Left Sidebar Content

משמעות החיים

התנתקות מהאגו

על פי הקבלה ישראל מצויה בסכנה קיומית שההתנתקות היא רק השלב הראשון שלה. על התפקיד הרוחני של עם ישראל

היום, כחודש לפני ההתנתקות מגוש קטיף וחבל עזה נעשים עדיין ברחבי הארץ ניסיונות נמרצים להפוך את הקערה על פיה. ניסיונות שווא אלו משולים לחולה סופני שרופאיו מציעים לו במשך תקופה ארוכה מזור למחלתו אך הוא ממאן לשמוע, ואילו כעת בשעה שהוא רואה את מר גורלו, הוא מנסה בכוחותיו האחרונים לשנות את שהוכרע מזמן. אך הבעיה איננה של "תומכי או מתנגדי" אלא היא בעיה כוללת עמוקה, חריפה ומכאיבה של עם ישראל כולו.

לאחר 2000 שנה, ארבע גלויות, שואה איומה ואינספור ניסיונות כושלים להקים כאן קיבוץ גלויות שאותו נתיך לעַם; מפולגים ומפורדים יותר מאי פעם, אנו ניצבים שוב על סף סכנה קיומית.בזמן זה, בעת שהעם מפולג ושנאת החינם מאיימת מכל עבר, מציעה לנו חוכמת הקבלה אבחון מצב ויחד עם זאת גם דרכי טיפול פרקטיים בבעיה. יש להבין כי אין מדובר במאמר פוליטי, ואין בו להביע תמיכה בצד או בצעד כזה או אחר.

חוכמת הקבלה עוסקת בחקר המציאות הרוחנית, ברובד העדין של הכוחות הנמצאים מעבר לחומר ומנהלים אותו לפי חוקיות של שורש וענף המשתלשל ממנו. המחקר הפנימי מנהיג אותנו להבנה מעמיקה של עולם הסיבות, המתגשמות לעינינו כתוצאות בעולם שלנו, ומובילות להתרחשותם של האירועים השונים בהם אנו חוזים.

 

על פי מאזן הכוחות הרוחניים ברור לכל כי בצורה הנוכחית עם ישראל  אינו שולט או מנהיג את מצבו, אלא מנוהל לחלוטין על ידי יתר אומות העולם. כל עוד כך הם פני הדברים, אובדן דומה עתיד להתרחש גם ביהודה ושומרון, ירושלים וכך גם ביתר חלקי הארץ.

לאורך הדורות התריעו המקובלים מפני מצב זה בהזדמנויות אינספור.  דגש מיוחד נתנו לנושא שני המקובלים הגדולים בזמננו הראי"ה קוק (1865 -1935) והרב יהודה הלוי אשלג (1885-1954) הנקרא גם "בעל הסולם", על שם פירוש הסולם המלא שכתב לספר הזוהר.

ב"מאמר לסיום הזוהר" כותב בעל הסולם: "... כי העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו  בענין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות... הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים".

התגברות האגואיזם היא המקור למשבר הכללי אותו חווה כיום האנושות. דומה כי בתחומים רבים, החל מהמישור האישי, דרך המישור המשפחתי, הלאומי ועד המישור העולמי, נתקלים אנו בתופעות קשות, ההולכות וגוברות, כאשר שום פתרון להן אינו נראה באופק.

במישור האישי נוסק הדיכאון לממדים שלא ידענו כמוהם מעולם, וגורר אחריו שימוש באלכוהול, בסמים, ובהתמכרויות אחרות, כמפלט. במישור המשפחתי מתרסק התא המשפחתי; מקרי האלימות המשפחתית, הניכור והגירושים מצויים בעלייה מתמדת. במישור הלאומי, הקיטוב ואי השוויון בחברה גדלים, מערכת החינוך מצויה בשפל חסר תקדים, הסתאבות ומקרי שחיתות בשלטון המקומי והארצי מתגלים חדשות לבקרים.

במישור העולמי, מלחמות, התקפות טרור, משברים חברתיים וכלכליים מחד, כמו גם אסונות טבע מאידך, הפכו לחלק משגרת חיינו.כותב על כך הראי"ה קוק: "השעה מזרזת ביותר ויותר אותנו את חובתנו הנמרצה, לחגור את כל כוחותינו המעשיים והרוחניים כולם, לאזור ישראל בגבורה ולעטרו בתפארה, לאחד מפלגות וכוחות מפוזרים, להיעשות לב אחד ומחשבה מרוכזת אחת." (אגרות הראי"ה ב' עמוד שכ"ט).

על פי חוכמת הקבלה, עם ישראל ראוי להיקרא "עַם", במידה וכל חברי האומה מחוברים יחדיו באהבה. הוא יצדיק את קיומו ויהיה ראוי לחיות על אדמת ארץ ישראל רק במידה בה תתקיים בינינו אהבת אחים.

