חיים חדשים - תוכנית 197 - אהבה ממבט ראשון

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים ללמוד איתכם יחד, איך אפשר לבנות את החיים שלנו, את כל הקשרים שלנו, את כל מערכות היחסים בינינו, איך אפשר לקחת את כל זה למקום חדש, אל חיים חדשים. חיים חדשים, טובים יותר, חמים יותר, מחוברים יותר, חיים כאלה, שנקום בבוקר עם חיוך גדול על הפנים ונרגיש שכיף לנו, שאוהבים אותנו, שאנחנו אוהבים ושהחיים שלנו הפכו להיות חיים יפים.

נושא השיחה שלנו היום, במסגרת השיחות על קשרים בין אנשים, הוא הקשר העיקרי, הטבעי, הרגשי, האינטימי, הקרוב ביותר אלינו והמשפיע ביותר על כל מה שיש לנו בחיים, והוא הקשר הזוגי. בשיחה שלנו היום אנחנו רוצים ללמוד, איך אפשר ליצור קשר זוגי טוב יותר מכפי שאנחנו מצליחים היום. החיים מראים, שהיום אנשים לא מצליחים ליצור קשרים זוגיים טובים, ולכן אנחנו מאוד נשמח ללמוד, איך אפשר לעשות זאת, כדי לקחת את הקשר הזוגי למקום שהוא לא יהיה רק משהו שנמצא בבית, ביחסים הפרטיים שלי עם בן או בת הזוג שלי, אלא משהו שמעצים את החיים שלי, שמקפיץ את החיים שלי ואת יכולת ההתקשרות שלי לכל אדם באשר הוא לרמה חדשה.

ניצה: אנחנו רוצים לדבר על היצירה של הקשר הזוגי, זאת אומרת, לא על הקשר שכבר קיים ואנחנו מנסים לשפר אותו, אלא על השלב הראשון, ההתחלתי, השלב שבו שני אנשים נפגשים ומשהו קורה ביניהם. הרבה מאוד ספרים, סרטים, מחקרים נעשו על אותו רגע שנקרא "רגע ההתאהבות". שני אנשים נפגשים וכאילו איזה קסם, כמו איזה כישוף, איזה כוח מדביק ביניהם, יורה איזה חץ ישר אל תוך הלב ומשהו פתאום מתחיל לקרות.

זה משהו שאנחנו תמיד נמצאים בחיפוש אחריו. גם אם הוא כבר קרה לנו כשהיינו צעירים יותר, תמיד יש לנו איזה רצון לחפש אותו שוב. ואם הוא נעדר מהקשר, נדמה לנו שאולי הקשר הזה הוא לא נכון. יש הרבה בלבול סביב הרגש הזה, והיינו מאוד רוצים לסדר את התחושה הזאת. מה היא ההתאהבות הזאת? אולי השאלה הראשונה היא דווקא שאלה אישית, היית פעם מאוהב?

כל אחד יכול להגיד, שזה קרה לו הרבה פעמים. אבל דווקא כשזה קורה הרבה פעמים, האם זה נכון או לא נכון? כמה פעמים זה צריך לקרות? אומרים, שכל אביב אדם כאילו מתחדש.

אני חושב שבגישה שלנו לקשר בין בני האדם, אנחנו צריכים להבדיל בין רמות קשר שונות. קודם כל אנחנו רואים איך זה קורה ברמות דומם, צומח וחי. זה קורה לפי היכולת שלהם להיכנס לקשר. לדוגמה, קשר בין הדומם הוא לפי הפלוס והמינוס בחומרים שונים והם מתחברים ביניהם לפי האלקטרונים החופשיים שנמצאים סביב האטום, לפי הוואלנטיות.

בצמחים אנחנו רואים שהקשר הוא על ידי החי, נניח, דבורים וכן הלאה, או לפי היכולת שלהם להיכנס לקשר פיסי, בהתאם לכמה שהם רגישים לזה, לכמה שהם תופסים את הזרע הנמצא באוויר או בתוך האדמה או מועבר בדרך אחרת. אצל דגים הקשר יכול להיות על ידי הציפורים או על ידי זה, שהם מפרישים את הזרע בתוך המים.

אבל אנחנו רואים ששניהם צריכים להיות מוכנים. רואים זאת במיוחד אצל חיות, יש תקופה מיוחדת שבה הם נפגשים ובוחרים לעצמם את בן הזוג המתאים ביותר, או לפי המראה, או לפי הריח, או לפי הטעם של ההפרשות, ולכל אחד מהם ברור האם הם מתאימים או לא.

בסופו של דבר החשבון הוא פשוט, האם מתוך החיבור בינינו ייצא הטוב ביותר. שם המחשבה היא פשוטה ולא מבלבלת את השני, לעומת מה שקורה אצלנו. היא מאוד עניינית, טבעית ואין בה שום מקום לטעויות. בוחרים את מי שחזק יותר, שמן יותר, אולי צעיר יותר, מכובד יותר בין החיות, זאת אומרת, הבחירה היא לפי היכולת המקסימלית הטובה ביותר ליצירת הוולד או הדור הבא בכלל. כל אחד מעוניין לעשות זאת עם בן או בת הזוג שאיתו ייצאו הצאצאים הטובים ביותר. המחשבה היא על זה, על ההמשך, כך הטבע מנהל אותם.

אצל בני האדם הדברים האלה מאוד מבולבלים. למה? זו בעיה, שיכולה להעלות אותנו מעל דרגת החי, ויכולה גם להוריד אותנו למטה מדרגת החי, כי לעומת החי, אנחנו לא מצליחים בקשרים שלנו. הם לא טועים, ואנחנו בדרך כלל, כמה שמתקדמים יותר, כך יותר ויותר טועים.

