Left Sidebar Content

משמעות החיים

אתאיזם, אמונה וקבלה

כוח עליון, קיים או לא? יש המאמינים שכן, אחרים מאמינים שלא. אתאיסטים. סקרים מראים שעם הזמן עולה מספרם של האתאיסטים, הלא-מאמינים, ברחבי העולם, אבל עדיין רוב בני האדם מאמינים בכוח עליון כלשהו. בנוסף, אנשים צעירים וכן אנשים עשירים נוטים יותר לאתאיזם. מעבר לנתונים היבשים, עולות כמה שאלות: במה שונה האדם המאמין מהאתאיסט? מדוע בעבר היו יותר מאמינים בכוח עליון והיום פחות? ומה זה אומר על מה שצפוי למין האנושי באופק?

אנחנו חיים בתוך הטבע, אשר בו פועלים כל מיני כוחות ומתקיימים חוקים שונים. חלק מהם כבר גילינו, אחרים עדיין לא. כל מה שכבר גילינו נחשב בעינינו כקיים, לגבי דברים שאותם טרם גילינו יכולה להיווצר מחלוקת. בדרך כלל נוצרת מוסכמה חברתית כלשהי, קונצנזוס אשר מושפע מחינוך, תרבות של אומה או קבוצת אנשים בתוכה, נטיות פנימיות, אמונות שעוברות מדור לדור וכן הלאה. את הכוח העליון האנושות לא מגלה, אבל אין זה אומר שהוא לא נמצא, הרי מי יודע מה נגלה מחר. כל תופעה חדשה שגילינו מתישהו בטבע הפכה עבורנו מאז לעובדה קיימת.

במשך הדורות, מתוך חוסר בטחון כלפי העתיד והחשש מאיתני הטבע, מתוך חוסר הידיעה מה יקרה ברגע הבא, עמים שונים פיתחו לעצמם כל מיני אמונות, טקסים ודתות. כל אלה עזרו להתמודד עם קשיי החיים, לחוש ביטחון ולשמור על החברה במסגרת יציבה. אדם מאמין, לא חשוב במה, נעשה רגוע יותר, שמח יותר. הוא ממלא את חייו בפעולות כלשהן כלפי האל או האלים שלו, יש לו מה למסור לילדיו, חייו מלאים טקסים שמחזקים אותו. מעניין לראות כיצד עמים כמו הפולנים, שבעבר הוחדרה להם הדת באונס, הפכו בהמשך לקתולים אדוקים. דוגמה אחרת סיפקה לנו ברית המועצות: בזמנו הונהגו שם חינוך ומשטר אנטי דתיים, אבל כיום שוב חוזרים צעירים אל הכנסיות. וכך, יחסה של האנושות אל כוח עליון כקיים או לא קיים, משתנה בגלים.

איך שלא יהיה, רוב בני האדם מאמינים בכוח עליון. רואים זאת בבירור בשעה שצרה כלשהי נופלת על האדם. לצורך המחשה, אם מישהו מגלה שבגופו מקננת מחלה קשה או שאחד מיקיריו נקלע לתאונת דרכים ונמצא בסכנת חיים חס ושלום, על פי רוב הוא יחפש איזה יסוד, אמונה כלשהי, כוח עליון שיציל אותו. כמו כן סביר להניח שאדם שייקלע לסערה בלב ים כשהוא ישוב על רפסודה קטנה, יחפש כוח כלשהו שבו יוכל להיתלות. כלומר, הגדרתו של אדם כמאמין או כאתאיסט יכולה להיות מושפעת מרמת הפחד שבה ייבדקו הדברים.

עם זאת, היו בעבר אתאיסטים שהיו מוכנים להישרף ובלבד שלא יחזרו מטענתם: אין כוח עליון! למעשה, גם הם היו מאמינים, אבל לא בכוח עליון כלשהו אלא בדעה שלהם עצמם. מצד אחד, לא היה ביכולתם להוכיח את טענתם, לעשות ניסויים ולומר: 'ראו, אנו עושים כך וכך, ואיפה הוא הכוח העליון שלכם? סימן שהוא לא קיים!', כי ודאי שאין זו ראייה מספקת. אבל מצד אחר, אנשים מפותחים לא מסוגלים לקבל יחס למשהו או למישהו ללא הוכחות ברורות. על סמך מה דורשים מאתנו להאמין, הם שואלים, על סמך זה שאנשים אחרים הגיעו להסכמה חברתית שיש כוח עליון?

הרי אם ניקח חברה מסוימת ונתחיל לשטוף לה את המוח על כך שיש חפץ כלשהו שמסתובב בחלל ומצויד בכוחות עליונים, לצורך הדוגמה, וציבור רחב אכן ישתכנע, אז מכאן ועד לקביעת הדבר כאמת הדרך היא קצרה. אותם אנשים יתחילו לחנך לכך את ילדיהם, תתחיל להצטבר ספרות בנושא, ודאי יקום גם איזה נביא שיאמר שראה זאת בחלום, ואחר יספר כי ראה זאת ממש מול עיניו. בהדרגה, תצטבר תורה שלמה, כביכול, על אודות אותו כוח עליון מיוחד, תפקידו התנהגותו וכולי.

אז איך יודעים מהי האמת? לא יודעים. לא המאמינים ולא האתאיסטים. זאת משום שגילוי האמת דורש גילוי של הטבע כולו. כדי להיות מסוגלים לעשות זאת, דרוש לנו כלי מחקר מיוחד שיעזור לנו לפתוח בפנינו את כל מערכת הטבע. רק אז נוכל לדעת בבירור האם יש כוח עליון או לא, האם מוגדרת תכנית התפתחות לעולם או לא, האם היא קשורה להתפתחותנו כאנושות וכפרטים או לא, וכן הלאה. המדע שמספק כלי מחקר ייחודי כזה נקרא חכמת הקבלה.

חכמת הקבלה היא שיטה מדעית לגילוי הכוח העליון לאדם במהלך חייו בעולם הזה. אין היא שייכת לאמונה עממית, שבה נהוג ללכת בעיניים עצומות ולומר "אני מאמין". הקבלה נחשבת לפנימיות התורה, לנשמת היהדות, והיא מלמדת את הדרך שבה גילו אבותינו את הכוח העליון. על כך נאמר "דע את א-לוהי אביך ועבדהו" (דברי הימים א, כח).

הרמב"ם קובע: "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון" (הלכות יסודי התורה, א). לדעת פירושו לגלות, להשיג, כמו שמסביר "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג: "זהו כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה, כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם ומילה... דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעיניים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידיים, אין המקובלים מכנים אותו בשם השגה" ("מהותה של חכמת הקבלה").

בעבר היה העם שלנו בגובה רוחני, כלומר בגילוי של הכוח העליון, אבל מאז חורבן הבית נשמת היהדות נחרבה. שנאת חינם ריסקה אותנו כחברה וגם ניתקה אותנו מהכוח העליון, שתכונתו היא אהבה ונתינה טהורה. לתוך החלל שנוצר נכנסה האמונה העיוורת, ובעקבותיה צמחו הנצרות והאסלאם. עם זאת, בכל דור היו יחידים שלא הסתפקו באמונה העממית ודרשו מחקר וגילוי. הם ביקשו לדעת לשם מה הם חיים, להבין את החיים לכל עומקם ולהשיג את מטרת הקיום. הם הגיעו אל חכמת הקבלה, פיתחו בקרבם טבע שני של אהבה ונתינה, ובעזרתו גילו וחקרו את הא-לוהות.

במבט קדימה על עתיד האנושות, יש לקוות שבעזרת חכמת הקבלה נחסוך התנגשות חזיתית בין מאמינים ואתאיסטים. בסופו של דבר, שני הזרמים האלה יהיו מוכרחים להתקדם מרמת האמונה לרמת הגילוי של הכוח העליון. האתאיסטים יצטרכו לגלות אותו ככוח העליון של הטבע, והמאמינים יצטרכו לגלות בחוש שזו אכן עובדה קיימת ולהבין לאן הכוח הזה מקדם אותנו כמין אנושי.

מן המקורות

"חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שרשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלוקותו ית' לנבראיו בעולם הזה. וכאן נוהגים כלל, ופרט: 'כלל' - כלומר, כלל האנושות, המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמו שכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו, י"א), "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדלם" (ירמיהו, ל"א), ואומר "ולא יכנוף עוד מורך, והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו, ל'). 'פרט' - היינו, שאף מקודם שלמות כלל האנושות כולה, בכל דור ודור, נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה. כי אלה הם הפרטים, הזוכים בכל דור ודור, למדרגות מסוימות, בעניין גילוי אלוקותו" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, "מהותה של חכמת הקבלה").

"כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון. על מה ברא כל הבריות האלה, ומה הוא רוצה בהם, ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם" (הרמח"ל, ספר "קל"ח פתחי חכמה", פתח ל)

"כתוב, 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים', הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולא באמונה בלבד... הדברים האלה שצריכים אנו לדעת, אמור לי אתה מאין נדעם? ואיזו חכמה תודיעם לנו? מחכמת פשט התורה לא נוכל להבין את זאת, כי על מה סובב פשט התורה? רק על המצוות, על אופן עשייתם וכל משפטיהם, או על סיפור המעשים שהיו, אשר מוזכרים בה... ואם מכל אלה לא תוציא ידיעה זאת, עדיין מוטל עליך לקיים מצווה זו, וצריך שתמצא דרך לקיימה. ואין זה כי אם בחכמת האמת הזאת" (הרמח"ל, כללי ספר מלחמות משה, כלל א).

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 862 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content