקים מהמציאות האמיתית? כדי שאנחנו בעצמנו, נחבר לאט לאט את כל החלקים האלה שלנו. בתהליך הזה אנחנו לומדים חוקים ותופעות שנמצאים בתוך המציאות האמיתית, ועל ידי זה משתווים לבורא.

במילותיו של בעל הסולם מתוארים הדברים כך:

ולא חסר לך כלום, אלא ללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה׳ שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך.

בעל הסולם, אגרת ד

תפיסה נכונה של המציאות חשובה לנו מאוד. זה לא עוד נושא תיאורטי שבא לספק לנו תוכן מפולפל לשיחות סלון. מה שאנחנו רואים, זו העתקה מהתכונות הפנימיות שלנו בלבד. הבעל שם טוב דיבר הרבה על העולם כמראָה של האדם:

מי שרואה שום רע בחברו, העניין הוא כמו שמסתכל במראה, אם פניו מטונפים, רואה גם כן במראה כך, ואם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי. כמו שהוא, כך רואה. וזהו ואהבת לרעך כמוך.[.2.]

-------------------------------------------------------------------------------------

כלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה".

בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה"

-------------------------------------------------------------------------------------

תפיסת המציאות היא נושא שמדגיש היטב את ההבדל בין חכמת הקבלה לבין הפילוסופיה, הדת והמדע.

חכמת הקבלה היא שיטת לימוד מעשית המובילה את האדם שלב אחר שלב לאורך ההתפתחות האישית שלו. בדומה לכל שיטה מדעית אחרת, הקבלה מורה לחוקר מה עליו לבצע, אילו תוצאות עליו לקבל ואף מסבירה לו את הסיבות לכך. היא לא עוסקת כלל בתיאורי מצבים תאורטיים, מצבים שהאדם לא יוכל לבצע בעצמו בפועל ובהכרה מלאה.

אופני הכרת המציאות מחולקים ב״מבוא לספר הזוהר״ [.3.] לארבע רמות: חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת ומהות. כמו כן מוגדרים הגבולות שביניהם ניתן לתפוס את המציאות בצורה נכונה - התפיסה בחומר ובצורה מלובשת בחומר.

את ההבחנות של צורה מופשטת ומהות לא ניתן לקלוט בצורה ברורה ומבוקרת, ולכן הזוהר אינו עוסק בהן כלל. לעומת זאת, הפילוסופיה כן דנה בצורה המופשטת, והדת עוסקת במהות. חכמת הקבלה נבדלת אם כן מהפילוסופיה ומהדת בצורה מוחלטת בכך שהיא עוסקת רק במה שמושג בצורה ריאלית-מדעית. [.4.]

ומה בין חכמת הקבלה למדע? יש דומה ויש שונה. הדומה הוא שהאדם לא מדמיין את מה שנכנס לתוך הרצון, אלא חוקר אותו. השונה הוא סוג הרצון: המדע הארצי, המדע של העולם הזה, חוקר את מה שנכנס לתוך הרצון הפנימי-האגואיסטי, ואילו חכמת הקבלה חוקרת את מה שנכנס לתוך הרצון החיצון.

בקבלה המחקר מתחיל רק לאחר שהאדם מתחבר אל רצונות האחרים. חכמת הקבלה נקראת חכמת האמת, משום שהיא חוקרת את המציאות האמיתית ולא את המציאות המדומה, שתלויה ומוגבלת על ידי הרצון שלנו.

במדע הארצי אדם יכול להיות איש אכזר ביותר ויחד עם זה המדען הגדול ביותר, ואילו בקבלה המחקר תלוי במידה שבה אנחנו משתנים. ככל שנוכל לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת, נצליח לחקור את מה שנמצא מחוץ לנו.

אי אפשר להבדיל בין התיקון שלנו לבין השגת החכמה, ורק במידה שאדם מתקן את עצמו, הוא תופס את כל המציאות. 125 מדרגות ההשגה הרוחנית הן למעשה 125 מדרגות של תיקון הקשר בינו לבין כל האחרים.

זה יכול להיות אדם שלא יודע קרוא וכתוב או מדען מבריק, טיפש גמור או משכיל גדול - זה באמת לא רלוונטי - רק כשאדם מתקן את עצמו כלפי הזולת, הוא נעשה באמת חכם. וזה לא שלחכמת הקבלה לא צריך שכל, אלא שמדובר על שכל אחר, שכל שמגיע כתוצאה מתיקון הרצון.

כדי לתפוס את המציאות האמיתית, את עולם האמת, עלינו לצאת מעצמנו החוצה, ולהתחיל להכיר את מה שבאמת קיים. ואז נגלה שהחיים לא תלויים בגוף של האדם, בחושים שלו, ברצון הפנימי האגואיסטי שלו או בזיכרון שלו. החיים תלויים רק במידה שבה האדם מספח לעצמו, מקשר לעצמו, את כל מה שנמצא כביכול מחוץ לו, את הרצונות הזרים.

בעזרת ספר הזוהר שמספק לנו כוחות לממש את חוק הטבע שנקרא ״ואהבת לרעך כמוך״, אנחנו מתעלים מהמציאות המדומה הזאת, אל תפיסת העולם האמיתי. ואז הגוף הגשמי שלנו יכול למות וזה לא מפריע לנו להמשיך לחיות בעולם האמיתי. החיים הרוחניים שלנו ממשיכים, כי אנחנו כבר חיים ברצון גדול יותר, נעלה יותר, ושם בעצם נמצא ״האני״ שלנו.

--------------------------------------------------------------------------------------

עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכוח של רצון האדם, ומדרגתו במציאות כמה היא מכרעת, על ידי רזי תורה. וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו.

הראיייה קוק, ״אורות הקדש״ ג, עמי פ

כל הפוסל, במומו פוסל
תלמוד בבלי, קידושין ע, ע"ב

לא במקרה נוצרנו כיצורים התופסים את המציאות כמחולקת לשני חלקים, אני ומה שמחוץ לי. אם התפיסה שלנו הייתה פנימית בלבד, לא היינו יכולים לעולם להתרומם מעל האגו שלנו אל תכונת האהבה והנתינה. היינו נתקעים במקום אחד, מסתובבים סביב הזנב של עצמנו.

הנה דוגמה שתבהיר למה הכוונה: לכל אחד מאיתנו יש נטיות אגואיסטיות כמו שליטה וגאווה ברמה זו או אחרת. כשמדובר בנו, אנחנו לא כל כך שמים לב אליהן, אבל כשאנחנו רואים אחרים שפועלים מתוך דחף לשלוט או להתגאות, זה על פי רוב מרגיז אותנו, ויש לנו מה להגיד על זה.

מלכתחילה הוטבעו בנו דחייה ושנאה כלפי אחרים, כדי לאפשר לנו לא להיות משוחדים ולהגדיר בצורה חכמה וביקורתית את היחס שלנו לנטיות הללו. האגו שלנו, כמו שופט מחמיר וחד הבחנה, עוזר לנו לחקור את הרע שמתגלה לעינינו אצל אחרים, לשפוט אותו ביתר דיוק ועמקות, להגיע לכל פרט ופרט.

התפיסה החיצונית הראשונית פותחת לנו את העיניים, מאפשרת לנו לזהות דברים רעים קודם כול מחוץ לנו, ורק לאחר מכן להבין שבאמת הכול נמצא בתוכנו. על זה נאמר ״כל הפוסל, במומו פוסל״. אבל אנחנו עתידים לגלות שזה לא ש״ההוא שתלטן וההיא גאוותנית״ וכן הלאה, אלא זה אנחנו שרואים אותם כך, בגלל הרצון המקולקל שלנו.

----------------------------------------------------------------------------------------

כל התכלית הנרצה להבורא מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנביאיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם.

בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר", אות לט

---------------------------------------------------------------------------------------

כאמור, הרצון הוא הגורם שמעצב בנו את תפיסת המציאות. כעת ננסה להבין מאילו חלקים בנוי הרצון, מדוע נוצרנו דווקא כך, וכיצד נוכל לשנות את המציאות שלנו לטובה.

על הדרך נגלה מדוע מתעוררות בנו תחושות כמו שנאה ואהבה כלפי הסובבים אותנו, מה גורם לנו לשמוח כשלמישהו רע ולקנא כשהשכן קונה מכונית חדשה... ובכלל, אם תכלית הבריאה היא להתקרב לטוב, למה נראה שכל הזמן רק נעשה יותר רע?

ספר הזוהר מסביר שלמעשה אנחנו נמצאים במערכת מושלמת שנבראה על ידי הבורא. כל חומר הבריאה הוא רצון לקבל, והמערכת המושלמת היא בעצם הרצון הכללי שנברא. הרצון הזה נקרא גם הנשמה הכללית או נשמת אדם הראשון. אבל את הנשמה הכללית שבר הבורא לחלקיקים רבים. בכל אחד מאיתנו נמצא רק חלקיק שבור מהנשמה הכללית.

לפני השבירה כולנו הרגשנו במערכת הזו כאברים של גוף אחד. הכול היה שלם וללא גבולות, ומשום כך המערכת נקראה אז עולם אין-סוף. בעולם אין-סוף מחוברים כל חלקי המערכת באהבה ומלאים באור. אלא שהבורא הטיל על המערכת הזו 125 ״מסננים״ (הסתרות, העלמות), כך שעכשיו אי אפשר להרגיש שיש שם אור. זה כמו תמונה יפה שהונח עליה ניילון עם כתמים, ומעליו עוד ניילון עם כתמים נוספים, ועוד ניילון, כך שהתמונה המקורית הולכת ונסתרת.

אנחנו נמצאים בשכבה החיצונית ביותר ואיננו מרגישים כלל את השכבות הקודמות, ולכן הקשר בינינו משובש לגמרי. במקום שנרגיש את האהבה המחברת אותנו בעולם אין-סוף, יש בינינו שנאה ודחייה. אנחנו לא מרגישים את הקשר הכללי בינינו, אנחנו מפורדים ומנותקים. הבורא רוצה שנחזור בעצמנו דרך כל המסננים למצב הטוב והמואר, לעולם אין-סוף. זוהי תכנית ההתפתחות של הבריאה, והיא מחולקת לשלושה מצבים:

• מצב א׳ הוא המצב הראשוני (עולם אין-סוף)

• מצב ב׳ הוא המצב השבור (העולם הזה)

• ומצב ג׳ הוא המצב המושלם שעלינו ליצור בעצמנו (חזרה לעולם אין-סוף)

זה די דומה למה שאנחנו עושים עם הילדים שלנו - מציירים תמונה, גוזרים אותה לחלקים, ואז נותנים להם להרכיב את הפאזל. תהליך ההרכבה מפתח את הילד.

כתוצאה מהשבירה, בעולם שלנו הרצון (ה״כלי״) של כל אדם נחלק לשני חלקים עיקריים:

• כלים פנימיים - שורש, נשמה וגוף

• כלים חיצוניים - לבוש והיכל

את הכלים הפנימיים שלי אני מרגיש כ״אני״, כעצמי, ולכן אני דואג להם. את הכלים החיצוניים שלי אני מרגיש כזרים, כלומר לא שלי. הכלים הפנימיים והכלים החיצוניים מנוגדים זה לזה, ולכן ככל שאני אוהב את הכלים הפנימיים שלי, כך אני שונא את הכלים החיצוניים שלי.

מדוע? מפני שבין שני סוגי הכלים הללו עובר ״גבול השבירה״ - מעין מחיצה שגורמת לי להסתכל החוצה רק בצורה של ״מה אני יכול להוציא משם כדי שיהיה לי טוב? מה זה נותן לי?״. היא מחייבת אותי להתייחס לאחרים תמיד בצורה אגואיסטית, מתוך רצון לנצל אותם.

אני תמיד מעריך את מצבי על פי ההבדל ביני לבין כל העולם. ולכן - מפתיע ומוזר ככל שזה יישמע - כמה שיותר רע לעולם, כך יותר טוב לי, בתנאי שזה לא מהווה סכנה לביטחוני האישי.

אני לא יכול לסבול מילוי בכלים החיצוניים. אני לא יכול להישאר אדיש כלפי האחר או להתנהג כאילו לא אכפת לי ממנו: וכשהוא מצליח, זה מכאיב לי מאוד, ממש הורס אותי. כל הזמן אני עושה השוואות. אם למשל אני מרוויח עשרת אלפים שקל בחודש והסובבים אותי מרוויחים כחמשת אלפים שקל בחודש, אני מרגיש סיפוק אדיר. אבל אם מישהו מרוויח עשרים אלף שקל בחודש - אני חש אכזבה גדולה. אני לא יכול להתנתק מהמחשבה הזו ולהסתפק במה שיש לי, כי חשוב לי מאוד שלאחרים יהיה פחות.

אנחנו לא מסוגלים פשוט להתעלם מהכלים החיצוניים האלה, כי אנחנו כן מרגישים אותם כשייכים לנו. אם לא היה בינינו שום קשר אז מילא, אבל השבירה יצרה בינינו קשר שלילי. כך שגם אם לא עשינו שום דבר רע זה לזה, כוח השבירה הופך אותנו בעצם לאויבים.

-------------------------------------------------------------------------------------

הצד השווה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להיבנות על חורבנו של חברו.

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

------------------------------------------------------------------------------------

ההבנה של איך הדברים הללו עובדים חשובה מאוד, כי היא משמשת לנו כלי לשינוי, מנוף להתפתחות. נתבונן בעוד כמה דוגמאות, שדווקא משום שהן קיצוניות מאוד, נוכל בעזרתן לחדד את הבנת העניין.

הטרוריסט שתכנן את פיצוץ מגדלי התאומים, אחרי שנודעו לו תוצאות מעשיו, מרגיש בערך כך: ״רק שלושת אלפים איש נהרגו? חבל שלא יותר וזה מגיע להם, לאמריקאים האלה!״. מה קרה לו? הוא רוקן את הכלים החיצוניים שלו, והתמלא בפנים בתחושה של רווח גדול, של חגיגה.

כל צוררי האנושות פעלו מתוך דחף פנימי ליצור פער בין הכלים הפנימיים לכלים החיצוניים שלהם. גרמניה הנאצית, למשל, לא הייתה יכולה להסתפק במימוש הפוטנציאל האנושי הגבוה של העם הגרמני ליצירת מדינה משגשגת בפני עצמה. לא ולא. נוצר בה דחף להיות מעל האחרים, לשלוט בהם, להרוס אותם. רק אז היא תרגיש באמת גדולה.

האגואיזם של האדם מרגיש שלהרוג את האחר, לשרוף אותו, לנצל אותו, לשלוט בו, זה תענוג עבורו. זו התוצאה מכוח השבירה - האדם מזיק לעצמו, לכלים החיצוניים שלו, אבל הוא לא יודע את זה. כשהוא יגלה מאוחר יותר שכל הרע שהשתדל לעשות לאחרים היה בעצם רע שגרם לעצמו, יתעוררו בו אכזבה וכאב עזים. אבל דווקא הכאב והאכזבה האלה הם שיעזרו לו לבצע תיקון של ממש.

אנחנו לא רגילים לדבר על הדברים האלה ונוהגים להסתיר אותם, אבל במישור המדיני זה בולט מאוד. אפילו המצאנו שם מכובד לעולם השקר - דיפלומטיה. כל צד משתוקק לשלוט באחר, אך מחוסר ברירה כורת איתו ברית.

בחברה האנושית בנינו מערכות רבות שיאפשרו לנו לחיות בהתנגשות מינימלית בין הכלים הפנימיים והחיצוניים של כל אחד ואחד מאיתנו, כי אנחנו מבינים שאחרת כולנו נינזק. ביטוח לאומי, מערכות סעד ותמיכה בנזקקים ועוד. כולנו פוחדים שמחר גם אנחנו נהיה במצב הזה, ולכן מעדיפים להקדים תרופה למכה.

שנאה בין כלים פנימיים לכלים חיצוניים היא תופעה אנושית, שלא קיימת אצל בעלי חיים. זאב שטורף איילה, למשל, הוא לא שונא אותה והיא לא שונאת אותו. הזאב רואה באיילה מזון. מטבעה היא כמובן מתנגדת לו, אבל אין ביניהם שנאה. הטבע מנהל את שניהם בצורה מושלמת.

אם לא היה בינינו שום קשר, לא היינו יכולים לגלות את הסיבה לרע בחיינו. בזכות זה שאנחנו מגלים שהקשר בינינו הוא רע, אנחנו יכולים להפוך אותו לטוב.

נסתכל על מצבה של האנושות בימינו - בעבר הקשרים בין המדינות היו חלשים מאוד, וכל מדינה הייתה מקושרת רק למספר מצומצם של מדינות אחרות. כשהיינו רחוקים זה מזה, לא היה ממש קשר, ולכן הרע לא היה כל כך חשוף. אבל עם הזמן העולם נעשה גלובלי, ממש כמו כפר אחד קטן, ופתאום כולם קשורים לכולם, משפיעים על כולם. אין לאן לברוח, אין לנו עוד כדור הארץ... ולכן השנאה שבינינו מתגלה. ודווקא השנאה הזו היא שתחייב אותנו לתקן את היחסים בינינו.

------------------------------------------------------------------------------------

אף על פי שבפועל אנו רואים הכול ממול פנינו, מכל מקום, כל בעל שכל יודע בבירור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

בעל הסולם, ״מבוא לספר הזוהר״, אות לד

------------------------------------------------------------------------------------

עכשיו, כשתמונת היחסים בינינו לבין הזולת מובנת קצת יותר, נתקדם הלאה. כאמור, הכוח שמחלק את תמונת המציאות שלנו לשני חלקים, פנימי וחיצוני, הוא כוח השבירה.

אחרי השבירה, חלק מהרצון שלנו(הכלים החיצוניים שלנו, ״לבוש״ ו״היכל״) כבר לא מורגש כשייך לנו. זה דומה לאדם שקיבל זריקת הרדמה מקומית לרגל, ובזמן שחותכים לו אותה, הוא צוחק, מדבר ומתנהג כאילו החיים שלו הם כרגיל, כאילו לא קורה לו כלום, כי הוא לא מרגיש דבר.

בחלקים האלה של הרצון, ״לבושים והיכלות״, אנחנו מרגישים למעשה את כל מה שהוא לא אנחנו, כלומר, את העולם החיצון. יש סביבנו אנשים ועולם גדול, תהליכים שמתרחשים, ובאמת כל אלה הם חלקים של הרצון שלנו.

אנחנו חיים בתוך סרט אחד גדול, שבו מוקרנים הרצונות שלנו אל מול עינינו. מה קובע איזו תמונה נראה עכשיו בסרט? ה״רשימות״ - נתונים אינפורמטיביים שבהם מוגדרת תכנית ההתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו.

נעשה קצת סדר. המציאות מורכבת משלושה מרכיבים:

• האור, כוח האהבה והנתינה (הבורא)

• הרצון לקבל (הנברא)

• והרשימות (תכנית ההתפתחות של הנברא)

תחילה הבורא יוצר את הנברא כרצון לקבל, רצון ליהנות. אחר כך הבורא שובר את הרצון לחלק פנימי (שורש, נשמה, גוף) ולחלק חיצון (לבוש והיכל), ונוצרת תחושה אגואיסטית של ״אני והעולם״.

בתוך הרצון מוטמנת תכנית ההתפתחות שלו, והיא בנויה מרשימות. כל רשימו כזה מגדיר מצב מסוים שהנברא צריך לעבור עד שיגיע לתיקון השבירה - ישתווה לבורא בתכונותיו ויממש את מטרת הבריאה.

חוזרים לסרט. מה שאני רואה עכשיו זה מימוש הרשימו שאני מרגיש בחמשת חלקי הרצון שלי. ויותר מזה אין כלום.

בכל רגע רשימות חדשות מתעוררות בתוך הרצון שלי וגורמות לי להתפעלויות חדשות, זה אומר שאני מיד רואה עולם אחר. כל החיים שלי, כל המציאות, הם רשימות שעוברות דרכי ומתממשות. האור פועל עליי, על הרצון שלי - שדרכו מתחילות הרשימות לעבור בשרשרת כמו בסרט קולנוע.

אני מרגיש שאלה החיים שלי, שאותם אני חי. אבל האם באמת זה ״אני״ שחי ״אותם״? אם אסתכל כמה שנים אחורה, האם אוכל להאמין שזה הייתי אני? נדמה לי שאיזשהו סרט עבר דרכי. הרבה אנשים מרגישים כך, שהחיים עברו דרכם כמו בחלום, לא הם אלה שפעלו, לא הם אלה שעשו, לא הם אלה שעברו... הייתה קרן אור, הסרט הוקרן ואני שיחקתי בו את התפקיד שלי.

הזוהר מסביר שאין כלום חוץ מרשימות, אור ורצון. כל רשימו שעובר בנו מחלק את הרצון לשניים: פנימי וחיצוני, ואנחנו מרגישים בסרט הזה את עצמנו ומשהו נוסף שנראה לנו שהוא מחוץ לנו - עצים, שמש, ירח, אנשים. אנחנו מביאים לעולם ילדים, אנחנו נמצאים בעבודה... תמיד יש אנחנו ועוד משהו. למה? הרגשת המציאות כמחולקת לשניים נותנת לנו בסופו של דבר הזדמנות להכיר שחוץ מאיתנו קיים עוד כוח - האור, הבורא - והוא שמכריח אותנו לחפש אותו.

-------------------------------------------------------------------------------------

כל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בָּאדם

בעל הסולם, ״הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה״, אות א

-------------------------------------------------------------------------------------

ספר הזוהר נסתר במובן הזה שאנשים לא יודעים איך לקרוא ולהבין את האמור בו, משום שהמפתח לקריאה עובר דרך תפיסת המציאות. הזוהר דורש מאיתנו להבין שהמציאות שאנחנו מרגישים מתרחשת בתוכנו, ולא מחוץ לנו.

גם את העולם העליון שהזוהר מוליך אותנו אליו, נרגיש בתוכנו. אין לנו מה לחפש את היציאה לעולם העליון אחרי האופק, אלא רק בשינוי התכונות הפנימיות שלנו.

הזוהר מדבר על מציאות שנמצאת ״מעל״ מה שאנחנו מרגישים כרגע. ״מעל״ זמן, תנועה ומקום. המציאות החיצונית הזו שמתוארת לנו ונראית כמחוץ לנו - איננה. הכול נמצא בתוך הרצון שלנו. כל התופעות, תחושות העבר, ההווה והעתיד מצטיירות בתוכו. ההיסטוריה היא איזשהו תהליך שאנחנו מתארים אותו לעצמנו כמשהו שקרה בזמן עבר, אבל האמת היא שאין זמן, אין תנועה ואין מקום מדומה. יש רק מקום אחד שבו מתרחש הכול - הרצון.

באופן טבעי, החלקים השונים של הרצון שלנו(פנימי וחיצוני, אני והזולת) מתנגשים זה בזה. ספר הזוהר מסייע לנו לתקן את הקשר ביניהם, לחבר ביניהם עד שיהפכו לאחד, ולא נרגיש הבדל ביניהם. זהו השינוי המיוחל בתפיסת המציאות. כך אנחנו מגלים כאן ועכשיו את העולם העליון, שנקרא גם ״העולם הבא״.

זה לא שכאן אנחנו מכינים את עצמנו, ואחר כך נגיע לאיזשהו מקום אחר. אלא ככל שאנחנו מגלים אהבה כלפי הזולת במקום שנאה, באותה מידה בדיוק אנו מתחילים להרגיש מצב שנקרא ״עולם עליון״ או ״עולם הבא״. כל העולמות נמצאים כאן, בקשר בינינו ובין מה שנראה לנו כרגע מחוץ לנו, רחוק מאיתנו.

הרצונות שנראים לנו כזולת נחלקים לכמה מעגלים כלפי האגו שלנו. במעגל הקרוב ביותר נמצאים המשפחה, הקרובים והחברים. במעגל הבא אחריו נמצאים אנשים שמועילים לנו וטוב לנו שהם קיימים, כמו רופאים. אחר כך ישנם האנשים שאנחנו רוצים רק להשתמש בהם, להזיק להם, אבל שיישארו בחיים. והכי רחוק נמצאים האנשים שאנחנו ממש שונאים, ואולי אפילו מוכנים להרוג אותם. אבל כולם הם רצונות שלנו... כשנחבר אותם בחזרה אלינו, נהפוך להיות הנשמה הכללית שהבורא ברא, נחזור לעולם אין-סוף. זהו הפטנט שמוגדר בביטוי ״בשבילי נברא העולם״.

חשוב להדגיש שתהליך התיקון של תפיסת המציאות לא אמור להתבצע בצורה מלאכותית. אם מחר השכן שלי יצעק עליי, לא אשיב לו: ״מה אתה צועק, אתה בסך הכול רצון שלי״... זה לא סתם שינוי פשטני של ״פנימה במקום החוצה״ - מדובר במהפך גדול ועמוק מאוד. כדי לבצע אותו אנחנו זקוקים לספר הזוהר שיעזור לנו לבנות בתוכנו את התפיסה החדשה, ולחברה של אנשים שתתמוך בנו בתהליך התיקון.

-------------------------------------------------------------------------------------

סתר הסתרים, לחכמי לב נמסר

זוהר לעם, פרשת לך לך, אות צו

-------------------------------------------------------------------------------------

הבורא ברא כלי אחד שנקרא "אדם הראשון", ושבר אותו להרבה חלקים קטנים, כדי שהם ילמדו ביניהם מה זה נקרא לאהוב, ויחד יגיעו עד אליו.
ספר "חכמת הלב"

אחד האמצעים ההכרחיים להתפתחות רוחנית היא הקבוצה.

