חיים חדשים - תוכנית 1202 - אפקט המראה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1202, והנושא הוא אפקט המראה. אנחנו נמצאים בחברה, שסביבנו יש אנשים נוספים. יש האומרים שהאנשים שנמצאים בסביבתנו משקפים משהו ממה שנמצא בתוכנו פנימה, משהו שאולי אנחנו לא יכולים לראות על עצמנו, אבל על החברים אנחנו מיטיבים לראות. ננסה להתבונן באפקט הזה של המראה קצת יותר לעומק, בדרך לחיים חדשים.

טל: אם נסתכל בכל מיני אתרים של שינוי עצמי, של פסיכולוגיה, של זוגיות, של כל מיני דברים שקשורים לאופן שבו האדם יכול לשפר את עצמו ואת חייו, נראה שיש המלצה כזאת של להבין שאחרים הם בעצם מראה שלך. למשל דברים שאתה אוהב באחרים, משקפים משהו עליך. דברים שאתה כועס עליהם והם מעצבנים אותך באחרים, הם גם משקפים משהו עליך.

 ואנחנו רוצים ללמוד, איך להתייחס נכון לאמירה הזאת. האם היא נכונה, והאם זה נכון שאחרים הם בעצם איזו מראה שלי, שהם משקפים לי משהו על עצמי.

ללא ספק שאנחנו לא רואים את האדם כמו שהוא, ובכלל אין לנו מושג איך לראות את האדם כמו שהוא. אלא הייתי אומר כך, כל אדם שאנחנו רואים או בכלל אובייקט שאנחנו רואים, זה איזה מין חתיכת סלע, לא חשוב מה, שאין עליו עדיין שום צורה. לא צבעים, לא צורות, לא ריחות, לא שום דבר. אלא בזה שאנחנו מסתכלים עליו, אנחנו כאילו מחיים אותו. הוא מתחיל להיות חי, לפי מה שאנחנו רוצים לראות בו. וכל אדם ואדם בעצמו לא קיים, אלא אני רואה אותו לפי מה שאני רוצה לראות בו.

טל: מה זה אומר, אני רוצה לראות במישהו משהו?

כשאנחנו מסתכלים על מישהו, אנחנו לפעמים לא רואים בני אדם, לא רואים. אנחנו מסתכלים אבל ככה עוברים, כאילו הם לא בולטים על פני הרקע. אחר כך יותר ויותר יותר במידה שאנחנו מכירים אותו, שיש לנו כבר רשימות עימו, התרשמנו, ואנחנו אז מתייחסים אליו באיזו צורה, אז אפילו לפני שאני מתחיל עימו בדיבור, במשהו, אני כבר מצייר בי את הדמות שלו מההתרשמויות הקודמות, מזה שאני כל פעם מתרשם ממנו באיזו צורה. ולכן אין כאן אדם. אנחנו אף פעם לא מכירים אף אדם, אנחנו מכירים רק את הדמויות שאנחנו "מפסלים" כך לפנינו, אם אפשר כך להגיד. וזהו.

טל: אני זוכרת שנתנו לנו באוניברסיטה איזו דוגמה, שכשאנחנו מסתכלים על אנשים מעם אחר, מתרבות אחרת שהם שונים מאתנו במראה, כולם נראים אותו דבר. כל הסינים נראים אותו דבר. בגלל שאין לנו הבחנות באנשים הכול נראה לנו דומה, ורק כשאנחנו מכירים יותר, אנחנו מתחילים לראות הבדלים, גוונים. האם זה מבטא במשהו את מה שאתה אומר, שביכולות הקוגניטיביות שלנו אנחנו פשוט לא רואים פרטים כשאנחנו לא מכירים.