לכן אנחנו צריכים ללמוד, מה היא התוספת הזאת, שיש לנו על פני דרגת החי, שעל ידה או שאנחנו עולים או שאנחנו יורדים ונופלים, ולמה הטבע עשה כך. כנראה שזה נעשה כדי שנתפתח נכון, כדי שנלמד מזה, כי מין הוא האינסטינקט החזק ביותר, אחרי אינסטינקט האכילה. בלי אוכל אני לא יכול לחיות, אבל אם אני יכול לחיות, אז אני מיד מתחיל לחפש בן או בת זוג, אני מתחיל לחפש מין.

אינסטינקט המין הוא חזק מאוד, אבל לא מכוון. באוכל ברור לי שאני צריך לאכול, ולא חשוב לי מה לאכול, לא חשובים לי הרגלים, אלא העיקר הוא, שאוכל למלא את עצמי. מה שאין כן במין אני מבולבל. מצד אחד, אני רוצה מין פשוט, כמו בדרגת החי, ואם אני זקוק לזה, אז לא אכפת לי מכלום, מאף אחד, אני מוכן להתפשר על כל דבר, רק כדי להרגיע את הצורך בזה, כי זהו הרצון השני בגודלו בקיומי.

אבל מלבד מין, אני רוצה איזה קשר פנימי. וכאן דווקא, בגלל שאנחנו מבלבלים בין זה לזה, או בגלל שרוצים לקשור זה לזה, או לחתוך זה מזה, אנחנו בעצם טועים, אנחנו לא יודעים איך לשלב בין השניים. לפי דרגת החי, אם הייתי רואה מישהי כמוני, שמתאימה לי, שבאה מאותו כפר, מאותו מקום, עם אותו חינוך, עם אותו מטבח, שזה העיקר בשביל גבר, עם אותם ערכים, הייתי לוקח אותה וזהו. דרך אגב, נקבות בעולם החי הן לא יפות, ודווקא הזכרים הם יפים.

זאת אומרת, זה בכלל לא עניין של יופי. יתרה מזאת, הם נראים לנו יפים או לא יפים לפי ההסתכלות שלנו, ואנחנו לא יודעים איך הם נראים אחד בעיני השני. אבל ברור שזה בכלל לא עניין של החיצוניות, אלא של הבריאות הגופנית. ובאמת כך היו בוחרים אישה בעבר, לפי כמה שהיא חזקה, לפי כל הסימנים של אישה בריאה, שיכולה ללדת, לעבור את תקופת ההנקה בצורה נכונה ולהעמיד את הבית. לפי זה היו בוחרים אישה, כמו שהיו קונים עבדים בשוק. בדרגת החי זה נכון.

אנחנו גם רואים שעניין של אהבה לא התחיל מיד. הוא בכלל לא היה נפוץ, נדרש ומוזמן בהמון העם. לא היו דברים כאלה. היו מתחתנים וזהו, לא היו מסתכלים כל כך על כל הדברים האלה. זה התחיל, כמו שאנחנו תמיד מציירים בעקומה של התפתחות האגו, מהתקופה של ימי הביניים והלאה. ולפני כן, זה היה כמו משחק לאצילים בלבד, וגם אצלם זה היה דומה יותר למשחק בין גברים, מי יותר ומי פחות, כמו אצל זכרים בעולם החי, שנאבקים ביניהם כדי לתפוס איזו נקבה, נאבקים למי היא שייכת. ופשוטי העם היו הולכים לשוק וקונים אישה. זה לא מתוך זלזול, אלא כך כתוב גם במקורות שלנו, שהאישה נקנית. היה גם ברור, שאם אישה שייכת לגבר, יש לה יכולת להתרגל אליו. היא מתחילה לטפל בו, לאהוב אותו והוא הופך להיות שלה.

זה לא מתוך זלזול, אלא כך זה לפי הטבע. אם גבר נותן לאישה אי אלה סימנים, שהיא שלו, אז היא מתרגלת ועונה לו על זה. ברוב המקרים זה עניין של הרגל, ובאותם זמנים כשהאגו לא היה מפותח ומופרז, אנשים היו מתייחסים לחיים בצורה פרקטית, פשוטה ועניינית. גברים היו בוחנים אישה, לפי כמה שהיא חזקה וטובה למשק הבית ולילדים, ונשים היו מתרגלות.

עניין של יופי, של אהבה וחיבור התחיל בשכבות הגבוהות של החברה האנושית, כי הם התפתחו מהר יותר באגו שלהם. לאחר מכן, לאט לאט במשך הדורות, זה התפשט גם לעם. אבל עדיין, גם היום, במקומות רבים בעולם, אנחנו יכולים לראות אנשים שמתייחסים לדברים האלה בצורה פשוטה יותר, בצורה פרקטית ועניינית, בלי אהבה ובלי בלבול פנימי של רגשות. הם באמת מצליחים בזה, לעומת כל אלה שהתקדמו באגו שלהם, שכבר דורש מהם סערת רגשות ומשחקים גדולים, ושמוצאים דווקא בזה את כל היופי בחיים.

הרצון לקבל האגואיסטי שלנו המתקדם דורש מאיתנו מילוי בצורה כזאת. עד לפני מאה שנה זה לא היה מפותח כל כך בתוך העם, זה היה רק לאצילים, וכשהגענו לזה, אנחנו רואים עד כמה מהר זה נגמר. האגו שלנו גדל לצורה כזאת, שהיום אנחנו לא יודעים להתקשר זה לזה בצורה אישית. בתחילת המאה העשרים או באמצע המאה העשרים היתה לנו תקווה כזו שזה יהיה כך, ולאחר מכן התחילה צניחה, ואנחנו רואים שאנשים פחות ופחות מסוגלים לתקשר בצורה נכונה וטובה.

כשעניין המשפחה והקשר הזה נשבר, אנשים נכנסו לתקופה אחרת. האגו שלנו התפתח למצב, שאנחנו לא מצליחים, ואפילו לא מחפשים קשר ישיר. יותר טוב לנו להתקשר דרך מכשירי טלפון, דרך אינטרנט ולא בצורה ישירה, כי כך אנחנו בטוחים יותר שאנחנו יכולים להגן על האגו שלנו שלא יפגע. ואם אנחנו נכנסים לקשר בינינו, אנחנו כבר עד כדי כך מוגנים מפני קשר יפה וטוב, שקשה לנו להפשיט מעצמנו את כל הלבושים האלה וקשה לנו להיות כמו שאומרים "ערומים", כך שהצורה הנפשית תהיה דומה לצורה הפיסית של האהבה.

