חיים חדשים - תוכנית 131 - כוחה של התקשורת

לחצו כאן להורדת התמליל

תקשורת המונים חלק א'

אורן: אנחנו עוסקים בתחום התקשורת, ובכל פעם מעלים היבט אחר מתוך התחום העצום של התקשורת. אנחנו משתדלים דרך הנושא המסוים שבו אנחנו דנים, ללמוד את תפיסת העולם של הרב לייטמן ולרכוש לעצמנו דלת, כניסה, שער אל חיים חדשים, חיים טובים יותר. הנושא שלנו להיום הוא "תקשורת המונים".

ניצה: אולי קודם נגדיר מהי "תקשורת המונים"? זו תקשורת שפונה לקהל הרחב, לקהל מאוד מגוון, והיא בדיוק הפוכה מהתקשורת הבין אישית שפונה לאדם בודד ויחיד. התקשורת הזאת בעצם עושה שימוש במספר מדיות, ברדיו, טלוויזיה, עיתונות, אינטרנט, קולנוע וכן הלאה ויש לה השפעה גדולה מאוד על הקהל, גם על הפרט וגם על החברה.

התקשורת מעצבת את דעת הקהל, יוצרת את המציאות שאותה הקהל תופס, ומשפיעה מאוד על החשיבה שלו, על ההתנהגות שלו, על הרגשות שהוא מרגיש כשהוא צופה או קורא. התפקיד שלה הוא לערוך סקירה, לתת מידע גם היסטורי וגם עכשווי, לתת פרשנות, לעזור לאדם להבין את המציאות שבה הוא חי.

מצד אחד יש לה יתרון מאוד גדול, מכיוון שבצורה כזאת כל האנשים בעולם מקבלים את המידע ופתוחים לזרימה של ידע, ומצד שני היא לא ממש מותירה לאדם הרבה אפשרות, מרווח ומרחב בחירה, מכיוון שהקהל נתון תחת השפעה של תקשורת מסוימת שממלאת אותו בחומר. והוא גם לא כל כך יודע איך לעשות הבחנה מה מתוך כל הידע הזה הוא אמת או שקר, מה נכון, מה לא נכון, מה מדויק, ומה פחות.
שאלת הפתיחה לנושא המאוד רחב הזה היא מהי כוחה האמיתי של "תקשורת ההמונים" היום ומהי מידת ההשפעה שלה על האדם? והיום נרצה להתמקד רק ברדיו, בעיתונות ובטלוויזיה.

קודם כל הייתי אומר שאם העולם כולו היה מקושר בצורה אידיאלית, אז לא הייתה שפה, לא תקשורת ולא כלום, לא היינו זקוקים לזה. היד, הרגל והמוח קשורים זה לזה והמוח מפקח עליהם ומרגיש אותם בחזרה והקשר הזה הוא קשר הדוק, כולם נמצאים בגוף אחד, מה שנקרא. אם גם אנחנו היינו מרגישים כך זה את זה, כשייכים לגוף אחד אז לא היה צורך בתקשורת. זאת אומרת, הייתה תקשורת, אבל תקשורת שבה כל אחד ואחד מתפקד במלוא הכוח, מבין את כולם במלוא המוח והכל מתגלגל ללא שום בעיה בהרמוניה אחת.

זאת אומרת, קודם כל התקשורת בעצמה נובעת מחוסר תקשורת. לכן היא רוצה בצורה כלשהי לחפות על החוסר הזה של ההתקשרות בינינו. זאת אומרת, ככל שאנחנו יותר אגואיסטיים, ככל שאנחנו יותר אינדיבידואליסטים, פרוטקצייניסטים, יותר רחוקים, נוצר חיסרון לתקשורת. בנוסף, יש יותר אנשים שמובילים לפי האופי שלהם, שרוצים לעלות, להשפיע על אחרים, לקבוע את דעתם על אחרים, ממש לכפות, או במילה מודרנית "לעצב את דעת הקהל", אני פשוט רוצה שהם יחשבו כמוני. זאת אומרת, יש כאן מין שיעבוד של אלה שמובילים את התקשורת, מחזיקים אותה, בעלי הבתים שלה, והם מעצבים את דעת הקהל.

אבל אני לא מתייחס לכך בצורה שלילית, אלא בהחלט כל בני האדם, כל האנושות, כל חברה קטנה כגדולה בנויות לפי פירמידה, והפירמידה הזאת דורשת שיהיה ראש שחושב, מחליט, משתמש באנשים שעוזרים לו לייצב ולנהל את ההמון. וההמון צורך את מה שמאכילים אותו דרך כל כלי התקשורת האלה ומשתמש בהם בעל כורחו, כי הוא עוד לא יכול לעצב לעצמו לא דעת ולא כלום.

זאת אומרת שהדברים האלה נכונים, ורק השאלה היא מי נמצא בראש ולשם מה הוא משתמש בכל אותה מערכת שנקראת "כלי תקשורת"? אבל זה שצריכה להיות מערכת זה בטוח. עד שאולי פעם נגיע למצב שבו כולם יהיו כעיגול, ולא כפירמידה או כמבנה אחר. אפשר לחלק את כל החברות האנושיות לפי הצורות שלהן, דווקא הפירמידה היא הצורה שמתקבלת היום, ובינתיים זה כך לפי הטבע. אומנם עכשיו הטבע סוחף אותנו, דוחף אותנו, מושך אותנו, לצורת העיגול, אבל עד שזה ישתנה לצורת כדור, עד שזה יקרה כולנו נצטרך להשתמש בתקשורת הנוכחית.

לכן צריכים להבין שחייבת להיות תקשורת, חלילה שהיא תאבד את השפעתה. אנשים צריכים את התקשורת, רוצים אותה, ככל שהם יותר מפותחים, הם דווקא יותר תלויים בתקשורת. יש להם איזה ואקום, מקום ריק שהם מרגישים שהם חייבים למלא כל פעם, את היום, את הערב, את הבוקר, עם מה שקורה בכל העולם. עד כמה שהאדם יותר מפותח הוא צריך תקשורת יותר רחבה, מה קורה מקצה ועד קצה בעולם. כמה שהאדם פחות מפותח כך פחות אכפת לו, חוץ מהכפר שלו או משהו ששייך לו. אומנם יש אנשים שמאוד אדוקים ומאוד קשורים לפלח שלהם, למשל מדען מסוים שלא איכפת לו משום דבר חוץ מאשר המקצוע הצר שלו. אנחנו רואים שגם זה בא מהטבע, לכן זה "לא יגונה ולא ישובח".

