חיים חדשים - תוכנית 189 - שיר השירים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. תודה שאתם אתנו ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן ושלום לניצה מזוז.

שלום לכולם.

     אורן: אנחנו מזמינים אתכם לפתוח יחד את הקסם וסיפור האהבה של "שיר השירים", אחד המרכיבים החשובים ביותר בתרבות היהודית, ולהבין איך בימינו, הוא יכול לעזור לנו לבנות מערכות יחסים חדשות בינינו ולהיבנות כחברה שהיא כמשפחה אחת. איך לכוון את החיים של כל אחד מאתנו, כפרט, ושל כולנו כחברה ישראלית אל מקום חדש, טוב, חם, עם קשר, של חיבור ואהבה. אין סמל גדול משיר השירים לאהבה.

ניצה: די לנו להסתכל על היצירות ועל השירים שנכתבו על פי הפסוקים בשיר השירים כדי לדעת באיזו מידה הייתה השפעתו של ספר זה על רגשות ודמיון האדם. הוא ממיס, יש בו הרבה מאד פסוקים שכאשר קוראים אותם מתמוססים רק מקריאת הדברים היפים האלה. כל כך הרבה אהבה ורומנטיקה יש בשיר השירים.

למי נכתבו השירים היפים האלה?

הם נכתבו לאדם שכבר מרגיש שכל החיים הם בעצם אהבה, שהטבע הוא כולו אהבה, וש"אהבת לרעך כמוך" זה הכוח הכללי השולט בעולם. בכל מקום בו אנו לא רואים זאת, זה אך ורק כדי להזמין אותנו להשלים את אותם המצבים שבהם קיים חוסר אהבה בעקבות חוסר ההשתתפות שלנו. מדובר באדם שכבר הגיע בהתפתחות הבנתו להכרה, שהכל הוא טוב, שמלכתחילה הכל מסודר למטרה הסופית, שעלינו להגיע לשלמות.

השלמות היא לא מכך שאדם מושפע ופועל לפי הפעילות ההורמונלית שלו, ומרגיש סתם אהבה שבעקבותיה טוב לו ולכן האהבה הזו נקראת "אהבת דגים". מפני שאדם לא יכול לאהוב דגים, זה משהו מאוד מנותק ממנו, הוא יכול לאהוב אותו רק כאשר הוא אוכל אותו. אפשר לאהוב חיות, כי גם האדם התפתח מדרגת החי, אבל אי אפשר לאהוב משהו שמנותק מדרגת החי, שנמצא ממש בעולם אחר לגמרי, במים. אין לו רגש טבעי לזה, ולכן זה נקרא "אהבת דגים".

על האדם להבין שאת מה שהוא אוהב מלכתחילה ביצר שלו, והיצר הוא רע, הוא אוהב מפני שטוב לו מזה, שהוא בסך הכל נמצא באהבה ארצית, טבעית, ובאהבה הזאת הוא רק הורס את העולם, מפני שהוא מקרב את מה שטוב לו ודוחה את מה שגורם לו רע, ומכך הוא לא מתעלה מעל הרצון האגואיסטי שלו. באופן הזה הוא הורס את העולם, מפני שמלכתחילה האהבה שלנו היא אהבה פסולה. על האדם לעלות למעלה ממנה, להתעלות לאהבה אחרת לגמרי, לחיבור. ואת החיבור הזה אדם חייב לקבוע עם כולם, דומם, צומח, חי ובני האדם, למעלה מכל היחס הטבעי שלו אליהם.

ולכן אם אני מכוון את עצמי לעולם בצורה כזו שהוא כולו אהבה ואני חייב לראות את עצמי אוהב את כולם, זה נקרא שאני משתתף ברצונות של כולם, בצער של כולם, שאני רוצה להשלים את האחר, "ואהבת לרעך כמוך". אני מרגיש מה כל אחד צריך ומשתדל למלא אותו, זה נקרא "אהבה". לא באופן שאני רוצה ליהנות ממה שאני רואה בחיצוניות וזה נקרא שלפי זה אני אוהב מישהו או משהו, אלא להיפך, שאני מתנתק מהאהבה הטבעית הזו, מתעלה מעליה ומתחיל לאהוב את כולם מתוך כך שזה החוק הכללי, הטבע הכללי, שאני חייב להיות עם כולם בקשר.

על ידי חינוך מיוחד האדם מתחיל להכיר ולהבין שכולנו קשורים זה לזה, כולנו תלויים זה בזה, שלכולם גורל אחד ואנחנו מנהלים אותו. אם הוא יתייחס לטבע בצורה כזאת, הוא יתחיל לגלות שכוח האהבה באמת פועל בכל, ומכך מתחיל שיר השירים. "ישקני מנשיקות פיהו" כלומר שהוא נמצא בחיבוק, בחיבור עם כל הטבע, ומתחיל לברר איך לפתח בהמשך את קשרי האהבה האלה. מלכתחילה השיר מעלה אותו לרמה מאוד גבוהה, שכבר הגיע בהתפתחות שלו להבנה שזה מה שעליו לעשות, זה מה שהוא צריך להשלים בכל הבריאה.

אנחנו, בני האדם, נמצאים בכל הבריאה הזאת בצורה הפוכה, ב"יצר האדם רע מנעוריו". על האדם להבין שבמקום שנאה, במקום ניצול כל הזולת שנמצא מחוץ לו, הוא חייב להגיע לחיבור, להגיע להשלמת כל דבר שנמצא מחוץ לו, שיהיה לו טוב. המושג "אהבה" מאוד מבלבל, אז במילים אחרות, במובן פשוט יותר, האהבה מתבטאת בזה שהוא מתכוון לפרגן לכולם, כי כשהוא רוצה שלכל אחד יהיה טוב, זה ביטוי של האהבה. כמו שאנחנו, לדוגמה, דואגים כל הזמן לאפשרות להוסיף עוד ועוד לילדים שלנו, לשמור עליהם, למלא אותם, לדאוג להביא אותם למצב רוח טוב וכן הלאה. זה ביטוי של האהבה. לא שהוא נהנה ממנו באותו סוג של הנאה שאנחנו מכירים מהחיים שלנו, אלא הוא נהנה מכך שטוב לאחר. וכשהוא מכוּון לזה, מזה למעשה מתחיל סיפור שיר השירים.