כדי שנהיה מוכנים להתפתחות הרוחנית, הבורא מעורר בנו שתי תחושות: הראשונה היא ריקנות כלפי העולם הזה, והשנייה היא משיכה להשיג את מקור החיים - התעוררות ״הנקודה שבלב״.

הנקודה שבלב מחברת אותנו אל המקום שבו אנחנו יכולים להזין ולמלא אותה - אל הקבוצה. ובאמת ניתן לראות שאנשים שמתעוררת בהם הנקודה שבלב, נמשכים זה לזה בצורה טבעית. כך קורה תמיד בחברה האנושית, אנשים בעלי רצונות דומים מתקרבים זה לזה ומתקבצים יחד.

הקבוצה מאפשרת את ההתחברות האמיתית לזולת, על פי העקרונות החדשים של אהבה ונתינה במקום שנאה ופירוד. לכן העבודה בקבוצה היא אמצעי הכרחי כדי להגיע לגילוי הבורא. היא מאפשרת לאדם למדוד בצורה אמיתית את היחס שלו לזולת, ומונעת ממנו לשגות בדמיונות שווא באשר לרוחניות ולקשר האישי שלו עם הבורא. והרי הבורא הוא תכונת האהבה והנתינה השורה בקשר המתוקן שבינינו.

קבוצות כאלו קמו לאורך כל ההיסטוריה. בשינוי היחס בין האנשים בקבוצה ליחס של חיבור ואהבה הדדית, הם יצרו את התנאים הדרושים להרגשת המציאות האמיתית. מתוך הניסיון הרב שהם צברו, הם כתבו על העולם שנפתח בפניהם. הספרים שהם הותירו אחריהם מאפשרים לנו להגיע בדרך הקצרה והמועילה ביותר אל החיים החדשים.

קבוצה כזו נקראת ״קבוצת מקובלים״ ומטרתם אחת - להתחבר ביניהם ברוח הכתוב בתורה, ״כאיש אחד, בלב אחד״, ״כל ישראל חברים״, ״אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך״, ״ואהבת לרעך כמוך״ וכדומה.

האווירה הנוצרת בקבוצת מקובלים היא מיוחדת מאוד. כדי לחוש מקצת ממנה נתבונן בכמה דוגמאות מתוך שטרי התקשרות בין החברים בקבוצות בולטות מהדורות הקודמים:

קיבלנו עלינו להתנהג כולנו באהבה ואחווה, ולחוס כל אחד לכבוד חברו ככבודו.

קבוצת חכמי מצרים, ביניהם האר״י, שנת 1558 [.1.]

לקשור קשר חזק ואמיץ של אהבה ואחווה ושלום בינינו... כאילו היינו גוף אחד, כאילו היינו אחים מאב ומאם מהריון ומלידה, כל ימי חיינו.

קבוצת חכמי מצרים, שנת 1564 [.2.]

כל אחד יעלה על חברו כאילו הוא חלק איבר ממנו ממש, בכל נפש ובכל מאוד.

נתייחדנו כאיש אחד, חברים בכל מכל כל, לסייע ולעזור ולחזק ולאמץ איש את רעהו.

קבוצת רש״ש, מקובלי בית-אל, ירושלים, שנת 1751 [.3.]

קיבלו עליהם לאהוב איש את אחיו... ולהשתדל כולם לבוא ללימוד הזוהר בכל יום.

קבוצת רמח״ל, פאדובה, שנת 1731 [.4.]

תיקון היחסים בקבוצה, מאהבה עצמית לאהבת הזולת, יכול להיות אך ורק על ידי אותו כוח עליון שברא את האגואיזם שלנו. רק הוא יכול להפוך את היצר הרע ליצר טוב. ״בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין״, [.5.] אומר הבורא, ״כי המאור שבה מחזירו למוטב״, כלומר, לחיבור ולאהבה. [.6.]

גם עכשיו אנחנו נמצאים במציאות המתוקנת והנכונה - בקשר הדוק בינינו כחלקי גוף אחד, באהבה הדדית, מחוברים לכוח העליון שברא אותנו, מלאים בכל טוב, אלא שעדיין לא התעוררנו להכרה במצב הזה. את ההתעוררות הזו, את הכוח המחייה הזה, את האור המחזיר למוטב, אפשר להשיג כאשר מתקבצים יחד.

בקבוצה קוראים יחד בספר הזוהר. הזוהר מדבר על המצב המחובר שלנו, ומשום כך קריאה משותפת בזוהר מתוך כוונה להגיע לאיחוד ולאהבה, מעוררת את האור המחזיר למוטב. [.7.] בהדרגה מתחילים להתעלות מעל הרגשות האגואיסטיים הטבעיים שלנו, מתחילים להרגיש שנמצא בינינו אותו קשר של אהבה, ובתוכו אנחנו מרגישים את הבורא. זוהי הדרך להגיע למימוש מהותה של חכמת הקבלה, גילוי הבורא לנברא.

איש את רעהו יעזורו

---------------------------------------------------------------------------------------

יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה... לכן הסכימו שעל ידי התחברותם יחד - אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

הרב״ש, מאמרי ״שלבי הסולם״ [.8.]

בדורנו כל האנושות צריכה להפוך לקבוצה אחת גדולה ולתקן את עצמה. לכן הרב ברוך שלום הלוי אשלג(הרב״ש), בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם, כתב עשרות מאמרים על העבודה בקבוצה. הוא נתן לעולם את תורת החיבור עם הדרכה מפורטת לגבי כל המצבים שמתקיימים במערכת היחסים בתוך הקבוצה. על פי כתביו אנחנו לומדים ומתפתחים רוחנית.

האדם נברא עם כלי, שנקרא ״אהבה עצמית״... ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כוח גדול.

הרב״ש, מאמר ״מטרת החברה״

אי אפשר להתקדם רוחנית ללא קבוצה. הטכנולוגיה המתקדמת שקיימת היום מאפשרת לנו להעביר את שיטת התיקון דרך הטלוויזיה והאינטרנט לכל מקום בעולם. שיעורים בחכמת הקבלה, על ספר הזוהר, מאמרי הרב"ש ועוד, משודרים מדי יום בשידור חי בערוץ "קבלה לעם" (ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, www.kab.co.il) ובאמצעותם מצטרפים רבבות אנשים לקבוצת הלומדים. חלקם מתקבצים במרכזי לימוד של "קבלה לעם" בארץ ובחו"ל, וחלקם מתחברים לקבוצה באופן וירטואלי.

מגוון אפשרויות של חיבור לקבוצה פתוחות היום בפני כל אדם שמעוניין להתפתח רוחנית, ואפילו המרחק הפיזי בין אנשים בכל קצוות העולם לא מהווה עוד מכשול. אנחנו מדברים על יצירת קשר פנימי בינינו, ומסתבר שאפשר להתחבר לאחרים נהדר גם דרך כלי התקשורת, כי לא הגופים הם שצריכים להתחבר אלא הלבבות...

בקבוצה הגדולה הזו, המשתרעת על פני כל רחבי תבל, האנשים אמנם שונים מאוד מבחינה חיצונית, אך דומים מאוד מבחינה פנימית. כולם רוצים להרגיש שהם חלק מעולם אחד של אהבה, ביטחון ושגשוג, ולהבטיח חיים טובים לילדיהם - ולכן הם מתחברים.

בסופו של דבר חכמת הקבלה תהפוך לשיטת חינוך עולמית ותציע לאנושות כולה דרך להינצל מכל הרע. ישראל תהווה נקודה מרכזית, וממנה תצא שיטת החיבור לעולם. כך נממש את ייעודנו ונפיץ לעולם את האור - את הקשר החדש שיחבר בין בני האדם, קשר של ערבות הדדית, נתינה ואהבה.

---------------------------------------------------------------------------------------

בעת שהאנושות תגיע למטרתה... על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד - יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו.

בעל הסולם, מאמר ״החירות״

---------------------------------------------------------------------------------------

תפילת רבים

"תפילה של רבים עולה לפני הקבייה, והקבייה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין שמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא [.9.], וממנה לכל הציבור.

אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. ועל כן תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים".
זוהר לעם, פרשת וישלח, אות מה

תפילת רבים אינה תלויה בכמות האנשים אלא בתוכן התפילה ובמהותה. יכולים לצעוק מיליארדי אנשים, אבל אם הצעקה היא אגואיסטית, התפילה לא מתקבלת.

תפילת רבים היא הבקשה לחבר את החלקים הרבים של הנשמה האחת שנשברה, וזוהי התפילה היחידה שנענית על ידי הבורא.

עניין התענוג: בהיותנו משתווים בענייננו לכל מנהג הנוהג ומצוי בשורשנו הרי אנו מצויים בתענוגים.

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה"

אנחנו נמצאים היום בנקודת ציון היסטורית מרגשת מאוד. עשרות אלפי השנים של ההתפתחות האנושית, מיליארדי שנות התפתחות העולם הזה וכל התפתחות העולמות העליונים שקדמו לו – כל אלו נועדו רק כדי להביא אותנו ברגעים אלה ממש ללידת האנושות החדשה.

אם נתבונן בטבע נראה שהוא כל הזמן מתפתח. תחילה התפתח הדומם, אחריו הצומח ולבסוף החי. כל התפתחות כזו מבוססת על התפתחות הרצון שבתוך הנברא.

הרצון שרוצה רק לשמור על עצמו ולא להתפתח, מקבל צורת דומם. כשהרצון רוצה להתפתח, לקרב לעצמו את מה שמועיל לו ולהרחיק את המזיק, מתפתחת צורת הצומח. רצון גדול עוד יותר, שבעצמו מתקרב אל המועיל ומתרחק מהמזיק מקבל צורת חי. כל הצורות שאנו רואים לעינינו במציאות הן רק עטיפות חיצוניות שמבטאות את התפתחות הכוח היחיד שנברא, "הרצון לקבל".

היצור המפותח ביותר בדרגת החי הוא המין האנושי. אבל כאמור, לפני 5,771 שנה החלה התפתחות חדשה בטבע. אחד מהנבראים התפתח לדרגת המדבֵּר, לדרגת "האדם" שדומה לבורא. בתוך הרצון של אותו האיש התעוררה תשוקה שלא מהעולם הזה, "הנקודה שבלב", ניצוץ אלוקי שדחף אותו לגילוי הבורא.

אין אנו מוצאים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדם, שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדבקות אלוקית. אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו.

בעל הסולם, מאמר "וזאת ליהודה"

בשונה מהדרגות הנמוכות ממנה, ההתפתחות לדרגת המדבֵּר לא מתרחשת מעצמה, אלא רק אחרי שיש בנו רצון והשתוקקות להעפיל אליה. ההשתוקקות הזו נקראת "כוונה". כדי לפתח בתוכנו כוונה להיות דומים לבורא אנחנו זקוקים לאמצעי שיעזור לנו – לשם כך נכתב עבורנו ספר הזוהר.

הזוהר הוא ספר מיוחד מאוד. לאורך ההיסטוריה, מקובלים השתמשו בו כדי להגיע להכרת הרמה הגבוהה ביותר בהתפתחות הטבע הכללי, ומשום כך הוא נחשב לספר הספרים. כשהמקובלים מתייחסים ל"ספר" בלי לציין לאיזה ספר התכוונו, כוונתם היא אחת – ספר הזוהר.

בדור שבו התחילה גלות בת אלפי שנים, התחברו עשרה מקובלים ליצירת הזוהר. היו בהם נשמות מיוחדות שייצגו את "עשר הספירות" – עשרת היסודות במערכת הכללית של הבריאה, והיה ביכולתם להביע את כל מבנה המציאות. בראשם עמד רבי שמעון בר יוחאי כנגד ספירת הכתר, ואיתו האחרים כנגד הספירות חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

בעלי הזוהר הביעו בסימנים שנקראים "אותיות" את הצורה החיצונית של המערכת שבה הם נמצאים. כשאנחנו מסתכלים על האותיות ושומעים את המילים, אם יש לנו רצון, ולו גם מועט, להיות מקושרים למערכת הזאת, היא מתחילה לפעול עלינו. הזוהר הוא כמו מסך מגע; הנגיעה בו מחברת אותנו אל המערכת הפנימית.

המגע עם הזוהר גורם לנו לגדול ולהתפתח מבחינה רוחנית, הוא מספק לנו בהדרגה כוונה נכונה וכוח התפתחות מיוחד שנקרא "אור המחזיר למוטב". לחזור למוטב פירושו להגיע לאותה דרגה של "הטוב והמיטיב", לדרגת הבורא.

הקו האמצעי

האדם צריך להאמין, שיש לו נקודה שבלב, שהיא ניצוץ המאיר. ולפעמים היא רק נקודה שחורה ואינה מאירה, והניצוץ הזה צריכים תמיד לעורר... כי יש באפשרותו להדליק את המעשים שלו, שיאירו.

הרב"ש, מאמרי "שלבי הסולם" [.1.]

עתה ניגש יחד לקריאת קטע מספר הזוהר. הקטע לקוח מפרשת "לך לך", והוא מדבר על הקו האמצעי ועל מַ"ן של צדיקים. מ"ן היא הכוונה להתפתח ולהיות דומים לבורא. צדיקים הם אנשים שרוצים להיות צדיקים, כלומר, להצדיק את הבורא על שברא אותם – והצדקה אפשרית רק מתוך ראייה והרגשה של מה שבאמת קורה במציאות, מתוך הדרגה העליונה שאליה האדם עולה. לזה אנחנו רוצים להגיע בעזרת הזוהר.

ואפילו בנשמות שבעולם הזה, הוא משתעשע. משום שבחצות לילה, כל אלו צדיקי אמת מתעוררים כולם לקרוא בתורה, ולהשמיע תשבחות של התורה. והקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך גן העדן, כולם מקשיבים לקולותיהם. וחוט של חסד נמשך עליהם ביום. כלומר שעל ידי המַ"ן, שהם מעלים על ידי התורה והתשבחות, נמשך קו האמצעי אל הנוקבא, שהוא אור החסדים. ולפי שהם גרמו לאור הזה, זוכים באותו השיעור שגרמו להנוקבא. כמו שנאמר, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירו עמי. שבשביל השירה שבלילה, זוכים לחסדו ביום.

זוהר לעם, פרשת לך לך, אות קלב

בתוך המערכת הכללית יש כבר נשמות מתוקנות. אם אנחנו רוצים להגיע לגילוי הבורא אבל מרגישים שהוא נסתר מאיתנו, מבחינה רוחנית אנחנו נמצאים ב"חושך", במצב של "לילה". במצב הזה עלינו להשקיע מאמצים ולעורר את הבקשות שלנו, ואז אותן הנשמות הגבוהות שהבורא שורה בהן, משפיעות עלינו דרך ספר הזוהר.

ספר הזוהר נכתב במיוחד כדי ליצור קשר בינינו לבין הנשמות הללו. בקריאת הזוהר אנחנו יוצרים איתן קשר, והן שולחות לנו את האור המחזיר למוטב.

האור הזה עדיין לא פורץ לנשמותינו וממלא אותן, כי חסרה התאמה ("השתוות צורה") בין הנשמות שלנו לבין האור, אבל הוא פועל עלינו כאילו היינו בתוך רחם; הוא מקיף אותנו, מלטף אותנו, מחבק אותנו.

כך האור מתקן אותנו לאט לאט, עד שאנחנו מתחילים להרגיש – אותו, את הנשמות המתוקנות שאליהן התקשרנו ואת הבורא השורה במערכת הנשמות.

האור הזה שסובב אותנו נקרא "אור מקיף". במידה שאנחנו נעשים מתוקנים, הוא נכנס פנימה וממלא אותנו, ונעשה ל"אור הפנימי" של הנשמה, לחיים הרוחניים שלנו.

בתוך הרחם שמהווה עבורנו האור המקיף, גדל הקו האמצעי. הקו האמצעי הוא החשבון המדויק שלי, שמשלב בצורה המרבית את שני הכוחות שבטבע – כוח הרצון וכוח האור, כך שהאור יתקן את הרצון.

חלק הרצון שתוקן בתהליך הזה והפך דומה לבורא, הוא הקו האמצעי. כלומר, המידה שבה נעשיתי דומה לבורא נקראת הקו האמצעי שלי. זוהי דמות הבורא שבניתי בתוכי, בתהליך שהתחיל מבקשה שהעליתי ב"לילה".

מחושך לאור

בעולם שלנו יום ולילה מתחלפים מאליהם כתוצאה מסיבובי כדור הארץ, אך ברוחניות זה עובד אחרת. ברוחניות, אני בעצמי הופך את הלילה ליום, כשבעזרת הקריאה בזוהר והעבודה בקבוצה אני הופך את כיוון הפעולה של הרצון לקבל, מפנימה החוצה. כלומר, חושך ואור תלויים באופן שבו עובד הרצון.

נסביר את הדברים. הרצון לקבל יכול לפעול באחד משני האופנים:

•על מנת לקבל

•על מנת לתת (להשפיע)

כשהרצון פועל על מנת לקבל, הוא לא מסוגל להכיל בתוכו כלום. התענוג לא יכול להיכנס לתוך הרצון – הוא רק נוגע ברצון ואנחנו מרגישים כאילו שאנחנו נהנים, רק כאילו, ומיד מסתלקת תחושת המילוי. מדוע? כי הרצון לקבל והתענוג הפוכים זה מזה – הרצון הוא כמו מינוס והתענוג כמו פלוס. הם מנטרלים זה את זה.

לעולם איננו מסוגלים להשאיר את התענוג בתוכנו. רכשנו לעצמנו משהו שרצינו כל כך, משהו מיוחד ממש, לא עבר שבוע והמילוי ממנו נעלם. ישנם תענוגים כמו התענוג ממין שנעלמים מיד, ממש ברגע שהשגנו אותם. הכול נובע מזה שהטבע של הרצון והטבע של התענוג הפוכים. את הריצה חסרת התוחלת הזו מסכם בעל הסולם כך:

העולם הזה נברא עם חיסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קניינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם... אמנם להישאר ריקן מהקניינים והטוב גם זה אי אפשר... ועל כן בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקניינים. אמנם כיוון שכל קניינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החיסרון של הקניינים, שחסרה להם מחציתם. [.2.]

את החושך הזה שמורגש ברצון לקבל, אפשר להפוך לאור רק אם נשנה את אופן הפעולה של הרצון לקבל ל"על מנת לתת".

כלומר, אם נשתמש ברצון לקבל כדי לתת לזולת וניהנה מהנתינה, אז נהפוך לבלתי מוגבלים בפעולה שלנו, כי לתת אפשר ללא הגבלה.

אם ניהנה מאהבה ומנתינה לזולת כמו שהבורא נהנה מכך, אז ניעשה דומים לו ונרגיש את החיים כנצחיים ושלמים. מה חסר לנו כדי לממש זאת? לרכוש אהבה לזולת, ולמצוא שפע שאותו נוכל להעניק לזולת.

אהבה לזולת אפשר להשיג מהבורא דרך האור המחזיר למוטב. משנוצרה בנו אהבה לזולת ונעשינו דומים לבורא, מתגלה לנו השפע של הבורא. כשאנחנו פועלים מתוך אהבה לזולת, אנחנו מממשים את מחשבת הבריאה, ונעשים שותפים של הבורא, כלפי הנבראים. זהו תהליך התיקון של האופן שבו פועל הרצון לקבל.

פעולה מתוקנת של הרצון נעשית על פי הנוסחה: "ישראל, הקב"ה, והתורה – אחד הוא". ישראל הוא אני, או ליתר דיוק הרצון שבי להגיע ישר-אל, כלומר להידמות לבורא. הקב"ה הוא הבורא, המטרה שאליה אני מכוון. התורה היא כל המנגנון המתוקן, קשרי האהבה המחברים בין הנשמות.

נתבונן בגוף האדם כדי להמחיש את הדברים. בגוף יש חלקים שונים שפועלים בהדדיות ובערבות, כל אחד עוזר לשני ויש ביניהם חיבור ואחדות. כך צריכות לתפקד גם הנשמות – להיות מחוברות ביניהן בקשרי אהבה ונתינה – וזו ה"תורה". היא כוללת בתוכה תרי"ג (613) קשרים נכונים בין כל נשמה לנשמות האחרות.

אם בין הנשמות מתקיים קשר של שנאה ולא של אהבה, אז אין תורה, היא נסתרת. הנשמות שלא מרגישות ביניהן קשרי אהבה נמצאות בגלות מהתורה ומהבורא – כלומר, בניתוק מהקשר הנכון (תורה) ומהאור שממלא את הקשר הנכון (בורא). זה כמו ההבדל בין גוף בריא לגוף שהמערכות שלו כבר לא מתפקדות.

התיקונים הפנימיים שאנחנו עושים בתוך הרצון שלנו, כדי לעבור מהצורה המקולקלת לצורה המתוקנת, נקראים "מצוות". [.3.] לכן נאמר ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, היינו, שהוא כולל את כל מערכת הקשרים הנכונים בין הנשמות. [.4.]

דמעות

לו עמי שומע לי, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר...והיו ממשיכים שפע ואור.

ר' יצחק אייזיק מקומרנה [.5.]

בקריאת הזוהר עלינו להתכוון לכך שהכוח העליון ישפיע עלינו. הזוהר בנוי בצורה כזו שהוא מחלחל אל האדם בהדרגה, טיפה טיפה. פעם ועוד פעם, עם אותה הכוונה להתפתח, ניתן לזוהר לפעול עלינו ונרגיש איך הוא מוציא אותנו מחושך לאור.

הקטע הבא מהזוהר לקוח מתוך פרשת פקודי, והוא מדבר על דמעות.

כשתפילה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן אופן ההוא... ושמו ירחמיאל. לוקח תפילה שבדמעות, התפילה נכנסת וּמתקשרת למעלה, והדמעות נשארו כאן. ורשומים בפתח, שהקב"ה חפר אותו. התפילה בדמעות מעלה מַ"ן לתיקון המִפְתְחָא, להעלות המלכות לבינה. ועל כן התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותים על הפתח, הגורמים שם מיתוק המלכות בבינה. דמע הוא מלשון הַמְדַמֵעַ, משום שמדמע ומערב המלכות בבינה.

זוהר לעם, פרשת פקודי, אות תצ

מהן "דמעות"?

בעולם הזה אדם בוכה כשצר לו, כשכואב לו, כשאין לו שליטה על המצב, כשהוא מרגיש את עצמו קטן וחלש. אנחנו בוכים כשאנחנו נמצאים במצב מסוים שאין לנו דרך להתמודד איתו – גורל, מקרה, דבר שהוא למעלה מאיתנו.

אך בעולם הרוחני מצב ה"דמעות" הוא המצב הפעיל ביותר. באמצעותו אנחנו מפעילים את כל מנגנון התיקון והעלייה שלנו.

"התפילה בדמעות מעלה מַ"ן לתיקון המִפְתְחָא, להעלות המלכות לבינה", אומר הזוהר. מפתחא (בארמית) הוא מפתח. הדמעות פותחות את הפתח אל העולם הרוחני, שדרכו אנחנו נכנסים כדי לתקן את הרצון שלנו (מלכות) שיהיה משפיע כמו הבורא (בינה). למרות שהוא רצון לקבל, ולכן הפוך מהבורא, נמתיק אותו עם כוונה "על מנת להשפיע" והוא יהיה דומה לבורא.

"ועל כן התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותים על הפתח". תפילה היא בקשה להידמות לבורא, והדמעות הן שמחזיקות את הפתח פתוח. אם כן, "דמעות" הן פעולה שמאפשרת לנו להיות דומים לבורא.

--------------------------------------------------------------------------------------

מה שניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם רצון וחשק, להידבק בהבורא... וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע.

הרב"ש, מאמרי דרגות הסולם, "ג' קווים"

-------------------------------------------------------------------------------------

כשאנחנו עוסקים בזוהר, עוברים דרכנו כל הכוחות והאורות הטמונים בו. גם אם אנחנו לא יכולים עדיין לאבחן ולהרגיש את הדברים האלה, הם עוברים דרכנו, משפיעים עלינו ומשנים אותנו. אין שום דרך אחרת לגדול. כמו פעוט שלא מבין עדיין כיצד הוא גדל ומתפתח, אבל מרגיש דחף פנימי להתרוצץ מפינה לפינה, לחפש, לבדוק, להכיר כל דבר.

לא משנה אילו תחושות הקריאה בזוהר תעורר בנו – לפעמים הדברים ייראו לנו טובים יותר, לפעמים פחות. לפעמים נשמח, לפעמים נבכה. לפעמים נתרגש, לפעמים זה לא יותיר בנו שום רושם. בסופו של דבר, רק התמדה תביא לתוצאות. עלינו להניח לכוחות של הזוהר לפעול עלינו כדי שנוכל לגדול ולצמוח מבחינה רוחנית.

תענוג נצחי

אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שנסתלק מן העולם,ידמה לו כאילו לא חי אלא יום אחד.

זוהר לעם, פרשת ויחי, אות רצג

מה קורה איתנו אחרי מותו של הגוף? אם לא התעלינו במהלך חיינו מדרגת החי לדרגת האדם, אם לא הגענו להשתוות הצורה – רכשנו את תכונת האהבה והנתינה ונעשינו דומים לבורא – ומתוך כך לגילוי הבורא, לא נשאר מאיתנו דבר. הנקודה הרוחנית שהייתה בנו ולא פיתחנו אותה, חוזרת ומתגלגלת לעולם שלנו, מקבלת לבוש חדש (תוספת רצון אגואיסטי), ומתחיל סיבוב נוסף של חיים. רק באמצעות לימוד חכמת הקבלה נוכל להתעלות לדרגת האדם.

הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בעל פה, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבוא עוד פעם בעולם הזה כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.

בעל הסולם, "הקדמת פי חכם"

מבחינה רוחנית, נרשמים לנצח רק המאמצים שלנו להתפתחות אל מעבר לדרגת החי. כשדרגת החי שלנו מפסיקה להתקיים, כלומר, כשהגוף שלנו מת, אנחנו נשארים רק עם מה שרכשנו מהדרגה העליונה ממנה. מכאן מובן שהעיסוק בזוהר הוא הדבר הגדול ביותר שאנחנו יכולים לעשות בחיינו, הרבה מעל ומעבר לכל דבר שאפשר להרוויח בעולם הזה.

בעניין רווחים חשוב להבין שמקורם של כל התענוגים הוא ב"עולם אין-סוף". התענוגים באים כאור העליון ועוברים דרך מערכת של חמישה עולמות שבהם מתמעט האור העליון ממאה אחוזים עד לאפס. ואז, דרך קו הגבול שמפריד בין העולם הרוחני לעולם שלנו, פורץ לעולמנו איזשהו ניצוץ קטנטן. אגב, גם המדע גילה שהיקום שלנו התחיל להיבנות מניצוץ קטן של אנרגיה עליונה ומיוחדת. הניצוץ הזה, מסביר הזוהר, הוא כל התענוג שקיים בעולם שלנו, ואין משהו אחר.

התענוג שקיים בניצוץ הזה נחלק בעולמנו לשני סוגים עיקריים: תענוגים גופניים – אוכל, מין, משפחה וכדומה, ותענוגים אנושיים – עושר, כבוד, שליטה, ידע.

מה ההבדל בין כל התענוגים הללו לבין התענוגים בעולם הרוחני? ראשית, כל תענוגי העולם שלנו – של כל האנשים, בכל המקומות ובכל הזמנים – מסתכמים לכדי ניצוץ קטנטן אחד של אור. הפער בין הניצוץ הזה לבין התענוג שמורגש בעולם הרוחני הוא אדיר. הזוהר מדמה את הפער הזה כפער בין נר דקיק לעומת אור עצום, או בין גרגיר אחד לעומת עולם ומלואו. שנית, בעולם שלנו התענוג בא והולך, הוא לא קבוע, עד כדי כך שבסופו של דבר אנחנו נעלמים, מתים. ואילו בעולם הרוחני התענוג הוא נצחי; אנחנו מרגישים את הקיום שלנו מעל לזמן, לתנועה ולמקום.

לסיכום, אנו עומדים בפני התפתחות נפלאה אל הדרגה הגבוהה ביותר במציאות. ספר הזוהר התגלה כיום כדי להביא לנו את האור שיסייע לנו לגדול.

--------------------------------------------------------------------------------------

החכמה שהאדם צריך לדעת אותה: לדעת ולהסתכל בסוד אדונו, לדעת את עצמו, שיֵדַע מי הוא, ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן הוא ילך... וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה.

זוהר חדש, שיר השירים, אותיות תפב-תפג

ולזה הספר ייקרא ספר הזוהר מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון.
"הרמ"ק, "דע את אלקי אביך

הזוהר הוא מתנה שקיבלה האנושות מהבורא, דרך המקובל האלוקי העצום רבי שמעון בר יוחאי. הייתה ברבי שמעון נשמה מיוחדת. הוא חיבר בתוכו את כל הנשמות שקדמו לו, ולכן הצליח להוביל את חבורת בעלי הזוהר להשגה רוחנית שלא הייתה כדוגמתה, לגמר התיקון.
בעלי הזוהר חיו בזמן מיוחד, וכללו בתוכם שתי נקודות קוטביות: גמר התיקון שלהם מצד אחד, וחורבנו הרוחני של כלל העם מצד שני. משום כך הם הצליחו ליצור קשר בין האור הגדול שנקרא "זיהרא עילאה" – זוהר עליון – לבין העולם שלנו. על גודל מעלתם אפשר ללמוד מהדברים הבאים:

אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא. כולכם קדושים. כולכם בני אלקים הקדוש. עליכם כתוב, זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב. כל אחד מכם אחוז ונתקשר במלך הקדוש העליון. ואתם שרים ממונים בעלי מגן מאותו ארץ, שנקרא ארץ החיים, הנוקבא המלבישה לאמא עילאה, ששריו אוכלים מן המַן של הטל הקדוש.
זוהר לעם, פרשת לך לך, אות תמה

ספר הזוהר שהם העניקו לנו, הוא המקור העיקרי שיש בידנו לתיקון הנשמה. בין כל כתבי הקודש שנכתבו אי פעם, החל מספר רזיאל המלאך דרך התנ"ך ועד ימינו, אין אף ספר שמשתווה בעוצמתו הרוחנית לזוהר. כל המקובלים כתבו שבספר הזה טמון אור גדול מאוד, מקור כוח מיוחד, וכשאומרים שהקבלה היא "פנימיות התורה" או "תורת אמת" מתכוונים קודם כול לספר הזוהר.

מי שקורא בו, גם אם הוא לא מבין דבר, מתוך הרצון שלו להרגיש על מה מדבר הספר, מעורר על עצמו כוח אדיר שמחולל בו שינוי פנימי. לכן אנשים שמצטרפים לשיעורי הזוהר מרגישים שיש בשיעורים האלה משהו חזק מאוד. הם לא תמיד יודעים להסביר מה, אבל משהו קורה להם בִּפְנים.
בעלי הזוהר הכינו לנו מערכת התפתחות. בעולם שלנו אנו רואים אותה כספר, אך למעשה זוהי מערכת שלמה שהכינו במיוחד עבורנו. זה כמו תינוק שנולד ואינו יודע שכבר הכינו עבורו הכול – חיתולים, עריסה, עגלה, אוכל מיוחד וצעצועים לכל שלב בהתפתחותו. העולם עבד ועובד עבורו כל הזמן. מדור לדור אנחנו מכינים יותר ויותר דברים לתינוקות שנולדים; האהבה מחייבת אותנו.
העבודה שהשקיעו בעלי הזוהר היא עצומה. הם לא עסקו בכתיבה טכנית של עוד ספר חכמה, אלא העבירו דרכם כמו דרך מנגנון מיוחד את כל האור העליון, והכינו אותו לקבלה בתוך הנשמות שלנו.
כשאנחנו מסתכלים בספר הזוהר, אנחנו לא רואים בו דבר מעבר לנייר ולאותיות. אבל הרצון שלנו לגדול מפעיל בלי ידיעתנו את המנגנון הרוחני שהם הכינו לנו, ודרכו מגיע אלינו האור. לכן אנחנו מקבלים השראה מהכתבים הללו.

למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם... שהמה מקרבים את האדם מאוד, שיגיע לשלמותו.
בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנה

מערכת סיוע רוחנית

בזמן הקריאה בזוהר עלינו לרצות להתחבר לכל אותם האנשים בארץ ובעולם שהתעוררה בהם "הנקודה שבלב", וגם הם רוצים לקבל מהזוהר כוח להתפתחות. וכך גם אם אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך, אנחנו מקבלים בחזרה כוח אדיר שידחף אותנו קדימה.
ביחד אנחנו הרבה מאוד אנשים, וזה כבר כוח עצום שיכול לחולל שינוי של ממש בעולם. השינוי הזה יכול לקרות בכל רגע, בכל דקה, אפילו כעת. צריך רק לגשת אל הזוהר עם רצון להתחבר לכולם.

אין מי שיפתח לומר שירה, ואין מי שיסיים שירתו. כלומר, אותם שעומדים באמצע השירה, אינם גומרים שירתם, כי כולם נמצאים, להקשיב לקולו של רבי שמעון. עד שלא נשמע בכל הרקיעים של מעלה ושל מטה, פתחון פה.
כשגמר רבי שמעון לעסוק בתורה, מי ראה שירים, מי ראה שמחה של המשבחים לאדונם, ראה הקולות ההולכים בכל הרקיעים. ובשביל רבי שמעון, באים כל הנשמות והמלאכים, וכורעים ומשתחווים לפני אדונם, ומעלים ריחות הבשמים שבעדן, הארת החכמה, עד עתיק יומין. וכל זה בשביל רבי שמעון.
זוהר לעם, פרשת שמות, אות רמב

לא מדובר כאן בשבחו של אדם בשר ודם אלא במערכת רוחנית שנקראת "רבי שמעון". למה הכוונה? הנשמה הכללית בנויה מחלקים בעלי תפקידים שונים, בדומה לאיברים בגוף האדם – מוח, לב, כליות וכו'. נשמתו של רבי שמעון, שעליה מדובר בקטע זה, היא חלק חשוב ביותר בנשמה הכללית, כי היא מובילה את התיקון של יתר הנשמות.
הנשמות הגדולות שקדמו לו הובילו את התיקון כלפי ישראל, ואילו נשמת רבי שמעון היא מערכת שמעבירה את התיקון לעולם כולו. בשונה מתורת משה שמטרתה לתקן רק את ישראל, הזוהר נועד לתקן את כל האנושות. המדרגה הממשיכה את נשמת רבי שמעון היא נשמת רבי אלעזר, בנו, והיא כבר מכוונת לגמר התיקון הכללי. [.1.] כך מסודרת מערכת הנשמות שדרכן יורד האור שמתקן את הנשמות שלנו וממלא אותן.

באו האבות, ומשה, ואהרון דוד ושלמה וברכו את רבי שמעון. ואמרו, אתה מאור קדוש, והחברים שלך... שהם מאירים ממך. ובכל אחד נאמר בו, נר ה' נשמת אדם. ומשה מאיר בך, ואתה בַּחברים שלך, וכולכם אחד בלא פירוד כלל. ומשם ואילך מתפשטים הֶאָרות לכל בעלי החכמה.
זוהר לעם, פרשת פנחס, אות תתכד

בשלב שבו נמצא היום העולם, חשוב שנידבק במערכת "רבי שמעון", כי היא שמובילה כעת את כל התיקונים. זו גם הסיבה לכך שספר הזוהר הולך ומתפרסם כעת בכל העולם.
עד היום כולם ידעו שיש משהו מיוחד בספר הזוהר, אבל לא הרגישו צורך לפתוח אותו. היום, כשהעולם נקלע למשבר כולל, הזוהר חייב להתגלות. זהו האמצעי היחיד לתיקון העולם. דרכו אנחנו יכולים וצריכים לקבל כוחות כדי להגיע אל הרמה העליונה של הטבע, אל העולם העליון.

אשרי חלקם של אלו היושבים לפני רבי שמעון וזכו לשמוע מפיו סודות התורה... אמר ר' שמעון, אשריכם חברים, שכל סוד לא נעלם מכם.
זוהר לעם, פרשת יתרו, אות קע

כל מי שרוצה לקבל כוח מהמערכת הזו נחשב כ"יושב לפני רבי שמעון". גם אנחנו. אדם שנוגע אפילו במקצת ב"מערכת רבי שמעון", כבר נמצא תחת השפעתה.

אם לא היית רבי שמעון בן יוחאי, לא היה נמסר לגלוֹת. הזיווג שבעולם ההוא, עושה פירות יותר מבזיווג שנעשה בעולם הזה. בַּזיווג שלהם, בזיווג של עולם ההוא, בתשוקה שלהם כאחד, כשמתדבקות הנשמות זו עם זו, עושים פירות. ויוצאים מהם אורות, ונעשים נרות. והם הנשמות אל הגרים שמתגיירים. וכל אלו הנשמות שנולדות מאלו הזיווגים, נכנסים להיכל אחד.
זוהר לעם, פרשת שלח לך, אות רב

כשמדברים על "רבי שמעון" כמערכת זה אולי קצת מבלבל, אז נעשה רגע סדר בדברים. לפני כ-1,800 שנה אכן חי אדם שקראו לו רבי שמעון, והוא כתב עם חבריו-תלמידיו את ספר הזוהר. אבל חוץ מזה שהם חיו בעולמנו וכתבו את הספר באופן פיזי, הם העבירו דרך הנשמה שלהם את כל ההתפעלויות שעליהן כתבו.
אם בעלי הזוהר לא היו חיים בעולמנו, הם לא היו יכולים לכתוב לנו ספר. אבל אם הם לא היו חיים בעולם העליון, הם לא היו יכולים לתקן משהו, ואז הספר לא היה נותן לנו כלום. כלומר, יחד עם הכתיבה הם ביצעו תיקון פנימי ברמת הנשמות, בעולם העליון. הכתיבה היא בסך הכול ביטוי חיצוני של קשר מתוקן של אהבה וחיבור בין הנשמות. הקשר הזה מאפשר לאור לרדת מעולם אין-סוף, דרך המערכת שלהם, כמעט עד אלינו.
למה רק כמעט? כי האור עומד ממש מעלינו, ומה שנדרש מאיתנו הוא רק קצת לרצות לקבל אותו.

--------------------------------------------------------------------------------------

מי שנפרד מן רבי שמעון, כאילו נפרד מכל

זוהר לעם, פרשת יתרו, אות תיא

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה מלא אור האין-סוף הפשוט ההוא...
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו, שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות, הנה אז צמצם את עצמו אין-סוף בנקודה האמצעית... והנה כבר היה מקום, שיוכלו שם להיות הנאצלים, והנבראים, והיצורים, והנעשים.

האר"י הקדוש, "עץ חיים" [.1.]

בפרק זה נעסוק במבנה המציאות ובעולמות העליונים. הידע הזה יאפשר לנו להבין את החיים טוב יותר, ויעזור לנו לפענח מה מסתתר מאחורי המילים שבספר הזוהר.

אנחנו נמצאים במציאות שכוללת את הבורא, את הנבראים ואת המערכת שדרכה הבורא מתקשר לנבראים. באמצעות המערכת הזו הבורא מוביל אותנו אל מטרת הבריאה – להיטיב לנו, כלומר לאפשר לנו להיות כמוהו. הבורא רוצה לחלוק איתנו בכל מה שיש לו. כמו אבא אוהב.

אבל הבורא צריך לגרום לנו להתפתח כך שנהיה עצמאיים, ולכן הוא חייב להפעיל את השפעתו עלינו משני צדדים – ברחמים ובדין. למרות ששניהם יוצאים ממנו, מ"לבו" הטוב והאוהב, הם מתפצלים כלפינו לכוחות מנוגדים ומתקבלים בנו כהשפעות של טוב ורע, רחמים ודין, אור וחושך.

כשאנחנו כאן "למטה" מקבלים את כל מאורעות החיים, עלינו לזכור שגם בהשפעה שנראית גרועה וקשה ביותר, רצונו רק להיטיב לנו.

אם אנחנו זוכרים לחבר את הכול אליו ומשתדלים להתמקד בכך ש"אין עוד מלבדו" ושהוא "טוב ומיטיב", אז אנחנו מחברים את שני הקווים האלה – הרחמים והדין – שוב לאחד, לאותו המקור. ומכיוון שאנחנו אלה שמחברים אותם בלבנו ובמוחנו, אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

אבל כשאנחנו מנסים להתחיל לעשות זאת, אנחנו מגלים שקשה מאוד לחבר את כל הדברים הרעים והטובים גם יחד אל הבורא. להבין שהכול בא ממנו ורק למטרה טובה. אז אנחנו מוצאים את עצמנו מבקשים ממנו כוח כדי שנוכל לייחד את הכול אליו.

לימוד חכמת הקבלה בקבוצה הוא האמצעי שמקדם ומכוון אותנו בתהליך הזה. במהלך הלימוד והעבודה בקבוצה האגו שלנו גדל ומתגלה לנו בכל שלב כחזק יותר, רע יותר ואכזר יותר. הוא מנסה לבלבל אותנו ולגרום לנו לחשוב שיש עוד מלבדו, ושהוא לא רק טוב ומיטיב. כתוצאה מכך אנחנו נאלצים לפנות יותר ויותר לבורא כדי לקבל ממנו כוח נוסף להתגברות על האגו.

אנחנו מתגברים והוא מתעצם, מתגברים והוא מתעצם עוד קצת. כך אנחנו עולים שלב שלב עד שאנחנו מצליחים לחשוף ולתקן את כל האגו שהיה טמון בנו מלכתחילה. אז אנחנו מגיעים לחיבור שלם עם הבורא, לדבקות. נעשים כמוהו. זה הופך גם אותנו לאינסופיים, מאפשר לנו לראות את כל המציאות, ללא שום גבול בין החיים למוות, להבין ולהרגיש הכול – להתמלא באור.
כדי לאפשר לנו לבצע את כל התהליך, הבורא יצר בינו לבינינו מערכת קשר. דרכה הוא מנהיג אותנו מלמעלה, ודרכה אנחנו יכולים מלמטה לבקש ולקבל ממנו עזרה.

המערכת הזו מתחלקת לכמה חלקים:

1. החלק העליון – עולם אין-סוף – שבו נמצא הבורא בכוחו הגלוי.
2. תחתיו עולם אדם קדמון – שבו הבורא מחלק את השפעתו לחמישה סוגי השפעה בהתאם לחמש רמות האגו שלנו.
3. תחתיו עולם האצילות – זוהי מערכת ההנהגה וההשגחה, והיא מחולקת לחמישה חלקים: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. אלה נקראים גם עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא, זכר ונוקבא (נקבה).

• עתיק ואריך אנפין – הזוהר מכנה אותם "ראש הנעלם" של האצילות.
• אבא ואימא – מהם באים אלינו כל האורות.
• האורות האלה עוברים דרך זעיר אנפין ומגיעים לנוקבא – למלכות של האצילות, שנקראת "שכינה" – כי אליה מגיע מאין-סוף כל האור המיועד לנשמות. המלכות נקראת גם "כנסת ישראל" משום שהיא כונסת בתוכה את כל הנשמות שרוצות להגיע ישר-אל, כלומר לעלות לעולם אין-סוף.

4. תחת עולם האצילות קיימים עולמות הבריאה, היצירה והעשיה (בי"ע) – שבהם נמצאות הנשמות שלנו.

5. ולבסוף – העולם הזה.

המלכות נקראת בלשון הזוהר גם "ארץ", והבינה (אימא) נקראת גם "שמים". לזעיר אנפין ולמלכות כינויים שונים בזוהר: שוכן ושכינה, הקב"ה וכנסת ישראל, חתן וכלה, זכר ונוקבא.

אלה הן רק דוגמאות מעטות כי לכל אחד ממרכיבי המציאות הללו יש בזוהר כינויים רבים משפת המדרש. כדי לסייע לנו להתחבר בכל פעם למהות הדברים, הקפיד בעל הסולם להצמיד אל הכינויים השונים גם את המונחים הקבליים.

--------------------------------------------------------------------------------------

כל העולמות וכל אשר בתוכם לא נבראו אלא בשביל האדם
בעל הסולם, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות ט

--------------------------------------------------------------------------------------

כל העולמות האלה לא נמצאים במקום פיזי, אלא הם כמו תכונות שאין להן מקום, נפח או משקל.

אדם שנמצא ברצון האגואיסטי שאיתו הוא נולד, נמצא בתכונותיו בעולם הזה. אם מתעוררת בו הנקודה שבלב והוא מתחיל להרגיש שהוא רוצה לגדול מבחינה רוחנית, שואף להגיע לממד גבוה יותר, זה נקרא שהוא נמצא בתכונותיו בעולמות בי"ע.

בעבודה על עצמו בתוך קבוצה שלומדת את חכמת הקבלה, הוא מתחיל לעורר מלמעלה דרך כל העולמות אור המחזיר למוטב, אור מִדרגת אין-סוף. האור הזה יוצר בו צורך להגיע עם הקבוצה שלו למלכות של האצילות. כשהוא נכלל במלכות דאצילות, [.2.] הוא מעורר את הרצון שלו להגיע לבורא, להרגיש אותו, לתת לו בחזרה, כמו שהבורא נותן לו.

הרצון הכללי הזה של הנשמות, עולה מהמלכות לזעיר אנפין דאצילות. זעיר אנפין מעלה את הרצון הזה לאבא ואימא דאצילות*, ומשם הוא עולה הלאה והלאה עד אין-סוף. ואז מאין-סוף שופע אור כלפי מטה דרך כל המערכת עד אבא ואימא, מהם לזעיר אנפין ומשם למלכות – והנשמות שנמצאות במלכות מקבלות את המילוי.

כאשר הנשמות מקבלות את המילוי, הן גדלות ונכנסות לייחוד עם זעיר אנפין. זה נקרא ייחוד השכינה עם הקב"ה, או ייחוד הנשמות עם הבורא.

צריך לעשות הרבה פעולות כאלה, עד שכל הרצונות שנמצאים בתוך הנשמות יממשו את עצמם. כשכל הרצונות יתוקנו ויהיו מכוונים לתת לבורא כמו שהבורא נותן להם, יגיע גמר התיקון.

מה העניין שעומד בבסיס כל התהליך הזה? לבורא יש מלכתחילה רצון לתת, ולכן אין שום טעם לבקש ממנו שייתן שפע ותענוג, כמו שאנחנו בדרך כלל עושים. לבורא יש מה לתת ויש לו רצון אינסופי לתת, אבל הוא רוצה שהאדם לא יהיה סתם מקבל ונחות ממנו, אלא שיהיה כמוהו, שיהיה גדול, עצמאי ומשפיע, דומה בתכונתו לבורא.

אנחנו רגילים לבקש מילוי, בזמן שעלינו לבקש תיקון. כאשר נרכוש את התיקון, כלומר נהפוך בעצמנו למשפיעים, נתחיל מיד להרגיש את כל השפע של הבורא ולהתמלא בו. במילים אחרות, הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מבינים מה לבקש מהבורא. אנחנו נמצאים בתוך ים של שפע, טוב ועונג, אבל חסר לנו כלי קיבול מתאים, שבתוכו נוכל לחוש זאת. הכלי הזה הוא תכונת האהבה והנתינה, ואותה אנחנו צריכים לבקש מהבורא. ככל שתהיה לנו התכונה הזו, כך נחוש את השפע שממלא אותנו.

מצד הבורא יש רק הגבלה אחת, רק תנאי אחד לקבלת השפע – אנחנו צריכים להיות כמוהו. הוא רוצה שאנחנו ניהנה, כמו שהוא נהנה.

למה הכוונה? נניח שאני מגיע לביקור אצל אדון מכובד. המארח, בעל הבית, מגיש לי כל מיני מעדנים איכותיים במיוחד, מזמין אותי לשחק איתו גולף, לשמוע מוזיקה קלאסית... אבל אני, אדם פשוט, לא מגלה עניין בכל אלה. אין לי שום קשר לזה, לא חוויתי דברים כאלו מעולם ואני לא רוצה בהם. אני מסתכל על בעל הבית בפליאה ואומר: "מה אתה רוצה ממני?! באתי אליך לא כדי ליהנות ממה שאתה אוהב, אלא ממה שאני אוהב!"

ובעל הבית משיב: "ידידי, אני רוצה לתת לך דברים כל כך גדולים, שאתה אפילו לא יכול לדמיין עד כמה הם טובים. תעשה קצת מאמץ, תתרגל אליהם, ותאמין לי שתצליח לראות את היופי שבהם. אתה תרגיש שהם גורמים לך עונג גדול בהרבה מזה שאתה מרגיש עכשיו".

מה עושים? אני יכול לזרום עם בעל הבית, להשתדל ללמוד ממנו את הטעמים החדשים למרות שאני לא נמשך אליהם, ואז לאט לאט באמת אתחיל להרגיש בהם טעם מיוחד מאוד, טעם גן עדן ממש. ויכול גם להיות שאני אומר לבעל הבית: "אתה יודע מה, קשה לי להתרגל לדברים החדשים האלה. אני לא יכול. עזוב, אני חוזר לחיים הפשוטים שלי".

"בסדר, תחזור", הוא משיב.

אבל כשאני חוזר לחיים שלי, אני מתחיל להרגיש שהם באמת לא מי יודע מה. ואז אני נזכר באותן מילים של בעל הבית, על טעמים אחרים, עליונים, ואני בכל זאת חוזר אליו.

ויכול להיות שגם הפעם אני אחזור לעצמי, ושוב אל בעל הבית, וכך כמה וכמה פעמים. עד שבלית ברירה אבין שאני מוכרח לשוב אל בעל הבית, ושאני צריך את עזרתו כדי להחליף את הטעמים שלי לטעמים שלו, כי בהם, אני כבר יודע, ארגיש את טעם החיים.

-------------------------------------------------------------------------------------

"אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאוד, בטוח אנוכי, שכל השאלות והספקות ייעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?

והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול. אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: "טעמו וראו, כי טוב ה'".

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות ב-ג

--------------------------------------------------------------------------------------

הַכֹּל דִּבּוּר שֶלּוֹ

אִם רַק תִּשְׁמַע,

אִם רַק תִּפְתַּח אֶת הַלֵּב,

אָז תַּתְחִיל לְזַהוֹת,

שֶׁהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ,

שֶׁהוּא מְדַבֵּר אִתְּךָ.

שֶׁכֹּל מַה שֶּׁעוֹבֵר לְךָ

בַּמּוֹחַ וּבַלֵּב,

גַם בְּךָ וְגַם מִסְּבִיבְךָ,

זֶה הַכֹּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ.