התקשורת צריכה להיות גם לרוחב וגם לעומק ובכל התחומים שיש והיא צריכה להיות עבור כל אחד ואחד, ואנחנו רואים שבאמת כך קורה. השאלה היא עד כמה התקשורת בסך הכל עוזרת לאנושות להתקרב לדרישות הטבע, לדרישות האבולוציה שלנו, לקראת מה שאנחנו הולכים, רוצים או לא רוצים, בעל כורחנו. האם אותה תקשורת מחנכת אותנו להתקדם להרמוניה עם כוחות הטבע שמפתחים אותנו ולא מכניסה אותנו להתנגשות עם הכוחות האלה? כי אז אנחנו מרגישים משבר, בעיות, מרגישים שהחברה שלנו מתחילה להיות לא טובה, לא מתאימה. המשפחה שאני בונה לפי איך שעיצבו אותי בגן ילדים, בבית ספר, ואחר כך בגיל הבוגר על ידי תקשורת, אני לא בונה אותה בצורה נכונה ואז אני נמצא בבעיה, בגירושין, ובעוד בעיות.

זאת אומרת, התקשורת היא כלי חינוכי. זה לא סתם מידע, אין דבר כזה מידע. אם אני מספר לך על מה שקורה זה וזה, אין דבר כזה. בכל ידיעה, בכל ביט של מידע יש משקל חינוכי שבעזרתו מעצבים כבר את התאים במוח, את המערכות, את הקליטה, בצורה סלקטיבית, מה לשמוע ומה לא, איך להתייחס, האם לזה או לזה. באמת הייתי שמח לראות את כל התקשורת תחת משרד החינוך. כי בסך הכל אנחנו צריכים לעצב את האדם שהוא יהיה יותר אמפתי, יותר מפותח, שהוא ידע יותר טוב להתייחס לאחרים, שיהיה יותר בוגר לקראת החיים, שידע איך לפתור בעיות, להתקשר לאחרים, ואת זה התקשורת צריכה לעשות.

אם היא מסבירה לנו משהו, מדווחת על מהומות או קריסת מערכות, על משהו שבונים או על משהו שנהרס על ידי הטבע, כל דבר, אז קודם כל יש לו ערך חינוכי. אלא בשביל מה האדם שומע את זה? זה סתם ממלא לו את המוח בידיעה? אין ידיעה גולמית, כי היא תמיד שייכת לנו. ואם היא שייכת לנו אז היא דורשת ממני תגובה, חיובית או שלילית, מה יש בזה? האדם שהוא רצון ליהנות, רצון לקבל, רצון להגיב על מאורעות החיים שבהם הוא נמצא, צריך לדעת איך לעשות זאת.

לא מלמדים אותנו את זה, לא בגן ילדים ולא בבית ספר, נותנים לנו סתם ידיעות יבשות על העולם, קצת חוקים. אנחנו לומדים על הצמחים, על החיות, גיאוגרפיה, היסטוריה, אבל איך אני צריך להתייחס לחיים, לקבל כל דבר, להתקשר לכולם, שזה העיקר, כי בעיקר בכך תלויה הצלחת האדם בחיים והמילוי שהוא יכול לקבל מהחיים, זה לא עובר אלינו ממשרד החינוך דרך כל המוסדות שלו. התקשורת צריכה בכל זאת לראות את עצמה כאחראית על עיצוב האדם.

לצערנו לא רואים זאת בעצם בשום דבר. ואפילו כלי התקשורת שנניח מטפלים בחינוך מאוד ספציפיים, הם רק לאנשים שמבינים בזה, רק עבור המורים או לאנשי המתודה ששיכים לתחום אבל לא לאדם. על התוצאות שאנחנו רואים מכך, אפשר לדבר כל כך הרבה, אבל אלה לצערנו התוצאות.
בנוסף, וזה כבר נושא בפני עצמו, מי מנהל את התקשורת ולשם מה הוא משתמש בה? עד כה דיברתי על כך שנניח שהתקשורת פנויה מכל השפעה, אז מי נמצא בראש התקשורת? זאת אומרת, האנשים שכותבים הם אנשים מחונכים? מבינים? יש להם ראייה נכונה לחיים? יש להם יחס נכון לאדם ולחברה? הם מבינים את האחריות שיש להם בידיים? הם קיבלו מהחברה הסמכה לעצב את החברה? הם צריכים עכשיו לטפל בחברה, מי הם? הם גמרו אוניברסיטה, הם באמת מורים, יש להם אחריות, יש להם ידע? או שהם סתם אנשים שיודעים למשוך את הקהל על ידי כל מיני סיפורים וידיעות שהעמךָ תופס אותן בקלות וטוב לו למלא בזה את הזמן? זאת אומרת, התקשורת צריכה להיות מאוד מאוד אחראית.
שמעתי שיש, אבל אני לא יודע, ולא רואה לפי מה שקורה בתקשורת, עד כמה, יש מעל התקשורת גוף שמבקר אותה, ובאיזה ערכים הוא בודק זאת ואיך הוא מברר?

בנוסף, לצערנו כולנו מבינים שמי שמנהל את התקשורת, זה מי שיש לו כסף, כי כל המערכת הזאת מאוד כבדה, מאוד יקרה, ובעלי התקשורת הם אנשים עשירים שכדאי וטוב להם לעשות משהו כדי לעצב את דעת קהל לטובת עצמם. לכן הם עושים זאת על ידי מומחים בצורה כזאת שהאדם הפשוט לא יודע על כך, אבל מה שהוא צורך מכל כלי התקשורת, הכל בא או כדי להרגיע אותו או כדי לסחוב אותו למקרים מיוחדים וקצת יותר רחוק ממה שבאמת היה לו חשוב, אבל זה לא כדאי לבעלי תקשורת וכן הלאה.

