מעשרחיים חדשים - תוכנית 266 - ביטחון עצמי
הפסק
הורד+תקציר השיחה
| ביטחון עצמי | ||
|
חוסר ביטחון הוא פחד מפגיעה עצמית, מפני כך שהאגו שלי יכול להיפגע לא יעזור ללמוד לקבל את עצמי. רק סביבה אוהבת ותומכת תספק לאדם בטחון עצמי |
||
+תמליל השיחה
אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום טל.
שלום.
אורן: היום נרצה להבין עם הרב לייטמן איך אפשר כיצורים חברתיים לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר. "אני והחברה" זה הנושא הכללי שלנו והיום בתוך הנושא הזה של "אני והחברה" ננסה קצת להבין מה גורם לנו בושה, למה אנחנו מתביישים, איך האינטראקציות בינינו לבין הסובבים אותנו פועלות היום, ואיך אפשר, וזה החשוב יותר, לקדם אותן למקום חדש. יהיה הרבה מה לקחת לחיים בצורה הכי פרקטית, הכי מרגשת והכי חכמה שיש, אז תהיו איתנו ויהיה נפלא. טל בבקשה.
טל: באמת לכולנו חסר ביטחון עצמי. לכל אחד מאיתנו, גם אם אנחנו אנשים מאוד מצליחים בחברה, ואפילו אם כלפי חוץ אנחנו נראים מאוד בטוחים בעצמנו, יש בפנים איזשהו מקום קטן שבו אנחנו לא לגמרי בטוחים בעצמנו. דיברנו עם הרבה מאוד אנשים ושמענו הרבה שאלות בנושא הזה, ובאמת מעניין הרבה אנשים לדעת איך להשיג ביטחון עצמי אמיתי ולהרגיש בטוחים בעצמם בחברה. מישהו אפילו סיפר לנו על אריק איינשטיין ז"ל שנפטר לא מזמן, שלמרות שהוא היה כל כך מוצלח וכל כך מוערך, בכמה עשורים האחרונים הוא היה מאוד חסר ביטחון ואפילו נמנע מלהופיע הרבה זמן בגלל שהוא חש מבוכה, בושה וחוסר ביטחון. לכאורה זה מאוד מפתיע שאדם שכל כך העריכו אותו ואהבו אותו, נושא בתוך עצמו תחושות כאלה של בושה ופחד ממה שיחשבו עליו.
בדרך כלל זה קורה דווקא לאנשים האלה.
טל: אולי כי הם יותר רגישים.
וגם כי כל הפעילות שלהם היא כדי לכסות במשהו על חוסר הביטחון העצמי. כל הקומיקאים והבדרנים למיניהם, סטנדאפיסטים שמופיעים על הבמה בביטחון כזה ובהתפרצות לפני הקהל, דווקא הם חשים חוסר ביטחון.
טל: זאת אומרת, לפעמים כשאנחנו רואים אדם שהוא מוחצן מאוד או שאפילו מראה את עצמו מאוד בטוח בעצמו, יכול להיות שזו מעין קומפנסציה או ניסיון לפצות על תחושה פנימית של חוסר ביטחון.
כן.
טל: אז רצינו לשאול, מה זאת בושה? למה אנחנו מתביישים? במה אנחנו מתביישים?
חוסר ביטחון זה לא בושה אלא זה פחד מפגיעה עצמית, מכך שהאגו שלי יכול להיפגע. שמישהו יכול להיכנס בי ולפגוע, להזיק לאגו שלי. זה חוסר ביטחון עצמי. ולכן אדם שנמצא בסביבה שבה הוא מרגיש נוח וטוב, בסביבה של האוהבים שלו, הקרובים שלו, הוא לא מתבייש, הוא לא מפחד. שם הוא נח, שם הוא יותר יכול להיות מה שהוא.
וכאן זו כל הבעיה. חוסר ביטחון עצמי זה מה שמלווה אותנו, זה מה שדוחף אותנו לכל מיני הישגים. זה מה שמכוון את האדם לרכוש משהו בחיים, את המקצוע, את המעמד, את הרכושניות שלו, הכל כדי לחזק כמה שיותר את הביטחון. ואם היינו חיים בחברה שלא היתה מעוררת בנו חוסר ביטחון, היינו מתנהגים בחיים שלנו בכל השטחים, בכל הכיוונים, לגמרי בצורה אחרת, חופשית יותר. לא הייתי דואג לעצמי.
נניח שהיינו חיים בחברה שבה כולם דואגים לזה לזה. במקום להזיק זה לזה, דווקא דואגים זה לזה. אז לא רק שלא היה לי חוסר ביטחון עצמי אלא תמיד היה לי ביטחון. והביטחון שלי היה תלוי בחברה, כמו שחוסר הביטחון שלי תלוי בחברה. אז כל זה שוב חוזר לאותם היחסים בין האדם לסביבה. ואם זה תלוי רק בזה, אז אני צריך לתקן לא את האדם אלא את היחס שלו עם הסביבה, אדם והסביבה.
טל: אם הביטחון שלי תלוי בסביבה, אז זה בכלל לא ביטחון עצמי, זה לא משהו שאני הולך איתו מסביבה לסביבה.
אבל ההרגשה היא שלי.
טל: אבל כמו שאתה אומר, זה לא תלוי בי. האם ביטחון עצמי הוא כשהסביבה נותנת לי ביטחון או למרות שהסביבה לא מסכימה איתי אני עדיין מרגיש ביטחון במטרות שלי?
לא יכול להיות שהאדם ירגיש ביטחון במצב כזה. כי הוא ירגיש ביטחון רק עד כמה שהוא יצטייד בכל מיני סוגי נשק נגד הסביבה, בכל מיני הגנות וחומות שהוא יבנה. יש לי עורך דין, יש לי רואה חשבון, איזו כנופיה לידי, יש לי עוד משהו. האם זאת ההתנהגות הנכונה? האם בכל זאת אנחנו מגיעים בזה לביטחון? זה לא ביטחון, אף אחד לא יכול להבטיח לי שכך זה יישאר, אני כל הזמן צריך להיות במתח, כל הזמן צריך לחוש, לבדוק את האחרים ואיך אני מוגן לעומתם.
זה לא חיים, אני לא יכול לטפל בחיים שלי, אני מטפל רק באיך להגן על עצמי, איך להיות מוגן. אני לא מפנה את עצמי לחשוב על משהו שבאמת יכול להיות טוב, לחיות, ליהנות ממשהו, אלא כל הזמן, כל החיים שלי אני צריך להיות במתח. זה כמו חיים של אנשים שנמצאים כל הזמן בתחרות, זה לא חיים.
טל: אנחנו כל הזמן מזכירים את המושג הזה "אגו". אנחנו מפחדים שהאגו ייפגע, אנחנו אומרים שהאגו מנהל אותנו. מה זה בדיוק האגו הזה?