ניצה: מאיזו סיבה מיוחסת כתיבת שיר השירים לשלמה המלך?

 מפני שהוא היה החכם מכולם. זה נכתב מחוכמה, מהכרת הטבע הכללי. רק בצורה כזו, כשאני חוקר, מבין, מרגיש ממש, לא סתם כאדם שפועל לפי היצרים, אלא כאשר אני מעלה את עצמי לדרגה הכללית, הגבוהה, ממש לגובה האנושי הנכון, משם אני מתחיל את השיר.

ניצה: מדוע בוחר שלמה המלך לכתוב את הסיפור שלו כרומן בין גבר לאישה, כמו סיפור אהבה סוער שמתקיים בין בני זוג?

אין לנו מילים אחרות. רק בשפה כזו אנחנו יכולים לתאר את היחס שלי, הטוב, למישהו. אם אני רוצה להשפיע למישהו, אני רוצה להתחבר איתו, להתחבק, לנשק, לתת, למלא, אני משתוקק להיות יותר קרוב, כל הזמן חושב איך להוסיף ולהשלים ולגרום טוב לשני, זה נקרא "אהבה". זאת אומרת, המילה "אהבה" היא ביטוי כללי של דאגה לזולת.

ניצה: בין מי האהבה ששלמה המלך מתאר?

בין כולם.

ניצה: בין האנשים?

בין כולם, בין כל המציאות שאני מרגיש מחוץ לי. קודם לכן הסתכלתי על כל המציאות באופן של לבלוע את הכל, ועכשיו אני, כביכול, מרכיב משקפיים של יחס חדש, ואני מסתכל איך אני משלים את הכל, איך אני מגיע למצב שכולם ירגישו ממני את הטוב, תענוג, שאני מוסיף להם טוב בחיים, זה נקרא ל"אהוב". ואז באמת נגיע לאין סוף אפשרויות בכל רגע ורגע בחיינו לעשות כך. אם אני מקבל תענוג מכך שאני נהנה מזה שטוב לאחרים, שאני מהנה לאחרים, אז כל החיים שלי הם מלאי הזדמנויות. בחייו, אדם צריך לשאול "מה הטעם בחיים"? ממי אני נהנה או למי אני מהנה?" זו בעצם השאלה. וכאשר כך האדם שואל הוא כבר מתחיל להתקדם ולזרום ברמה של האדם שרוצה לעשות מעצמו דומה לטבע הכללי שנקרא "א-לוהים".

ניצה: מה פירוש החיבוק שמתואר בפסוק "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני" ?

"שמאלו תחת ראשי" זה נקרא חיבוק בשני הכוחות שיש בנו, חיבוק שמאל וחיבוק ימין. אי אפשר בכוח אחד, קיימים כוח שלילי וכוח חיובי, בכוח השלילי אני מרגיש את החסרונות שבי, את חסרונות האחרים ואיך לנצל את הזולת, וכנגד זה עלי להגיע להשלמת הזולת, להחזיק את הזולת בהרגשה השלילית שלי ולהשלים אותו בהרגשה החיובית שלי. ודווקא עם שתי הזרועות אני מחבק ויכול להשפיע. אם לא היה קיים בי יצר הרע, כמו שאינו קיים בדומם, בצומח ובחי, לא הייתי מרגיש את הזולת בכלל. החיות למשל, הן לא מרגישות את הזולת, הן מרגישות שהן חייבות לטרוף עכשיו כדי לאכול, ואין להן כל הרגשה של "טוב לי" או "רע לי".

יצר הרע שלנו בנוי בצורה כזו שההרגשה שלי כלפי הזולת היא איך אני יכול לגרום לו רע, שיהיה פחות ממני, שאני אשלוט, שאהיה יותר חכם, יותר בטוח, יותר עשיר, יותר ויותר במשהו, אני מרגיש את עצמי מסופק שכולם נמצאים למטה ממני. אבל על ידי התכונה המיוחדת הזו שקיימת בנו בהרגשת הזולת בכיוון הרע, אני יכול לתקן אותו ודווקא להשתמש בו בצורה הפוכה. הרגשת הזולת שבי יכולה להביא אותי דווקא לתכונות האחרות, לשימוש ברע הזה בצורה הנכונה, זה נקרא "שמאלו תחת ראשי", שאני דווקא מחזיק את הזולת, רוצה לחקור אותו, רוצה להבין אותו, רוצה ללמוד אותו, את מה שחסר לו, בכל זאת כבר מתוך יחס של חיבוק. אני משתמש ברע שלי כדי ללמוד אותו, את מה הוא חסר, ואז בימין לחבק.

ניצה: כמו התנועה הזו כשאם מחזיקה את התינוק שלה, כאשר ביד אחת היא מחזיקה אותו בזרועה, תומכת את הראש, ומצד שני היא מזינה אותו, מאכילה אותו.

או כמו שני בני אדם שמתחבקים, "שמאלו תחת ראשי וימנו יחבקני", בדיוק כך.

אורן: האם "שמאלו תחת ראשי" הוא מצב שבו אדם מבקש לברר מה חסר לאחר על מנת להשלים לו?

כן.

אורן: אז מדוע זה רע? אני רוצה לעשות לו טוב.

מפני  שאתה משתמש ברצון, בתכונות שלך, שמלכתחילה כולם נמצאים בך לרעת הזולת, ולכן גם בזה יש יצר הרע. אתה לא יכול להגיע בלעדיו לאהבה כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה האהבה". אני מגלה את היחס שלי, ובתוכו, בתוך הרגשת הזולת, שמלכתחילה נמצאת בי כדי להרגיש לנצל את הזולת, על ידי זה אני מרגיש אותו, ואני מרגיש אותו רק בטווח הזה בלבד בכדי לדעת מה לעשות כדי למלא את עצמי על ידו. ומכך אני מתחיל להרגיש עכשיו איך אני יכול לנצל את עצמי כדי למלא אותו.

