חיים חדשים - תוכנית 517 - כנסי "קבלה לעם", חלק א'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום  לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ושלום לך ניצה מזוז.

שלום לכולם.

אורן: במסגרת סדרת השיחות הלימודיות שלנו "חיים חדשים", אנחנו רוצים לדבר הפעם עם הרב לייטמן על משהו מסקרן מאוד, לא מוכר. על משהו חדשני שתופס היום תהודה ורייטינג מאוד גבוה, על תורת הקבלה, ולא רק, אלא על כנסי קבלה.

פעם בשנה אנחנו שומעים בתקשורת על איזה כנס קבלה גדול שמתרחש בארץ. אלפי אנשים מגיעים מכל רחבי הארץ ומחו"ל. ננסה להבין מהי התופעה התרבותית שנקראת "כנס קבלה", יהיה מרתק.

ניצה: ברשותכם אני אציג קודם את עצמי. אני עובדת כמנהלת משאבי אנוש, ויודעת שאתם עורכים כנסים כאלה אחת לשנה. אחותי שלומדת קבלה כבר הרבה שנים ניסתה לשכנע אותי בעבר לבוא לכנס כזה, אבל עד היום לא יצא לי להגיע.

אני רוצה לספר לך על החוויות שלי. לפני מספר שנים הזמינה אותי חברה למקום ששם נערכים כל מיני פסטיבלים רוחניים. פסטיבלים שמשלבים מדיטציות, יוגה שירה, מוזיקה לתוך הלילה. יש שם סוג של חיבור עם הטבע. אנשים מגיעים לשם ממקום טוב, מקבלים אנרגיות אחד את השני. שלושה ימים בטבע, זו חוויה מאוד נעימה. מלבד זה, לפחות אחת לשנה אני נוהגת ללכת לכנס שעוסק בתחום משאבי אנוש, זה בדרך כלל סוף שבוע באילת.  מתקיימות שם הרצאות וסדנאות, משלבים שם כל מיני עניינים חווייתיים כדי שהכנס יהיה קצת מתובל. זה מצד אחד. מצד שני, החבר של בעלי מושך אותו מידי שנה להילולה סביב ל"ג בעומר, או של איזה רב או בבא, משהו מהסוג הזה, ואכן מידי פעם הוא הולך למקומות כאלה.

השאלה שלי אליך בעצם, מה זה כנס קבלה?

זה אולי דומה ולא דומה למה ששמעת, ראית והרגשת. זאת אומרת הרבה אנשים מתכנסים במקום מסוים שמאורגן עם ארוחות, הרצאות, שיחות, שירים, ואפילו עם ריקודים עממיים, כמו שקורה בכל מקום. אם נצלם אותם בלי שום תוויות, מילים, אז אי אפשר יהיה כל כך לזהות לאן הם שייכים. יש כאלה עם כיפות ובלי כיפות, יש נשים, גברים, זאת אומרת הצורה החיצונית לא יכולה להצביע על משהו מיוחד לגמרי.  

יש אולי מספר דברים שעושים אותם אולי גם במקומות אחרים, אבל הדגש בכנס שלנו הוא במיוחד על חיבור. החיבור הוא קודם כל בזה שכולם מבינים שהחיבור הוא תיקון האדם ותיקון העולם.

כולנו יצאנו מנקודת השבירה שקרתה בכלי המיוחד שנקרא "אדם הראשון". פעם כולנו היינו מחוברים ושייכים לרצון אחד, למטרה אחת, למשימה אחת, ואחר כך התפזרנו. זה קרה במיוחד בבבל העתיקה.

ניצה: האם מה שאתה מספר לי זו אגדה או משהו אמיתי?

אני לא מספר לך אגדה, אני מספר לך על האבולוציה של הדור האנושי. אנחנו חיינו בחמולות במשפחות, בקבוצות. חיינו בצורה די דומה לזו של האריות או של החיות בכלל. כך חיינו. אבל לפני שלוש וחצי אלף שנים בערך, דווקא בבבל העתיקה שבה התקבצו במיוחד הרבה שבטים, עמים, אנשים. אמנם הם היו מעטים, אבל יחד מספרם הגיע לכמה מיליונים. אבל הייתה להם הרגשה של חיים טובים, יפים, הם היו "עם אחד ודברים אחדים". זאת אומרת הם חיו כמו בכפר אחד, אף אחד לא הסתיר דבר מהשני. כולם חיו באותה צורה. וכשהחיים זורמים כך מדור לדור, אז אין כל כך מה להסתיר אחד מהשני, אין צורך בגבולות, בגדרות, בקירות. אבל פתאום האגו שלהם התפרץ, הם התחילו לשנוא זה את זה ולהתרחק זה מזה. הם פיתחו חוקים, זה שלי וזה שלך. זה נקרא "מגדל בבל".