אנחנו רואים רק את מה שאנחנו מייצבים בעצמנו, מתוך ההיכרות החיצונה בלבד. בהתחלה אין לי כלום, אחר כך אנחנו מבדילים. אני בהתחלה לא רואה בך לא שערות, ולא גבות, ולא עיניים, ולא לחיים, כלום, אלא לאט לאט על ידי זה שאני מייחס לך את החלקים האלו נגיד לפנים, אז לפי זה אני כבר מתחיל להתייחס אליך ולזהות אותך. הכרת פנים, הכרת אדם זו תורה שלמה, זה לא פשוט. זה לא שבא לי ואני רואה, ואני מרגיש, ואני מקבל. כי אנחנו לא תמונה פוטוגרפית, אנחנו לא מצלמה, מכונה פוטוגרפית, אלא אנחנו מצלמה רגשית. כי יש לנו רק רגש, רצון לקבל. ושאני מצלם אותך, אני מצלם אותך ברצון לקבל שלי. ואז, איך אני מצלם אותך?

אורן: מה זה נקרא "ברצון לקבל"? מה זה רצון לקבל?

רצון לקבל, רצון ליהנות. אז אני מסתכל עליה ורואה שמהשערות שלה אני נגיד יכול ליהנות במשהו, מהגבות שלה ודאי, מהאף שלה לא כל כך, מהחיוך שלה כן, מאוד. זאת אומרת, בצורה כזאת את נרשמת בי. רק בצורה שאני נהנה יותר, או נהנה פחות. אני לא מצלם את הגבות, את הלחיים, את השפתיים ואת האף וכלום, אני מצלם את ההתרשמות שלי. אבל תראי עד כמה שהתרשמות שלי ממך היא מיוחדת, לעומת התרשמות שלי מכל מיליוני, אפילו נשים, שלא נדבר על גברים, פניהן של הנשים האחרות. עד כמה שאנחנו בפנים מורכבים.

זה דומה לבניית קלסתרון במשטרה, כשרוצים לחבר את חלקי הפנים של הדמות, לדבר על הקלסתרון הזה, כדי לייצב את האדם. כך זה אצלנו. רק שאצלנו זה בצורה רגשית. אני לא מצרף כאן  את הגבות והעיניים, ואיפה האף הזה, זה מתאים לו? לא, אז תחליף לו האף הזה כך וזה כך. לא. אצלי זה גם כך נעשה, אבל מתוך הרצון ליהנות יותר או ליהנות פחות.

אורן: עד כה דיברת על מראה. האם זה נכון גם על דברים פנימיים יותר באדם, כמו צורות התנהגות, נטיות?

על כל דבר. אני מסתכל על הבניין, על הפרה, על הילד, על המטוס, לא חשוב על מה, אני תמיד מצלם אותם ברצון לקבל שלי. זה רצון ליהנות.

אורן: עכשיו אני רוצה לעבור להתנהגות. אשתי מתנהגת בצורה מסוימת.

התנהגות, זה בחזקת.

אורן: תסביר לי את ה"בחזקת" הזה. עד כה דיברנו על מראה. הסיכום שלי זה שאנחנו מצלמה רגשית, אנחנו בונים קלסתרון. זאת אומרת יש כאילו חומר גלם בסיסי, ואנחנו לאט לאט מפסלים את מה שאנחנו רוצים לראות מתוך המצלמה הרגשית הזו שלנו.

טל: הייתה פה גם שאלה, לא שאנחנו רואים רק דברים שנעים לנו לראות.

נעים או לא נעים, זה לא חשוב. אבל מצלמים ברגש, ואצלי נרשם רגש.

אורן: מה זה נעים או לא נעים? סכנות אני גם אראה כמסוכנות.

עד כמה שנעים לי או לא נעים כל פרט ופרט שאני מזהה בגברת טל.

אורן: זאת אומרת, זה לא רק לכיוון שיכול להסב לי הנאה או חס ושלום יכול לפגוע בי, גם אותו אני מצייר, כי אני צריך להיזהר.

ודאי. כן, ודאי. אבל אין לך חוץ מחוש של הרצון ליהנות, כלום.

אורן: הבנתי שאני מצייר את כל הבריות בעצם סביבי, את כל העצמים בכלל סביבי, לפי מה שמתאים לי.