דאגה בלתי פוסקת לקיום עצמי שתלויה בהתפתחות האדם והסביבה. על האגו, על האדם כאגואיסט התחלנו לדבר, כך ידוע לנו מהפסיכולוגיה, בסך הכל לפני כמאתיים אולי מאתיים חמישים שנה. לפני כן לא זיהינו את זה, אלא אפילו שהיה לנו אגו, הוא היה בדרגות כל כך טבעיות, רגילות, שלא הבחנו בהן כאגו. אלא כשהאדם, על ידי ההתפתחות הטכנולוגית, המסחר, התעשייה, על ידי הקשרים בין בני אדם, התחיל לעלות ביכולותיו, וזה קרה במיוחד בערך לפני מאה שנה, מסוף המאה התשע עשרה והלאה כשהתחילו להתקרב למלחמת העולם הראשונה, אז התחילו להבדיל שהאגו של האדם גדל מאוד והתחיל להיות מופרז.
כי החיים שלנו התחילו לתת לכל אחד ואחד יכולת להתקיים למעלה מהקיום הרגיל. אני יכול ללכת ולהרוויח ולהתפתח ולהיות מדען, מהנדס, מלחין וכן הלאה. אני יכול לנסוע ממדינה למדינה, ומדובר על האנשים הרגילים. קודם היו קסטות, מעמדות, הייתי שייך למעמד מסוים וזהו, לא יכולתי לצאת ממנו. כל אחד ואחד היה במעמד שלו, ממעמד אפסי ועד האליטה הכי גבוהה. כל אחד היה בתוך זה ללא יכולת לצאת, אם נולדתי באיזו משפחת אצולה או במשפחת סוחרים או במשפחת חקלאים או נולדתי כעבד, אז אני שייך לזה וזהו.
וכששברנו את כל הגבולות האלה על ידי המהפכות שעברו עלינו, אז האגו התחיל להראות לאדם שהוא לא מסופק, שהוא יכול להיות יותר ויותר, למה שלא אגיע להיות הנשיא וכולי וכולי. ואז הדחף הזה שהתפתח באדם הוא בעצם דחף אגואיסטי.
אבל אצלנו אני לא מגדיר את האגו של האדם כרצון של האדם להתקדם ולהיות יותר ממה שהוא, אלא אני חושב שצריכים להגדיר את האגו כדחף של האדם לנצל את הזולת. זולת זה גם דומם, גם צומח, גם חי וגם בני אדם, שאני רוצה לנצל אותם, שאני בונה את התועלת שלי, את ההצלחה שלי, דווקא על חשבונם. שאני נהנה גם מזה שאני מזיק להם, שהם פחותים ממני, ועיקר העניין הזה מופיע בחברה האנושית.
ועוד יותר מזה, מתי אנחנו יכולים לראות את האגו הזה, מתי אנחנו יכולים להוציא אותו כדי לעשות עליו ביקורת, עבודה מסוימת, לברר אותו, לבקר אותו וללמוד אותו? זה בתנאי שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, שדווקא עושים פעולה הפוכה, ואז אנחנו מגלים עד כמה שאנחנו לא מסוגלים, ועד כמה יש בנו דחפים הפוכים מחיבור וזה האגו האמיתי.
טל: לכל אחד יש אגו?
לכל אחד. רק זה תלוי בהתפתחות האדם, בהתפתחות הסביבה, החברה, באיזו תקופה הוא חי.
טל: אתה גם אומר שיש רמות מודעות שונות לאגו שלי, כי לא כל אחד מזדהה עם זה שהוא מנסה לנצל את האחרים, לא כל אחד מרגיש כך. אתה אומר שזה קיים בנו במידה כזאת או אחרת, במודעות כזאת או אחרת.
כשאנחנו מדברים על הפגיעה באגו, על כך שאנחנו כל הזמן מפחדים שיפגעו באגו שלנו, האם בזה מדובר, באגו הזה? כי דברנו על כך שאנחנו חווים בושה וחוסר ביטחון?
האגו שאת מדברת עליו זה אגו פשוט, אני כבר מדבר על גילוי האגו הפנימי שיש בתוכנו, כי יש כאן מה לגלות.
טל: אז מה בעצם גורם לנו בושה, מה גורם לנו להרגיש חוסר ביטחון?
צריכים להבדיל, כל אחת מההבחנות הללו היא עולם שלם. דברנו על אגו ועכשיו אנחנו מדברים על בושה. בושה זה פחד להיפגע באגו שלי, וזה תלוי בהסכמה חברתית ובכמה שאני מסכים לזה או לא, זאת אומרת ממה אני מתבייש וממה אני לא מתבייש. זה תלוי בערכים של הסביבה ובכמה שאני מצמיד את עצמי אליהם. יכול להיות שאם יהיה לי איזה כתם קטן בפנים, אז תהיה לי בושה. את מבינה את זה ואני לא מבין, זאת אומרת לכל אחד ואחד זה שונה. אבל בושה זו פגיעה באגו, תלוי באיזו רמה אנחנו קובעים את הדרישות שלנו.
טל: האם יש פה גם עניין של רגישות? כי אנשים שהם מאוד רגישים הם פחות בטוחים בעצמם.
רגישים ולא רגישים, וזה תלוי בחינוך, זה תלוי בתנאים, לאיזה חברה האדם נכנס ובמה הוא נמצא. אם אני נמצא בחברה שנמצאת בחוף הים אז שם זו ודאי בושה אחרת מהבושה כשאני נמצא באיזו קבלת קהל בארמון של נסיכים וכן הלאה. אבל זה לא חשוב, זה סך הכל פחד שיפגע האגו שלי, שהוא כל היסוד שלי, כל החיים שלי, כל ההרגשה הקיומית שלי. ואם אנחנו רוצים להיפטר מזה אנחנו צריכים להיפטר מהאגו זאת אומרת, להתחיל להתעלות מעליו. להתעלות מעל האגו זו כבר בעיה, או שאני מתעלה מעליו על ידי זה שאני מטשטש אותו, וזה תלוי בסביבה. או שאני מתעלה מעל האגו כשאני באמת רוצה להתעלות מעליו, ואז כבר במקום לרכוש כוח קבלה אני רוכש כוח השפעה.
אורן: אני קצת התבלבלתי, אז בואו נעצור רגע. הבנתי שיש תופעות כמו חוסר ביטחון ובושה, שאת שתיהן הגדרת בעצם באותה צורה והיא שאדם פוחד להיפגע, פוחד שהאגו שלו יפגע. אחר כך שאלנו מה זה בדיוק אגו, ואמרת שאגו זה איזשהו מושג שיש בו רבדים שונים.
רבדים זה לא האגו בעצמו.
אורן: אם כך אני נמצא פה באיזה בלבול.
האגו זה נקרא רצון למלא את עצמו.
אורן: במה?
במילוי, לא חשוב באיזה מילוי. זה נקרא האגו. ברצון למלא את עצמו, יש רצונות כמו של תינוק קטן ושל אדם גדול, יש מילוי על ידי הזולת או שלא על ידי זולת, הזולת יכול להיות דומם, צומח, חי ובני אדם.