זאת אומרת, שיש לנו בעיה גדולה, התקשורת היא העתקה מהחברה. עד כמה שהחברה אגואיסטית, עד כמה שהיא בנויה מבני אדם שכל אחד מושך לעצמו, אז כך גם נראית התקשורת. ולצערנו אנחנו רואים מכך שרק משבר רציני יכול להביא להכרת הרע, רק אז אנשים יבינו שרק כלי תקשורת נכונים, המילוי שלהם, התוכן שלהם, באמת יכול לשנות את האדם והחברה. ויש עוד אין סוף נושאים ששייכים לכך.
אנחנו בדרך כלל מתכוונים לתקשורת המונית, ולא ספציפית למדענים, למוזיקאים, למורים, לא לפי המקצוע, לא לפי דברים מיוחדים. ויש גם תקשורת שמאוד מסווגת וסגורה לקהל הרחב.

ניצה: אז על איזה צורך באמת זה עונה אצל האדם? ההתפתחות הזאת של תקשורת ההמונים, אנחנו רואים שהיא התפחתה מאוד בשנים האחרונות.

זה לצורך צרכנות.

ניצה: צרכנות של מה?

אנחנו צריכים להאכיל את הקהל בידיעות שונות, שהוא יאכל אותן, כי יש לאנשים צורך לשמוע הכל, מכדורגל דרך סתם חדשות, ועד לאנליטיקה, בירורים שונים, וקצת יותר גבוה עד גובה מסוים שמעבר אליו זה כבר לא שייך לתקשורת אלא לאנשים שבאמת חושבים במונחים אחרים לגמרי. בפוליטיקה, בכלכלה.

אורן: למה יש לנו כזה צורך לשמוע על כל הדברים האלה?

האדם התפתח, הוא כבר לא חי בכפר, הוא יודע איך כל העולם משפיע עליו, ואיך הוא משפיע על כל העולם. הוא שומע על זה, הוא מרגיש.

אורן: הוא שומע מהתקשורת?

לא רק מהתקשרות.

אורן: אם אתה מתסכל על זה שתקשורת ההמונים שהלכה והתפתחה, על איזה צורך פנימי באדם היא עונה?

ביחד עם התפתחות החברה.

אורן: על איזה צורך פנימי באדם הדבר הזה שקוראים לו "תקשורת המונים" בא לענות? אם לא היה לנו צורך בזה, זה בטח לא היה מתפתח.

זה ברור.

אורן: מבחינה אנושית על מה זה בא לענות?

אתה שואל על הצורך הפנימי שגדל בתוך אדם?

אורן: בדיוק.

באבולוציה שלנו, אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו צריכים את זה.

אורן: למה? את מה זה משרת?

אם אני למשל יצאתי מהכפר, ורוצה לדעת מה יש בעיר שלי, בעיר שאולי מונה כמה מיליוני תושבים, יש כל מיני דברים, זה עולם קטן, כמו מיני כדור הארץ. יש כל מיני אנשים, זרמים, מפלגות, מאבקים של ימין ושמאל, עשירים עניים, יוצאים לכל מיני תנועות מחאה שברחוב. אז כל אחד רוצה שיהיה לו גם כלי תקשורת משלו, לספר, למשוך לעצמו עוד אינפורמציה. זאת אומרת, זו התפתחות.

בסופו של דבר בוודאי שבתוכנו עובד מנוע שמפתח אותנו, ומביא אותנו לפי התוכנית הפנימית של הטבע, להתקשרות השלמה. ההתקשרות הזאת לתקשורת השלמה, זה עוד רחוק, אבל בינתיים את הצורך לזה, אנחנו מרגישים כל הזמן, כל דור יותר ויותר. ובהתאם לזה מתפתחים כלי התקשורת.

אני זוכר שבתחילת שנות החמישים כשהתחילו עם הטלוויזיה, שנראתה כמו קופסה עם זכוכית מגדלת כזאת, ומה היה שם? אולי סרט בערב, ועוד משהו ומלבד זה כלום. אחר כך יותר ויותר התחילו להביא כתבות מכל העולם, סרטי קולנוע. אחר כך נכנסה הטלוויזיה בבית, כל הערוצים, יש לך כאלף ערוצים בכל שפה שאתה רוצה, עם אפשרויות תרגום. זאת אומרת, הצורך הפנימי הוא שמפעיל את הדברים האלה.

אורן: מהו הצורך הפנימי שהפעיל את כל המערכת הזאת ואת התפתחותה כמו שתיארת?

הטבע. זו תוכנה שקיימת בתוך הטבע שלנו, שלא תלויה בנו, והיא שמחייבת אותנו להתפתח ולהבין ולהכיר לאט אלט באיזה עולם רע אנחנו חיים, ועד כמה שאנחנו בעצמנו חייבים לתקן אותו כדי שיהיה עולם טוב. קודם כל, לתקן את הכרת הרע בטבע שלנו, זה מה שעומד לפנינו.

אורן: זאת אומרת, הצורך להכיר את העולם שבו אנחנו חיים ולשפר אותו, זה הדרייב שמניע את תקשורת ההמונים?

כן. אבל זה מצד הטבע. מצדנו, כך אנחנו מתפתחים, ואנחנו לא יודעים על זה, אבל אנחנו מתפתחים. ועכשיו השלב שעומד לפנינו הוא להכיר את הרע בתקשורת הנוכחית, שהיא לא מחנכת אלא הורסת. ואז אנחנו צריכים לעשות דווקא מהפיכה בתקשורת, ולהפוך אותה לתקשורת חינוכית. להכיר בזה שאין תקשורת שהיא לא חינוכית, ואז להתייחס אליה כמו לכלי חינוכי, ובהתאם לזה לשנות אותה, לשפר אותה מלמעלה עד למטה.

אורן: למה לא יכולה להיות תקשורת ניטראלית? למה היא צריכה להרוס או לחנך, כאילו שאלו שני צדדים, או שהיא מייצרת רע, או שהיא מייצרת טוב? שתהיה פשוט תקשורת. אמרת שאנחנו צריכים בעצם לדעת באיזה עולם אנחנו חיים, שזה צורך פנימי שהוא המניע מצד הטבע, לכל התפתחות העולם הזה של תקשורת ההמונים. אז למה שלא תהיה פשוט סטרילית ותביא לך ידיעות?