המגדל הוא סמל לאגו שפרץ בכל אחד ואחד. לכן הם הפסיקו אפילו להבין זה את זה, לא במילים, אלא שהאחד לא הבין ולא רצה לקבל את השני וההפך. זה נקרא "מגדל בבל". משם התחילה להתפתח האנושות. הם ברחו משם והתפזרו על פני כל הכדור הארץ בעיקר כדי להתרחק זה מזה, כי בריחוק היחסים הרעים נרגעים קצת. כרגיל, כמו במשפחה, כשלא יכולים להסתדר אז מתגרשים וזהו. כי יכול להיות שדווקא במצב כזה היחסים נרגעים, הם כבר לא רבים ללא הפסקה.

כל התהליך שהאנושות עוברת עד כה הוא תהליך של התרחקות, של התגברות השנאה. ככל שהאגו בוער בנו ומתבשל בנו יותר ויותר, כך אנחנו שונאים יותר זה את זה, מתרחקים זה מזה. מצד אחד האגו הזה שלנו דוחף אותנו לחימוש. תראי כמה מדינות יש בעולם, כמה עמים, כמה דתות, הבדלים. אנחנו כל הזמן מציבים מחיצות בינינו. אבל כתוב שכך הדברים צריכים להתרחש להימשך עד אשר האנושות תבין שבצורה כזאת היא מביאה את עצמה להשמדה, לגמר קיומה, למצב שבו אנחנו ממש נאכל זה את זה. אלה לא סתם מילים, אנחנו נגיע לזה, אנחנו נהרוס את כל כדור הארץ במלחמת אטום.

ניצה: אנחנו כבר רואים שהעולם לא נעשה טוב יותר.

היום אנחנו כבר נמצאים בכזה מצב שאפשר להאמין שזה הולך לקרות. אנחנו לא מסוגלים לעצור את עצמנו וגם לא יודעים איך. אין לנו כוח להתמודד עם הטבע שלנו שכולו יצר רע, עם האגו שלא נותן לנו להתחבר. אנחנו יותר ויותר מבינים, אמנם זה עדיין לא מספיק, אבל אנחנו כבר מבינים שאם אנחנו לא נתחבר, אם לא נמצא חיבור בינינו, איזו שיטה, איזו "תרופת פלא" שתעזור לנו להתקרב. לא לשנוא זה את זה, אלא להתחבר, להתאחד, להיות טובים, להוריד קצת את האגו שלנו וקצת לפתוח את הלב. אם לא נגיע לזה, אז אנחנו נמשיך להלחם אחד נגד השני וכולנו נמות. כי האגו שלנו לא ייתן לנו מנוח, האדם מוכן לעשות הכל בגלל האגו.

אבל כאן באה החכמת הקבלה שקיימת עוד מאז בבל העתיקה. באותו זמן שבכל הבבלים התפרץ האגו והרחיק ביניהם, זרק אותם לכל ארבע רוחות העולם, קמה גם חכמת הקבלה, חכמת החיבור שייסד אברהם. אברהם מצא פטנט מיוחד שקיים בטבע שנקרא "כוח עליון", "המאור המחזיר למוטב", כך הוא קרא לו.

ניצה: מה זה מאור המחזיר למוטב?

אור, כוח שמחזיר אותנו לטוב, ליחסים טובים בינינו, לחיבור. אברהם מצא פטנט איך להוציא את הכוח הזה מהטבע ושהוא ישפיע עלינו.

ניצה: מה הכוונה, אולי תרחיב עוד קצת?

נניח שאנחנו בעל ואישה שרוצים להתגרש, אני לא יכול להסתכל עליך יותר, ואת כבר שבעה מכל התנהגות הגסה שלי. זהו. אנחנו רוצים להתגרש לגמרי. אבל פתאום קם אדם שאומר, ילדים, הכל שטויות. אני אראה לכם איך מגיעים לשלום, לשלווה, לחיבור, לאהבה, לאחווה, לשלום ולרעות, בקיצור לכל דבר. אני אתן לכם פטנט שקיים בטבע, אתם תקבלו איזו תרופה, ופתאום אתם תדעו איך להסתדר זה עם זה בצורה יפה וטובה כל הזמן. אתם גם תבינו עד כמה הייתם טיפשים ושרויים בוויכוחים שאין בהם צורך. אף אחד לא הרוויח מזה, אלא סך הכל הרסתם את המשפחה ואת החיים.