ואם אני רוצה רק לטובתי, כמו ילד שתופס כל מיני דברים, אנחנו לא מייחסים אליו שהוא אגואיסט, כי זה הטבע, כאילו שכל חי נוהג כך, תופס וזהו. אבל אם אנחנו רואים שאת זה עושה אדם גדול, זה כבר משהו אחר. אם אנחנו רואים שאדם עושה את זה נגד רצוני, הוא נקרא גנב. ויכול להיות שהאדם הזה שלוקח משהו ממני, רוצה להזיק לי, הוא לא רוצה שיהיה לו, הוא לא סתם גנב לשם שמיים שרוצה לגנוב, אלא הוא חייב, הוא צריך את זה.
אורן: שכדי למלא את עצמו הוא לוקח ממני.
כן. אבל יכול להיות שהוא גונב ממך כדי שיחסר לך.
אורן: לא בגלל שהוא צריך.
כן.
אורן: הוא נהנה מכך שהוא הזיק לך.
נכון.
אורן: אז זה נקרא הכי אגואיסטי.
עוד לא הכי.
אורן: יש עוד יותר.
מתקדם, כן.
אורן: אם אני מבין את הדברים שלך, המכנה המשותף של כל הרמות האלה באגו האנושי, זה הרצון למלא את עצמי.
כן.
אורן: והוא מוליך אותי לפעולות מסוימות, כמו שנתת כמה דוגמאות.
נכון.
אורן: אז כשהאדם מרגיש בושה, מה זה בושה? תגדיר לי ביחס לכך מה היא בושה, אני פוחד שמה יקרה?
שהאגו שלך יפגע.
אורן: מה זה שהאגו שלי יפגע, שאני לא אוכל למלא את עצמי?
לא רק שאתה לא יכול למלא את עצמך, שאתה תרגיש שאתה פחוּת מאחרים.
אורן: למה זה חשוב?
כי בכך אתה מבטל את ה"אני" שלך. זאת אומרת, את הקיום שלך בכלל בעולם. שיאמרו לך שאתה ממש אפס, כאילו לא קיים, לא מתחשבים בך, שוכחים שאתה נמצא, ובכלל איזה צורך יש בך, ועוד כאלה דברים. אתה מרגיש שמוחקים אותך מהמציאות, את ה"אני" שלך.
כך יכולים להביא את האדם ממש שהוא מוכן לאבד את החיים שלו, כי הביאו אותו למצב שאין לו מקום בעולם. ויחס כזה מוחק את נקודת היסוד שלך, שאתה נמצא וקיים ואתה מרגיש ונמצא, תופס מקום באוויר, ויש לך מעמד משלך בכל החברה, אלא שהולכים ופוגעים בזה. אומרים, "אתה לא שווה כלום, אתה לא יודע שום דבר, אתה כזה וכזה". ואז זה מביא אותך למצב של אפס, זאת אומרת, כאילו שאתה מת ולא קיים בעולם, לכך מביאים אותך.
ואז מה יש לך לעשות? לגמור עם החיים שלך, שאתה באמת תעלם מהכול, כי הם כבר ביטלו אותך.
טל: זה נחשב הפחד הכי גדול של הבן אדם.
זה הפחד הכי גדול, וכאן השאלה, כמה הוא מעריך את החברה, ועד כמה הוא מעריך את עצמו, ואז הוא צריך לתלות את עצמו בתפקיד יותר גבוה.
אורן: לא הבנתי.
יכול להיות שכל העולם אומר לי, "אתה רשע, אתה לא מבין כלום, ואתה עושה רק נזקים" וכולי, אבל אני אוחז באיזו מטרה גבוהה, מיוחדת, שברור לי שהם לא מבינים מי אני ומה אני, ואז אני סולח להם וממשיך בשלי, וזה לא מעורר בי את פחיתות הדרגה שלי.
אורן: אם אני מבין את הדברים, יש פה מאזן כוחות, מלחמה בין הפרט לחברה. אם הפרט מעריך את החברה, ומחשיב את דעתה, אז יש לחברה כוח לגרום לו לחוש שהוא אפס, לבייש אותו, כאילו למחוק את ה"אני" שלו, עד למצב שהוא מרגיש "עדיף שלא אהיה קיים", עד למצב שמביאים אדם להתאבד.
רואים את זה הרבה ב"פייס בוק", נערים ונערות, מגיעים למצב של התאבדות בגלל שהם בוישו בפני אחרים. זו כבר תופעה, רואים זאת בשטח.
את זה אפשר לעשות בצורה מכוונת על כל אחד ואחד. אם אדם לא תופס ברעיון שהוא למעלה מחיי החברה, אתה יכול לקחת כל אדם ובצורה מכוונת למחוק אותו.
אורן: לכן זה הפחד הכי גדול שיש לאדם, שיביישו אותו.
כן.
אורן: אמרת שיש אפשרות לאדם להגדיר לעצמו מטרה, תפיסת עולם פרטית משלו, שתיתן לו חסינות, ואז למרות שהאנשים הסובבים אותו ינסו למחוק אותו ולבייש אותו, הוא כאילו הצליח לפתח הגנה, וזה לא חודר אליו. את זה לא הבנתי.
אלה אנשים מיוחדים, שקבעו לעצמם מטרה מאוד עליונה, כך שאפילו אם לא יבינו אותו, ואפילו שימחקו אותו הוא ממשיך.
אורן: לדוגמא, איזה מטרה?
זה יכול להיות מדען מיוחד, מלחין מיוחד, צייר מיוחד, היו כאלה בהיסטוריה.
אורן: היו פילוסופים כאלה פעם בהיסטוריה.
יכול להיות. או שהוא רוצה ללכת על תפקיד מיוחד.
אורן: כמו מה?
גם אני עשיתי כך, החלטתי שאני לא תלוי בחברה כשאני הולך להפיץ את השיטה הזאת, במה שאני עוסק. ואז מה שידברו עליי לא פוגע בי, אני רק שומע, כדי להתאים את עצמי לחברה במקום העבודה שלי, איפה שאני רוצה שהחברה בכל זאת תראה זאת, תוכל להכיר ולהבין את זה, אבל זה לא שאני תלוי בחברה, אלא יש לי משהו משלי, אני לגמרי מבודד את עצמי מהחברה. משפט המפתח הפשוט שלי הוא שאני עושה מה שאני מסוגל, וזה אני.
זאת אומרת, אני מגן על עצמי בצורה כזאת שזה אני וזו המטרה שלי, וכך אני עובד ועושה, ואני מחזיק בכך שזו דרכי בעולם, וזהו. וודאי שאתם יכולים להעביר את כל הביקורת, אבל אני כל כך מחזיק במטרה, הייתי צריך להיות כל כך קשור אליה, כך ששום דבר שיקום לא ינתק אותי ממנה, ואני נמצא כמה דרגות מעל הביקורת של החברה.
אורן: נחזור למושג של הביטחון העצמי. יש פה שתי אפשרויות לקבל ביטחון עצמי. אפשרות ראשונה היא שאתה נמצא בחברה שמשדרת לך תמיכה ואהדה, משהו חיובי, גלים חיוביים, ומתייחסת אליך בטוב, ואז אתה מרגיש בטוח, מרגיש שיש לך ביטחון.
אבל אתה חייב לשחק לפי כללי החברה.
