חיים חדשים - תוכנית 342 - מנהיגות העתיד, חלק א'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים ללמוד על מנהיגות חברתית. בכל הדורות חיינו חיי חברה שבהם היה מנהיג טוב יותר או פחות וכך התפתחנו עם השנים. היום יש משבר בתחום של המנהיגות, ננסה להבין למה, מה בדיוק המשבר, ומה צופן לנו העתיד. איך נתקדם בבטחה לחיים טובים יותר, לחיים חדשים. 

טל: זה נושא שנוגע לכולנו. כולנו חיים בחברה שזקוקה להנהגה, לכיוון. אנחנו יודעים שיש כיום הרבה מאוד בעיות שזקוקות לפתרון. דווקא בימים הכל כך מתקדמים ומפותחים שלנו, אנחנו רואים חוסר במנהיגות, וזה לא רק בישראל, זה בכל העולם.

אני יכולה לספר על עצמי, כשהייתי סטודנטית, הגעתי לאוניברסיטה, למדתי פסיכולוגיה ומדעי המדינה ונחשפתי קצת לעולם של הפוליטיקה, לאגודת הסטודנטים, אחר כך נכנסתי לאחת המפלגות הגדולות. עניין אותי לראות מה קורה במקומות האלה של השפעה, של קבלת החלטות. וממה שחוויתי, גיליתי שזה באמת עולם מאוד כוחני, לא פשוט. דווקא במקום שציפיתי לראות את הדברים הכי גבוהים, הערכים הכי נעלים, ראיתי שדווקא שם באים לידי ביטוי הערכים הכי נמוכים או ההתנהגויות הכי גסות של האדם, מאבקי כוח, אינטרסים, ממש בצורה הכי בולטת, ברוע של החברה, דווקא במקום שאנחנו מצפים שיהיה המודל לחיקוי. הייתה התבדות מבחינתי ואני חושבת שאצל רובנו יש היום תחושה של חוסר תקווה וייאוש מהמנהיגות שלנו. ואפשר גם לומר שהיום יש ציפייה למנהיגות שתהיה יותר חברתית ושתדע לטפל בבעיות החברתיות. אבל גם באלו שכבר מנסים לעשות זאת, אנחנו לא רואים שזה מגיע מהכיוון שלהם.

איך הגענו למצב כזה של משבר במנהיגות דווקא בעידן המתקדם שלנו? למה דווקא המנהיגות שלנו היא בכזה חסר?

קודם כל מי הוא מנהיג? אנחנו רואים שהאנושות היא מסה שמתפתחת, רצונות מחשבות, מטרות, ציפיות, הכל כל פעם משתנה ומתפתח.

מנהיג בכל דור ודור הוא אדם שרואה את הנולד, אחרת הוא לא יכול להיות קדימה. הוא צריך להיות קדימה לפני כולם בכך שהוא רואה את המטרה, ויכול גם להוביל את החברה לאותה מטרה. שהמטרה היא לא רק בגלל שכך הוא רוצה לעשות, והוא גם מבין את המוגבלות שלו, אלא הוא מבין שלטבע האנושי ולחברה האנושית, לציביליזציה הכללית יש תכנית שנקובה מראש, מטרה, ושהאנושות הולכת ממקום למקום, היינו ממצב למצב, ומתקדמת לפי התוכנית הזאת. או שאנחנו חיים בהתפתחות של החברה לקראת העבדות, או לקראת חירות יחסית מהעבדות כמו שהייתה בימי הביניים, שאחר כך התפתחה לחברה קפיטליסטית.

המנהיג צריך להיות איש שנמצא עם רגל אחת במצב הנוכחי, ועם הרגל השנייה הוא כבר נמצא קדימה, כשהוא מרגיש ורואה מהו המצב הבא של החברה כולה, של האנושות כולה, תלוי באיזה קנה מידה הוא. ויש לו כלים, יש לו ידע, יש לו התמדה, סבלנות, את היחס הנכון לטפל באומה, אולי בכמה אומות ואולי בכל האנושות, תלוי באיזה גובה נמצא המנהיג. אבל הוא חייב לדעת ולראות את העתיד ולהיות נכלל בעתיד כבר עכשיו. זאת אומרת, הוא צריך להיות כבר באותה המטרה שהוא מוביל את כולם.

