חיים חדשים - תוכנית 102 - ההתפתחות הרוחנית של העובר

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום ותודה שאתם מצטרפים אלינו, אנחנו כאן ב"חיים חדשים" סדרת השיחות עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

 אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: בתקופה האחרונה אנחנו מדברים ולומדים מהרב לייטמן איך להתייחס בצורה חדשה להריון וללידה. למדנו ממנו הרבה תובנות מרתקות בקשר למערכת היחסים בין בני הזוג, בין היחסים שלהם ואנשים הסובבים אותם, איך זה מקרין על העובר, איך זה מפתח אותו, איך זה מעצב אותו. בשיחה האחרונה עמדנו על הסימבוליקה בין האנושות בכלל כמין אנושי שנולד למצב חדש, ועברנו הרבה דברים מרתקים. והיום אנחנו רוצים להתקדם. אחרי שבני זוג נכנסים להריון ועוברים כל מיני חוויות במהלך החודשים שהעובר גדל בתוך רחם האם, אנחנו צריכים להתכונן ללידה שמגיעה. כאבא לארבעה ילדים אני יודע שיש קורסים רבים שמכינים אותנו ללידה בכל מיני היבטים, יש תרגילים גופניים כאלה ואחרים, יש נשימות, יש הרבה סוגי הכנות ללידה.

מה שאנחנו שמחים ללמוד ממך זה את הזווית המיוחדת שבה אתה מנתח את החיים בכלל, את הקשר בין אנשים, היחס בין אדם למישהו אחר, בין אם זה העובר שלו, הזולת שלידו וכן הלאה. אנחנו רוצים את המפגש הזה לייחד להתכוננות שלנו ללידה מתוך הזווית שבה אתה מסתכל על החיים בכלל. ניצה, תכניסי אותנו להרגשה.

ניצה: קודם כל אולי אני אתאר מה עובר עלי בתקופה האחרונה, אני נמצאת בימים האחרונים לקראת הלידה. אז מה שעובר עלי כרגע, זה שאני קודם כל שמה לב שאני מאוד מתכנסת בתוך עצמי, אני מאוד חושבת על כל התהליך הזה. אני מודה שאפילו יש בי פחדים, לפעמים אני לא נרדמת טוב בלילה כי אני קצת מפחדת ממה יהיה ואיך יהיה. אני כבר מתחילה לדאוג גם לסביבה של הבית, לארגן אותו שהכל יהיה מסודר לקבל את פני התינוק החדש. מצד אחד יש בי התרגשות מאוד גדולה, כי אני סוף סוף הולכת לפגוש את אותו ילד שגידלתי במשך הרבה מאוד זמן בתוכי, ואני מאוד רוצה לראות איך הוא נראה ולהרגיש אותו בידי, ויחד עם זאת כמו שאמרתי קודם, יש חשש. בשלב האחרון הזה שהוא הכי מרגש, איך אתה יכול להכין אותי ללידה ואולי גם איך אני יכולה להכין את העוּבר לקראת הלידה? 

אני לא אישה, אני מאוד רחוק מכך לפי תפיסת העולם והחשיבות. ובכלל לפי האופי שלי אני מאוד גברי, יותר מדי אולי. קשה לי להבין את זה, אבל אני יכול להבין אותך רק מצד החכמה שלי, בכמה שאני מבין בה.

אנחנו מתפתחים מנקודה A לנקודה B, ובדרך אנחנו מתפתחים כל הזמן יותר ויותר לעולם יותר ויותר עגול, מתעגל, מתפתח. מההתחלה כל החלקים של העולם הזה הם נפרדים, מנוגדים, לגמרי לגמרי אינדיבידואליסטים, אגואיסטים, פרוטקציוניסטים, וכן הלאה, ולאט לאט הם צריכים להיכנס ביניהם לחיבור יותר ויותר מורכב, משוכלל, עד שהם הופכים להיות לגוף אחד.

בדומה לתאים שמתאספים בגוף שגדל בתוך אישה, אימא, שמתאספים כל פעם בצורה הנכונה וכך גדלה וגדלה צורת העובר, כך היא הדוגמה הנכונה לכל החלקים שבטבע. הדומם, צומח, חי והאנושות כולה צריכים בסופו של דבר להתחבר יפה ונכון, ולמרות שהם מחוברים ובכל זאת מנוגדים במשהו, הם צריכים בסופו של דבר להתחבר באיזו מערכת אינטגראלית, הדדית, הפועלת בערבות הדדית בחיים המשותפים, שאין הבדל בין כל חלק וחלק אלא כל חלק נמדד לפי כמה הוא מועיל לכללות המערכת כולה. וכך כל העולם בסופו של דבר כולל כל היקום, צריך להראות את עצמו לנו כמערכת אחת.

העוּבר גדל בתוך אימו כי זה התהליך ההתחלתי, ההכנה שבו בצורת הדומם, צומח וחי, להצטברות התאים, מערכות, מנגנונים, שכבר נכנסים לאיזו מערכת אינטגראלית. ואם אני כאמא רוצַה שהוא יגדל שם בתוכי בצורה יפה, בהרמוניה הפנימית שלו, בכל מיני מערכות שאנחנו יודעים רק את חלקן וגם זה במקצת, אז אני צריכה לחשוב על כללות המערכת, על זה שהכל מחובר והכל יפה והכל טוב, "סוף מעשה במחשבה תחילה". ושהתינוק שגדל בי, יבוא לעולם המקושר. ומפני שבינתיים הוא לא מסוגל לכך, הוא נמצא בי ומתפתח בי.

הלידה היא בעצם ההתקשרות החדשה שלו, לעולם החדש, לעולם העגול, ואז אני צריכה להביא לו ביחס שלי, במחשבות שלי, ברצונות שלי, בהסתכלות שלי את ההרגשה הזאת, את הפילוסופיה הזאת של החיים. ואנחנו יודעים לפי המחקרים האחרונים אפילו, וגם מהחכמה שלי ברור שזה כך, שעד כמה שאני חושבת, עד כמה שאני מקרינה לעובר המתפתח הזה את המחשבות, הרצונות וההסתכלות שלי, הוא לא רק גדל לפי זה, אלא יש בו מערכות שנבנות לפי זה בהתקשרות זו או אחרת.    