עכשיו צילמת את הגברת, והיא נראית לך נאה, יפה, נעימה. ועכשיו אתה מתחיל להתרשם מההתנהגות שלה, ואז אתה אומר, "אוי ואבוי, איזה מפלצת יש כאן לפניי". ומה קורה? אז אתה משנה גם את הפנים שלה, את הפרצוף שלה, את ההבעה שלה, את הכול, בשבילך זו הופכת להיות ממש מהפכה פנימית. זה כבר בחזקת שתיים, כן? התנהגות.

עכשיו יש כאן עוד כמה.

טל: שמה? איזה עוד חזקות יש בהתנהגות?

כי יש את מה שהיא בעצמה. עכשיו אתה יכול להגיד שאני יודע מה היא, אבל זה נקרא "שאני יודע, כי אני צלמתי אותה בצורה כזאת". אני יודע את ההתנהגות שלה, אני יודע מה היא, היא הפנימית. כן? עכשיו מה אני יכול לעשות בקשר אליה, לשנות את הקלסתרון הזה בי, אם זה לטובה לכיוון אחד או לכיוון שני. נגיד שאני צריך אותה ככה או ככה לשימוש שלי, כי שתי הצורות האלו שאני צלמתי חיצונה ופנימית, זה שתי הצורות שאני צלמתי אותה כאילו בצורה אובייקטיבית. זה לא אובייקטיבי וודאי, כי זה מצולם אצלי. אני לא יכול אף פעם להיות אובייקטיבי, כי אני הרצון ליהנות. אבל זה נגיד התרשמות שככה זה.

עכשיו אני מתחיל לעבוד עמה. זאת אומרת, איך אני צריך לקבל אותה לאיזה מטרה, ואז יש לי כאן לשנות את היחס שלי אליה. או שאני צריך את זה, או החברה צריכה את זה, או הילדים שלי, נגיד שהיא הגננת של הילד שלי. עוד ועוד. בקיצור, כל מיני.

טל: התועלת שיוצאת לי מהאדם הזה תשפיע גם על איך אני רואה אותו, מתייחס אליו ומרגיש כלפיו.

וודאי. אם אני חייב להיות בקשר עם האדם הזה, אז אני כבר מתחיל על פני ההתרשמויות שלי להביא צורות חדשות, כדי לצבוע את ההתרשמויות שלי בצורה יותר מדויקת מהדמות שלך נגיד.

 נגיד שאת גננת לילד שלי. ואז למרות שלא נראה לי, ואין ברירה, אני מתחיל להביא לך מתנות, כל מיני דברים, ואני צריך לדאוג. בקיצור, אני נשאר בהתרשמות מצד אחד. מצד שני, אני פועל עד כמה שאפשר כדי שתהיה לי כביכול התרשמות אחרת, שאני רוצה לשנות בי את הקלסתרון שלך, אמנם שהוא בינתיים נשאר.

ולפעמים אנחנו כך יכולים לשנות באמת  את היחס לבני אדם. שאני רואה שבאמת זה איש אחר לגמרי, ולא כך כמו שאני צילמתי אותו ברגע הראשון. או שהוא עובד עלי, או שזה כך.

טל: מעניין.

אפקט המראה, זה כל החיים שלנו. אנחנו לא מודעים לעד כמה שאנחנו כל הזמן מצלמים וכל הזמן משנים את התמונות האלה באלבום שלי הפנימי.

טל: אז ננסה לתת דוגמאות. למשל, אם אני רואה במישהו תכונה, נגיד שהוא רגזן. אם אני חושבת שזה דבר נורא לא יפה, ונורא לא טוב. מה אני צריכה בעצם להבין מזה על עצמי, שאני רואה אותו ככזה?

לא. על זה אי אפשר לענות.

טל: אי אפשר.

זה מאוד פרימיטיבי. זה מאוד פשוט. מה זה רגזן? את רואה רגזן. את יכולה ללמוד שזה טוב או לא טוב. יכול להיות שזה טוב. זאת אומרת, תלוי באיזה סיטואציה.

טל: כי אומרים שאם משהו נורא מכעיס אותי במישהו אחר, ממש מעצבנת אותי ההתנהגות שלו, זה כנראה אומר משהו עלי, שאני כזאת, שאני מתנהגת בצרוה כזאת, ואני רק רואה את זה בו.

