חיים חדשים - תוכנית 1090 - חרם חברתי בין ילדים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1090, והנושא שלנו הוא חרם בעולם הילדים. נושא מאוד עצוב, מאוד כואב, ננסה להבין איך זה הגיע אלינו ומה אפשר לעשות עם זה בדרך לחיים חדשים טובים הרבה יותר.

טל: זה באמת נושא מאוד כאוב שלצערנו היום אנחנו שומעים עליו הרבה מאוד. אנחנו יודעים שזה משהו שתמיד היה קיים, תמיד ילדים היו מנהיגים חרמות על ילדים אחרים, מנדים אותם, לא אוהבים אותם מוציאים אותם איכשהו מהמשחק הקבוצתי, וכמובן יש לזה השלכות מאוד קשות על העולם הפנימי, הרגשי של הילד ומביא אותו למצבים מאוד לא פשוטים.

היום המצב הזה הולך ומחריף, כיוון שאנחנו חיים בעולם וירטואלי, הכול נמצא ברשת, העולם של הילדים לא מפסיק בבית הספר אלא ממשיך גם אחר כך בכל שעות היום, הילדים כל הזמן מרגישים שהם נמצאים בסביבה חברתית. ואם הילד מנודה או מוחרם, אז הוא חווה את התחושה הזאת בעצם כל הזמן, ואנחנו שומעים על המצוקות הגדולות של הילדים במצבים האלה.

אז אנחנו רוצים להבין מה אפשר לעשות בנוגע לזה, כי אנחנו רואים שהיום העולם של המבוגרים לא יודע להתמודד עם זה, אנשי החינוך אובדי עצות, ההורים אובדי עצות, ולכן רצינו להביא את הנושא לכאן היום, נושא מאוד חשוב וכאוב.

איך אתה רואה את התופעה הזאת של חרם בקרב ילדים, העוצמה שלה, ושזה הופך להיות יותר קיצוני, יותר אכזרי ויותר גם רווח בקהל של הילדים?

קודם כל אנחנו צריכים להבין, שהטבע שלנו הוא האגו, הרצון ליהנות. ורצון ליהנות בצורה אגואיסטית הוא קודם כל רוצה ליהנות מזה שהוא יותר גבוה מהשני, שכל העולם צריך לשרת אותי, ואני רואה את העצמי יותר גבוה מכל העולם. אני עובר ברחוב, אני נכנס לכיתה, ומה שאני לא עושה אני מרגיש שהם כולם באו לשמשני פשוט מאוד. וכך כל אחד ואחד מרגיש את זה.

השאלה עכשיו, עד כמה האגו, הרצון לקבל הוא גדול. אנשים שנולדו כך, וזה לא תלוי בהם שנולדו כך, עם רצון לקבל גדול, גם קיבלו יחס כזה במשפחה, שהם האלים, ממש מלאכים והכול שייך להם, וכל המשפחה מסתובבת סביבם, וזה עוד יותר ועוד יותר נתן לאגו שלהם להתנפח יותר ויותר. ולכן יש כאן כמה תנאים שאחר כך אנחנו רואים את הילד גדל והוא לא מבין למה כל העולם לא עושה מה שהוא רוצה, אפילו בלי שהוא אומר מילה, כי כולם חייבים לרקוד לפי הרצון שלו.

אנחנו נמצאים בדור שהוא מאוד אגואיסטי, גאוותני, שאפתני, אנשים לא מבינים זה את זה וגם אנחנו, אבל הילדים והנכדים שלנו עוד יותר. אני רואה את זה עליהם בצורה כזאת, שפשוט הם לא מסוגלים להתחשב עם הזולת. ואם כך הם לא מרגישים את הזולת, הם מרגישים רק עד כמה הם יכולים לנצל את הזולת, זה הטבע שלהם.