ראינו שקמו מנהיגים יותר או פחות טובים, מקריים כביכול, בכל שלב ושלב בהיסטוריה, בהתפתחות באבולוציה שלנו. המנהיגים היו תמיד או מהצד החברתי או מהצד הלאומי, המדיני, או מהצד הכלכלי או מהצד הצבאי, בהתאם למה שהיה צריך באותו מקום, באותה התקופה. אבל היו. ולפעמים היו מתקבצים כמה כאלה מכל מיני זרועות ויחד הם היו מנהיגים את החברה, את העם, את המדינה. ההיסטוריה זוכרת את המנהיגים הגדולים האלה מימי קדם ועד היום.

עכשיו הגענו לתקופה מאוד מיוחדת, בה אנחנו לא צריכים מנהל שינהל אותנו בכוח, האנושות כבר גדלה מזה. אנחנו לא צריכים מנהיג שינהל אותנו בצורה כלכלית, כי הכלכלה לא הופכת להיות מנוע שעל ידה אנחנו הולכים להתפתח, אנחנו רואים שאנחנו לא מבינים את התהליכים האלה שבהם הכלכלה יכולה לעזור לנו. אפשר לומר שהבעיה שלנו היא שהגענו היום לבעיה החברתית. כך שאם היינו מסדרים בצורה נכונה את החברה שלנו אז כל יתר הבעיות היו נפתרות.

יש לנו הרבה חכמים בכלכלה, במדעי המדינה, הרבה מנהיגים צבאיים. פיתחנו מערכות לכל  הכיוונים, בצבא, במדינה, בכלכלה, בכל דבר, ואנחנו רואים שבעצם אנחנו לא יכולים להנהיג. אפילו עם כל הזרועות האלה אנחנו לא יכולים להנהיג את העם, בכל מדינה ומדינה, ולא את הקשר בין המדינות, וכל שכן את העולם. אין היום מנהיגות, אפשר לומר שזה נגמר בשנות השישים של המאה הקודמת.

טל:  יש התרפקות על מה שהיה אז כשהיו לנו מנהיגים גדולים, של דמות אב כזו.

כי לפי כל מה שהיה אז, האדם היה יכול ללמוד מהעולם ולראות איך להתקדם. ולכן היו קמים אנשים חכמים, בעלי כוח, עוצמה, עם התמדה, עם עצבים חזקים, שיודעים לנהל אנשים, וכך היה ברור לקראת מה ללכת. הכוח האנושי שהיה בהרבה אנשים, שהיו בתחרות בסך הכל, הוליד מתוכם מנהיג. כך היה באנגליה ובצרפת, בגרמניה, בכל המדינות, לטוב או לרע. אבל המנהיגים קמו כל אחד לפי התקופה, בכל מדינה ומדינה לפי המצב שלה ולפי היחס בין המדינות, וכך הם היו בסך הכל מובילים את האנושות.

טל: אז מה בעצם חסר למנהיגים של ימינו?

היום נכנסו לתקופה מאוד מיוחדת, האנושות הגיעה למצב שהיא צריכה להתאחד. היא צריכה להיות בקשר אחיד, כי נכנסנו למצב שכולנו תלויים זה בזה, אנחנו לא מסוגלים לנתק את הקשר בינינו. ופה צריכים לראות תמונה שלמה, לאן העולם הולך, מהו המצב העתידי של העולם. אני לא מדבר על מלחמה שאנחנו שוברים כל מה שיש, ואנחנו לא יודעים לאיזו צורת כאוס אנחנו מגיעים אחרי כן, על כך אנחנו לא מדברים, זה לא פתרון, אבל רואים אפילו בכך פתרון מאין ברירה.

אבל אם אנחנו מסתכלים על המצב העתידי של העולם, אז הוא חייב להיות בקשר יפה וטוב בכל הזרועות שלו, בכל החלקים שלו, בין היבשות, בין המדינות. בכל מקום זו צריכה להיות ממש הצורה העתידית, התמונה העתידית של העולם.

