חיים חדשים - תוכנית 420 - קשרים וירטואליים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: הנושא שלנו היום ב"חיים חדשים" הוא "קשרים ווירטואליים". כל החיים שלנו מורכבים ממערכות יחסים, אבל אם אנחנו מסתכלים על כמה העשורים האחרונים, רואים שהם הכניסו את פלאי הטכנולוגיה אל חיינו, והתפתח מימד חדש של קשרים שלא היו בדורות קודמים. "קשרים ווירטואליים" זה הנושא שלנו היום.

יעל: הטכנולוגיה פתחה בפנינו עולם ומלואו של קשרים חדשים, של תרבות קשר חדשה לחלוטין. יש לנו חברים שמעולם לא הכרנו, שאנחנו משקיעים בהם הרבה מאוד זמן יום יום. יש לנו חברים לעבודה שאף פעם לא פגשנו, ואנחנו מנהלים איתם יחסי עבודה תקינים במשך שנים ואנחנו מכירים אותם רק מהמיילים. נוצרה תרבות חדשה של תקשורת וקשרים בין אנשים. נוצרו חברויות וירטואליות, כשהחברויות האלה נכנסות לכל רבדי האוכלוסייה, גם לחברת הצעירים, גם לאנשים יותר מבוגרים המחליפים ממש חברויות אחרות.

מחקרים שנערכו בקרב בני נוער מראים שלכל בן נוער יש היום לפחות חבר אחד טוב שאותו הוא מגדיר כחבר וירטואלי. יש על זה הרבה מאוד דעות לכאן ולכאן. יש אנשים הטוענים שאיכות הקשר בקשר וירטואלי לעולם לא ידמה לקשר של פנים אל פנים וחסר שם מרכיבים מאוד בסיסיים של חוויה משותפת, של דמיון, של קרבה, של חום שאי אפשר לייצר דרך אותן מערכות שהן מערכות יותר טכנולוגיות.

 לעומת זאת יש חוקרים ואנשי מקצוע הטוענים שיש לקשרים הווירטואליים יתרונות מאוד גדולים, יש לנו אפשרות ליצור קשר עם אנשים שהיו פעם לידינו והתרחקו. המקום הזה של חוסר קרבה הוא לפעמים מאוד נוח, שמאפשר ליצור קשרים במקומות שאולי אותם קשרים לא היו בכלל נוצרים. והשאלה איתה אני רוצה לפתוח היא, מה דעתך על קשרים וירטואליים בין אנשים, האם זה משהו שהוא מחבר בינינו או מפריד בינינו?

אני בחיים שלי ראיתי קשרים שהם לא וירטואליים כמו שהיו לפני חמישים ושישים שנה, האנשים היו מקושרים ביניהם בקהל מאוד מצומצם, בחוגים מאוד מצומצמים. הרדיו היה אז כל כלי התקשורת ואיזה עיתון קטן. אחר כך הטלוויזיה התחילה, וטלפון לא היה בכל בית. בדרך כלל היה דואר, מכתבים. הדואר עבד טוב, היית כותב מכתב בבוקר ובצהרים החבר שלך היה יכול לקבל אותו.

אני רוצה להגיד בזה, שאנחנו נכנסים לשלב חדש בתקשורת בינינו, ואנחנו צריכים לראות את השלב הזה לא כדבר רצוי, לא רצוי, כדאי, לא כדאי, כאילו שאנחנו מייצבים את הדבר הזה, מולידים אותו. זה לא נכון. הוא נולד כתוצאה מהתפתחות האדם כהתפתחות החברה, ולא שזה רצוי או לא רצוי, אנחנו צריכים לקבל את זה כעובדה. וצריכים לקבל אותו ולדעת, האם אנחנו משתמשים נכון או לא נכון, איך אנחנו יכולים להשתמש בו בצורה יותר מועילה וטובה לנו, לבני אדם, לחברה ולאנושות. אבל לא להגיד שקווי התקשורת האלה הווירטואליים, שהם אינם בארבע עיניים וקשורים יותר להיכרות גופנית, שהם קווים לא טובים. אין דבר טוב ואין דבר רע להתפתחות שלנו הנוכחית, לעולם שלנו הנוכחי, שכולו נעשה עגול ואינטגרלי.