אַתָּה לא שׁוֹמֵעַ

וְלא רוֹאֶה

וְלא מַרְגִּישׁ כְּלוּם

חוּץ מִמֶּנּוּ.

אֵין שׁוּם דָּבָר,

לא אֲנָשִׁים,

וְלא אַף אֶחָד,

אֶלָא רַק אִתּוֹ אַתָּה מְדַבֵּר,

וְזוֹ הַשָּׂפָה שֶׁלּוֹ.

הַבָּעַת הָעוֹלָם,

הַרְגָּשַׁת הַמְּצִיאוּת,

הַרְגָּשַׁת הָעַצְמִי,

זוֹ שְׂפַת הַבּוֹרֶא אִתְּךָ.

ספר "הלב מבין"

לשון הזוהר הקדוש הוא מסוגל לנשמה, אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט עִמו.

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, "דגל מחנה אפרים", ליקוטים

ספר הזוהר הוא כלי נפלא שביכולתו לפתוח בפנינו עולם ומלואו של גילויים עצומים ומפתיעים.

הזוהר הוא מעין שער למציאות האמיתית, שכרגע נסתרת מחושינו. אך כדי שנצליח להשתמש ביעילות בכוח הגילוי שטמון בו, עלינו להפנים את צורת הקריאה הנכונה בזוהר. חמשת הכללים הבאים יסכמו את כל תכני הספר, ויעזרו לכם להתכונן לקראת המסע הגדול בשבילֵי הזוהר.

כלל ראשון: "הלב מבין"

אל תחפשו הבנה שכלית

את ספר הזוהר לומדים עם "הלב", דרך הרצון והרגש. למה הכוונה? בניגוד לצורות הלימוד הרגילות הנהוגות בעולמנו, המבוססות על עיבוד שכלי של עובדות ונתונים, כאן עלינו לפתח גישה שונה לחלוטין. לימוד הזוהר נועד לעורר בנו שינוי פנימי, ולהכשיר אותנו לקליטת המציאות הנסתרת.

מידת ההצלחה בלימוד תלויה אך ורק במידת ההשתוקקות שלנו לגלות ולהרגיש את המציאות הזו. לכן אין כל צורך בידע מוקדם, בכישרון או בחכמה מיוחדת! כל שנדרש הוא לפתח רצון פשוט ואמיתי, לפקוח את העיניים לרווחה, לפתוח את הלב ו"לבלוע" הכול.

כלל שני: "האדם – עולם קטן"

פרשׁו נכון את המילים

ספר הזוהר מכיל תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מן העולם הגשמי, כמו: ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספר, אינם מדברים על העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק על מה שמתרחש בתוכנו.

לכן בזמן שאנו קוראים את הזוהר, עלינו להשתדל לפרש את המילים הכתובות בו כביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה; לראות את הטקסט כגשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.

כלל שלישי: "המאור שבה מחזירו למוטב"

חפשו את המאור

לא פעם אנו שומעים כי בספר הזוהר יש "סגולה" מיוחדת. סגולה היא חוק התפתחות טבעי שפועל בכל תהליכי החיים, ולא כוח מיסטי דמיוני.

המקובלים מסבירים כי העולם הגשמי שלנו נשלט כולו על ידי הרצון האגואיסטי לנצל את הזולת, ואילו בעולם הרוחני פועלת רק הכוונה לאהוב ולתת. לכן ניתן לנו אמצעי מיוחד שתפקידו לקשור בין העולמות ההפוכים, או במילים אחרות, לכוון את התכונות שלנו, בהתאם לתכונת האהבה והנתינה של העולם הרוחני – "המאור המחזיר למוטב".

ורת השפעתו של המאור נסתרת מהבנתנו כרגע, ולכן אנו מכנים אותה בשם "סגולה" או "נס". אבל מבחינתם של המקובלים, שנמצאים בהכרת העולם הרוחני, אין כאן שום "נס", אלא תהליך טבעי לחלוטין.

כל שעלינו לעשות, הם מדגישים, הוא לקרוא את ספר הזוהר ולרצות שהכוח הטמון בו יפעל עלינו בזמן הלימוד. לאט לאט נתחיל להרגיש בשינוי פנימי המתחולל בנו בזכות אותו מאור. העולם הרוחני ייפתח, ומה שנראה בעינינו בתחילה כ"סגולה", יהפוך לחוקיות ברורה ומובנת.

כלל רביעי: "אין דבר העומד בפני הרצון"

הכול תלוי ברצון

כולנו יודעים אילו מאמצים נדרשים מהתינוקות הקטנים כדי לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם, ובאיזו התמדה מעוררת התפעלות הם עושים זאת. הם אינם מוותרים, ומנסים שוב ושוב עד שהם מצליחים. באותו אופן גם אנחנו צריכים להמשיך בלימוד הזוהר בסבלנות ובהתמדה, עד שנתחיל "ללכת" בכוחות עצמנו ונגלה את העולם הרוחני. כל המערכת הדרושה להתקדמות כבר הוכנה עבורנו מראש. הדבר היחיד שעלינו לספק מצדנו הוא את הרצון לגדול.

כלל חמישי: "כאיש אחד, בלב אחד"

חיבור הוא המפתח

ספר הזוהר נכתב על ידי קבוצה של עשרה מקובלים, אשר הרכיבו ביניהם "כלי" שלם, רצון מאוחד לגילוי הכוח העליון של המציאות – הבורא. רק הקשר הפנימי ביניהם, האהבה והחיבור, אפשרו להם לפרוץ את גבולות העולם הגשמי, ולעלות לרמת הקיום הנצחי שעליה מסופר בזוהר. אם ברצוננו ללכת בעקבותיהם, עלינו לנסות לבנות בינינו קשר דומה, לחפש את עוצמת החיבור ששררה בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. הזוהר נולד מתוך אהבה, ולכן גם גילויו המחודש בזמננו יתאפשר רק מתוך אהבה.

__________

לפרק הזה שמסכם את הספר, בחרנו עבורכם קטעים מיוחדים מהזוהר. בין הקטעים שילבנו הסברים, הדרכה לכוונה נכונה בזמן הקריאה ועוד, כדי לסייע בידיכם להתחבר לאור שטמון בזוהר.

מומלץ לקרוא את הפרק הזה לאט. ספר הזוהר, מורה הדרך שלנו בהתפתחות הרוחנית, לא נועד לקריאה מרפרפת אלא לקריאה בנחת המלווה בחיפוש פנימי עמוק.

------------------------------------------------------------------------------------

איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם.
ר' מנחם מנדל מקוצק

------------------------------------------------------------------------------------

למה מלח חשוב כל כך?

ולא תשבית מלח ברית אלקיך. למה מלח חשוב כל כך? משום שהוא ממָרֵק ומבַשֵׂם את המר להטעים אותו. כי מלח הדינים, אשר במסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל, שהם מרים, עם החסדים שבקו ימין. ואם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות.

זוהר לעם, פרשת ויחי, אות תרסו

מלח הוא יסוד כל התבלינים והוא מוסיף טעמים לאוכל. ברוחניות, כשאנחנו מתחילים לקבל את האור העליון לתוך הנשמה זה נקרא שמתפשטים בנו "טעמים".

היצר הרע שלנו, החומר האגואיסטי שממנו אנחנו בנויים, הוא כמו תבשיל ללא תבלינים. אין לנו הנאה ממנו. לכן נאמר "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". בעזרת תוספת התבלין שהאור העליון מביא לנו, בעזרת כוונה נכונה, אותו החומר מקבל טעמים נפלאים. אז יש לנו יצר רע ולצדו הזוהר כתבלין, והשילוב שנעשה ביניהם יוליד את הקו האמצעי.

"אם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות", אומר הזוהר. כוונתו להדגיש שאם לא הייתה לנו אפשרות להמתיק את האגו, לא היינו יכולים לסבול אותו.

היפה בנשים

הגידה לי, הנשמה אומרת להקב"ה, אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם ההוא העליון. למד אותי סודות החכמה, שלא ידעתי ולא למדתי עד הנה, כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן.

אם לא תדעי לך היפה בנשים, הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון, צאי לך. אין את ראויה לכנוס לכאן בלי ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, תתגלגלי פעם שנייה לעולם, ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת, מהם תלמדי.

זוהר חדש, שיר השירים, אותיות תפה-תפו

כשמתחילים ללמוד את ספר הזוהר, הספר מכריח אותנו לעשות סדר חדש בראש, לתפוס אחרת את המציאות. הזוהר מפסל אותנו מבפנים בהתאם לאותו עולם פנימי שאליו אנחנו צריכים להיכנס, כמו מפתח שחייב להתאים למנעול שלו.

גם עכשיו העולם הרוחני נמצא בנו, אלא שאנחנו פשוט לא מרגישים אותו. אנחנו צריכים לבנות בתוכנו טבע שונה, כלי תפיסה חדשים, חושים חדשים, כדי שנוכל להרגיש אותו.

יעקב, עשו, לבן ובלעם

אנחנו חוקרים את עצמנו ורוצים למצוא בתוכנו את כל ההבחנות שבדברי הזוהר:

כה תאמרון לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי. מיד פתח יעקב, להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו. כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים.

מה ראה יעקב, ששלח אל עשו, ואמר עם לבן גרתי? וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו? אלא לבן הארמי, קול הלך בעולם, שעוד לא היה אדם שיינצל מידיו. כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בעור, ובעור היה אביו של בלעם, שכתוב, בלעם בן בעור הקוסם. ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מהם. ועם כל זה, לא יכול ליעקב. ורצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב, ארמי אובד אבי. ועל כן שלח לו ואמר, עם לבן גרתי, להודיעו את כוחו.

כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים. ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו, לא ניצל ממנו. וכל מה שידע בלעם, מלבן היה. ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך. וכל שכן לבן. וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מילה ראשונה ששלח יעקב לעשו, אמר, עם לבן גרתי, ולא זמן מועט, אלא עשרים שנה התאחרתי עמו.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אותיות כא-כג

אם אנחנו מציירים לנגד עינינו את כל אותן הצורות וההסברים ששמענו בבית הספר ובחיים בכלל על סיפורי התנ"ך, על יעקב, על עשו ועל כל יתר הדמויות המוכרות – וניגשים עם זה ללימוד הזוהר, אנחנו נכנסים לבלבול אחד גדול, ולא מתרכזים במה שהזוהר באמת מספר לנו. [.1.]

בזמן הקריאה אנחנו צריכים כמו לצאת לחלל, כאילו שאין כדור הארץ, כאילו רק נדמה לנו שכל מה שהתרחש עליו פעם אכן התרחש. והרי זמן, תנועה ומקום הם דברים דמיוניים שנמצאים בתפיסה הנוכחית שלנו בלבד.

זה שאנחנו מדמיינים לעצמנו שמשהו התקיים כאן לפני אלפי שנים ואפילו חופרים ומוצאים גילויים ארכיאולוגיים – כל זה נמצא בשכל שלנו ואנחנו קוראים לזה "המציאות". אבל עכשיו אנחנו רוצים לשנות את התפיסה הזו, אנחנו רוצים לראות את כל העולם הזה כנמצא בתוך הרצון שלנו, ובאמת רק שם הוא נמצא.

מאז שנולדנו התרגלנו לראות את הסרט הזה כך – שכאילו יש משהו שנמצא מחוץ לנו – אבל כל הסרט הזה מתרחש בתוך הרצון שלנו. עלינו להיאבק בהרגל שלנו ולשכנע את עצמנו שוב ושוב שלמעשה הכול מתרחש בתוך הרצון.

הגישה הזו לא מוחקת את המציאות, מפני שהרצון הוא המציאות. גם כשאנחנו נתקלים עכשיו במשהו, אנחנו נתקלים ברצון. גם התחושה שדברים מתרחשים עכשיו סביבנו – אלה רצונות, כוחות שמצטיירים כך לנגד עינינו.

ככל שנשתדל לחיות את התמונה הפנימית הזו דרך הזוהר, ולא נשקע בציורים ההיסטוריים של סיפורי התנ"ך שאליהם הורגלנו, הזוהר יקדם אותנו אל פנימיות התורה, אל "תורת האמת" – אל התפיסה האמיתית של המציאות.

בהדרגה, נתחיל לראות הכול ככוחות וכתכונות, ואת הכוח הכללי שמפעיל אותם – את הבורא. זהו הגילוי שאליו אנחנו שואפים. הוא מתרחש בתוך הרצון שלנו לפי מידת ההשתוות בינינו לבין הבורא. לגילוי הזה מכוון אותנו הזוהר.

אל תיראי תולעת יעקב

כל עמי העולם עובדי עכו"ם, נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים. וכולם הולכים אחר אלוהיהם. וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה, גוזלים ומכים ומנאפים, ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכוחם להרע.

וישראל, אין להם גבורה וכוח לנצח אותם, רק בפיהם, בתפילה. כמו תולעת, שאין לה גבורה וכוח, אלא בפה. ובפה היא שוברת הכל. ועל כן נקראים ישראל תולעת.

אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת, אין לשום ברייה בעולם, כמו לתולעת הזו של טוויית המשי, שממנה יוצאים כל לבושי כבוד, תלבושת המלכים, ולאחר טווייתה זורעת זרע ומתה, ואחר כך מאותו זרע שנשאר ממנה קמה לתחייה כמקודם לכן ושוב היא חיה, כך הם ישראל כאותה התולעת. שאף על פי שמתים, יחזרו ויחיו בעולם כמקודם לכן.

וכן נאמר, כי כחומר ביד היוצר, כן אתם בְּיָדִי בית ישראל. זהו חומר של אותה זכוכית, אשר אף על פי שנשברת, חוזרת ומתתקנת, ויש לה תקנה כמקודם לכן. כך ישראל, אף על פי שמתים, חוזרים לתחייה.

ישראל, זה עץ החיים, זעיר אנפין. ומשום שבני ישראל נתדבקו בעץ החיים, יהיו להם חיים, ויקומו מעפר, ויתקיימו בעולם.
זוהר לעם, פרשת וישלח, אותיות רנ-רנד

הנקודה שבלב, הנטייה הפנימית שיכולה להתעורר בכל אדם באשר הוא להגיע י שר אל תכונת האהבה והנתינה של הבורא, היא "ישראל". שאר הנטיות האגואיסטיות שבתוך לבנו נקראות "אומות העולם".

בדרך אל הבורא הנקודה שבלב עוברת כל מיני מצבים, כמו תולעת שמתה וחיה ומתה וחיה, עד שלבסוף היא זוכה להידבק ב"עץ החיים".

התנינים הגדולים

בֹּא אל פרעה. הלא, לך אל פרעה, היה צריך לומר. אלא שהכניס את משה חדרים לפנים מחדרים אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו.

ומשה ירא מפניו, ולא קרב, אלא לאלו היאורים, שהם מדרגות שלו. אבל לתנים עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשורשים עליונים.

כיוון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר. כמו שכתוב, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. ובארו סוד החכמה של התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, לאלו יושבי על מדין, היודעים אדונם.

זוהר לעם, פרשת בא, אותיות לו-לח

ספר הזוהר מדבר עלינו. הוא מספר לנו בצורה מוזרה ומשונה מאוד, שנראית כמו סיפור היסטורי או לפעמים אגדתי, על מה שקורה לנו בפנים, ורק בפנים. יש לנו ריאות, כליות, טחול ואיברים נוספים, וחוץ מזה, בתוך ההרגשה שלנו, יש הרבה מאוד רצונות, תכונות, מחשבות ודחפים שונים. כלומר, חוץ מהגוף הפיזי, קיים גם האדם שבנו.

מיהו האדם שבנו? עלינו לפתוח את עצמנו ולהתבונן. ומה נראה? את מה שבעלי הזוהר כותבים. באדם שבנו יש תכונות משה ופרעה, תנינים ויאורים ועוד ועוד. עלינו לנסות לאתר אותן בתוכנו. מה זה נותן לנו? האמת שזה לא נותן כלום, אך על ידי ההשתדלות לאתר את התכונות הללו, מגיע אלינו "המאור המחזיר למוטב", ואליו עלינו להשתוקק. אין סכנה להתבלבל ולטעות – גם אם נבין את הכול הפוך, זה לא חשוב. העיקר הוא המאמץ.

נניח שאדם יוצא משיעור זוהר ואומר לעצמו: "הצלחתי! הרגשתי שהבנתי היום מהו משה ומהו פרעה" – זה לא אומר דבר. ייתכן שבפעם הבאה הוא ירגיש: "לא הבנתי כלום, הכול יבש, חוץ מדקה או שתיים פה ושם, לא הצלחתי בכלל להתרכז". אך דווקא אותן דקות ספורות הן הרווח שלו.

לא לחינם כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שמצבי ההסתרה הם המצבים שבהם אדם יכול להתייגע. מי שמתאמץ בחושך ומרגיש שאין שום טעם, צריך להבין שהמצבים הללו – שבהם נותנים לאדם להתייגע מבלי לקבל משהו להחיות בו את האגו שלו, את הגאווה, את ההבנה, את השכל ואת ההרגשה שלו – מועילים מאוד להתקדמות הרוחנית שלו. עלינו לשמוח במצבים שאין בהם טעם, כיוון שבאמצעותם אנחנו גדלים.

ויברא אלקים את התנינים הגדולים. זהו לווייתן ובת זוגו. תנִינִם, חסר י' כתוב, משום שהרג את הנקבה. והקב"ה העלה אותה לצדיקים. ועל כן לא נשאר אלא תנים הגדול אחד. ודע, שלוויתן דג טהור.

לוויתן ובת זוגו שורשם גבוה מאוד. כי הים הוא המלכות מבחינת החכמה, והחשוב מכל בריות שבים הוא הלוויתן. הרי שהוא כללות החכמה שבים. אמנם אינו נמשך מחכמה עצמה, אלא מן הבינה שחזרה לחכמה, הקו שמאל שבה, המכונה נקודת השורוק. ועל כן כתוב עליהם, ויברא אלקים את התנינים הגדולים, כי הבינה נקראת בריאה.

אמנם לא נקבע מקומו בים עצמו, שהוא מלכות דאצילות, אלא מקום
הוכן בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות, למטה מן מלכות דאצילות, שהם עשרה יאורים.

זוהר לעם, פרשת בא, אות לט

מה נותן לנו הציור הזה, אם אנחנו לא מבינים אותו ולא יודעים איך לקשור אותו אלינו? בעל הסולם יכול היה להסביר לנו את דברי הזוהר מעבר להסבר בשפת הקבלה גם בצורה קצת יותר רגשית, בצורה קרובה יותר אלינו. אבל הוא משאיר לנו מקום למאמץ, לחיפוש. מה זה? בשביל מה זה? איפה כל זה מתרחש בתוכנו?

ודאי שזה קורה בנו. אנחנו נמצאים באין-סוף, ומהרגשתנו הנוכחית עד אין-סוף יש 125 הסתרות. עלינו לנסות להרגיש את המצב האמיתי שלנו יותר ויותר, לחזור להכרה. נותנים לנו במיוחד את הסיפור הזה, כדי שנתחיל לחפש. החיפוש יוליד בנו תכונות והבחנות חדשות, שבאמצעותן נתחיל להרגיש את מה שעכשיו אנחנו לא מרגישים. אחרת לא יתפתח בנו החוש לרוחניות.

חייב להיות כאן מאמץ מצדנו, כמו שכתוב "לפום צערא, אגרא", כלומר, לפי הצער כך הוא השכר. אין כאן כלום חוץ מיגיעה, ולכן נאמר "יגעת ומצאת, תאמין". מתי תגיע המציאה? כשהאור העליון יפעל עלינו במידה מספקת, והחוש הרוחני יושלם בתוכנו במידתו הראשונה.
לידע אין כאן שום משמעות, רק לרצון. עלינו לרצות להרגיש את מה שבאמת קורה כאן ולא את המילים. ההשגה הרוחנית היא נטייה דקה מעדינות הנפש, כמו שאמר החזון-איש [.2.], ולכן אי אפשר לקנות אותה בשכל, אלא רק ברצון הלב.

לא במקרה הזוהר הוא ספר סתום. כאשר אנחנו פותחים את השער הסגור הזה, אנחנו נכנסים דרכו לרוחניות. פעם ועוד פעם, יום אחרי יום, מבלי שנבין איך זה קורה, נתקדם למצב שפתאום נתחיל להרגיש משהו. לפתע יתחילו לצוץ בנו תגובות פנימיות כלפי המילים. וכך, בטבעיות נרגיש איך מצטיירת בתוכנו מציאות, איך נבנה בנו עולם חדש.

מהו גיהינום

טוב נִקְלֶה ועבד לו, ממתכבד וחסַר לָחֶם. מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם. והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאווה. והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהינום.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אות טז

האם גם אנחנו צריכים להרגיש את המצב הזה של גיהינום? ומאין המקובלים יודעים על כך? הם עברו זאת בעצמם. הרי לא ייתכן שהאדם יגלה משהו שלא מתוך הניסיון. אז האם כולנו חייבים להיות בגיהינום? מסתבר שכן...

תמיד אנחנו צריכים קודם להיכנס לתוך היצר הרע, לשקוע בו, ורק אז אנחנו מגלים מהו באמת. בהתחלה איננו מגלים שזה רע, הרי אם היינו מגלים זאת, ודאי לא היינו נכנסים לתוכו. בהתחלה הוא מושך, נוצץ, מנצנץ, טוב ונפלא. כך האגואיזם מרמה אותנו.

הזוהר מדבר כאן על אדם שמברר את החלקים השונים שבתוך נשמתו. הוא חייב להסתבך, ומתוך התסבוכת הזו לרדת למצב של גיהינום. מצב כזה קיים בכל מדרגה, ועל זה נאמר: "כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא"[.3.]. רק כשהאדם נמצא במצב הזה, הוא יכול לברר את הרוע הטמון בו. מתברר לו כמה הוא מפסיד כתוצאה מהרע שבו, עד כמה הוא לא מסוגל לעשות כלום עם עצמו ללא עזרת הבורא.

כדאי לזכור שכל מה שנכתב על ידי המקובלים מבוסס על השגתם הפנימית, כי "מה שלא נשיג, לא נגדירהו בשם ומילה"[.4.]. בעלי הזוהר עברו את כל המצבים האלה בעצמם. נקווה שגם אנחנו נשיג את המצבים האלה, והרי הם חלק מהדרך לגילוי האמת.

השער שמעל לתהום

שלושה אלה בני נֹח. הם הקיום של כל העולם... ומאלה נָפְצָה כל הארץ, שכל הנשמות של בני אדם באים מהם. כי הם הסוד של ג' צבעים העליונים שבבינה, ג' קווים...

כאשר הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, זעיר אנפין, השקה את הגן, הנוקבא, השקה אותה בכוח שלושה קווים הללו העליונים, מהבינה העליונה, ומשם נתפשטו הגוונים, לבן, אדום ושחור...

וכאשר תסתכל בסוד המדרגות, תמצא איך הגוונים מתפשטים לכל אלו הצדדים, ימין, שמאל, אמצע, עד שנכנסים למטה לַמַלכוּת, בסוד כ"ז (27) צינורות של הדלתות המכסים את התהום.

זוהר לעם, פרשת נח, אותיות שב-שג

ככל שנוכל להידמות לאור, לתכונת האהבה והנתינה שלו, כך נתחבר אליו ונגלה את צינורות השפע שלו. למעשה, גם עכשיו אנחנו נמצאים בעולם אין-סוף, אלא שהוא נסתר מאיתנו על ידי כל העולמות – ההעלמות – שקיימים בתוכנו, בתוך הרצון שלנו, מפני שהוא מנוגד לתכונת עולם אין-סוף.

כ"ז אותיות, עם ה' האותיות מנצפ"ך של המלכות, הם כ"ז צינורות מביאי השפע אליה, שנעשו מהם דלתות, לכסות על הדינים שבַּמלכוּת, הנקראים תהומות.

זוהר לעם, פרשת נח, אות שג

אנחנו בעצמנו בונים את הצינורות האלה בתוכנו, ואת הדלתות שמעליהם. פעם הדלתות הללו פותחות דרך לאור ופעם סוגרות אותה, כמו שסתומים שנפתחים ונסגרים במידת ההידמות שלנו אל האור. המאמצים שלנו צריכים להיות מכוונים למטרה אחת בלבד – לדמות את כל התכונות שלנו לתכונות הרוחניות, ולקבל בהן אור.

במידה שבה אנחנו מצניעים את הרצון לקבל על מנת לקבל שבנו (האגואיזם), והופכים אותו להיות דומה לאור (לקבל על מנת לתת), אנחנו מגלים בתוכנו את תכונת הבורא ואת מחשבת הבריאה. בתוך ספר הזוהר יש חלק מיוחד בשם "ספרא דצניעותא" שמדבר על כך, ולכן גם נאמר "וְאֶת צנועים חכמה".[.5.]

על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי

על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.

ביקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב, הַשָמע עָם קול אלקים.

על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, זעיר אנפין, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.

זוהר לעם, פרשת תזריע, אותיות א-ג

עלינו להשתדל לתרגם כל מילה בזוהר למובן הפנימי-רוחני שלה, ולא להבין אותה בצורתה הגשמית המוכרת. אם אנחנו נשארים עם המשמעות הגשמית, אנחנו מורידים את התורה מהעולם העליון אל העולם הזה, ולא לשם כך היא נכתבה. עלינו לשאוף לעלות בעזרתה מהעולם הזה אל העולם העליון.

