חיים חדשים - תוכנית 1185 - תפקידם של האנשים בחיי

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1185, והנושא הוא "תפקידם של האנשים בחיינו". במשך החיים שלנו אנחנו נתקלים בהרבה מאוד אנשים, חלקם לרגעים ספורים, חלקם אולי לכל החיים. למה אנחנו נתקלים באנשים האלה, מה התפקיד של האינטראקציות שיש לנו איתם.

יעל: אנחנו פוגשים הרבה מאוד אנשים במהלך חיינו, חלקם לתקופות קצרות, אפילו לאירועים מזדמנים, וחלקם מלווים אותנו לאורך כל חיינו. בתוכנית היום נרצה להבין מה המשמעות של המפגשים האלה, מה המטרה של המפגשים האלה, מה קורה במפגש בין שני אנשים ואיך להתייחס נכון. לפעמים יש לנו תחושות לא טובות שאנחנו שומרים לאורך כל החיים מול אנשים מסוימים שפגשנו בחיים שלנו, ואנחנו רוצים לדעת איך להתייחס נכון גם לדברים האלה.

האם לכל אדם שאנחנו פוגשים בחיים יש תפקיד?

ודאי. לא רק לאדם, לכל חלקיק בבריאה, דומם, צומח, חי, מדבר יש תפקיד, אחרת הוא לא היה קיים.

יעל: יש לו תפקיד במפגש מולנו?

גם, אבל אנחנו אולי לא מסוגלים להבחין בכל דבר ודבר מה הנחיצות שלו לנו, ואיך אנחנו צריכים להתייחס לכל אחד ואחד, אבל בטוח שזה כך.

יעל: האם מראש יש איזו תוכנית על של מפגשים?

אנחנו כולנו חיים בתוך טבע עגול, סגור, שלם, עם אין סוף דרגות והתקשרויות בין כל חלק וחלק שבו, ואנחנו נמצאים בתוך זה. ודאי שאנחנו לא מסוגלים לעכל את כל המערכת הגדולה הזאת, האינסופית ממש, אבל היא מערכת שלמה שנמצאת באינטראקציה, בחיבור פנימי שלם, ולא יכול להיות שמשהו זז בלי שכולם זזים בהתאם לזה. וכך כל המערכת הזאת נמצאת במגמה שזזה כולה למצב השלם.

המצב נקרא שלם, כשמתגלים כל החלקים שבתוך המערכת והם כולם שייכים לחמישה חלקים שנקראים שורש, א', ב', ג', ד', או שורש, דומם, צומח, חי, מדבר. כל החלקים האלה נעים לכיוון שלא כולם מתחברים והופכים להיות אחד, אלא הם מתחברים וכביכול הופכים להיות אחד. וכלפי כל המשתתפים האלה מתגלה חוק של חיבור עד אהבה ביניהם, עד כדי כך שכולם תלויים בכולם, כולם חשובים, כולם נמצאים באהבה הדדית, כמו שכתוב "וחי זאב עם כבש", כי אז כולם מבינים שהם שייכים לגוף אחד. כמו שאני לא יכול להזיק לגוף שלי, כך אני לא יכול להזיק לאף אחד מחלקיקי הבריאה אפילו הכי קטנים שכביכול נראים לי רחוקים.

יעל: מתוך כל השלמות הזאת, אני נפגשת בחיים שלי רק עם חלק מהשלם הזה, אני לא נפגשת עם כולו. המפגשים שיש לי הם עם אנשים שהם חלק מאותו שלם שעליו דיברת, ואני רוצה להתמקד דווקא בהיבט האנושי ולא בחי ובדומם, האם יש איזו תוכנית פעולה, תוכנית על שמפגישה אותי פעם עם בן אדם כזה ופעם עם בן אדם אחר? האם כל אחד ואחד שאני פוגשת בחיי הוא חלק מאותה תוכנית, האם יש דבר כזה?

 חייב להיות, הכול סגור. אין פרט קטן בכל הבריאה האינטגרלית הזאת שהוא חופשי ולא תלוי בכולם וכולם לא תלויים בו. בכל חלק וחלק.