פעם כשהיה בעיתון משהו שקשור לעיר אחרת לא היה אכפת לי. היום אכפת לי מה קורה בהוואי, באינדונזיה ובהונולולו וכולי. לָמה, כי זה משפיע על כולם. ואנשים הנמצאים יותר בעסקים אכפת להם יותר מה קורה בבורסות, בקווי התקשורת ובמסחר הבינלאומי, כולנו קשורים כאילו לכול כדור הארץ. יש באיזה מקום צונאמי, כולם מרגישים. יש באיזה מקום הר געש או משהו, אז מי יודע מה יקרה מחר עם משהו אחר. גם הטבע נעשה הרבה יותר כולל, הוא מציג את עצמו כהוריקן עובר, ואז ההשפעה על האקלים מורגשת בכל העולם. וכן הלאה.

אנחנו נעשים יותר ויותר מקושרים בינינו, ולכן ברור שהקשרים הווירטואליים הם באים ומחליפים את הקשרים הטבעיים, את מה שהיה פעם כטבעי. ואנחנו צריכים לראות את הקשרים הוירטואליים האלה כטבעיים להיום. גם במשפחה, הילדים לא קשורים להורים כמו קודם, אומנם שהם חיים לידם עשרים שלושים שנה ולא כל כך רוצים לעזוב את הבית, אבל מגיל עשר אפילו פחות מזה, כבר יש להם חדר. אנחנו רוצים שמגיל שלוש, ארבע כבר יהיה לו חדר משלו. פעם לכול המשפחה היה חדר אחד. היום לא, לילד בן שלוש, ארבע יש חדר משלו והוא כאילו גדל שם. יש את חדר ההורים ויש את החדר שלו, ובזה אנחנו מתרחקים אפילו בשטח שהוא כולו בשליטה שלנו.

והקשרים הווירטואליים. הילדים הולכים עם הפלאפון, הם שולטים בו. הם קשורים לחברים ולחברות, להורים ולכל דבר. הם נמצאים בקשר עם כל העולם, אין להם שום בעיה לתרגם, או שהם יודעים כמה שפות. חוץ משפת האם שלהם הם יודעים אנגלית, כי היא שפה נוספת שכל אחד צריך לדעת היום, והיא לא נקראת "שפה זרה". וכך אנחנו נמצאים במצב שהקשר האינטגרלי הופך להיות הקשר הטבעי, וזה כך ילך ויתרחב יותר.

והטכנולוגיה אנחנו רואים שהיא מתפתחת למצבים שלא נרגיש שום הגבלה בקשר הזה. יהיה לנו שם את כל הארכיון שלי האישי, את כל הארכיון האנושי, ואת כל האפשרויות בווידיאו ובאודיו וכל מה שאנחנו רוצים. הכול יהיה מוכן ומזומן באיזו קופסה קטנה שאותה אני מרגיש בידיים שנוח איתה. ואני כך הולך וכאילו מקושר עם כל העולם ללא שום הגבלות. צריך להבין שכך הוא העולם של היום, לא העתידי. לכן קשרים ווירטואליים הם הקשרים הטבעיים הנוכחיים.

אורן: אפשר להגיע לחברות אמת בקשר וירטואלי?

כן. אנחנו צריכים להבין, זה הטבע שלנו. אנחנו כבר מפסיקים להרגיש דרך הגוף שלנו, אני לא צריך להריח ולראות אותם בעיניים האלה, אלא אנחנו מגיעים לכזאת התפתחות פנימית, שהקשר הווירטואלי אותו אנחנו בונים ורוצים וודאי שיהיה כמה שיותר ברור ונגיש, שהוא ימלא לי את כל הצרכים בלהתקשר עם בני אדם.

 מה ההבדל, אתה יכול לשקר לי ולהיות טוב או רע גם כשאנחנו נמצאים יחד, וגם כשאנחנו נמצאים אלף קילומטר זה מזה. אם העולם הוא עגול והכול ברור ונגיש בצורה כזאת שהקשר הזה מקצר בינינו ממש, אז מה ההבדל. ההיפך הייתי אומר שההתפתחות שלנו היא מעלה אותנו למעלה מהרמה הגופנית, למעלה לרמת החי, לרמה הבהמית, לרמת הגוף שלנו.

 היה לי פעם חבר שבדק בני אדם שרצו להיכנס ל"קונסרבטוריון", שזה בית ספר ממש גבוה למוזיקה. הוא היה בודק אותם מבלי להסתכל עליהם. היה מסך, פרגוד בינו לבין העומדים ומנגנים. הוא היה יושב עם מספר מנגן שנתנו לו, מבלי לדעת שם משפחה, שם כללי, מין, גזע, שום דבר. הוא רק היה שומע מוזיקה כנגד נניח מספר שבע ונותן ציון. וזה טוב כי אני לא מתרשם מהפנים, מהאיפור, מהצבע, מהמשקפיים, מגדול, קטן, נעים, לא נעים. אני מתנזר מהחומר, החומר כבר לא קובע כלום. וזו אני חושב "הדרגה הבאה של ההתפתחות האנושית".