חוק זה נובע ישירות מהמישור הרוחני, ובא לידי ביטוי במהלך ההיסטוריה. כך אנו רואים שבתקופות שלפני חורבן בית המקדש הראשון והשני, עסק עם ישראל באהבת אחים. משום שהתאים את עצמו ל"חוק הרוחני" - מימש זאת גם באופן גשמי וזכה לשבת על אדמת ארץ ישראל. בתקופות בהן נוּשל מזכות זו ויצא לגלות, הסיבה הייתה התגברות שנאת החינם, התגברות האהבה העצמית - האגואיזם.

בעל הסולם כותב, כי למרות שניתנה לעם ישראל ההזדמנות לשוב אל ארץ ישראל הגשמית לאחר אלפיים שנות גלות, הוא עדיין לא מימש אותה בפועל. כלומר שהייתנו בארץ מותנית במימוש אהבת ישראל, שהיסוד לקיומה הוא החיבור בינינו כאמצעי לחיבור אל החוק הכללי המנהיג את המציאות, זו המשמעות של ישר-אל. למרבה הצער, כיום לא רק שאנו רחוקים ממצב נעלה זה, אנחנו אף איננו פועלים לקרבו.

הטבע שלנו - האגואיזם, אינו מאפשר לנו לממש זאת. לשם כך אנו זקוקים לעזרה מהכוח העליון עצמו. את הכוח להשיב את הייחוד בינינו, אנו יכולים לשאוב מלימוד חוכמת הקבלה ומקורותיה האותנטיים. זו סיבה שהחוכמה העתיקה מתגלה כיום, ומתייצבת במרכז הזירה הרוחנית. על ידי שימוש מושכל בתכנים העמוקים והרלוונטיים לזמננו    וכל לחסן את הנגעים המאיימים עלינו מכל עבר, ולהזרים לחיינו תוכן חדש שימלא  אותם בשמחה, ביטחון ושלום.


המחלה: אגואיזם. התרופה: המאור שמחזיר למוטב

טבע האדם הוא רצון ליהנות לעצמו, אגואיזם. לפיכך כל מעשיו בהכרח מכוונים לתועלתו האישית ועל מן המשברים הללו גוברת אי הוודאות, והאדם מוצא עצמו חסר תקווה. רבים נוטים לתאר את זמננו כתקופה  שבה הבלתי ידוע הופך לדבר הממשי ביותר. אם בעבר יכולים היו מנהיגי הדור לתכנן את עתיד האנושות לטווח הרחוק, וממנו לגזור תוכניות אופרטיביות לטווח הקצר, הרי שכיום אין הם יכולים להתוות שום מדיניות ברורה להמשך קיומנו.

עוד יותר מכך, מובן להם כי שורש הרע הוא האגואיזם אך הם אובדי עצות בקשר לאמצעי להתמודד עמו. על פי חוכמת הקבלה מטרת הבריאה היא שהאדם מרצונו החופשי יחליף את טבעו האגואיסטי באלטרואיסטי. טבע שיעניק לו הרגשת שלמות ונצחיות. רק הכוח שברא את הרצון יכול לתקן את טבעו מאגואיזם לאלטרואיזם, משנאת חינם לאהבת חינם. בעת העיסוק בחוכמת הקבלה, מושך על עצמו האדם אור עליון, כוח רוחני אשר בהדרגה מפתח בו תכונה חדשה, טבע חדש.

על כך נכתב "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב", ועד כמה שאמצעי זה עשוי להישמע מופשט ולא מציאותי, הוא אשר מסוגל להביא לקץ כל הצרות בעולם.למרות ששנים רבות עברו על האנושות בניסיונות מרים להביא לפתרון בר קיימא באמצעות כוח ושררה, היא עדיין איננה מסוגלת להשתחרר מהרגליה הרעים ולקבל דרך חלופית. נוסף על כך היא טומנת ראשה בחול וממאנת להכיר בעובדה כי האנושות עומדת בפני מבוי סתום.

הרגשת חוסר האונים המוחלט והייאוש מהאמצעים הקודמים עוד לא השתרשה. השינוי יכול לבוא רק ברגע בו יבין האדם שאין ברירה אחרת. בעת שתתפשט הרגשה זו, היא תעמיד את האנושות במצב דומה לאותו חולה המרגיש עצמו כאנוש, וכתוצאה מכך מוכן לשמוע ולקבל כל עצה גם אם היא נוגדת את שכלו, ובלבד שימצא מזור לכאבו. או אז תמצא האנושות את הפתרון ב"מאור המחזיר למוטב".

תפקידו של עם ישראל

יסודו של עם ישראל בקבוצת מקובלים אותה הקים אברהם, בעלי אידיאה ותפקיד משותפים, והוא: תיקון פרטי ומסירת שיטת התיקון הלאה לכלל האנושות. פירושו של דבר, שקיימת תלות ישירה בין התפתחות עם ישראל להתפתחות שאר העולם. בטרם יוכל העולם להיכנס לתהליך התיקון, חייב עם ישראל לעבור תהליך זה תחילה.