אורן: אני רוצה להבין האם המשפט הכללי שאמרת מתאים לכל הקצוות שאני אציג כדוגמה. יש לי בת זוג שאני חי איתה ביחד יותר מ-20 שנה, הולדנו ארבעה ילדים. יש לי הורים ויש לה הורים. קצה שני, קרה היום כשבאתי לאולפן חלפתי על פני מישהו ברחוב שישב בתחנת האוטובוס. פשוט חלפתי על פניו, אבל אני חושב שראיתי אותו כבר כמה פעמים אז כבר התחלתי לשים לב לאיש הזה.

נתתי לך בכוונה שני קצוות של אנשים שאני פוגש בחיי, אחד שעברתי על פניו ברחוב ועורר בי איזו מחשבה, ואנשים אחרים אלה אנשים שהם במעגל הכי קרוב אליי, המשפחה שלי הקרובה. כשאמרת שלא יכול להיות שמשהו מקרי, זאת אומרת שגם אלה לא מקריים וגם הוא לא מקרי, אבל אנחנו לא מסוגלים להבחין. זה היה המשפט הראשון שלך, האם הבנתי נכון?

כן.

אורן: זאת אומרת שלא סתם חלפתי על פני האיש שישב בתחנת אוטובוס?

ודאי שלא.

אורן: ולא סתם התחתנתי עם האישה הזאת ונולד לי הבן הזה?

בטח שלא.

אורן: זאת אומרת שבכל הרמות הכלל הזה נכון. מהמפגש האקראי ביותר.

אין אקראי, אין מקרה.

יעל: ולמה הם מופיעים בחיים שלי, מה התפקידים שלהם ביחס אליי?

כדי שאתם תתקרבו זה לזה ותשלימו זה את זה. אבל זה לא להתקרב דווקא בצורה פיזית ובעולם הזה, אלא שעוזרים זה לזה בתיקון הפנימי של כל אחד ואחד.

יעל: גם אותו אחד שאורן פגש באוטובוס והוא אפילו לא דיבר איתו?

זה לא חשוב, הוא חשב על זה איזה רגע?

אורן: כן, הוא עורר בי מחשבה.

יכול להיות שגם ההוא חשב על אורן. אז זו כבר השפעה שלא צריכים יותר ממנה.

יעל: כל מפגש עם בן אדם בין אם הוא באמת נוכח בחיים שלי הרבה שנים, ובין אם הוא מישהו אקראי, הוא מפעיל את שנינו? הוא משהו שבא בשביל התכנית גם שלי וגם שלו?

כן. אנחנו אפילו לא מודעים לזה אבל זה כך.

יעל: גם אם זה היה רק במחשבה?

לא חשוב באיזו צורה, בצורת מחשבה או רצון או פעולה, זה לא חשוב.

יעל: יש תפיסה שאומרת שכל מי שעובר בדרכנו בחיים אנחנו צריכים ללמוד ממנו משהו. מה אתה חושב על הגישה הזאת?

אני לא יודע אם ללמוד ממנו משהו. ללמוד מעצמי, איך כל אחד ואחד משפיע עליי.

כשאני שמסתכל על כל אדם ואדם ובכלל על כל תופעה ותופעה בחיים, אני רוצה לדעת מה המקור שלו בכל המערכת הכללית, הגלובלית שכוללת לא רק את העולם הזה אלא את כל העולמות, ואיך אני צריך להגיב על מה שאני מרגיש מהגילוי של איזו תופעה או אדם, לא חשוב מי, ואיך אני בזה מסמן את המקום שלו במערכת הכללית.

יעל: אני קצת יצאתי מעורפלת.

מדי מעורפלת.   

יעל: אני מעורפלת מהתשובה הזאת, האם אפשר להסביר את זה טיפה יותר בבהירות. יש שתי דוגמאות, אחת זה אדם שמלווה אותי משך כל חיי שזה בעלי, הילדים שלנו, משהו באמת מאוד מאוד קרוב שכל הזמן יש מפגשים, וכל הזמן יש באמת מערכת יחסים שהיא מאוד פעילה לכל הכיוונים. היא מעוררת הרבה רגשות, היא מאוד מסעירה, יש הרבה מאוד מצבים בחיים שצריך להתמודד איתם. זה חלק אחד. והחלק השני זה אותו אדם אקראי שעברתי לידו, ופשוט חלפה לי מחשבה, ואחרי שנייה היא נעלמה. עברתי ראיתי ברחוב את האדם הבא, הסתכלתי על איזה בית, גמרנו.

