חיים חדשים - תוכנית 1006 - החלק הנסתר בתורת ישראל

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב מיכאל לייטמן על החלק הנסתר בתורת ישראל. הנושא הזה של החלק הנסתר בתורת ישראל מלווה אותנו מאז שיש אולי את תורת ישראל. נרצה להתעמק במושג הזה, להבין מה בדיוק נסתר, למה יש חלק נסתר ולמה הוא מתגלה היום.

ניצה: על פי הדעה הרווחת היהדות למעשה מחולקת לשניים, יש את התורה החיצונית, התורה הכתובה, התנ"ך, החלק שאפשר ללמוד אותו, ויש את החלק של התורה שבעל פה שבשלב מסוים גם הפך להיות כתוב, אלו "התלמוד" ו"הגמרא" וכל מה שנכתב בהמשך. ויש גם את החלק הפנימי, החלק הפנימי הוא החלק הנסתר בתורת ישראל ועליו היינו רוצים להתמקד היום מאחר וזה חלק מסקרן, מעניין, ונסתר או לא גלוי, הוא בעצם מוצפן באיזה אופן.

האם התפיסה הזאת נכונה, האם באמת בתורת ישראל יש משהו נסתר?

יש את "תורת הנגלה" ו"תורת הנסתר" ואת "התורה שבכתב" ו"התורה שבעל פה". התורה שבכתב נובעת ממערכת זעיר אנפין של עולם האצילות והתורה שבכתב נובעת ממלכות דאצילות. אלו מערכות. חוץ מזה יש את תורת הנסתר ותורת הנגלה. כל התורות האלו מדברות בעצם רק על דבר אחד, התגלות הבורא לנבראיו ורצונו לגלות את עצמו לנבראיו. מכיוון שהנבראים צריכים לגלות אותו לפי תנאים מיוחדים, הבורא לא מתגלה בבת אחת, אלא בעבודה גדולה מצד הנבראים, במאמץ גדול, בתנאים שצריכים ללמוד לקבל אותם, לאמץ אותם, וכך מתקרבים לאט לאט לגילוי הבורא.

אבל כל תורות ישראל, תורה שבעל פה, תורה שבכתב, תורת הנגלה ותורת הנסתר, קיימות כדי לגרום לגילוי הבורא לנבראים, לישראל ולאומות העולם דרך ישראל, כי אנחנו צריכים להיות "אור לגויים", הכוונה היא להעביר דרכנו את מה שאנחנו מגלים גם לאומות העולם. זאת אומרת, "תורה" זה בסך הכול גילוי הבורא לכל הבריות. אלא, כמו שכתוב, הבורא הסתובב עם התורה בין כל העמים ושאל "מי רוצה?", אף אחד לא רצה.

 ניצה: זה מין סיפור אלגורי כזה, מה עומד מאחוריו?

אנחנו נפתור גם את הבעיה הזאת. ואז הוא מצא איזו קבוצה כזאת שהסכימה לקבל את התורה וקרא לקבוצה הזאת ישראל, "ישר א-ל", שמכוונת אליו, ואמר, כן, אני נותן להם את התורה ואחר כך הם יהיו אור לגויים, לאומות העולם, הם ימסרו אותה אחר כך, לאט, לאט, בחלקים, בצורות מיוחדות, לכל האנושות.

אבל באמת רצונו בסופו של דבר ב"גמר התיקון" מה שנקרא, של כל הנבראים, זה שכל הנבראים יגלו אותו במלואו, "ויהי ה' כמלך על כל הארץ"[1], "יהיה ה' אחד ושמו אחד על כל הנבראים", "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"[2], "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"[3] וכולי. אנחנו לומדים את זה מהרבה פסוקים וחכמת הקבלה מדברת על זה בהרחבה גדולה.

 ניצה: אתה תיארת מצב שיש איזה כוח עליון ויש לו רצון באיזה שלב להתגלות לנבראים. נניח שיש תכנית ויש גם תורה, מה הקשר בין התוכנית הזאת של הבורא לבין התורה, התוכנית שלו כתובה שם, היא מוצפנת שם?