לזה צריך להיות מנהיג שמבין את טבע האדם, במה אנחנו צריכים לטפל בכל אדם, ואיך אנחנו בונים מבני האדם המתוקנים את החברה החדשה. במילים אחרות, זה חייב להיות מנהיג שהוא כבר מתוקן ומצוי במשהו לפחות בצורה העתידה של האנושות, ואז הוא מושך אותה לאותו כיוון ולאותו מקום שהוא כבר נמצא. הוא חייב להיות לפחות עם רגל אחת במצב העתידי.

טל: יש היום מנהיגים שמנסים לתת מענה לבעיות החברתיות, לפערים הכלכליים, לחוסר שוויון, ליוקר המחייה וכולי, אבל אנחנו רואים שאולי אין להם כלים, אולי הם לא רואים את התמונה העתידית. מה בדיוק הם צריכים לעשות?

לא, זו לא בעיה כלכלית, זו לא בעיה מדינית או בעיה צבאית. הבעיה היא של האדם עצמו, של כל אחד ואחד. צריך להביא את האדם למצב שהוא מבין, אפילו שהוא לא מסוגל עדיין, אבל קודם כל ב"הכרת הרע" במצב הנוכחי. קודם כל צריכים לאתר את המחלה, את "הכרת הרע" מה שנקרא, במצבינו. אם אנחנו מגיעים לדיאגנוזה הנכונה, שהבעיה היא הבעיה החברתית, אז מתוך כך אנחנו צריכים להבין מהו הטפול ומהי הצורה הרצויה.

הבעיה היום היא שאנחנו נמצאים במצב גלובלי כשכל חוקי הטבע מתגלים. ואנחנו רואים את המצב הגלובלי, המשבר הגלובלי, העולם הגלובלי, ודווקא בימים האלה אנחנו נתקלים במצב כזה, שאם בין רוסיה לאוקרינה ובין עוד כמה מדינות, נעשה סכסוך קטן, אז הוא משפיע על כל העולם. היום אנחנו לא יכולים להזיז חלק מהעולם בלי שכל העולם יקבל זעזוע. והזעזוע הוא כזה, שאפילו שאני נמצא רחוק מאותו המקום, אני מקבל זעזוע בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה, בצבא ובכל דבר.

פתאום זה מערער אותי בתוך המדינה שלי, נאמר שאני בארגנטינה, או בקנדה, לא חשוב באיזה מקום, אני פתאום מרגיש כמה זה משפיע, כי העולם מגלה את עצמו כמאוד מקושר. ויוצא שאנחנו לא מסוגלים להתקדם בצורה נכונה להחלטות נכונות ולמצוא תרופה נכונה, את המצב הנכון הבא, אם לא נביא את בני העולם למצב שהם מרגישים וממש חיים את זה. ולא שהם מרגישים את עצמם מנותקים ולא אכפת להם מכלום. כי כל חלק, כל פריט הקטן ביותר שבעולם, אם הוא קשור לכל העולם, הוא חייב להיות כשותף לכולם, במידה שהוא משתתף במשהו, במידה שהוא חי, ונכלל בחיי החברה ובחיי העולם. המצב שהגענו אליו מחייב את כולנו להיות אחראים, להיות מקושרים, מבינים את הקשר, משתתפים בצורה רציונלית, בצורה הכרתית במצב, שאני מבין ומרגיש ואני קושר את הפעולות שלי בחיים ומסדר אותן בהתאם למקום שהעולם צריך להתקדם.

אנחנו צריכים להביא לאנשים את הרגשת הזולת, את הרגשת העולם הכללי. כל אחד ואחד צריך להיות ברמה של מנהיג. לפחות מנהיג שמנהיג את עצמו ויודע איך להנהיג את עצמו בכל המערכת הזאת, שבה שבעה מיליארד אנשים קשורים יחד, ואת עצמו הוא מנהיג בצורה הנכונה.

אנחנו לא דורשים ממנו להיות מנהיג העולם או מנהיג החברה, אבל אנחנו דורשים מכל אחד ואחד, וזה הכרחי, פשוט יוצא כך ממה שמתגלה, שכל אחד חייב להגיע להכרה, להבנה מהו העולם, איפה אני נמצא בו, כמה זה תלוי בי, כמה אני תלוי בכולם, שאני לא יכול לברוח מזה כי כולנו קשורים ממש בשרשראות ברזל. והתנהגות לא נכונה שלי, גם במשפחה, גם בעבודה, גם בחיי החברה, בכל מה שיש, משפיעה על אחרים וכל העולם כך משפיע עליי.