זה לא חשוב. אותה המחשבה שהיא נעלמה ממך, אבל היא פעלה ולעת עתה היא נרשמה במחשב הזה הגדול הכללי, שזה נקרא "כל המציאות".

יעל: כשאמרת שאני צריכה ללמוד מעצמי. עברה לי מחשבה בראש, איך אני יכולה לעשות איתה משהו כדי שלא סתם אעבור ברחוב ליד אותו אדם, אלא אני אוכל להפיק מזה אולי משהו יותר משמעותי. אולי אני אוכל ללמוד מזה משהו שבשבילו הייתה אותה פגישה, אותה מחשבה שעברה לי בראש.

את צריכה לחשוב בשביל מה זה קורה, ולמה זה קורה, ומה המקור של זה, מה התוצאה הרצויה שצריכה להיות מתוך זה, וכך לאט לאט תתחילי לנוע לכיוון שאת תתחילי לחשוב שלכל דבר יש את המקום שלו, לכל תופעה יש את הזמן שלה, ומה את צריכה לעשות. כי כלפייך זה מתגלה, והעולם הוא נעלם, העולם הוא מין צורה דמיונית שקיימת רק בתפיסה שלך, ואיך את על ידי התפיסה הזאת מתחילה לסדר את היחס שלך לסרט הזה, לעולם הזה וכולי.

יעל: אתה אומר בעצם שאני נמצאת בתוך סרט, שהסרט הזה הוא בכלל פרי דמיוני, שהעולם הוא דבר דמיוני.

הוא לא פרי הדמיון שלך. כשרוצים להגיד דמיון, זאת אומרת להתייחס אליו כמו לדבר שהוא כלפייך נראה כאילו אמיתי. אבל לא לקבל אותו בצורה כזאת, אלא לקבל אותו שהוא קיים בחושים שלך.

יעל: אז זו תמונה שמצטיירת לי בחושים שלי בסופו של דבר.

כן.

יעל: ואתה אומר שאני צריכה בעצם להבין שזה בא במיוחד בשבילי, שיש לזה איזה מקום וזמן מאוד מדויקים בכל השלם הכללי הזה שדיברת עליו לפני כן. האם אני צריכה להבין את המחשבה הספציפית או שאני צריכה להבין את זה בצורה יותר כללית כמו שדיברנו כרגע?

את צריכה להבין בצורה כללית שלכל דבר יש מקום, לכל דבר יש זמן, ואת צריכה להסתדר עם כל התופעות שעוברות עלייך. יש עוד מיליארדי תופעות שאת לא מרגישה אותן, אפילו שהן עוברות קרוב לידך את לא שמה לב, או לא יכולה בכלל להבחין בהן. אבל בסך הכול הגישה צריכה להיות שהתופעות האלה שהן עוברות ויש להן מקום במציאות, זה הכול עובר בשבילי.

יעל: אם אני אהיה ברמת התפתחות יותר גבוהה, האם יש אנשים שכן יודעים לנתח ולהבין למה הם פגשו כל אדם, ולמה כל אירוע בחיים הגיע דווקא?

לא. אף אדם לא יכול להגיד, ולא יודע את הפתרון הזה עד העומק הסופי.

אורן: אני רוצה כאן להתקדם להיבט נוסף שמאוד מאוד מסקרן אותי, שעולה מכל הדברים שדיברנו עד כה. הבנתי עד עכשיו שכל האנשים שפגשתי בחיים שלי, בין אם זה למשך שנים, ובין אם זה לרגעים ספורים, היו פגישות מתוכננות במחשב הכללי של המציאות.

כן.

אורן: כל מקרה שקרה, נרשם שם. כל מחשבה, כל רצון שהתעורר בי, הכול נרשם. עכשיו אני רוצה להכניס אותך לתוך תמונה. נגיד שאני מחר מחליף מקום עבודה, ועובד בארגון חדש, עם אנשים חדשים שלא ידעתי קודם מי בדיוק יהיו האנשים. ידעתי מה המקצוע שלי, רציתי להשיג משרה מסוימת, הצלחתי להתקבל, ואני מוצא את עצמי באיזה משרד עם אנשים חדשים שחלקם מנהלים אותי, את חלקם אולי אני אנהל, וחלקם קולגות שלי. אני הולך עכשיו לבלות חלק ניכר מהחיים שלי, בעצם את רוב היום שלי בחברת האנשים האלה. אז הבנתי עד כה שקודם כל זה לא מקרי שנפלתי דווקא עליהם, זה ממש לא מקרי. מצוין.