לצערנו או לא לצערנו, אבל זאת עובדה ואי אפשר לתת לזה איזה ציון, כי זה מה שקורה לנו, אנחנו נמצאים ברצון כביכול, בחיסרון פנימי, ללא יכולת למלא אותו, כי גם אם הייתי רוצה למלא את עצמי באיזו הרגשה פנימית, נפשית מהמין השני, מהיחס שמשלים את הקשר הגופני שלנו, לא הייתי מסוגל לעשות זאת, מפני שיש לי איזה מחסום פנימי שבגללו אני לא מסוגל לפתוח את עצמי. אני גם מגלה זאת בפרטנר שלי, אני מגלה שגם הוא לא מסוגל לפתוח את עצמו. אולי לנשים קל יותר לפי הטבע, אבל בכל זאת, גם הן במשך הזמן נכנסות לאיזה לבוש, שמאוד קשה לקלף אותו.

בחיים שלנו אנחנו כל הזמן נמצאים בקשרים וירטואליים. במשך כל היום בעבודה אנחנו נמצאים בישיבות, בדיונים, בהתכתבויות דרך אי מיילים, ובשיחות טלפוניות. כל החדשות, הכל הוא דרך הקשר הוירטואלי, דרך האינטרנט. החיים, שבנינו מתוך החיסרון הפנימי שלנו, מביאים אותנו להיות מקושרים דרך מכשירים. האגו שלנו וגם המכשירים שאנחנו בונים בהתאם לכך, מביאים אותנו לדרישה להיות מקושרים בצורה עניינית, למדוד ולשקול כל דבר ולהיות מאוד רציונאליים. אני מסתכל על הסביבה, מה הם יגידו, לפי הסטנדרטים שקיבלתי מהחיים הווירטואליים.

זאת אומרת, אני לא מכיר את הנשמה שלי, את הנפש שלי, את הדרישה הפנימית שלי, ואני גם לא יכול להכיר ולחקור את המין השני. ולכן אפילו כשאנחנו מתחילים את הקשר בינינו, כשאנחנו נפגשים בבית קפה, בקניון או באיזה מועדון, נראה לנו שאנחנו מפטפטים, אבל אלה פטפוטים חיצוניים, לפי מה שמקובל בחברה, לפי מה שלמדנו, לפי הצחוקים והשטויות, וכשמתחילים לרדת פנימה יותר, אין קשר ולא מסוגלים. אנחנו גם לא מסוגלים לפתוח את עצמנו, גם לא יודעים מי אנחנו בעצמנו בפנים וגם לא מפותחים מספיק בשביל הקשר הזה. זאת אומרת, אם אני לא יכול לפתוח את עצמי, אז גם אין לי מה לתת לבן אדם השני.

כאן אנחנו באמת נתקלים בבעיה של האדם שלא מכיר את עצמו, במיוחד שהאגו שלו גדל, ופותח אותו יותר ויותר, העולם נעשה יותר ויותר משוכלל ויחד עם זאת יותר ויותר פרימיטיבי. כי אנחנו נכנסים כחלק שהוא נוסף למחשב, אז גם אנחנו "אחד" או "אפס". הכול קורה כמו שהמחשב עובד ולא יותר, ואין כאן רגשות כי הכול ספרתי. זה לא אנלוגי, זאת לא הרמוניה, זאת לא מוסיקה, זה לא כלום. זה משהו מאוד מאוד מהיר ועובד בצורה הפשוטה.

לכן אני חושב שבעיית הקשר בין בני האדם, היא הבעיה המרכזית בכלל, ועליה צריך להיות תיקון העולם, ואפשר להתחיל אותה בבניית הקשר הנכון בין המינים. לכן יש דרישה פנימית, האנשים נמצאים בתסכול, או שהם לא יודעים להפריד בין המין לקשר הנפשי, האהבה, ואז זה לחוד, וזה לחוד. או שהם צריכים ללמוד איך לחבר נכון את המין עם הקשר הזוגי.

זו הבעיה, קודם צריכים לראות איך אנחנו מביאים את האדם לחינוך הנכון, כשאנחנו צריכים כאן להסיר את כל המחסומים הקודמים, להראות לו מי הוא כשהוא ערום, איך הוא מבין את עצמו ומרגיש את עצמו בצורה הנכונה, להביא אותו למצב בו הקשר צריך להיות בין שתי הנשמות הערומות, כמו בין הגופים. ואם הוא רוצה זאת, אז הוא צריך לדעת מה היא הנשמה, החלק הפנימי שלו, על ידי מה אפשר למלא אותה. וכאן אנחנו מגיעים למצב שאם אין בו את הרגשת "ואהבת לרעך כמוך" בין שניהם, אז הקשר לא יהיה.

אם אנחנו רוצים לעשות כך, אז חייבים את הקשר, את הזיווג. כשכול אחד מקבל מהשני כשהוא נותן לשני, בדיוק באותה הרמה, באותה המידה שהוא נותן לשני, הוא מפנה בעצמו מקום לקבל מהשני, אך ורק בצורה כזאת. לכן זה קשר הדדי כמו שבזיווג הגשמי, הגופני אנחנו נכנסים זה לתוך זה, כך אנחנו צריכים להיכנס זה לתוך זה בצורה הנפשית.

ולכן הקשר הזה נקרא "זיווג נפשי", על ידי זה שכל אחד נותן וכל אחד מקבל.

כי אם אני לא מקבל מהשני, אני גם לא אוהב אותו, לא נותן לו מקום להביע את האהבה, ואיך זה יקרא אהבה אם אני לא אוהב, אם אני לא רוצה למלא אותו? למרות שבשבילי זה תענוג יותר גדול מאשר למלא את עצמי, זה סימן של האהבה, כשכל אחד נמצא נפשית בתוך השני.