ישנו הבורא והוא ברא את המציאות, ברא את הדומם, צומח, חי ובני אדם, מדבר, ורוצה לפתח אותם עד שהם יגיעו ממש להכרתו. אבל הם יגיעו להכרתו לא סתם, שהוא מתגלה להם כמו שאנחנו מגלים משהו בעולם הזה, אלא הוא רוצה להתגלות להם בתנאי מיוחד, שהם באמת יגלו אותו. לדוגמה, לא כמו שאת רואה ומכירה אותי מבחוץ, אלא אני רוצה שאת תכירי אותי בצורה שלמה, זאת אומרת, האופי שלי, השכל שלי, הרגש שלי, כל הפעולות, כל מה שיש, בזה את צריכה להיות ממש כמוני, את צריכה להתלבש בי, להכיר את כל הנתונים, את כל היוצרות, שלי, ואז תוכלי לחקור אותי, להבין אותי, להרגיש אותי, להבין ולהרגיש בשכל וברגש, ואחר כך לעשות מעצמך משהו שתהיי כמוני, בזה את עוזבת כביכול את הצורה שלך ומקבלת את הצורה שלי. עוד נדבר מה זה בדיוק, אבל זה לא דבר רגיל.

זו הבעיה שהבורא שם לפני בני האדם ואומר "אתם צריכים לגלות אותי. אני בראתי את הכול, את כל המציאות ואתכם, כדי שאתם תשתפרו עד שתגיעו להכרתי, להידמות לי, שכולכם תהיו ממש כמוני. רוצים, טוב, לא רוצים, גם טוב, וגם אם לא כל כך טוב, אתם חייבים להגיע להידמות לי, להיות "אדם" מהמילה "הדומה לבורא", או בטוב או ברע.

 ניצה: אם הבנתי נכון, תיארת את המנגנון הזה של ההסתרה, איך הכוח העליון, הטבע, ישתמש באיזה מנגנון להסתיר אותו ממני. הוא יצר אותי שונה לגמרי, הפוכה ממנו לגמרי, בצורה כזאת שאני לא מסוגלת לזהות אותו, כי אין בי שום תכונה שהיא דומה אליו.

לכן את לא תופסת אותו.

 ניצה: ולכן אין לי שום תפיסה כלפיו. אבל עוד לא הבנתי מה הקשר בין התוכנית הזאת של אותו כוח עליון להתגלות בצורה שלמה לאדם לבין תורת ישראל?

בדיוק לזה ניתנה התורה.

 ניצה: מה יש בתורה?

כדי לתקן את הטבע שלנו, שבטבע המתוקן, המשופר, אנחנו נוכל לגלות את הבורא במידה שאנחנו מדמים את עצמנו אליו.

 ניצה: נכון יהיה להגיד שבחלק הפנימי והנסתר של תורת ישראל יש ממש הוראות הפעלה, כמו חוקים, כמו כללים, שאם אני אממש אותם, אני אצליח להגיע לגילוי של הכוח העליון, של הבורא. כן?

כן.

 אורן: אם זה כך, למה החלק הזה הוא נסתר? אם זה משהו שבתהליך ההתפתחות שלנו כנבראים אמור ללמד אותנו איך להתאים את עצמנו לגילוי הבורא, איך להפוך להיות דומים לו יותר ויותר, למה החלק הזה הוא נסתר, למה לא גילו אותו ואמרו לנו "זה מה שעליכם לעשות, תעשו ותסתדרו בחיים"?

אתה רואה שיש כאן ספרים.

 אורן: בספרייה באולפן? כן, הרבה.

נולדתי בבית של הורים משכילים. שניהם רופאים, אבל הם אהבו גם לקרוא, לדעת, ללמוד באופן כללי. הסלון שלנו היה ממש כולו, כל הקירות מצופים במדפים של ספרים. הספרים היו מסודרים בצורה כזאת מיוחדת, ככל שגדלתי, כך יכולתי להשיג את הספרים המתאימים ולקרוא אותם.

 אורן: לפי הגיל שלך, מה שמתאים יותר גבוה.

כן, אני גם טיפסתי, אבל זאת דוגמה.

אורן: למה?

כך אנחנו צריכים לגדול. ולכן הבורא לאט לאט פותח לנו חכמה, מדע, תרבות, חינוך, פילוסופיה, פסיכולוגיה, כל מיני התפתחויות רגשיות ושכליות. גם בתוכנו, גם בסביבה שלנו האנושית ובכלל גם בדומם, צומח, חי במדעי הטבע, כדי שאנחנו נרכוש לאט לאט את הידיעות ונרכוש גם אמנות איך לגשת למחקר.

איך לחקור, לאסוף את הדברים, להבין איפה אנחנו מבינים ולא מבינים, מרגישים נכון ולא. לעשות מחקר וביקורת, בירור וביקורת וכן הלאה, בהתאם לזה אנחנו מתפתחים. לכן לאט לאט במשך ההיסטוריה האנושית אנחנו מתפתחים. בהתאם לזה גם מתפתחת התורה, זאת אומרת גילוי הבורא לנברא. ובגילוי הבורא לנברא ישנם שלבים.