ולכן כל המטרה שלהם בחיים, זה איך אני אבטל את הזולת יותר, אוריד אותו וארגיש עד כמה שהוא פחוּת ממני, עד כמה שהוא כלום לעומתי. "זה התענוג שלי, מה אני יכול לעשות שאני כך רוצה?", ילד לא שואל את זה בכלל, הוא נמצא תחת הדחפים הפנימיים האלה שלו וכך הוא מתנהג.

בצורה הרגילה אני לא רואה כאן אפשרות לעשות משהו. אני רואה אותו הדבר גם בין המבוגרים, אלו שגדלו ממש מול עיני ועכשיו הם בני חמישים. כשאני כבר הייתי אדם הם נולדו והתחילו להתפתח, וראיתי איך הם מתפתחים. זה הדור השלישי שאני רואה אותו מתפתח, ואני רואה עד כמה שבכל דור ודור קפיצת האגו היא מעל השמים.

 טל: במה זה בא לידי ביטוי?

זה בא בכל מיני צורות ביטוי. כל קודם, כל אחד חייב להיות יותר למעלה מהשני. אם אני לא יכול להיות למעלה, אז אני משתדל שהשני יהיה למטה. אני אארגן לזה את כל החברה וכל האמצעים שיש לי, כי בלי זה אני לא מקבל סיפוק מהחיים. אני צריך ליהנות מזה שאני מדכא את הזולת, אני לא יכול אחרת להרגיש את טעם החיים.

אנחנו רואים את זה בממשלה, ביחסים בכנסת ואיך היחסים בין הגדולים, ובמיוחד איך היחסים בין אנשי התקשורת. אנחנו רואים עד כמה הם כל הזמן מתווכחים בטלוויזיה ובכל מיני מקומות. אנחנו כל הזמן רואים מאבק של גאווה קטנה, מסריחה, ברורה מאוד, בולטת ממש בין הגדולים, וכשאנחנו הילדים רואים את זה, אז מה אנחנו יכולים לעשות, אנחנו לוקחים מזה דוגמה.

אני רואה בטלוויזיה כל פעם עוד ועוד ויכוחים וזה לא לצורך המטרה שמישהו צודק, נכון, או מביא תועלת למישהו, אלא כל אחד רוצה להתגאות כלפי השני ללא שום תועלת לחברה, לחינוך, לכלום. אז אני רואה, שכלי התקשורת שהיו צריכים לעשות "תקשורת" בינינו, הם רק מפרידים והורסים את הקשר שהיה פעם בינינו, והיה פעם.

לכן אין לי כאן מה להוסיף, חוץ מזה שאין לגשת לילדים ולשאול אותם למה הם עושים כך. אלא אנחנו לא טיפלנו בהם ועכשיו אנחנו נמצאים בפיגור גדול מאוד.

ומה שאנחנו מגלים זה קצה הקרחון, זה ממש כך, כי שם בפנים בוערים הרגשות, וטרגדיות גדולות מאוד מתרחשות ביניהם ובכל אחד ואחד. כי זה ילד, ילדה, אפילו בנות קטנות, איך אחר כך הן יכולות לגדול עם מועקה פנימית, וכל החיים לעבור עם הפגם הזה שהיא קיבלה בכיתה ב' או ג' או ד'.

ובאמת בגלל הפלאפונים של היום, הם לא יכולים להירגע, זה כל הזמן עוקב אחריהם ורץ אחריהם ורודף אותם, גם באינטרנט, גם בטלפון ובכל מקום. לכן אני לא מקנא בהם, זה משהו מאוד מאוד עצוב ומעורר הרבה דאגות.

ואנחנו כרגיל הדור של ההורים ואפילו הורים של הורים, אנחנו לא מבינים שאנחנו האשמים, אנחנו אומרים, "מה קורה לילדים?", קורה להם מה שאנחנו הכנו ולכן מצב הוא לא טוב. אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, לראות איך אנחנו יכולים להגיע למצבים היפים, הנכונים, ובהתאם לזה אנחנו נדע איך לתקן את החברה בכלל, בהתאם לזה אנחנו נדע איך לטפל בילדים ובנכדים, ולא אחרת.