מה שקורה באינטרנט, בסקייפ, זה שהאדם נעשה כמו המכונה, כמו אותו המחשב שהוא עובד דרכו. ולכן אנחנו צריכים להתחיל להחזיר אותו להיות האדם הפשוט, לילדות, לתינוק שאמא הייתה אוהבת אותו והוא היה אוהב אותה בצורה בהמית, ואז ממנה להתחיל להסביר לו מה זאת האהבה. מה הוא אותו הקשר שבכל זאת אנחנו מחפשים כמקור. כמו עם אמא, כך אני מחפש את הקשר שלי עם בת הזוג. לתת ולקבל רק ודאי ששם זאת רמה אחרת. אבל מחפשים דוגמת האהבה של האמא.

ניצה: אז בוא ננסה לראות, אחרי שנתת את כל התמונה השלמה, מה תפקידו של אותו כוח של התאהבות, לאותו הכוח יש תפקיד?

תפקידו להביא את האדם להשפעה, לצאת מעצמו ודרך האהבה האישית לבוא אל המין השני. הוא צריך להבין שצריכה להיות אהבה לכל האנושות, לכל המציאות. אנחנו לא קבלנו את האהבה הטבעית, את הדחף לזה, את הדרישה הזאת, לאנושות, למציאות ואת הדרישה לאהבה הזוגית קבלנו, והיא חזקה מאוד. אחרי האינסטינקט של המזון, הרצון לאוכל, יש לי את הרצון לזיווג, והאינסטינקט הזה הוא מאוד חזק. אם אנחנו נלך לפרויד או לפסיכולוגים אחרים, הם יאשרו שזה נכון והאינסטינקט הזה הוא היסוד של החברה האנושית, ולכן אנחנו צריכים להתחיל ללמוד ממנו, איך דווקא על ידו, אנחנו מטפלים ומסדרים את כל החברה האנושית, את כל בני האדם באנושות, בצורה הנכונה, בקשר הנכון ביניהם.

ניצה: בהקשר הזה של איך אנחנו לומדים לסדר, כמו שאמרת, יש המון בלבול סביב הרגש שנוצר. זאת אומרת, משהו בכוח הזה קורה, מתרחש, ואז אנחנו מתחילים להרגיש רגשות שמבלבלים אותנו, שאנחנו לא כל כך יודעים איך לפעול איתם.

אנחנו לגמרי לא מבינים איך אנחנו צריכים לעבוד עם זה. אנחנו קודם כל מתבלבלים בין המין לאהבה, וזה מאוד מפריע לנו. אנחנו מבולבלים עם הערכים, אני רואה שיש לה משקפיים אופנתיות, וכבר אני אוהב אותה. זאת אומרת, יש לי כאלו ערכים, וכאלו חוקים פנימיים שאותם קבלתי מהחברה, ואני הולך לפיהם ועושה בדיוק את הדברים שהם נגד הטבע שלי, שכך הייתי צריך להתנהג אם הייתי רוצה להגיע לזיווג הנכון, לקשר הנכון גם אם הוא לא לזיווג.

לכן, כאן אנחנו צריכים לפתוח את כל הפסיכולוגיה של האדם והסביבה, לנקות קצת את האדם מהסביבה, להראות לו מי הוא, מה הוא צריך, למה הוא מסכן, למה הוא רוצה למלא את עצמו בכל מיני צורות אחרות, למה הוא הולך לזלילה, לכל מיני נסיעות, לכל מיני הרפתקאות. זה קורה בגלל שהוא לא יכול למלא את עצמו באינסטינקט שהוא העיקרי חוץ מהמזון. בזה צריכים ללוות אותו, ללמד אותו.

אורן: אתה אומר שצריך לפתוח את הדברים, אז אני אנסה קצת לפתוח אותם. עכשיו, כשדברתם על ההתאהבות, אז נזכרתי בהתאהבות הראשונה שלי כשהייתי ילד, נער. תוך כדי שאתה מדבר ממש עלו לי התמונות מהמצב הזה שהוא נמשך הרבה זמן. אני זוכר שהרגשתי את החיים בווליום הכי גבוה שיש, זאת אומרת הייתי מרגיש את החיות, את האנרגיה שלי, את הרגשות. הרגשתי שבתחושה שלי אני חי. בכל העולם הפנימי שלי כאילו בא מישהו וכמו תפס את השלט והגביר את הווליום במערכת סטריאו עד הסוף. אני כבר זולג מתוך עצמי, מתפוצץ מה שנקרא. הרגשתי שאני חי. זאת אומרת, בהתאהבות החיים נעים בין שני מדדים, בין המדד שבו הכול טוב, לבין המדד שההתאהבות גורמת לאכזבה, כי התגובה מבת הזוג היא לא כמו שאתה חולם. היו לי כוחות אדירים, הרגשתי שאני יכול להפוך את העולם. ממש כך, תביא לי את העולם אני מקמט אותו ביד אם צריך. מה שצריך אני אעשה כדי לכבוש את ליבה של אותה הילדה שאחר כך גדלה להיות נערה.

השאלה, מה הוא הכוח הזה, העוצמה הזאת שיש בהתאהבות, שאין בשום דבר אחר בחיים? האם אתה יכול להסביר מה מקור העוצמה שיש בהתאהבות?

ברור מאיפה זה נובע. נותנים לך את הדוגמה ברמת החי, האנושית. זו לא רמת החי, זו הרמה האנושית, איך אתה יכול להימשך לשני, לאדם שהוא זר לגמרי, ולהימשך בצורה כזאת בה אתה נהנה מזה שיש לך את הקשר עימו, ואתה לא זקוק לשום דבר אחר. אפילו אם אתה עוד לא בנוי למין, אלא משהו שהוא לא זה, ואפילו נגד זה. אם הייתם יחד, היית מקלקל. זאת אהבה אפלטונית כזו מופשטת.