ניצה: לאיזו דרגה או רמה האדם צריך להגיע כדי שהחלק הזה של ההסתרה יתחיל להתגלות?

זה לפי ההתפתחות שלו הפנימית.

ניצה: איזה חלק צריך להתפתח באדם, בשביל להיות מוכן לקבל את החלק הנסתר בתורת ישראל?

כאשר הוא ישאל על הא‑לוהות, "מה טעם בחיי?" "בשביל מה אני חי?"

ניצה: זאת אומרת, שהשאלה תבוא מתוך האדם עצמו, הוא רוצה לגלות.

כן, ודאי. לא בצורה מלאכותית.

ניצה: זה התנאי?

אחרת איך יכול ללכת הלאה ולחקור?

ניצה: השאלה, הסקרנות, הרצון לגלות את כוח הבורא, חייב לבוא מתוך האדם.

מתוך התפתחות הקודמת של האדם.

ניצה: כול עוד זה לא קורה, זה לא נפתח.

מה לפתוח לפניו? זה כמו שאני אפתח מתמטיקה גבוהה לפני ילד קטן, מה הוא יבין בזה? זה רק יבלבל אותו.

ניצה: נכון. וזה מעניין, כי אם תפתח מתמטיקה גבוהה בפני ילד קטן, הוא לא יבין. אבל לא צריך להסתיר את זה ממנו, הוא פשוט לא יבין. אנחנו רואים שאת החלק הפנימי של תורת ישראל, אותה חכמת הקבלה, טרחו להסתיר באיזה שלב.

כדי לא לקלקל את האנשים. כי אנחנו היינו בתנאים, בזמנים, בתקופות שעוד לא היה מגיע לנו לפתוח את זה. היו תקופות שכן, כמו בעבר בתקופת האבות, יוצאי מצרים, בית המקדש הראשון, השני. אבל אחר כך אנחנו יצאנו לגלות, מה שנקרא, זאת אומרת נכנסנו להסתרת תורת ישראל, חכמת הקבלה. אנחנו כבר אלפיים שנה נמצאים בהסתרה ואנחנו לא יודעים בשביל מה ולמה ואיך. חוץ מהמקובלים כל יתר החכמים רק מלמדים אותנו מה אנחנו צריכים לעשות בצורה "קח ותעשה". ואנחנו נמצאים בתקופה מאוד חשוכה, זה חושך.

ניצה: זו תקופה מעניינית. היה שלב מסוים בעם ישראל, בין בית ראשון לבין בית שני ומיד אחרי בית שני, אחרי החורבן, הפנימיות של התורה נכנסה למצב הסתרה. זאת אומרת, העם היהודי יצא לגולה, הוגלה ובדיוק ביחד עם זה החלק הנסתר של תורת ישראל נכנס למצב של הסתרה.

הוא לא היה נסתר, הוא היה נגלה.

ניצה: אז הוא היה נגלה.

מלכתחילה הוא היה נגלה. מלכתחילה כולם, כשאברהם גילה את זה הוא לימד את כול השיטה לגילוי הבורא לכל אלו שהצטרפו אליו בבבל.

ניצה: לכל מי שרצה.

ולקח אותם לכאן, לארץ כנען ואחר כך כבר למצרים. ודרך מצרים למתן תורה ולארץ ישראל ואז התחילה תקופת בתי המקדש. זו הייתה תקופה שאנשים ידעו שהם חיים כדי לגלות את הבורא וזו מטרת חיינו וכך הם היו מתקיימים. גם בזה היו תקופות. כי התורה הייתה יותר נסתרת, יותר נגלה, אבל זה היה בכל זאת ידוע שמטרתה היא לגלות את הבורא לנבראים.

ניצה: כשאתה אומר נסתרת, הייתה תקופה נסתרת, תקופה יותר נגלית, אתה מתכוון שבתקופות מסוימות אנשים היו יותר במודעות.

ערים לזה, כן.

ניצה: ערים לזה שהם צריכים לגלות ושזאת המטרה.

הם מבינים. והיו תקופות שהיו פחות מבינים, פחות מרגישים את זה, אבל בכל זאת כולם ידעו בשביל מה קיימים.

ניצה: בשביל מה חיים.

כן, ושיש כאן שיטה לגילוי הבורא.

ניצה: מה קרה בנקודת הזמן הזאת כשהעם היהודי יוצא לגולה, הוא פתאום שוכח שיש מטרה לחיים, הוא שוכח שיש חכמה כזאת?

כן.

ניצה: השכל פתאום שוכח, מה קורה?