על מה?

אורן: על כל מה שקורה. אמרת שאתה רוצה לדעת יותר ויותר מה קורה בעולם, שהטבע דוחף אותך כיצור בתוך הטבע, להכיר אותו.

נאמר שקורה משהו בעולם, ואני לוקח סריקה כזאת מהעולם, ומביא לך ידיעות. אני הרי יכול להביא לך אלפי ידיעות, אבל האם תהיה מסוגל לקלוט אותן?

אורן: זה אולי יהיה יותר מדי.

זאת אומרת, שאני כבר עושה כאן איזה בירור בשבילך, לפי איזה קריטריונים אני מברר ומסנן, ובזה אני כבר מפעיל את הגישה החינוכית, אני רוצה שאת זה אתה תראה, ואת זה לא. וגם באיזו צורה אני כותב, על מה אני שם את הדגש ועל מה לא. זה הכל תלוי בי, לא יכולה להיות ניטראליות בזה, כי זה עובר דרך בני האדם. והאדם בין אם הוא רוצה ובין אם לא, ואפילו שישתדל להיות כמה שיותר אובייקטיבי, הוא לא יוכל להעביר לך משהו כפי שהוא.

אורן: למה?

כי הוא תמיד עושה את זה מטעם האגו שלו, מטעם הרצון לקבל שלו. הוא חייב להכניס את עצמו בפנים.

אורן: אין אדם בלי אגו.

נכון.

אורן: זאת אומרת, אין אף אחד שיוכל להביא לי תקשורת נקייה?

נכון, אבל אם הוא מודע, אם הוא יודע לאיזו מטרה הוא קיים, איזו תקשורת הוא צריך להביא לך, ואילו תוצאות הוא מצפה שיהיו לך מזה, אם האדם מוכן לזה, מחונך לזה, הוא עבר קורס לתקשורת נכונה, ויודע שהוא חייב להביא את האנושות להזדהות עם הטבע, שזה המצב השלם והטוב ביותר, אז מומחה בתקשורת כזה, יעשה עכשיו הכל לשם המטרה הזאת.

בשביל מה אנחנו צריכים משהו אחר? אם בצורה כזאת נדע את הכל, נתקשר בצורה נכונה יותר בינינו לטבע, ונתכלל כולם, אנחנו נתקשר כולם בתקשורת פנימית, ונצטרך פחות ופחות את התקשורת החיצונית. נרגיש זה את זה, ונרגיש את הטבע, דומם, צומח, חי, ובני האדם יתקשרו במערכת אחת עגולה, בספרה אחת, כמו ידיים, ורגליים ששייכות לאותו גוף. ואז המטרה של התקשורת תהיה להיעלם לאט לאט, להביא את האדם למצב של תקשורת מלב ללב, שהאדם יהיה אינטגרלי, לזה הטבע דוחף אותנו, אז למה שלא נלך יחד עם זה.

כל דבר שאנחנו נעשה ההיפך יביא לנו צרות. בזה התקשורת לא רק מזרזת את ההתפתחות שלי, היא גם מונעת ממני משברים, מחלות, מגיפות, כל הדברים שיכולים לבוא עקב אי האיזון שלי עם הטבע. התקשורת כאן היא הכלי הכי חשוב, אין לי במה עוד להשפיע על האדם. אם כל האנושות מתקדמת לצורה אחת, אז התקשורת זה העיקר, שדרכה אני יכול להשפיע, ולהגיע לכל אדם.

אצלנו מקובל שמערכת החינוך היא עבור הילדים, וזה לא נכון. כי אנחנו חושבים שאת האדם
המבוגר לא צריכים לחנך, ואם הוא לא קיבל את החינוך מילדות, זה מה שיש. למה? כל בני האדם מיום היוולדם עד יום מותם, חייבים להיות תחת השפעה חינוכית, תחת השפעה תקשורתית.

אורן: מהי תכליתה?

ליצור קשר הדדי יפה בינינו, בזה אנחנו נהיה בהרמוניה עם הטבע. תקשורת שלמה בינינו ותקשורת שלמה עם הטבע, ומזה מגיעים למערכת שלמה. שכל הייסורים, כל הבעיות, כל המגיפות, כל מה שיש לנו מהטבע, כל מיני התפרצויות, זה הכל בא מאי איזון, ובפסגת הפירמידה בו נמצא אי האיזון, נמצא האדם. הוא שמייצר את אי האיזון הגדול ביותר.

אם נחנך את האדם, לא ניצור עוד בעיות כפי שיש היום באקולוגיה, השפעה על האקלים, וכל מיני בעיות שיש בחברה האנושית, כמו הרעב, והמלחמות. וכל זה תלוי בתקשורת.

אורן: חינוך האדם זה מושג שקצת מרתיע, כי זה מתקשר לבית ספר ולילדים. ואף אחד לא אוהב בית ספר.

גם את זה התקשורת צריכה לשנות במודעות שלנו, להביא את כל הדברים האלו לדיון הרחב. ויש לנו אפשרות לעשות את זה. כי לכל אדם, לכל עקרת בית איכפת מה יהיה עם הילדים שלה. אתה יכול להשפיע דרך היחס הפשוט והגשמי, והייתי אפילו אומר כביכול הבהמי שיש לה כלפי הילדים שלה, שאין לה חוץ מזה שום דבר, היא רוצה שיהיה טוב לילדים שלה, וחוץ מזה כלום.

גם לאישה הפשוטה ביותר, שחיה באיזה מקום נידח באסיה, באפריקה, בדרום אמריקה, אתה יכול להגיע אליה דרך החיסרון שלה, שהיא רוצה שהילדים שלה יהיו מוצלחים. ואז יש לך השפעה על כולם, אתה נוגע לליבו של האדם בצורה מאוד מאוד חדה. ולכן לא לחשוב, איזה חינוך אנחנו כבר יכולים לתת, כי את זה כל אבא ואמא בעולם ירצו לשמוע ולדעת, כדי שלילדים שלהם תהיה דרך מוצלחת וטובה, ויהיה להם הכל, לא כפי שהם חיים היום. יש בעולם כשלוש מיליארד אנשים שחיים ברעב. חצי מהעולם.