אנחנו המקולקלים שבנינו חברה כזאת, לא יכולים לגשת עם האופי המקולקל שלנו לתקן אותם. מקסימום מה שנעשה, אנחנו נבטל את כל כלי התקשורת שלהם, אבל זה לא יועיל.

טל: אני זוכרת כשאני שהייתי בכיתה ו', עוד לפני שהיו פלאפונים, הגעתי בדיוק מארצות הברית והייתי יחסית ילדה פופולרית, לא הייתה לי בעיה של חרמות. אבל מלכת הכיתה, שנהייתה חברה הכי טובה שלי, היא הנהיגה חרם על ילדה אחרת.

אני לא השתתפתי בזה, לא ראיתי בזה משהו שכדאי להשתתף בו. אבל ראיתי איך ילדה, דווקא שיש לה כוח, מנהיגה אחריה קבוצה של ילדים שיש להם פחות כוח, נגד מישהו אחד. איך אתה מסביר את התופעה הזאת, שדווקא כאלה שהם כאילו מוצלחים חברתית ויש להם כוח, כך נוהגים?

זה נמצא בכל חברה וחברה.

 טל: זה אופי? זה חינוך?

זה אופי לא חינוך, זה אופי של אנשים שרוצים לשלוט, שאוהבים לשלוט, שהם מסוגלים לשלוט. הם מוכנים למשוך אנשים אחרים. בכל חברה זה קיים, בכל קבוצה זה קיים. אנחנו צריכים להבין שבעצם כך מסודר הטבע האנושי, וזה נכון שמסודר כך. כי בכל קבוצה קטנה חייב להיות איזה מין מנהיג קטן.

 כך זה בגוף שלנו, קבוצת התאים, או איבר, הכול ככה. גם כשאנחנו בונים מערכות, אנחנו בונים מערכות, תת מערכות, תת-תת מערכות וכן הלאה. זה הסדר שחייב להיות כך. לכן בהיררכיה כזאת קיים הכול, ולכן בכל קבוצה וקבוצה יש מישהו שהוא המנהל.

השאלה מיהו המנהל הזה ועד כמה הוא מבין שיש לו כוח ויש לו אחריות. הבעיה שלנו שלא הוא ולא האחרים שמנוהלים על ידו, מבינים מה שהם עושים, אלא נהנים בצורה אגואיסטית. בכך שהם מדכאים מישהו יש להם מזה תענוג. וזה  כך הטבע שלנו האגואיסטי.

טל: איך אתה מסביר את זה שיש ילדים, שהם כן ילכו אחרי המנהיג הזה ויש ילדים שלא, שיבינו שזה דבר לא טוב?

הם לא כל כך יבינו, אלא זה לא מספק את האגו שלהם. פשוט הם אדישים לזה. הם לא חברתיים בדרך כלל. אנשים חברתיים הם או בעד, או נגד בתהליך הזה. וישנם אנשים שהם לא חברתיים, שיש להם נטייה למשהו אחר. זה יכול להיות ספורט, מוסיקה, מדע, או משהו אחר, והם לא משתתפים בזה. זו נטייה טבעית, זה לא ילד מחונך.

לכן אנחנו צריכים להבחין בכל חברה אלו אנשים יכולים וחייבים להיות מנהיגים, ואלו אנשים שהם יכולים ללכת אחריהם ולהיות כחיילים שלהם, ואותם צריכים לזהות ולטפל.

אורן: אמרת לזהות שני סוגים, את המנהיגים ואת המונהגים, ואז לטפל.

במונהגים אנחנו צריכים לטפל, בצורה כזאת שאנחנו נותנים להם יותר כוחות, שהם לא ילכו כמו חיילים אחרי המנהיגים האלו. זה דבר אחד. דבר שני, במנהיגים עצמם אנחנו צריכים לטפל בכמה מישורים.

