חיים חדשים - תוכנית 1129 - התמודדות עם משברים

+תקציר השיחה
התמודדות עם משברים | ||
היחס הנכון למשבר הוא כאל לידה חדשה, הזדמנות חדשה. נושאים מרכזיים בתוכנית:
|
||
+תמליל השיחה
אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על משברים בחיים. החיים מביאים משברים גם אם לא הזמנו אותם.
ננסה להבין למה זה בא, איך אפשר לעבוד עם זה כדי להתקדם בצורה הכי טובה בחיים.
ניצה: בחיינו יש משברים, חלקם צפויים, חלקם לא צפויים. ומה זה אומר שהם צפויים? יש תחנות בחייו של אדם, שצפוי שכאשר יגיע לתחנה הזאת ככל הנראה יחווה איזה משבר. בדרך כלל בתקופות של שינוי מאוד דרמטי, נגיד חתונה, ואחרי זה התרחבות המשפחה ואולי אחר כך התבגרות, הזדקנות, פרישה ממקום עבודה. כל הדברים הגדולים והידועים הם צפויים. יש כמובן גם משברים שהם אינם צפויים, כל מיני דברים שיכולים להיות קשורים בבריאות, בתאונות חלילה, באיבוד מקום עבודה, פיטורין וכן הלאה, זה דברים שהם לא בהכרח צפויים.
יש משברים שהם שליליים, שהם קשים ויש אפילו משברים שהם חיוביים. למשל, הרחבת המשפחה והבאה של ילד חדש לעולם, זה לכאורה מצב חיובי ובכל זאת אנחנו חווים משבר. זאת אומרת, גם בטוב וגם בקושי אנחנו חווים עדיין משבר.
אז ננסה קודם להבין מה המשמעות של המשבר, למה זה חלק מהחיים שלנו ואיזה מקום הוא ממלא בחיים, דווקא בנקודה הזאת של המשבר, השבירה.
משבר זה מקום הלידה, כך גם נקרא. אותו מקום שאישה יושבת ויולדת, הוא נקרא "משבר". לכן כך אנחנו צריכים להתייחס גם למשברים שלנו שאנחנו קוראים להם "משברים בחיים". ודאי שיש כאלו [שנגרמים] על ידי כוח עליון מה שנקרא, ואלו [שנגרמים] על ידינו. אמנם גם הם על ידי כוח עליון, אבל בצורה יותר גלויה.
ולכן אנחנו כך צריכים להסתכל על כל דבר ודבר. לא חשוב, הוא טוב או רע בהרגשה שלנו, גדול יותר או פחות בעוצמתו, אבל כל אירוע כזה הוא יכול להיות כמשבר, כלידה חדשה לתקופה חדשה, תלוי איך אנחנו מקבלים את זה, האם אנחנו לומדים ממנו משהו ורואים מה שנולד. לפעמים אנחנו אפילו לא מזהים שנולד כאן משהו, איזה הזדמנות חדשה ועוברים הלאה.
ניצה: בדרך כלל בדיעבד מבינים.
כן. אז לכן משברים בחיים קודם כל תלויים בנו, בהבנה. אולי לא כל כך כשהם עוברים עלינו, אבל בהרגשה שלנו ובמיוחד במוסר [ההשכל] שאנחנו יכולים לקבל מהם, התוצאה, איך לומדים מהם משהו. זה הכול.
ניצה: אתה אומר, אם עד עכשיו חשבתם שנולדים פעם אחת בחיים ובסוף מתים, אז לא, למעשה אתם נולדים כל פעם, זאת אומרת יש כל מיני תהליכים שאתם נולדים מחדש.
אפילו כל יום.
ניצה: כל יום זה לידה מחדש, רק שיש רגעים מסוימים בחיינו שממש יש הרגשה של לידה חדשה. המשברים האלו, הלידות האלה, מה תפקידם בחיינו, שכל פעם אני נולדת מחדש למצב חדש?
שאנחנו באמת נתקדם. כי יום יום "יביע אומר" זאת אומרת, כל יום הוא חדש, כך אני צריך לראות את זה, כאילו נולדתי וכאילו עכשיו אני יכול לשנות את החיים. ולא להסתכל על אתמול, אלא לדעת ולא להתבייש לשנות את החיים שלי, שהם יהיו כחדשים בעיניי ואפילו בעיני הסובבים. העיקר בשבילי להתקדם לאותה המטרה שבשבילה אני חי.