אנחנו לא בנויים מהטבע עם מוח אינטגרלי כזה, עם הרגשה אינטגרלית כזו, שאני מרגיש את העולם. אני מרגיש את המשפחה שלי, אני לא מרגיש את העולם. במשפחה שלי אני מרגיש כל אחד ואחד מבני משפחה איך שהם קשורים אליי, אבל זה קשר טבעי, אני לא בניתי אותו. אפשר גם לבנות ולגלות אותו יותר. כשאני הולך לפסיכולוג, הוא מסביר לי איך אני צריך להתנהג במשפחה, "אתה תלוי בהם והם תלויים בך, אתם צריכים לסדר כאלו וכאלו יחסים". הוא יכול לשפר לי את המצב, לעלות לי את הרגישות לכך. בהתאם לכך אני משתפר ואז משתנים התנאים.

נאמר שאני מסוגל לעשות זאת במשפחה. אולי אני גם מסוגל לעשות את זה בעבודה שלי. כשמגיע פסיכולוג לעבודה שלנו הוא מסביר לנו "אתם לא צריכים לעשות כך וכך, כדאי אחרת". ואנחנו רואים גם את השכר וגם את העונש, אם נעשה או לא נעשה כך. הוא פשוט פותח לנו את העיניים על הקשר בינינו. אבל זה במקום די מוגבל, שאנחנו מרגישים את זה בצורה "קצרה" וממשית. רואים את זה גם במה שאנחנו חיים, שהקשר לא נכון ולכן הוא מביא לנו בסך הכל למצבים לא טובים, לתוצאות לא רצויות.

מה שאין כן, אם אני מדבר על החברה, כי מי אני בתוך העם כשיש מיליוני אנשים, אני כבר מאבד את הקשר, אין לי הרגשה. וגם כלפי העולם אין לי הרגשה כזאת.  לכן אנחנו חייבים עכשיו קודם כל לפתח באדם את ההרגשה הזאת.

אורן: איזו הרגשה?

 שהוא ירגיש לפחות את האומה שלו, את המדינה שלו. שהוא ירגיש את כל העם שבגבולותיו הוא חי, שהוא שייך לחברה והוא קובע מצידו, מהמקום שלו את המצב החברתי. כך כל אחד ואחד. זה יגיע מתוך כך שהוא פתאום יתחיל להרגיש את כולם שהם תלויים בו והוא תלוי בהם. כמו במשפחה. את זה אני חייב לעשות, כדי שנתחיל להיכנס לרשת האינטגרלית הזאת, שאנחנו מגלים שכולנו קשורים, תלויים בה.

לכן היום המנהיג בכלל, בחברה הקטנה וגם בחברה הגדולה וגם כמנהיג העולמי, כולם צריכים להיות אנשי חינוך שיודעים לפתח את החינוך האינטגרלי לכולם כך, שקודם כל כולם יכנסו לזה ללא יוצא מן הכלל, מקטנים עד גדולים, כולם, גברים, נשים, אין אף אחד שיכול להימנע ולברוח מזה. ואנחנו חייבים להביא אותם בצורה נכונה, הדרגתית למצב, שכל אחד ירגיש את האחריות שלו, את התלות האישית שלו בכל החברה עד כדי כך כמו במשפחה. כך שאם אני עושה צעד לא נכון, אני מרגיש את הקלקול בכל המערכת.

טל: מה זה נכון או לא נכון בהקשר הזה? איזה שינוי בהתנהגות צריך לקרות מתוך הרגשת אחריות?

מתוך הרגשת האחריות אני כבר יודע איזה שינויים צריכים להיות, רק לחיבור הטוב וההדדי. זה הכל. אבל אנחנו לא צריכים ללמד את בני האדם את חוקי ההתנהגות האינטגרלית, אנחנו צריכים ללמד אותם איך להגיע להרגשה שאתה נמצא בקשר עם כולם. וההרגשה עצמה תלווה אותך בכל מקרה ומקרה, במיליוני סיטואציות, במקרים ובמצבים שבהם האדם, כל אחד ואחד, נמצא בין כולם. אנחנו צריכים רק לחדד לו את חוש הכרת הרע ואת חוש הכרת הטוב ביחס שלו עם כל בני עמו.