אם אנחנו ניקח מוח של אדם שהתפתח באישה בסוציום מיוחד, בחברה מיוחדת אחת, ואישה שהתפתחה בחברה אחרת ולגמרי שונה, אנחנו נראה זאת גם במבנה המוחי. אנחנו יכולים לבדוק זאת, אבל יש עוד הרבה מערכות שבהן היינו יכולים לגלות עד כמה שההכנות הפיזיות, הקשרים בתאי מוח ובכל מיני צורות של המערכות הפנימיות בגוף הן שונות. זאת אומרת, דרך המחשבה, הרצון, היחס של האימא, ואפילו לא דרכה אלא דרך הסביבה שהעוּבר מקבל בעקיפין כמו שדיברנו, ממש מקיים בו צורה מיוחדת של ארגון המערכות הפנימיות.

לכן זה מאוד חשוב שאמא תבין מתוך הטיפול שלנו בה, באמצעות החינוך האינטגראלי שאנחנו מעבירים לה, שהיא חיה כאן בעולם שכולו עגול, כולו אינטגרלי. וגם התינוק שעכשיו בינתיים גדל בה בצורה כזאת שהוא יותר תלוי בה ומוגן נגד כל מיני השפעות רעות מבחוץ, כאשר הוא נולד הוא למעשה עובר ליתר קשר עם העולם החיצון, להיות תחת השפעה חיובית ושלילית של העולם החיצון, לא רק מהאמא, אלא מכל מיני השפעות אחרות.

ויש כאן חוץ מהשפעות של קור, חום, מזון וכל מיני דברים, גם השפעות של המחשבות והרצונות וכל המדיה שנמצאת כאן באוויר בעולם הווירטואלי שלנו שפועלים עליו. ולכן אנחנו בעצם עדי ראיה למשהו שנולד לחיבור חדש עם העולם, יותר אינטגראלי ממה שהיה קודם, יותר מחובר לעולם ממה שהיה קודם. ואמא ואבא והקרובים צריכים להיות מוכנים לספק לו את הקשר הנכון האינטגראלי לכל העולם, כדי שהוא יקבל את כל העולם כמכלול אחד, כמערכת אחת, וירגיש שהוא שייך לאותה המערכת ונמצא בה כחלק הפעיל המתקשר נכון להכל. וככל שהוא גדל הוא מתקשר נכון יותר ויותר, ומבין יותר את העולם ואת מקומו בו, ויכול להיות בהדדיות הנכונה עם כל העולם הסובב. זה בעצם "תורת אמך" עליה אנחנו דיברנו, התורה של אמא.  

וכך אנחנו צריכים לראות את האדם שמתפתח, ואחר כך שהוא מקבל חינוך ומוכן להכל, בגיל התבגרות נניח. מה זאת אומרת? שהוא מסוגל להיות בעולם עם כל מה שהעולם מספק לו, עם ההשפעות השליליות וגם החיוביות, כך שהוא יכול לקחת את כולן ויחד עם זה לגרום לעולם את ההתקשרות האינטגראלית ממנו לעולם. ואז הוא מתחיל לראות שבעולם פועלים כוחות שהם כאילו בעד ונגד החיבור הזה, וכל זה לעומתו כדי שהוא יקבל את העולם ויגדל בו על ידי שני הכוחות המנוגדים הללו, הכוח המייצר והכוח המעכב.

וכמו שברחם היו שני כוחות הללו, גם כאן הם ממשיכים לפעול, רק קודם הם פעלו דרך האמא בעיקר בהתפתחות בתוך הרחם, ועכשיו הוא מתפתח על ידי שני כוחות הללו שמגיעים לו מרחם יותר רחבה, שנקראת הסביבה. וכאן כבר יש מצידו תגובות יותר רציונאליות בוגרות, לא כמו שברחם.

אבל למרות שאנחנו חושבים שאין לעובר שום תגובה, ישנה תגובה והוא לומד ורוכש הרבה חכמה. לא מן הסתם כתוב בספר הזוהר ש"עובר במעי אימו רואה מסוף העולם עד סופו". הוא מקבל שם הרבה חכמה, הוא מקבל שם את היסודות של תוכנת החיים. אחרת מה הוא נולד? האם הוא נולד סתם כגוף בשר? הוא נולד ויש בתוכו חכמה, הוא צריך רק לפתח עכשיו את הדברים. זאת אומרת, הוא כל הזמן נכנס לסביבה יותר ויותר רחבה, יותר עוצמתית בכוח מינוס ופלוס, בשני הכוחות, כדי שבהתגבשות ובהתחברות ביניהם, הוא ייקח אותם בצורה הנכונה וכל הזמן יגדל, ויהיה איתם בהרמוניה, אמנם שהכוחות מנוגדים. וכך הוא גדל.   

ולכן אנחנו צריכים לראות שכל העולם הוא בעצם רחם שמפתח אותנו ללידה החדשה. אחרי הלידה, כשהוא נולד כאדם בעולם שלנו, הוא ממשיך לגדול על ידי הסביבה ברחם שנקראת האנושות כולה, ועובר גם את כל השלבים הללו שנקראים "תשעה ירחי לידה", שזה ג' מדורים, 2000, 2000, 2000, מה שנקרא 6000 שנות העולם, שזו התפתחות הדרגתית, עד שנולד למדרגה עוד יותר חדשה, שזה למעשה הלידה הרוחנית שלו לעולם או לרחם יותר רחבה שעכשיו אנחנו לא יכולים לזהותה.

כמו שתינוק במעי אימו לא יכול לזהות את העולם שלנו ולא יודע לְמה הוא מתפתח, כי הוא לא יכול לזהות את המדרגה חדשה, עדיין אין לו כלים לזה, כך אנחנו מתפתחים באנושות כדי להיוולד למדרגה החדשה. ואז אנחנו עוברים את השלב האחרון בהתפתחות שלנו, להתפתחות הרוחנית, וגם שם מתפתחים. וגם שם יש עיבור, יניקה, מוחין, זאת אומרת שלושת המצבים הללו, שאפשר לכנות אותם "ג' מדורים", וכך אנחנו מתפתחים.

