Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות

האם אני מיוחד?

הילדים שלי, הם כל כך מיוחדים. לפעמים אני כמעט משתגע מרוב אהבה. וגם אני, אם כבר שאלתם, לגמרי לא כמו כולם. עם כל הצניעות, יש בי דברים מיוחדים. מוכרת לכם התחושה? מסתבר שהיא לא ממש מיוחדת, אלא טבועה בכל אדם. למה זה כך? מאיפה זה נובע? והכי חשוב, לאן תוכל הייחודיות שבנו לקדם אותנו, אם באמת נצליח לאתר אותה ונמקסם את כל הפוטנציאל שלנו? כמה תובנות מהחכמה העתיקה של הקבלה, למי שהאפור של החיים קטן עליו.

נתחיל בהתחלה, או ביתר דיוק, בהתחלה של ההתחלה. מפני שהבורא הוא אחד, יחיד ומיוחד, בכל נברא ונברא טבוע חלק שרוצה להיות מיוחד לא פחות ממנו, מהבורא. להיות כמו הכוח העליון, הכוח האחד, שאין עוד מלבדו. זהו השורש הרוחני לשאיפה להרגיש מיוחד.

ועכשיו ננחת קצת לקרקע. בני אדם משתוקקים להיות מיוחדים מפני שבתוך תוכם הם מרגישים שהם לא נצחיים. לכן הם שואפים להיות מיוחדים במשהו, להשאיר אחריהם חותם כלשהו, יצירה, משהו בעל ערך. שלא יישכחו כך סתם לאחר מותם, כאילו לא היו כאן מעולם. אפילו הולדת ילדים מבטאת איזשהו חלק בקביעת הנצחיות של האדם.

ביחס לדורות קודמים, כיום אנו מצויים בתקופת מעבר שבה אין לאנשים שאיפות גדולות בתחומים כמו אמנות, תרבות או מדע. הדור הצעיר מרוכז בתפנוקי החיים כאן ועכשיו, פחות מעניין אותו מה יהיה אחר כך. מצד אחד התקשורת מבלבלת את כולם, מצד שני כל אחד יכול להציג את עצמו במרחבי הרשת כאדם הכי מיוחד בעולם. כאילו.

אם נחקור קצת יותר לעומק את המושג ייחודיות נגלה שכל אדם מממש את הנטיות שטבע בו הטבע. לאמתו של דבר, אין כאן שום דבר שאפשר לזקוף לחשבונו של האדם עצמו. גם זה שחושב שהוא הכי מיוחד שיש, בסך הכול מממש את מה שנתן לו הטבע. מאיזו נקודה אפשר להתחיל לדבר על פעולה עצמאית ומיוחדת מצד האדם, הנברא? רק כשהוא מתעלה מעל הטבע שלו ונעשה דומה לבורא.

במה מדובר? מלכתחילה, כולנו חלקים מכלי אחד גדול שטבעו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. בתהליך הבריאה, הכלי האחד הזה נשבר להרבה מאוד רסיסים. בכל אחד מהחלקיקים האלה יש הצטברות מיוחדת של תכונות. כל עוד אנו משתמשים בתכונות אלה כדי למלא את עצמנו בלבד, התנהלות שאותה מכתיב האגו של האדם באופן טבעי, כל יום שעובר מקרב אותנו אל המוות.

מי שרוצה לממש את עצמו בצורה מושלמת ולהתחבר לנצחיות שבבריאה, עליו לפתח טבע שני, לא אגואיסטי. זוהי משמעות הביטוי "להידמות לבורא". להיות דומה לבורא פירושו לרכוש כוונות נעלות של אהבה ונתינה טהורה, כמו של הכוח הטוב והמיטיב שמחייה את כל הבריאה. כשאדם לומד איך לעשות זאת, הוא מתחיל לגלות במה הוא באמת מיוחד. צורת האהבה שמתפתחת בו כלפי הזולת, לאף אחד אין כזו, רק לו.

כל עוד אנחנו מושכים הכול לעצמנו, אנו מאוד דומים זה לזה. לעומת זאת בנתינה, בהשפעת כל טוב לאחרים, אין איש שדומה לרעהו. מתוך המבנה הפנימי הייחודי שלו, כל אחד מבטא תכונה מסוימת של הבורא באופן שרק הוא מסוגל, ולא אף אחד אחר.

כשמתפתח באדם הרצון לתת לאחרים הוא מגלה שלו עצמו אין מה לתת, אבל ביכולתו להתקשר לבורא ולקבל ממנו כוחות, הבנה, הכוונה, כל מה שצריך כדי להשפיע לזולת כל טוב. האדם נעשה אז צינור להשפעת שפע מהבורא כלפי כל הנבראים, ובכך הוא הופך לשותף של הבורא. הוא מפתח את הנשמה שלו, מה שנקרא חלק א-לוה ממעל, ורואה שהיא באמת מיוחדת במינה, שלמה ונצחית.

יותר גדול מזה - אין. שנזכה לממש.

מן המקורות

"הגם שמידת היחידיות נמשכת לנו ישר מהבורא, יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התיישבה בתוך האגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהייתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם... וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של 'השפעה לזולתו', ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של 'קבלה לעצמו'".

בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, "השלום בעולם"

"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה. אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות".

בעל הסולם, "מהות הדת ומטרתה"

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 916 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content