מישור אחד, שאנחנו מסבירים להם את העוול הגדול שהם עושים לעצמם ולאחרים. מישור השני, שאנחנו מזהים כמה מנהיגים כאלו ומטפלים בזה על ידי זה. זה לא פשוט. אנחנו לא יכולים להיות כל הזמן בין הילדים. והמישור השלישי, שאנחנו כל הזמן נמצאים עם המונהגים, שהם יטפלו במנהיגים ולא יתנו להם כוחות לשלוט בהם.  

זאת אומרת את זה צריך לכוון. כמו כשאנחנו רוצים לנהל את החברה של הגדולים, וכשאנחנו לא רוצים לתמוך באדם שרוצה להיות ראש ממשלה או משהו אחר, אז אנחנו מארגנים כנגדו כוחות וכן הלאה.

למה אני אומר את זה כך? כי לילדים אנחנו לא יכולים להסביר שהאגו שלהם מוביל אותם ומכוון אותם לכל הזוועות הללו, אבל בצורה כזאת, מכה כנגד מכה.

טל: מה זאת אומרת?

זה אומר שאנחנו צריכים לארגן כוח כנגד כוח. כוח שליטה של מישהו אחד ונגדו לארגן כוח שליטה של מישהו אחר, או אחרים. רק בצורה כזאת. עם ילדים קטנים זה לא ילך, כי בצורה הזאת הם צריכים לראות שלא הולך להם ורע להם מזה, לכן הם עוזבים, כי הם מבינים רק טוב או רע, מתוק או מר.

טל: אני רואה, לדוגמה, בגן שבו לומד הבן שלי, שלפעמים יש מין התנהגות "בריונית" כזאת, שניים, שלושה, ילדים מתארגנים, "בואו נלך להרוס לילד ההוא, בואו נציק לו, בואו נעשה לו." זה מתחיל כבר ממש בגילאים קטנים.

כן, זה האגו שלנו, הוא מתחיל עוד לפני הלידה.

טל: אז מה התגובה הנכונה להתנהגות "בריונית" כזאת?

האגו מפחד. זה דבר אחר שאנחנו יכולים פשוט להפעיל כנגדו, "אם לא תעשה כך, תדע שיהיה לך רע, תפחד" ואז מאין ברירה הוא עושה את זה, כי אנחנו מדברים על ילדים קטנים. עם ילדים יותר גדולים אנחנו יכולים לדבר איתם כבר בצורה אחרת, "תראה איך זה קורה בין הגדולים, שגם מתנהגים כך, תראה עד כמה הם יכולים לעשות לך טוב, או רע, ואז לא יתנו לך לחיות ברוגע, בשקט" וכן הלאה. זאת אומרת, החברה צריכה בעצם כבר להתחיל לטפל, אלו כבר לא ילדים בגילאים קטנים, בכיתות הראשונות בבית ספר, אלא אלו ילדים שהם כבר בכיתה ה', ו' וכן הלאה, ואנחנו כבר צריכים להשתדל להשפיע להם בדרך החברתית. החברה לא תקבל אותם בצורה כזאת והיא יכולה "לסובב להם את הגב" והם יישארו בכלל לבד.

 לכן כדאי לך להיות מאוזן. אתה רוצה למשוך אחריך אנשים, זה בסדר שיש לך נטייה כזאת, אבל אם אתה רוצה להישאר "גדול", אתה צריך לגרום להם שיהיו מרוצים ממך. הם יהיו מרוצים ממך ואתה תהיה מרוצה מהם. הם צריכים לראות שאתה מנהיג טוב ואז הם יחזיקו אותך כמנהיג טוב, אבל אם תהיה רע, הם "יסובבו אליך את הגב" וילכו עם מישהו אחר.

צריך להשתדל ולנסות כאלו דברים בחברה. לשבור את זה בחברה, שלא יהיה בחברה מנהיג אחד. אנחנו משתמשים בזה כ"דמוקרטיה", מה שנקרא אצלנו,  אבל אין שום דמוקרטיה ואין כלום, אלא כמה מנהיגים, שכל אחד צועק על השני, אבל בכל זאת העם בינתיים נמצא, לא כעבדים ממש, ביניהם, מסתדר איכשהו.