זאת אומרת, התהליך הזה הוא תהליך ארוך, הוא תהליך בלתי פוסק, ואם אנחנו יודעים לקראת מה אנחנו מתפתחים, ושגם התינוק שאנחנו מולידים צריך להתפתח לקראת זה, אם האמא מבינה את המצב ומבינה שכך הטבע סידר לנו את כל התהליך, אז המחשבה שלה, הרצון שלה, היחס הכללי שלה הוא גדול ורחב, וזה מקנה לעובר כשייוולד יכולת  להיות נבון, להשתמש נכון בכל כוחות הטבע וזה יעבור יפה וטוב.

גם בתהליך הלידה עצמה, שיש בו הרבה פחדים וחרדות, מה יהיה, ומה יקרה. אך ברגע שהאישה נמצאת קצת יותר בהתעלות מעל הפעולה הגופנית עצמה, אז זה מקנה לה הרגשת ביטחון וכוח, היא מרגישה שהיא חלק מהטבע הגדול, ויש לה משימה, ואז היא נמצאת ביחס אחר לגמרי כלפי אותה הפעולה הפיסית שהיא צריכה לעבור כתהליך הלידה עצמה.

ניצה:  דיברת על כך שהטבע מתקין בעובר תוכנה מסוימת, והתוכנה הזאת מכינה אותו לחיים. אבל אני כאמא יכולה באיזשהו אופן להשפיע.

זה דומה למה שקורה כשאנחנו נולדים. יש לנו תכונות שנולדנו איתן ואי אפשר למחוק אותן. זה נמצא בנו כבר, ואנחנו יכולים לפתח אותן או לטובה או לרעה, בכל מיני סגנונות בהתאם לסביבה. יש אנשים שממליצים להם ללכת למדע, וכאלה שממליצים להם ללכת לשחיטה, במקום שיהיה רוצח, שיהיה שוחט. וההוא במקום שיהיה ערמומי, שילך להתעסק בפיתוח תוכנות מחשב חדשות, וכן הלאה.

זאת אומרת, יש תמיד כל מיני אפשרויות לאדם איך להתפתח. כי את התכונות שלנו, והנטיות שלנו, אנחנו מקבלים בצורה גולמית, כביכול. אבל האמא יכולה כבר מראש לתת לעובר לא רק דם, לא רק מינרלים וויטמינים וכל החומרים. כשהיא חושבת מחשבות על העובר, היא נותנת לו גם את המחשבות שלה. זה נקרא "תורת אמך", שמתחילה כבר מהיום הראשון, וזה לא סתם שהמחשבות שלה כל הזמן על העובר המתפתח.

השאלה היא אילו מחשבות, איך היא יכולה לתת למחשבות האלה צורה נכונה. כאן אנחנו מדברים בדיוק על היחס הנכון, כשהאמא מבינה לקראת מה צריך להתפתח האדם בעתיד, והיא כבר מעכשיו מכינה לו את היסוד הנכון. וזה משפיע מאוד לא רק באיזו הכנה נפשית הוא ייוולד, אלא גם אילו קשרים יהיו לו במוח, ובכל מיני מערכות בגוף, שהקשרים האלו, המבנה המוחי הזה ומנגנונים אחרים שבגוף, כבר אי אפשר לשנות. הוא כבר נולד בצורה כזאת, התחברו בו החלקים בצורה כזאת, או בצורה אחרת במוח, ועכשיו האמא קובעת את זה ביחס לעובר.

 ניצה: זה מאוד קריטי.

זה מאוד קריטי. אני יכול להביא מאמרים מדעיים רציניים על זה. יש שם ממש צילומים ואנחנו רואים שזה כך. תלוי איך מתייחסים לעובר, תלוי איך מתייחסים גם לתינוק הקטן, אבל לעובר זה ממש קריטי.

 ניצה: בחודשים האחרונים זה קריטי יותר מאשר בהתחלה, או שזה כל הזמן קריטי?

בחודשים האחרונים יותר, כי זה מתפתח כך, שבמדור האחרון המוח מתפתח במיוחד, אבל אי אפשר להגיד שאם אנחנו לא רואים שהוא מתפתח, אז הוא עדיין לא מתפתח. אלא הוא נמצא בסביבה, וכאילו עוד אין לו ביטוי בצורה הגשמית שכבר יש בו מוח, כבר מתפתח בו ראש ובתוכו יש מערכת חומר מוחי, וכן הלאה. אבל זה בכל זאת נמצא, הוא רק לא קיבל ביטוי גשמי.

 ניצה: אילו מחשבות אני צריכה לחשוב?

את זה אנחנו צריכים ללמד אותך.

 ניצה: הייתי מאוד שמחה, שלא יצא לפני שאני אספיק ללמוד.

החודשים האלה מספיקים. אבל בעצם כבר מהרגע שנודע לאישה שהיא בהריון, שהיא עומדת להיות אמא, מרגע זה והלאה היא צריכה להיכנס תחת החינוך האינטגראלי.

 אורן: נעבור לעובר. היום אנחנו יכולים לזהות על ידי בדיקות ומדדים פיסיולוגים שהעובר מוכן לצאת מהרחם ועוד מעט תתרחש הלידה. מבחינת התפיסה שלך, שרואה אותו כיצור שהולך ומתפתח מהרגע הראשון, האם יש שלב רגשי שבו הוא מוכן, שהוא בשל רגשית לצאת מהרחם. ואם כן מהו השלב הזה?

השלב שהוא מוכן לצאת מהרחם זה שלב ההתקשרות שלו לעולם בצורה חדשה. שהוא מבין ומרגיש, בעודו נמצא ברחם, שהוא רוצה קשר חדש לאימו. הוא רוצה קשר חיצון. הוא כאילו דוחה את המזון שזה הדם, ואת היחס שהוא נמצא בטיפול הצמוד, מחויב כביכול, והוא מרגיש שהרחם הופך להיות לקבר, ממש כך. שהיא קוברת אותו בתוכו, שהוא חייב להתחיל בקשרים החדשים עם העליון שלו, שזו אימו.