למשל, ילדים קטנים לא מבינים מה זה רע ומה זה טוב לזולת. הם עד כדי כך מתנהלים כחיות, בכל דבר שהילד עושה הוא לא מסוגל להתחשב באף אחד, הוא ניגש ולוקח ממישהו משהו, וכשהאחר יבכה הוא יסתכל עליו ולא יבין למה הוא בוכה. את הבכי שלו עצמו הוא כן מבין אבל לא את סיבת הבכי של האחר מפני שיצר הרע עדיין לא מפותח בו. מאוחר יותר, כשהוא ירצה לנצל את השני יתחיל להתפתח בו יצר הרע, ואז הוא ייקח לא בגלל שהוא רוצה, אלא מההנאה שלקח ממישהו אחר.  

ילד קטן סתם לוקח, צעצוע לדוגמה, מפני שהוא רוצה שיהיו לו שניים, אפילו שני צעצועים אותו דבר ואם יש לחבר הוא ירצה גם את שלו כדי שיהיו לו שניים. הוא לא מתחשב בזולת, רק רוצה שיהיה לו כמה שיותר. הילד הגדול יותר, פועל לפי שהוא רוצה לקחת מהשני לא רק כדי שיהיה לו, אלא גם שלא יהיה לאחר. הוא כבר מתחיל להרגיש את הזולת, עד כמה שרע לאחר, טוב לו. עד כמה שהוא במצב גבוה יותר.

אני עובד בבורסה כדי להרוויח כסף. כולם הרוויחו מאה ואני מאתיים, מזה אני נהנה. ואם כולם ירוויחו מיליון, ואני במקום מאה ארוויח אלף, זה לא טוב. ואם במקום מאתיים אני ארוויח אלף, זה עדיין מאכזב כי אחרים הרוויחו מיליון. אנחנו מודדים תמיד את עצמנו כלפי האחרים. כלומר, אנחנו נהנים מזה שלשני יש פחות ורצוי שאני גם אקבע באיזו מידה פחות.      שיחיה, אבל באופן שיש לו פחות. מכך יש לי הרגשה שיש לי יותר. אני חי מהפער ביני לבין הזולת.

מפני שללא פער, כאשר אין זולת כזה שאוכל להשוות אותו אלי, הקיים מספיק לי כמו שמספק את החיה. אז אני אחיה באיזה יער, עם מה שאני צריך, אישה, ילדים, בית קטן, ולא אצטרך יותר. וברגע שאני רואה שיש לזולת, אז גם אני רוצה, ומכך מתחיל להתקיים היצר הרע. כלומר, יצר הרע מתגלה רק כלפי הזולת. ויוצא מכך שאנחנו צריכים להפוך אותו ליצר הטוב.

מלכתחילה אני נמצא כל הזמן בדחף של היצר הרע לבדוק מה יש לזולת, ואיך הייתי מוציא את זה ממנו, ונהנה מזה שאין לו, כלומר, בסופו של דבר אני נהנה ממה שחסר לזולת. לא חשוב שיש לי, אלא יותר חשוב, אפילו, מה אין לו. ומכך אני מתחיל להרגיש מה חסר לזולת ולא ליהנות. מזה מגיע התיקון, לא ליהנות ממה שחסר לו, אלא ליהנות מהאופן בו אני משלים את החסר. החלק בו אני בודק באיזו מידה חסר לו נקרא "שמאלו תחת לראשי". ו"ימינו יחבקני", נקרא שאני ממלא את החסרונות האלה. זהו שלמות היחס שלי שנקרא "אהבה".

ניצה: זה מקסים.

זאת אומרת, האהבה מתבטאת בזה שאני ממלא את חסרונות הזולת, ואני בעצם האמצעי כדי למלא אותו ומזה אני נהנה. זאת אומרת, אני חי בהרגשת אהבה למרות שכל המימוש של האהבה זה בזולת.

ניצה: זה מדהים. הסברת בצורה כל כך יפה איך הופכים יצר רע ליצר טוב. בכל מקרה אני בודק מה חסר לו. רק שביצר הרע אני נהנית כשחסר לו, וביצר הטוב אני מחפשת איך למלא את מה שחסר לו.

ואז שני היצרים האלה עובדים יחד. גם שמאלו, גם ימינו.

ניצה: אנחנו רואים שלאורך כל התיאור של השירים, יש המון התייחסות וביטויים ליופי. למשל "היפה בנשים" "הינך יפה רעייתי" "עינייך יונים", גם כלפי הטבע. מה בא לבטא היופי הזה? בכלל כשאנחנו מאוהבים יש לנו נטייה, לראות הכל נורא יפה, הכל מקסים, פורח, ציפורים מצייצות, למה זה קורה?

זה נקרא "על כל פשעים תכסה האהבה". אני רואה אמהות וזה פלא. האמא מחזיקה את הילד בידיים שלה, ומראה לי אותו, "תראה כמה הוא יפה". כך באות אלי אימהות כשאני נמצא באירוע עם נשים וילדים. היא כאילו מתגאה וזה בא לה בצורה טבעית.

מבחוץ זה נראה מאוד מוזר. בעצם הייתי אומר שכבן אדם אני לא נהנה מזה. אבל אצלה זה דחף. כשהיא רוצה להצטלם, היא מחזיקה את התינוק בידיים שלה ומראה לכולם. זאת אומרת, שיופי זה מה שאני אוהב, למה שאני רוצה להשפיע, מה שאני רוצה לפתח, זה יפה בעיניי.

וכשאת תסתכלי בעיניים שלך על אותו תינוק שהיא מחזיקה, ומרגישה אליו אהבה, מציגה אותו וכביכול אומרת, "תסתכלו ותיהנו", לנו אין שום הנאה כשאנחנו מסתכלים על התינוק הזה. תינוק זה תינוק, וזהו. אלא שאנחנו מתחשבים ברגשות שלה, ואז אנחנו אומרים "איזה תינוק יפה, כמה הוא טוב, חכם". אבל לא באמת מרגישים כך. זאת דוגמה לכך שמי שאוהבים הוא יפה.