זאת אומרת, מלמדים אותך שיש קשר בין בני האדם, עם מישהו אחר. לא חשוב אם בין בני האדם, או עם מישהו אחר, וודאי שזה לא כמו לכלב שאתה אוהב אותו, אבל כשאתה מסוגל לעשות את הכול מפני שאתה זקוק לתגובה, לחיבור, ליחס. כשאין לך בזה יותר אלא את הקשר ההדדי, להיות כל הזמן רק בקשר הזה וכמה שיותר פנימי. וודאי לא גופני. כאן עדיין הרגשות הם לגמרי ברמה כזאת שאני צריך את הקשר הרוחני הזה כביכול, הנפשי.

את זה אני רוצה. אני לא יכול לאכול ולשתות ולטייל ולחשוב על משהו, אני לא יכול ללמוד, זה קורה בבית הספר. אלה הם שנים שאני פשוט לא אני. משהו תופס אותי וגומר אותי.  

אין בחיים דבר חשוב יותר. ליד ההתאהבות בכלל אין כלום, זה ממלא את כל האופק. נותנים לאדם את ההרגשה הזאת, זאת תמיד האהבה הראשונה מכולן. זה בכלל לא חשוב במי או במה, נותנים את זה, מעבירים דרך האדם איזו תוכנה. מכניסים בו תוכנה פנימית כזאת או שמעוררים בו את התוכנה הפנימית הזאת, שידע שיש דבר כזה בעולם, והוא נקרא "קשר".

בדרך כלל זה לא נמשך הרבה זמן. זה לא נגמר בצורת הקשר הפיזי, בדרך כלל זה עובר על כולם בצורה כזאת כדי לשמור את הקשר הזה בצורה הרוחנית בלבד. ראיתי את התופעה הזאת באינטרנט, שיש חוגים של חברים שהכירו ולמדו יחד.

זה התחיל פתאום לפני כ- 5 או 10 שנים, כדי לחזור לאותה ההרגשה. בתת הכרה זה מה שעניין את בני האדם. ואמנם מה יש לי היום אם נניח הייתי פוגש את אותה הילדה שהייתה לפני 60 שנה בעיני הכי יפה בעולם? האם זה היה מרגש או שהפוך, היינו מסתכלים אחד על השני? במה היה נגמר כל הקשר הזה? אנחנו רואים מה קורה בחיים.

זאת אומרת, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה. אנחנו לא מתחתנים. אנחנו לא מגיעים בדרך כלל למגע פיזי, מיני. אנחנו מתמלאים בתוכנה כזאת, בידיעה כזאת, בהרגשה כזאת, שדבר כזה קיים בטבע. ואחרי זה אולי בכל הפגישות שלנו בחיים, או אפילו בהכרה וקצת בתת ההכרה, אנחנו מחפשים אותה ההרגשה.

ניצה: אנחנו רוצים לשחזר את זה כל הזמן.

כביכול, לפחות במשהו, כן. ולא שאני מסתכל לפי הדמויות, והיא יכולה להיות יפה יותר פי כמה. אם הייתה לי התמונה של אותה הילדה, והייתי מסתכל עליה, זה בכלל לא מה שהיה אז. אלא ברור שההרגשה הזאת לא חוזרת. אבל כולם היו רוצים לחזור אליה. לפחות לעורר את הרצון הזה בכל אחד. דווקא בגיל הזהב יש לזה יותר צורך, כי רואים את מה שיש בחיים חוץ מהקשר, חוץ מהחום הזה. זה נותן את הכוח לחיות. ולכן אני חושב שאנחנו יכולים לגשת לתיקונים גם בחיי משפחה וגם בכלל בחיי החברה, כי בדרכים האלו, אנחנו קיבלנו את ההרגשה הזאת, לצורך הגבוהה. נראה לי שהמפתח נמצא דווקא כאן.

צריכים לפתח את הדברים.

ניצה: נתת לנו הסבר מאוד יפה על התפקיד של ההתאהבות, כדי לדעת ולהרגיש שיש דוגמה לסוג של רגש כזה, שאותו אנחנו בעצם צריכים ללמוד לבנות בצורה אולי יותר הכרתית עם בני הזוג שלנו, ובכלל עם הסביבה ועם האנשים שמסביב. אבל אמרת שאנחנו צריכים להתחיל ללוות את האדם בתהליך, כי למעשה בבואו להתקשר, הוא פתאום מגלה שהוא לא מכיר את עצמו, הוא לא מכיר את החלקים שבו. ואז יש סוג של בלבול, שפה בדיוק בנקודה הזאת, אנחנו זקוקים להנחיה, כי זאת הנקודה שאנחנו נמצאים בה כרגע.

אנחנו נמצאים בנקודת התפתחות אנושית שבה כבר יש לנו את הכרת הרע במצב, שבלעדיו אי אפשר לגשת לאדם. אנחנו עדיין לא נמצאים בצורה כזאת של המשבר בענייני אהבה. אנשים הפסיקו לחפש ועברו למילוי מלאכותי לגמרי כמו במין או כמו בסמים או בכל מיני עיוותים אחרים. אני חושב שזה המצב, אני מסתכל תמיד בצורה כללית ומערכתית מדי, אבל הגענו בהיסטוריה, בהתפתחות, למצב שכאן יש מקום להיכנס לתיקון המין האנושי גם דרך האהבה. יש עוד כמה כניסות.

אורן: כשהאדם רוצה למצוא בן זוג, יש לו קושי גדול ואמיתי מאוד, למצוא בן זוג מתאים. בין אם את אישה, בין אם אתה גבר, למצוא היום בן זוג מתאים זה אתגר.

 אין מתאים, אנחנו צריכים קודם כל להביא אותם לעובדה, אין דבר כזה שאני נפגש, "זהו, שלום, אני אוהב אותך, איך קוראים לך?". אין דבר כזה שאני אוהב אותה, אחר כך אני שואל איך קוראים לך. אין דבר כזה, "מתאים". אני צריך לדעת להתאים את עצמי אליה, והיא צריכה להתאים את עצמה אלי, וזאת העבודה המשותפת בהתקרבות ובהתכנסות זה לזה, והעבודה הזאת צריכה להימשך במשך מספר חודשים או אולי שנה, שנתיים, אני לא יודע.