טל: אז ברגע שארגיש שאני קשורה לאחרים, תלויה בהם, שיש בינינו קשר, אני כבר אתייחס אחרת ואנהג ביותר אחריות.

הקשר הזה, ההרגשה הפנימית כבר תנהל אותי. אני ארגיש שזה לטובה וזה לרעה.

אורן: היא תנהיג אותך?

כן.

אורן: מה זה אומר לפתח בי הרגשה שאני נמצא בקשר עם כל החברה הישראלית?

אם נדבר על החברה הישראלית, אז אנחנו צריכים מנהיג שיהיה המנהל של החינוך האינטגרלי של העם.

אורן: שמטרתו לפתח בכל פרט בחברה הרגשה שהוא נמצא בקשר עם כולם.

כן.

אורן: מהי ההרגשה שאני נמצא בקשר עם כולם?

אני לא יודע. את ההרגשה אני לא יכול להעביר לך. זה כמו במשפחה, אני יכול רק לתת לך דוגמא. כמו שאתה מבין במשפחה את המקום שלך, בכמה אתה יכול להיטיב ובכמה אתה יכול לגרום לקלקול, וזה מעמיד אותך בגבולות, מכאן ועד כאן, כלפי כולם, ואתה כל הזמן רוצה לשמור איזון משפחתי, וכך רצוי שכל בן משפחה יתנהג, כך אתה צריך להיות גם כלפי החברה כולה.

אורן: במשפחה יש לי את התא המשפחתי שלי, אני, אשתי וילדיי. זה העיגול הכי קרוב אליי שאותו אני מרגיש שהוא משפיע על חיי בצורה מקסימלית. אחר כך יש לי מעגל יותר רחב של הקרובים שלנו וגם שם אלה מעגלים יותר ויותר רחבים. את כולם בכל המעגלים האלה אני עדיין מכיר, חשובים לי יותר או פחות לפי מידת הריחוק ממני.

אנחנו צריכים להביא לך את הרגשת התלות בקרובים וברחוקים, שזה בעצם כמעט אותו הדבר. אתה מתחיל לראות את הרשת האינטגרלית. הרשת האינטגרלית היא כזאת, שאתה פתאום מרגיש שאתה תלוי באנשים שאף פעם לא חשבת עליהם בכלל שהם קיימים, ועכשיו אתה מרגיש שאתה תלוי בהם לא פחות ממה שאתה תלוי בבני המשפחה שלך.

אורן: במה אני תלוי בהם, באנשים שאני אפילו לא מכיר?

כן, אפילו שאתה לא מכיר אותם. אתה תלוי בהם באספקה הנחוצה לך לחיים, בשלום המדינה, במכות האקלים.

אורן: אבל אתה לא יכול להשוות את מידת התלות שלי בגרעין הקרוב אליי, נאמר בתוך הבית שלי, לבין בן דוד שלי שלא ראיתי עשרים שנה, שגר בצפון הארץ או במישהי שאני בכלל לא מכיר שגרה בדימונה. המרחק ביני לבין כל אחד מהפרטים האלה, ככל שאתה מרחיב את המעגל, יכול להיות שיש תלות כללית אם משהו יקרה, אבל העוצמה של התלות הולכת ופוחתת.

זה אם אתה מודד את זה בכלים שיש לך עכשיו.

אורן: תלמד אותי מדידה אחרת.

אני אומר שזה קשר אינטגרלי.

אורן: מה זה קשר אינטגרלי?

"קשר" אבל "אינטגרלי" זה נקרא שהוא שווה בין כולם.

אורן: איך הוא שווה בין כולם, אני נותן לך דוגמא?