קודם כל כדי להתרשם ממישהו, בטוח שאת צריכה להיות גם כוללת אותה התכונה, אחרת את לא תביני מה שקורה.

טל: אוקי. אז אם אני רואה משהו שנמצא במישהו אחר, קודם כל אני צריכה להבין שזה קיים בי.

אני מתקרב לתינוק. ואני עושה פנים צוחקות, או פנים עצובות, או פנים מרוגזות. הוא לא יבין את זה. אם הוא ממש תינוק, הוא מסתכל עלי, הוא בכל זאת רוצה בקרבה. אחרי כמה זמן, הוא כבר בכל זאת יכול להבדיל, ובהתאם לזה הוא מגיב. רואים את זה בחוש.

טל: אז מה בעצם התועלות או התובנות שאנחנו צריכים לקבל, כדי שאם אנחנו מבינים שאנחנו בסך הכול רואים את הצילום הסובייקטיבי של האדם האחר? איך אנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו, את ההתנהגות שלנו?

להתייחס יפה לכולם. לתת דוגמה יפה לכולם עד כמה שרק ניתן, כדי לשבור אותם באהבה.

אורן: מה זה אומר "לשבור מישהו באהבה"?

את ההתרשמות שלו ממני בצורה שלילית, שהוא רשם אותי בצורה שלילית, אני רוצה להחליף אותה לצורה החיובית. איך? אני צריך לתת לו התרשמות ממני, שהוא יבין עד כמה שאני רוצה לטובתו, עד ש"על כל פשעים תכסה אהבה". על כל ההתרשמויות הראשונות שהם יהיו כפשעים, תבוא האהבה. שהוא לא יראה בי שום פגם. אמנם שבהתחלה באגו שלו שצילם אותי, הוא ראה אותי רק כפגמים.

טל: הפכנו את המצלמה. עכשיו המצלמה נמצאת אצל האחר, ואני עכשיו דואגת איך האחר רואה אותי.

כן.

טל: למה זה חשוב לי איך האחר רואה אותי, ולשנות את התמונה?

אחרת איך אני אמצא בהתקשרות עימו? זו כל העבודה שלי בחיים, ש"אני אעשה את שונאו לאוהבו", מה שנקרא.

אורן: זאת אומרת, ההנחה שלך היא שבמבט של אדם אחד על אדם אחר, מראש מצטיירת דמות שלילית במסתכל, במתבונן.

תמיד. כל אחד מסתכל בצורה רכושנית מה יש לי ממנו? איך אני יכול להשתמש בו? לנצל אותו? כל אחד ואחד. ואם אין במה, אז אין לי מה להתייחס אליו. אני מיד מראה זלזול. ואם יש לי כן, אז אני רואה במה אפשר לנצל אותו. לגברים זה בצורה מסוימת של גברים, עד כמה שהם חזקים יותר נגיד, או מנצלים זה את זה. בנשים, זה עד כמה שכל אחת היא מרגישה את עצמה יותר יפה, יותר מוצלחת, יותר מושכת לעומתה. אבל תמיד זה לפי האגו של כל אחד ואחד.

אורן: אז אנחנו מצלמות רגשיות. כולנו מצלמות רגשיות שהמנגנון הפנימי שלי הוא מתייחס בצורה אגואיסטית רכושנית לכל האובייקטים האחרים שאני רואה סביבי, ואז נוצרות אצלי בתוך המצלמה הרגשית כל מיני תמונות. של טל, שלך, של כל אדם שאני רואה או אראה. וכך לכל אחד יש סט של אלבום פנימי.

במיוחד אם תדבר עם נשים. עם הגברים זה לא כל כך. אבל אישה שמסתכלת על אישה אחרת, היא קודם כל מזהה עד כמה היא אחרת, עד כמה היא יותר ממני, פחות ממני. ההבדלים, הבדלים ביני לבינה.

אורן: אוקי. אז לכל אחד.

לטוב מי.

אורן: לטוב מי. אז לכל אחד מיוצר אינסטינקטיבית כזה אלבום פנימי.

כן.