אם אנחנו רוצים להגיע לזעיר אנפין – לבורא, ולהיות עמו במגע, אנחנו חייבים לעבור דרך המנגנון שנקרא "מלכות דאצילות" או "כנסת ישראל" – דרך אוסף הנשמות שמחוברות ישר-אל, כלומר באהבה ובנתינה. אין דרך אחרת.

אם אני לא רואה את עצמי הולך ומחבר את כל הנשמות השבורות בתוכי, ומביא את זה לבורא, למגע ולזיווג עמו – אז אין "אני". זו תמונה הכרחית שחייבת להיות ממש מול עיניי. אחרת אני בכלל לא בכיוון.

"אני" פירושו שהעברתי את עצמי דרך המנגנון הזה של חיבור בין כל הנשמות. רק כך אני יכול להיפתח לספר הזוהר. למה? כי הכוח של ספר הזוהר נועד לקיים את החיבור בין כל החלקים האלה שלי, שעכשיו נראים לי לא שלי.

נמחיש זאת כך: מגיעה מין קרן אור דקה כמו קרן לייזר, ואני צריך להיכנס בדיוק מתחת לקרן הזו כדי שתשפיע עליי. אם זזתי מילימטר הצִדה מנקודת החיבור הזו, אני לא רואה אותה. זה יכול לקרות רק בתנאי שאני הולך להתחבר עם האחרים.

החברים

כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של ר' שמעון בר יוחאי, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו הַסִתְרֵי-תורה בגלוי, שהיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד, שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה.

אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם, יצחק, יעקב, שהם חסד, גבורה, תפארת.

זוהר לעם, פרשת כי תשא, אות נד

הזוהר נכתב על ידי קבוצת מקובלים, ולכן הוא יכול להיות מובן רק בתוך קבוצה. כדי להתחבר אל מה שהוטמן בו, עלינו להתחבר אל כל האנשים האחרים שגם הם משתוקקים לזה. ביחד אנחנו מהווים "קבוצה".

רק הקשר בינינו יאפשר לנו לפתוח את הספר, כי כל מה שהספר מדבר עליו נמצא בין הנשמות. אם נרצה להתחבר, הרצונות שלנו ייקראו "נשמות", ובקשר ביניהן נגלה את הבורא, את האור שקושר אותנו יחד.

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עמהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם.

ואתם, החברים שבכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. זה שכתוב, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך.

זוהר לעם, פרשת אחרי מות, אותיות סה-סו

אם לא נחשוב על האיחוד בינינו בזמן הקריאה בזוהר, נפספס את העיקר.

אבל רגע, עד עכשיו דיברנו על זה שעלינו להרגיש את הדברים בתוכנו, להיכנס פנימה, ובתוך הרצונות שלנו לחפש את הפרטים המוזכרים בזוהר, ואילו עתה מדובר על חיבור לאחרים, חיבור לקבוצה שנמצאת מחוץ לנו.

העניין הוא שגם הקבוצה אינה נמצאת באמת בחוץ. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו בכל רגע שכל מה שאנחנו מרגישים כנמצא מחוץ לנו, נמצא למעשה בתוכנו.

עלינו לקשור את מושג ה"אני" שבתוכנו, עם מושג ה"זולת" שבתוכנו. אנחנו לא מרגישים "זולת" שנמצא מחוץ לגופנו, אלא גם הוא בתוכנו, בתוך הרצונות שלנו. כך מתחלקים הרצונות שלנו – יש כלים פנימיים וכלים חיצוניים, ועלינו רק לתקן את החיבור ביניהם.

אז מי הם האנשים האחרים בקבוצה? החלקים הראשונים שלנו שנחבר חזרה לעצמנו. כדי להקל עלינו להתחיל לתפוס נכון את המציאות, החלקים האלה כאילו נעים בחזרה לתוכנו פנימה, בעצמם...

שאלות נבחרות על אודות לימוד הזוהר

הסגולה שבספר הזוהר

--------------------------------------------------------------------------------------

נמצא בה סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף על פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה, ומאורות העליונים מתקרבים.

בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

שאלה: לא כל כך ברור איך בדיוק פועלת הסגולה הזו שטמונה בספר הזוהר...

במצב הנוכחי שלנו קשה להבין זאת, ולכן זה נקרא "סגולה". אומרים לי: "אם תקפוץ עשר פעמים במקום, תידלק המנורה שעל הקיר". אני באמת לא יודע מה הקשר. קיימת אפשרות ששמו מתחת לרצפה מפסק ומונה שגורם למנורה להידלק לאחר עשר קפיצות, אבל אני לא יודע את זה. כפי הנראה יש קשר, אבל הוא נסתר ממני. קשר נסתר כזה נקרא בקבלה "סגולה".

כלומר, "סגולה" היא חוק שקיים בטבע, אך אינני מכיר אותו עדיין. אלו שכבר חקרו את עצמם ואותו, אומרים לי: "אם תשתמש בו באופן כזה וכזה, אתה תפעיל אותו. אינך רואה זאת, אבל כך אתה מפעיל אותו".

לו היה מגיע לעולמנו יצור מעולם אחר, הוא היה מסתכל על תינוק ועגל בני יומם, והיה אומר שמהעגל יגדל ויצא מישהו גדול כמו נפוליאון, ואילו מהתינוק יצא מישהו קטן וחסר אונים כמו צפרדע. אך אנחנו יודעים שאם נותנים לשניהם כל מה שנחוץ להם, מאחד תצא בהמה, ומהשני אדם. זהו נס, סגולה! אנחנו פשוט התרגלנו שכך זה קורה, אך למעשה זהו נס.

התינוק הקטן פתאום מתחיל להבין, להגיב ולבצע כל מיני פעולות. מיום ליום מופיעים אצלו הרגלים חדשים. איך זה קורה? והרי אנחנו לא עשינו דבר. התרגלנו לכך שיש תהליך התפתחות, אבל למעשה זו התגלות כוח החיים, כוח רוחני שפועל בנברא ובצורה כזו מתגלה.

אותו הדבר מתרחש גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. כי הרי חוקי ההתפתחות הרוחנית אינם יוצאי דופן, אלא שההתפתחות הזו עדיין נסתרת, איננו רגילים אליה. אך לא רחוק היום שאנשים ישתמשו בחוקים הללו בדיוק כמו בכל שאר חוקי הטבע.

המקובלים אומרים לנו: "בטבע יש כוח, אפשר להזמין את השפעתו. איך? תיקח את ספר הזוהר, ככל שתקרא בו יותר, כך תיהפך לחזק יותר, חכם, מבין ורגיש. בזכות זה תתגלה לך הרוחניות. למה? כי לספר הזה יש יכולת לשנות אותך.

- אבל יש הרבה ספרים אחרים שמשנים אותי?

"נכון. אבל ספרים אחרים רק מסדירים בך את הנטיות שלך, את התכונות, את היסודות שלך. הם רק מארגנים את המערכת הפנימית שלך ומפתחים אותה. ואילו ספר הזוהר מבצע בך שינוי מיוחד, משום שבאמצעותו אתה מזמין על עצמך את ההשפעה העליונה! כתוצאה ממנה אתה מתחיל לתפוס, להרגיש ולגלות בתוכך מערכת אחרת, שבעזרתה אתה מגלה עולם חדש, עולם רוחני".

עולם הרצונות

אדם הנתון בחושך, ותמיד בחושך היה משכנו, בעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואחר כך מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אות צא

שאלה: אם אני שומע שהכול בפנים, שהכול בתוכי, איך עליי להתייחס לסובבים אותי? איך אני צריך לראות את העולם? איך אני צריך להתייחס לאוהבים שלי, לשונאים שלי, ובכלל לכל מה שקורה כאן מסביבי?

ובכן, עלינו להבין שיש רצוי ויש מצוי. המצוי זה מה שאנחנו מרגישים. הרצוי, זה מה שנגלה בעתיד, במצבים המתוקנים שלנו.

בינתיים אנחנו רק לומדים שקיימת מציאות שונה, שבה הכול מורגש בתוכנו. לעת עתה כל זה לא מציאותי עבורנו, וייתכן שכל מה שאנחנו מדמיינים כתמונה עתידית, הוא לחלוטין לא כפי שאנחנו מדמיינים אותו.

אין לנו מושג עד כמה חיינו ישתנו כשנגלה את התמונה הזאת. זה לא שהעולם שלנו ישתנה במידת מה, אלא שעולם חדש יתגלה בפנינו. לכן, כשאנחנו קוראים בספר הזוהר, עלינו להתנתק מכל המוכר לנו, ולהשתדל לצלול לתוכו, להיכנס פנימה. עכשיו אנחנו לא יכולים להימצא בשני עולמות במקביל. בינתיים, אנחנו מסוגלים להימצא בעולם אחד בלבד.

לכן אנחנו מתנתקים מהמציאות החומרית הזאת ומשתדלים לבנות תמונה שונה, בדומה לילד, שרוצה לגדול. הוא רוצה להיות גדול בכול – בסגנון הלבוש, בהתנהגות, בעיני האחרים, הוא רוצה שכולם יתייחסו אליו כאל מבוגר.

כך גם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בכל האפשרויות שבידינו, בכל הפנטזיות שלנו, שספר הזוהר מדבר על העולם החדש שלנו, שבו אנחנו נמצאים. כלומר, הספר הזה מדבר על התכונות הפנימיות שלנו, שבתוכן אנחנו נמצאים ורואים מציאות חדשה. המשחק הזה מביא להשפעתו של אור התיקון עלינו, והעולם החדש הזה מתגלה.

העולם החדש מתגלה, הישן נעלם, ואנחנו טסים אל השמים? לא. אנחנו מגלים שאנחנו חיים בתוך רצונותינו. שני רצונות – הרצון שלנו ורצון הבורא – מתגלים בתוכנו זה כנגד זה. אנחנו מרגישים אותם ונמצאים ביניהם כקו האמצעי, כ"אני" שלנו. וחוץ מזה אין כלום. בין שני הכוחות – אני.

ההבדל בין התורה לזוהר

גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב.

זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות ריט

שאלה:לשם מה אנחנו זקוקים לספר הזוהר אם יש לנו את ספר התורה?

הזוהר הוא פירוש קבלי על התורה. משה באמת כתב את היסוד, אבל התורה היא ספר מקודד. יש בה קוד אחד ויחיד, אבל עמוק מאוד – התורה כתובה ב"שפת הענפים" [.6.]. חכמת הקבלה מסבירה את שפת הענפים ועוזרת לקרוא את התורה ולהבין למה באמת התכוון משה.

אנחנו רגילים להתייחס אל התורה כאל סיפור היסטורי על מעלליו של שבט עתיק. אבל הקבלה מאפשרת לנו לראות דרך זה את השורשים העליונים, את הכוחות שמעוררים פעולות כאלה בעולם שלנו. בעזרת הקבלה אנחנו יכולים לעלות לרמת מערכת הכוחות ששולטת בעולם שלנו, ומשם לתקן ולנהל את המציאות.

התורה שימשה כשיטה לתיקון עבור אותם אנשים שחיו מזמנו של משה ועד לחורבן בית המקדש שסימל את הניתוק מהעולם הרוחני. אז התגלה שתורת משה כל כך רחוקה מאיתנו ואנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו ישירות דרכה. [.7.]

התורה מוצפנת מדי, ולא יכולה להוות מדריך עבור אותן הנשמות שנפלו לגשמיות. הנפילה יצרה צורך בהדרכה אחרת. אז נכתב ספר הזוהר. אלא שהזוהר לא נכתב לאנשים שחיו באותם ימים (תחילת הגלות) אלא לימינו אנו (סוף הגלות).

אוי לאותו אדם, שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים.

עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים, כתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות. ובשעה שיורדים למטה, מתלבשים בלבוש של עולם הזה. ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם.

ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה. כיוון שירדה לעולם הזה, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.
ועל כן סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא.

זוהר לעם, פרשת בהעלותך, אותיות נח-ס

פרק זה הוא בבחינת טעימה מן הזוהר בלבד. השתדלנו ללוות אתכם בקריאת קטעי הזוהר, על מנת להקל עליכם את ההצטרפות ללימוד. בנספחים לספר תוכלו למצוא קובץ מאמרים נבחרים מהזוהר וכן לקט ציטטות מגדולי ישראל על חשיבות לימוד הזוהר. אם תרצו להעמיק עוד בדברי בעל הסולם על הגישה ללימוד הזוהר, תמצאו עניין רב בנספח "הקדמות בעל הסולם לספר הזוהר".

גם אם נדמה לנו בהתחלה שאנחנו לא מרגישים דבר במהלך הקריאה בזוהר, כעבור עשרה שיעורים דרך הטלוויזיה או דרך האינטרנט, אפשר כבר להרגיש היטב כיצד הזוהר פועל עלינו.

השפעתו של לימוד הזוהר חזקה מאוד, והיא לא תלויה כלל במידת ההבנה שלנו, אלא במאמצים שלנו לקלוט על מה הזוהר מדבר. צריך פשוט להקשיב, לגעת בכול, לבעור מבפנים, לרצות להרגיש. זו הדרך היחידה להכיר את העולם – את העולם שלנו וגם את העולם הרוחני.

ספר הזוהר הוא חבל הצלה שהושלך אלינו על ידי הבורא. אם נתפוס את קצה החבל הזה, נוכל לטפס למעלה עד אין-סוף.

--------------------------------------------------------------------------------------

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

מה רב טובך, כמה הוא עליון ויקר אור העליון ההוא שנקרא טוב. שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וזה הוא אור הגנוז שבו עושה הקב"ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם ועומד עליו.

זוהר לעם, פרשת אמור, אות ג

מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך ייקרא דור אחרון, והותרה הגזֵרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש [1540] ליצירה מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים.

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר "אור החמה", עמ' פא

.לשון הזוהר הקדוש מסוגל לנשמה והוא דבר השווה לכל נפש ישראל, קטן וגדול שם הוא, כל אחד לפי הבנתו ושורש נשמתו

ר' צבי הירש בן יעקב הורוביץ, "הנהגות ישרות", אות ה

חִיוּת אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר ובכתבי מר"ן [האר"י], ללמוד בקדושה ובשמחה ובנועם וביראה ואהבה, כל אחד לפי השגתו וקדושתו וכל ישראל קדושים.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

אמר מורנו האר"י, שבזמן הזה נסתרות נעשו נגלות, ושמחה לפני המקום ללמוד ברזי התורה ולגלות רזין לכל בר ישראל.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, רח

כי חיבור זה שנקרא ספר הזוהר הוא כמו תיבת נח, שבו היו מינים הרבה ולא היה קיום לאותן המינים והמשפחות כולם אלא על ידי כניסתם לתיבה, כן הוא ממש... כן ייכנסו הצדיקים אל סוד אור חיבור הזה להתקיים. וכך סגולת החיבור, שמיד שעוסק בחשקו, אהבת ה' ישאבנו כשאיבת האבן השואבת את הברזל, וייכנס אליו להצלת נפשו ורוחו ונשמתו ותיקונו. ואפילו אם יהיה רשע אין חשש אם ייכנס.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "אור יקר", שער א, סימן ה

הבה נקווה כי באופן כזה כל אחינו בית ישראל יקבעו לימוד בספר הזוהר הקדוש יחד, עשיר ואביון קטון וגדול שם הוא. ומה טוב ומה נעים אם ישתדלו לקבוע חברות ללימוד הזוהר, ובפרט לעת כזאת אשר ניצוצי הגאולה החלו לפרוח עלינו, להשתדל בלימוד הקדוש הזה.

הקדמת הרבנים לזוהר, דפוס ג'רבה

.ולו עמי שומע לי, בדור הזה שהמינוּת גובר, היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים ספר הזוהר

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

כשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קִצים וחשבונות של הגאולה, ובאותו הזמן תיגלה לכל. וזה שכתוב כי אז אהפוך אל עמים. מהו אז? היינו בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שֶכֶם אחד.

ספר הזוהר, פרשת וירא, אות תס

כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר הפורץ נתיבות חדשות, משׂים במדבר דרך מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה.

הראי"ה קוק, "אורות", נז

כל עיקר כוונתי בחוברותיי, ובכל מה שאני כותב, הוא רק לעורר לבב תלמידי חכמים, זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה.

הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, ח"א, עמ' מא

אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח... ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'".

בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר"

ספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, על כן נפל הפחד, שלא יצא שכרו בהפסדו... והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות נח

הזוהר היה עתיד להיות גנוז... עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים, שאז יתגלה.

ר' ישעיה הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, "בעשרה מאמרות", המאמר הראשון, יז

לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאוד להגן ולהציל אותנו נגד כל רע, כי גילוי החכמה זאת עתה בדורות גרועות הוא.

ר' יעקב צמח, בהקדמתו ל"עץ חיים"

בעת עיקבא דמשיחא, התגברות הרע והעזות והמידות רעות בהנהגות ראשי ערב רב, נתגלה האור הגנוז מן השמים, ספר הזוהר והתיקונים ואחריהם כתבי מורנו האר"י. ובזה הלימוד מבער הקוצים והרע שבנפשו, ויזכה לדַבֵּק עצמו באור עליון ויזכה לכל מידות טובות שבעולם.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, רח

לימוד זה שנתגלה בזמן הזה בכל כך בהירות ואור והתפשטות, הוא מחמת שהרע גובר מאוד וכנסת ישראל נופלת, ובלימוד זה נזדכך הנפש. ובאמת בעת לימוד הסודות, ובפרט ספר הזוהר והתיקונים, מאיר הנפש.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", הקדמה, שביל היחוד א, אות ד

רבי שמעון בר יוחאי העיד בתיקונים שהספר עצמו יהיה נסתר עד דור האחרון, דור המשיח, כי צורך גדול הוא עסק החכמה הזאת לייחד קוב"ה ושכינתיה [הקב"ה ושכינתו] לסמך אל זה בגלות, ולכן נתגלה הספר הזוהר בדור הזה האחרון, לראות אם יעסקו בו באמיתות לעשות סמך וסעד לשכינה.

"אור החמה" לזח"ג, דף קה, בשם הרמ"ק

ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים.

ספר הזוהר, פרשת נשא, אות צ

בזכות לימוד הזוהר הקדוש יבוא הגואל.

ר' אליהו בן סולימן מאני, "כסא אליהו", שער ד

לימוד תיקוני הזוהר הקדוש מטהר הגוף והנשמה, וסגולתו לקרב הגאולה במהרה בימינו.

"קצה המטה" ל"מטה אפרים", סימן תקפ"א, ס"ק כג

גאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה.

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות סט

כל העוסק בספר זה מקרב הגאולה ועושה נחת רוח גדול ליוצרו... כי כך גזר הבורא, שלא יתגלה ויהיה גנוז עד סוף הימים, שבזכותו יבוא דרור, כי סגולה זו בו ולא בזולתו.

ר' שלום בן משה בוזגלו, "מקדש מלך" לתיקוני הזוהר

התיבות והדיבור של זוהר הקדוש עצמן מקשרים את האדם לאין סוף יתברך.

ר' משה ישראל בר אליהו, "שארית ישראל", שער ההתקשרות, שער א, דרוש ה, מאמר ב

יש הרבה שוטים שבורחים מללמוד רזין של מורנו האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בעקבות משיחא אשר הרע והמינות גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים וכתבי מר"ן, והיו מבטלים כל גזֵרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

לימוד הזוהר הקדוש מבטל כל מיני פורעניות.

רבני ירושלים, שנת תרפ"א

יאמר זוהר בכל יום ויום ויהיה לו פרנסה.

"מדרש פנחס", מר' פנחס שפירא מקוריץ

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, אלו הם בעלי קבלה. אלו הם המשתדלים בזוהר הזה הנקרא ספר הזוהר שהוא כתיבת נח, שמתקבצים בה שניים מעיר ושבע ממלכות שבהם מתקיים, "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". וזה הוא האור של ספר הזוהר הזה.

ספר הזוהר, פרשת בהעלותך, אות פח

אשרינו מה טוב חלקנו, שזכינו לאורו לילך ולהגות באמרי נועם מזיו זוהר עליון אור הקדוש. חִכּוֹ ממתקים וכולו מחמדים, מים שאין להם סוף וקץ, להבין ולהשכיל במעשה בראשית ובמעשה המרכבה, ואיך להיות מרכבה להתייחד ולהשיב נפש אל מקור מחצבה ושורשה. וזאת נחלט ונשרש בנפשי, אשר מי שלא ראה אור ספר הזוהר, לא ראה אור מימיו.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב,"עטרת צבי", פ' בהעלותך

יתחדש לו בכל רגע אור חדש ממש, עד שנעשה ממש ברייה חדשה, על ידי הזוהר ומר"ן האר"י.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, דף יא

ולזה הספר ייקרא ספר הזוהר, מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון. ודרך אורו משפיעים בהשגחה אלוקית כל המתעסקים בו, שהיה אור ושפע עליון מהדעת מושפע ברזי תורה דהיינו רזי וסתרי תורה וכו'. כיוון שנשפע משם, נקרא החיבור הזה ספר הזוהר, כלומר שנשפע מהזוהר ההוא.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "דע את אלקי אביך", ב

להלהיב לבבות ישראל לתורה ולעבודה בחכמה הפנימית, מתוקה מדבש ונופת צוף, מאירות עיניים ומשיבות נפש, חמודה גנוזה, מתוק האור לעיניים וטוב לנפש, לזככה ולהאירה במידות טובות ישרות, לטעום טעם אור הגנוז לעולם הבא בעולם הזה – על ידי חכמת הזוהר.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", הקדמה

הלומד הזוהר פניו מזהירים, וזהו הטעם למה נקרא ספר הזׂהר... רמז לעניינים עליונים, כי תיבת זה"ר גימטריה האי"ן סו"ף ברוך הוא.

הקדמת המו"ל, זוהר ליוורנו

כשעוסק בחיבור זה מעוררים כוח הנשמות וכוח הצדיקים ההם עם כוח משה רבנו עליו השלום... כי בהיותם מתעסקים בו הם מחדשים האור המחודש שנתחדש בעת חיבורו, ומזהירה השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה אז. וכל העוסקים בה חוזרים ומעוררים אותו התועלת ואותו האור הקודם שגילה רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בשעת חיבורו.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "אור יקר", שער א, סימן ה

לשון הזוהר הקדוש הוא מסוגל לנשמה אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום מכל מקום ריח טוב קלט עִמו.

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, "דגל מחנה אפרים", ליקוטים

ומי שלא זכה להבין בזוהר אף על פי כן יקרא, כי הלשון מסוגל לזכך הנשמה ולהאירה זוהר נפלא. [.1.]

סידור ר' שבתי ראשקובער, סדר הלימוד, דף יז

לימוד הזוהר הוא שלמות גדול אל הנפש, ואף על פי שאינו מבין, הלשון של הזוהר לבד מסוגל מאוד.

ר' חנוך הניך מאלסק, סדר הלימוד, אות ב

מי שהוא בעל עסק גדול, יהיה רוב לימודו בזוהר אף שאינו מבין. כי מה אכפת לו שאינו מבין, אפילו כך הוא סגולה.

ר' שניאור זלמן מלאדי, מאמרי האדמו"ר הזקן הקצרים, דף תקעא

אמת שמקובל בידינו, שגם מי שלא ידע כלום, אף על פי כן לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש.

ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, מהרצ"א, הוספות מהרצ"א, אות ט

מזמן אשר הציץ וזרח אור יקרות של שני מאורות הגדולים, ספר התיקונים וספר הזוהר, קיימו וקיבלו היהודים קהל עדת ישראל, להחזיק בלימוד הקדוש של התיקונים והזוהר, יחיד ורבים מנער ועד זקן. והגם שאין לאל ידם להשיג ולהבין סוד אמרות טהורות שבספרים הקדושים האלה, אף על פי כן שותים בצמא את דבריהם ומתלהבים בקריאתם מאוד מאוד.

ר' יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי, "בניהו", הקדמה

לימוד ספר הזוהר נשגב מאוד לטהר ולקדש הנפש. ואפילו אם לא ידע מה אומר ושוגה בו שגיאות הרבה, הוא חשוב לפני הקדוש ברוך הוא. כמו שכתוב "וְדִגְלוֹ עליי אהבה", פירשו רבותינו ז"ל, ודילוגו עליי אהבה.

למה הדבר דומה? לתינוק קטן שאינו יודע דבר ומדבר חציין של תיבות בלעגי שפה, ואביו ואמו יצחקו לו, ישמחו לקולו. כך יושב בשמים ישחק וישמח, כשהאיש הישראלי יש לו חיבה בתורה, ורוצה ללמוד אך אין דעתו משגת או אין לו מי שילמדנו ולומד כשיודע, בוודאי עושה נחת רוח ליוצרו ובא בשכרו. הנה כי כן, אין מקום פטור למי שאינו יודע ללמוד, אין טענה זו פוטרתו ליום הדין, כי יכול ללמוד כמו שיודע.

ר' אליעזר בר יצחק פפו, "פלא יועץ", ערך זוהר

מי יוכל שׂיח גודל קדושת ספר הזוהר ותועלתו, אשר דבריו צפונים ונסתרים כלפידים בוערים מאירים ומזהירים. פתח עיניים, מקור החיים, חיי הנפשות, תוכו רצוף אהבה, דבריו מלהיבים את הלבבות לאהבה וליראה את ה' הנכבד והנורא. ואף מי שאינו מבין תוכיות פנימיות דבריו, כל חֵך הטועמו ולומד לשונו, דבריו המה מסוגלים לנשמה להאירה ולזככה כנודע.