טל: יש ילדים שיש להם באופי נטייה להנהיג לטוב?

לא, כל אחד הוא אגואיסט ובסופו של דבר כל אחד רוצה ממש למשוך לטובת עצמו. אבל אם אני רוצה להתגבר על מישהו, אני אחלק להם סוכריות כדי שיהיו איתי, מה שנקרא, בצורה כזאת, זה כמו מנהג "הגדולים".

 טל: אז איך אתה מייצר מצב בו יש כוח חיובי בתוך הקבוצה שמושך את הילדים לכיוון הנכון?

כוח חיובי לא יהיה אף פעם, לא לפני שאנחנו מתחילים לטפל בהם בצורה יסודית לפי חכמת הקבלה, שמלמדת אותנו איך להביא את האנשים לחיבור הנכון, הטוב.

אורן: מהו הטיפול הזה שאתה קורא לו "טיפול יסודי"?

כמו שאנחנו רואים, אנחנו מנוהלים על ידי כוח הרע שבטבע, כוח שהורס הכול, שלא נותן לנו לסדר את החברה האנושית, לא בבית, במשפחה, לא בעבודה, לא בבית הספר, לא בחברה האנושית, במדינה, ולא בממשלה, אנחנו רואים שבכל דבר יש מאבק. המאבק הזה קיים גם בין חיות וצמחים ואבנים ואם היינו יודעים יותר, גם ביסודות הבריאה, בין פלוס למינוס ממש. כל דבר מתקיים רק על ידי מאבק וכל גדול וחזק "אוכל" את הקטן והחלש. אם אנחנו רוצים שזה יפסק פעם, אנחנו צריכים ללמוד את יסודות הטבע ולראות אם הטבע כולו רע ויש מאבק רק בין הכוחות הרעים, זה יותר חזק וזה פחות חזק, אבל שניהם רעים, רק זה רע בצורה הזאת וזה יותר רע בצורה אחרת.

אנחנו לא נמצאים במצב שאנחנו ממש "אוכלים זה את זה", כי לכל אחד ואחד יש אינטרס אחר, אני רוצה להיות גדול במוזיקה והוא רוצה בספרות, והוא בזה, וההוא בתחום אחר, וכן הלאה. אבל אם היינו רוצים משהו אחד, היינו פשוט "גומרים זה את זה", הורגים זה את זה. לכן השאלה היא, אם בטבע ישנו רק כוח שלילי, אחד בלבד, שמנהל אותנו וממש דוחף אותנו פנימה זה אל זה, איפה אנחנו יכולים למצוא כוח חיובי שיאזן לנו את הכוח השלילי, ולא רק יאזן, אם כבר, אולי אפילו יתגבר עליו. האם ישנו בטבע הכוח השני או לא?

לפי מה שאנחנו רואים בדומם, בחלקיקים, יש פלוס ומינוס, יש חושך ואור, יש חום וקור. בטבע עצמו, חוץ מצומח, חי ומדבר, ישנם שני יסודות, פלוס ומינוס, והם נמצאים באיזה איזון. לכן אטום קיים, מולקולות קיימות, והם מתפתחים. בצומח, זה כבר נמצא באיזה סוג של מאבק ביניהם, אבל זה לא כל כך מאבק, אלא החלפת חומרים, כל מיני שינויים שיש בין פלוס ומינוס ושניהם פועלים למטרה אחת, כדי לשרוד ולחיות. בחי, זה קצת יותר בולט, הכיוון ה"כאילו" שלילי, אבל הטבע בסך הכול מאזן אותם. הם אמנם אוכלים זה את זה ומשתדלים לחיות למעלה מהשני, אבל זה על ידי אינסטינקטים מוגבלים. כשאריה טורף איילה אוכל חצי ממנה והולך לו, הוא לא הורג אותה סתם, זה רק לצורך קיומו הגשמי. ורק האדם, כמו שכתוב, "ידו בכל ויד כל בו"[1], שהאגו שלו, הרצון לקבל שלו, אפילו לא שייך לקיום שלו, "אני פשוט רוצה את כל העולם".