אורן: עכשיו אנחנו בכל זאת חיים בחברת אנשים שלכל אחד יש את האלבום הפנימי שלו שהוא כל הזמן נוצר ומתעצב מחדש, ואנחנו צריכים לייצר איזו מערכת יחסים. זה יהיה בבית, זה יהיה בעבודה, זה יהיה לא חשוב איפה, ובאיזה רמה.

כשאני מבין את כל התובנות שהסברת עד כה על המנגנונים הפנימיים של הקליטה בעצם של המציאות שיש בי, איך אני עכשיו יכול להתקשר, לבנות מערכת יחסים מוצלחת עם מישהו אחר? מהם התנאים לזה? אז נתת לי תנאי ראשון, שאני צריך מצדי להתייחס יפה לכולם. כפי שאמרת, "לשבור אותם באהבה", כדי שהדמות הפנימית שלי שהצטיירה בתוכם תתחיל להשתנות.

כן.

אורן: מה עוד אני צריך לדעת, כדי להתחיל ליצור מערכת יחסים טובה? זה לגבי איך אני משפיע על איך שהם תופסים אותי. מה לגבי איך אני תופס אותם? אמרת לי תשמע, לא בטוח שזה באמת אצלם, אלא כך באלבום הפנימי שלך הם נתפסים. אני יכול להשפיע על התמונות אצלי באלבום שלי, לגבי איך שהיא מצטיירת בי?

וודאי שכן, אבל בצורה חיצונה.

אורן: איך? תסביר.

כי אתה צריך להעלות חשיבות שלה, למעלה מהתרשמות הפנימית שלך.

אורן: איך?

זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה.".

אורן: מה זה אומר?

שהרווח ממנה הוא מכסה את ההתרשמות שלך, עד כדי כך שאתה אחר כך תפסיק אפילו להיזכר. אמנם שזה יישאר בפנים שיש לה משהו שלילי. כי אתה עד כדי כך נהנה ממנה בעבודה שלך, שאין כאן שום חשבון, יחד עם זה שהיא הולכת עם השערות כאלה נגיד שאתה לא אוהב.

אורן: בדרך כלל הבעיה שלי זה התנהגות. שערות היא יכולה להחליף תספורת, זה גם לא ענייני, זה החיים שלה. אבל בדרך כלל הבעיה שלנו היא עם התנהגויות. יש איזה התנהגות בלתי נסבלת בעיני.

כן.

אורן: אז מה אני עושה?

לפי הפסד ותועלת. אין לך שום אפשרות אחרת, רק לפי הפסד ותועלת.

טל: מה הוא צריך לעשות?

אנחנו עושים תמיד את זה ככה. כי שוב דברנו, שאנחנו  סך הכול רצון ליהנות. רצון לקבל. עד כמה שאני נהנה, ועד כמה שאני מפסיד. ואז אנחנו עושים חשבון.

טל: איך הוא מגיע למצב שהוא נהנה ממישהו שהוא לא סובל את ההתנהגות שלו? איך הוא יכול.

אבל בצורה אחרת הוא נהנה. מה אני יכול לעשות? את מומחית נגיד במשהו. יחד עם זה, התנהגות שלך גרועה מאוד. אז מה לעשות? אז מסכימים עם זה. נגיד כל חמש דקות את יוצאת לעשן, וכל עשר דקות את מדברת בטלפון. אבל יחד עם זה לפי מה שאנחנו רואים, בעבודה את ממש פצצה. כמו שאומרים כך בסלנג. מכסה את כל הבעיות, עושה כאלה דוחות שאי אפשר בלעדיך. רצינו להתפטר ולא יכולנו. אז אנחנו סובלים את הסיגריות שלך, סובלים את הפלאפון שלך וממשיכים אתך.

טל: אמרת שזו צורה חיצונית לעשות חשבון של עלות מול תועלת מאותו אדם, ולפי זה אני מתייחסת.

כן.

טל: ומה לגבי כל הטענות שאתה יכול להיות השינוי.