ניצה: זאת אומרת שהיחס הנכון למשבר, הוא לראות את המשברים האלה שמגיעים כל הזמן, כאיזה תהליך שדוחף אותנו להתפתחות ולהתקדמות.
כן.
ניצה: גם אם אני חווה את המשבר כרע מאוד.
אנחנו לא יודעים מה זה רע ומה זה טוב, אחר כך אנחנו רואים שזה לא כל כך נורא וזה היה צריך להיות. ומה זה רע? אפילו מקרה המוות זה לא רע, זה החיים. ואני יודע שאדם שמת שזה הסוף.
זה לא הסוף, זה סך הכול תקופות שהן כך נגמרות ואחר כך ממשיכים.
ניצה: אז מה ההבדל בין משברים שהם צפויים מראש, שאנחנו פחות או יותר יודעים שהם מגיעים בתקופות מסוימות בחיינו, לבין משברים שהם בלתי צפויים והם מגיעים, תופסים אותנו כאילו לא מוכנים?
אני חושב שזה הכול תלוי בהכנה הפסיכולוגית של האדם. את פסיכולוגית אני לא, את יכולה להבין ולספר על זה הרבה. הכול תלוי בהכנה, והכנה היא תלויה בחינוך, ואם אדם מקבל ליווי נכון הוא עובר את המשברים האלה בצורה נכונה.
קודם כל מסבירים לו שאין דבר כזה צפוי או לא צפוי בחיים. כשאדם נולד יש לו גורל מסוים, והוא חייב להגיע לאיזו נקודת התפתחות בחיים שתלויה בשורש הנשמה שלו. ולכן אין כאן שום חידוש, אלא שאנחנו לא יודעים. אבל גם טוב לא לדעת, כמו שהטבע כך אומר לנו. לכן מה שאנחנו רוצים, זה להשתדל להבין איך אנחנו צריכים להתייחס לחיים, מה בכוחנו לשנות ומה בכוחנו לא לשנות.
ניצה: לקבל.
כן. ולא לטרוח אחרי ולא לרוץ אחרי כל הדברים האלו שלא בהשגתנו. זאת אומרת, לראות את החיים בצורה ריאלית, שכך וכך יש לי חיים, שנים וכוחות, וידע, שכל, רכוש ויכולת כספית, שכלית, ואז אני צריך נכון לשקול את הדברים שלי. לא שאני הולך על פחות, אלא על הדברים שהם הכי נכונים לממש בצורה רציונאלית. זה מה שאדם צריך לעשות, ואז הוא גם שומר את עצמו ממשברים, גם משתמש במשבר כמקום לידה וממש מוליד את עצמו.
ניצה: כסוג של איזה מקפצה?
כן.
ניצה: מה בי נשבר בזמן המשבר ומה נולד בי מחדש?
התקוות כנראה.
ניצה: התקוות נשברות?
כן. מה שחשבתי קודם, שאני הולך לקבל משהו, איזה פרס, פרמיום, משהו. פתאום במקום זה לא, אז סימן שאני כנראה לא קיבלתי את כל התנאים האלו, כל הנתונים הללו בחשבון, ולכן אני כך מתנהג עכשיו, שזה פתאום נופל עלי. ודאי שאני לא נביא ואני לא רואה את הכול, אבל זה מלמד אותי לאט לאט לראות את החיים בצורה נכונה.
אז לא להתאכזב, אלא לראות בזה תיקון שהטבע עושה לי, הוא מלמד אותי שאני לא התנהגתי נכון, לא הסתכלתי נכון, לא ידעתי להעריך מה שישנו לפניי.
ניצה: מה עומד לפניי.
כן.
ניצה: זאת אומרת, המשבר בעצם הוא נקודת שבירה פנימית.
בגלל התקווה.
ניצה: הייתה איזו ציפייה, דמיינתי שהחיים צריכים להתנהל באיזשהו אופן, כמו שנדמה לי, והמציאות פתאום מוכיחה לי משהו אחר.
כן.