אברהם מצא את הפטנט הזה. איך להוציא את הכוח הזה מהטבע, איך לעבוד איתו כדי לחבר את האנשים ולהביא אותם לחיבור וליופי. הוא גילה עוד שברגע שהאנשים מתחברים מתוך דעתם, רצונם, ומשקיעים את היגיעה שלהם, הם גם רוכשים הבנה, הרגשה, הכרה בכוח העליון שבא ומחבר ביניהם

ניצה: מתוך הסכמה?

כן. זאת עבודה גדולה, העבודה לא פשוטה. החיבור עם הכוח העליון מקנה לנו הרגשת חיים שנקראת "חיים רוחניים". אנחנו מתחילים להרגיש ולהבין פתאום שקודם חיינו רק בתוך הגוף שלנו, ועכשיו, לאחר שהתחברנו אלה עם אלה ועם כולם, החיים כבר לא כמו קודם, כשכל אחד היה שקוע בתוך הגוף שלו, כי מתוך החיבור כל אחד חי בתוך האנשים האחרים.

זאת אומרת אני כאילו בתוך כולם. אם אני יוצא מעצמי ונמצא באחרים, וכך כל אחד ואחד,  זה נקרא שאני חי בתוך הנשמה שלי. מה הכוונה בתוך הנשמה? אני חי בתוך הרצון להשפיע לאחרים, בתוך הרצון לאהוב אחרים. לכן כשאני לא חי בתוך הגוף שלי, אלא בתוך האנושות כולה, בתוך זרים, יוצא שאני פתאום שוכח את הגוף שלי. אני נותן לגוף שלי את מה שהוא צריך, אבל בכל היתר אני דואג לאחרים. אני ממלא את הגוף שלי כמו שאני ממלא דלק באוטו שלי.

ניצה:  אתה מתדלק אותו.

כן. רק כדי שהוא יעבוד, אבל זה כדי שאני אסע לאן שאני רוצה. כך אני ממלא גם את הגוף שלי, את החמור שלי, את החומר שלי, ונוסע איתו למטרת הבריאה. מה הכוונה "מטרת הבריאה"? אם אני מתחבר לאחרים, אז אני מתחיל להרגיש דרכם, בתוכם, את החיים האחרים, את החיים הרוחניים. לכן אם אני כבר לא תלוי בגוף שלי שהיום הוא חי ומחר מת, ואני מתחיל להרגיש שאני קיים בתוך האנושות כולה, אז אני מתחיל להרגיש חיים נצחיים שלא תלויים בגוף שלי.

יש כאן איזו טרנספורמציה כזאת, איזה מעבר מאד מיוחד, גם פסיכולוגית, רגשית, וגם בהבנה של המציאות ובמימוש,. כי אני עובר מעולם גשמי לעולם רוחני. אני לא מתחבר סתם עם אחרים כדי לייצר איזה חברה קטנה ויפה כמו בגן ילדים. כי אם אני יכול להתחבר עם האחרים למרות האגו שלי, על ידי הכוח העליון שאני מזמין, אז אני באמת פורץ מתוך עצמי החוצה וחי בתוך הנשמה שלי. כך אני קונה את העולם הבא, את העולם הרוחני.

ניצה: אז מה קורה בכנס קבלה?

כשאנחנו עכשיו מבינים מה אפשר להשיג על ידי החיבור, אז אנשים שיש להם רצון לזה, להשיג את הנשמה שלהם, חיים רוחניים הם באים לכנס.

ניצה: אז זה בעצם מה שאני משיגה בכנס קבלה?

כן.

ניצה: מה אני משיגה?

את משתדלת. יכול להיות שלא תשיגי, זה תלוי במאמץ שלך. יכול להיות שלא בבת אחת אפשר להגיע לזה, אבל בטוח שתתקדמי לכיוון הנכון.

ניצה: שאני משיגה את הנשמה שלי?

כן.

ניצה: אני עוד לא כל כך מבינה מה זה , אבל תכף ננסה לברר.