 אורן: הוא מרגיש שהרחם הופך לקבר?

כן.

אורן: מה פירוש?

שאם הוא נשאר בו יותר, זו הרעלה, זה מוות.

 אורן: והוא רוצה לצאת?

הוא רוצה לצאת, הוא רוצה לברוח מזה, כי הוא מרגיש שעוד מעט וזה כבר יהיה לרעתו, ומה שיקבל ממנה יותר, זה כבר לא יהיה דם החיים, או רוח החיים, אלא זה יהיה מוות, דם, דומם, מיתה. לא להתפתחות, אלא למיתה. סם החיים וסם המוות יוצאים ממש מאותו מקור.

 אורן: הוא מרגיש לאן הוא הולך?

הוא מרגיש שהוא חייב לצאת, וחייב להיות קשור עם מי שמוליד אותו בצורה חדשה, חיצונית. חיצונית, זאת אומרת, ביותר הכרה, בהבנה, בביטוי עצמו. אני רוצה לקבל, אני לא רוצה לקבל אוכל. אני צריך להרגיש יותר את הסביבה, הסביבה שאני עכשיו נמצא בה היא כבר מרגישה לי כמין קלסטרופוביה.

 אורן: הוא מרגיש?

כן.

 אורן: בפנים?

כן, הוא מרגיש.

 אורן: לקראת היציאה?

כן. המקום הופך להיות לצינוק, ממש כאילו הוא קבור, כמו אדם חי שקוברים אותו באדמה.

 אורן: אז הוא שונא אותה, את אמא שלו?

   כן, הוא שונא, זו שנאה. הוא לא רוצה, הוא שונא את הקשר הזה שנמצא בו. זה שלילת המצב הקודם, שממנו הוא מגיע לשלב החדש, לקשר החדש, למדרגת הקשר החדש.

 אורן: אז הוא לא שונא אותה, הוא שונא את צורת ההתקשרות שעכשיו ביניהם.

נכון. והוא עוזר לצאת. לא רק האמא עובדת כאן, גם העובר עובד כאן בהתפתחות, ביציאה. אפשר להגיד שכמו שאנחנו חושבים שהיא לוחצת עליו לצאת, אז גם היא במקום להחזיק אותו בפנים, לשמור עליו, לא לתת לו לצאת, וכאילו כל הכוחות שהיו מרוכזים כדי להחזיק אותו בפנים, פתאום נפתח פתח, והוא יוצא. הוא מסתובב והוא כאילו פורץ בעצמו  יחד עימה, יחד עם הכוחות של אימו.

 אורן: התהליך הרגשי שעובר עליו, שהוא מתחיל להרגיש שלא נעים לו, והוא רוצה משהו חדש. כמה זמן לפני הלידה מתחילים אצלו רגשות כאלה?

אלה לא צירי הלידה שהאישה מרגישה.

 אורן: אני מדבר עליו, על המצוקה הרגשית שלו, שהוא רוצה משהו חדש. כמה זמן לפני הלידה זה מתחיל, זה סמוך ללידה, חודשים קודם?

זה נקרא שבע שנות רעב.

 אורן: אני שואל במונחי הזמן שלו?

במונחים של האמא, הייתי אומר, שזה מתפתח ממש בשליש האחרון, ובמיוחד בשליש האחרון של השליש האחרון.

 אורן: השליש האחרון של השליש האחרון זה בחודש האחרון.

כן. אבל אנחנו מדברים על המצב הטבעי, הבריא, האידיאלי.

 אורן: כאשר ההיריון נמשך תשעה חודשים. עכשיו אני מרגיש שהוא נמצא במצוקה רגשית מאוד מאוד גדולה.

 יחסית כן. הוא צריך לפתח את זה.

 אורן: הוא צריך לפתח את זה?

זה נותן לו נוגדנים, זה נותן לו יכולת להתמודד עם העולם החיצון. כי בתוך המדרגה הזאת, כשהוא נמצא באמא, הוא מקבל הכל והאמא מגינה עליו. וכשהוא יוצא החוצה כמה חיידקים יש, כמה וירוסים. גם גשמיים, גם רוחניים, גם רגשיים שפועלים עליו, והוא חייב כנגד זה להתמודד. הוא חייב כל הזמן להיות בבירור, זה כן וזה לא. הוא עכשיו נושם אוויר, הוא עכשיו מקבל כל מיני מיקרובים, כל מיני דברים, איך הוא יתמודד עם זה.

הוא חייב לפתח את הגוף שלו, וממש להיות במאבק כל הזמן עם העולם הרחב, להיות בבירור מה טוב ומה רע. הוא צריך להחליף תוכנה פנימית שעובדת. אם לא היו לנו תוכנות פנימיות כאלה, היינו מורעלים מכל דבר שיש סביבנו.

למה אנחנו כל כך שומרים על התינוק, על מה שהוא נושם, מה שהוא אוכל, חום וקור וכל הדברים, עד שמתאזנות בו המערכות יותר ויותר. אצל החיות זה בצורה יותר טובה, שם הם רגילים למה שהם נולדים. אתה יכול לחשוב מה היה קורה אם לא היינו שומרים ומגנים עליו. הגוף שלנו חייב לפתח הרבה מערכות חדשות לקראת היציאה, ולכן הוא צריך להיות ממש גיבור.

אורן: אז בחודש האחרון הוא חווה את זה?

וזה רק אחרי צירים, רק אחרי המאבק, זה בדומה לעשר מכות מצרים.

 אורן: הוא עוד לא יצא, הוא בחודש האחרון, השליש של השליש האחרון, בחודש התשיעי.

כן. הוא מתחיל כביכול לשנוא את מצבו הפנימי.

 אורן: והוא נקלע למצוקה הרגשית שתיארת.

כן. אבל שוב, אנחנו צריכים להבין שבלי זה הוא לא יקבל הכנה למדרגה החדשה, למצב החדש.

 אורן: אמרת שבזמן הזה הוא מפתח נוגדנים שמאפשרים לו אחר כך בעצם להתמודד עם החיים.

כן.

 אורן: אז יוצא מכך שיש לו מאבק עם אמו?

כן, עם אמו, נכון.