ניצה: יש איזו נקודה שבה המציאות בעצם מעמתת אותי.
בין הרצוי והמצוי.
ניצה: וזאת נקודת המשבר בעצם.
כן.
ניצה: מעניין, זו נקודה מאוד מעניינת. בוא נסתכל רגע על חייו של אדם. נניח כמו שאמרנו יש דברים שהם צפויים, בוא נסתכל רגע על המשבר ברגע שזוג הופך להיות זוג, ובשלב מסוים הם הופכים להיות הורים, נולדים חיים חדשים. לכאורה זה תהליך שבדרך כלל אנשים קצת מכינים את עצמם לפני כן, לפעמים אנשים אפילו חולמים על זה במשך שנים. זאת אומרת יש לכאורה איזו הכנה, ובכל זאת המשבר בדרך כלל מגיע. כי לפי אחוזי המשבר שאנחנו רואים יש משבר גדול, גם אם לכאורה דמיינו וחלמנו ואפילו פנטזנו על זה, המציאות פתאום מכה בנו, היא שונה ממה שדמיינו. איך נוצר הפער הזה? לכאורה זה הדבר הכי פשוט, טבעי, אנחנו הופכים להורים, נולד ילד, למה זה כל כך מטלטל וגורם לנו לאיזה סוג של משבר?
זה מצב חדש, התחייבות. החיים, מרגע שנולד הילד, הגבר לפחות מרגיש שהוא נמצא כמו בבית סוהר, זה קושר אותו, הוא לא חופשי. גם להתחתן בשבילו זה סוג התחייבות שהוא מרגיש את עצמו שכבר תפסו אותו באזיקים, עם הילד הוא מרגיש שהכניסו אותו לתא. לאט לאט הוא איכשהו מתרגל לזה, עד שבית הסוהר נראה לו בסדר, אלה החיים. אבל בכל זאת הוא מרגיש כל הזמן, עד סוף החיים, שחובתו כלפי המשפחה זו חובתו, זה חובה.
מה שאין כן אישה, למרות שהיא מאוד מאוד עסוקה עם המשפחה והיא כל הזמן חייבת וחייבת, היא לא מרגישה שזו חובתה אלא שזו זכותה.
ניצה: למרות שבהתחלה גם היא חווה קשיים, אבל בשלב כלשהו זה מתייצב.
היא מקבלת איזה פיצוי. מה שאין כן גבר, לא.
ניצה: זאת אומרת, יש פה במהות, מלכתחילה, זווית הסתכלות שונה בין אישה וגבר. האישה רואה ילדים כאיזו זכות והגבר כאיזו חובה בעצם. וזה מלווה אותנו עד סוף החיים, אתה אומר "עם זה צריך לחיות".
אני מדבר על רוב המקרים שזה לפי הטבע שלנו. יש ודאי גברים שמטפלים במקום אישה בילדים, היום אני שומע שיש הרבה גברים שמוכנים לקבל חופשת לידה.
ניצה: ולעשות את התפקיד הנשי.
אבל בכל זאת, לפי הטבע זה כך.
ניצה: איך באמת אפשר להכניס לרגע הזה, שהוא רגע מאושר בסך הכול בחייו של אדם, גם אצל הגבר וגם אצל האישה, הסתכלות נכונה על המצב הזה שהם הופכים להורים. מה יכול לעזור להם להתגבר נכון?
לא יעזור שום דבר, אנחנו נראה את זה עוד בדור הבא, גם בדור הזה אפשר לראות, עד כמה שמסתלקים מלהיות הורים. ממש לא רוצים, דוחים את הדברים האלה, לא רוצים לצאת מהבית, מבית אימא, לא רוצים להתחתן. כשמתחתנים גם לא רוצים את זה, מתגרשים. אפילו שילד פתאום נולד, זה לא רצוי כל כך ומתגרשים אחריו. בקיצור, אנחנו גם בונים הרבה מאוד מערכות היום שיכולות לטפל בכאלה ילדים ובנשים ובמשפחות חד הוריות וכן הלאה.
זאת אומרת העולם כך מתגלגל, כי האגו שלנו גדל והוא לא נותן לנו אפשרות לסבול זה את זה.