לכן המקובלים מזמינים הרבה אנשים מכל מיני מקומות בעולם לבוא לכינוס, לחיבור, ואז הם מנהלים את אופן החיבור. יש שם שירים, ריקודים, שיחות, הרצאות, סדנאות, ישיבות חברים, ועוד הרבה הרבה דברים. באים לכאן אלפי אנשים מכל העולם, ממש מכל העולם. אפילו מאוסטרליה, ניו זילנד, מדרום וצפון אמריקה, מיפן ומסין.

ניצה: אחותי סיפרה לי שבשנה שעברה הגיעו מכל העולם וזה באמת מאד מרשים.

אנחנו כך אוספים את האנשים, ומלמדים אותם איך להתחבר נכון, לפי אותה שיטה שיסד אברהם אבינו. ואז אנחנו בכל פעם, בכל כנס, יותר ויותר מתקדמים לחיבור העצמתי, המספיק כדי לגלות שם ובאמת לגלות את המצב הבא, המדרגה הבאה, מה שנקרא, ה"עולם הבא". זה בעצם התמצית של הכנסים שלנו.

ניצה: אני רוצה להבין, כשאני מגיעה לכנס כזה, אני רואה אלפי אנשים, חלק מהארץ, אולי גם מהעולם, ואני לא מכירה שום דבר, לא יודעת כלום, פשוט נכנסת לתוך מקום גדול כזה, בטח איזה אולם גדול.

לשמונה אלף איש.

ניצה: מה הולך להיות שם, מה אני הולכת לעבור שם? עכשיו סיפרת לי משהו מאד מאד גדול, גבוה, שחלק מאד גדול ממנו לא בדיוק הבנתי למה אתה מתכוון, אבל הבנתי שיש משהו מיוחד שם. מה בדיוק אני הולכת לקבל בכנס קבלה הזה, מה יש בו שהוא כל כך מיוחד?

יש שם המון אנשים כמוך, שרוצים על ידי חיבור להשיג את העולם הבא. להרגיש את הנשמה, להרגיש את החיים הנצחיים שבעולם שלנו, שבחיים הרגילים שלנו, אנחנו אף פעם לא נרגיש את זה. וכאן יש לך אפשרות לממש את מה שכתוב בחכמת הקבלה, "עולמך תראה בחייך.".

אורן: הבנתי שבכנס קבלה אדם מקבל אפשרות לגלות את הנשמה שלו?

כן.

אורן: זה מה שאמרת?

כן.

אורן: אחר כך דיברת על עוד כל מיני דברים שקצת הלכתי לאיבוד, וגם אני לא מרגיש שהייתי רוצה אותם, זה קצת הלחיץ אותי. התחלת לדבר על חיים נצחיים, והעולם הבא.

אתה לא רוצה?

אורן: ממש לא. לא עולם הבא ולא כלום.

לא רוצה עולם הבא?

אורן: לא. אני עוד צעיר בן 40. מה יש לי בעולם הבא?

בסדר, אתה צעיר, אבל כעיקרון?

אורן: עולם הבא, אחר כך.

בסדר. אבל אנשים עובדים על זה קשה כל החיים.

אורן: אם עוסקים בחיים שאחרי המוות, אז אני לא בעניין בכלל.

לא בעניין?

אורן: ממש לא. האמת זה אפילו מפחיד.

ולא חינכו אותך כך, בתור איש דתי?

אורן: בתור איש דתי לימדו אותי, שאם אהיה איש טוב אז יהיה לי גן עדן, ואם אני אהיה איש פחות טוב, יש מצב שיהיה לי מנגל בגיהינום, אבל לא יודע מה יהיה אחרי המוות.

אז אתה לא מעוניין?

אורן: בטוח שלא. זה ברור שלא.

אתה צריך כאן ועכשיו, להיות לך ולמשפחה.

אורן: בדיוק. יכול להיות משהו יותר אינטימי בשבילי. לא רק לי ולמשפחה, שזה ברור שכדאי, אלא איזה מימוש עצמי, הגשמה, דברים יותר אישיים שלי. אבל אם דנים שם בחיים שאחרי המוות, אז תגיד לי כבר עכשיו, כי אם להודות על האמת, זה לא מעניין אותי בכלל.

מה שכן משך אותי בדברים שלך, ואליהם מאד התחברתי וזה מסקרן, הבנתי שמשהו שם קורה, שמגלים את הנשמה, וחלק דברים יותר הלחיץ אותי, אז רציתי להיות קונקרטי.