 אורן: זאת אומרת, שהוא חייב לחוות את המאבק הזה, כדי אחר כך להיות מוכן למאבקים שיצפו לו בחוץ?

כדי להיות מוכן לקליטה חיצונית, אחרת הוא לא יהיה מוכן להתקשר לעולם החיצון. העולם החיצון פשוט יהרוג אותו חלילה.

 אורן: במי הוא נאבק עכשיו, הוא נאבק באימא שלו?

כן ולא. האימא מתייחסת אליו באהבה, בכך שהיא מעוניינת שהוא ייוולד ויתפתח, היא מכינה אותו בצורה כזאת לתנאים החיצוניים. ודאי שהוא נאבק נגד האימא, אבל צריך להבין שאין כאן שנאה, אלא הכנה מצד האימא. זה כמו שאחר כך אנחנו נותנים כל הזמן תרגילים לילדים, ולוחצים עליהם, ומביאים להם "חיים קשים" כאילו. זה כדי להכין אותם לדרגות גבוהות יותר של החיים, להתקדמות. אותו דבר כאן. האימא חייבת לפתח בו שנאה למצב שהוא נמצא עכשיו, והכנה למצב גבוה יותר.

 אורן: האימא יכולה לעזור לעובר, במצוקה שהוא נקלע אליה בחודש האחרון. כשהוא מתחיל להרגיש שהוא כבר לא רוצה להישאר ברחם?

היא יכולה לעזור לו במחשבות שלה.

 אורן: איך?

בדיוק כמו שדברנו קודם.

 אורן: לא, ספציפית למצב שבו הוא בחודש האחרון מתחיל להרגיש מצוקה, צר לו, הוא לא רוצה להישאר ברחם.

היא צריכה לדבר אתו.

 אורן: מה לומר לו?

לדבר אתו כאילו שהוא כבר נולד, וזה בכלל טוב לעשות במשך כל ירחי הלידה.

 אורן: לא, אבל תפרט ספציפית מה יש לומר לו.

שתדבר אליו כאילו שהוא כבר נולד, כאילו שכבר אין ברירה, כי הוא חייב לפתח את עצמו, "תהיה גדול, מבין, מרגיש, חכם, גיבור". והיא צריכה בעצמה להעביר לו את מה שיש לה בתוך המוח שלה, בתוך הרצון שלה, בתוך התפיסה, בתוך ההשגה וההבנה שלה, הכול עובר לעובר.

כך העליון מפתח את התחתון. והתחתון בצורה טבעית מבין, מרגיש ומקבל את זה, מפני שהוא נמצא עדיין בתוך הרחם. וכל הזמן הוא נמצא בהבנה ובהכרה שיש את הצד הטוב שמפתח אותי ואת הצד הרע כביכול, שמפתח אותי, שנקרא "עורף". פרעה והבורא.

 ניצה: נמצה את התהליך הזה מבחינת העובר. ברגע שאני חושבת את כל הדברים האלה, שהוא גדול, מבין ,מרגיש והוא גיבור, איזו הרגשה הוא מקבל מבפנים? הוא אמנם נמצא בתוך המאבק, זה לא שזה נגמר.

הוא נעשה יותר חכם, הוא מבין שהעולם מורכב משני כוחות ואי אפשר אחרת. גם קודם הוא התפתח על ידי שני כוחות, כי אי אפשר בעולם שיהיה כוח אחד, רק מתוך השילוב של השניים אפשר להתפתח, הוא יתפתח על ידי זה בצורה הטבעית, אבל עכשיו הוא מתחיל להבין ולהרגיש שהוא צריך להיות תמיד בין שני הכוחות האלה ואיך הוא עובד בין שניהם. ואיך מקבל את שניהם כאחד. כאחד.

 אורן: מה הם שני הכוחות שעכשיו פועלים עליו?

הכוח הטוב והכוח הרע.

 אורן: "הכוח הרע" זו המצוקה שהוא מרגיש בפנים?

כן.

 אורן: ומה זה "הכוח הטוב"?

האימא מפקחת עליו. מצד אחד, הכוח המצייר, ומהצד השני, הכוח המחזיק. הכוח המחזיק לא נותן לו להתפתח, והכוח המצייר נותן לו התפתחות. ורק על ידי שני הכוחות האלה, הוא נעשה כמקבל את הצורה. ושני הכוחות האלה, צריך להבין, באים מהאימא, אימא אחת. שמפתחת עליו שני כוחות.

 אורן: אז נראה אם אני מבין את תמונת הכוחות, הוא בפנים מתחיל להרגיש מצוקה, מצד אחד, הוא מרגיש שהוא כבר לא רוצה את הצורה שבה הוא מקושר עם האימא שלו, הוא רוצה משהו חדש, קשר חדש. ומהצד השני, אם היא מתחילה לתמוך בו, במחשבות הוא מרגיש שמגיעה ממנה עזרה?

עזרה שלילית. עזרה שלילית מאותה האימא. "בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו".

 ניצה: במילים פשוטות.

 במילים פשוטות, שאי אפשר להיות תחת כוח אחד, אלא רק על ידי שני הכוחות האלה כשהוא לומד איך להתמודד עם שניהם, הוא הופך את הכוח הרע גם לכוח הטוב. אבל הוא כבר מתחיל ללמוד מזה, מהדוגמאות האלה שהוא מקבל בתוך הרחם, הוא מתחיל ללמוד  איך הוא צריך בעצמו להתמודד איתן ולהיות איתן בצורה חופשית, שכשייוולד, אם יקבל עצמאות, אז כבר יוכל להתמודד איתן בדרגה אחרת כשהוא בוחר בעצמו את השילוב של שני הכוחות. הוא לא בורח מהכוח הרע, אלא משתדל לקחת אותו ולשלבו עם הכוח הטוב. וכך כל פעם יתקדם ויתקדם בשני הכוחות האלה, בקבלה והשפעה, ויגדל בצורה כזאת.

 אורן: נעבור לאב. עד כה דיברנו על האימא, דיברנו על העובר, אנחנו מתכוננים לקראת הלידה. איזו הכנה הגבר, הוא עדיין לא אב, יכול לעשות לקראת התהליך של הלידה. הוא נמצא קצת בצד בכל הסיפור, אין ביניהם אינטראקציה גופנית או מחשבתית וכן הלאה.