במשפחה נגיד, שם זה משהו אחר. במשפחה אני צריך להגיע למצב שהתכונות בשני שאני לא סובל, והם לאט לאט מתגלות. אני צריך או לגרום לעקור אותם בשורשם נגיד בבת הזוג שלי, או להסכים עם זה ולאהוב אותם. לסבול, להסכים עם התנהגות כפי שהיא מתנהגת. מה אני יכול לעשות? כאן זה "על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: מה המשפט הזה אומר?

המשפט הזה אומר, אפילו שאני לא מסכים עם משהו אצל אדם שאני מתקרב אליו באהבה, אני מתחיל לאהוב את כל התכונות השליליות שלו מפני שהם שלו,  והוא בשבילי יקר. אצל השני אני לא אסבול את זה, אבל אצלו כן.

אורן: אז למה אני סובל את זה פה?

כי אני אוהב אותו.

אורן: ואז?

ואז כל השלילה שיש בו היא בשבילי, היא לא דוחה אותי. עד כדי כך שהיא נעשתה קרובה אלי.

אורן: למה?

כי זה שייך לו.

אורן: אז מה?

אני נהנה ממנו בכללות.

אורן: בכללות, אבל את זה ספציפית אני לא סובל.

לא. עד כדי כך. כאן זה עניין של הדדיות. אם אני מרגיש את האדם המסור לי, אז כל מה שיש לו אחרי מסירות הנפש שלו אלי, המסירות שלו מכסה. "דבקות" מה שאנחנו קוראים בחכמת הקבלה.

טל: מה לגבי כל האמירות האלה שאתה צריך להיות השינוי שאותו אתה רוצה לראות בעולם? זאת אומרת שאם אתה תשנה, תעשה שינוי פנימי כלשהו, אז תתחיל לראות את מציאות בצורה שונה?

כן, נכון. נכון עד כדי כך, שאני לא מרגיש ולא רואה באדם השני שאותו אני אוהב פגמים.

כמו אימא שלא רואה פגמים בתינוק שלה, ומישהו אחר אומר, "מה, מה, מה", הוא יכול להגיד, אבל היא, היא ממש לא רואה. הוא מושלם.

טל: אז איזה שינוי צריך לקרות בנו, כדי שנראה את המציאות חיובית, טובה, אוהבת?

אהבה. "על כל פשעים תכסה אהבה".

טל: אם נגיד אני הופכת להיות יותר אוהבת, איך זה משנה את המציאות שלי? זה רק משנה את הפרשנות שלי של המציאות?

המציאות משתנה, וזהו. העיקר זה התרשמות שלנו. אין לעולם צורה משלו, צורה היא תמיד נרשמת ברצון לקבל שלנו. ולכן אני לא רואה  שום דבר אף פעם בצורה אובייקטיבית כמו שזה, כי לזה אין צורה. הצורה היא תמיד ביחס המשותף שלי ושל משהו שאני נמצא עימו במגע.

אורן: נגיד שטל היא הבוסית שלי בעבודה, והיא בלתי נסבלת לעיתים. אם זה תמיד, אז אני עוזב. אבל רק לעיתים היא בלתי נסבלת. עכשיו שמעתי מהרב לייטמן, איזה שינוי צריך לקרות בי? אהבה. מה זה אומר?

אתה צריך להתעלות מעל הטענות שלך כלפיה, ולראות שהטענות שלך הן אישיות, ספציפיות, שבכלל אין להם מקום ביחסים ביניכם. שזה נובע מתוך זה ששתי מערכות של עצבים, של פסיכולוגיות הן במשהו לא יכולות להשתוות. אבל אתה יכול על ידי או הערכה, או אהבה, להביא את עצמך למצב שאתה לא תראה בה שום פגם.

יש לי נגיד מורה שהוא מאוד חכם, הוא מלמד אותי, ודואג לי, והכול, ובו עצמו אני לא רואה פגמים. אבל אם הייתי מסתכל עליו מבחוץ בעיניים אחרות, הייתי רואה בו מכוער. אתה מבין? זאת אומרת, הכול תלוי בכמה רווח, בכמה אתה קרוב, בכמה הרצון לקבל שלך הוא נהנה מאותה הדמות החיצונה כביכול, שאתה מצלם ומצייר ברצון ליהנות שלך.