ואז אין לנו סטנדרטים ליופי. אם היינו מסתכלים לפני אלף, אלפיים שנה, קדימה, ואחורה בזמן, או בכל מיני צורות וחלקי האנושות, היינו רואים שבמקום אחד שמן זה יפה, ובאחר רזה זה יפה, יש כאלה וכאלה. הסינים יגידו שעיניים גדולות זה לא יפה, צריכות להיות עיניים  צרות וכולי וכולי.

זאת אומרת שמושג היופי הוא לגמרי יחסי. ותלוי בטעם הספציפי האישי. אבל אם אני אוהב את הזולת, ואני רוצה להשפיע לזולת, ויש לי תענוג מזה שאני רוצה להשפיע, אז כמה שחסר לזולת, וכמה שאני יכול להשלים לו, אני יותר אוהב אותו בדאגה שלי. ואז הוא הופך ליפה. אז זה הופך להיות יפה.

ואת יודעת, שכשלוקחים ילדים לאימוץ, אחר כך אוהבים אותם עוד יותר מאשר את הילדים הביולוגיים, כי משקיעים בהם יותר. פוחדים שתהיה שנאה, ורוצים שתהיה אהבה. אז זה דחף עוד יותר גדול לתת להם ולהשלים אותם יותר ויותר ואז אוהבים אותם יותר.

ולכן לא יכולה להיות אהבה ללא שנאה, ולכן כתוב "על כל פשעים תכסה האהבה". אהבה לא יכולה לבוא אם למטה אין דווקא פירוד, חייב להיות פירוד, התנגשות, התנגדות. ומעל זה חיבור, חיבוק אהבה.

ואז היופי בא לנו רק כתוצאה, ומי שאוהבים הוא נראה יפה, כמו אותו תינוק לאמא ל שלו.

אורן: מה רוצה שיר השירים ללמד אותנו כששלמה המלך מתאר את רעייתו כאישה מושלמת והוא עובר איבר איבר בגופה ומתאר את שלמותו. מה הוא רצה בזה לספר וללמד אותנו על אהבה ויופי?

שהבריאה שאנחנו נמצאים בה, הדומם, הצומח, החי, בני האדם, סתם חיות, החברה האנושית, כל הטבע הכללי והתמונה שלו, הכל יפה, טוב ומושלם. וזה תלוי רק ביחס שלי, בתיקון הפרטי שלי, איך אתייחס לזה בצורת האהבה השלמה. זה היחס לא-לוהים, שהוא הטבע. מדובר על תיקון האדם, עד כמה אני מתוקן, ושאת כל היצר הרע שלי השלמתי באהבה הזאת. כיסיתי אותו באהבה.

ולכן אני לא רואה שום פגם בבריאה. היא כולה כמו אישה יפה. אין לנו מילים אחרות להביע אהבה, ואהבה נכונה. שהרי כשאני אוהב מישהי, או מישהי אוהבת מישהו, אנחנו  מתייחסים רק בצורה שאנחנו משתמשים זה בזה. זו אהבה כזו, שאני מוכן לתת ולמלא במידה שאני נהנה.

ומתי אתה נותן מתנות? כשאתה תלוי בבן אדם, כדי איכשהו להגן על עצמך ממנו, או שאתה נותן מתנות למי שאתה אוהב. או מפחד מהיצר הרע, או מזה שאתה אוהב, כי אתה נהנה ממנו ורוצה לקרב אותו וליהנות ממנו עוד יותר.

כאן מדובר על אהבה שהיא הפוכה. שאני נותן, וממלא כל הזמן את השני, מתוך זה שאני רוצה לתת טוב לאדם, לפרגן לו. ואז, כדי לבדוק את היחס שלי אליו, אני צריך את היצר הרע. האם זה בא על פני השנאה, הריחוק, הדחיה, האם אני מסוגל לזה? אז אני בודק שזו באמת אהבה ולא אהבה אגואיסטית, אהבה רעה, שבאה מהיצר הרע. אלא אהבה שתבוא מהיצר הטוב, "אהבה שלא תלויה בדבר" זה נקרא.

מה זה "לא תלויה בדבר"? לא תלויה בזה שאני נהנה כשאני מקבל ממנו משהו, אלא בזה שאני נותן. ומאיפה בא לי דבר כזה? מזה שאני מכיר את הבריאה, מזה שאני מבין שהכל זה מכלול אחד, ואני חייב להגיע להשלמה כזו. ואז כשהאדם מפתח יחד עם האחרים, בתמיכה של הסביבה, יחס כזה לאנושות ובכלל לטבע, אז זה נקרא שהוא נמצא באהבה, שזה ממש שירה, שיר השירים.

למה זה נקרא "שיר השירים"? כי בשירה רגילה שרים, אני אוהב אותך, אני רוצה להשתמש בך. ובשיר השירים, זה ההיפך, שאני רוצה בטובת הזולת.

אורן: אני עוד טיפה רוצה להתעכב על עניין היופי. הרבה פעמים אנחנו רואים בתנ"ך שמדגישים שאישה מסוימת היא יפת תואר, יפת מראה, האימהות, אסתר, ועוד. אבל באף מקום בתנ"ך, למיטב זכרוני, אין פירוט כמו בשיר השירים שממש סוקרים איבר איבר באישה ומתארים אותו בצורה מושלמת.

כי כל הבריאה נקראת אישה.