ניצה: כאנשים מבוגרים קל לנו להבין שתקשורת משפיעה מאוד על הילדים, את זה אנחנו מבינים. אבל נראה שאנחנו לא כל כך מודעים, עד כמה התקשורת משפיעה עלינו המבוגרים. כאילו אם אני מבוגר, אז אני יכולה לסנן את המידע, אני לא חייבת לקלוט את כל מה שאומרים לי, ואני לא בולעת את כל מה שאומרים לי.

יש אנשים שאולי מרגישים כך, אבל כשמדברים איתם הם מבינים שזה לא כך. שבכל זאת הם קיבלו את היחס וההסתכלות הזאת על החיים, כי כך עיצבו את דעתם, ואין אדם שהוא חופשי מהשפעה זרה. אין אדם שחי מתוך הטבע שלו, זה הכל מפני שכך חינכו אותנו.

אם נסתכל למשל מה שעשתה הוליווד, וההשפעה האמריקאית שהייתה על העולם במשך החמישים שנה האחרונות, זה משהו אדיר. מבחינת השפה, הערכים, הביגוד, הכל. אנחנו לא מודעים לזה. הרי הם עשו התקפה, מלחמה הכי מאסיבית, הכי חזקה שנעשתה אי פעם. לא הייתה מלחמה כזאת מהתפתחות הדתות, מהתפתחות הנצרות למעשה. אבל אז, אילו כלי תקשורת היו? אז זה היה תהליך של מאות שנים, עד שהגיעו כל השליחים לכל מקום, לאפריקה, לדרום אמריקה ולכל מיני מקומות, ושכנעו את האנשים להתנצר, וזו גם הייתה מהפכה תרבותית. הדת בסך הכל היא גם כלי תקשורת, זו מכונה גדולה מאוד של תקשורת, של השפעה, כדי לעצב את דעת הקהל, וכן הלאה. והאמריקאים במאה העשרים עשו את המהפכה השנייה, הם הביאו לעולם איזו גישה חדשה לחיים, את הגישה הצרכנית, "אנחנו צריכים לחשוב על החיים הטובים, והחומריים, כמה שיותר".

הם הדליקו קהל רחב מאוד בכל העולם, שכולם צריכים להשתוקק לזה, "תראו איך אנחנו הצלחנו עם זה". ואז הם התחילו עם וליווד המתנוצץ בכל העולם. הם רצו למשוך את דעת כל העולם אליהם, ושהם יהיו ההצלחה. תתקרבו אלינו, קחו דוגמה מאיתנו, תהיו חברים שלנו, גם לכם יהיה אותו הדבר.
זו פוליטיקה, זה כלכלה, זאת מלחמה. הם באו לכל העולם ומשכו אותם אליהם. פשוט הוציאו אותם מכל הדברים האחרים, ושינו את ההסתכלות שלהם, הם שינו את הפילוסופיה, את תפיסת העולם, בשביל מה אני חי, למה אני חי? אני חי כדי להיות כמו אמריקאי, אני לוקח משם דוגמה. ובזה באמת רואים דוגמה מאוד חזקה של כלי התקשורת.

עד שהגענו היום לזה, שאנחנו נופלים, יש כבר איזה חלל, ונהיה ההיפך. עכשיו מגובה ההערכה שהייתה לארצות הברית, מתחילה השנאה, הדחייה. ולאן? וכאן באמת אנחנו רואים שאנחנו נמצאים באיזה ואקום, איזו ריקנות, על מה שיהיה הלאה. ואז מגיע עכשיו למשל האיסלאם, ורוצה להפעיל את המהפכה הזאת, "אנחנו השלמים". אנחנו מסדרים את המשפחה, את החינוך לילדים, שיהיו כולם תחת השפעת הגדולים, שיהיה הכל מסודר. ואם האדם הולך יחד עם המסה הגדולה, אז יש לו ביטחון, הוא מאמין בעולם הבא, וכל דבר שיהיה כדאי לו. שגם את זה עשתה התקשורת.

ואנחנו רואים כמה אנשים נסחפים אחרי זה, כי זה טוב, כדאי, בטוח. הרי מה צריך האדם? וזה כנגד זה. ואנחנו רואים שאחד נופל, ואחד קם, כרגיל. אז צריכים להבין שכאן מדובר במלחמות אידיאולוגיות, אלו לא סתם ידיעות כפי שאורן אמר, "מה אכפת לי שיתנו לי איזו ידיעה על זה או על זה". מתוך כמה אלפי מקרים שקורים כל יום בעולם, כלי התקשורת בוחרים דווקא רק בדברים מסוימים.

הייתי נוכח כמה פעמים בפרזנטציות של מכונים מיוחדים, ממשלות, שדיברו מול אנשי התקשורת, עיתונאים וכולי. ויש ביניהם הסכמה מאוד ברורה, למשל כאיש ממשלה, נציג, שמופיע בפני כל אנשי התקשורת, הם מצלמים, כותבים, לפעמים הצילום אסור, אלא רק הכתיבה, הרישום, וזה הכל מוסכם ביניהם, אחרת לא יתנו להם להיכנס לתדרוך הזה מצד הממשלה. וגם בזמן שהנציג מהממשלה מדבר, לעיתים יש הסכם וסימן ביניהם, אם זה מיועד לכלי התקשורת או לא, זה בשבילכם, ולידיעה שלכם בלבד. ואז הוא אומר ומסביר משהו. ואחר כך נותן שוב סימן, שאפשר לפרסם את מה שהוא אומר עכשיו לקהל הרחב.

זאת אומרת, יש כאן סינון מאוד ברור, וגם את מה שמביאים להם, זה לא ממקור ראשון. וזה נכון, זה צריך להיות כך, אבל השאלה היא לשם מה זה קיים, מהי המטרה? לכן אין כלי תקשורת בלתי תלויים ובלתי מטרתיים, ואנחנו רואים את זה לפי העיתונים, לפי ערוצי הטלוויזיה, למה זה שייך, למי זה שייך, מיהו בעל הבית, ובהתאם לזה איזה אינטרסים זה משרת, ולטובת מי.