האבא צריך להיות ממש בתוך האימא כביכול.

 אורן: מה פירוש?  צריך הכנה ללידה לאבא.

הכנה ללידה לאבא, להיות כמה שיותר להיות קרוב לאימא.

 אורן: אתה יכול להרחיב?

הוא צריך לתמוך. לעזור. האם בלי האב מרגישה חוסר תמיכה, חוסר כוח, חוסר כוח השפעה על העובר. אם לא עומד אחרי האישה גבר, אז יש ליקוי בהשפעתה לעובר. אם הגבר תומך בכך וגם עובר את כל הלימוד שלנו, החינוך, ויודע איך להשתתף ברצון במחשבות בעיקר, אז יש לו קשר לעובר דרך האם, וגם לא רק דרך האימא, מפני שהעובר מתחיל מ"לובן דאבא". כלומר שהעובר התחיל מהזרע של הגבר.

 אורן: נכון. לפני שמונה תשעה חודשים.

לא חשוב. אז יש לעובר הזה חלק מהאב, לכן האב קשור אליו, למרות שהוא נמצא עכשיו בינתיים בגופה של האם, אבל האב קשור אליו ויכול להשפיע עליו. לעין נראה לנו שהם מנותקים, שהאבא נתן זרע בתוך האימא וזהו. והזרע במקום אחד והאב במקום אחר, והוא אפילו הלך ולא יודע איפה ומה. אבל הם בכל זאת מקושרים יחד. הם מקושרים בעולם הווירטואלי, בעולם הכוחות, בשדה הכוחות, אין הפסק. הקשר הזה הוא כבר קיים לנצח. ולכן הוא גם היה מתוכנן כך מתחילת העולם, שכך זה יקרה. ולכן כל הזיווג וכל התהליך הזה קרה וכן הלאה, אז ודאי שלעובר הזה יש קשר לאב.

הייתי אומר כך, בצורה אחרת, שכדי לפתח תוצאה מעצמו האב צריך אישה כאמצעי, כאינקובאטור.

 אורן: אם אני מבין, לאב יש שתי צורות התקשרות לעובר שעומד להיוולד. האחת היא דרך האם, והשנייה בצורה ישירה כמו שהסברת. אמרת שהאב יכול במחשבות וברצונות שלו לגרום ללידה הטובה ביותר עבור הבן או הבת שלו, לעובר העתידי.

אמת.

 אורן: נאמר שהיא בחודש התשיעי, לאורך כל ההיריון לימדת אותי ונתת לי הדגשים איך אני צריך לצייר את העולם שאליו הוא ייוולד, ותרגלנו את זה. אבל אני שואל אם יש לך הנחיות ספציפיות. האם אתה יכול להכין אותי ספציפית על מה אני צריך לחשוב, במה להתרכז, כדי לגרום לתהליך הזה לקרות בצורה הכי טובה שאני יכול, בימים האלה, כשהיא עוד מעט תלד?

אתה צריך לחשוב על כך שאתם מולידים את התינוק לעולם עגול, לרחם חדש. ואתם רוצים שכך הוא ירגיש את עצמו, וכך העולם תמיד יהיה סביבו, שאתם מוכנים לעשות למען התינוק הזה את כל המאמצים, לתת את כל המאמצים, כדי לשנות את העולם שיהיה עולם טוב.

 אורן: זה כשאני חושב עליו בצורה ישירה. וכעת נדבר על הקשר השני. אמרת שאני צריך להיות כמה שיותר קרוב לאימא לתמוך ולעזור לקראת הלידה.

כן.

 אורן: לימדו אותי מהם הדברים החומריים שאני צריך לעשות. מה מבחינת המחשבות שלי, שאיתן אני צריך לתמוך באם. לימדת אותי במישור הראשון של היחס שלי כלפיו, אבל במישור השני, חשוב שאני אעזור גם לאימא. מה היא העזרה שהיא צריכה ממני?

היא צריכה ממך את הרגשת התמיכה. שאתה נמצא ממש אתה יחד בכל התהליך הזה. שאתה מוכן להשלים את כל המאמצים שלה ועומד בשמירה על כך בכל רגע. היא צריכה תמיכה נפשית.

 אורן: הרי יכולות לתמוך בה גם חברות או קרובות משפחה. הרבה אנשים יכולים לתמוך בה. מה ההבדל?

לעומת אותו גבר שנתן לה את טיפת הזרע, כל יתר ההשפעות מאד רחוקות, כלום. זה המשותף שביניהם, בין הגבר והאישה, וזו התכללות של אבא באימא ואימא באבא. זו אותה הטיפה שנמצאת באימא.

 אורן: הבנתי שאני צריך לתמוך בה, אבל אני לא בדיוק מבין על מה אני צריך לחשוב כדי שהיא תרגיש תמיכה מקסימלית כשהיא הולכת ללדת?

 לא, שמעת פעם מה אומרת אישה שהולכת ללדת? אני ילדתי לו בן, אני עשיתי בשבילו.

אני שומע זאת מנשים. אישה תמיד טוענת כך.

 אורן: נכון. אני שומע את זה בבית. יש לי שלושה בנים. היא טוענת שהיא עשתה לי את הילדים.

כן.

אורן: לעשות לך ילדים?

בעצם זה מוזר מאד, כי הילדים יותר קשורים אליה.

 אורן: נכון.

והיא סחבה אותם תשעה חודשים וכל הטיפול וההנקה והכל ומה לא? אבל לא, היא אומרת "אני עשיתי את זה בשביל הגבר". זאת אומרת, יש לה בפנים מצד הטבע קשר אליך כשהיא קיבלה את טיפת הזרע ממך והיא עושה את זה בשבילך.

 אורן: טוב, אז מה אני יכול לעשות בשבילה?

מה אתה צריך לעשות כנגד הציפייה הזאת, כנגד הטענה הזאת, ההרגשה הזאת? אתה צריך להודות, אתה צריך שהיא תבין ממך שאתה באמת גם חושב כך, לפחות זה. שהדבר שהיא עושה עכשיו היא עושה בשבילך.