זה לא רק שכל, זה רגש בעיקר. עם ישראל כאילו מאבד את ההרגשה, את הרצון לגילוי הבורא. לא צריך אותו, אני רוצה להיות בתרבות של היוונים, של הרומאים.

ניצה: מה מייחד את התרבות הזאת לעומת אותו רצון לגלות את הבורא?

זו מהות חיים אחרת, "בשביל מה אני חי?" או שאני חי כדי למלאות את החיים שלי כאן הבהמיים על ידי תיאטרון, פילוסופיה, קרקסים שהיו שם.

ניצה: ספורט.

גלדיאטורים היו ברומא או ביוון. או שאני ממלא את עצמי על ידי גילוי הא‑לוהות, הבנת היקום ברמה שהיא למעלה מהכוח האנושי. אני צריך לרכוש כאן רגש ושכל שהם למעלה מכוח האדם. ולזה מיועדת התורה, תורת הנסתר, היא מלמדת איך לגלות מה שנסתר.

ניצה: יוצא שבתהליך ההתייוונות שעברו חלק מהיהודים שם, הפסיק להיות חשוב לי.

עזבו את תורת הנסתר.

ניצה: אם חכמה מסוימת מפסיקה להיות חשובה לי, אז היא הופכת להיות נסתרת ממני? אני לא רוצה אותה, לא מעניינת אותי יותר.

כן. ומה שנשאר זה מפני שכתבו על הפעולות הרוחניות בשפת הענפים.

ניצה: זאת שפה של קודים, איזו שפת סתרים?

זה לא קודים. מפני שיש לנו את העולם העליון הרוחני, שם הפעולות הן ברצון ובשכל בלבד. ויש לנו את העולם התחתון, העולם שלנו כאן, כאן הפעולות בידיים, מכניות כביכול. אין לנו שפה לכתוב על פעולות רוחניות, אלא אנחנו יכולים לקחת מה שנקרא את "שפת הענפים", את הפעולות הגשמיות.

ניצה: שפת הענפים זו בעצם שפה של העולם הזה, דיבור רגיל?

כן. ואני כותב כאילו פעולות בעולם הזה, אבל מתכוון לפעולות רוחניות. על זה כתוב בהרבה מקומות. מה שקרה שלא הייתה ברירה אלא כך לכתוב על רוחניות, אבל זה גרם למצב שאנשים אמרו "אבל אתה רואה זה כתוב, אז אני אקיים מה שכתוב. ולא בתוכי אלא בחוץ וזה מספיק, לא כתוב יותר".

ניצה: זאת אומרת, הכוונה הפנימית נעלמה?

כן. ואז נעשה פילוג גדול בעם, זה גרם להרבה מלחמות. זה התחיל מבית המקדש הראשון, ועד סוף בית המקדש השני היו מלחמות ובעיות. חלק מהעם דרש תיקון פנימי כדי לגלות את הבורא ולהגיע לדבקות בו באמונה למעלה מהדעת, והחלק השני אמר "לא, אנחנו צריכים לעשות את זה ככה, גם זה מספיק לנו וזה נקרא "תורת ישראל". הייתה מלחמה גדולה בין שניהם, כי זה מה שנקרא "מלחמה על לשמה". בסופו של דבר הם עד כדי כך היו בבירור היחסים האלה, במלחמות, שבזה הם הזמינו כוחות רעים, זרים, את רומא ויוון וישראל גלו מכאן, איבדו את ארץ ישראל, את בתי המקדש, את הכול.

מאז אנחנו נמצאים בגלות, מה זה בגלות? אין לנו קשר עם תורת אמת מה שנקרא "תורת הנסתר", חכמת הקבלה היא נקראת "תורת אמת", אין לנו קשר איתה. במשך 2000 שנה העם לא מקיים תיקון פנימי של המוח והלב שלו כדי להידמות לבורא, לגלות אותו, אלא רק מקיים בקפדנות מה שכתוב בלבד ואוחז בזה ומחזיק בזה חזק, אבל רק בזה. עד כדי כך שכשהגענו לזמן האר"י וכתוב אצלו ואצל מרח"ו תלמידו שזו מצווה לגלות, בכל זאת לא רצו לשמוע והמשיכו בסגנון הרגיל, רק לקיים בפועל מה שצריך לעשות, לא ברגש ובשכל פנימי, אלא בפעולות החיצוניות. בזה המשיכו, וכך זה נשאר כמעט עד ימינו.

ניצה: הייתי רוצה להבין איך התורה במשך 2000 שנות הגלות שמרה בכל זאת באיזשהו אופן על עם ישראל גם כשהיא הייתה בלי החלק הנסתר. היה לה איזשהו תפקיד?