פעם היינו קשורים לצורת הלבוש, לכל מיני יחסים כאלה כמו, איך אתה מתנהג עם האחרים. עכשיו היחס הזה נשאר קצת אצל פוליטיקאים וכל מיני אנשים, אבל גם בזה מזלזלים. רואים זאת לפי הכנסים הבינלאומיים שאנשים באים בלי עניבה ובצורה יותר קלה. גם בערב כשיש קוקטייל או משהו דומה, הם באים בג'ינס ובחולצה. פעם לא היה דבר כזה, פעם כל אחד היה צריך להיות כל כך מסודר. היום מתרחקים מההבעה החיצונית, כבר לא מסתכלים על הדברים האלה.

ניתן לראות מה קורה היום בקשר הבינלאומי, איך אנשים נוסעים ממדינה למדינה. איך פתאום מאפריקה עוברים לאירופה. אלו שם גרים ואלו שם חיים. אנחנו יותר ויותר מתחילים להרגיש את עצמנו למעלה מהגוף שלנו, ולכן נראה לי שקשר ווירטואלי יותר מתאים, הוא הולך יחד עם זה שאנחנו רוצים להיות קשורים בצורה הפנימית, רעיונית, במחשבה, ברצון, אבל לא הגוף.

גם בכל העולם זה נעשה פחות או יותר. אנחנו נמצאים במעבר, והרבה נעשה מתוך התקשרות הזאת, כי בכל זאת אנחנו נכללים זה מזה, אנחנו מעבירים תרבויות והסתכלויות זה מזה. אומנם יש פונדמנטליסטים למיניהם וכל מיני תנועות וזרמים כאלה שמתעסקות דווקא בבידוד, אבל סך הכל העולם הולך לקראת העיגול, לקראת היותו יותר עגול ופחות קשור לחומר. "עגול" הכוונה היא שבפנים אנחנו קשורים יחד כולנו, והקשרים האלו, זה החיבור הווירטואלי. אתה לא מחבר את כל בני האדם בזה שהם מחזיקים ביד זה את זה, אלא אתה מחבר ביניהם בקווים הפנימיים, בהרגשה שלהם שהם תלויים זה בזה, ולכן קשר וירטואלי הוא בדיוק התואם לאותו המצב שאליו אנחנו מגיעים.

יעל: אתה אומר שדרגת ההתפתחות הבאה שלנו היא בעצם דרגה יותר כוללת, היא של כל האנושות יחד.

אני אומר שלא צריכים להסתכל בצורה שלילית על מה שהולך, אלא מה שהחיים עושים זה מה שקורה. אנחנו עברנו תקופה כזאת פרימיטיבית שבה כל מיני אנשי מכירות היו מכניסים לנו את מה שהם היו רוצים, ועכשיו אני רואה שאנשים נעשים יותר חכמים ולא כל כך רצים אחרי קניות למיניהן. האנשים כבר מתחילים לראות את הדברים האלה בצורה כזאת שאי אפשר למכור לאדם כל דבר סתם כך. מה שאני רוצה להגיד זה, שהחיים בעצמם עושים בירור מה טוב ומה לא. וזה שהדור הצעיר הוא בוחר בקשרים הווירטואליים, אז אנחנו צריכים להסכים שזה העתיד, שזו צורת התקשורת הבאה.

יעל: אנחנו מקבלים את זה כנתון התפתחותי המתאים לשלב ההתפתחותי של האנושות כרגע. כמו שאמרת זה המצב הטבעי כרגע, אלה הקשרים הטבעיים לתקופת ההתפתחות שלנו. איך להשתמש בזה נכון?

אני לא נמצא בזה. אני לא קשור לעולם בצורה וירטואלית. אני קשור לעולם בצורה עוד יותר מתקדמת. אבל וירטואליות כאן הכוונה היא דרך כל המכשירים האלה שיש לכל אחד ביד. אני רואה בזה קרש קפיצה להתקשרות יותר פנימית שאני מבצע. בלי קשרים באלקטרונים הווירטואליים, אלא בקשרים הפנימיים שאנחנו מגלים שהמכשיר הזה נמצא בפנים בתוך כל אחד ואחד. ואני לא צריך לחייג ולמצוא קשר ולשלוח ולקבל את הדברים, אלא אנחנו יכולים להיות בקשר הדדי ללא הגבלת זמן, ללא הגבלת הצינור, הקו וכולי

יעל: כרגע המכשירים האלה הם שלב מעבר למציאות אחרת?