אורן: אני רוצה להוסיף עוד נקודה לדיון. לא חקרתי את הנושא מבחינה סטטיסטית ומספרית, אבל יש איזו תחושה שאמנם לאורך כל ההיסטוריה היה ידוע שהכניסה להריון זה דבר מורכב, אנחנו מכירים את כל הסיפורים מהתורה, מהתנ"ך, שהאימהות היו עקרות וכן הלאה, אבל היום אני רואה סביבי המון בני זוג שמנסים להביא ילדים לעולם וזה הולך מאוד קשה. בסופו של דבר יש כאלה שמצליחים, זה יכול להיות אחרי שנים של תקוות וייסורים ולחצים ומתחים והפלות וטיפולים, מה לא, עולם ומלואו, אבל בסופו של דבר הם כן מגיעים ליעד ומצליחים להביא ילדים לעולם. אם נלווה אותם רגע, נראה כי ניתן לחלק את החיים שלהם לשתי פאזות. יש פאזה שבה הם מצפים לזה שזה יקרה, קודם כל שיצליחו להיכנס להריון. אחר כך שההיריון יעבור בשלום, כי זה עוד סרט בפני עצמו להעביר תשעה חודשים בשלום. ואחר כך, במזל טוב מגיעה הלידה. לכאורה שנים הם מצפים וחולמים ומתכוננים וסובלים בשביל זה ומאוד מאוד מתאמצים ואז באה הלידה. הלידה לקחה גבר ואישה והעבירה אותם ממצב שהם היו זוג למצב שהם הופכים להיות אבא ואימא. יש להם תינוק או תינוקת, הם מאוד שמחים אבל החיים שלהם עברו פאזה, עברו טלטלה, וחלק מהזוגות, אני חושב שכולם מהניסיון שלי, זה רק פשוט תלוי באיזו רמה בין אפס למאה, חווים את זה כמשבר מאוד גדול.
אלה החיים, איתנו או בלעדינו. עכשיו הייתי רוצה, אם תוכל מתוך חכמת החיים שלך וההסתכלות הרחבה, לתת איזה כיוון לפני שהופכים להיות הורים. תיכף נהיה הורים, תיכף בעזרת ה' זה יקרה ויעבור בשלום, תן לי איזה כיוון שאני אסתכל נכון על הדבר הזה שקוראים לו "חיים", על ההורות, שזה לא יהיה משהו שמרסק אותי אלא משהו שבונה ומצמיח ומפריח כמו שחיכיתי וציפיתי.
ניצה: הוא הגדיר את זה מאוד יפה, זה באמת קורה כך.
זה שבמשפחה זה מביא ממש תקופה חדשה, זעזוע מאוד גדול, זה ודאי. זה שגבר חווה את זה אחרת לגמרי מאישה, זה גם ברור. אישה מקבלת את זה בשמחה, בזה שהיא אוהבת את מה שנולד ממנה. היא מיד מתקשרת לזה, זה החיים שלה, זה יותר יקר לה מעצמה. מה שאין כן הגבר הוא כן ולא, יש בו איזו מערבולת גדולה מאוד של רגשות. הוא לא כל כך מקבל את זה, הוא לא רוצה, זה מפריע לו. הוא מרגיש שהקטן הזה שנולד, הוא עכשיו מפריע לו לזוז, הוא קושר אותו.
ניצה: וגם קצת לקח לו מקום בלב של האימא.
אפילו לא אימא ואפילו לא אישה, אלא לו בעצמו, הוא מרגיש שהכמה קילו בשר האלה, עכשיו שולטים עליו, זה מגביל אותו בחיים. כאילו שקודם הוא היה כל כך חופשי, אבל עכשיו הוא מתאר לעצמו שזה מפריע לו לזוז, הוא לא יכול לעוף, הוא לא יכול לעשות שום דבר. הוא תמיד צריך עכשיו להתקשר, לעשות חשבונות עבור הקטן הזה, כאילו הקטן הזה עכשיו מנהל לו את החיים, ולגבר זו בעיה מאוד גדולה. לאישה לא, היא כולה מוכנה לשרת לאותו הנולד ובשבילה זו רק שמחה. עוד משהו ועוד משהו, היא מוכנה להיות לידו כל הזמן, רק שלא ינתקו אותה ממנו וזהו. אבל לגבר אין אותו מצב, ולכן זו בעיה גדולה בשבילו.