אורן: כן. אפשרות שניה, היא בלי קשר לאיזה יחס החברה מקרינה אלייך.
ואז אתה גם לא צריך להתחשב בה.
אורן: כן. אתה בעצמך כל כך מחזק את אמונתך בדרכך, "אני עושה מה שאני מסוגל, וזה אני, זו המטרה שלי, וזו דרכי בעולם", ובעצם במילים אחרות, אני לא מחשיב את מה שתאמרו לי, וזה נותן לי ביטחון עצמי, מעצמי.
אבל זה לא מעצמי.
אורן: הכוח בא מבפנים, ממך.
לא.
אורן: אלא?
מהמטרה הנעלה שלך.
אורן: ממה שהגדרת לעצמך כמטרה נעלה?
כן.
אורן: נתת לי כמה דוגמאות, אחד הגדיר לעצמו שהוא רוצה להיות הצייר הכי טוב בעולם, השני במשהו אישי אחר. לא חשוב לי מה הוא הגדיר לעצמו. החוסן הפנימי שנותן לו את הביטחון העצמי, זה שהוא הגדיר לעצמו מטרה שבעיניו היא יותר גדולה מהכול, וגם ממה שיאמרו, ויש לו מבפנים את הביטחון העצמי שלו.
כשהתחלת לצייר את האפשרות השנייה, שבה אדם יכול לשמור על עצמו בעצם מהקרנה שלילית ומבושה, מזה שימחקו את האני שלו, את החיים שלו, ואת המטרות שלו, אמרת שזה לאנשים מיוחדים. האם זה משהו שאדם יכול לפתח בתוכו? אדם יכול לפתח בתוכו כזו אמונה בצדקת דרכו, שהוא יהיה חסין מפני בושה והשפלה?
אם המטרה שהוא בחר היא כל כך גדולה שהיא יכולה להיות למעלה מכל חברה, מכל העולם הזה בעצם.
אורן: אני לא שואל על המטרה, נתת לי דוגמה שאדם רוצה להיות מלחין דגול, היו כאלה שאמרו שהם רוצים להיות מלחינים דגולים, הקדישו את כל חייהם לכך, ויכול להיות שזכו לפידבקים שליליים מהחברה, וזה לא שבר את רוחם, והם הלכו על כך, והצליחו, והם המלחינים הגדולים בהיסטוריה.
טל: הרבה פעמים הם מקבלים אישור רק אחרי מותם.
הם לא הצליחו.
אורן: לא הצליחו.
בחייהם הם לא הצליחו.
טל: רק אחר כך.
אורן: אחרי מותם. זו גם תופעה, שאחרי מותו אדם נהיה מוערך.
תיקח לדוגמא את מודליאני. אדם שחי ברעב, בחוסר פרוסת לחם, והיום אם אתה מוכר תמונה אחת שלו, זה מספיק לך כדי לבנות ארמון ולחיות כמו מלך כל החיים.
אורן: יופי, זו דוגמה קלאסית.
כן.
אורן: זאת אומרת שבחייו החברה לא העריכה אותו, ואחרי מותו כן. עכשיו נדבר רק על חייו, כי לא הוא מעניין אותי, אלא מעניין אותי אני וחיי, אני רוצה ללמוד מזה משהו.
אז בוא ניקח דוגמה, נניח שאני אותו צייר ואני רוצה להגדיר לעצמי מטרה, אני רוצה להיות הצייר הכי גדול בעולם.
אם אתה אומר "הכי גדול" אתה משווה את עצמך לאחרים, לכן זו לא הגדרה נכונה.
אורן: אז מה כן?
אני רוצה לבטא את עצמי, ולא כלפי העולם בכלל. זו נקודה מאוד חשובה, אני לא תלוי בחברה, ואני לא קובע את היחס שלי כלפיהם, הכי גדול או הכי קטן, או כזה או כזה במיוחד, אלא אני לוקח את המטרה, וגם אני וגם המטרה לא קשורים לעולם, לדעת החברה.
זאת אומרת, אני נעול על המטרה. ואם החברה נמצאת אז נמצאת, ואם היא לא נמצאת אז לא נמצאת. ובכלל, אם היא אומרת משהו או לא אומרת, זה למטה או בצד, אני לא מתחשב. זה לא שייך לכל העבודה שלי, לכל השגת המטרה שלי, הם לא יכולים להעביר עליי ביקורת, ממש כלום.
טל: זה טוב אולי לאדם שהעבודה שלו מבודדת, כמו צייר, הוא יכול לעבוד לבד, הוא סוגר את עצמו.
למה זה לא יכול להיות לכל אחד ואחד?
טל: כי הרבה אנשים שאני מכירה זה לא כך אצלם.
לא שאת מכירה, אני שואל למה זה לא יכול להיות? אני לא מדבר על המצב הנוכחי, אלא למה זה לא יכול להיות כך בחיים, לכל אדם פשוט?
טל: אני חושבת שלא לכל אחד יש תעצומות נפש להתמיד ולחזק את עצמו, אלא האדם מאוד מושפע ממה שאומרים לו, ואולי הוא מאוד רגיש וזה מקשה עליו להמשיך ולהאמין בצדקת דרכו.
למשל אני יועצת ארגונית, ואני מאמינה שיש לי משהו טוב להביא לאנשים בארגון, אבל מנהלי הארגון לא חושבים שמה שלי יש לתת זה חשוב, והם לא רוצים להעסיק אותי וכולי, וכך עוד ארגון ועוד ארגון, עד שלבסוף יכול להיות שאני אתחיל לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר, ואז אולי אאבד את הביטחון בדרך שלי.
לעומת זאת מישהו אחר ינסה שוב ושוב עד שהוא באמת יצליח, ואז כולם יגידו "נכון, הוא צדק". זאת אומרת, זה מאוד תלוי באמונה של האדם ובהתמדה שלו. מאיפה האדם לוקח את כוחות הנפש?
מהמטרה. או שהוא צריך חברה, מיוחדת כזאת, שהיא תבודד את עצמה מסך כל האנושות, ועל ידי החברה הזאת הוא יקבל הערכה, הוא יקבל מקום מיוחד, הוא יקבל כוחות מיוחדים. החברה הזאת תהיה בעיניו חשובה יותר מכל האנושות, ואז יש לו מיני אנושות שזאת החברה שלו, ומטרה, ועל ידם הוא מתקדם.
טל: זה בהנחה שיש לי איזו חברה שהיא כן מאמינה בי ומחזקת אותי.
ודאי, זה הרבה יותר קל. אבל אפילו אם לא, זה כמו אותו צייר או עוד מישהו. היו כאלה דוגמאות.
טל: זה צריך להיות אדם מאוד חזק, כי זה לא פשוט לעמוד מול דעת החברה.
נכון, זה ליחידים, ליחידי סגולה. אבל אנחנו נמצאים במצב שהדרישה לביטחון, הדרישה לבטל את הפחד מפגיעה, מבושה, מכל הרגשות השליליים היא כל כך חזקה באדם, שזה רק מראה לנו שהיכולת הזאת להתעלות יכולה להיות בכל אחד ואחד.
טל: למה? לא הבנתי.