שאנחנו נהיה בעצמינו גם מכשיר הפולט וגם המקבל.

יעל: הייתי שמחה אם תיתן לנו המלצות איך להשתמש באותם המכשירים הקיימים כרגע, כדי שהם יקדמו אותנו למקום של חיבור ולא יביאו למקום של פירוד.

לא, הם יעשו דווקא את העבודה הזאת את עבודת החיבור, כי אין לנו ברירה. אנחנו גם דרך המכות מתחברים בינינו. קודם לא היינו מרגישים. האם אני פעם חשבתי מה קורה באוסטרליה, ביפן בכל מיני מקומות. היום יש מונדיאל בברזיל, משחקים בסוצ'י, אחר כך בקנדה, כולנו נמצאים בזה.

 העולם נעשה מאוד מחובר, עוד לא, זה רק תחילת החיבור. והחיבור הוא גם על ידי מלחמות חיבור. מה לעשות. אם אנחנו לא יכולים להתחבר בצורה טובה, מגיע לנו אז להיכנס לחיבור בצורה רעה. אבל בכל זאת יש מין קשר, קשר שלילי כמו שכתוב "אחור באחור" מה שנקרא, לא "פנים בפנים". זאת אומרת לא בצורה הרצויה, אבל זו התקשרות אין מה לעשות. בגלל האופי שלנו שאנחנו לא טובים, לא יכולים להיות מקושרים יפה, אז הטבע בכל זאת מכניס אותנו בקשר, ובקשר רע. כדי שאנחנו נרגיש מצד אחד את הקשר, ומצד שני נרגיש אותו כרע, ולא תהיה לנו ברירה כי אנחנו לא נוכל לצאת מהקשר הזה, אז נהפוך אותו לטוב.

את הקשר שיש לנו, לישראל עם השכנים, אנחנו לא יכולים לחתוך, אנחנו לא יכולים להתרחק מהם. הם לא ילכו מפה ואנחנו לא נלך מפה. אז לעשות קשר טוב. אין ברירה, נצטרך לעשות אותו לטוב. אבל אחרי שאנחנו נכיר שהקשר הזה הוא תמידי, שאין לנו לאן לברוח, ואי אפשר לברוח. אחר כך נרגיש שלא כדאי לברוח, אלא להפוך את הקשר לטוב. את הקשר שהטבע מציג לנו שאנחנו צריכים להיות בקשר הוא צריך להיות, רק את הטיב שלו אנחנו צריכים להחליף.

יעל: היום יש הרבה מחקרים המראים שקשרים וירטואליים יוצרים הרבה מאוד בדידות.

אני לא רואה בדידות כרע.

יעל: אחד הדברים הבעייתיים בקשר הזה, שאתה מחובר לרשת פייסבוק, לכל.

אמרתי בתחילת השיחה שלנו, ההורים היום בצורה אינסטינקטיבית מבדילים את הילד שלהם הקטן, מגיל שנתיים, לחדר לחוד שישן לחוד. האם זו לא בדידות. פעם הוא היה תמיד במיטה שלהם, או לפחות לידם, וכל המשפחה הייתה בחדר אחד. היום כל ילד יש לו חדר לחוד. לאבא ואימא חדר לחוד. לפעמים לאבא לחוד ולאימא לחוד. אנחנו מזמן בבדידות הזאת. כל משפחה מקיימת בדידות.

יעל: אם אנחנו מדברים בעצם שהרצון שלנו ללכת לכיוון של חיבור, ומה שאנחנו רואים בפועל שכרגע יש יותר ויותר בדידות, אתה מדבר על זה אפילו מגיל מאוד מאוד צעיר.

אני אומר שזו נטייה טבעית שהיא באה מתוך האדם. אפילו ההורים מרחיקים מעצמם את הילדים הקטנים.

יעל: שזה חלק מתהליך ההתפתחות שלנו כרגע?

כן. אני רואה את זה כך. אני לא מבין למה אתם רואים שהתהליך הטבעי הוא שלילי, האם מתוך זה שהוא לא לפי התיאוריה שלכם.

יעל: כי זה מרגיש לא טוב להיות בודד.