היוצא מכך הוא כי לא די שחוסר העיסוק של עם ישראל באיחוד הלבבות באמצעות האור המתקן שבחוכמת הקבלה מביא לכל הרעות הפוקדות אותו, אלא שבכך הוא מונע את פעולת הכוח המרפא מכל האנושות.לו רק הייתה האומה הישראלית מממשת את הפוטנציאל העצום והאוצר הגלום בתוכה, היא היתה זוכה להערכה ולאהבה מכל העולם. לו רק גילתה עד כמה היא עשירה, ויש ביכולתה לתרום לעולם את הדבר אליו הוא נזקק כל כך - את הכוח להשתנות ולמגר כל נגע רע, כאב וסבל עלי אדמות.

מלבד מימוש תפקיד ייחודי זה לא חסר לעם הישראלי דבר " אי-אפשר לנו לדבר ע"ד תחיה לאומית כללית אם לא נדבר בעניין תחיה פרטית של כל נשמה ונשמה בפני עצמה. ... אמנם עתה כאשר התור של התחייה הלאומית בכללותה לכל הקיפה בא אלינו, מוכרחים אנחנו להעמיד מצבי נפש כאלה, שיובילו אותנו מתוך התחייה הנשמתית הפרטית לתחייתה של האומה בכלל". (הראי"ה קוק, אורות קס"ה-קס"ו)

עם ישראל מצוי בפיגור ביחס לקצב ההתפתחות אליו היה אמור להגיע; דבר המשליך גם על קצב התקדמותן של אומות העולם, והוא מעכב את השגת תכלית הבריאה באנושות כולה. ביחסי התלות שבין השניים שורה אי בהירות, שכן עם ישראל וכלל העולם חשים, אמנם באופן תת הכרתי, כי יש דבר-מה מיוחד בעם ישראל, אך אין הם מצליחים לזהותו ולהגדירו במדויק. תחושה פנימית זו מלווה את ההיסטוריה האנושית כולה.

וכך, מבלי שעם ישראל יכיר את ייעודו האמיתי ואת הדרך להגשמתו, ומבלי שאומות העולם ידעו מה בדיוק לדרוש מעם ישראל, חשים שני הצדדים אי שביעות רצון, וכתוצאה מהתעכבותם בתיקון האגואיזם המתגבר, הם שוקעים אל שורת משברים שתוארו לעיל.

בעל הסולם מסביר בהרחבה בסוף הקדמה לספר הזוהר, כי סיבת סבלה של האנושות כולה נעוצה בכך שעם ישראל אינו ממלא את תפקידו המיועד. האנושות כולה חשה בכך ומפתחת רגשות שליליים כלפי העם היהודי. גלי אנטישמיות שלהם היינו עדים בעבר הולכים ומתגברים שוב כיום, כמו גם האשמת היהודים בסבלו של העולם כולו. מנגד, ניסיונותיו של עם ישראל לרצות את העולם בדרכים ובאפיקים שונים, עולים בתוהו.

מערכת יחסים זו תוכל להשתנות אך ורק בעזרת חוכמת הקבלה, המציגה את מטרתו של הכוח העליון בבריאה, ואת סדר תיקונה. ייחודו של עם ישראל הוא רק בתפקיד המוטל עליו, ורק בעת שיכיר בתפקידו ויבצעו, תוכל להתקיים מערכת יחסים מתוקנת בינו לבין שאר העולם.

במאמר "הערבות" כותב על כך בעל הסולם: "זהו ודאי ואין כאן ב' דעות בדבר, אשר דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: שחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל שהוא ענין האהבה עצמית השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עימהם ולהסביר להם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית".

במידה בה האדם מתעורר להתפתחות רוחנית ומתחיל להתעניין בחוכמת הקבלה דרך אחד ממגוון האמצעים: ספר, תוכנית טלוויזיה, הרצאה או אפילו שומע דבר מה בנושא, הוא מתחיל לעורר על עצמו את הכוח המתקן. בכוח האור המתקן להביא לאיחוד הלבבות בארץ, ומשם והלאה לכל העולם. ההכשר של הרוח הלאומי של כנסת ישראל להתנער ולקום לתחיה, תלוי הוא במידת אפשרותו לקבל את האורה האלוהית העליונה, להיות לו לנשמת חיים". (הראי"ה קוק, אורות קט"ו)

כאמור לפי חוק הטבע אנחנו מחויבים להתנתק מהאגו במוקדם או במאוחר. בעל הסולם מדבר על דרך ייסורים או דרך הקבלה. חוכמת הקבלה מתגלה כיום כדי לעזור לנו להיות חכמים, ולא ללמוד מתוך ניסוי וטעייה כמו ילד קטן שסופג מכות נמרצות ורק אחרי שנים אורו עיניו והוא שואל בצער, מדוע השנים עברו במכות ובייסורים, ולמה לא הבין כל העת מה קורה לו, ואיך להתנהג נכון.

אם רק נשכיל להשתמש באור הטמון בחוכמת הקבלה נוכל לעבור את אותה ההתפתחות בזמן קצר יותר, ותוך הרגשת הנאה והתרוממות בכל רגע.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content