כי אנחנו רואים את זה מהדברים השליליים שכל אחד מרגיש. אם אנחנו מגלים את זה, סימן שאנחנו כן יכולים להתגבר על זה, שאנחנו יכולים לבנות סביבה כזאת שאדם ירגיש בה מספיק ביטחון כדי לא להיות פגוע מהחברה החיצונית.
וכך על ידי חברות קטנות כאלה אנחנו נרגיע את בני האדם ונביא אותם למצב שהם ירגישו טוב, הם ירגישו שיש בשביל מה להתפתח ולאן להתפתח בחברה כזאת שנותנת תמיכה, עידוד. וכך אנחנו יכולים להגיע עד למצב שכל העולם יהיה כך.
טל: זה עיקרון מעניין, שאם אני מגלה איזושהי בעיה סימן שיש לזה פיתרון.
זה ברור. לא שמים מכשול לפני עיוור.
אורן: זאת אומרת, אם מתגלה איזשהו קושי, סימן שאפשר לפתור אותו.
כן.
אורן: עד כה דיברנו על חברה של אנשים בוגרים. קודם גם נתתי דוגמה על בני נוער בפייסבוק ועל בושה, על כך שיש היום תופעה של התאבדות בגלל שמביישים אדם.
נלך עוד צעד קדימה, נאמר שאני ילד צעיר. אני לא יודע באיזה גיל ילדים מתחילים להיות מודעים לעצמם, אבל נניח שאני כבר בגיל שאני מתחיל להיות מודע לעצמי ואני מתחיל לשים לב שבאינטראקציות שלי עם החברים סביבי, בגן, בבית ספר, תלוי באיזה גיל אני, יש פעמים שבהן אני מתבייש, מופיע הרגש הזה של הבושה.
אם אני בא אליך ואומר, סבא יקר, המבין בהכל, קרה לי משהו שבייש אותי מאוד, החברים ביישו אותי. מה תוכל לייעץ לי שייתן לי כוח פנימי לא להיפגע כל כך מכל מיני אינטראקציות סביבי, מהיחס של האחרים אלי? כי אם הם היו מביישים אותי בדברים שהם באמת לא טובים אצלי, ועל ידי הפידבק השלילי הם היו משפרים אותי, אז ניחא. בטח אתה כסבא היית אומר, בסך הכל לא היה לך נעים, אבל הרווחת. אבל לפעמים מביישים אותי בסתם דברים, או בדברים שאני לא יכול לשנות, נניח יש לי איזה פגם מולד וצוחקים עלי, אני שמן, אני רזה, אני קטן, אני גמד, אני הילד הכי קטן בכיתה, כל מיני דברים שאין לי מה לעשות איתם. הם מביישים אותי ואני כל כך מבויש כמו שאמרת קודם, שאני מחוק, אני מרגיש שאין לי מקום, שלא רואים אותי, לא סופרים אותי. ואני בא אליך ואומר לך, תן לי איזושהי עצה, איזושהי הכְוונה איך אני יכול להיות פחות מושפע מההקרנות השליליות האלה. מה היית אומר לי? השאלה היא, איך פחות להתרגש כשמביישים אותי בדברים שאין לי שום אפשרות לשנות אותם?
לכן אמרתי לך שכאשר אני לקחתי מטרה וקבעתי את דרכי, המשפט שהוביל אותי קדימה היה שזה אני, וכך אני עושה, ובינתיים אני לא יכול לעשות יותר טוב. אני אשתדל ודאי, כי המטרה מחייבת אותי, אבל כל אחד רשאי לעשות מה שהוא עושה, כל אחד באשר הוא שם.
זאת אומרת, אני בחרתי לעצמי עסק שבו אני לא נמצא בתחרות. אני עובד, וכל הרווח שאני מרוויח הוא רווח שלי, וכל ההפסד הוא הפסד שלי, ואני לא תלוי בזה באף אחד. כאילו שאין יותר אנשים בעולם שעוסקים באותו דבר. ולכן מבחינת העיסוק שלי אף אחד לא יכול לבוא אלי בטענה, אתה עושה טוב, אתה עושה רע, אתה עושה כך או אתה עושה כך. זה אני עושה וכמה שאני מסוגל, ולפי ההשקעה השכר.
אורן: באיזה גיל בחיים החלטת כך לעצמך, לקחת לעצמך כזה כיוון?
בסביבות גיל עשרים. אבל התחושה הזאת הייתה גם קודם, רק היא לא הייתה מבוררת.
אורן: אז אני רוצה להקדים את הגיל, אני רוצה לעבור לגיל צעיר יותר. לצורך העניין, נניח שאנחנו במשחק תפקידים ואתה סבא שלי, ואתה מספר לי על ההחלטות שלך. קל לי להיכנס לסיטואציה הזאת כי גדלתי ליד סבא שלי והוא היה מספר לי סיפורים מצעירותו כמו שאתה מספר עכשיו, ואני גדלתי לאור הסיפורים שלו ורכשתי ממנו הרבה חכמת חיים. אז עכשיו אתה נניח הסבא שלי ואתה מספר לי שאתה אמרת לעצמך, "זה אני" וכל הדברים האלה, ואני מאוד מזדהה עם זה ורוצה שגם לי תהיה כזאת יכולת. אני עוד ילד צעיר בתחילת חיי, והשאלה שלי, איך גם אני אוכל בחיים שלי לשחזר את ההצלחה שלך, להגיע למקום שאני אומר "זה אני וזו המטרה שלי". נשמע שזה חוסן פנימי גדול, ואני רוצה לפתח אותו. אז תן לי עצה איך כבר מגיל צעיר אני מפתח אותו, ולא רק בשנות העשרים לחיי.
אני הקפתי את עצמי בספרים ובאנשים שפחות או יותר הייתה להם מטרה בחיים. אולי לא בדיוק המטרה שלי, אבל גם המטרה שלהם היתה לדעת מה מהות החיים, מה החיים, מה סוד החיים בצורה של מדע וכל מיני דברים כאלה. נמשכתי יחד איתם לזה, והרגשתי מהם גם עידוד, בחיפוש, בספרים, במחשבות, בהרצאות ששמעתי, בכל מיני דברים. ועל ידי זה בחרתי בכל פעם ליד מי להיות, תחת מי להיות, תחת אילו מורים, ובאיזה מקצוע, בפילוסופיה, בביוקיברנטיקה שזה המקצוע שלי, בכל מיני דברים. ובצורה כזאת כל הזמן שמרתי על עצמי.
אורן: אז העצה היא שאתה חייב לחזק את עצמך.
אתה חייב חברה קטנה.
אורן: זאת אומרת, כנגד הדעה הכללית הרווחת שהיא יכולה להשפיל אותך ולזלזל בך ולבייש אותך, אתה חייב לחזק את עצמך באנשים נוספים שאתה מעריך את דעתם ושהם חושבים כמוך.
לפחות שהפרדיגמה שלהם היא כזאת.
אורן: וזה יחזק אותי.
כן.