אין דבר שהוא סתם ובלתי תלוי, כי הכל תמיד יוצא דרך בני האדם. ואז בטוח שיש בזה איזה כיוון. אפילו נאמר שהוא לא תלוי באף אחד, אבל זה עובר דרך מישהו, מישהו שמעצב, מסדר. לכן אם לא עומדים בראש התקשורת, ובכל מקום ומקום שבו מעצבים את המידע, אנשים שמבינים שעל ידי זה הם בונים את האנושות, הם מובילים אותה קדימה, לא בזה שמעצבים את דעת הקהל, אלא בזה שהם מעצבים את תפיסת העולם שלהם. אני בונה באדם יכולת לראות את מה שאני רוצה שיראו, ואת השאר לא צריך לראות, וגם לשמוע את מה שאני רוצה, ולא לשמוע משהו אחר. אני מתכנן, מתכנת, את המוח שלו, את הראייה שלו לקליטה סלקטיבית, בררנית, שהוא בדיוק יידע מה הוא תופס, איך הוא צריך לקבל את זה, להגיב על זה וכן הלאה.

אנחנו רואים איך כלי התקשורת אם על ידי הטלוויזיה, או האינטרנט מצליחים להצית מיליוני אנשים שיוצאים לרחובות. איך זה קורה?

ניצה: גם היום בעצם עושים את השימוש במה שאתה אומר.

היום זה עוד יותר גרוע, כי יש טכנולוגיות כאלה שאנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו, ולא מודעים אליהן

ניצה: יש עבודה מאוד חזקה גם על המישור הלא מודע, זה משפיע בצורה שהבן אדם אפילו לא מודע לכך שמשפיעים עליו בצורה סמויה.

נכון, וכל זה ודאי שלא עבור הקהל הרחב, אלא כדי להחזיק אותם כעבדים לצורך של כמה מאות אנשים שנמצאים בטופ. אבל שוב, הבעיה היא לא שכך זה קורה. הבעיה היא האם אלה שעומדים בטופ מבינים שהם מנוגדים לטבע או הולכים ביחד עם הטבע, באותם הצעדים, בהרמוניה. לא ממהרים ולא מאחרים אלא הולכים ממש באותו הקצב כמו שהטבע לפי התוכנה הכללית שלו מקדם את כל האנושות. אם הם היו מבינים את זה ומרגישים את זה, ודאי שאז היינו בטוחים שאנחנו מתקדמים פחות או יותר נכון.
אבל הבעיה היא שבגלל שהם סוחבים אותנו לכיוון אחד והטבע הולך לכיוון השני, והחוקים שלו הם חוקים קבועים, אז יוצא שאנחנו מגיעים למצב של פיצול, שמגיעים למשבר, שכבר אי אפשר לסבול יותר ואז צריכים לעשות מהפכות.

מה שמעניין עכשיו, שהגענו למצב שאלה שנמצאים למעלה, שרוצים לעצב את דעת הקהל ויש להם כוח להמשיך לשנות את כל מה שהם מחליטים, אין להם מה להחליט, כי הם רואים שאין לפניהם צורה ברורה של העתיד. בפעם ראשונה בהיסטוריה הם מרגישים שגם אם יתנו להם את כל האפשרויות, הם לא יודעים במה להשתמש, הם לא יודעים מה לעשות. כי בכלים הרגילים שלהם הם עכשיו לא מסוגלים להשפיע על הקהל.

כי הקהל מצד אחד הלך לפי החינוך שלהם, לפי השפעת כלי התקשורת, ומצד שני הטבע סוחב אותו, בין שרוצה ובין שלא רוצה, וכך נמצאים בצורה כזאת שכבר לא יכולים להיות יחד, מעצבי הקהל והטבע. הפער נעשה כל כך גדול, שהם איבדו אפילו את היכולת להבין במה הם צריכים להאכיל את הקהל.

אורן: על איזה פער אתה מדבר?

אני מדבר על הפער שנוצר מזה שהטבע מקדם את החברה אנושית.

אורן: לאן?

לאינטגרציה, לחיבור, לעיגול וכלי התקשורת מושכים אותם לפרוטקציוניזם, אינדיבידואליזם, לחברה הרגילה, הצרכנית. והחברה הרגילה הצרכנית כבר גומרת את התקופה שלה, ואת תפקידה.

אורן: לא הבנתי מה הקשר בין חברה צרכנית לאינדיבידואליזם.

זה היינו הך.

אורן: למה?

כי החברה היא צרכנית, זאת אומרת שאני מעוניין כל הזמן לצרוך יותר ויותר. והטבע בונה בנו כבר גישה אחרת. של תלות הדדית, הרגשת חוסר השמחה, חוסר חיים בכל מה שאנחנו כל הזמן נצרוך ונצרוך בעצמנו. הטבע מעלה אותנו לדרגה אחרת, אנחנו יותר ויותר צריכים ליהנות מהמערכת העגולה. הטבע מתחיל לקשור אותנו למערכת עגולה. כאילו האנושות כל הזמן עוברת שלבים, שלבי התפתחות, היא כאילו נכנסת כל פעם לקומה אחרת של התפתחות.

פעם ההתפתחות הייתה כמו בין החיות, אחר כך כמו בני אדם בכפר. אחר כך כמו בני אדם בעיר, במדינה, בעולם. עכשיו אנחנו נכנסים להתפתחות שדווקא בכל העולם, שהוא כל כך רחב, רב-גווני ומפורק כל אחד רוצה להיות לבד ולא תלוי בכולם. זה דווקא ההיפך, במקרה שאנחנו כל כך רחוקים זה מזה, כל כך מחולקים, מפורדים, אנחנו אפילו מתגאים בזה, מי שיותר מודרני, פחות תלוי בכולם. אז עכשיו הטבע מכניס אותנו לקומה הבאה, ובקומה הזאת אנחנו כולנו קשורים זה לזה. קשורים, בין אם אתה רוצה, לבין אם לא רוצה, אתה חייב להיכנס לתבנית שבה כולם קשורים.