 אורן: מה זה יגרום לה?

זה יגרום לה מילוי לתביעה הזאת שהיא עושה את זה בשבילך, שאתה מקבל את זה, שאתה מודה, שאתה מודע, שאתה ממש כך מתייחס לתהליך. שהיא עושה לך טובה גדולה.

 ניצה: במציאות שלנו הרבה פעמים זה ההיפך. יש הרגשה כאילו שהוא עשה לי ילד, זה הפוך.

אם הם נפרדים, אז בכלל אין מה לעשות, נשים היום נפגשות עם הגברים כדי לקבל מהם את הזרע וללכת וללדת, ולא להיות קשורות בכלל לגבר.

 ניצה: ואיך בעצם זה משפיע על העובר?

זה משפיע על העובר לצערנו, אבל העולם שלנו כבר כל כך מקולקל ומלאכותי שאנחנו רחוקים מהמצב האידיאלי. אנחנו מדברים כאילו על המצב האידיאלי.

אורן: נחזור לאישה. עוד כמה ימים היא הולכת ללדת, איך היא יכולה להתגבר על הפחד שמתעורר בה, כי הולך לקרות איזה מהפך?

ניצה: איך אני יכולה לבטוח ולסמוך על הגוף שלי שיידע מה הוא צריך לעשות ברגע האמת?

זה דבר מאוד פשוט. חשיבות המטרה.

 אורן: איזו מטרה?

גשמית, רוחנית, מה שאתה רוצה. אם אני יודעת שעל ידי כך וכך פעולות אני מגיעה למטרה גדולה, יפה ונעלה, אני מולידה תינוק לעולם החדש, ואחר כך מגדלת אותו לעולם עוד יותר חדש, אז אני נמצאת כאן בתפקיד מאוד חשוב, אני מרכז העולם, מרכז המציאות, אני בזה ממש מפתחת  את הנשמה למשהו גבוה.

העיקר שהאדם לא ייראה את מצבו כמוגבל וכנמצא מרוכז בתוכו, כי אז כל הבעיות, הצרות והכאבים הקטנים, הכל ייראה לו כמשהו סופני. אלא אם הוא כבר מתחיל לפתוח לפניו את המצב הבא, שהוא רואה אותו כמטרה, מטרה כדאית, אז כל אותם השלבים, הלחצים, הצירים שצריך לעבור, הם יהיו בשבילו הרבה יותר קלים, והעיקר מטרתיים. זה לוקח את כל הכאב, אפילו הופך את הכאב לתענוג, עד כדי כך. אם העובר מאוד רוצה להיוולד, והאישה יחד עמו רוצה שהוא ייוולד לעולם  הטוב, אז זוהי שמחה לכולם.

 ניצה: בתכנית הקודמת אמרת שהאישה היא למעשה כמו נציגת הטבע. אם כך, כשהיא עומדת לפני הלידה, איך היא יכולה לפתח את המחשבה הזאת שהיא נציגת הטבע? איך לעשות את זה בפועל? על מה אני צריכה לחשוב כדי להרגיש כך?

אי אפשר לעשות את זה ברגע אחד, אלא במשך שעות הלימוד והחינוך שאת עוברת, סדנאות, שיחות, וכל מיני הכנות, את מקבלת את היחס הזה החדש. זה לא ברגע אחד, ברגע האחרון. אבל על זה מדובר, לתת לך הסתכלות רחבה יותר על החיים, לא צרה. כי את מולידה כאן לא סתם גוף חי, את מולידה כאן את ה"מדבר", האדם הגדול.

ואז מתוך גדלות המטרה, מתוך גדלות המעשה עצמו, שאת מרגישה את עצמך בתפקיד כל כך גדול, זה לא רק מוריד לך את הכאבים, אלא יש כאן גם עניין שאצלנו נקרא המתקת הגבורות, המתקת הכאבים. כדי להרגיש מתוק, משהו בתוכו צריך להיות מר. הממתקים האמיתיים הם כאלה שמוסיפים אליהם קוניאק, וויסקי, קצת משהו חריף, כי בלי זה לא יכולים להרגיש את המתוק. אז כאן יש המתקה, שאנחנו יכולים להפוך את כל הצירים ואת כל הדברים האלה  ליציאה לחופש, ליציאה להתפתחות החדשה.

 אורן: אם מסתכלים על הרגשות שמתעוררים סביב הפעולה הזאת של הלידה, אז רואים שיש פה איזה מפגש מאוד מאוד קיצוני, אולי הכי חזק בחיי האדם, בין כאב עצום לבין שמחה עצומה.

כן.

 אורן: למה זה כך?

כי אחרת אי אפשר שייוולד משהו, אם הוא לא ישנא את המצב הקודם, כמו שדיברנו.

 אורן: מי, העובר?

גם העובר. זה לא חשוב, גם האמא, שניהם. חייבת להיות כאן תוספת כוחות כשהעובר ייוולד, גם לו וגם לאימא, כבר מהמצב החדש, כדי לדחוף אותו החוצה. זאת אומרת, העובר חייב כבר לתאר לעצמו, בעודו נמצא שם בתוך הרחם, את מצבו החיצון, שהוא כבר נולד.

 אורן: העובר?

העובר.

 אורן: איך הוא יידע? הוא שומע אותנו עכשיו?

למה הוא רוצה לצאת?

 אורן: אמרת שיש לו מצוקה, שהוא כבר מתפוצץ, ולא יכול להיות שם.

זה נקרא שרוצה לצאת, זה נקרא שרוצה להרגיש את עצמו בחוץ, זה נקרא שמתאר לעצמו את המצב החיצון, לעומת המצב הפנימי. הוא גם נותן לה בעיטות כל הזמן, מרגישים את זה, הבטן פתאום קופצת.

 אורן: אז הוא רוצה לצאת.

כן.

 אורן: וזה גם כואב לו?

כואב לו, כואב לאמא, זה לא חשוב, הכאבים האלה זה למעשה הצירים, "צרות", שמרגיש במצב הפנימי.

 אורן: אבל למה הוא מרגיש כך?