אורן: אמרת קודם שזה לא סתם ששלמה המלך כותב את שיר השירים, אלא החכם באדם. ומתוך זה שהוא חוקר ומרגיש את כל הבריאה כולה, הוא הופך להיות החכם באדם. עכשיו אני שואל את עצמי, האם זה שדווקא שלמה מתאר את זה שרעייתו היא מושלמת ועובר איבר אחר איבר וכל סיפור האהבה הזה של שיר שירים, בא ללמד אותנו תובנה מאוד מאוד עמוקה, שלראות את האישה המושלמת, זה בכלל לא תלוי בה, זה תלוי באותו שלמה שהוא בעצמו בא אליה ממקום של "אהבה שאינה תלויה בדבר", כמו שאתה מתאר, ולכן רק הוא זוכה לאישה שהיא באמת מושלמת לגמרי?

בדיוק, כי הוא רואה כך מתוך תיקון הראייה שלו, אמרת יפה מאוד.

אורן: אז כל אדם יכול לזכות.

לאישה כזאת.

אורן: כל אדם?

כן. בהסתכלות כזו על כל הבריאה.

אורן: וזה בעצם תלוי רק בו עצמו?

בטוח, כמו שנתתי דוגמה עם הילדים. אם אני מתקן את עצמי מיצר רע ליצר טוב, אם אני מתקרב ל"אהבת לרעך כמוך", הכל נראה מושלם, יפה, טוב, אני נמצא בעולם שכולו יפה וטוב.

ניצה: הוא גם מתאר אחר כך "אחת היא יונתי תמתי". "אחת", מה זאת האחת ויחידה הזאת?

כי אין יותר. הכל זה עיגול, הכל זה בריאה אחת, הכל זה מערכת אחת שלמה. ודווקא מההשלמה של כל המערכות, שלילי, חיובי, שהן כל הזמן עוד ועוד יותר יחד נסגרות, מזה בא היופי. יופי זה שלמות, השלמות באה כשאני רואה גם דברים טובים וגם את הדברים הרעים כמשלימים זה את זה ולא יכולים להתקיים זה בלי זה. כי רק טוב לא יכול להיות בלי רע, והרע גם הופך להיות כתמיכה, כגילוי הטוב. ולכן זה מביא הרגשת שלמות והרגשת השמחה.

אין הרגשה יותר טובה, מהשגת השלמות, שבה נשלמים כל הפגמים שכך נראו קודם. קודם מגלים את האישה הזאת, כל הבריאה הזאת בצורה הנוראית ביותר, בצורה שאי אפשר לסבול, ואנחנו מתקרבים לגילוי הזה, כשאנחנו רואים שאין שום דבר טוב שנברא, אלא כל דבר הוא רע, כי אנחנו מסתכלים ביצר הרע שלנו ואז אנחנו לא יכולים לגלות שום דבר טוב. אלא זה שאנחנו בינתיים לא נותנים לעצמנו לראות את זה, זה כי רע לנו מזה שנראה את זה כרע, אז אנחנו נמצאים בשקר.

אבל צריכים להגיד, שלפני שבא "שיר השירים" וזה בא משלמה, הוא צריך לגלות קודם את כל הפגמים, את כל הפשעים, ועל זה באה האהבה. זאת אומרת, גילוי הטוב והמושלם והשירה הגדולה הזאת, כשהוא מתפרץ ומגלה את האהבה והשלמות שבטבע, זה בא מתוך כך שקודם הוא מגלה את עצמו, את הרע שבו. ואז הוא מגלה שהרע שבו לא נותן לו לראות אלא רע מסביב ויחס רע לכולם.

ואז מגיעה הכרת הרע, שהוא זה שרואה הכל כרע, זה לא אובייקטיבי, זה הוא שכך רואה את הדברים. הוא לא רואה את העולם, אלא רואה את היחס שלו לעולם.

ואחר כך בא "סור מרע ועשה טוב", כשהוא מתחיל להתעלות מעל היחס הרע לטבע, ומתחיל לקנות את היחס השני. ואז על ידי חיבור עם הרבה אנשים, עם הקבוצה שתומכת בדרך, זאת אומרת, כאן אנחנו כבר מדברים על החינוך האינטגרלי, שעל ידו הוא רוכש יחס חדש וטוב ואז הוא מגיע לאהבה.

ניצה: עד עכשיו תיארנו את זה מהזווית של שלמה המלך, מהזווית של גבר שרואה את האישה בשלמות. נסתכל לרגע מהזווית של האישה שאומרת, "כי חולת אהבה אני".  פתאום אנחנו שומעים דוברת, מי זו האישה שמדברת על עצמה?

כשאדם מתחיל להתייחס לטבע כמו שדברנו, הוא מתחיל להרגיש שכל הטבע מתייחס באהבה.

אורן: למי זה לטבע, לא הבנתי בדיוק. קודם דיברנו על יחס לזולת, אהבה שלנו לזולת.

לזולת זה כל מה שיש לפני חוץ ממני. יש אני בתוך גופי, שאני מרגיש את עצמי כך, ומחוץ לגופי, הדומם, הצומח, החי, בני האדם, כל היקום הכל הכל זה הטבע. כוחות גלויים, כוחות נסתרים, לא חשוב, הכל.

אורן: כל מה שהוא לא אני.

לכן זה נקרא ה"א-להים", "א-להים" בגימטרייה "הטבע", זאת אומרת הכל, כולל הכל. אם אני מתחיל להתייחס לטבע, לכל המציאות באהבה, אני מתחיל להרגיש ממנו בחזרה יחס חם, אוהב, מחבק, מלטף, שמחזיק אותי. וכל הזמן אני נמצא ממש בגלי חום יפים, טובים שעוטפים אותי וכל הזמן מחזיקים אותי. אז אני מדבר כאן כבר לא מצד הגבר, שכך אני מתייחס לטבע, אלא מצד האישה שמקבלת יחס כזה מהטבע. כי מדברים על האדם שכך הוא מרגיש עצמו הנותן והמקבל. רק מתוך האדם מדברים, שפעם הוא כמו גבר ופעם הוא כמו אישה.

אורן: באינטראקציה שלו עם כל מה שמחוצה לו?

כן.

אורן: אז תעשה לי סדר לאט לאט. 