"אני לא רוצה להיות קשור איתם ואיתם, אני רוצה לחשוב בלי קשר וכולי". אין ברירה, אתה נכנס לשם בכוח. הטבע מכניס אותנו בכוח. אתה לא תוכל לזלזל בטבע. אתה לא תוכל לעשות מה שבא לך עם כל אוצרות האדמה ועם כל מה שיש לך, כמו שעכשיו אתה מזבל את כל העולם. אתה לא תוכל סתם להרוס את המשפחה.

למה? כי אחרת אתה מתחיל להרגיש שאין לך חיים, אתה מקבל מכות. והאנשים שעיצבו את דעת הקהל בצורה פרוטקציוניסטית, כך שכל אחד בפינה שלו "תצפצף על כולם, תרוויח, תקרע את כולם, מה אכפת לך", החברה הזאת, המנהלים האלה, כלי התקשורת האלה כבר לא יכולים להתקיים. הם נכנסים לעימות עם הטבע ומאבדים את השליטה אבל מה לעשות הלאה, הם לא יודעים בעצמם. כי במשך כל ההיסטוריה התקדמנו על ידי ההתפתחות האגואיסטית, והם תמיד הלכו קצת קדימה או אפילו כמה צעדים קדימה לפני החברה וידעו מה לעשות.

אורן: מי?

כלי התקשורת.

אורן: בעלי השליטה.

מנהלים, מלכים, שרים.

אורן: בעלי השליטה בכלי התקשורת.

כן, ולא רק בכלי התקשורת, בממשלה. הכל קשור יחד, כולם עובדים על הקהל. ועכשיו לא, עכשיו הם לא מבינים. הם לא הולכים קדימה לפני הקהל. עכשיו דווקא הקהל יהיה יותר רגיש לשינויים שצריך לעשות, שהוא חייב לעבור מהמנהיגים.

אורן: למה?

הקהל ירגיש יותר שהוא פחות אגואיסטי, הוא פחות מפותח מהמנהלים הגדולים. הוא ירגיש בצורה טבעית יותר, שהטבע מחייב אותנו לעיגול, לחיבור.

ניצה: איך זה יבוא לידי ביטוי זה שהוא מרגיש כך?

בכל עיר יש "כיכר תחריר". אולי בצורה כזאת. או שסוף סוף גם בין הגדולים האלה, בין מעצבי דעת הקהל, אולי גם שם יש כמה מהם שמבינים ומרגישים את זה, למרות שקשה מאוד להאמין בזה. מטבע הדברים, בצורה האגואיסטית מי שיותר גבוה הוא היותר אגואיסט, ויותר נעול רק על זה.
אנחנו רואים גם לפי הכלכלנים הגדולים, עד כמה שהם לא יכולים לחשוב בכיוון הפוך ממה שהם יודעים, ממה שלימדו אותם.

ניצה: מה שאמרת הזכיר לי ז'אנר שמאוד התפתח בשנים האחרונות בטלוויזיה, ז'אנר של ריאליטי. הוא לוקח מספר אנשים, שם אותם ביחד, ועושה שתי פעולות. קודם כל הוא מנתק אותם לגמרי מהתקשורת, זאת אומרת הוא מודע, מערכת התקשורת מודעת להשפעה המרבית שיש לה על האדם, ולכן היא מנתקת אותם לגמרי מהתקשורת, נניח שמים אותם במקום מבודד בצורה כזאת שהם לא יוכלו לצרוך שום כלי תקשורת. ומצד שני, נותנים להם כל מיני משימות כדי לראות את האינטראקציה ביניהם. זה הפך להיות משהו שמאוד מעניין את הציבור.

כל הציבור מאוד אוהב להתבונן על האינטראקציות בין האנשים. יש כאלה שאומרים, שזה סוג של מציצנות.
כמו קופים בכלוב, אני לא רואה בכך שום תועלת. כי זה ניסוי לא נקי, לא טהור, לא מדעי. את מי אנחנו מכניסים לתוך הכלוב הזה? אנחנו מכניסים לשם בני אדם שכבר עברו את כל השפשוף, אחרי שטיפת המוח של כלי התקשורת. אז מה יש כאן? ודאי שהם יתנהגו לפי כל הרישומים שלהם מכבר. אז מה הבעיה, מה יש כאן לראות? סתם בני אדם שמתקוטטים או עושים משהו?

אז מה אנחנו רואים? אנחנו רואים את הטבע שלנו, בסך הכל אנחנו רואים את עצמנו. אם תיקחי במקום העשרה האלה עשרה אחרים, זה יהיה אותו דבר. אז מה יש לראות בזה? בעצם מה אנחנו יכולים ללמוד כתוצאה מכך? על הטבע המקולקל שלנו? בסדר, אולי זה לפסיכולוגים, אבל תכל'ס, לעתיד, לתיקון, זה מועיל למשהו? לא.

אורן: מה אתה לומד מכך שזה תופס את תשומת הלב המרבית בציבור?

כי הציבור אוהב כמו ברומא העתיקה, לחם ושעשועים.

אורן: למה דווקא בזה השעשועים?

זה מה אנשים אוהבים.

אורן: למה לראות אינטראקציות בין אנשים, דווקא זה גורם לנו שעשועים.

פעם זרקו בני אדם לאריות וכולם שמחו לראות שאוכלים אותם. הלכתי עם אשתי בספרד לקורידה, לראות מלחמת שוורים, יצאנו באמצע, כי היא לא יכלה לסבול, הייתה לה ממש התקפת עצבים ובכי. ושם ישבו אנשים סולידיים, נשים מבוגרות, עם תכשיטי זהב והכל, כאלה שרואים שהם ממש אנשים אינטליגנטים, עשירים וכן הלאה, קופצים וצועקים כשהורגים את החיה המסכנה הזאת.

אורן: ופה בין בני אדם?

גם אנחנו אותו הדבר, אתה רואה את הכלוב הזה, איך קוראים לתכנית הזאת?

ניצה: "האח הגדול"?

