Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות

השאיפה להרמוניה בחיים

כשמשהו יוצא לא כמו שציפיתי, אני משתגע. זה לא מסתדר לי בראש, לא בא לי טוב, מוציא אותי מאיזון. אפילו אם קרה משהו טוב כביכול, אבל הוא לא מתאים לתכניות שהיו לי מלכתחילה, אני לא מרגיש סיפוק. מאיפה זה נובע? ועוד קושיה: למה אנשים שאנחנו מכירים אהובים עלינו, למרות כל הפגמים שלהם? ואחת אחרונה: איך אפשר להסתדר עם מישהו שמה שנחשב עבורו כסדר נראה לי בלאגן מוחלט?

אנחנו בנויים מחומר יסודי של רצון ליהנות. עבור הרצון ליהנות, סדר זו תחושה של התאמה בין מה שרצינו לקבוע מראש לבין מה שיצא בפועל. בין הרצוי למצוי. אפילו אם תוצאה היא שלילית לכאורה, אבל התאימה למה שצפיתי שיקרה, אז אני חש שבע רצון כי הדברים מתנהלים לפי הבנתי וציפיותיי. אני נמצא בשליטה, הכול מתנהל לפי הסדר שלי. אי סדר, לעומת זאת, מאיים עליי, כי הוא מצביע על אובדן השליטה במתרחש.

אנחנו אוהבים אנשים שהתרגלנו אליהם גם אם יש בהם דברים שלא מוצאים חן בעינינו, מפני שהם עונים על הציפיות שלנו. אחרי ששוב ושוב זיהינו אצלם אותה התנהגות, היא כבר לא נחשבת עבורנו לפגם. אנחנו מכירים את התופעה, מודעים לכך שהיא תתרחש, ולכן היא נכנסת להגדרות הסדר שלנו.

כל אדם הוא שונה ומיוחד, ולכל אחד יש הגדרת סדר משלו. ייתכן שהסדר של אחד נחשב לבלאגן עבור האחר, אבל זה לא משנה את העובדה שהראשון מרגיש דווקא את הצורה הזו כסדר. רק כך הוא יכול למצוא דברים, ואחרת לא. כך מתוכנתים המוח והלב שלו.

קונפליקטים נוצרים כשהגדרות הסדר של צד אחד לא מסתדרות עם הגדרותיו של הצד האחר. זה נכון לא רק ברמת היחסים הבינאישיים בבית או בעבודה, אלא גם בכלכלה, בחברה, ביחסים הבינלאומיים. כל צד רואה תמונה משלו, צורה משלו, חושב שכך צריכים להיות הדברים מסודרים ולא אחרת. אי היכולת להתעלות מעל השוני בהגדרות הסדר יוצרת קונפליקטים, שעלולים להידרדר לכדי מאבקים ומלחמות. כיום, בעידן שבו כל אחד חופשי לעשות מה שבא לו אך בני אדם מתקשים להסתדר זה עם זה, אנחנו מוכרחים ללמוד כיצד להתחבר נכון זה לזה, אחרת העולם יתפורר.

השלב הראשון הוא ללמוד להתעלות מהראייה הפרטית שלנו אשר מתוכה אנו שופטים את האחרים. לשם כך עלינו כמו ללבוש על עצמנו מערכת מיוחדת, מעין עטיפה חיצונית, שתאפשר לנו להתקשר לזולת בטוב ולקבל אותו בדרך טובה ונעימה. המערכת שמאפשרת זאת נקרא "אהבה".

שכחו מאהבה במובן המוכר של המילה, אהבה רומנטית לבני זוג או אהבת הורים לילדיהם, כי בסופו של דבר זהו יחס שמעניק לנו מילוי אגואיסטי. בעומקו של המושג "אהבה" נמצא משהו שלא קיים כלל בעולמנו. משהו שמנוגד לטבעו האנוכי של האדם. מדובר בקבלת כוח נוסף מהטבע, כוח של השפעה (מלשון הענקת שפע), כוח אהבה שאינה תלויה בדבר. כשאדם מצליח לרכוש כוח נעלה כזה, הוא מתחיל להתייחס לזולת כאל אובייקט שיקר לו יותר ממנו עצמו.

כוח עליון של השפעה ואהבה מצוי במערכת הטבע, אבל הוא נעלם. אם נדע כיצד לאתר אותו, נוכל לקבל ממנו יחס חדש לאחרים. בזה עוסקת חכמת הקבלה.