אני מתייחס לטבע, משנה את היחס שלי משנאה לאהבה, מגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", ומתחיל להתייחס לכולם באהבה, משפיע אליהם. מי שמשפיע לזולת הוא נקרא גבר, ומי שמקבל מהזולת בחזרה נקרא אישה. זאת אומרת, אני ביחס להשפעה לכל העולם, הטוב, נקרא "גבר", בקבלה מכל העולם גלי חום ואהבה בחזרה שבאים אלי נקרא "אישה".

אורן: ולא משנה אם אתה גבר או אישה, כל אדם?

בוודאי. מדברים על מישהו שנקרא יצור, שיש בו יצר רע, ותיקן את היצר הרע, ועל פניו רכש יצר טוב על ידי עבודה בחברה, בחינוך האינטגרלי וכך הוא עכשיו מרגיש. ואז ההרגשה הזו של הנתינה והקבלה כלפי כל הטבע, כלפי כל החברה האנושית, מקנה לאדם שלמות, הרגשה למעלה מכל החסרונות, עד כדי כך שהוא מאבד את מושג הזמן, התנועה והמקום. הכל.

אורן: ומה זה חולת אהבה?

שזה תופס אותו וממלא אותו עד כדי כך, שהוא לא מרגיש את עצמו, אלא מרגיש רק את האהבה שממלאת אותו ולא את עצמו כמקבל האהבה. הוא מתעלה להרגשת הטבע הכללי. יוצא מעצמו. אין הוא, הוא לא נמצא, לא קיים, אלא רק קיימת ההרגשה הזאת של האהבה הכללית. זו נקודת הייחוד שלו, דבקות, איחוד, זווג עליון עם הטבע, עם הא-להים.

ניצה: היא משתמשת פה בביטוי "חולה", ואנחנו יודעים שכשאנחנו מתאהבים אנחנו גם מרגישים כמו חולשה או ריחוף כזה, וכאילו אנחנו קוראים לזה מחלה. זה בעצם מה שאתה מתאר, חוסר הרגשת העצמי? אמרת קודם, היא לא מרגישה את עצמה, מרגישה רק את האהבה.

כאן זו חולשה, שהאהבה שולטת, אז לכן זה נקרא כך.

אורן: ולמה זו מחלה? למה היא חולה? חולה זה הפוך מבריא, היא אומרת "חולת אהבה אני"?

כשבא משהו שממלא אותי ושולט עלי, השליטה הזרה הזו נקראת "מחלה". זה הביטוי לאהבה הזו שבאה וממלאת אותי כולה.

אורן: אז זה טוב להיות חולה אהבה?

נכון, אבל להדגיש שזה ללא גבול. אתה נמצא תחת השליטה הזרה הזו, וודאי שלפי רצונך, לפי העבודה העקבית שעשית במאמצים קשים. אתה הגעת למצב הזה, אבל התוצאה היא כך. אתה נמצא בשליטה, שליטת האהבה שבאה וממלאת.

ניצה: זה ביטוי שהפך להיות מטבע לשון מאוד עממי, לאנשים יש נטייה להגיד את זה "חולה עלייך, חולה עליך". אנחנו רואים שמתחילה התפתחות בתוך הדרמה הזאת. יש משחקי מחבואים כאלה, ריחוק, והתקרבות, והשתוקקות, והיא מחפשת אותו, והוא מתחבא לה. מה קורה פה?

אהבה צריך כל פעם לפתח, היא לא יכולה להיות בלי חיסרון, בלי גילוי-ריחוק. "על כל פשעים תכסה אהבה", אז אנחנו צריכים לגלות גם את הפשעים. כל אחד חייב לתת לשני איזו הזדמנות לפתוח עוד יותר את האהבה. לכן החברה שלנו, כל האנושות, כל הטבע והאדם כנגדו, בנויים בצורה כזאת שכל פעם עולה בנו, יותר ויותר היצר הרע, ומתחיל להראות לנו את הפגמים ביחסים בינינו, ואז אנחנו יכולים להיות בדינאמיקה כזאת כל הזמן, להשלים אהבה. כי אם זה מצב קבוע, הוא נעלם, אנחנו חיים רק מחידושים. ולכן "על כך הפשעים תכסה אהבה", כל פעם פשעים, וכיסוי יותר ויותר.

ניצה: האהוב נותן לה רמזים, הוא אומר לה "אם לא תמצאי אותי", הוא נותן לה סימני דרך "צאי לך בעקבי הצאן" הוא כאילו אומר, "תלכי, תעקבי, תחפשי אותי". מה זה החיפוש הזה?

זה כל היופי שיש בזה, גילוי החסרונות שאני עוד יכול להשלים.

אורן: מה זה "חסרונות"?

מה יש בפלירט? כך אני מגלה למי שאני אוהב, במה הוא יכול להשלים את היחס שלו אלי. כמו שאנחנו משחקים עם הילדים. לפעמים אני לילד מראה פנים חמוצות, למה? כדי שהוא יחשוב, למה, מאיפה, מה אפשר לעשות, לפחד, להתקרב, לאהוב או עוד משהו. זאת אומרת, על ידי שינויי המצבים אנחנו נותנים לאדם השני אפשרות להתפתח ולהיכנס איתנו ליתר אינטראקציה, ליתר התקשרות.

אורן: זה כלפי ילדים?

גם כלפי הגדולים. מה זה נקרא פלירט?

אורן: מה כלפי בן או בת זוג?

אני צריך לגלות במה אנחנו עוד יכולים להשלים את היחסים שלנו. אני מגלה בי כל מיני מצבים שחסר בהם יחס של אהבה. נניח שאנחנו חברים. ופתאום אני בא אליך ולא חסר לי כלום, אבל אני מגלה ש"אורן חסרה לי היום, נניח, איזו חולצה, אולי תיתן לי את החולצה האדומה שלך, או הורודה, אני צריך ללכת לאיזה מקום, נראה לי שזה מתאים". אתה בטוב לב ובאהבה שלך אלי, נותן לי אותה בשמחה. יש לך הזדמנות לתת לי, לי יש הזדמנות לקבל ממך, יש לשנינו הזדמנות לחזק את הקשר בינינו. אותו דבר באהבה, מה יש?