.לכן האדם הוא בעצם האלמנט ההרסני שבטבע. אנחנו כבר צריכים לראות, אם בדומם, צומח ובחי יש לנו מין איזון בין פלוס למינוס, בין רע לטוב, והאיזון ביניהם עוצר כל אחד מהם בנקודה מסוימת ואומר "די, לא רוצה", באדם אין דבר כזה, שהוא אומר "די ולא רוצה", הוא רוצה לבלוע את הכול, יש לו כוח אגו בלתי מוגבל. לכן אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו יכולים למצוא כוח טוב שיהיה נגד האגו הרע שלנו, איפה "הכוח הטוב" הזה שאנחנו ממש לא מוצאים אותו.

 יש שיטה, חכמה, שנקראת "חכמת הקבלה" והיא מסבירה לנו שיש את הכוח הטוב בטבע, אבל אנחנו צריכים למשוך אותו כדי שימשול בנו ויאזן בנו את האגו שלנו, את המינוס שלנו, בפלוס שלו. השיטה הזאת מדברת רק על איזון הכוחות, לא צריך להיות יותר פלוס על מינוס או מינוס על פלוס, צריך להיות האיזון שבהחלפת החומרים, הכוחות, המצבים וכן הלאה. בשינויים האלו בנו אנחנו נתקדם ונחיה נכון וטוב, כי אי אפשר לחיות רק עם מינוס בלי פלוס או רק עם פלוס בלי מינוס. ככה זה. זה מה שאומרת החכמה הזאת והיא עוסקת רק בזה, איך למשוך את הכוח הטוב אלינו כדי שהוא יהיה מאוזן עם הכוח הרע.

 טל: אז כל החרמים האלה שאנחנו רואים היום זה בעצם הכוח השלילי שאתה אומר שהוא מגיע לקיצוניות?

כן, אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית מאוד מיוחדת שבה דווקא מתגלה חכמת הקבלה והיא מסבירה לנו איך לאזן את הכוח השלילי עם החיובי, כי אחרת אנחנו באים לקראת הרס כללי טוטאלי.

 אורן: אתה חושב שאם אנחנו, ההורים, היינו לומדים ומצליחים להביא קצת את הכוח החיובי, הכוח המאזן הזה, זה היה מקרין גם על העולם של הילדים שלנו וכל החרמים והמצבים הרעים היו נרגעים?

ודאי, אם היינו מושכים את הכוח החיובי לעולמנו, שיאזן את הכוח השלילי בדרגת האדם, כי בדרגת דומם, צומח וחי הוא פועל, ואם יש שם מצבים לא טובים, זה קורה, כי אנחנו מדרגת האדם מקרינים לשם, אם אנחנו היינו מושכים את הכוח הטוב הזה, כל הטבע, ודאי הטבע האנושי, וודאי הילדים שלנו, היינו מגיעים לשלווה ושלום והיינו רואים ילדים טובים.

 אורן: אותו מנהיג שיש לו יכולת הנהגה מצד הטבע, לאן הוא ימשוך את הילדים האחרים במצב כזה, למצב הטוב?

לאיזון. הוא דווקא יהיה זה שמושך אותם לאיזון. עם הכוח הרע שהיה לו הוא יקבל עכשיו את הכוח הטוב והכוח הטוב והכוח הרע יהיו מאוזנים בו יותר ממה שקיים באחרים, כי הוא יהיה עם הכוחות הגדולים..

 אורן: עם עוצמה גדולה יותר.

כן, אז הוא ידע איך להעביר את זה לכולם ודווקא סביבו תהיה החברה מאוזנת.

[1] והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו (בראשית טז, יב)