אני מבין את הגברים בזה, ומה אני יכול להגיד כאן, רק טיפול טוב, רצוי בקבוצה, של גברים ונשים, או רק גברים לגברים, או זוגות, זה תלוי עם מי יש לנו עסק, שילמד וישמע כל גבר עד כמה הוא כן יכול לקבל נכון את המכה הזאת, זו מכה בכל זאת, ולהשלים עימה בצורה נכונה.
ניצה: המכה של הגבר מהבחינה הזאת כמו שאתה אומר, היא בעצם שקודם הוא חשב לפחות שהוא מנהל את חייו ועכשיו יש ילד קטן שמנהל את חייו.
גם, כן.
ניצה: מה עוד. אני מנסה לזכך את הנקודה הזאת.
ודאי שהוא עכשיו מרגיש את עצמו כבר בצד. כי אישה שיש לה עכשיו תינוק נגיד על הידיים, היא מרגישה את עצמה שלמה. יש לה כאילו במקום בעלה, עכשיו משהו ביד שהוא משלים לה את העולם, ככה זה נראה. מה שאין כן אני לא חושב שיש משהו בכל הסיפורים על זה שגבר מקנא וכולי.
ניצה: זאת אומרת, זה לא העניין.
לא זה לא העניין. הוא מרגיש יותר מכה על החופש שלו.
אורן: אתה מתאר לי את המשבר, אם אני נכנס רגע לנעליים של בני זוג שעומדים להפוך להיות להורים בפעם הראשונה בחייהם, אז תיארת לי מאוד טוב את הדברים שמהם אני כגבר חושש. איך לעבור את זה בשלום, נכון, כי ייוולד ילד ואני אהפוך להיות אבא וזה יגביל אותי, הבנתי. איך להתייחס לזה נכון, זה חלק מהחיים.
אני חושב שהוא צריך לשמוע זוגות. גבר חייב לשמוע זוגות צעירים אחרים ולקבל מהם עצות. כל מיני שיחות, שיחות כאלה אתה יודע, סלוניות פשוטות, אבל זה מאוד יעזור לו.
ניצה: מה הוא מקבל, איזו התרשמות זה בונה בו?
שאפשר להתייחס לזה נורמלי כמו כולם, את זה יש לכולם ועכשיו גם לנו, וזה נרגע.
ניצה: זה לא סוף העולם.
כן. גבר [נעשה] שוב כמו הילד שעליו קל להשפיע.
ניצה: אני רוצה להתקדם למשבר הבא שבדרך כלל צפוי, משבר בגילאים 30, 40 והיום כבר אומרים אפילו חמישים, זה כל הזמן זז קדימה. אבל יש בנקודות האלה גם נקודות משבר כי הילדים גדלו, כבר השלמנו עם זה, כבר למדנו לחיות כמשפחה, יש איזו התנהלות שהיא מיוצבת ובכל זאת אנחנו מגיעים למשבר, בוא נבחר את גיל ארבעים, ניקח אותו כאיזה גיל אמצע, תחנה באמצע החיים.
לפני זה אני חושב שבכל זאת, אם זה "גבר גבר" כמו שאומרים, אז הוא חושב איך הוא רוצה לעצב את החיים, בשביל מה ולמה וכן הלאה, זו כבר בעיה. זה לא שחושבים על זה בגיל 40 50, על זה חושבים בגיל אפילו לפני 30. ואז הוא נמצא בשאלה, לְמה אני מקדיש את החיים שלי. אם הוא לא זורם בזרימה הכללית, אז זה מה שהוא חש.
ובגיל 40 והלאה הוא כבר צריך לעשות את הבירור והביקורת, על מה שעבר וכן הלאה, הטבע מעורר אותו, וכאן יש בעיה, מה שהשיג לא השיג, איך להמשיך את החיים, כי בגיל 40 50 זה כמעט אמצע החיים ויש לו לפחות עוד 30 שנה שהוא יכול להיות מועיל פעיל, מועיל להשגת המטרה שלו. אז יכול להיות שהוא משנה את המטרה.