אורן: הוא בא, היא לא פותחת, כן פותחת, היא יוצאת, הוא הולך, משחקים מחבואים כל הזמן ביחד .

."רחצתי את ידיי".

אורן: אני על המיטה, אני לא יכולה, הוא דופק על כפות המנעול, עד שהיא יורדת, עד שהיא זזה, הוא כבר מבריז. מה זה בא ללמד אותנו?

שעל ידי פעולות כאלה אנחנו יכולים להגדיל את האהבה. להגדיל אותה עד מצב שהיא רואה אותו בכל מקום. מה יש בסוף שיר השירים? היא רואה שהוא ממלא את כל העולם, הוא רץ על כל הגבעות, ממש ממלא את הכול. עד כדי כך.

אורן: אתה כבר מקצר. כי בפלירט הם עוברים דברים שלא מורגשים כל כך נעים.

היא גם מקבלת מכות.

אורן: היא "על-משכבי, בלילות, ביקשתי, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו." והלב שלה נשבר, ואני מסתובבת, ואני מחפשת, בשווקים, ברחובות.

תתאר לעצמך שאתה עובר דברים כאלה ואחר כך אתה מגיע לחיבוק, לחיבור, איזה חיסרון גדול יש לך, ואיך אתה עכשיו ממלא את עצמך.

אורן: אז הוא בכוונה עושה לה את המחבואים האלה?

אלא מה? אנשים משלמים הרבה כסף לרופאים כדי שיעוררו בהם קצת חשק.

אורן: אז הוא מתחבא בכוונה כדי לעורר בה חשק, לעורר בה תשוקה אליו?

ודאי. אתה לא מבין איך נשים מתנהגות? זה באופי של אישה לעשות פעולות כאלה, זה בא מהטבע. תסתכל על הריקוד של החיות לפני הזיווג, תראה מה הן עושות. זה מושרש בתוך הטבע עד כדי כך. הם עושים את זה בצורה אינסטינקטיבית. למשל היונים מסתובבות, ויש עוד הרבה דוגמאות אצל החיות, לפי המקום, לפי הזמן ולפי התנועות.

דגים באים מאלפי קילומטרים רק כדי להיכנס לזיווג במקום מיוחד ומסוים, וגם בעונות מיוחדות. אלה בחורף, אלה באביב, אלה בסתיו וכן הלאה. כמו הצמחים. ולא רק זה, לא רק בזמן, ולא רק במקום, יש להם ריטואל מיוחד, הם צריכים לרקוד ודווקא בצורה כזאת ולא אחרת. ואתה שאול, מה יש בטבע, מה יש להם, בשביל מה הם עושים את זה? הרי ברור שהם צריכים להיפגש כדי להביא את המשך הדור. פשוט, לא? זה גילוי החיסרון.

אנחנו לא רואים את זה כל כך בחיות, הן לא יודעות בשביל מה ולמה, אצלן זה פועל בצורה אינסטינקטיבית. זה גילוי החיסרון.

אורן: מה זה גילוי החיסרון?

זה נקרא שאז "זרעו לברכה", כי יורה כחץ. יש מצב כזה שהוא אוהב מאוד חיבור, נמשך אליו, משתוקק אליו, ואז הוא מגיע לחיבור.

אורן: לפני שהוא מגיע, יש פה ביטוי מאוד יפה. "גן נעול, אחותי כלה; גל נעול, מעיין חתום." היא סגורה. מה הוא עושה?

רוצה לפתוח. הוא רואה שזה סגור, "גן נעול".

אורן: נעול, חתום על סורג ובריח, רב בריח, כפול. מה הוא עושה?

יש משהו שמסתיר לו, יש משהו שמונע ממנו להגיע לחיבוק.

אורן: אז איך הוא פותח את המנעולים האלה?

שיחפש. בלי זה, האהבה לא תהיה בשיא גובהה. הוא חייב. זה לפי הדוגמה עם חיות, בלי זה לא היה "זרעו לברכה". מתוך האהבה הזאת לא תהיה שום לידה.

ניצה: היא ממשיכה ואומרת, "אני ישנה, וליבי ער; קול דודי דופק, פתחי-לי אחותי"

מה זה "אני ישנה, וליבי ער"?

לכן הם לא מגיעים מיד לחיבוק, לחיבור, כי אין חיסרון מושלם.

ניצה: מה השינה מייצגת?

שהיא עדיין היא לא מתעוררת מעצמה. "ליבי ער", נכון, אבל עוד לא כל הרצונות שלי, כל הכלים שלי, כל גופי מתעורר ממש. אני ישנה.

ניצה: אז איך אני מעוררת את האהבה? איך מעוררים את האהבה?

על ידי אותה דפיקה בדלת, ועל ידי זה שהיא מאחרת מצד אחד, מהצד השני, אחר כך היא מגלה שהוא כבר לא נמצא ליד הדלת, אז רצה אחריו וכן הלאה, על ידי זה מגיעים לשלמות. אבל השיר לא מושלם, במה הוא מסתיים?

אורן: במה?

שהאהוב הזה כאילו רץ בכל העולם, ממלא את כל העולם, אבל איפה החיבוק שלהם ממש, והדבקות והאיחוד? כאילו שאיננו. זאת אומרת, עד כמה ששיר השירים מספר על הכול, עדיין הוא רק מביא לנו את הפתיחה. אנחנו מגלים את כל הטבע, שכולו א-לוהות, כולו שלמות, כולו מוכן לנו לחיבוק, לחיבור, ואנחנו נמצאים לפני זה.

אורן: הזכרת הרבה את המונח של "חיבוק" בהסברים שלך לסיפור האהבה הזה.

"שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני."

אורן: מה לגבי נשיקה? זו אולי התשוקה הגבוהה ביותר שמתוארת בתחילה. מה זה "יישקני מנשיקות פיהו"?