תיארת תמונה מאד רחבה וגדולה ואמרת שאתם עוברים תהליכים מכינוס לכינוס. ואני גם נמצא במצב דומה לשל ניצה, שחבר מאד טוב שלי לומד אצלכם קבלה כבר כמה שנים, וכל שנה הוא משגע אותי "תבוא. כנס קבלה, כנס קבלה, כנס קבלה". אני שואל אותו, מה זה "כנס קבלה"? והוא לא יודע להסביר לי במילים פשוטות, ואומר, "תבוא, יהיה טוב, אני אדבר עם הרב לייטמן, הוא בטוח יסביר לך יותר טוב". אז לאותה שאלה אני מחפש תשובה. ועוד, כשבאים אנשים מכל העולם, זו בטח השקעה מאד גדולה.

ודאי שזו השקעה מאד גדולה, זה מיליונים. זה כינוס של האנשים, שרוצים בחיבור המיוחד שהם מבצעים ביניהם, להשיג הרגשת החיים בדרגה למעלה מהחיים האלו שלנו. אתה אומר ש"אחרי המוות",  ואני לא אומר שזה יהיה אחרי המוות.

אורן: אתה אמרת, לא אני.

הגן עדן שלך זה אי שם.

אורן: צפונה מגיל תשעים וחמש, על זה אני חותם כבר עכשיו.

לא מדובר על זה, מדובר על "עולמך תראה בחייך.", שהעולם הבא זה לא מה שאתה משיג אחרי שהגוף שלך נפטר מהחיים הגופניים האלו, הבהמיים. אלא "העולם הבא" נקרא, שאתה משיג את העולם הזה, "עולמך תראה בחייך". כאן ועכשיו אתה משיג עוד דרגת קיום שלמעלה מהגוף שלך, שנקראת "חיי הנשמה". כך אתה משיג וזה לגמרי לא כמו שלימדו אותך.

ואנשים שמרגישים שחסר להם להרגיש את העולם במלואו, ושהעולם הזה הוא כנראה לא זה מה שאנחנו מרגישים, והאדם נולד לחיים קצת אחרים, אז הם מרגישים תסכול. שאין משמעות לחיים שלהם, אין להם טעם בחיים ואז הם מחפשים, וכאלו אנשים באים. כי הם שואלים את עצמם, מה זה החיים האלה, האם אנחנו כאן נמצאים רק כדי לעבוד, לחזור הביתה, לגדל ילדים, גן ילדים, בית ספר, ובזה אני גומר את החיים? הגעתי לפנסיה ועכשיו אני שואל, מתי אני אמות, האם לזה החיים נועדו"?

האנשים לא רוצים להסכים עם זה. ואנחנו רואים כמה הרבה צורכים תרופות נגד דיכאון, אחרים הולכים לטרור ולכל מיני דברים, ואיזה התפרצויות, איזה בעיות יש, הורסים משפחה, והכל למה?

כי הגענו למצב שאנחנו לא מסוגלים להמשיך כך להתקיים, לא מסוגלים. תראה את הדור הצעיר, הוא לא רוצה שום דבר בכלל, וגם אין לך מה לתת לו. אז אנחנו צריכים להבין שהאדם מחפש משמעות בשביל מה הוא קיים. זאת שאלת אדם, לא שאלת בהמה. לבהמה אין שום בעיה. הרצון שלה רק בתוך הגוף, איך אקיים את הגוף שלי, ואני נהנה מתי שהגוף שלי מתמלא.

האם יש בי משהו שנשאר ריק, כן יש, אני נמצא במועקה. אני יכול לאכול, ולישון, להיות במשפחה, עם ילדים והכל, אבל איפה האדם שבי? זאת אומרת, לא נשאר לי שום דבר, אני בזה מרוצה?

אורן: אז למצוא את האדם שבי ולמצוא את הנשמה שלי זה אותו דבר?

כן.

אורן: בכנס קבלה, זה מה שהאדם מגלה, את רוח האדם שבו?

כן.

אורן: את הנשמה שלו?

כן. בזה שאנחנו מתחברים. כי דווקא בחיבור בינינו לעומת אותו ניתוק שהיה לכל האנושות מבבל, אנחנו משיגים את הנשמה, את הכוח הכללי, את הייחוד, את החיבור, את העולם העליון, העולם הרוחני. זה מה שכתוב "עולמך תראה בחייך."

אורן: במשפט אחד, מה זה כנס קבלה?

כנס קבלה זה כנס לאנשים שרוצים להשיג את משמעות החיים.

אורן: תודה רבה, הרב לייטמן. תודה ניצה. שיהיה לנו כל טוב.

לחצו כאן להורדה