כי כבר גודלת בו מדרגה חדשה, ברגע שהוא נמצא בהתפתחות האחרונה, בשליש האחרון של ההיריון, כבר גודלת בו מדרגה חדשה, תחילתה, ולכן יש בו התנגשות, בין המדרגה החדשה לבין המדרגה הנוכחית.

 אורן: המדרגה החדשה זה איך שהוא יהיה בחוץ?

כן. ואז בהבדל בין המדרגות האלה, חלק מהמצב העליון נכנס לתוך המצב הנוכחי, התחתון, ואז יש ביניהם איזה אנטגוניזם.

 אורן: לכן יש שילוב בין כאב לשמחה אדירה?

כן.

 אורן:, האם אפשר לשחק עם המינונים, להגדיל את השמחה ולהקטין את הכאב?

עד כמה שהיא מגדילה את המדרגה החדשה, המצב החדש. העתיד, העולם הגלובלי, הכל יפה וטוב לתינוק שלה, המאמץ שלה, המשימה שלה. היא גם מולידה נשמה חדשה לעולם החדש, לתיקון וכולי. הכל תלוי בהכנה הפסיכולוגית של האישה, וגם של הגבר.

 אורן: נתקדם קצת יותר לעבר הלידה עצמה. במהלך ההיריון בודקים מתי צפוי תאריך הלידה ומחכים, אך יש איזה רגע מסוים במהלך ההיריון שבו כאילו נדלק ה"סטרטר", ומאז התהליך מתחיל לרוץ, ואז יש כל מיני שלבים, הכל לכיוון של הלידה. תמיד קשה לשים את האצבע מתי תהיה נקודת ההתחלה הזאת. מה קובע פה, לפי הראיה שלך,  את מערכת הקשר הזאת בין האימא לעובר, את נקודת ההתחלה של הלידה עצמה?

המצב החשוב ביותר, מה שנקרא "בחצות הלילה".

 אורן: בחצות הלילה?

זה נקרא כך, "בחצות הלילה".

 אורן: אז מה קובע את רגע תחילת תהליך הלידה?

יש כמה שלבים לפני שהלידה מתחילה.

 אורן: מהם השלבים?

השלבים הם הכנת המעבר, שזה נקרא "דלת ומשקוף", כל מיני תיקונים. יש הכנה מצד הטבע כלפי המעבר עצמו, איך שהתינוק נולד. אלה תיקונים מצד הטבע בדרגה הגשמית, למצב הגשמי אין לכך שמות, ולכן אני נותן שמות מהמצב המקביל.

 אורן: אבל זה קורה בגוף שלה?

כן. ואחרי שיש הכנה, אז מתחיל תהליך הלידה, שזה בלחץ ובשילוב של שני כוחות, בצורה כזאת, שגם הכוח המייצר פועל ככוח הדוחף. גם האימא וגם העובר מקבלים כוח מהמצב החדש. "מהמצב החדש", הכוונה היא שהעובּר מקבל כבר בפנים, לפני הלידה, אותו כוח כמו שהוא נולד, שיש לו ממש התנגדות לאימא, ואז הוא נולד, כאילו נמצאים בניגוד זה לזה.

באגדה מסופר על הנחש שבא ומוסיף לה בעקיצה שלו את הרעל ואז היא מולידה וכן הלאה. אנחנו יכולים לומר, שהלידה לא יכולה להיות, כך שבזמן שאתה בפנים אתה בפנים, בזמן שאתה בחוץ אתה בחוץ, אלא התהליך יכול להיות כבר כשאתה מקבל מבפנים את הצורה מבחוץ, ואז נולד. הנקודה הזאת היא נקודת ה"טריגר", או כמו שאתה אומר "סטרטר".

אורן: של תהליך הלידה.

כן.

 אורן: היא מרגישה את זה או שזה מתרחש טרם שהיא מרגישה?

בימינו הכל מטושטש, כי העולם הוא מקולקל בכל הרמות, אבל למעשה כן.

 אורן: זאת אומרת לא בטוח שהיא תרגיש, אבל הוא בטוח בפנים מרגיש את זה, כי הוא כבר קיבל כוחות כאילו שהוא כבר בחוץ.

פעם הנשים היו מרגישות את זה, נשים במיוחד,  במיוחד המיילדות.

 אורן: אז זה הסטרטר, זוהי  נקודת ההתחלה שממנה מתחיל להשתלשל תהליך הלידה?

כן.

 אורן: ועכשיו יתחילו הצירים?

הצירים היו גם קודם.

 אורן: עוד לפני?

עוד לפני. הצירים הרי מתחילים וקיימים כבר בכל השליש האחרון של ההיריון. הם רק מתפתחים יותר ויותר. עכשיו רק נפתחות הדלתות של הרחם ואז תחילת היציאה.

צירי הלידה אלה לא הצירים הרגילים, זה כבר הלחץ, ממש ביציאה, עכשיו אלה צירים אחרים, זה כבר משהו אחר, חדש לגמרי.

 ניצה: נקודת ההתחלה הייתה עוד לפני שאני התחלתי להרגיש את הצירים פיזית?

ודאי, אבל מה זה חשוב לנו, אנחנו מדברים על המעשה.

 אורן: על מה האימא צריכה לחשוב בזמן שהיא מרגישה ציר? היא הרי מתפוצצת מכאבים.

שהיא מולידה חיים חדשים, שממנה הוא יוצא לעולם החדש. התינוק זה ההמשך שלה, היא כביכול עכשיו עוברת לידה יחד עמו.

 אורן: היא עוברת לידה?

היא עוברת לידה, בטח, בתוכו, איתו יחד. היא צריכה להתרכז בזה, שהיא נמצאת בתוכו, איך שהיא ממש עוברת, נמצאת רגשית יחד איתו, ועוברת את התהליך הזה, את הבריחה הזאת, מבפנים החוצה.

 אורן: טוב, כאן אנחנו נסיים, הזמן פשוט נגמר. תודה לך הרב לייטמן, תודה ניצה. ותהיו איתנו, עומדים להיוולד, בקרוב זה קורה. בשיחה הבאה נמשיך, תודה וכל טוב.

לחצו כאן להורדה