אבל עד שאנחנו מתחילים להיות מתאימים זה לזה, כשהקשר הפנימי שלנו קושר אותנו באופן ההדדי, הכניסה אחד לתוך השני היא נניח כמו שאני מערבב את הקפה עם המים, כשכבר אין קפה ואין מים, אלא יש משהו משותף. אז כשהאחד נכנס כבר אל תוך השני במשהו, אנחנו קובעים, כן, אנחנו הבנו איך להמשיך בהתכנסות הזאת זה לתוך זה, כי כך נקרא הזיווג, הכניסה ההדדית זה אל תוך זה, ואז אנחנו יכולים להמשיך, אנחנו מוכנים להתחתן ולהמשיך בהתקשרות.

זה אחרי שקנינו את התוכנה הזאת בלהיכנס זה לתוך זה נפשית, אחרי שמבינים איך עושים זאת ומוכנים בצורה ההדדית. ולכן מורי רב"ש היה אומר, מה שחשוב זה שרק לא תהיה דחייה חיצונית.  נניח, אם הוא לא סובל את הציפורניים שלה, לא יכול לראות את זה, אבל חוץ מזה שכל היתר לא ידחה.

אורן: אבל אלה דברים שכרגע הם לא רלוונטיים, בוא נתחבר לציבור ומהמקום שלנו ננסה לפתח את התובנות. תיארת עכשיו תהליך ארוך של למידה איך מבצעים את הפעפוע הפנימי, את הזיווג הפנימי בין בני הזוג ואמרת, שזה שלב שנמשך לפחות כמה חודשים אם לא יותר, שבסופו אחרי שהצליחו להגיע לדיפוזיה הדדית הנפשית הזאת, הם ראויים להקים משפחה שתצליח ותפרח.

כן. תצליח ותפרח, זאת אומרת שהקשר הזה ילך ויתפתח יותר ויותר ולא יעצור.

אורן:תיארת תהליך של עבודה הדדית פנימית שהיא, כמו שאמרת לא "זבנג" וגמרנו, אלא משהו שצריך לבנות אותו במשך תקופה. אני רוצה לקרוא לתקופה הזאת שלב ב', וללכת צעד אחד אחורה לשלב א'.

שלב ב' תיאר את העבודה ואת התהליך של הדיפוזיה הפנימית הנפשית. ומה שקורה בשלב א' הוא שהאדם, גבר או אישה, נמצא בעמדה שבה הוא שואל האם אני אבחר להיכנס לתהליך של התקשרות פנימית, לעבודה הזוגית ההדדית הזו שתיארת, עם האדם הזה או עם אדם אחר. ואז נכנס המוטיב של ההתאהבות כמשהו שבעזרתו אני יכול למדוד האם אני הולך איתה או עם אחרת לתהליך כזה?

מה זו התאהבות? התאהבות זה מה שאני מרגיש בבטן, האם יש לי או אין לי "פרפרים". אתה נראה לי אדם שמבין היטב באנשים, אז יכול להיות שהייתי אומר לך, "אתה יודע מה, אולי אתה תעזור לי קצת בבעיה הזאת". אני אשלח לך את ניצה, אתה תבדוק אותה, כמו מחשב "תסרוק" אותה, כמו ב-CT תבדוק את כל התכונות הפנימיות שלה וכן הלאה, תוציא לי דף פלט כמו לפני שקונים רכב ותכתוב מה ההתייחסות שלך לניצה ולהתאמה שלה אלי. אחר כך אני אשלח לך את מועמדת מספר שתיים שלי ותסרוק גם אותה. תביא לי שני דוחות ותגיד, "תשמע אורן באמת רק כי אתה יקר לי אני ממליץ לך ללכת על א' ולא על ב'". אתה מביא לי את הדפים האלה ואתה באמת חכם עם ניסיון חיים וכן הלאה, ואני אומר לך, אתה יודע מה, הדפים הם דפים, אבל לי יש בבטן פרפרים דווקא על האופציה שאתה לא בחרת לי. אז אולי אתה עם ניסיון החיים כמו אבא חכם יכול לייעץ לי, אבל מה לעשות, הפרפרים בבטן אומרים לי אחרת.

זה נקרא "התאהבות", שעל משהו נדלק לי, ועל משהו לא נדלק.

בעיני הכל פסול.

אורן: זה ברור, אבל מה אני עושה? כי אתה החכם, אתה המבוגר, אתה כמו סבא חכם מסתכל עלי כמו על ילד.

לא, אני צריך קודם לנקות אותך מכל ה"פרפרים" האלה.

אורן: זו בדיוק השאלה, מה המקום של ההתאהבות ושל הפרפרים?

אין מקום.

אורן: היום ההתאהבות דומיננטית לאנשים, לא רק לרגשנים במיוחד, גם לאנשים שכלתנים, האדם הוא לא מכונה.

 אנחנו צריכים להוריד מהאדם את כל הלבושים המלוכלכים האלה שהוא קיבל על הנשמה שלו.

אורן: מה זאת אומרת?

האגואיסטים. כל הסרטים ההוליוודיים, כל מיני סטיגמות, צורת ההסתכלות, זה יפה וזה לא, זה כך וזה לא כך. אם היית רואה אישה כמו גברת ניצה לפני מאה שנה, היא הייתה נראית לך אחרת לגמרי, היא הייתה דוחה בעיניך והיא בעצמה אותה האישה, רק בלי הלק בציפורניים וכן הלאה. כל אלה דברים נוספים שאתה קבלת מהחברה וגם היא לפי הדרישות האלה מתאימה את עצמה. אלה דברים מלאכותיים, חיצוניים.