הקדמת בית דין אמסטרדם לדפוס הזוהר, תקס"ד

שמענו בפירוש מפי אדמו"ר הזקן בליאזני, שיש בחינת טמטום המוח וכו', ולזה מועיל קריאת דברי הזוהר הקדוש אף שלא ידע מה שאומר.

"חנה אריאל" לר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהאמיל, שמות, עמ' סד

אמר הבעל שם טוב ז"ל... אמירת הזוהר מסוגל לנשמה.

ספר נתיב רש"י, בשם ר' הלל מפאריטש

כל אות ואות של ספר הזוהר וכתבי מר"ן [האר"י]... הם תיקונים גדולים לנשמה לתקן כל הגלגולים.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

בניי ואחיי, תרגילו עצמכם ללמוד בדברי הזוהר והתיקונים בשקידה. ומי שלא ראה אור הזוהר מתוקים מדבש, לא ראה מאורות מימיו ולא טעם טעם התורה. ועוד שהוא מטהר הנפש ומזככה, אפילו אמירה בעלמא מן השפתיים סגולה ותיקון הנפש מאוד, ובפרט ספר התיקונים שהם תיקוני הנפש ממש מכל פגם וסיג וחולאת.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, הקדמת ספר "עצי עדן"

ירגיל ללמוד בקבלה, שקריאת הקבלה היא תיקון לעוון זה. ולכן נקראו המקובלים מחצדי חקלא [קוצרי השדה] על שם שכורתים כל הקליפות. ולימוד ספר הזוהר הוא בכלל תיקון זה.

"קרנות צדיק", אות נג

חמש דפים מזוהר הקדוש בכל יום הוא תועלת גדול ותיקון גדול לנפש להאירה ולזככה ולתקנה, והוא מרפא ותיקון לחטאים ולפשעים של הנפש.

"מטה אפרים", סימן תקטו, ס"ק ז

כתבו המפרשים וזה לשונם: הלומד בזוהר הקדוש מתקן עולמות העליונים, והלומד בתיקונים מבריח הקליפות ומתקן עולם העשיה. ומזה הטעם יסד רבי שמעון בר יוחאי הזוהר הקדוש בחשבון גדול וספר התיקונים בחשבון קטן. וזה שכתוב "ויברא אלקים את שני המאורות הגדולים", רמז לספר הזוהר הקדוש וספר התיקונים... הרי שלימוד בהם הוא דבר גדול לתקן עולמות בשמים ובארץ.

ר' חיים חורי, "חסד ואמת"

אמירת זוהר מסוגלת לטהרת הלב.

"אור ישרים", מירא דכיא

ודבק נפשך תמיד לפי השגתך בספר הזוהר ובכתבי מר"ן האר"י. ודבק נפשך מאוד ביראה ואהבה והכנעה, שלא תהיה כוונתך חלילה להיות רב ורבי, כי זהו עבודה זרה ממש. ולכן אחיי ובניי, נפשות יקרות, גבוהים ורמים, תדבקו נפשכם בספר הזוהר.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה א

ביקש מרבו שינצל מן הגאות והפציר לו מאוד על זה, ואמר לו שילמד זוהר. ואמר לו, "אני לומד זוהר", השיב לו רבו, שילמד הרבה זוהר.

"מדרש פנחס", מר' פנחס שפירא מקוריץ

הלשון של הזוהר מסוגל לשכינה ולנשמה, לקרוא בו יותר מכל עסק התורה.

תיקון ליל הושענא רבא

מי לנו גדול מהספר הקדוש הזה, ספר הזוהר, יפרש הדרכים יסקל המסילה, יכניס אהבה ויראה בלבו של אדם, ילמדנו, ידריכנו במעגלי צדק, להביא אותנו אל המנוחה ואל הנחלה.

הקדמת המו"ל, זוהר דפוס מנטובה

לא ישיג אורחות חיים אלא על ידי לימוד הזוהר... ובדור הזה אי אפשר להמשיך שכינה עליונה אלא על ידי הזוהר וכתבי האר"י והרב חיים ויטאל בלבד, שנאמרו ברוח הקודש. ובדור הזה, מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים מבלי לבלות יום בלתי קדושה, לראות טוב עולם הבא בעולם הזה, ידבק נפשו בספר הזוהר ובכתבי האר"י והרב חיים ויטאל בלבד.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, נח

אמר האר"י ז"ל, שלימוד יום אחד מספר הזוהר וסודות התורה הוא כנגד לימוד שנה תמימה מפשט. ובזכות זה הקב"ה יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים העושר והכבוד יחדיו יהיו תמים בבנים ובני בנים ובתים מכל טוב, מלאים בברכת ה' וברכת אליהו.

הקדמה, זוהר דפוס ליוורנו, תרנ"ב

לימוד הזוהר בגרסא בעלמא בונה עולמות. וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר, יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת, מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה.

ר' שלום בן משה בוזגלו, "כסא מלך", תיקון מג, אות ס

הטעם שכתבו ז"ל כי לימוד הזוהר הקדוש נורא ונשגב מאוד... בכל התורה יש פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] ובכל לימוד אינו ניכר הסוד כלל, ואדרבה, הקורא ושונה דעתו על הפשט לבד באין מבין אם יש סוד בתורה כלל. מה שאין כן בספר הזוהר הקדוש, שהסודות הם בגלוי והלומד יודע כי ידבר נפלאות ורזי תורה והוא לא יֵדַע, ולזה מועיל מאוד לתקן הנפש.

ר' חיים מוולוז'ין, "נפש החיים", מערכת ז

אין ספק כי כל לימוד בתורה הקדושה נישא ורם הוא מרומם, ובפרט אם יהיה לשמה באמיתיות, ודאי בונה בשמים מעליותיו ומתקן העולמות ומייחד הדודים, אמנם אשר גדול לימוד הזוהר, היינו שהמקרא ומשנה והתלמוד הם מלובשים מאוד ואינו ניכר בהם הסוד כלל, לא כן הזוהר שמדבר בסודי התורה בפירוש, ואין פתי הקורא שלא יבין כי דבריו בעומקי רזי התורה. ולכן להיות סתרי תורה גלויים בלי לבוש הן מזהירים ומאירים הנפש.

ר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, הגדולים להחיד"א, מערכת ספרים, אות ב

לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד, גם שלא ידע מה שאומר, ואף שיטעה בקריאתו. והוא תיקון גדול לנשמה, לפי שהגם שכל התורה שמותיו של הקב"ה, מכל מקום נתלבשה בכמה סיפורים, ואדם הקורא ומבין הסיפורים נותן דעתו על פשט הפשוט. אבל ספר הזוהר הן הסודות עצמם בגלוי, והקורא יודע שהם סודות וסתרי תורה, אלא שאינו מובן מקוצר המשיג ועומק המושג.

ר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, "מורה באצבע", אות מד

מה שאנו רואים, שיש בני אדם שאין דעתם נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאוד, כגון ספרי הזוהר וספרי האריז"ל וכיוצא, אף על פי שיש בהם חידושים נוראים מאוד מאוד, המאירים עיניים ומתוקים כדבש, והם נמשכים דווקא אחר עניינים אחרים כגון חקירות – דע כי זהו מחמת מזגם, כי שאינם יכולים לסבול את הדבר הקדוש באמת. ובאמת בוודאי יש לו בחירה ויש לו כוח לשבר את מזגו הרע, אבל מאחר שנולד במזג רע כזה, הוא צריך לסבול מרירות גדול לשבר את מזגו וטבעו הרע.

ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, מ'

הלומד הזוהר מקרב הגאולה, וכך כתב הרב "אמת ליעקב" ז"ל, בהקדמת ספרו משֵם הזוהר והתיקונים. והחריד הרבה הרב על מי שלומד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, עונשו גדול אם לא ילמד בספר הזוהר וחכמת הקבלה.

הקדמת המו"ל, זוהר ליוורנו

אינו דומה חיות ותענוג לימוד הנגלה כלימוד הזוהר והתיקונים.

"מדרש פנחס", מר' פנחס שפירא מקוריץ

העיקר – ספר הזוהר והתיקונים.

"יושר דברי אמת", סימן לט

דע שכל ספר הזוהר וחיוב לימודו וכו', הכל מצוות עשה לדבקה בו ולידע שיש אלוקי מצוי, בידיעה קדושה בפרט ובייחודים ואהבה ויראה ואחדות.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", שביל היחוד, שביל ב, אות ג

שמעוני אחיי ורעיי, החברים המשתוקקים ומבקשי אמת אמיתת עבודת הלב, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, נפשי תשתוחח ותדבק בספר הזוהר, כאשר ידוע מפי קדמונינו סגולת עסק ספר הקדוש.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, "סור מרע ועשה טוב"

ידוע שלימוד הזוהר מסוגל מאוד מאוד, ודע שעל ידי לימוד הזוהר נעשה חשק, והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאוד לעבודת השם יתברך.

ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, ק"ח

אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו, ובדברי חכמי אמת וביותר בכתבי הארי ז"ל הברורים... כי על ידי העסק התמידי יגלו שערי אורה ופתחי חכמה לכל ההולך בתום בדרך ה', אשר חמדה נפשו לקרבה אל היכל מלך הכבוד חי העולמים ברוך הוא. ועל כן יהיו ברוכים כל המתנדבים לעסוק בכמה, אפילו שעה או שתיים ביום מדי יום ביומו... ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וייחשב כאילו עומד הוא כל היום תמיד בחצרות ה' ומשכנותיו בסודות התורה.

הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, ח"א, עמ' פה

הלומד הזוהר, שהיא חכמת הקבלה, נעשה בן לקדוש ברוך הוא.

הקדמת המו"ל, זוהר ליוורנו

יתחזק כל בר ישראל ללמוד בזוהר הקדוש, אף שיעבור עליו כמה ניסיונות להפריד אותו חלילה מללמוד בזוהר הקדוש. וכן אם עבר עליו כמה ניסיונות מבני אדם המגושמים בחומר שלהם, שהם ליצני הדור רחמנא ליצלן, והוא יושב ביניהם כשושנה בין החוחים...

יתחזק בעל נפש מישראל הרוצה להידבק בדביקות הבורא ברוך הוא... אף על פי שנראה לו במקצת איזה פעמים שהוא כשושנה בין החוחים, אל ישגיח על זה. חזק ונתחזק בכוח האין סוף ברוך הוא וברוך שמו.

ר' אליעזר בר שם טוב פאפו, דמשק אליעזר, בהקדמה, דרך הקודש, אות יב

הבעל שם טוב ציווה לאנשיו, שקודם כל תפילה ילמדו מאמרי זוהר.

ר' יצחק בר ישעיה עטיה, "דורש טוב", ענין זוהר

קודם התפילה למעט בדיבור כל מה שאפשר, וללמוד איזה עניין בזוהר הקדוש או בתיקונים או בזוהר חדש.

סדר היום ואזהרות הקודש בס' "בית אהרן"

לא יתפלל עד שילמד בזוהר הקדוש, הן רב הן מעט.

"שלחן הטהור", סימן צג, אות ב

יִזָהֵר ללמוד בכל לילה קודם השינה או באגדה או בזוהר הקדוש.

ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, הנהגת ר' מיכל מזלוטשוב, אות כא

מכתב מורנו הבעל שם טוב להרב ר' דוד ממיקאלאיוב, עצה שלא לירא בשינה, ללמוד מאמר אחד מתיקוני זוהר קודם השינה.

"כתר שם טוב", בשם ר' ישראל בעל שם טוב, הבעש"ט

אם זכה ילמד בזוהר הקדוש באשמורות, כי בזכותו יצאו ישראל מהגלות שדומה ללילה.

סידור "שער השמים", בסדר הלימוד שכתבו הקדמונים

ספר הזוהר בו דבוק נפשי, עד אשר בשכבי ובקומי בו נקשרתי, לא נח ולא שקט לבי, כי באמת הספר הזה ידוע ומפורסם סגולת עִסקו בו, והוא מקור לכל ספרי יראים.

מתוך מכתב בעל "עטרת צבי" לרבו הראי"ה מאפטא

יש נוהגים ללמוד זוהר הקדוש כולו בכל השנה, שמחלקים הדפים כפי הימים של כל השנה, ואשריהם ואשרי חלקם.

ר' אליהו בן סולימן מאני, "כסא אליהו", שער ד

אמר הגאון הצדיק רבי שלמה בלוך ז"ל משם רבו החפץ חיים ז"ל, שעל לימוד ספר הזוהר אין שום הגבלה כי רובו מדרש. והיה החפץ חיים מעורר לכולם שילמדו כל שבת את הזוהר של אותה פרשה ואפילו לבחורים.

ר' יוסף בן שלמה מפוז'ין, הוספות בנין יוסף

תקנות ראשונות, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסיק הלימוד הקדוש הזה בספר הזוהר הקדוש ותיקונים, ללמוד כל איש מהם חלקו זה אחר זה.

"ירים משה", עניינים נפלאים מר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל

תיקן בישיבה שלו שילמדו זוהר ותיקונים וזוהר חדש בלי הפסק, מעלות השחר עד צאת הכוכבים.

"ירים משה", עניינים נפלאים מר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל

ובכלל זה גם כן תיזהרו בניי מאוד ללמוד, או על כל פנים לומר בכל יום בבוקר השכם אליבא ריקנא שיעור זוהר הקדוש, ודבר זה מועיל מאוד לטהרת הנפש.

"רחמי האב", סימן ג

ראוי לקבוע עצמו ללמוד חמש דפים בזוהר בכל יום. והוא תועלת גדול ותיקון גדול לנפש, להאירה ולזככה ולתקנה ולכלות קוצים, מידות רעות ותאוות רעות, לזכות בנועם השם.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", בהקדמה, שביל התורה א, אות לא

אמר מורי [האר"י] זכרונו לברכה לרב אברהם הלוי עצה טובה לעניין השגה, שילמד בזוהר דרך בקיאות בלבד, בלי שיעמיק בעיון ארבעים או חמישים עלין בכל יום, ושיקרא בספר הזוהר פעמים רבות.

ר' חיים ויטאל, כתבי האר"י, שער רוח הקודש

יראה לסיים זוהר ישן וזוהר חדש והתיקונים בכל שנה. אך אם ילמד סדר הפרשיות של הזוהר הקדוש על סדר השבועות, לא יספיק לפעמים שניים ושלושה שבועות בפרשה אחת, דהיינו בפרשות גדולות.

לכן ראוי שיקבע שיעור הלימוד מהזוהר הקדוש ותיקונים ג' דפים בכל יום, שיוכל להשלים כל הזוהר ישן וחדש ותיקונים בכל שנה. ואחר לימוד ג' דפים יקבע לימודו בשאר ספרי המקובלים, וילמד ספרי המקובלים על סדר שיכול, עד שיסיים כל ספרי המקובלים הנמצאים וכו', אך הזוהר הקדוש והתיקונים יזהר לסיימם בכל שנה כנ"ל, וכזה יתנהג כל ימי חייו.

ר' אלכסנדר זיסקינד מהורדנא, "יסוד ושורש העבודה", שער השישי, שער הניצוץ

ספר הזוהר, יש לו בכל יום פירוש אחר.

"דגל מחנה אפרים" לר' משה חיים אפרים מסדילקוב, פ' בא, עמ' פד

כשלומד זוהר יעיין לחכמת אמת בכל מילה ומילה.

סידור ר' שבתי ראשקובער, סדר הלימוד, דף יז

כשלומד זוהר יעיין בכל מילה ומילה, כי כל אות הוא חידוש בפני עצמו. ודברים הנראים כפשט אינם אלא סוד, כי הזוהר כולו אורה.

ר' חיים הכהן, "הנהגות טובות", אות מו

בלימוד הזוהר היה בוכה הרבה עד שיזכה להבין.

על ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, ח

כל הטועם מספר הזוהר יטעום בעצמו, אשר אין חכמה בעולם כחכמת עמקי סתרי טעמי תורה, וכל החכמות מבלעדה לאפס ותוהו נחשבו.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, "סור מרע ועשה טוב"

הפליג מאוד כמה פעמים בשבח גדלות קדושת ה"תיקוני זוהר". והיה רגיל לעסוק בו ביותר... ואמר, שבספר התיקונים כלולים כל החכמות שבעולם.

על ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, קכ"ח

לעולם אין כוח בנו להפשיט התורה ממלבושיה, אם לא רבי שמעון בר יוחאי וחבריו.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "דע את אלקי אביך", טז

היה רשב"י מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו... והנה רשב"י ציווה לרבי אבא להיות כותב ומסדר את כל הדברים אשר ידברו.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, "אדיר במרום", עמ' כד

הנה רשב"י חיבר ספר הזוהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהיתקנו במערה... זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק הסודות בבירור רב על התורה עצמה, וזהו נקרא גילוי התורה בפנימיותה.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, "אדיר במרום", עמ' כד

רק בימי רשב"י, אחרי י"ג שנה אשר היה במערה, נפתחו שערי החכמה עליו, להאיר לכל ישראל עד קץ הימים.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, "אדיר במרום", עמ' יג

[.1.] קטעים נבחרים

א) רצוני בהקדמה זו, לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת.

שאלה א'. מה מהותנו?

שאלה ב'. מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?

שאלה ג'. הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להימצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות.

שאלה ד'. לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' [.2.] הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו ית'. ואיך ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות, שתתענינה ותתייסרנה בכל ימי היותן? והלוא מדרך הטוב להטיב? ועל כל פנים, לא להרע כל כך?

שאלה ה'. איך אפשר שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?

[...]

ג) אמרו ז"ל, אשר האדם הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות, העליונים ועוה"ז [עולם הזה] הגשמי, וכל מלואם, לא נבראו אלא בשבילו (זוהר, תזריע מ'). וחייבו את האדם להאמין, שבשבילו נברא העולם (סנהדרין לז, ע"א). שלכאורה קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה בערך מציאות העוה"ז, ומכל שכן בערך כל העולמות העליונים, שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה לברוא כל אלו בשבילו? וכן, למה לו לאדם כל זה?

ד) ובכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו. וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. כי רק מי שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית. [...]

ו) וכבר הורונו חז"ל (עיין עץ חיים, שער הכללים, פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם, אלא בכדי ליהנות לנבראיו. וכאן אנו צריכים להשים את עינינו וכל מחשבותינו. כי הוא סוף הכוונה והמעשה של בריאת העולם.

ויש להתבונן: כיוון שמחשבת הבריאה הייתה בכדי ליהנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות מידת רצון גדולה עד מאוד, לקבל את אשר חשב ליתן להן. שהרי מידת גודלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה במידת גודלו של הרצון לקבל אותו. עד, שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה, מידת התענוג גדולה ביותר. וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המידה, נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה בעצמה, מחייבת בהכרח לברוא בנשמות, רצון לקבל, בשיעור מופרז ביותר, המתאים למידת התענוג הגדול שכל יכולתו חשב לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד. [...]

ט) ברוחניות, פועל שינוי הצורה כמו גרזן, המפריד בין הגשמיים. וכן, שיעור ההרחקה, כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיוון שנטבע בנשמות הרצון לקבל הנאתו כנ"ל [...] שצורה זו, אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי חס ושלום ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר.

באופן, שע"י שינוי הצורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים. [...]

י) ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית' את כל העולמות כולם. והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב "זה לעומת זה עשה אלקים".
שהן, ד' עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] דקדושה, ולעומתם ד' עולמות
אבי"ע דטומאה.

והטביע את הרצון להשפיע, במערכת אבי"ע דקדושה.

והסיר מהם, את הרצון לקבל לעצמו.

ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו, נפרדים מהבורא ית', ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה, מכונות הקליפות בשם "מתים", כמו שכתוב: "זבחי מתים". וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם. כמו שאמרו חז"ל: "הרשעים בחייהם, נקראים מתים". כי הרצון לקבל המוטבע בהם, בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה. [...]

יא) ונשתלשלו העולמות, עד למציאות עולם הזה, הגשמי. דהיינו, למקום שתהיה בו מציאות, גוף ונשמה, וכן זמן, קלקול ותיקון. [...]

יד) והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:

מצב הא'– הוא מציאותן בא"ס ב"ה [אין-סוף ברוך הוא], במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם צורה העתידה של גמר התיקון.

מצב הב'– הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני [ששת אלפים שנה], שנתחלקו ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה בתורה ומצוות [.3.], כדי להפֵּך את הרצון לקבל שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נחת רוח ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד. כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהישאר בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. [...]

מצב הג' – הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחיית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכוח השוואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם להשפיע נחת רוח ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו. [...]

טז) ואין להקשות לפי זה: אם כן נתבטלה מאתנו הבחירה ח"ו [חס ושלום], כיוון שאנו מוכרחים להשתלם ולקבל המצב הג' בהחלט, מכוח שכבר הוא מצוי, במצב הא'.

והעניין הוא, כי ב' דרכים הכין לנו השי"ת [ה' יתברך] במצב הב', כדי להביאנו אל מצב הג':

הא'– הוא דרך קיום התורה ומצוות, על דרך שנתבאר לעיל.

הב'– הוא דרך ייסורין. אשר הייסורים בעצמם, ממרקין את הגוף, ויכריחו אותנו, לבסוף, להפֵּך את הרצון לקבל שבנו, ולקבל צורת הרצון להשפיע, ולהידבק בו ית'. והוא על דרך שאמרו חז"ל (סנהדרין צז, ע"ב): "אם אתם חוזרים למוטב, טוב, ואם לאו, אני מעמיד עליכם מלך, כהמן, ובעל כורחכם הוא יחזיר אתכם למוטב".

וזה שאמרו ז"ל על הכתוב: "בעתה אחישנה. אם זכו, אחישנה. ואם לאו, בעתה".

פירוש: אם זוכים על ידי דרך הא', שהוא ע"י קיום תורה ומצוות, אז אנו ממהרים את התיקון שלנו, ואין אנו צריכים לייסורין קשים ומרים, ואריכות הזמן שיספיק לקבלם, שיחזירו אותנו למוטב בעל כורחנו. ואם לאו, בעתה, דהיינו רק בעת שהייסורים יגמרו את התיקון שלנו, ותגיע לנו עת התיקון בעל כורחנו. [...]

יח) ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמו שנראה להלן באות ל"ט, וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו. ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן. [...]

יט) ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות הייסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו הייסורים המצויים בעולמנו, אינם אלא גילוים מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך הייסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה.

ודע, שהמצוות שבין אדם לחברו, הן קודמות למצוות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו, מביאתהו להשפיע למקום. [...]

לג) ועתה נשארה לנו לבאר מה שאמרו חז"ל, ש"כל העולמות, העליונים ותחתונים, לא נבראו, אלא בשביל האדם". שלכאורה תמוה מאוד: שבשביל אדם הקטן, שאינו אפילו בערך שערה דקה כלפי המציאות שלפנינו בעוה"ז, ומכל שכן כלפי העולמות העליונים הרוחניים, יטרח הבורא ית' לברוא כל אלו בשבילו? ועוד יותר תמוה: למה לו לאדם, כל אלו העולמות הרוחניים האדירים המרובים?

וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית', ליהנות לנבראיו, היא במידה שהנבראים ירגישו אותו ית', שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב, המשתעשע עם בנו החביב לו, בה במידה, שהבן מרגיש ומכיר גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו.

כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".

והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו, בכל אותם הדרכים שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים.

ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנחת רוח והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו. [...]

לט) ואחר שנתבאר שכל התכלית הנרצה להבורא ית', מכל הבריאה אשר ברא, היא ליהנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים" – הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולו יהיו זוהרם ומידתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם הדומים להם. ואיך יחול עליהם ההרגש האלקי והטבתו?

אלא רק מין "האדם" בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם. הנה אחר העבודה בתורה ומצוות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות "נרנח"י" [נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה], שבזה נעשו מוכשרים, לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה אלא בשביל האדם.

מ) ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל על דעת חלק מן הפילוסופים. ואינם יכולים להסכים, אשר אדם, השפל והאפסי בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנישאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמידת הצנון שהיא נולדה בו.

אבל ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא כמידת הצנון שנולדתי בו. ועתה, אני רואה לפני עולם גדול, נאור, אדיר ויפה להפליא!"

כן אותם, המשוקעים בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים שהם תורה ומצוות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו. ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט, על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת. ולא יוכלו להעלות על הדעת, שכל המציאות הגדולה הזו, לא נבראה אלא בשבילם.

אכן אם היו עוסקים בתורה ומצוות, להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג, את עצמם ואת כל המדרגות של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים. ואז היו אומרים בעצמם, מה שאמרו חז"ל: "אורח טוב, מה הוא אומר – כל מה שטרח בעל הבית, לא טרח, אלא בשבילי".

מא) ועדיין נשאר לבאר: סוף סוף, למה לו לאדם, כל אלו עולמות העליונים, שברא ית' בשבילו? ואיזה צורך יש לו לאדם בהם?

וצריך שתדע, שמציאות כל העולמות נחלקת לה' עולמות בדרך כלל, ונקראים:

א. אדם קדמון,

ב. אצילות,

ג. בריאה,

ד. יצירה,

ה. עשיה.