אורן: למה אם אני אמצא לי עוד אחד, שניים, שלושה אנשים שחושבים כמוני, זה ייתן לי את אותו חוסן כלפי שאר החברים שאולי יביישו אותי ויזלזלו במה שאני עושה? למה אם מצאתי עוד מישהו ואני כבר לא לבד, זה מחסן אותי כנגד הדעה הכללית?
כי כאן ביניכם יש הסכמה חברתית קטנה, אבל היא יכולה להיות מאוד עוצמתית כי אתם מיוחדים. אתה חייב בכל זאת להילחם כלפי הסביבה הגדולה, כלפי העולם הגדול. כי למה אתה לא הולך לא על כסף, לא על כבוד, לא על שליטה ולא על כל מיני הצלחות חומריות אחרות, אלא אתה בוחר דווקא מדע טהור או ציור.
טל: גם אותו צייר או מדען גדול לפעמים יכול להיפגע או לחוש בושה מדברים רגשיים יותר.
אז הוא עדיין לא עיצב את עצמו נכון. כי זה לא יכול להיות, אם אני עוסק במשהו שייחודי לי, אסור לי להיות תחת השפעה של מישהו אם אני לא בוחר את זה.
טל: אבל נאמר שאותו צייר יוצא עם מישהי, והיא דוחה אותו, ועכשיו הוא מרגיש מזה בושה וכואב לו. איך זה קשור למקצוע שלו עכשיו?
יכול להיות שהוא יצייר יפה יותר. קרו כאלה דברים בעולם.
טל: זאת אומרת, הוא יודע להשתמש בפגיעה באגו שלו ולנתב אותה נכון.
מה פירוש שהיא דוחה אותו? דוחה אותו זה בדרגת חי, זה בדרגת בהמה. אני מדבר על כך שנניח לא מסכימים עמו בסטייל שלו.
טל: בביטוי העצמי שלו.
כן, בביטוי העצמי. זה כבר משהו אחר, הוא לא יכול. אם ניקח לדוגמה את האימפרסיוניסטים או את "הריבוע השחור" של מלביץ', מי היה מבין, מי היה מרגיש?
אתה מכיר את זה?
אורן: לא.
יש לך חתיכת בד לבנה, ובא אדם ומצייר על זה קובייה שחורה, ואיך הוא קורא לזה?
אורן: איך?
"שמש".
אורן: ואז אתה צריך לשבת שבועיים ולהבין למה הוא קרא לזה "שמש".
אבל היום, הקובייה הזו השחורה, אתה יודע כמה היא שווה? ואף אחד לא יכול לחזור עליה ולעשות אותו הדבר.
אורן: אתה יודע, זה דווקא סיפור יפה, שלוקח אותי לדבר שרציתי לשאול. מה לגבי עודף ביטחון עצמי? עד עכשיו דיברנו על חוסר ביטחון, שאני מפחד, משפילים אותי ומבזים אותי ומוחקים אבל בוא נלך לקצה השני. יש תופעות של עודף ביטחון עצמי. מה דעתך עליו?
זו טיפשות.
אורן: טיפשות?
כן.
אורן: למה טיפשות?
קודם כל זה לא יכול להיות לאדם, אלא אם יש לו פגם בבירור הנסיבות הסביבתיות, וזה יכול להביא אותו לבעיות מאוד גדולות, שהוא לא מזהה את הדברים המסוכנים, וכך יביא את עצמו למצב שהוא יכול להיפגע מאוד. זה כמו שיש ביטחון מופרז לילדים, כי הם לא יודעים.
זאת אומרת, אדם חייב להיות בחוסר ביטחון, כדי שזה ישמור עליו. אנחנו לא מדברים על דרגות הדומם, הצומח והחי. בדרגת המדבר יש לנו חוסר ביטחון אחר, שם אנחנו יכולים לסדר את הסביבה שגם הדבר הזה לא יהיה מופרז, אבל חייב להיות חוסר ביטחון.
אני חייב כל הזמן להיות במה שנקרא אצלנו קו שמאל, בביקורת עצמית. אבל חוסר הביטחון שלי שם, צריך להיות אחר. עד כמה אני נותן לחברה, עד כמה אני נמצא יחד איתם, עד כמה אני מועיל. צריכה להיות הרגשה כזו של חוסר ביטחון במעשיי.
טל: ואיך מגיעים למצב שחוסר הביטחון הזה לא משתלט על האדם? זה מה ששמענו בעיקר. מצבים של חוסר ביטחון, "כי אנחנו לא יודעים, כי אנחנו לא בטוחים שמה שאנחנו עושים זה נכון, שמה שאני עושה עכשיו זה באמת טוב".
זה טוב שאנחנו נמצאים בחוסר ביטחון כזה, שאני לא יודע ולא מספיק וכן הלאה. זה עוזר לי להתקדם.
טל: אבל לפעמים אנשים מגיעים למצב שזה משתק אותם. ואז הם לא מנסים, הם לא פועלים, כי הם פוחדים לטעות.
כן. זה צריך להיות מאוזן.
טל: זו השאלה. כי אנשים ששוחחנו איתם, החשש שלהם היה, שכל החיים יעברו עליהם, והם לא יממשו את עצמם. כי הם כל הזמן בפחד, "אולי אני אעשה טעות, אולי אני לא עושה נכון, מה יגידו, מה יחשבו". והפחדים האלה כאילו מונעים מאדם לממש את עצמו. אפילו אם יש לו משהו טוב לתת, אבל הוא לא עושה את זה כי הוא פוחד.
כאן את מדברת על פחד להיפגע.
טל: כן.
וחוסר הביטחון שאני אומר, זה חוסר ביטחון חיובי, חיוני. כאן אני נמצא בחוסר ביטחון וזה מקדם אותי.
טל: מה נותן לך את האומץ בכל זאת לנסות, גם אם אתה לא בטוח שמה שאתה עושה זה נכון?
אני לא בטוח שאני עושה נכון. אבל אני עושה את זה כבחירה הכרחית שלי לעת עתה.
טל: כי אתה חייב לפעול ואתה עושה הכי טוב שאתה מבין.
כן.
אורן: מה דעתך על תכונת הגאווה שיש לאנשים? לחלק יש גאווה מאוד מפותחת.
כל התכונות שאתם מדברים, ממינוס עד אפס ולפלוס, כמו מדחום. זה תלוי איך אנחנו משתמשים בכל תכונה ותכונה. בצורה שלילית או חיובית.
אורן: מה פירוש, נניח בעניין הגאווה?
בעניין הגאווה, יכול להיות שהוא סתם גאוותן והוא ריקן. הגאווה שלו לא מאוזנת עם היכולות שלו, עם התרומה שלו. זאת אומרת, במה אתה מתגאה? האם באמת אתה מיוחד, השגת משהו, באיזה ערכים אתה מתגאה שאתה נמצא בהם, או סתם שאתה קיים בעולם ויש לך זנב יותר ארוך משלי, במה?
זה צריך להיות משהו מיוחד, כי אנחנו לא מדברים על סתם אנשים שמסתובבים ברחוב ומתגאים, כי אז זה מגיע מהריקנות שבהם. וזה כבר משהו אחר, אין לי כנגד זה מה להגיד, זו גאווה טיפשית, שיש לכל אחד ואחד.