לא. רק התפקיד העתידי שאנחנו צריכים לקיים הוא שמר עלינו.

ניצה: התפקיד שמר עלינו?

כן, התפקיד העתידי. אבל לא ששמרנו את עצמנו בפעולות הפיסיות. נראה לנו שאנחנו שמרנו על עצמנו על ידי זה שידענו איך להדליק נרות, איך להתפלל.

ניצה: כן לזה התכוונתי, למסורת. לא זה מה ששמר. מה ששמר זה חלק הרבה יותר פנימי.

וגבוה.

אורן: אני רוצה לחזור לעניין שאמרת קודם לגבי שפת הענפים. אמרת שיש במציאות שתי שכבות, עולם עליון שזה פעולות ברצון ובשכל של האדם. ועולם תחתון ממנו, ששם מתבצעות פעולות פיסיות בידיים, ברגליים, פעולות מכניות.

כשאנחנו מדברים על זה שיש חלק נסתר בתורת ישראל, נכון יהיה להגיד שהחלק הנסתר בתורת ישראל מדבר על העולם העליון שבו מתבצעות פעולות ברצון ובשכל של האדם?

כך באמת כתוב בסידור הגר"א, שהתורה מתחילה מהנסתר. מהנסתר זאת אומרת מהעולם שלנו, כי אנחנו קיימים כאן בהסתרה ומקיימים פעולות שאנחנו לא יודעים מה התועלת מהן ומה אנחנו עושים. התורה מתחילה להתגלות מהנסתר ומגיעה לגילוי, לתורת הנגלה שבסופו של דבר בה מתגלה הא‑לוהות לנבראים. זה הפוך ממה שאנחנו רגילים. בעל הסולם כותב על זה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

אורן: גילוי הא‑לוהות זה משהו שקורה כתוצאה מפעולות שאדם מפעיל בתוך הרצונות שלו ובשכל שלו?

גילוי הא‑לוהות צריך להתגלות כמו שכל העולם הזה מתגלה.

אורן: איך?

בתוכנו. גם העולם הזה מתגלה בתוכנו ולא מחוצה לנו מה שקיים.

אורן: ואיך גילוי הא‑לוהות קשור לחלק הנסתר שבתורת ישראל?

רק אם נשנה את הטבע שלנו מלקבל ללהשפיע, ונעלה את עצמנו למעלה מהאגו שלנו לפעולות השפעה ואהבת הזולת, במידה הזאת נגלה את הא‑לוהות.

אורן: החלק הנסתר של תורת ישראל מדבר על פעולות של אהבה ונתינה כלפי הזולת?

כן.

אורן: אז איך הוא קשור לגילוי הא‑לוהות, הרי זה כלפי הזולת?

כי הא‑לוהות היא גם אהבה והשפעה. ולכן אם נתקן את עצמנו, אז לפי הטבע שלנו כשנרכוש השפעה ואהבה כך נגלה את הא‑לוהות, לפי חוק ההשתוות הצורה.

אורן: זאת אומרת, להיות דומה לבורא כמו שאמרת בתחילת דבריך, הביטוי המעשי של זה הוא ביחס האדם לזולת, לאנשים האחרים, שם אדם הופך להיות דומה לבורא?

ומזה עוד לאהבת ה'.

אורן: מה זה החלק הנוסף הזה, התוספת?

אני קודם כל מגיע מאהבת הזולת, אחרי שאני משתלם בזה.

אורן: מה הכוונה משתלם?

שאני נכלל בזה, מתקן את הטבע שלי משנאה לאהבה כלפי כל הזולת, ובפנימיות הנטייה הזאת שלי לאהבת הזולת, אני מגלה כלל של כל הנטייה הזאת שזה נקרא "הכולל" שנקרא "אהבת ה'".

אורן: איך נגדיר במשפט אחרון את "אהבת ה'"?

אהבה חלוטה לכולם, שזה בעצם הבורא. הבורא לא מוגדר כמשהו מסוים, אלא זה שממלא את הכול, שאני נמצא בתכונה, בהרגשת אהבה לכול מה שמחוצה לי, והכול בעצם הופך להיות שלי.

אורן: והמצב הזה שעכשיו תיארת, הוא שנחשב לגילוי הבורא?

כן, לגילוי הבורא במלואו.

[1] והיה ה' למלך, על-כל-הארץ; ביום ההוא, יהיה ה' אחד-ושמו אחד (זכריה, י"ד, ט')

[2] ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיהו ל"א, ל"ג)

[3] כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים (ישעיה נ"ו, ז')