אמנם, בכל אחד מהם, יש פרטים עד אין קץ. והם, בחינת ה' הספירות כח"ב תו"מ [כתר חכמה בינה, תפארת ומלכות], כי:

עולם אדם קדמון – הוא כתר,

ועולם האצילות – הוא חכמה,

ועולם הבריאה – הוא בינה,

ועולם היצירה – הוא תפארת,

ועולם העשיה – הוא מלכות.

והאורות, המלובשים באלו ה' עלמות, נקראים יחנר"נ [יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש]:

שאור היחידה – מאיר בעולם אדם קדמון,

ואור החיה – בעולם אצילות,

ואור הנשמה – בעולם הבריאה,

ואור הרוח – בעולם היצירה,

ואור הנפש – בעולם עשיה.

וכל אלו העולמות, וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד, כי:

עולם הא', שהוא אדם קדמון, אין לנו תפיסה בו, ועל כן מרומז רק בקוצו של יוד של השם. ועל כן, אין אנו מדברים ממנו. ואנו מזכירים תמיד רק ד' עולמות אבי"ע:

וה י'– היא עולם אצילות,

ו ה'– עולם הבריאה,

ו'– עולם היצירה,

ה' תתאה[ה' תחתונה] – היא עולם עשיה.

מב) והנה נתבארו ה' עולמות, שהם כוללים כל המציאות הרוחנית, הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם, הם כלולים זה מזה. ויש בכל עולם מהם, כללות ה' העולמות, כנ"ל ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה'
העולמות, כנ"ל.

ומלבד ה' הספירות כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות, דצח"מ [דומם, צומח, חי, מדבר] רוחניים, אשר:

א. נשמת האדם– היא בחינת מדבר אשר שם,

ב. ובחינות ה חי– הן ה מלאכים שבאותו עולם,

ג. ובחינות ה צומח– נקראות בשם לבושים,

ד. ובחינות ה דומם– נקראות בשם היכלות.

ונבחנות כמלבישות זו את זו.

כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם – מלבישות על ה' ספירות, כח"ב תו"מ, שהן אלקיות, שבאותו עולם.

ובחינות החי, שהן המלאכים – מלבישות על הנשמות.

ו הצומח, שהם הלבושים – מלבישים על המלאכים.

ובחינות הדומם, שהן היכלות – מסבבות על כולם.

ועניין ההתלבשות הזו, משוערת בעניין שהם משמשים זה לזה, ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז [...] שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחינה ד', להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.

ועל כן, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר אשר שם, שהיא נשמת האדם. על כן נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו.

מג) והנה האדם בעת שנולד, יש לו תכף בחינת נפש דקדושה. ולא נפש ממש, אלא בחינת אחוריים של הנפש, שפירושו בחינה אחרונה שלה, המכונה מפאת קטנותה,
בשם "נקודה".

והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו בלבו של אדם. [...]

נה) והנה נתבאר היטב, מה שעמדנו לעיל באות מ"א, ששאלנו: למה לו לאדם, כל אלו העולמות העליונים שברא השי"ת בשבילו? ואיזה צורך יש לו לאדם בהם?

כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשיית נחת רוח ליוצרו, זולת על ידי סיועם של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה של הרצון לקבל שבו, משיג האורות והמדרגות של נשמתו, הנקראים נרנח"י. וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה, מסייעים לו בטהרתו. וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע אל השעשועים, של תכלית הכוונה שבמחשבת הבריאה, כנ"ל באות ל"ג.

וזה שאמרו בזוהר (נח, אות ס"ג) על המאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל: "במה מסייעין אותו?" ואומר שמסייעין אותו ב"נשמתא קדישא". כי אי אפשר לבוא לטהרה הרצויה, למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה, כמבואר. [...]

נז) ומכאן תבין את היבשות והחשכות, שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו. שהוא משום, שאפילו העובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה.

וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל משל אמיתי על זה, ואמר, שאם שורה של אלף אנשים סומים הולכים בדרך, ויש להם לפחות פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח שבראשם.

אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.

כן הדבר שלפנינו:

אם היו לפחות עובדי השי"ת עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים בדרכם שלא ייכשלו.

ואם גם עובדי השי"ת סילקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא שכל הדור נכשל, בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה!

נח) אמנם ידעתי הסיבה, שהיא בעיקר מתוך:

א. שנתמעטה האמונה, בכלל.

ב. והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט.

ג. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים.

על כן נפל הפחד, על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו. כי ח"ו, קרוב להיכשל
בפסל ודמות.

והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה – על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות, שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם: שאם יש לך עלייה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו. ואז, כל טוב העולם בידיך.

אמנם, אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תיכנס אל העלייה, אז לא תושלם כוונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה.

אלא, עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו. כי רק אז, תושלם כוונתי בביאורי זה.

נט) והנה, כל המצויים אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי.

חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים בייחוסו זה, ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא המקובל ר' משה די ליאון, או אחרים הסמוכים לו בזמן.

ס) ואני, כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי באור השי"ת, להתבונן מעט בספר הקדוש הזה, לא עלה על לבי לחקור בייחוסו. והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר, על כל התנאים הקדושים.

ואם היה מתברר לי, בבירור גמור, שמחברו הוא שם אחר, כגון ר"מ די ליאון ז"ל וכדומה, הרי אז, היה גדל אצלי מעלת האיש ר"מ די ליאון ז"ל, יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם.

אמנם באמת, לפי מידת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר, מלייחסו לאחד מהתנאים. ומכל שכן, אם הייתי מוצא שמשה רבנו קיבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו, אז הייתה שוככת דעתי לגמרי. כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה.

ולפיכך, כיוון שזכיתי לערוך ביאור מספיק, השווה לכל בעל עיון, להבין מעט מה שכתוב בו בספר, אני חושב שכבר נפטרתי בזה לגמרי מלטרוח עוד, ולהכניס עצמי בחקירה הזאת. כי כל משכיל בזוהר, לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש פחות במעלה, מהתנא רשב"י הקדוש.

סא) אכן, לפי זה נשאלת השאלה: למה לא היה נגלה ספר הזוהר לדורות הראשונים, שבלי ספק היו חשובים במעלה יותר מדורות האחרונים, והיו ראויים לו יותר? ויחד
עם זה, יש לשאול: למה לא נגלה ביאור ספר הזוהר עד האר"י ז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו?

והתמיהה העולה על כולנה: למה לא נגלו ביאור דברי האר"י ז"ל ודברי הזוהר, מימי האר"י ז"ל עד דורנו זו? ונשאלת השאלה: האם הוכשר הדור?

והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו של שתא אלפי שני [ששת אלפים שנה], הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים – ראש, תוך, וסוף, דהיינו – חב"ד, חג"ת, נה"י [חכמה בינה דעת, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד]. וזה שאמרו ז"ל: "ב' אלפים תֹהוּ, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח" (סנהדרין צז, ע"א).

כי בב' אלפים הראשונים, שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאוד.
והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות:

כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים נגדלים בכל פרצוף, מתחילה.

ובאורות הוא להפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף, מתחילה.

ונמצא, כל עוד שאין בכלים רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים, שהם בבחינת תהו.

ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שהוא סוד תורה. ועל כן אמרו, על ב' אלפים האמצעים, שהם תורה.

וב' אלפים האחרונים, הם נהי"מ [נצח, הוד, יסוד, מלכות] דכלים, ועל כן מתלבש בעולם בזמן ההוא, אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול. ועל כן הם ימות המשיח.

גם הדרך הוא בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת, עד החזה שלו, האורות מכוסים. ואינם מתחילים להאיר, חסדים המגולים, שפירושו התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו.

והוא הסיבה, שמטרם התחילו להתגלות הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, הייתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האר"י ז"ל, שכבר נתקרב זמן השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז הארת חכמה העליונה בהיעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. ועל כן גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד כל הראשונים שקדמוהו.

ועם כל זה, כיוון שהכלים האלו עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע, על כן לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קניין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאוד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת.

סג) ולפי זה תבין, שבאמת אין קץ, לשיעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".

ולפיכך, נבררו תחילה הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועם כל זה לא יכלו לקבל קומת אור שלם, מפאת החיסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.

וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זַכּות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד [...] ועם כל זה, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.

ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו היא הגרועה שבמציאות, כי על כן לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה קומות שלמות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן [נפש, רוח, נשמה] שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן של הנשמות הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים להתגלות, ולא מקודם לכן. [...]

סו) ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם – נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.

וכן בישראל עצמם – יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.

וכן באומות העולם עצמם – יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל – יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.

וכן בכל אדם מישראל – יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שהוא סוד הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" [אומות העולם] שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל.

סז) ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצורכי הגוף. דהיינו, כמו שנאמר (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמו שנאמר (דברים, כ"ח): "הגר אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה", "ואתה" בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, "תרד מטה מטה", אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו.

סח) ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שווים, כב' טיפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מידתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך מה שמובא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלמה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה עניין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות?

סט) ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פנימיות וחיצוניות, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה – נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להפך, שהאדם מישראל משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצווה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהייתה ח"ו דבר שאין צורך בו – הוא נמצא גורם בזה להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראייה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהייתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.

ע) וזה שאמרו בתיקוני הזוהר (תיקון ל', נתיב תניינא):

קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם. וסוד הדבר, קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כולם המה כבהמות שאוכלים חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד שעושים, לעצמם הם עושים.

"קול אומר קרא", שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

אבל השכינה אומרת "מה אקרא", כלומר, אין בי כוח להרים את עצמי מעפר. בשביל "שכל בשר חציר", כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצוות בלי דעת, כמו בהמות.

"וכל חסדו כציץ השדה", כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כוונתם במצוות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצוות. ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כוונה הרצויה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם.

בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם. דהיינו רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

אוי להם לאותם אנשים, הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, כלומר בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצווה.

אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם.

עא) וטעם דבריהם הוא, כמו שביארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה כעיוורים מגששים קיר – שבזה המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה המה מחשיבים על פנימיות התורה.

ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם, מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:

א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.

ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.

ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, דהיינו כמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמו שכתוב בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.

ואחר שבעוונותנו הרבים, נעשינו עדי ראייה לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמידת הדין פגעה דווקא בהטובים שבנו, כמו שאמרו ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צורכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צורכי הגוף.

ויגיע כוח הזה גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וזה שכתוב בזוהר (נשא, דף קכד ע"ב) וזה לשונו: בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים". דהיינו, כמבואר. אמן כן יהי רצון.

קטעים נבחרים

א) היות, שעומק החכמה שבספר הזוהר הקדוש, סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית, דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו. והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם, לעזור להמעיין לעלות לגובהם של הדברים. ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן, מצאתי לנחוץ להכין את המעיין, וליתן לו דרך ומבוא, בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בהספר.

ב) בראשונה צריך שתדע, שכל המדובר בספר הזוהר, ואפילו בדברי אגדה שבו, הוא ערכים של עשר ספירות, הנקראות כח"ב חג"ת נהי"מ [כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד מלכות], וצירופי ערכיהן. בדומה לכ"ב האותיות שבשפה המדוברת, שצירופיהן מספיקים לנו לגלות כל חפץ וכל חכמה. כן הערכים וצירופי ערכים שבעשר ספירות, מספיקים לגלות כל החכמה שבספר השמים.

אכן, יש בזה ג' גדרים, שצריכים להיזהר בהם מאוד, שלא לצאת חוץ מהם, בעת העיון בדברי הספר. ומתחילה אציע אותם בקיצור, ואח"כ אבאר אותם בהרחבה.

ג) גדר א'. כי יש ד' אופנים בדרכי ההשכלה, המכונים:

א. חומר,

ב. צורה שבחומר,

ג. צורה מופשטת,

ד. מהות.

ו כן הוא בהעשר ספירות, כמו שאבאר להלן. ותדע שבמהות, וכן בצורה מופשטת שבעשר ספירות, אין לזוהר עסק כלל. אלא רק בחומר שבהן. או בצורה שבהן, בעודה מלובשת בחומר.

ד) גדר ב'. בהיות, שכללות כל המציאות האלקית, בקשר עם בריאת הנשמות ודרכי קיומן, נבחנת לנו בג' הבחנות, שהן:

א. אין-סוף ברוך הוא,

ב. עולם האצילות,

ג. ג' העולמות, הנקראים בריאה יצירה עשיה [בי"ע].

תדע, שאין הזוהר עוסק, אלא בג' העולמות בי"ע. וכן בא"ס ב"ה ועולם האצילות, בשיעור שבי"ע מקבלים מהם. אבל בא"ס ב"ה ועולם האצילות, בבחינתם כשהם לעצמם, אין הזוהר עוסק בהם כלל.

ה) גדר ג'. היות, שיש בכל עולם ועולם מבי"ע, ג' בחינות:

א. העשר ספירות, שהן האלקיות, המאירות באותו עולם,

ב. נשמות, רוחות, ונפשות בני אדם,

ג. יתר המציאות שבו, המכונים מלאכים, לבושים, והיכלות, שלפרטיהם אין מספר.

תשכיל: שאע"פ שהזוהר מרחיב ביאור כל הפרטים שבכל עולם, מכל מקום צריך שתדע, ש עיקר דברי הזוהר, מרוכזים תמיד רק לבחינת נשמות בני אדם שבאותו עולם. ומה שמדבר ומבאר שאר הבחינות, אינו אלא כדי לדעת השיעור שהנשמות מקבלות מהן. ומה שאינו נוגע לקבלת הנשמות, אין הזוהר מדבר בהם, אפילו מילה אחת. לפיכך, אתה צריך להשכיל, בכל דבר המובא בספר הזוהר, רק במה שנוגע לקבלת הנשמה. [...]

יא) ויש להשכיל כאן, אלו ד' אופני המושכלות, המובאים לעיל בגדר הא', שהם:

א. חומר,

ב. צורה מלובשת בחומר,

ג. צורה מופשטת,

ד. מהות.

אלא, שאבאר אותם מקודם, בדברים המוחשים שבעוה"ז. למשל, כשאתה אומר: "איש גיבור, או איש אמיתי, או שקרן" וכדומה, הרי לפניך:

א. החומר שלו, דהיינו גופו,

ב. צורה מלובשת בחומר שלו, דהיינו גיבור או אמיתי או שקרן,

ג. צורה מופשטת. כלומר, כי תוכל להפשיט הצורה של גיבור, ואמיתי, ושקרן, מעל חומר האיש, ולהשכיל ג' צורות הללו כשהן לעצמן, בלתי מלובשות בשום חומר וגוף. דהיינו, להשכיל המידות של גבורה, ואמת, ושקר, ולהבחין בהן מעלה או גנות, בשעה שהן מופשטות מכל חומר.

ד. מהותו של האיש.

יב) ותדע, שאופן הד', שהוא מהות האיש, כשהוא לעצמו, בלי החומר, אין לנו תפיסה בו כלל. כי ה' החושים, והדמיון שלנו, לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל:

חוש הראייה, מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור.

ו חוש השמיעה, הוא רק כוח הכאה של איזה מהות באוויר. ואוויר הנדחה מכוחו, מכה על התוף שבאוזנינו, ואנו שומעים שיש איזה מהות בקרבתנו.

ו חוש הריח, הוא רק אוויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים.

וכן הטעם, הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו.

הרי, שכל ד' החושים האלו, אינם מציעים לנו, רק גילוים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה.

ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר, ובין מוצק לרך, הרי כל אלו אינם אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות. כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפוך במלאכת הכימיה לנוזלים, והנוזלים לאווירים, דהיינו רק גזים, שכבר פקע לגמרי ממנו כל הֶבְחֵן מה' החושים, ועם כל זה, עוד המהות קיימת בו. שהרי, אתה יכול שוב להפוך את האווירים לנוזלים, והנוזלים למוצק.

הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות. ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש, אינו בא גם בדמיון שלנו. ומה שלא יבוא בדמיון, לא יבוא לעולם במחשבה. ואין לנו דרך, איך להשכיל אותו.

הרי, שאין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו, לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה מגילוי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני, מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו, איני יודע מה להשיב לך. הרי, שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות, ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות, המתגלות מהמהותים.

יג) ואופן הא', שהוא החומר, דהיינו אלו הגילוים של פעולות, המתגלות מכל מהות. יש לנו בו תפיסה שלמה, כי הם מסבירים לנו בהספקה גמורה, את המהות, השוכנת בחומר. באופן, שאין אנו סובלים כלום, מחוסר השגה בהמהות כשהיא לעצמה, והיא לא חסרה לנו, כמו שלא תחסר לנו אצבע שישית לידנו. והשגת החומר, דהיינו גילוי פעולות של המהות, דיה ומספקת לנו לכל צרכינו והשכלותינו. הן להשגת ישותנו עצמנו, והן להשגת כל הישות שמחוץ לנו.

יד) אופן הב', שהיא צורה המלובשת בחומר. היא גם כן השגה מבוררת ומספיקה לגמרי. כי אנו משכילים אותה, מתוך ניסיונות ממשיים מעשיים, שאנו מוצאים אותם בהתנהגות כל חומר. ומבחינה זו, באה לנו כל השכלתנו הגבוהה, שאפשר לסמוך עליה לוודאות.

טו) אופן הג', שהוא צורה מופשטת. דהיינו, אחר שהצורה נתגלתה לנו פעם, בעודה מתלבשת באיזה חומר, יש כוח בדמיון שלנו להפשיט אותה לגמרי מן החומר, ולהשכיל אותה במופשט מכל חומר. כמו המעלות והמידות הטובות, הבאות בספרי המוסר. שאנו מדברים ממידות אמת, ושקר, וכעס, וגבורה, וכדומה, כשהן מופשטות מכל חומר. ואנו מייחסים להן מעלות או גנות, אפילו בשעה שהן מופשטות.

ותדע, שאופן הג' הזה, אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים. משום שאי אפשר לסמוך עליו במאה אחוזים. כי בהיותם נשפטים במופשט מהחומר, הם עלולים
לטעות בהם.

למשל, בעל המוסר האידיאלי [...] מרוב עסקו במעלת האמת כשהיא בצורתה המופשטת מהחומר, הנה אפילו בעת שיציל איזה אנשים ממיתה על ידי השקר שיאמר להם, יוכל להחליט בעצמו, שאפילו כל העולם ילך לאבדון, הוא לא יפליט דבר שקר בכוונה מפיו. ואין זה דעת תורה, שהרי "אין לך דבר, שעומד בפני פיקוח נפש"
(יומא, פ"ב).

אכן, אם היה משכיל הצורות אמת ושקר כבעת שהן מתלבשות בחומר, אז היה מובנם, רק בערך מועיל או מזיק להחומר. כלומר, כי אחר ניסיונות מרובים שהעולם נתנסה בהם, וראו רוב החורבנות והנזקים שאנשי שקר גרמו בדברי שִקרם, ואת רוב התועלתיות שאנשי אמת הביאו בשמירתם את עצמם לומר רק דברי אמת, באו לידי הסכמה אשר אין מעלה יותר חשובה ממידת האמת, ואין גנות כמידת השקר. ואם האידיאליסט היה מבין את זה, אז היה ודאי מסכים לדעת תורה, והיה מוצא, שדבר השקר, להציל אפילו אדם אחד ממיתה, הוא לאין ערך יותר חשוב, מכל גודלה ושִבחה של מידת האמת המופשטת.

הרי, שאין כלל ודאות, באותם המושכלות מאופן הג', שהן צורות מופשטות. ואין צריך לומר, בצורות מופשטות, שעוד לא נתלבשו באיזה חומר מעולם, שהשכלות כגון אלו, הן רק איבוד זמן בלבד.

טז) ואחר שנתבאר לך היטב אלו ד' האופנים: חומר, צורה בחומר, צורה מופשטת, ומהות, בדברים המוחשיים.

שנתבאר:

ש אופן הד', שהוא המהות, אין לנו תפיסה בה כל עיקר,

ו אופן הג', הוא מושכל, העלול לטעות,

ורק האופן הא', שהוא החומר, ו אופן הב' שהוא צורה מלובשת בחומר, הם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת, מצד ההשגחה העליונה.

הרי תוכל להבין בעזרתם, גם במציאות העצמים הרוחניים, דהיינו בעולמות העליונים אבי"ע. כי אין לך פרט קטן בהם, שלא יהיה נחלק, על פי ד' אופנים הללו.

כי אם תיקח למשל איזה פרט בעולם הבריאה, הרי יש שם כלים, שהם גוון האדום, שאור הבריאה עובר על ידו לבני הבריאה, כנ"ל. והנה הכלי שבבריאה שהוא צבע האדום, הוא בחינת חומר, או עצם, דהיינו אופן הא'. ואע"פ שהוא רק צבע, שעניינו מקרה וגילוי פעולה שבעצם, מכל מקום כבר אמרנו, שאין לנו השגה במהות עצמו, אלא רק בגילוי פעולה מהמהות. ואת הגילוי פעולה הזה, אנו מכנים בשם עצם, או חומר, או גוף, או כלי, כנ"ל באות י"ג. ואור אלקי, המתלבש ועובר דרך הגוון אדום, הוא הצורה המלובשת בהעצם, דהיינו אופן הב'. כי על כן נראה האור עצמו, בבחינת אור אדום, שיורה על התלבשותו והארתו, דרך העצם, שהוא בחינת הגוף והחומר כנ"ל, דהיינו הגוון אדום.

ואם אמנם, תרצה להפשיט האור האלקי מהעצם, שהוא הגוון אדום, ולדון בו כשהוא לעצמו, בלי התלבשות בעצם, הרי זה כבר שייך לאופן הג', דהיינו צורה מופשטת מחומר, העלולה לקבל טעויות, כנ"ל. ולפיכך, הוא איסור חמור בהשכלת העולמות העליונים. ושום מקובל אמיתי לא יעסוק בזה, ומכל שכן בעלי הזוהר. ואין צריך לומר, ב"מהות" של הפרט דבריאה, שהרי אין לנו תפיסה בה כל עיקר, אפילו במהות של עצמים הגשמים, מכל שכן בעצמים הרוחנים.

הרי, שיש לפניך ד' אופנים:

א. הכלי דבריאה, שהוא סוד גוון אדום, הנבחן לעצם או חומר של הבריאה.

ב. התלבשות אור אלקי בהכלי דבריאה, שהוא צורה בעצם.

ג. אור האלקי, כשהוא לעצמו, במופשט מהעצם דבריאה.

ד. מהות של הפרט.

והנה נתבאר היטב, גדר הא': שמב' האופנים ג' וד', אין מהם אפילו מילה אחת בכל הזוהר, אלא רק ממובן הא' והב' בלבד.

יז) ויחד עם זה, יתבאר גדר הב'. ודע, שכמו שביארנו ד' האופנים בפרט א', בעולם הבריאה בלבד, כן הם בדרך כלל, בכללות ד' עולמות אבי"ע, אשר:

ג' גוונים, אדום ירוק שחור, שבג' עולמות בי"ע, הם בחינת החומר, או העצם.

ו גוון לבן, שהוא בחינת עולם האצילות, הוא הצורה המתלבשת בהחומר, דהיינו בג' גוונים, הנקראים בי"ע.

ו בחינת א"ס, כשהוא לעצמו, הוא סוד המהות.

והוא שאמרנו בגדר הא', שבבחינת המהות, אין לנו תפיסה, שהוא אופן הד', הנעלם בכל העצמים, ואפילו בהעצמים שבעוה"ז (כנ"ל באות י"ב).

ובחינת גוון לבן, כשהוא לעצמו, בלתי מלובש בג' גוונין שבבי"ע, דהיינו אור החכמה, כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, הרי היא צורה מופשטת מחומר, שאין לנו עסק בו. ואין הזוהר מדבר מאופן הזה ולא כלום, אלא:

מאופן הא', שהוא ג' גווני בי"ע, הנחשבים לחומר, שהם ג' הספירות בינה תפארת ומלכות.

וכן מאופן הב', שהם הארת אצילות, המלובש בג' גווני בי"ע, דהיינו אור החכמה, המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, שהם בחינת צורה, בעת שמלובשת בהחומר.

מב' הללו עוסק ספר הזוהר בכל המקומות.

ולפיכך, אם המעיין לא יזהר, להגדיר מחשבתו והבנתו, להשכיל דברי הזוהר, בכל מקום, רק בגדרם של ב' האופנים הנזכרים, מיד יתבלבל לו כל העניין, כי יוציא הדברים ממשמעותם. [...]

יט) ועתה נבאר גדר הג': שאע"פ שהזוהר עוסק בכל עולם ועולם, מבחינת הספירות, שהן האלקיות המאירה באותו עולם, וכן מכל פרטי דצח"מ, שהם הנבראים שבאותו עולם, מכל מקום עיקר כוונת הזוהר, קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם.

ואמשיל לך מהויות שבעוה"ז. כי נתבאר לעיל (בהקדמה לספר הזוהר, אות מ"ב), אשר ד' המינים, דומם צומח חי מדבר, שבכל עולם ועולם, ואפילו בעוה"ז, הם ד' חלקי הרצון לקבל. ובכל אחד מהם, יש בערכו עצמו, אלו הד' מיני דצח"מ.