מי מרגיש לא טוב. למה מבודדים את הילד לחדר אחר. ילד בן שנה, למה הוא צריך להרגיש שהוא לבד, למה הוא צריך את זה. אבל כולם עושים כך. אין מה להתלונן. זאת נטייה טבעית בתוך האימא שיותר טוב שיהיה כך. היום הטבע בתוך האימא מעורר כזאת הרגשה, נותן לאימא פקודה להרחיק את הילד ממנה, על טבעי כאילו.

יעל: אנחנו מדברים על קשרים וירטואליים, והיום התחושה שנוצרת אצל אנשים זה שאתה לא מוגבל בכלום, יש לך אפשרות ליצר קשרים כל שנייה שאתה רוצה. איך אנחנו יכולים לנצל את האמצעים האלה ולראות איך אפשר אתם להתקדם למקום של חיבור.

מצוין, אגיד במילה אחת, על ידי החינוך.

יעל: למה אני צריכה לחנך את הילדים שלי, ביחס לאותה תקשורת וירטואלית.

להתחברות הטובה.

יעל: איך הם יכולים להתחבר בטוב או לקיים חברות טובה, דרך אמצעים וירטואליים.

על ידי חינוך.

יעל: תסגור לי את המעגל.

זאת אומרת שבעשר, שתים עשרה שנה שהם לומדים, אפילו מגיל שלוש מתחילים ללמד אותם, מתחילים לטפל בחינוך שלהם במיוחד. אפילו לא בחינוך, אלא בהשכלה. חינוך מתחיל בבטן של אימא, כבר אז צריכים להתחיל חינוך. אנחנו צריכים כל הזמן לחנך אותו איך לעשות קשרים טובים עם האחרים, כי בזה הם משיגים חיים בטוחים, טובים, יפים גם בצורה וירטואלית, גם בצורה אישית, גם בחיים האלו, גם בחיים רוחניים, בנוח וטוב. רק שהכול תלוי בחינוך האינטגראלי.

יעל: נולדתי בתקופה שרוב הקשרים נוהלו פנים אל פנים, ואני צריכה לחנך את הילדים שלי לנהל קשרים וירטואליים, כי אלו הכלים שיש להם היום. אני צריכה היום ללמד אותם ליצר קשרים טובים, חברויות טובות, כי החברים שלהם הם שם בצורה וירטואלית. תן לי שניים שלושה כללים או עצות איך ללמד אותם, או מה להגיד להם שיאפשר להם לקיים חברות וירטואלית טובה.

אנחנו צריכים להשתמש בבית הספר, זה המקום שבו הם נמצאים בגופים שלהם, בקשרים הטבעיים הקודמים. עלינו לעשות שם עיגולים, ובתוך העיגולים ללמד אותם איך להיות בקשרים הפנימיים ביניהם. כדי שאחר כך הם יוכלו את הקשרים הפנימיים האלה להמשיך בקשר וירטואלי. העיגול הוא הקשר בין שתי הרמות האלה, בין הרמה שבה המתקשרים נמצאים בגופים קרובים זה לזה, לבין הקשר הווירטואלי, שבו הם נמצאים קרובים בצורה וירטואלית זה לזה. כך אנחנו מעבירים את הקשר שלהם מהרמה הישנה לרמה החדשה.

יעל: מה ההבדל העקרוני בין שתי הרמות, מה הם צריכים ללמוד?

במקום הקשר החיצון, הקשר הפנימי. הקשר הפנימי שעכשיו בצורה שאני מתקשר בעיגול עם האחרים, אני שם בונה את הקשר הפנימי בינינו, שאנחנו כולנו כלולים זה בזה. וכשאנחנו כלולים זה בזה, אז בשבילי וירטואלי זה גם קשר חיצון, כדי להיות עוד יותר מקושר. אך בסופו של דבר אנחנו כולנו צריכים להגיע לקשר הפנימי שאנחנו מיצרים בעיגולים. ווירטואלי הוא רק כעזר. אנחנו לא רואים את זה שיתפשט בעתיד שאנחנו כל הזמן נהיה עם המכשירים האלה בידיים. אנחנו צריכים להגיע למכשירים הפנימיים שלנו.

יעל: שלושה שלבים אתה מתאר, קשר גופים דבר ראשון. דבר שני יושבים בעיגול עם הגופים האלה, מייצרים את אותה הרגשה וירטואלית בין הגופים. שלב שלישי.

לא שלב שלישי, ווירטואלי הזה אנחנו היום נמצאים בקשר, הוא יעזור לנו לבנות את הקשרים האלה הפנימיים.

אורן: בונים בינינו קשרים פנימיים. 

לחצו כאן להורדה