בגילאים כאלה ישנם כאלה שגם מחליפים משהו בחיים, [מקצוע] או אישה וילדים. יש כאן דברים, שוב אני אומר זה פשוט פספוס גדול מאוד של הסביבה.
ניצה: בדיוק, זאת הנקודה של הפספוס, כי זה שהמשבר הזה קורה, זה קורה.
צריכים כאן להסביר לו, ושוב זה על ידי החוג שיותר טוב יראה לו, ששום דבר חדש בחיים לא יקרה, שאתה תחליף עכשיו משפחה ותעזוב אפילו מקצוע, אתה צריך לחפש את משמעות החיים, זה בנוסף למה שיש לך. ולכן ממש כדאי לגבר [לעורר] את השאלה על מהות החיים, ולכן בחכמת הקבלה ממליצים ממש להתחיל בחכמת הקבלה ללמוד בגיל 40.
אורן: בעניין המשבר הזה שאנחנו קוראים לו "משבר אמצע החיים", אמרת, הטבע מעורר באדם לעשות איזו בדיקה, מה קורה לאן הגעתי לאן אני הולך, יש לי את החצי השני שעכשיו מתחיל, לאן אני לוקח אותו.
עכשיו אתה כבר רואה את זה.
אורן: כן אני כבר רואה אותו מגיע. חצי עברנו מה הלאה, הפסקה כמו במשחק כדורסל. עכשיו אתה אומר, אדם חכם יבין שמה שעכשיו הוא צריך לבדוק, זה לא איך הוא משנה את הדברים החיצוניים בחיים שלו. כמו המקצוע, מקום העבודה, המשפחה, האישה, אלא איך הוא מחולל בתוכו שינויים פנימיים. ויכול להיות שעולם כמנהגו נוהג אבל הוא מתחדש ומשתנה ומשפר כיוון בהגדרות הפנימיות שלו, למטרות הפנימיות.
ודאי. אם קודם הוא ראה כמטרה להצליח בחיים, במקצוע, התקדמות במקום העבודה וכולי, עכשיו מגיל 40 עד 50 הוא בודק את עצמו, אז מה יש לפני, איזו מטרה? המטרה היא בסופו של דבר מה, למות זה ברור, זה יגיע זאת אומרת, זה לפניך.
עכשיו, מה קורה לי, איך אני בכל זאת מממש נכון את כול ה30, 40 שנה שנשארות לי. ולכן אני אומר, עכשיו אפשר להבין שחכמת הקבלה ממליצה להתחיל לעסוק בה מגיל ארבעים.
אורן: עכשיו אתה לא תולה תקוות בזה שהוא נגיד יחליף קריירה.
לא יעזור.
אורן: למה לא יעזור. נגיד שמשעמם, די כבר נמאס, לא יכול לראות את המשרד הזה ואת העבודה הזאת, ואני בטוח שאם אני פותח לעצמי משהו חדש, שם מחכה לי כל הטוב.
כן, אנחנו יודעים שהכול יהיה אותו דבר, וחוץ מזה בימינו עם כל ההתקדמות הזאת בכל החיים שלנו, אז אדם כמה פעמים בחיים שלו מחליף את הקריירה והעיסוק וככל שאנחנו נתקדם יותר, אנחנו נראה שזה יקרה יותר.
אורן: זאת אומרת, לא בזה אתה רואה שינוי קרדינלי מהותי שבאמת יקח את החיים שלי למקום יותר טוב.
לא, מה משתנה. תחליף אישה באישה, מקום עבודה במקום עבודה, אבל עם עצמך אתה צריך לעשות משהו.
ניצה: הדיון הזה נכון גם לנשים?
זה דיון אחר.
אורן: אבל את הדיון האחר אנחנו נעשה ביום אחר, כי הזמן שלנו נגמר. דברנו על משברים בחיים, נגענו ספציפית בשניים, משבר הורות משבר אמצע החיים. תן לי סיכום איך נכון להתייחס למשברים בחיים.
אין לי פתרון לכולם על כל דבר, רק מה, צריכים להתייחס לזה בסבלנות ולהבין שהם באים מלמעלה. ופתרון בטוח יש לכל דבר ובכל זאת אחרי המשבר ישנה לידה חדשה.