ותמצא, שהאדם בעוה"ז, צריך להזין ולהתגדל מכל ד' בחינות דצח"מ שבעוה"ז. כי גם מזונותיו של האדם, יש בו אלו ד' בחינות, הנמשכים מד' בחינות דצח"מ שבגופו של אדם, שהם:

א. רוצה לקבל לפי מידת קיומו ההכרחי, בכדי להתקיים,

ב. רוצה בתוספת יותר ממידת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאוות בהמיות בלבד,

ג. שואף לתאוות אנושיות, כגון כבוד וממשלה,

ד. שואף למושכלות.

והם נמשכים לו בד' חלקי הרצון לקבל שבו:

א. רוצה בקיומו ההכרחי, הוא בחינת הדומם של הרצון לקבל,

ב. רוצה בתאוות הבהמית, הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, כי אינם באים אלא להגדיל ולענג את הכלי שלו, שהוא בשר הגוף,

ג. רוצה בתאוות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו,

ד. רוצה במושכלות, הוא בחינת המדבר של הרצון לקבל.

כ) ותמצא:

ש בחינה א', שהיא מידת קיומו ההכרחי,

ו בחינה ב', שהיא מידת תאוות הבהמיות היתרות על מידת קיומו, הוא מקבל וניזון מדברים הנמוכים ממנו, שהם דומם וצומח וחי.

אבל בחינה ג', שהיא תאוות אנושיות, כגון ממשלה וכבוד, הוא מקבל וניזון מבני מינו השווים אליו.

ו בחינה ד' של המזונות, שהיא המושכלות, הוא מקבל וניזון מבחינה עליונה ממינו, דהיינו מעצם החכמה והשכל, שהם רוחניים.

כא) וכמוהו, תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו, ממעלה למטה. וכל בחינות דצח"מ שבעולם הבריאה, מניחים חותמם בעולם היצירה. ומדצח"מ היצירה, נחתמים דצח"מ דעשיה. ומדצח"מ דעשיה, נחתמים דצח"מ שבעוה"ז.

ונתבאר לעיל בהקדמה [לספר הזוהר] אות מ"ב:

א. שהדוממים שבעולמות הרוחניים, מכונים בשם "היכלות",

ב. והצומח, מכונה שם בשם "לבושים",

ג. והחי, בשם "מלאכים",

ד. והמדבר, הוא בחינת "נשמות" של האדם שבאותו עולם,

ה. והעשר ספירות שבכל עולם, הם האלקיות. עש"ה.

ונשמות האדם הן המרכז שבכל עולם. והוא ניזון מכל המציאות הרוחני שבאותו עולם, כדרך המדבר הגשמי, הניזון מכל המציאות הגשמי שבעוה"ז. באופן:

שבחינה א', שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם,

ו בחינה ב', שהוא מותרות בהמיות, המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחינת המלאכים אשר שם, שהן הארות רוחניות, מיותרות על מידת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחניים שנשמתו מתלבשת בהם.

הרי שבחינה א' ובחינה ב', מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו, שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם.

ובחינה ג', שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם, המקבל בעוה"ז מבני מינו.

נמצא, מקבל שם גם כן מבני מינו, דהיינו מכל הנשמות הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו.

ובחינה ד' של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב"ד לנשמתו.

הרי, שנשמת האדם, שנמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע שכל דברי הזוהר, בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים שעוסקים בהם, הן מספירות, הן מנשמות, הן ממלאכים, הן מלבושים, הן מהיכלות, אע"פ שעוסקים בהם כשהם לעצמם, מכל מקום, מחויב המעיין להשכיל, שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור, שבחינת נשמת האדם אשר שם, מקבלת מהם וניזונה מהם. באופן, שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה, אז תבין ותצליח את דרכיך. [...]

כג) צריכים להבין את השם א"ס ב"ה, כמגודר לנו בגדר הג': שכל המדובר בספר הזוהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ"ל באות כ"א). באופן, שהשם א"ס ב"ה, אינו כלל לבחינת מחויב המציאות, כשהוא לעצמו, אלא מבחינת מה שכל העולמות וכל הנשמות כלולים בו ית', בסוד מחשבת הבריאה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהוא הקשר שכל הבריאה בכללה, עד גמר התיקון, מקושרת בו ית' בשם א"ס ב"ה.

והוא, מה שאנו מכנים לעיל בהקדמה ]לספר הזוהר[ אות י"ג, בשם מצב הא' של הנשמות. להיות, שכל הנשמות יש להן מציאות בו ית', כשהן מלאות בכל העונג והרוך, בגובה הסופי, אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון.

כד) ואמשול לך משל, מהויות עוה"ז. למשל, אדם הרוצה לבנות בית נאה:

הנה, במחשבה ראשונה, הוא רואה לפניו בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכו', כמו שיהיה בגמר בניינו.

ואחר זה, הוא מחשב תכנית ההוצאה לפועל לכל פרטיה, שהוא יפרט אותם אל הפועלים, כל פרט בעתו וזמנו, מעצים ואבנים וברזל וכדומה.

ואחר זה, הוא מתחיל בניין הבית, בפועל עד הגמרו, כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה.

ותדע, שבחינת א"ס ב"ה, הוא סוד מחשבה ראשונה הנ"ל, שהייתה כבר מצוירת לפניו, כל הבריאה בשלמותה הסופית.

אלא, שאין המשל דומה לגמרי לנמשל: כי אצלו ית', העתיד וההווה שווים, והמחשבה גומרת בו ית', ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפיכך, הוא בו ית' מציאות ממשית.

ובחינת עולם אצילות, הוא סוד כמו התכנית המחשבתית בפרטיה, מה שיוצרך אח"כ לגלות בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל.

ותשכיל, אשר ב' אלה, שהן המחשבה הראשונה שהוא א"ס ב"ה, וכן התכנית המחשבתית של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו, אין עוד שם אפילו משהו מן המשהו, מבחינת הנבראים. שהרי עדיין הוא בכוח, ולא בפועל ממשי.

כמו אצל האדם, אע"פ שחושב בכל הפרטים, מעצים ואבנים וברזל, אשר יוצרך לעשות בזמן ההוצאה לפועל, עוד אין בו אלא חומר מחשבתי עצמותי. ואין בו מעצים ואבנים ממשיים, אפילו משהו ממשהו. וכל ההפרש הוא, אשר אצל האדם, אין תכנית המחשבתית נחשבת למציאות ממשית. אבל במחשבה האלקיות, הוא מציאות ממשית, לאין ערך יותר ויותר ממציאות הנבראים הממשיים עצמם.

והנה נתבאר, סוד א"ס ב"ה, וסוד עולם האצילות. שכל המדובר בהם, הוא רק
בקשר עם בריאת הנבראים, אלא בעוד שהם בכוח, ועוד לא נגלו עצמותם אפילו
משהו. כעין שהמשלנו באדם, החושב תכנית ההוצאה לפועל, שאין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו משהו.

כה) וג' העולמות בי"ע ועוה"ז, הם בחינת ההוצאה מכוח אל הפועל. כעין האדם הבונה ביתו בפועל ממש, ומביא העצים האבנים והפועלים, עד גמר בניין הבית. [...]

כו) באופן, שאין לך כל פרט קטן המחודש בעוה"ז, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, מבחינת מצב הא' של הנשמות. ומא"ס ב"ה נמשך אל עולם האצילות, דהיינו ליחס הפרטי השייך לדבר, המחודש בעוה"ז בפועל.

ומעולם האצילות, נמשך החידוש לג' העולמות בי"ע, ששם מתגלה החידוש בפועל ממש. ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא.

ול יצירה, ול עשיה. עד שנמשך לתחתון, הנמצא בעוה"ז.

והבן זה היטב, ותמשיל כל דבר לנוהג בבניין הבית אצל אדם גשמי. ואז תבין היטב. ונתבאר, שאין לך שום חידוש שיתהוה בעולם, שלא יהיה נמשך משורשו הכללי שבא"ס ב"ה. ומשורשו הפרטי באצילות. ואח"כ עובר דרך בי"ע, ומקבל בחינת נברא. ואח"כ הוא מתהווה בעוה"ז. ותשכיל זה היטב. [...]

לא) מתוך שמחשבת הבריאה הייתה ליהנות לנבראיו, מכאן אנו למדים שיש לו רצון להשפיע. ומתוך שאנו מוצאים בעוה"ז, שהמשפיע מתגדל בקורת רוחו בעת שמתרבים המקבלים ממנו, והוא מתאווה לריבוי המקבלים, הנה מבחינה זו אנו אומרים, שהמוחין מתגדלים באצילות, בעת שהתחתונים זוכים לקבל השפעת האצילות, או שמפרנסים אותו. וכן להפך, בעת שאין התחתונים כדאים לקבל שפעו, נמצאים המוחין בשיעור הזה, כמו שמתמעטים. כלומר, שאין מי שיקבל מהם.

לב) ותדמה זה אל נר: שבין אם תדליק ממנו אלף אלפי רבי רבבות נרות, או לא תדליק ממנו כלום, לא תמצא מחמת זה שום שינוי באפס מה, בנר עצמו.

או, כמו אדם הראשון: בין אם יצאו ממנו רבי רבבות בנים כמונו היום, ובין אם לא היה מוליד כלל, לא היה פועל זה על אדם הראשון עצמו, שום שינוי משהו.

כן עולם האצילות, כשהוא לעצמו, אין בו ח"ו שום שינוי משהו, בין אם התחתונים מקבלים הימנו שפעו בשפע גדול, ובין שאינם מקבלים כלום הימנו. וכל הגדלות האמורה, רובצת רק על התחתונים בלבד.

לג) אמנם לפי זה, לשם מה היה להם לבעלי הזוהר, לתאר את כל השינויים האלה בעולם האצילות עצמו? היה להם לומר במפורש, רק כלפי המקבלים שבבי"ע, ולא להרבות דברים כל כך באצילות, שנצטרך לתרץ עליהם תירוצים?

אכן, יש בזה סוד נמרץ מאוד ומאוד. והוא סוד "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב). כי באמת, יש בזה חפץ אלקי, שאלו הדימוים, המתפעלים רק בנשמות המקבלים, יתראו אל הנשמות, כמו שהוא ית' עצמו משתתף עמהם, כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות.

בדומה לאב, המצטמצם, להראות לבנו יקירו הקטן, בפנים של צער ובפנים של נחת, אע"פ שאין בו לא מן הצער ולא מן הנחת כלום, אלא עושה זאת, רק להפעיל את בנו החביב, ולהרחיב הבנתו, בכדי להשתעשע עמו. ורק אחר שיגדל, ישכיל וידע, שכל מה שעשה אביו, לא היה בו שום ממשיות יותר, אלא רק בכדי להשתעשע עמו.

כן הוא בעניין אשר לפנינו: אע"פ שכל אלו הדימוים והשינוים, מתחילים רק בהתפעלות הנשמות, ובהם הם מסתיימים, מכל מקום בחפץ אלקי מתדמה להם, כאלו הם נראים בו ית' עצמו. ועושה ית' וית' זה, בכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות במידה הגדושה ביותר, שהוא בכלל מחשבת הבריאה, בכדי ליהנות לנבראיו.

לד) ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל חוש הראייה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית, המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואף על פי כן, מה שאנו רואים מחוץ לנו אינו עניין אמיתי, מכל מקום כמה יש לנו להודות להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה נתן בנו כוח, להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, הייתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים נעשים בפנימיות הנשמות המקבלות, מכל מקום הן רואות את הכל במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאה.

וכמו כן תשפוט מהמשל הנ"ל: אע"פ שבפועל אנו רואים הכל ממול פנינו, מכל מקום, כל בעל שכל יודע בבירור, שכל הנראה לנו אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימוים הן רואות במשפיע, מכל מקום, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע. ודוק בדברים, כי אין בכוחי להרחיבם יותר. [...]

מ) וקרא עצמו בשמות: "אל", "אלקים", "שדי", "צבאות", "אהי"ה". בכדי שיכירו אותו ית', בכל מידה ומידה שבו. כי עשרה שמות שבתורה שאינם נמחקים, הוא סוד עשר הספירות, כמו שכתוב בזוהר ויקרא, אות קס"ח:

א. ספירת הכתר נקראת אהי',

ב. ספירת החכמה נקראת יה',

ג. ספירת הבינה נקראת הוי"ה בניקוד אלקים,

ד. ספירת החסד נקראת אל,

ה. ספירת הגבורה נקראת אלקים,

ו. ספירת תפארת נקראת הוי"ה,

ז. ב' הספירות, נצח והוד, נקראות צבאות,

ח. ספירת היסוד נקראת אל חי,

ט. ספירת המלכות נקראת אדנ"י.

מא) שאם לא היה מתפשט אורו ית' על כל הבריות, על ידי שנתלבש כביכול באלו הספירות הקדושות, איך היו הבריות זוכות להכיר אותו ית', ואיך היה מקוים הכתוב "מְלֹא כל הארץ כבודו"?

פירוש, שבזה מתרץ את החפץ האלקי, להראות אל הנשמות כמו שבו עצמו היה, אלו השינוים שבהספירות. שהוא, בכדי ליתן מקום להנשמות, להכרה והשגה מספקת בו ית'. כי אז יקוים הכתוב: "מלא כל הארץ כבודו".

___________________________

"בֹּא וראה, כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו, זה שכתוב, וייצר ה' אלקים את האדם, בשם מלא, כמו שהעמדנו, שהוא שלמות הכל וכלל הכל. וכל מה שלמעלה ושלמטה, הכל נכלל באדם" (זוהר תזריע).

הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בָּאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם.

בעל הסולם, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות א

התעוררות ותשוקה

פרשת לך לך

____

וייקח אברהם את שרי

פרשת לך לך

אברהם השרה מטהרים את בני העולם

פרשת וירא

באר שבע

זוהר חדש, תולדות

גלגולו של אדם הראשון

פרשת בהר

מתנות לבני הפלגשים

פרשת חיי שרה

ספרי החכמה של בני קדם

פרשת וירא

אלה תולדות השמים והארץ בְּהִבראם

פרשת לך לך

ספר היצירה

זוהר חדש, יתרו

אברהם, שרה, יצחק ורבקה

פרשת לך לך

ישקני מנשיקות פיהו

פרשת תרומה

ראה חיים עם אישה אשר אהבת

פרשת מקץ

היכל האהבה

פרשת ואתחנן

אהבה היא כלל התורה

פרשת ואתחנן

עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה

פרשת ויחי

ממלחמה לאהבת אחווה

פרשת אחרי מות

אהבת חברים

פרשת כי תשא

שבת אחים גם יחד

זוהר חדש, חקת

גילוי סודות התורה – לחברים

פרשת פנחס

לָדוּר במקום של אנשי מעשה

פרשת בא

להיפרד מרשעים

פרשת וארא

הקודח חור בספינה

פרשת נשא

חברים שעוסקים בתורה מוגנים

פרשת ואתחנן

הולך וָאוֹר עד נְכוֹן היום

פרשת וישלח

נפש, רוח, נשמה (נר"ן)

פרשת לך לך

אור הגנוז ואור שבו מתקיים העולם

פרשת אמור

אין סוף - לא יש סוף

פרשת פקודי

בריאת העולם באותיות

פרשת ויגש

האות ב

פרשת שמיני

חמישה מוצאות הפה

פרשת לך לך

אותיות - זכרים ונקבות

פרשת ויצא

כי נר מצווה ותורה אור

פרשת תרומה

אִשָּׁה - אש ה'

פרשת בראשית

עיקר הבית הוא עשתו

פרשת בראשית

מחנה ישראל

פרשת ויקהל

להט החרב המתהפכת

פרשת ויקרא

דבורה וחנה

פרשת ויקרא

היכלי נִשמות הנקבות

פרשת שלח לך

ברכה לנשים - דרך הגברים

פרשת ויחי

מי שלא נשא אישה הוא פגום

פרשת ויקרא

אדם כלול זכר ונוקבא יחד

פרשת נשא

נשמה של זכר ונשמה של נקבה

פרשת תזריע

לזכות לבנים

פרשת וישב

____

____

על משכבי בלילות

פרשת תזריע

גלות השכינה

פרשת ויקרא

ארבע גלויות

פרשת כי תצא

ברח דודי ודמה לך צבי

פרשת שמות

ונתתי משכני בתוככם

פרשת בחוקותי

משך הגלות

פרשת כי תשא

בְּעִתָּהּ אחישנה

פרשת וירא

משל המלך והמלכה

פרשת ויקרא

כמידת הכיסוי כן מידת הגילוי

פרשת וירא

החושך שלפני הגאולה

זוהר חדש, בראשית

בית לחם

פרשת ויחי

בעזרת הזוהר נצא מהגלות

פרשת נשא

כדור הארץ עגול

זוהר חדש, בראשית

שינויי האוויר

פרשת ויקרא

הארץ רועשת

פרשת שמות

כשבני אדם משחיתים דרכם

פרשת נח

דור המבול

פרשת נח

הכוכבים

פרשת פנחס

פולחן השמש

פרשת כי תשא

עיניו של האדם

פרשת ויחי

אדם – עולם קטן

פרשת לך לך

הקב"ה מזווג זיווגים

פרשת לך לך

השתוקקות

פרשת לך לך

אחד - זיווג השלם

פרשת ויקרא

קנאה, תשוקה, אהבה

פרשת נח

רחצתי את רגליי

זוהר חדש, בראשית

כתפוח בעצי היער

פרשת אחרי המות

אין טוב אלא מתוך הרע

פרשת תצווה

אין דבר שאין לו צורך

פרשת אחרי המות

חדוות הלימוד

פרשת תולדות

והנה טוב מאוד

פרשת אמור

הכל נצרך בעולם

פרשת יתרו

בני ישמעאל

פרשת וארא

ביאת המשיח

פרשת שמות

מלך המשיח - הנוקבא

פרשת ויחי

אותות המשיח

פרשת וירא

סודות התורה מתגלים בימות המשיח

פרשת ויקרא

התגלות החכמה לכל העמים

פרשת וירא

כשושנה בין החוחים

פרשת כי תשא

פתחי לי אחותירעייתי

פרשת אמור

חמץ ומצה

פרשת תצווה

קריאת ים סוף והאיילה שצריכה ללדת

פרשת בשלח

מצווה לספר ביציאת מצרים

פרשת בא

הגאולה העתידה

פרשת תזריע

בתחילה היצר הרע הוא כאורח

פרשת ואתחנן

איך יצר הרע מפתה את האדם

פרשת וירא

התמודדות עם יצר הרע

פרשת מקץ

שני מלאכים

פרשת תולדות

בכל לבבך

פרשת תרומה

הר גבוה או חוט השערה

פרשת וישב

רכיבה על החמור

פרשת פנחס

יראה - המצווה הראשונה

הקדמת ספר הזוהר, "פקודי אורייתא, פקודא קדמאה"

ה' אורי וישעי, ממי אירא

פרשת במדבר

אין תורה - אין ירושלים

פרשת ויצא

שמחו את ירושלים

פרשת במדבר

חומות ושערים

פרשת בא

ציון

פרשת אחרי מות

ירושלים - של מעלה ושל מטה

פרשת חיי שרה

הבורא הציע את התורה לכולם

פרשת בלק

נעשה ונשמע

פרשת לך לך

דודי לי ואני לו

פרשת נח

המקטרגים חוזרים לאהוב את ישראל

פרשת אמור

מעשי ישראל קובעים הכל

פרשת ויחי

בגלות, ישראל ניזונים משִירָיים של האומות

פרשת תרומה

כשישראל נופלים, הם גרועים יותר מכולם

פרשת ויחי

שהות ישראל בקרב עם אחר מחזקת אותו

פרשת שמות

סיבת צערם של ישראל

פרשת פנחס

חושך שבטו, שונא בנו

פרשת שמות

משל המטרוניתא והפילגשים

פרשת בשלח

אל תיראי תולעת יעקב

פרשת וישלח

להרהר בלבו

זוהר חדש, בראשית

קשיות הלב

פרשת בהעלותך

עיניים לראות ולב להשגיח

פרשת אחרי מות

חכמה עליונה

פרשת תולדות

פקיחת עיניים

פרשת ואתחנן

החכמה שהאדם צריך לדעת

זוהר חדש, שיר השירים

יונה שירד לספינה

פרשת ויקהל

אם יסתר איש במסתרים

פרשת נח

אדם ובהמה

פרשת שלח לך

לפדות פטר חמור - לפדות נפשו

פרשת קורח

נשמת אדם הראשון

פרשת וארא

היה, הווה ויהיה - בבת אחת

פרשת אחרי מות

הנשמה כלולה מהבורא ומהשכינה

פרשת תרומה

אחת היא יונתי תמתי

פרשת חיי שרה

נשמה ואהבה

פרשת ויחי

בני אדם ומלאכים

פרשת אחרי מות

כיתרון האור מתוך החושך

פרשת תזריע

שמעון מן השוק

פרשת בראשית

יום ליום יביע אומר, לילה ללילה יְחַוֶּה דעת

הקדמת ספר הזוהר

ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד

פרשת תולדות

צדקה לעני

פרשת בחוקותי

פרשת תרומה, מעשר וחלה

פרשת ויקרא

הערב רב מעכבים את ישראל בגלות יותר מהאומות

פרשת פנחס

התרחקות מפנימיות התורה

פרשת נשא

בהמה ואדם

פרשת נשא

חמישה מינים בערב רב

פרשת בראשית

עבודה זרה

פרשת כי תצא

הצדיק חייב לקנות את הרשע

פרשת תרומה

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

פרשת משפטים

מחלותיהם של צדיקים

פרשת פנחס

אהובו של המלך

פרשת תרומה

מעשה מרכבה

פרשת פקודי

אור שנגלה מתוך החושך

פרשת תצווה

לחם ויין

פרשת וארא

חשיבותו של המלח

פרשת ויחי

גלי הים

פרשת נח

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה

פרשת ויחי

תפילה הנכללת בג' קווים

פרשת וישלח

דוד ובת שבע

פרשת נח

אישה כי תזריע וילדה זכר

פרשת תזריע

קול גלגל המתגלגל

פרשת ויחי

איילת השחר

פרשת פנחס

הישיבה במערה

הקדמת ספר הזוהר

בעל הנרות

פרשת יתרו

ספר הזוהר - תיבת נח

פרשת בהעלותך

הקב"ה גוזר וצדיק מבטל

פרשת ויקרא

פתיחת האִדרא זוטא

פרשת האזינו

הסתלקות ר' שמעון בר יוחאי

פרשת האזינו, אדרא זוטא

הרצון מגלה סודות העליונים

זוהר חדש, בראשית

המושלים על רצון לבם

פרשת וירא

על מגדל בבל ועל רצון משותף

פרשת נח

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

פרשת וארא

החולק על השלום

פרשת קורח

אם הם בשלום, אין הדין שולט עליהם

פרשת מקץ

קרבת הצדיקים מרבה שלום בעולם

פרשת ויגש

ההולך בדרך האמת

פרשת מקץ

עבדו את ה' בשמחה

פרשת ויקרא

שמחה עליונה

פרשת תצווה

מקום שלם, מקום שמחה

פרשת ויחי

סיבתה של שמחת הלב

פרשת וארא

שכרו של המשמח את הבורא

פרשת פנחס

הביאני המלך חדריו

פרשת אחרי מות

כל הטוב

פרשת חיי שרה

חירות ממלאך המוות

פרשת חיי שרה

חיים עליונים

פרשת וישלח

בתורה נברא העולם

פרשת תרומה

העוסק בתורה מקיים את העולם

פרשת תולדות

לימוד לשם שמים

פרשת לך לך

תורה שאינה עולה למעלה

פרשת ויחי

דברי תורה צריכים כוונה

פרשת נח

סודות עליונים שמתגלים לרגע ושוב נעלמים

פרשת תולדות

לעורר את האהבה

פרשת משפטים

התורה לא באה לספר סיפורים בפשטות

פרשת בהעלותך

למי נראית התורה ריקנית

פרשת ויצא

רפואה לכל צרות העולם

פרשת ויחי

תורה שבכתב ותורה שבעל פה

זוהר חדש, תולדות

חוט של חסד

פרשת מקץ

אהבה רבה בלילה

פרשת אחרי מות

הקמים ממיטתם לעסוק בתורה

פרשת ויקרא

מתנות לבני ההיכל

פרשת בשלח

שישים נשימות

פרשת ויגש

התורה שלומדים בלילה צחה יותר

פרשת ויקרא

בני האמונה - היודעים לייחד השם הקדוש

פרשת ויקרא

כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עֲשֵׂה

פרשת פנחס

בינוני

פרשת בא

תמיכה מהבורא

פרשת ויצא

התעוררות העליון

פרשת לך לך

הבא להיטהר

פרשת לך לך

מי שמתקדש, מקדשים אותו

פרשת ויקרא

בניית המקדש

פרשת נח

עשיית משכן

פרשת פקודי

מוליך החמורים

פרשת תרומה

לפי מה שמשער בלבו

פרשת וירא

התיקון הוא רק בעולם הזה

פרשת קורח

רמ"ח איברי הנשמה

פרשת שופטים

שס"ה גידי הנשמה

פרשת פקודי

שעיר לעזאזל

פרשת אמור

תוכחה מאהבה

פרשת תזריע

שנה - מחזור תיקון

פרשת אמור

תפילה לעני

פרשת יתרו

שערי דמעות

פרשת פקודי

תפילת רבים

פרשת ויחי

בתוך עמי אנוכי יושבת

פרשת ויצא

כמות ואיכות

פרשת תרומה