אם אנחנו מדברים על התיקון האמיתי, אז קודם כל אנחנו צריכים לעבוד על קהל הפנויים פנויות, שהם יתחילו להבין מה הטבע שלהם, למה לא הולך להם, איך אנחנו רואים את עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו ואת האחרים. קצת פחות השפעה מהוליווד, מהסטנדרטים באינטרנט, מכל מיני דברים, קצת פחות מה"בלה בלה" שמקובל היום, עם כל ה"סמיילים". אנחנו מדברים בסמיילים, אנחנו מסתכלים דרך הסמיילים, הכל נעשה דרך השבלונות האלה, כך הכל בחיים שלנו. איך אנחנו מורידים את זה, כי לעצמי אני צריך להיות אותו הילד, שמתאהב בצורה שהייתה אז. אז לא היה לי איכפת מה קורה, אם הילדה היא עם קוקו או עם משהו אחר, כך או אחרת. אם הייתי מסתכל עליה עכשיו, הייתי מזדעזע, אז לא ראיתי שום דבר. האמת שאני לא רואה אותה, וגם אז לא ראיתי אותה, פתאום משהו נדלק וזהו. פתאום מישהו לחץ על השלט והדליק אותי עליה וזהו, זה ברור. אני צריך לחזור לאותו המצב.  

אורן: נכון, לזה בדיוק אני משתוקק.

אז אתה צריך להוריד את כל הלבושים ש"לבשת" עד היום מהאינטרנט, מהסרטים, מכל מיני מוסכמות חברתיות, ממה שנראה להם טוב ורע ולא לך, מכל הדברים. אתה צריך להיות יותר טבעי, יותר קרוב לטבע. אגואיסטי, פשוט, זה לא חשוב, אלא רק לרצות לא להיות תלוי בכולם.  

איך עושים את זה? בחברה גדולה של פנויים פנויות שנמצאים יחד בלימוד הדדי, מי אנחנו, מה אנחנו, מה הטבע שלנו, איך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, את השני, את העולם, וכן הלאה. להיות קצת פחות תלויים בסטנדרטים חיצוניים שהביאו לנו מעבר לאוקיאנוס. תראה לדוגמה, איך זה קורה בחברה החרדית, אפילו בימינו זה אחרת לגמרי. אבא ואמא הולכים ובוחרים בחורה לבחור, ואחר כך נותנים לו לראות, יש כאלה שאפילו את זה לא. אני יודע זאת, כי הייתי ביניהם שלושים שנה.

אורן: כן, אבל אנחנו לא חרדים.

 לא, אבל אני אומר שאם יש הסכמה חברתית אחרת, זה אחרת לגמרי.

אורן: זה ברור, הכל תלוי בסטנדרטים.

הם מתחתנים וחיים בהסכמה ובשלום, זאת אומרת אין בעיה, צריך להוריד קצת את הסטנדרטים. בחברה גדולה של פנויים פנויות אתה מתחיל לעבוד על זה, על ידי כך שאתה משתדל להוריד מהם את כל הסטנדרטים המדומים האלה, שאף אחד לא חי לפיהם. מצד אחד להוריד את זה ובמקביל, לא זה אחרי זה, במקביל אתה מעלה להם סטנדרטים אחרים, בהידברות ביניהם.

אורן: נניח שאני הבן שלך ואתה אומר לי, בני היקר, אני חושב שהאישה הזאת מתאימה לך "פרפקט". ואני אומר לך, אבא, היא לא מוצאת חן בעיני, אני לא יודע למה, לא מרגיש לי פה שום דבר עליה והאחרת מאוד מוצאת חן בעיני. אתה מסתכל עליי כחכם ואומר, אני רואה שהוא הולך לעשות טעות. היא בכלל לא מתאימה לו, לא יודע למה בא לו "ג'וק" ונראה לו שהוא "דלוק" עליה, ואילו האחרת אני רואה שהיא באמת מתאימה לו. לפי כל סרגלי מדידה שלימדת אותנו עד כה.

איזו עצה כאבא חכם אתה יכול לתת לי במצב הזה שאתה מרגיש, שבגלל הרגש שיש לי בבטן אני הולך לכיוון, ששכלתנית, רציונאלית, אתה רואה שהוא לא מתאים לי. היום די קל לראות שזה באמת כמו שאני מתאר, כי רוב הזוגות מתגרשים בסופו של דבר. זאת אומרת, הם לא הלכו נכון.

אני שואל אותך כמו אותו אבא חכם, בוא תעזור לי בצורה אמיתית, רגשית, איך אני יכול להיכנס לבטן שלי, לבטל את הפרפרים שיש לי כלפי מי שלא מתאימה לי ולייצר פרפרים כלפי מי שכן מתאימה לי. האם אפשר לעשות כזה תהליך, אתה יכול ללמד אותי לעשות כזה מעֲבר?

זו בעיה.

אורן: בטח, זאת הבעיה שלי.

לא, כי אני צריך קודם לחנך אותך.

אורן: אני רוצה, אני אשמח לקבל כל דבר. האם תוכל לכוון אותי לתהליך שבו אני יכול בסופו של דבר להיכנס שם לבטן, לשנות את הפרפרים ולשים פרפרים על מישהי שאין לי היום פרפרים, שהיא באמת יותר מתאימה לי? אתה יכול ללמד אותי? הבנת את התמונה שאני מתאר?

כן.

אורן: שכלתנית אני אפילו מסכים איתך, אבל רגשית אני לא מקבל את מה שאתה אומר. אני אפילו קולט אותך בשכל ואני רואה שאתה באמת צודק אבל זה לא עושה לי את זה, זה לא תופס אותי בבטן, זה לא נוגע לי פה.

 סימן שאני צריך להוריד ממך עוד כמה סטיגמות ולהביא לך עוד כמה דרגות רגש. להעלות את הרגש שלך קצת יותר בהתקשרות הפנימית, שאתה תבחין שהאישה הזאת יותר מתאימה לקשר הפנימי מהאישה האחרת. כך שכאן יכול להיות שתהנה יותר בצורה גופנית, בהמית, אבל כאן אתה תהנה מקשר פנימי יותר. והקשר הפנימי עומד להתפתחות עד הצורה האינסופית והקשר הגשמי, אנחנו יודעים, למחרת אתה כבר לא רוצה אותה.