יש צורות חיבור בין אלה שאוהבים ואהובים. צורות החיבור האלה נקראים "חיבוק". הוא מתחלק לחיבוק שמאל וחיבוק ימין, חיבוק שלם. זאת אומרת, אלה שני חיבוקים יחד, ואחר כך "נישוק", יש נשיקה. נשיקה זה כבר זיווג, זאת אומרת התחברות, אבל התחברות פה אל פה, זה עדיין לא הזיווג שלם, והזיווג השלם הוא בחיבור הגופני. יש חיבור רוחני, זה נקרא "רוחא ברוחא", רוח ברוח, זה בנשיקות, ויש חיבור גופני, שזה כבר השלם. חייב להיות הכול יחד, חיבוקים, נשיקין, וזיווגין.

ניצה: יש גישה מעניינית שמסתכלת על כל שירי השירים, ואומרת שמדובר באהבה בין עם ישראל לבין א-לוהים. אז איך אנחנו מסתכלים על הכול? האם האהבה הזאת היא בין האדם לזולת, או בין אדם לא-לוהים.

את כבר ענית בעצם ש"מאהבת הבריות לאהבת ה'". מה זאת אומרת? אם אני מסדר את היחס שלי, של אהבה, לכל מה שסובב אותי, אני מגיע ביחס שלי לטבע כולו, זה א-לוהים, זה הכוח העליון. כל הטבע כולו זה העליון, אני נמצא בו, כולם נמצאים בו, ואז זה נקרא דרך אהבת הבריות לאהבת ה'. כך אנחנו מגיעים.

ולכן שיר השירים מדבר על יישום האהבה. לאן שאנחנו מגיעים, אנחנו מגיעים לא סתם לתיקון היחסים בינינו, אלא בכללות לכל הבריאה. בזה האדם יוצא מחיק הבריאה הקטן ומגיע להרגיש את עצמו ממש ללא הגבלות. כי אני נכלל בכולם, אני משפיע לכולם, אני מתמוסס בכולם.

אורן: יש עוד פסוק שאני מאוד אוהב באופן אישי משיר השירים, אני אקרא אותו ואשמח שתתייחס אליו. הוא אומר כך, "כי-עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה: רשפיה--רשפי אש, שלהבתיה. מים רבים, לא יוכלו לכבות את-האהבה, ונהרות, לא ישטפוה; אם-יתן איש את-כל-הון ביתו, באהבה--בוז, יבוזו לו."

מה זה אהבה שהיא "עזה כמוות"?

כל התכונות שלנו המגונות והטובות, כל מה שיש בטבע מהכוחות הרעים והטובים, המנוגדים, פלוס ומינוס, בכל דבר, חום וקור, לחץ וואקום, כל הדברים האלה באים להשלמה. השלמה בין כל כוחות הטבע, שהם כולם מנוגדים זה לזה. זה כנגד זה תמיד קיים בטבע. אין דבר אחד אם אין משהו כנגדו. כשכולם באים להשלמה הסופית, להשלמה השלֵמה, כמו "שיר השירים", לשלמות של השלמות, זו בעצם המטרה של כל הבריאה, זאת התוצאה מהעבודה שלנו. לזה צריכים להגיע. זה נקרא בעצם "שיר השירים".

סתם שיר, זו אהבה לא אגואיסטית, זה בכל זאת אהבה ברמה שלנו, של הבריות בהשפעה הדדית, "ואהבת לרעך כמוך". "שיר השירים" זה שאנחנו מגיעים ל"ואהבת את ה' א-לוהיך". זאת אומרת, לכל הבריאה הכללית. אדם יוצא מעצמו ופשוט נמצא כנמצא בכל מקום. ממש כך.

אורן: אנחנו כבר מגיעים לסיום. הייתי רוצה שנעשה סיכום לכל הדברים שדיברנו היום. דיברנו הרבה על אהבה. ניצה, שני משפטים לסיכום. שיר השירים, סיפור אהבה.

כבר אין לה מה להוסיף.

אורן: מה למדת?

ניצה: האמת שלמדתי הרבה. קשה אפילו לסכם את הכול. קודם כל נעשתה הבחנה מאוד ברורה מה הבדל בין אהבה רגילה שזאת אהבה שאנחנו בדרך כלל אוהבים כדי למלא את עצמנו, לבין אהבה שלמה שמדובר עליה בשיר השירים. זאת אהבה מתוך הרצון ליהנות למישהו אחר ודווקא מתוך ההנאה הגדולה שלו, בעצם האדם ממלא את עצמו באהבה הגדולה ביותר ובזה הוא מתחיל לראות  שכל העולם נעשה יפה, שלם, ומושלם.  

אני חי בתוך מי שאני אוהב. גם ההרגשות שלי שם. אני כאילו לא קיים. בזה אני מעביר את עצמי לזולת, חי בתוך האחרים. זה מה שקורה עם תיקון האהבה, מהאהבה הגשמית לאהבה הרוחנית.

ניצה: ואני מבינה גם שהשיא עוד לפנינו. שזה נורא משמח, שהרגע של אותה אחדות, של אותו זיווג סופי של אהבה, הוא עוד לא נמצא בשיר השירים, הוא מחכה, הוא עוד לפנינו. אז זה מאוד משמח.

אורן: הסיכום שלי זה שאם אני רוצה אישה מושלמת אני צריך להיות באהבה מושלמת, ואז האישה שלי תהיה מושלמת, הילדים שלי, החברים שלי, כל האנשים שאני מכיר יהיו הכי יפים בעולם.

 נכון.

אורן: הרב לייטמן, מה הסיכום שלך לשיר השירים? עם מה אתה רוצה שנצא?

רק על ידי תיקון האדם, הוא מגיע לאהבה, לאהבת העולם. זאת אומרת, שמתייחד ונמצא בכל העולם כדי להשלים את הכול, בכל כוחו, ובכך הוא מגיע ליישום של עצמו.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם אתנו. נשיר ביחד את שירי השירים, שיר האהבה. כל טוב, חיים חדשים.

לחצו כאן להורדה