לצערנו.

אורן: עכשיו אני רוצה שזה לא יהיה לצערנו, אני רוצה שזה יהיה לשמחתנו. וזאת השאלה הבאה שלי, מה הכוונה? איך נכון לי לנצל את זה שהחיים ארגנו לי מפגש איתך, ואיתה בצורה הכי מועילה? איך מהמפגש הזה שהולך להיות עכשיו איתנו, במשך שנים קדימה, אני כפרט מפיק ממנו את המקסימום להתפתחות שלי כאדם?

קודם כל אתה צריך לקבל בחשבון שאתה חלק מהמערכת, וכולם כלפייך נמצאים בתפקיד. ובתפקיד הזה שאנחנו נמצאים, נגיד אני והגברת, כל אחד מאיתנו הוא משפיע עלייך. אתה צריך לקבל את זה בחשבון שזה כך חייב להיות, שזה לפי המערכת מלמעלה שכך מכוונת. אתה צריך לקבל אותנו כנתון, ואתה צריך לקבל את עצמך עד כמה אתה עם הנתון הזה משתמש נכון. זאת אומרת אנחנו מופיעים לפנייך כדי לתת לך אפשרות לתקן את עצמך, ולהתקשר אלינו בצורה המשולמת.

אורן: איך תגדיר "התקשרות מושלמת"?

"התקשרות מושלמת" זה נקרא, שאתה אוהב אותנו.

יעל: חלקם ממררים לו את החיים בעבודה.

זה לא חשוב, זה כדי שהוא ישתנה עד שיביא את כולם לזה שיאהבו אותו. לא מספיק שרק הוא אוהב אותם, נגיד שיאהב אותם, אלא שהם יאהבו אותו.

יעל: אתה אומר, שכל מפגש של אנשים בחיים שלי אמור בסופו של דבר?

להיגמר באהבה.

יעל: תוצאה אחת. שאני אוהב אותם ושהם יאהבו אותי, ולא משנה בכלל מה קורה בינינו.

מה זה בינינו? זה מה שיקרה.

יעל: לא משנה איזה כעסים יש ואיזה מצבים.

באיזו צורה?

יעל: כן.

רצוי להגיע לזה בצורה הקצרה ביותר. אבל כן, הסוף צריך להיות כזה.

אורן: אם אני לוקח את המשפט שאמרת עכשיו, כל מפגש בחיים אמור להיגמר באהבה. כאילו אני מנסה להרכיב אותו כמו איזה משקפיים כאלה חדשים, שמעכשיו את כל המפגשים עם אנשים שיש לי בחיי, בין אם זה אנשים שנמצאים שם כבר שנים, בין אם זה אנשים שיהיו רגעים, בין אם זה בעבודה, בין אם זה בבית, אפילו על הכביש, אני צריך להסתכל על כל המפגשים, על כל האנשים ועל כל הסיטואציות רק במשקף הזה, שכל מפגש בחיים אמור להיגמר באהבה.

כן.

אורן: כן? נכון לי ככה?

אמת. אבל לא למפגש מקרי, רגעי, שמתחיל ונגמר. אלא כשאני פוגש אדם ואני נמצא אתו במערכת יחסים, הקשר בינינו צריך להיגמר באהבה. אם לא עכשיו, אז בעוד כמה שנים. אם לא בחיים האלה, אז בעוד גלגולים אחרים. אבל הכול נגמר באהבה.

יעל: דיברת על גלגולים קודמים, יש איזו תפיסה שאומרת שאת האנשים המשמעותיים בחיים שלי אני פוגשת לא רק בגלגול הזה, אלא הם מלווים אותי כבר הרבה גלגולים לפני כן.

אורן: זה למי שמאמין בגלגולים נגיד, אני לא יודע אם אני מאמין בגלגולים. איך להתייחס לאמירה הזאת?

מה זה חשוב? אני צריך להשתדל להגיע לאהבה עם כולם. אהבה הדדית עם כולם, עד כמה שזה אפשרי. לפחות להתקדם לזה באיזה צעד.