אורן: אני מדבר על קשר פנימי. אני מדבר על כך שעם זאת שאתה חושב שהיא מתאימה לי בצורה רציונלית והגיונית אין לי קשר פנימי, אין לי משיכה פנימית ועם זאת שאתה מרגיש שהיא פחות מתאימה לי מבחינה רציונלית, אני מרגיש שכן יש לי משיכה פנימית.

אז צריכים להמשיך לעבוד איתך, אין מה לעשות. צריכים להמשיך לעבוד איתך כי יכול להיות שאתה צודק ואני לא, אני לא אומר שאני מומחה מושלם.

אורן: ברור, מכאן אני מגיע לשאלה הבאה, עד כמה אני צריך להאמין למה שאני מרגיש בבטן? אני לא מדבר על מעטפת חיצונית ועל מין ועל כאלה דברים. אני מדבר על הרגשה של קליק פנימי, של חיבור פנימי נפשי שיש לי עם זאת ואין לי עם אחרת. עד כמה אני צריך להאמין למה שאני מרגיש בבטן כלפי בחירת בן או בת זוג מתאימים?

 אתם צריכים לעבור הדרכה, נניח שלי, בתוך חברה שהיא כמוכם, ולעבוד על עוד ועוד צורות התקשרות ביניכם, בהידברות, בסדנאות יחד וכולי, ואז אתה תתחיל להרגיש מי באמת מהנשים נראית לך יותר קרובה להתקשרות הפנימית ביותר.

אורן: ואז אתה ממליץ לי להאמין למה שאני ארגיש?

כן. אז אתה תראה עד כמה שאתה לא שם לב לצורה החיצונית.

אורן: אני לא מדבר על צורה חיצונית.

אבל כך שאתה לא תשים לב בכלל. אתה מפסיק לראות את הצורה החיצונית ותבדיל רק בצורה הפנימית ואליה אתה מתקשר. הצורה הפנימית הזאת תהפוך להיות בשבילך הדרך לבחור בת זוג.

אורן: זאת אומרת, זה המדד שלי. המדד שלי הוא שהצלחתי להגיע למצב שאני כבר לא רואה את המעטפת החיצונית, לא של האישה הראשונה ולא של האישה השנייה.

כאילו שאתה רואה זקנה בת 80.

אורן: אני כאילו מתחבר לפנימיות, של הראשונה ושל השנייה ואז אני מרגיש שיש לי קליק פנימי יותר אל זאת מאשר לזאת ואז אני הולך עם הקליק הזה. הבנתי אותך נכון?

בתנאי שהיא גם בגיל המתאים.

אורן: ודאי. אני לא אקח בת 80.

לא, לא ודאי. אני אומר את זה ברצינות.

אורן: אתה אומר, שאז אני צריך להוסיף גם את הרציונל.

אז אתה מוסיף את המרכיב החיצון, הגופני.

אורן: הבנתי.

ניצה: הסדר פה הוא חשוב, זאת אומרת, ההתקשרות הפנימית ועליה החיצונית.

בודאי. קודם הנשמה, היא שקובעת, לכן אל תרוץ. זו חשיבה הפוכה לגמרי ממה שאנחנו בדרך כלל. היום הכל זה "יאללה".

אורן: תן לי עצה נוספת, איך אני יכול להרגיש שאני בא מהמקום הכי נכון? אני לא רוצה לפספס, רוב האנשים שאני מכיר פספסו, הם בחרו לא נכון ואחר כך מגיעים הסרטים הרעים.

טוב, אנחנו מדברים על כך שהולכים לתקן את המצב.

אורן: אני רוצה עצה נוספת, איך לממש בצורה הכי טובה את כל מה שלמדתי היום. איך אני יכול לקלף את כל את כל הלכלוכים האלה, שמכסים לי את התדר הזה של אותו ילד שמתאהב פעם ראשונה ומרגיש שאני רק רוצה קשר איתה וכלום לא חשוב לי בעולם.

בקשר פנימי.

אורן: כן, בקשר פנימי. איך אני יכול היום, כאדם בוגר שמחפש לעצמו בת זוג, לחדש את התדר הזה של אותו ילד?

אתה לא מחפש בת זוג, אתה מחפש את הקשר הפנימי. אני רוצה במוח ובלב למלא אותו מקום ריק שנשאר לי מאז. והאמת, שאותו מקום ריק מלווה אותי כל החיים ודוחף אותי לכל מיני הישגים ולכל מיני חיפושים בחיים. רק אותו מקום ריק. המקום הריק הזה  נקרא נשמה, ואותה אני יכול למלא רק בקשר עם הזולת, שהחלק העיקרי בה שאותו אנחנו ממלאים זה קשר שנקרא משפחה, בת זוג.

 סביב זה באה אחר כך התפתחות לכל העולם, זו תחילת הנשמה של האדם, כי ביסודה נמצא החלק הגברי והחלק הנשי שמתחברים יחד וסביבם כל ההתפתחות. לכך אני צריך להגיע, זה היסוד של כל התיקונים. אם לא הייתה נשארת לנו אותה הריקנות, לא היה לנו בשביל מה לחיות ולהתקדם. מה בסופו של דבר אני מרגיש? אני כל הזמן כאילו נמצא בחיים כדי למלא, אני לא יודע כבר מה למלא, אבל בעצם זו אותה התשוקה לחיבור הפנימי.

אורן: יש הרבה על מה לחשוב.

אתה מבין באיזה עומק זה נמצא.

אורן: תודה לך הרב לייטמן.

תודה.

אורן: אם תסכים אנחנו נרצה שתדבר איתנו עוד על דברים כאלה.

אנחנו צריכים לדבר בעיקר על שיטת התיקון.

אורן: נשאיר את זה כבר לשיחה הבאה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. חפשו את הנשמה, שם יש קשר. כל טוב, חיים חדשים.

לחצו כאן להורדה