אבל אם אנחנו מדברים על גאווה אמתית שיכולה לקדם את האדם, אז הוא מתגאה שיש לו מטרה מיוחדת, שיש לו קו מיוחד בחיים.
אורן: הוא מתגאה בפני אחרים? בפני עצמו, בפני מי? מה זה גאווה?
הגאווה אז עוזרת לו להחזיק בדרך.
אורן: בדרך למטרה שהוא קבע לעצמו?
להיות שמור מהאחרים, מהשפעת הזולת. אני מעלה את עצמי למעלה כלפי האחרים בגאווה שלי, ומסתכל עליהם למטה. אני צריך לזה.
אורן: כדי שזה ייתן לך אמונה בצדקת דרכך, כמו שדיברנו קודם?
כדי לחזק את עצמי.
אורן: כנגד השפעות שליליות?
לא להיות מושפע מכל הכלבים האלה שצופים בי.
אורן: אמרת שלכל דבר יש סקאלה ממינוס ועד פלוס ואפס באמצע.
כן.
אורן: אז מה זה שהאדם גאוותן בצורה שלילית? דיברת עכשיו על גאווה חיובית, שכדאי שתהיה לאדם שבוחר לעצמו מטרה בחיים, כדי לרומם את עצמו ולהרגיש גאווה בזה, שיש לו מטרה מסוימת והוא מאמין בה ו"הולך" עליה, ולא רוצה שום השפעות שליליות מהצד, שינסו לבייש אותו, לבזות אותו ויסיטו אותו מדרכו.
כן.
אורן: הבנתי שזה שימוש חיובי בגאווה, כי זה מקדם אותי.
כמו שכתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'"
אורן: מה זה "גאווה שלילית", זה בקצה השני?
מה אתה חושב?
אורן: לא יודע. אני רואה שיש לך הגדרות מיוחדות, אז לכן אני שואל. לי יש תפיסה משלי, אבל מה זה בעיניך גאווה שלילית?
"גאווה שלילית" זה שהאגו שלי דוחף אותי להתגאות, בזה שאני יותר אגואיסט מאחרים, בזה שאני יכול בכוח לקבוע את המעמד שלי יותר גבוה מאחרים. בזה שאני שומר על דרכי ועל צדקת הדרך. זאת אומרת, מעלה את עצמי כדי לשמור על הכיוון שלי, ואני לא מזיק לאף אחד. אלא פשוט, אני לא מושפע מהשפעות זרות שיכולות להפריע לי. זו גאווה שחייבת להיות לאדם, כמו הגאווה הלאומית נניח, או כל מיני דברים כאלה, שלא מזיקים לאחרים ומפתחים. נניח גאווה שמפתחת את האומה.
גאווה שלילית היא, שמתגאה כמו ילד מהחצר. בצעקות, בכוח וללא מוח, ללא מטרה, ללא הכוונה, מתחיל להתגאות לפני אחרים, נניח שהוא יותר חזק. ולשם איזו מטרה? סתם, ללא סיבה. זאת אומרת ללא מטרתיות, אלא לשלוט על האחרים.
אם אתה רוצה לשלוט על עצמך ולהתקדם למטרה שלך, אז הגאווה היא חיובית ואם אתה רוצה בגאווה שלך לשלוט על אחרים ולדכא אותם, אז זו גאווה שלילית.
טל: רציתי עוד פעם לברר על המקום הרגשי שבו אנחנו נמצאים, כשלפעמים חווים מצבים של בושה או של חוסר ביטחון.
מצאנו שיר ששרים אותו ילדים ויש לו כמה פסקאות, אקרא פסקה אחת שתיתן לנו דוגמה.
"אתמול בשכונה כדורגל שיחקו. ירדתי לשם בריצה, אבל כשכולם לקבוצות התחלקו, אותי אף אחד לא רצה. כמעט כמעט נפלתי עמוק לתוך בור של בושה, אבל רגע לפני שהתחלתי ליפול, הרגשתי פתאום הרגשה. ונזכרתי שבדיוק בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב. שאני שלם, לא חסר בי דבר, ככה זה טוב".
בכל אחד מאתנו יש ילד פנימי כזה, שהרבה פעמים כשלא רוצים אותו, כשהוא נפגע או שמעליבים אותו, הוא נכנס כמעט לבור כזה של בושה., כשאנחנו מרגישים את המצב הזה, הרגשות שלנו פועלים והם חזקים, כי אנחנו יודעים שאנחנו יצורים רגשיים. אז איך נמנעים מליפול לתוך הבור הזה ולא "לאכול" את עצמנו, ולא לשחזר מצבים בראש עוד פעם ועוד פעם. מהו גלגל ההצלה שיציל אותנו מליפול לכל מיני מצבים כאלה, של בושה של עלבון, של הרגשות שמתעוררים בנו?
אין סיכוי. השורות שקראת הן לא מציאותיות. לא יכול להיות שהחברה מזלזלת בו והוא פתאום מחזיק את עצמו. על ידי מה? אנחנו נמצאים במאזן כוחות, במערכת שהיא כולה כוחות. כוחות חיוביים ושליליים ואנחנו ביניהם. אז מאיפה הילד הזה מוצא את הכוח החיובי? מה מחזק אותו, מה מקור הכוח החיובי שלו?
טל: זאת השאלה.
מאיפה זה בא? זה סתם מישהו כתב, שהוא לא מבין את הפסיכולוגיה האלמנטארית.
טל: אז אם אנחנו רוצים לחזק ילד או אדם ולתת לו כלי, מה נגיד לו? מה ניתן לו כדי שיהיה לו משהו שיוכל לעזור לו?
רק סביבה יותר חזקה. יכול להיות שהיא תהיה יותר קטנה, יכול להיות שתהיה אחרת לגמרי אבל, רק סביבה אחרת.
טל: ששם כן אוהבים אותו?
כן, שם אוהבים ותומכים בו, שם הוא רצוי. לא יכול להיות אחרת, את רואה שכל העולם סובל.
טל: נכון.
וכולם מחפשים אהבה וחיבוק ותמיכה.
טל: אז מדברים על זה שאנחנו צריכים ללמוד לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו, כדי שאנחנו לא ניפגע.
זה עוד יותר גרוע.
טל: כן?
אם אני יותר אוהב את עצמי אז אני יותר ניפגע. ההפך הוא הנכון, צריכים להעלות אותו למצב שהוא יתעלה מעל הגאווה העצמית, מעל האהבה העצמית, מעל השנאה לזולת, מעל כל הדחפים האלה שנמצאים בסך הכל בתוך האגו.
זה כוחות האגו. ואנחנו שוב חוזרים לאגו. שאם האדם באיזושהי צורה ממית את האגו שלו, אז בזה הוא נעשה "אדם". כמו שדיברנו בשיחה הקודמת, הוא נעשה אדם שכביכול אין לו מקום, הוא חופשי הוא כמו האוויר.
טל: אבל זה הפחד הגדול שאמרת, שאם פוגעים בי אני מרגיש.