יעל: ולגבי אותו אדם שפגשתי באקראי, למשל אותו אחד שפגשתי בתחנת האוטובוס, המחשבות שלי לגביו צריכות להיות חיוביות? לפעמים אני עוברת ליד אנשים ויש לי רק ביקורת עליהם.

זה יפה מאוד. זאת אומרת, את רואה עד כמה את צריכה לשנות את היחס.

יעל: אז גם זה בא בעצם להראות לי שבסופו של דבר אני צריכה להתייחס לכל באהבה.

בטוח. זו דווקא ההדגמה עד כמה עדיין את נמצאת לא מתוקנת.

אורן: תסביר לי את זה בבקשה.

אם הייתי אוהב את הגברת הזאת, הייתי מסתכל עליה וחושב, שיש לה כאן משהו שמתנוצץ יפה, שרשרת, ואיזה ג'קט יפה יש לה, ואיך היא נראית, ואיך היא מדברת. כל הביקורת שלי הייתה נגמרת באהדה, באהבה בקיצור. ואם זה לא כך, אם כל הפשעים שאני רואה בה הם לא מתכסים באהבה, זה סימן שאני לא אוהב אותה.

יעל: אז מה לעשות עם הפגמים שאני בכל זאת רואה באנשים?

את צריכה לכסות אותם באהבה. מה זה אהבה? אני אוהב אותו כמו שהוא, לא הייתי רוצה לשנות בו שום דבר, לא את המשקפיים שלו, לא את השרשרת שלו ולא שום דבר.

יעל: אני אתן לך תמונה מהחיים. נניח שהגעתי לפקיד באיזה מוסד, ואני באה לפתור איזו בעיה, וכל מה שיש בינינו זה שהוא רק צועק עליי ואומר לי, לא תקבלי כלום. מה אני עושה עם המקום הזה? ישר אני רואה אותו רק בצבע שחור ואין לי שום דבר טוב להגיד על האדם הזה. מה אני עושה? אני רואה כאן איזה פגם במציאות, מישהו שמתייחס אליי בצורה מאוד מאוד אלימה ואגרסיבית, מה אני עושה עם זה, איך להתייחס למקום הזה?

קודם כל הכי טוב זה להגיד לו, שאת מצטערת. על מה את מצטערת?

יעל: נכון, על מה בכלל?

להגיד לו חבל לי עלייך. אז וודאי תקבלי תוספת של צעקות.

יעל: לגמרי, עכשיו בכלל.

ולאט לאט באותו כיוון. אני אוהבת אותך, איזה איש טוב אתה, יפה, בטוח שהקרובים שלך אוהבים אותך. אתה לא מכיר אותי, ולכן אתה ככה מתייחס.

יעל: אני רוצה לחזור לזה שאמרת שלכל דבר יש תפקיד בחיים. למפגש הזה יש תפקיד בשבילי, נכון? הוא לא סתם קרה לי.

כל מפגש הוא כדי לתקן את היחסים.

יעל: יפה, אז עם המפגש הזה מה בעצם אני יכולה לעשות, אם אני באמת רוצה לעשות עבודה, ואני כן רוצה לעשות עבודה בסופו של דבר.

אני אתן לך עצה. אם את רוצה לתקן את עצמך, את צריכה לבוא לחוג שלנו ולהיכנס ללימוד, ואז את תדעי איך לתקן את עצמך. ואת לא הולכת לתקן את עצמך במפגש מקרי עם איזה פקיד גס, אלא תהיה לך מערכת ששם תוכלי לבצע את זה וללמוד מי את, איך את מתייחסת לחיים, למה החיים מתייחסים אלייך כך, איך לסדר את הדברים האלו כדי להגיע לאיזון, לאיזו השלמה.

יעל: משהו מזה אתה יכול לתת לנו עכשיו בתוכנית, לא בצורה מאוד מפורטת, אבל משהו כן לאנשים שאולי לא ירצו לבוא ללמוד, אבל כן רוצים לדעת דבר או שניים?

אני לא חושב שזה יעזור להם, כי הם לא יוכלו לממש את זה, ואז הם יבינו שזה קשה, שזה בלתי אפשרי, שזה לא כך, זה לא עובד, לא פועל. אבל כשהם באים אלינו, אנחנו מלמדים אותם בקבוצות מיוחדות ששם הם מבינים עד כמה הדברים האלה נחוצים, הכרחיים, עד כמה על ידי זה האדם משתנה. משתנה היחס שלו לחיים, והוא מתחיל לראות גם את עצמו וגם את העולם אחר.