זו הבעיה. נאמר שמישהו יכול ללחוץ על הכפתור באוסטרליה וכל העם מקבל זעזוע כזה, כמו רעידת אדמה, או הוריקן שעובר עליך, ומי שלחץ על הכפתור נמצא בכלל באוסטרליה, אבל זה קורה לך. או מישהו שרף או פיצץ משהו באיזה מקום, ומחר אין לך ממה לחיות וכן הלאה. זאת אומרת, קשר אינטגרלי זה נקרא ש"העולם עגול" ולא חשוב איפה אנשים נמצאים, הם כולם קרובים אליי כמו מישהו שנמצא במרחק פיזי קצר. לא חשוב לי אם אלה האנשים שחיים לידי ממש או אנשים שחיים במרחק של אלפי קילומטרים. אני צריך להרגיש שכולנו קשורים יחד במערכת אינטגרלית. אינטגרלית זאת אומרת ברמה אחרת לגמרי של קיום, של קשר, של תלות. כולם משפיעים עליי לא פחות ממי שנמצאים בקרבתי. אנחנו צריכים לגלות זאת. את זה אנחנו צריכים ללמוד וללמד.

אורן: אני לא רואה שזה כך. הילד שלי, שגר איתי בבית משפיע עליי פי אינסוף ממישהו שיכול ללחוץ על כפתור אדום, וישלח טיל אטומי, על המדינה שבה אני חי ויחריב אותה.

את זה אתה מרגיש בינתיים. אני לא דורש ממך עכשיו שכבר תחשוב על כולם. הרגשת הרשת האינטגרלית מגיעה לאדם לאט לאט. עכשיו נתתי לך פשוט הגדרה מה זה נקרא "רשת אינטגרלית", שאין רחוק וקרוב, שכולם שווים בהשפעה עליי ואני שווה לכולם בהשפעה מתוכי אליהם. זה נקרא "אינטגרלי". אינטגרלי שהכל עגול, לא ליניארי. שאין מרחקים ממני לקרובים או לרחוקים, עד כדי כך. אבל זו צורה אידאלית. בינתיים אנחנו מדברים במסגרת המדינה.

אורן: אשתך או מישהו באוסטרליה שיכול ללחוץ על כפתור משפיעים עליך באותה מידה?

נתתי לך הגדרה מה זה נקרא "אינטגרלי", אני לא אומר שאנחנו כבר צריכים להיות בזה, אבל  תראה שאתה תהיה חייב להתקדם לכך. לפחות במסגרת חברתית.

אורן: של האומה, כמו שאמרת.

של אומה.

אורן: אז אותו דבר אני לוקח מישהי מדימונה שאני לא מכיר אותה, שהיא יכולה להשתגע ולעשות תקלה בכל המדינה, נאמר שיצויר תסריט אימה כזה. היא משפיעה עליי כמו הבת שלי? ודאי שלא, הבת שלי משפיעה עליי כל שניה באלף ויברציות מסוגים שונים ביום.

אם לא תקנה הרגשה שכל בני האומה תלויים בך ואתה תלוי בהם, אז לא תדע איך לחיות מחר. זה חוק טבע, לכך אנחנו נכנסים, אם אתה רוצה או לא רוצה. המנהיג חייב להסביר לך את זה בכל מיני שפות, בכל מיני צורות עד שאתה סוף סוף תבין, מדוגמאות מהטבע, ממה שאנחנו חוקרים, ממה שבא אלינו, אפילו שאנחנו לא רוצים את זה, אבל זה בא ומחייב אותנו. האקולוגיה, החברה האנושית, אי ההצלחה שלנו בכל פרט, בכל דבר שאנחנו עוסקים היום, זה מפני שאנחנו לא לוקחים בחשבון שאנחנו קשורים היום בקשר אינטגרלי, וזו רמה אחרת של התקשרות. אין לנו ברירה, נצטרך ללמוד.

טל: אפשר לקרוא לזה מנהיגות רשתית, מנהיגות של רשת?

כן, שתהיה רשת. אבל יש ויש רשתות. זה נקרא "מנהיגות האינטגרלית". אני לא עוזב את המילה הזאת, כי זה מתאר את המצב השלם.

אורן: תן לי משפט שאקח להמשך מחשבה.

אתה צריך לחקור מה זה נקרא "חינוך אינטגרלי", מה זה נקרא "מצב אינטגרלי", מה זה נקרא "מערכת אנלוגית", שבה כל רכיב חשוב כמו כולם, ואז תבין לאיזה מצב אנחנו צריכים להתקדם.

לחצו כאן להורדה