לא, זה לא הפחד הגדול. הוא לא יכול להיפגע מאף אחד, הוא חופשי באמת. לכן כתוב "למתים חופשי". שאם אדם ממית את האגו שלו, הוא באמת נעשה חופשי. הוא מרגיש כאילו נצחי וגם ששום דבר לא מזיק לו.
טל: קודם אמרנו, שאדם שהאגו שלו נפגע, הוא כאילו מרגיש שמחקו אותו, שאין לו מקום ואז מזה הוא סובל. עכשיו אתה אומר "אני בכוונה אמית את האגו שלי" זאת אומרת, אני באופן יזום אעשה את הדבר שאני הכי פוחד ממנו כביכול. כי פגיעה באגו זה כאילו מחקו אותי, כאילו אין לי מקום.
אז אני אמחק את עצמי.
טל: אז אני כאילו מקדים תרופה למכה, ואני בעצמי מחקתי את עצמי.
אבל על ידי מה אני עושה את זה? לא שאני לא קיים, אלא אני עובד על האגו שלי בצורה כזו, שאני רואה אותו כדבר שלילי. את הטבע שלי אני מתחיל לראות כשלילי, שהוא ממש מוריד אותי.
טל: הוא הופך אותי לפגיע.
התכונה הזו של הגאווה של השליטה וכן הלאה. האגו שלי מוריד אותי מטה, ואז אני קודם מתחיל להאריך אותו מטה, ומתחיל להעלות את האני שלי למעלה מהאגו. אני מתחיל לחלק את עצמי לשני חלקים, אני והאגו שלי. ואז כשאני נמצא למעלה מהאגו, אני לא מפחד מפגיעה בו. כי אני לא מזדהה עמו כבר ובזה אני ניצל מכל הבעיות של העולם, ושישטפו אותי במה שהם רוצים.
טל: זה קשור למה שאמרת קודם למצוא מטרה נעלה?
כן.
טל: איך מתחברים שני התהליכים האלה?
אם יש לי מטרה יותר גבוהה מהאגו שלי הרגיל, הגשמי, אז אני כבר נעול עליה ואני ניצול מכל הפגיעות. אתם רוצים לדבר לאגו שלי, בבקשה זה לא שייך לי.
טל: לא מלמדים אותנו איך לעשות.
הפסיכולוגים לא רוצים להגיע לבתי ספר וללמד, לכן הילדים שלנו סובלים.
טל: אני אשמח ללמד אפילו ילדים. אבל איך אתחיל, מה אני אלמד אותם כדי שהם יוכלו להתעלות קצת?
לדבר על זה. רק לדבר ביניהם בסביבה. שישבו בעיגול וידברו וכך הם יוכלו לאט לאט להרגיש שהם מדברים לא על עצמם, אלא מעבר לטבע שלהם. לא כל אחד על השני, אלא כל אחד על עצמו, או לא על עצמו, אלא אנחנו מציירים בנינו איזה דמות, ובואו נדבר עליה, מה יש לה, איזה בעיות, תשוקות, דחיות, נטיות.
מה היום אתם מלמדים על האדם, פיזיולוגיה?
טל: כן.
ובזמן האחרון גם מין.
טל: בבתי ספר.
אבל פסיכולוגיה פנימית אתם לא מלמדים. לכן הם יוצאים בצורה מעוותת מכל הלימוד.
אורן: לגבי הפסיכולוגיה הפנימית, אני חייב עוד לברר משהו. אמרת שאם אדם ממית את האגו שלו, אז הוא נהיה חופשי.
כן.
אורן: לא הבנתי.
זה נקרא חופשי.
אורן: מה אני צריך להמית בתוכי?
את האגו, כי האגו שלי כל הזמן עוצר אותי.
אורן: מה זה האגו הזה?
הרצון ליהנות מהחיים יותר מכולם ומעל לכולם, להיות בגאווה, בשליטה, בכל מעל האחרים. זה האגו, אגואיזם, שהוא הפוך לאלטרואיזם.
אורן: אלטרואיזם זה כשאתה רוצה להיות הכי נמוך מאחרים?
אגואיזם זה כאשר אני רוצה לקבל מכולם כמה שיותר וכאילו שהאחרים לא יהיו קיימים, אלא רק כדי לשרת אותי. והאלטרואיזם זה ההיפך, שאני מוכן לשרת לכולם ואני רואה שזה המצב הרצוי ביותר. גם את זה צריכים לברר, כי זה לא כמו שזה נשמע.
אורן: אז מה בדיוק צריכים להמית? אמרת שצריכים משהו להרוג.
לא צריך להרוג. אלא להגיע למצב שאתה לא רוצה להפריע לאחרים. בדיוק כמו שדיברנו, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".
אורן: ואז אף אחד לא יוכל לפגוע בי?
אם אתה מחזיק בזה, אף אחד לא יכול לפגוע בך.
אורן: זה שני כיוונים הפוכים. אתה אומר לי "אל תזיק לאף אחד אף אחד לא יוכל להזיק לך", למה? מה הקשר? כאילו מכרת לי פוליסת ביטוח שאני לא מבין איך היא עובדת.
זה "חפץ חסד". וזה קורה כשאתה מעלה את עצמך לדרגה שכל דבר שמגיע אליך אתה כאילו לא קולט את זה. אתה פנוי מזה, כי כל המחשבות שלך הן לא לעצמך, אלא איך לשמור את עצמך לא להזיק לאחרים.
אורן: זאת אומרת שיבוא אלי משהו רע ואני לא שם לב אליו?
אתה לא מרגיש את זה בכלל.
אורן: אז זה לא טוב.
אתה תרגיש את זה אבל, האגו שלך לא ירגיש.
אורן: בלבלת אותי טיפה, תסכם בבקשה.
הסיכום הוא, שאם הכוונות שלך לטובת הזולת, לפחות בדרגה שאתה נמצא באפס, ולא נמצא במינוס כמו מדחום, ולא בפלוס. ואם אתה מתייחס לזולת כל הזמן כך שאתה לא רוצה להזיק לאף אחד, ולתת לכולם חופש בנוכחותך, שכולם ירגישו אותך כמשהו מאוד מאוד לא לוחץ, לא דורש כלום, בזה אתה מגיע למצב שאתה לא יכול להיפגע מהם.
אורן: למה?
כי אתה רוצה רק שהם ירגישו טוב. אפילו שהם לוחצים עליך בכל מיני דברים רעים, אתה מגלה את עצמך כטוב להם, כלא מפריע להם.
אורן: למה אני לא אפגע, הם פוגעים בי.
אבל אתה עובד על זה כדי להיות ביניהם כאילו אתה לא קיים. חופשי. אני רואה שאנחנו צריכים עוד לברר את זה. תחשוב על זה.
אורן: נחשוב פה ביחד כולנו.
זו תחילת ההצלחה הרוחנית הגדולה. כי אז אתה באמת מתעלה מעל האגו שלך, זה כבר התעלות מעל הטבע.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה טל. יש לנו שיעורי בית, כולנו נחשוב, למה אם אנחנו נחשוב על זה שאנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, אף אחד גם לא יפגע בנו. "חיים חדשים" כל טוב ולהתראות.