יעל: אדם שלומד אצלך את כל הדברים האלה, ולומד איך להתייחס נכון למציאות ולמפגשים עם אנשים. לכולנו יש מפגשים טעונים עם אנשים מהעבר שלנו או מההווה שלנו, הורים, אחים, חברים, אנשים שמרגישים שהם דפקו אותנו, או שגרמו לנו משהו מאוד מאוד רע בחיינו. אחרי לימוד כזה, איך אחר כך אדם מתייחס נכון לאנשים שכביכול פגעו בו, או לא כביכול?

כמעט לכולם הוא סולח, חוץ מאשר לאלה שהם מכוונים נגד תכנית תיקון הבריאה.

יעל: אז הוא יודע להפריד בין אלה שפוגעים, לבין אלה שלא פוגעים.

כן.

יעל: ואלה שבעצם בתוך התוכנית שלו שבאו לקדם אותה שלמות שדיברת עליה לפני כן, למרות שאולי הביטוי של זה היה לא טוב, הוא יודע לסלוח להם.

וודאי.

יעל: ולחיות טוב זה מאוד חשוב, כי זה עוזר לו לחיות טוב עם עצמו וגם מתקן את היחס עם אחרים.

אורן: מה מאפשר לאדם לסלוח?

זה שהוא מבין את טבע האנשים. זה שהוא מבין שזה לא מתוך האדם שעושה את זה, אלא יש לו יסודות כאלה שמחייבים אותו כך להתנהג. לכן בסופו של דבר כמו שכתוב "לך לאומן שעשאני". אתה מתרגז עלי, מה אני אשם? לך למי שברא אותי בצורה כזאת, שמכניס לי את כל הדברים האלה, וכל רגע מטפל בי. אתה לא מבין שאני בעצמי כלום, אלא יש לפנייך איזו דמות, בובה, שאתה צריך דרכה להתייחס למי שסידר אותה כך. ולבורא שאתה מתייחס, אתה מתייחס לבורא בזה שאתה בעצם מבקש מהבורא להבין נכון אותי, שאני הנציג של מה שהוא מציג לך, את היחס שלו אלייך. ואז יוצא שכל דומם, צומח, חי ובני אדם בחיים שלך הם אך ורק כדי שאתה תגלה את הבורא, את היחס שלו אלייך.

אורן: ומי זה או מה זה הבורא הזה? בורא עולם הכוונה?

"הבורא", זה החוק הכללי של המציאות. כן.

אורן: ואם אדם הוא לא דתי או לא מאמין.

זה לא שייך לדת.

אורן: אולי הוא לא מאמין.

אנחנו חיים בעולם?

אורן: כן.

הכוח הכללי של העולם שסובב את הכול, הוא נקרא "בורא".

אורן: זה קשור למחשב שאמרת קודם, שכל אינטראקציה מכוונת מאיזו תוכנית על כללית, אפילו כל מחשבה שעוברת לי בראש ביחס לאיזה אדם שאני רואה, נרשמת?

כן. המחשב הזה, המחשבה הזאת, תכנית הבריאה, כל זה נקרא "בורא".

אורן: אז כל האנשים וכל המפגשים שיש לי בחיים, הם כאילו עומדים בתווך. יש לי אין ספור מפגשים מאין ספור סוגים, יש אותי ויש את האנשים האלה, וכאילו מבעד לאנשים האלה יש את המחשב הזה הגדול שמנהל, מְזמן לי את כל המפגשים האלה. אפילו אם אלה אנשים שפגעו בי, ואני צריך לסלוח להם ועל הכול. אני צריך להסתכל במשקפיים כאלה, שזה צריך להביא אותי לאהבה, וכל הסיפור הזה הוא בעצם לא בשביל האנשים האלה, אלא בשביל המחשב.

כן "למחשב", כדי להביא אותם לקשרי אהבה ביניהם.

אורן: להביא אותם לקשרי אהבה ביניהם. אז סיכום, מה תפקידם של כל האנשים בחיי?

לעזור לי להגיע לאהבה אליהם. ואהבת לרעך כמוך כלל של כל המציאות, של כל התוכנית שלנו, של כל החיים שלנו והקיום.