נניח "האח הגדול" אני לא יודע מה זה, ועל מה מדובר. למה הוא גדול, למה הוא אח, אני לא רוצה אח כזה. זאת אומרת, מה אנחנו צריכים? פשוט מאוד. הפתרון הוא פשוט, חברה יותר חזקה מזאת שמשפיעה עלינו ומביאה אותנו לשפל המדרגה. חברה שיכולה להתמודד עם החברה הנוכחית שתשפיע נגדה ותסחוב אותנו לכיוון הטוב. חברה שתגיד לנו, חבר'ה, במה אתם עוסקים? תראו מי משפיע, תראו מי משעבד אתכם. מה אתם עושים לעצמכם, מה אתם מכינים לילדים? מה אתם עושים לכדור הארץ. אתם חייבים להיות מושפעים מחברה שהיא בעצם תצוגה של הכוח העליון, שמציגה לכם את תכנית הבריאה, הרי בה אתם תלכו בכל זאת, רק עם מכות, ללא רצון. ואנחנו, החברה הזאת שעכשיו משפיעה עליכם, אנחנו נלמד אתכם איך ללכת בשמחה. איך להרגיש את התוכנה החדשה, איך להצטרף אליה וכל פעם באמת להרגיש שמתקרבים למשהו טוב, ולא שמיום ליום תראה מה שקורה בעולם עכשיו, הכל לרעה.

צריך רק לעצב את הסביבה השנייה בצורה יותר חזקה, אפשר לעשות זאת עי ידי כלי תקשורת, אבל חזקים, חדשים, שיש להם כיוון, אידיאולוגיה, מטרה, אנשים מסורים, שבודקים את עצמם יום יום, רגע רגע, בהתאם לטבע, האם באמת מה שהם עושים, הוא כדי לקרב בין בני האדם וביניהם לטבע.

ניצה: הייתי רוצה לקחת את הדוגמה הזאת בכל זאת, כי אני מרגישה שאם יש לאנשים צורך מסוים לצפות בקשרים, אני מבינה שבמקרה הזה אלה קשרים מקולקלים, אבל נניח והייתה ניתנת לנו הזדמנות לקחת את אותה תכנית ולנסות לבנות אותה בצורה שהיא תלמד אותנו מה זאת תקשורת שלמה, איך היינו מסדרים את התכנית הזאת אחרת? דרך אגב, זאת תכנית שקיימת בכל העולם, ולא רק בישראל. זה מראה על צורך מאוד כללי, לא מקומי. צורך בינלאומי, כולנו רוצים להסתכל מה קורה לאנשים.

אם היינו מראים היום תכנית כמו ברומא העתיקה, שבה אריות אוכלים אנשים, כולם היו מסתכלים על זה, את לא יודעת באיזו שמחה. מה את חושבת? בטח. זה לא אותו דבר? הרי בני אדם אוכלים בני אדם, בתוך הדירה הזאת או במקום אחר שסוגרים אותם.
ודאי שיש בשינוי התכנית שורש, הזדמנות, לחינוך טוב, ללא ספק. אם אפשר להשתמש באותה גישה.

אורן: מה השינוי? אם היית יכול לעצב תכנית ריאליטי שמפתחת את התפיסה העגולה של האדם, איך היא היתה צריכה להיראות?

קודם כל, הכרת הרע.

אורן: באותו פורמט, איך היית יכול להשתמש בפורמאט הריאליטי שהיום הוא ז'אנר מוביל בעולם, בצורה שתקדם את הערכים שאתה חושב שכדאי לנו לקדם.

הכרת הרע. בכל זאת אני צריך לראות את זה קודם.

אורן: בוא נלך צעד צעד, היית לוקח אנשים ועושה ביניהם אינטראקציות?

כן.

אורן: אמיתיות? כי יש עניין פה של הלייב, ריאליטי זה לייב, זה חזק.

זה צריך להיות לא אמיתי. אמיתי לוקח זמן, זה בירורים. כאן אני צריך להיות קצת יותר קונקרטי.

אורן: אז מה היית עושה?

אני צריך להאיץ את ההתפתחות.

אורן: הכל בידיך, מה היית עושה? היית לוקח אנשים?

כן, וקודם כל הייתי מראה להם כמה אנחנו רעים.

אורן: איך היית מראה את זה? לצופים או לאנשים, למי?

לצופים ולהם.

אורן: אז יש לפנינו אנשים ויש את הציבור שיצפה.

כן.

אורן: מה מטרתן של האינטראקציות ראשונות?

להראות לבני האדם עד כמה שכל אחד ואחד מאיתנו חושב רק על עצמו, רק על הגאווה שלו, על הכבוד שלו, על הצדק שלו והוא לא יכול, לא מסוגל אחרת. זאת אומרת, לא שבזה אני חלילה מוריד כל אחד ואחד, אתה יכול לקחת גם אותי לתכנית הזאת וגם להראות עלי עד כמה שאני לא יכול לצאת מהאגו שלי, כמה שאני נמצא בפנים בחשבונות הקטנטנים שלי ורוצה לדרוך ולעלות על כל אחד ואחד, תמיד להיות צודק, תמיד להיות שולט וכולי.
אפילו בזה שאני מבטל את עצמי, אני רוצה על ידי ביטול עצמי לשלוט וכך לקיים את הכל.

אורן: זאת תחנה ראשונה, מה הלאה?

בנוסף, אחרי זה אני צריך להראות להם מה אנחנו יכולים להרוויח ומה להפסיד. עד כמה בחברה בכל זאת אנחנו מרוויחים על ידי חיבור וכמה אנחנו לא רוצים אותו, ולכן לא מבינים כמה שאנחנו מפסידים. מלכתחילה אנחנו בורחים מלהתחבר. ואם אני מבטל את עצמי, פתאום אני נכנס למרחב שאני נהיה בלתי מוגבל.

אורן: מה זה לבטל את עצמי?

לבטל את עצמי? שאני אבטל את האגו הטבעי שלי ובמקום זה אני ארכוש קשר עם האחרים. אלה טכניקות שצריכים להראות לקהל, שעל ידי כך אנחנו מגיעים לתפיסה חדשה של האנושות, בנו, בטבע וכך נתקדם. ריאליטי זה דבר מצוין, ודאי שבעזרת תכניות ריאליטי אפשר לעשות ולהראות לאדם איזה עתיד טוב יכול להיות לו.

אורן: הזמן שלנו לצערי נגמר באמצע הדיון על ריאליטי טוב, נמשיך. תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה מזוז, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה