חיים חדשים - תוכנית 373 - אמהות בעולם המקושר

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו ב"חיים חדשים", סידרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום.

אורן: שלום טל מנדלבאום.

טל: שלום.

אורן: אנחנו רוצים היום ב"חיים חדשים" ללמוד כמה דברים על החיים שיוכלו לשמש אותנו לבנות מערכות יחסים טובות יותר בינינו.

טל: בתכניות האחרונות אנחנו מבררים מהי הנשיות האמיתית, נשיות שהיא כוח מחבר. נשיות שרוצה להניע את החברה למקום מקושר ומחובר יותר ובטוח יותר. ודיברנו על השינויים שאישה עוברת כדי להגיע לזה. אחד הדברים שדיברנו, זה שאימהות היא מאוד מאוד חשובה, כי היא מעצבת, היא מפתחת בנו את הגישה והיכולת לדאוג ולטפל באחרים. ומה שאנחנו יודעים לגבי המהלך של כניסה לאימהות, שזה מעבר מאוד מאוד משמעותי בחיים של האישה. אפילו דיברת על כך, שזה מעין תהליך שבו היא מולידה את עצמה מחדש. בתרבויות העתיקות היו טקסים שבהם חוגגים את הדבר הזה, כל הנשים של השבט היו מתכנסות וחוגגות ביחד את התהליך שהאישה עברה. היום אנחנו פחות ופחות מתכוננים לזה, למרות שזה מהלך פסיכולוגי מאוד גדול בחיים. הרבה פעמים, מכיוון שאין לזה הכנה, אז הנשים מוצאות את עצמן במציאות חדשה לגמרי כשהן לא מוכנות, הרבה פעמים יש דיכאון אחרי לידה, והנשים מאוד מטולטלות מהשינוי המאוד גדול שקרה להן בחיים.

היינו רוצים לדבר על המעבר הזה הגדול שקורה בחייה של אישה שהופכת להיות אימא. מה משתנה בה, על מה היא צריכה לוותר, ומהו הדבר החדש שקורה בה שהיא צריכה להתכונן אליו ולדעת שהוא הולך לקרות?

אישה שהופכת להיות אימא, עוברת מדרגת האדם למשהו שזה כבר כניסה לדרגת המערכת. ואם קודם היא הייתה מרגישה את עצמה בודדה, אינדיבידואליסטית, לא קשורה לשום דבר, או קשורה לבית שלה, לאימא ולאבא שלה או למשהו אחר, אפילו לבעלה כשהיא נשואה, אז ברגע שהיא מולידה היא מרגישה את עצמה תלויה, מקושרת, והייתי אומר שבויה למישהו שנמצא עכשיו מחוצה לה, שמחייב אותה, שקושר אותה, שתופס אותה, כובש אותה כך, שאין לה שום דבר בכל העולם חוץ מלדאוג לו.

   לפעמים אני מטייל בפארק, ומסתכל על האמהות שיושבות עם העגלות ומדברות ביניהן, ואני רואה שבזמן שהאימא מדברת, היא כל הזמן מסתכלת על התינוק, אולי לא טוב לו ואולי יש משהו להוסיף, אולי משהו לעשות, וכך כל הזמן ללא הפסקה. זה הדחף שלה, התינוק לא כל כך דורש את זה, אבל היא נדרשת מתוך הטבע שלה לטפל בו כל הזמן, משהו לעשות, בכל רגע ורגע להטיב במשהו, אולי כך, אולי כך.

תארי לעצמך אם היינו צריכים להעמיד ליד כל אימא שוטר שהיה מפקח עליה שלא תעזוב את התינוק. האם היינו מסוגלים את זה לעשות? לא. זאת אומרת, שהכוח הטבעי הזה שנמצא בה ומתעורר דווקא לאחר הלידה, הוא הכוח הגדול ביותר, כי הוא כוח שממשיך את החיים. אין כוח תלותי שמפתח תלות, שמפתח אהבה, שמפתח קשר, דאגה וכולי, כמו שיש באימא כלפי התינוק. אמנם אחר כך זה לאט לאט יורד ומקבל צורות אחרות, היא יכולה להוליד עוד וכבר היא צריכה להתחלק בתשומת הלב גם לזה או לזה וכולי, אבל מכל הרצונות של האדם שבמין האנושי, התלות והדאגה של האימא לתינוק היא מעל כולם בהרבה מדרגות. יש עוד נטיות ורצונות לאוכל, למין, משפחה, עושר, מושכלות  וכולי, אבל הרצון הזה, לטפל בתינוק שלי ולהיות מקושרת אליו, זה רצון שעומד לפני כל הרצונות האלו.

ולמה אני מדגיש את זה כל כך, כי כדי להביא את האנושות לצורת ההרמוניה עם הטבע, שבזה תלויה כל ההתקדמות היפה שלנו לעתיד היפה של כל האנושות, אנחנו צריכים להשתמש בכוח הזה. כי הוא טבעי, אנחנו לא צריכים לחפש כאן משהו מלאכותי. אנחנו צריכים רק דבר אחד, לקחת אמהות, להשיב אותן עם התינוקות לידן, ולהסביר להן בצורה פשוטה, משכנעת שמה שאנחנו ממליצים לעולם, זה הדבר הטוב ביותר, היחיד שיכול להבטיח לתינוקות שלהן עתיד יפה, בטוח ובריא, ואז אנחנו לא צריכים יותר כלום.

אורן: מה ממליצים?

אנחנו ממליצים לבנות מערכת קשר בין כולם. כמו שכתוב בתכנית שלנו, "העולם המקושר". נניח, "אימהות בעולם המקושר". ולא "נשים בעולם המקושר" או "נשיות", אלא "אימהות". כי נשיות זה משהו מעורפל, ויכולים לפעמים להגיד על גבר שיש בו נשיות מסוימת. וכאן אני מדבר על הכוח הזה הטבעי, הגדול, הנורא, שהוא יכול להיות ממש אכזרי כלפי אחרים, כשמישהו קם על התינוק שלה או משהו דומה. זה ברור.

ואנחנו צריכים להשתמש בזה, כי בזה אנחנו לא משקרים, אנחנו לא הולכים לרמות אותה, ולא רוצים לנצל אותה למשהו שהוא טוב לנו, אלא רוצים להסביר לה, לטובתה ולטובת התינוק, מה אנחנו כולנו יחד צריכים להכין, כדי שהתינוק הזה יקבל עולם יפה, טוב, שיהיה מתאים לאותו עולם, והוא יתקדם בו בצורה שהאימא הייתה חולמת בשבילו.

לכן העבודה עם האימהות, היא עבודה שצריכה להיות מבורכת ביותר. אנחנו לא צריכים כאן לשכנע לכלום, רק הסבר איזה עולם הוא הכי טוב לתינוק שלה ואיזה סביבה. וכמו שהיא דואגת לאיזה גן ילדים הוא ילך, לאיזה בית ספר הוא ילך, מה יהיה לו שם, כך אנחנו צריכים להראות לה איזה סביבה אנחנו עכשיו צריכים להכין, כדי שהתינוק שלה ייכנס לסביבה טובה.

טל: רציתי לשאול על המעבר שאישה עוברת מלהיות אישה ללהיות אימא. בפסיכולוגיה  אומרים שחשוב לעבור איזשהו תהליך הכנה פנימי עם עצמי לקראת הדבר החדש.

אני זוכר שכאשר אני למדתי באוניברסיטה בשנה השנייה, עברנו קורסים של אנטומיה, פסיכולוגיה ופיזיולוגיה, אצל פרופסור סלוויץ' שהיה ידוע מאוד, והוא היה לוקח אותנו לחדר יולדות ולכל מיני מקומות אחרים, שם היינו עושים עבודות. אני עשיתי אז מכשיר מיוחד, כדי לדעת בדיוק מתי צריכים לקחת אישה לחדר הלידה. כי בלנינגרד, בסן פטרבורג היו ארבע מאות נשים בתור ללידה ולא ידעו את מי להכניס קודם. שם גיליתי שעושים שיחות הכנה עם היולדות לפני הלידה.

אורן: היום הולכים לקורסים חודשים לפעמים.

מדובר לפני חמישים שנה כמעט.

טל: דיברת על זה שאישה ממש נולדת מחדש בתהליך הזה. אז איזה מין הכנה פנימית היא צריכה לעשות לקראת שינוי כזה גדול בחיים שלה?

אני חושב שאישה שנמצאת בתהליך ההיריון לפני הלידה, לא כדאי לדבר איתה יותר מדי על העולם האינטגרלי, המקושר, זה לא ברקע שלה.

אורן: זה לא מעניין בכלל אף אחת בשלב ההיריון. היא דואגת רק לה, לבריאות.

לְמה שיש לה בפנים, זה הכל.

אורן: בדיוק. אבל היא הולכת להוליד את עצמה בסטאטוס חדש, כמו שאמרת, היא עוברת מאדם לדרגת מערכת. איזה הכנה פנימית היא צריכה לעבור, כדי למצוא את עצמה במקום החדש שעוד מעט היא תגיע אליו, אם היא רוצה או לא, ולעבור אותו חלק וטוב ולא להיכנס לדיכאון אחרי לידה, או שנאה לייצור הזה שעכשיו משעבד אותה?

את זה אני חושב שאנחנו עושים. אין משהו להסביר לה מהחינוך האינטגרלי, על העולם המקושר.

אורן: על איזה עולם אתה מדבר, היא עכשיו עם עצמה.

לכן אני אומר שעל זה הפסיכולוגיה הרגילה עונה.

אורן: את מרגישה שיש מענה טוב?

טל: בעיקר המענה הוא איך לעבור שינוי, ולחשוב איך בעבר עברתי שינויים בהצלחה וגם את השינוי הזה אעבור.

בימי קדם בחברה הפרימיטיבית, האישה הזאת הייתה רואה עשר או עשרים או אפילו שלושים פעם איך זה קרה לנשים אחרות, מהרגע שהייתה ילדה וגדלה לנערה וגם נכנסה להיריון ועכשיו כשהיא עומדת ללדת. אז כל הדברים האלה בשבילה היו דברים טבעיים. וגם אחרי הלידה איך מטפלים בתינוק, מה עושים איתו, איך מנקים אותו, איך מאכילים אותו, הכל ברור. 

טל: איך לא לפחד מהתהליך הזה שעומד לקרות?

לכן הדבר הטבעי ביותר הוא, אם אנחנו נעביר אותן הנשים שנכנסו להיריון, בשיחות, בתהליך, שהן יראו איך מטפלים במי שכבר נולד. בנוסף לכך, יש הרבה תרגילים ושיחות רגילות לאישה בהיריון. אבל אנחנו צריכים לעשות הדגמה למשהו שהיה לאותה אישה פעם, לפני עשרים אלף שנה, היא הייתה רואה את זה מגיל הילדות, ואז בשבילה זה לא היה שום דבר מיוחד. היא הייתה מבינה שגם היא עכשיו נכנסת להיריון, מהגבר שלה, שחיתנו אותה איתו באיזו צורה, ואז היא מולידה, ואז היא מתקדמת.

טל: וזה אולי הקושי, כי לאישה מודרנית יש הרבה דברים שהיא מוותרת עליהם, כביכול, כדי להיכנס לתהליך הזה. זה מפחיד אותה.

אז היא צריכה להיכנס ולהיות בין נשים אחרות שגם נמצאות בזה. וצריכה להיות כאן הדרכה פסיכולוגית, שהן הולכות למשהו גדול וחדש ושזה הדבר הטבעי ביותר. צריכים לקחת אותן לפני כן לבתי יולדות, לתינוקיות וכולי, ולהסביר להן את כל המערכת, לראות סרטים, איך שזה היה פעם בהיסטוריה, שהן יראו את הדברים הטבעיים האלה, זו התשתית של הבריאה, זה הרי הדבר שבלעדיו אנחנו לא יכולים להתקיים. אם נעשה כך בלי להוליד, מה ייצא לנו בעוד חמישים שנה?

טל: אז לדעתך זה לא ויתור, אנחנו לא מאבדות משהו?

זה לא ויתור, זה דבר ההכרחי והחשוב ביותר. אלא אנחנו נמצאים כבר בצורה מעוותת. אנחנו התבלבלנו תוך מאה השנים האחרונות. אנחנו פיתחנו את הטכנולוגיה ואת הכלכלה ואת מערכת הכספים, כדי שישרתו אותנו בחיים. ופתאום זה נעשה הפוך, החיים משרתים את המערכות של הכספים, הטכנולוגיות וכן הלאה. לא שאנחנו עושים את זה לטובתנו. ולכן אם אנחנו היום מחליטים שאנחנו לא צריכים שבעה מיליארד אנשים, כי בשביל מה, אם אנחנו רוצים להיות עשירים, אז אנחנו באצורה כלשהו  "נכסח" חלק מהם, שימותו, שיהיו שני מיליארד במקום שבע מיליארד. מספיק לנו. כך אנחנו מתייחסים היום לכל מה שקורה. זאת אומרת למען הטכנולוגיה, למען הכלכלה, למען האושר וכן הלאה. ולכן זו בעיה גדולה היום. אבל באמת, אם אנחנו מדברים על העולם שהולך לקראת התיקון, אנחנו צריכים לקחת אותן לראות את הדבר הזה כהכרחי.

אורן: אתה אומר זה לא ויתור. בוא נאמר שאני אישה צעירה, מודרנית.

מודרנית זו הבעיה.

אורן: אבל אני כזו.

אבל כאן אנחנו צריכים לראות את המקום, לשבור את המודרניות הזאת, כי "מודרנית" זה נקרא שאני לא רוצה להתחתן, אני לא רוצה להביא ילדים, זה בכוונה כך.

אורן: נכון. לכן אני מרגישה ויתור.

זה בכוונה מממשלת העולם הזאת הסמויה. עכשיו נותנים לנו דוגמאות של "גברים נשים", "טראנסים" כאלה וכן כאלה.

אורן: זה קיים כבר עשרות שנים.

כדי שאנחנו לא נתחתן ולא נביא ילדים ולא נקיים משפחה ולא נעשה כלום, לא נעשן סיגריות אלא ניקח סמים. ושלא נעשה שום דבר, אלא ניקח תרופות הרגעה, שזה לא להרגעה, זה כבר מרדים אותך, בקיצור, לכסח את האדם, להוריד את האוכלוסייה.

אורן: ברור. מתוך זה גדלתי, בתוך התרבות הזאת אני גדלה כנערה צעירה שהופכת להיות אישה צעירה.

אבל בגלל שעכשיו את אישה צעירה, אני משתמש דווקא במצב שמתעורר בך, בכוח הטבע הטבעי, להיות אימא, להיות דואגת למערכת הזאת שלך עם התינוק, שזה הדבר הטבעי. אני עכשיו משתמש בסיטואציה הזאת, במקרה הזה כדי להחזיר אותך לטבע ולא למלאכותיות.

אורן: ואם אני עוד לא שם.

אחרת מה את רוצה, לזרוק אותו אחרי שבועיים לתינוקייה, לאיזה גן ילדים, לטיפול כזה ולרוץ לעבודה להשיג איזו משרה עוד יותר גדולה?

טל: יש כאלה דוגמאות.

כן, והתינוק הזה מפריע לך לחיות.

אורן: נכון. בדיוק. סוף סוף אתה מתחיל לדבר על התחושה האמיתית. הוא מפריע, הוא מפריע. הוא תקוע. מה עושים עם זה? לכן זה נקרא שאני מוותרת. אני מוותרת על החיים בשבילו, אני מוותרת על החיים שלי תכל'ס.

שזה דבר הכי טבעי בעצם.

אורן: יכול להיות טבעי לא טבעי, אני מוותרת בשבילו על הכל.

עד כמה שכוח החברה מקולקל, הוא יותר חזק מהכוח הטבעי שבך.

אורן: הבנתי שאני חיה בחברה אנטי טבעית.

עכשיו מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לעשות כאן את חשבון הנפש.

אורן: שמה? אני איתך. איזה חשבון לעשות?

עד כמה שהעולם מקולקל, לעומת הדחף הקטן שיש לך לתינוק, והוא הנכון.

אורן: אבל בוא נהיה איתך קצת פרקטית.

איך עושים זאת?

אורן: עד שהיה לי התינוק הזה הייתי אישה חברותית, עשיתי דברים, היו לי חברים, חברות, קריירה. הכל זרם. אתה אומר העולם מקושר, אני הייתי הכי מקושרת בעולם. הייתי חופשייה ומקושרת. עכשיו יש לי אותו, תינוק, תינוקת, בא מישהו קטן כזה, "רבע עוף" קטן, אני איתו. כאילו שהוא בא וסגר לי את כל ברזי הקשר שלי למציאות בכלל. איך עכשיו אתה אומר לי שזה לא דורש ויתורים, אני תכל'ס סובלת בגללו.

לא.

אורן: למה לא?

את לא סובלת בגללו, את סובלת בגלל שאומרים לך שיש משהו אחר. והמשהו האחר הזה הוא מלאכותי, הוא לא אמת. זו בועה שקיימת בגלל שהחברה השקרית הזאת ניפחה אותה.

טל: אני חושבת שאני גם מחפשת מימוש, לממש את עצמי.

לממש בבקשה. אנחנו מביאים אותך לחברה שיש שם עוד מאות ואלפי אימהות כמוך. אנחנו נפתח לזה ערוץ בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט, אנחנו נפתח לזה חוגים גדולים, את תרגישי שאת נמצאת בחמולה שהיא כל העולם.

אורן: אבל איך קוראים לחמולה הזאת, "חמולת פמפרס"?

פמפרס.

אורן: אני לא רוצה להיות בחמולת פמפרס, היה לי מימוש באיזה תחום.

לא, החברה החדשה תשפיע עלייך שאת תרצי להיות ב"פמפרס", כי חוץ מזה, כל היתר נופל, מאבד ערך. העולם שלנו כבר עבר את הנקודה הזאת.

אורן: אני מבינה את התהליכים הכלל חברתיים, וששטפו לי את המוח מאז שנולדתי בתרבות מעוותת. אבל מה שאני מרגישה זה מה שאני מרגישה, והסברים לא עוזרים לי. כשאתה פותח לי את התמונה הרחבה, ואומר ששטפו לך את המוח בעולם מלאכותי, יכול להיות שזה נכון, אבל אני שם. מבחינה רגשית במקום שבו אני נמצאת, ההסברים על כך שמישהו זומם לעשות משהו עם העולם, זה לא משהו שיש לי עכשיו מה לעשות איתו.

אני שואלת רק על המקום הרגשי, שבו אני לא כל הזמן כך מרגישה, אבל לפעמים באה בעוצמה ההרגשה שהילד הקטן הזה, סגר לי את כל הקשרים בחיים שלי וחוץ ממנו והחיתולים, אין לי כלום בחיים.

איך אני מתמודדת רגשית עם המצב הזה? אתה אומר לי שהעולם מקושר וכולם צריכים להיות משפחה אחת. לי אין משפחה אחת ואין לי כלום, יש לי אותו וזהו. אין לי יותר קשרים עם אנשים כמעט. וזה שאני הולכת בבוקר ופוגשת עוד חברות שיש להן עגלות, זה בסדר, אבל באמת באמת, חוץ ממנו אני לא רואה כלום בעיניים. הוא כאילו סגר אותי רגשית רק עליו.

אנחנו ניתן לך חשיבות בזה, שכל העולם בגללך קיים, בזכותך קיים.

אורן: עכשיו אתה אומר לי אמת או חארטה?

למה?

אורן: באמת כל העולם בזכותי קיים? בגלל שהפכתי להיות אימא?

בזכות האימהות, אלא בזכות מה? אם אימא לא הייתה מולידה אותי, אז לא הייתי קיים. הלידה בעולם שלנו, זה מעשה הא-לוהים, מעשה הגבוה ביותר. זה כמו הבריאה החדשה. אז מה יכול להיות יותר הכרחי לחיים? תראי אצל החיות, הכל זה כדי להתקיים ולהוליד, להתקיים ולהוליד.

אורן: אבל אתה כל הזמן מדבר על זה שהעולם הולך לכיוון של קשר יותר ויותר גדול בין האנשים ואני מראה לך שאחרי הלידה, נסגרו לי כל הקשרים. אין לי קשר עם אף אחד חוץ ממנו, מהתינוק הזה.

לא נכון.

אורן: הוא ניתק אותי מהקשרים, אז איך אתה אומר לי שזה הדבר הכי גדול?

היה לך קשר מקולקל עם כל החברות שלך והכול. עכשיו יש לך זמן להבין מה באמת טוב לתינוק שלך ולך בעולם שעומד עכשיו לקום. העולם שלנו נמצא במשבר ואנחנו רואים שהוא יורד ומתדרדר. אין משרות חדשות, ותעזבי את השטויות לחלום על זה, אין כל הדברים האלה הגדולים.

אורן: אבל יש.

כן, אבל זה הכול הולך ונעלם. מה שעדיין יש הולך ונעלם. אני רואה על הבת שלי, שעכשיו מזמינים אותה לברזיל להקים שם מעבדה כמו שהיא הקימה כאן.

אורן: זה מה שאני אומר לך, שיש בכל תחום.

אז היא תלך לשם לכמה חודשים, תקים מעבדה, משכורת בטח פי ארבע וכולי וכולי.

אורן: תממש את עצמה.

תממש את עצמה.

אורן: אני כבר לא יכולה, כי אני עם החיתולים סגורה, חתמתי חוזה עם פמפרס במקום לחתום באיזה ארגון טוב ולהתקדם. אז איך אני יוצאת מהזעם הזה  שיש לי עליו?

זה הכול תלוי בערכים, בתמיכת החברה. עד כמה שהחברה מעריכה  אמא שיש לה ילד, שהוא גדל והיא נמצאת בצורה מקושרת יפה ונכונה עם הסביבה, והילד גם שם, אז דרך זה היא משיגה משהו פנימי יותר. הייתי אומר כוח פנימי רוחני שיש בתוך הטבע. או שתהיה עוד מעבדה, והיא תקים עוד משהו, תהיה מנכ"לית או פרופסור. ומה יש בזה?

טל: מה זה נקרא, שהיא משיגה כוח פנימי יותר גדול, מתוך ההיריון והלידה?

שהיא מרגישה שהיא מולידה, ומתוך זה שהיא מולידה ומשתתפת בצורה נכונה בתהליך הזה, היא בקשר עם האנשים אחרים, והיא יכולה להגיע להרגשת הכוח הפנימי של הטבע, והיא תתחיל למלא את עצמה בכוח, במילוי שנמצא בטבע, שבינתיים הוא נסתר ממנה. ודאי שעכשיו זה לא הזמן, זה יבוא מתוך החוגים שאנחנו צריכים לארגן להן. אבל זו עבודה, ועבודה אינטנסיבית עם הנשים שנכנסות להריון.

טל: בתוך התהליך של האימהות, האימא עם התינוק והחיתולים, יש פוטנציאל להתפתחות, למימוש עצמי ולמשהו הרבה יותר גדול?

פוטנציאל יש לכולם, אבל בגלל שיש לה עכשיו מצב מיוחד בחיים שלה, אנחנו יכולים להשתמש במצב המיוחד הזה, כדי ללמד אותה ולהביא אותה למימוש הרוחני הפנימי שלה.

טל: זאת אומרת שלאישה יש מה להרוויח מהתהליך.

כן.

טל: בטוח שהיא מוותרת על דברים, על קידום וכדומה, אבל היא יכולה להרוויח דברים אחרים.

זה מאוד תלוי בחברה. היינו יכולים לסובב את הדברים אחרת, ואז הנשים היו מזלזלות בכל ההתקדמות החיצונית הזאת, בכל מיני משרות וכולי. הכול ממש שקר גדול, ובזה אנחנו רואים עד כמה אפשר לתכנת אדם, והוא ילך אחרי ערכים שאין בהם בפנים כלום.

אורן: אז נעבור מהעולם השקר לעולם האמת. איך נגדיר אימהוּת בעולם המקושר?

בעולם המקושר, אימהוּת זה שאנחנו מלמדים את האימהות להיות מקושרות ובזה לתת רשת קשר נכונה לעולם, שאליה יצטרפו אחר כך הגברים. וכשאנחנו משתמשים בקשר, בכוח האימא שדואגת לתינוק, ואנחנו עושים את זה שיהיה טוב לתינוק, זה דוחף אותה, זה מחייב אותה, לבנות ולהיות יחד איתנו בבניית העולם המקושר.

אורן: אימא בעולם מקושר היא?

אימא בעולם המקושר נמצאת בתוך המערכת, נמצאת בתוך הרשת וקושרת את הכול. היא היסוד. היא מושכת אחריה את הגבר ובונה את כל המערכת מקושרת לצאצאים.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה טל. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב. חיים חדשים.

לחצו כאן להורדה