כשאנשים יודעים להתחבר בהרמוניה, הם מייצבים ביניהם מערכת אחת שבה כולם פועלים באהבה והשלמה הדדית. כתוצאה מכך שהם נעשים כמנגנון אחד, כגוף אחד, כלב אחד, הם מתחילים להרגיש את הכוח האחד שממלא את כל הבריאה. אותו כוח נעלם של השפעה ואהבה, שנקרא גם בורא או א-לוהים.

אהבה פירושה שאני מקבל את רצון הזולת כחשוב יותר מהרצון שלי, ומעמיד את עצמי לשירות האחרים. אני רוצה להשלים אותם והם אותי, ואנחנו נכללים זה מזה ונקשרים זה לזה באהבה. כך נוצרת בהדרגה הרמוניה כללית, השלמה בין חלקים שונים של מערכת אחת שכל אחד מהם שונה ומיוחד. הכוח שמאפשר את קיום ההרמוניה הוא, שכל אחד מתעלה מהרצון האגואיסטי שלו ורוצה לשרת את רצון הזולת.

בהתקשרות הדדית כזו למערכת אחת אנו מגלים חיות ברמה חדשה שנקראת "חיי העולם הבא". אנחנו כבר לא מרגישים את החיים האישיים של כל אחד בלבד, אלא את החיים הכלליים שזורמים במערכת השלמה, הנצחית והאחת של כללות הטבע.

במה מדובר? אם אני נכלל מהחיים שלך, ואתה משלי, וכולנו נכללים מחיי כל האנושות, החי, הצומח והדומם, אז אנחנו מרגישים חיים נצחיים. כל אחד מרגיש שהוא לא מת, כי החיים שלו מתחילים להיות כלולים מכל צורות החיים שבמציאות. את הכול הוא מקבל כשלו, כי הוא שבר את ההגבלות האגואיסטיות וכבר אינו חי בתוך האגואיזם הצר שלו, אלא במערכת הסדר הכללית.

ודאי שלגופו החלבוני יש זמן קצוב ומתישהו הוא יפסיק להתקיים, אבל הרגשת החיות שלו, הרצון הפנימי שלו כבר התקשר בינתיים לאחרים, ולכן הוא נעשה נצחי. כשמגיע זמנו של אדם כזה להתפטר מגופו החלבוני, הוא לא חווה שום הרגשת סבל, כי עבורו מדובר בלבוש חיצון בלבד. הדבר הפנימי, שעמו הוא ממשיך להתקיים לנצח, זו תחושת החיים הנצחית שאותה הוא רכש בהתקשרות של אהבה אל רצונותיהם של האחרים.

ההתקדמות הזו בתפיסת החיים, מהסדר הפרטי שלנו אל הסדר הכללי, היא פסגת האבולוציה שלנו כנבראים. הסדר הכללי הנכון נקרא הויה אחת, כוח עליון אחד, ואפשר להגיע אליו רק על ידי השפעה ואהבה. כשזה קורה אנחנו נעשים אחד עם כל יתר הנבראים, וכולנו יחד מרגישים את קיומנו השלם והנצחי.

מן המקורות

"אין אדם מוצא לעתיד לבוא אלא האור מה שהמשיך בידיעתו בעולם הזה. ומי שידע הפנימיות, יהנה באור פנימי, ומי שלא השיגו, לא יהנה ממנו על שום פנים".

הרמח"ל, במכתבו לר"י באסאן (ספר "ירים משה", מכתב סב)

"רצה הרצון העליון שיהיה האדם משלים את עצמו ואת כל הנברא בשבילו, וזה עצמו יהיה זכותו ושכרו... שהרי סוף סוף הוא יהיה המושלם, ויהיה מתענג בטובה לנצח נצחים".

הרמח"ל, "דעת תבונות", יד

"אגדור לך היטב פירוש המילים האלו, עולם הזה ועולם הבא, בדברי חז"ל. והוא כמו שמובא בזוהר בשם ספר הבהיר, ששאלו לר' רחימאי, מהו עולם הבא, ומהו לעתיד לבוא? והשיב להם: 'בעלמא דאתי ובא'. כלומר, שהשפע עומד לבוא לפנינו. עיין שם. והנך רואה היטב ההפרש והגדר, בין עולם הזה לעולם הבא. אשר עניין הזה, הוא המושג לנו 'בהווה', או שכבר השגנו 'בהיה'. מה שאין כן עניין עולם הבא, שאותה עדיין לא השגנו כאן עכשיו 'בהווה', אלא שראוי לבוא לנו 'ביהיה'. דהיינו, לאחר זמן. אבל שניהם מדברים במה שאדם משיג ומקבל בעולם הזה" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, איגרת נה).

מאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 913 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content