חיים חדשים - תוכנית 642 - בני נוער ואלימות ברשת

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים לדבר היום על הרשתות החברתיות שנכנסו לחיינו לפני עשור או שניים והיום ללא ספק, הביאו אותנו למצב תרבותי וחינוכי חדש. היום נתמקד בצעירים ובני הנוער ובהשפעה של האלימות וההסתה ברשתות החברתיות.

ניצה: השימוש ברשתות האינטרנט וברשתות החברתיות הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהחיים, במיוחד של הצעירים ובני הנוער. על פי הלשכה לסטטיסטיקה שיעור הצעירים בישראל מגיל 9 עד גיל 19 שגולשים באופן קבוע במרחב הווירטואלי הוא 93%, זאת אומרת כולם נמצאים במרחב הזה, שם למעשה נמצאים החיים, והמקום הזה מקבל אופי שונה ומשתנה. מצד אחד יש לו יתרונות כמקום של צמיחה, של התפתחות, של מידע זמין, של יכולת ללמוד לשתף. מצד שני, יש בו אלימות, הסתה, התוכן הוא קשה ואין שום צורה של ביקורת עליו, אי אפשר לשלוט בו, והילדים והצעירים סופגים אותו. זה הופך להיות כמו סביבה שמעצבת את פני הדור הצעיר.

והפלא ופלא, אבל הילדים שלנו, הדור הצעיר מתחיל להעריץ דמויות שליליות כגיבורי ילדות. אני לא יודעת מי היו גיבורי הילדות בתקופה שלכם, אבל אני זוכרת שגיבורי הילדות שלי היו "וונדר וומן" ו"המלאכיות של צ'ארלי", כל מיני דמויות שמצילות את העולם, שמביאות משהו חיובי לעולם. גיבורי הילדות של הדור הצעיר הם אנשים שמדברים בצורה אלימה, הם כוחניים, הם מסיתים, וזו תופעה מאוד מאוד מדאיגה ומעוררת שאלה, איך קרה שהילדים שלנו דווקא נמשכים ומתחילים להעריץ דמויות כאלה שליליות?

כי זה לפי טבע האדם, אין בזה שום דבר מיוחד. את השלילי אנחנו תמיד רואים דווקא על הילדים.  בכל הדורות כך ראינו, שהדברים השליליים יותר נדבקים אליהם והם יותר מוכנים להיות בהם מאשר בדברים החיוביים. להרביץ ילד לילד לא צריכים ללמד אותם, אלא צריכים דווקא ההיפך ללמד אותם, איך להחזיק את עצמם ולא להרביץ, להתחלק ולהיות טובים לאחרים, כי זה נגד הטבע שלנו.

בילדים אנחנו רואים את הטבע שלנו הטבעי, האמיתי. ולכן זה שהם מוכנים לפזר כל מיני דמויות שליליות ולא חיוביות זה דווקא טוב, הם רוצים להרוס, הם רוצים להרביץ, הם רוצים לקלל, הם רוצים ממש להשפיל את האנשים האחרים, זה טבע האדם.

היותר גדולים עושים את זה במסווה, כאילו בצורה יפה. אחר כך באה הפוליטיקה וכן הלאה וזה נעשה בצורה עוד יותר נסתרת כביכול, ערמומית, אבל זה בעצם המשך של אותו טבע. אז מה יש לנו לבוא בטענה לילדים המתוקים, הקטנים שלנו, שרוצים להרוג זה את זה, אם אנחנו עושים אותו הדבר בינינו. ואם אנחנו עושים אותן הפצות בפייסבוק ובכל מיני רשתות חברתיות אחרות שלנו, למה אנחנו צריכים לבוא אליהם בטענה, הרי אנחנו עשינו את זה, הטבע שלנו והטבע שלהם.

ואם אנחנו לא מתקנים את עצמנו ואת הטבע שלנו, איך אנחנו רוצים לדרוש זאת מהם? בגלל שהם קטנים ונמצאים תחת ההשפעה שלנו? הם לא רוצים להיות תחת ההשפעה שלנו, ולהיות חייבים לשמוע בקולנו. הם לא רוצים לשמוע בקולנו.

אנחנו הגענו למצב שזהו, הם כבר לא חייבים, יש להם אבא ואמא בתוך הרשת והם לא צריכים לשמוע לנו. הם לא צריכים לשחק עם ילדים בחצר וברחוב, יש להם רשת, שם הם יכולים לעשות הכל וזה באמת כך. אני רואה איך אחד הנכדים שלי משחק אפילו טניס עם המחשב שלו ובעוד משחקים מול הטלוויזיה והמחשב. היום האדם כל כך לא זקוק לאחרים, יש לו הכל ברשת, החברים הווירטואליים שלו, המשחקים הקבוצתיים הווירטואליים. זה לא השחמט שהייתי משחק פעם אחד על אחד בעזרת המחשב, היום אני משחק בכל דבר. אני משחק ברשת משחק חברתי עם הרבה משתתפים, בלי להיפגש איתם פיזית, או אני משחק עם המכונה שמציגה לי דמויות. ולכן איפה בכלל אנחנו צריכים אבא ואמא? אבא ואמא צריכים להביא לי צלחת עם מה שאני אוהב, כשאני נמצא מול המחשב וזהו, לא להפריע לי לחיות. זה מובן, אנחנו כך בנינו באגו שלנו את היחס של הילדים אלינו.    

אלא על מה חשבנו כשבנינו את העולם, שבו כולם צריכים לעבוד מהבוקר עד הלילה, להכניס את הילדים לגן ולבית ספר ולחוגים ולכל מיני דברים, ולעבוד על זה עוד יותר חזק ועוד יותר להיות מקושרים לכל מיני מקורות של בנקים וסופרים ומקורות עבודה וכולי וכולי, עד שלא נשאר לנו זמן לשבת בבית יחד לארוחת ערב משותפת. שום דבר אין לנו. אז מי אשם, הילדים אשמים? זה אנחנו שהבאנו להם במקום את עצמנו, את הארגז הזה של הנאווט בוק, הפלאפון, המחשב והטלוויזיה. זה אנחנו שעשינו את זה, למה אנחנו צריכים עכשיו להתרגז עליהם?

וודאי שכמו שהטלוויזיה חינכה לפני שני דורות, אז הדור הקודם התחנך על ידי כל מיני משחקים ברשת, והיום זה הפייסבוק והרשתות החברתיות. וטוב שזה רשתות חברתיות, כי זה אומר עד כמה אנחנו מתקדמים לתיקון, ועל ידי הרשתות החברתיות, נכיר את הרע שבנו ועד כמה אנחנו רעים זה לזה. אמנם בינתיים אנחנו כאילו חוגגים באגו שלנו, ומשחקים ברשת איך להרוג זה את זה וכן הלאה, אבל בסופו של דבר, אחר כך נתחיל להבין ולהכיר עד כמה האגו שלנו הורג אותנו, ושאנחנו צריכים לשנות את עצמנו ולשנות את הרשת.

וזה יקרה בטוח ולא עוד הרבה זמן. ולכן הכרת הרע כאן זה דבר הכרחי שיקרה בדרך. ואנחנו נראה במקום הסתה רעה ברשת, דווקא הסתה טובה, אם אפשר כך להגיד. שהאנשים יחליטו באין ברירה, מתוך הכרת הרע, כשהנוער לא רוצה כבר את המשחקים האלה ובכל היחסים האלה, ונמאס לו מזה. זה כבר לא נשמע ולא נראה כמאצ'ו, כמשהו גדול וחזק. אלא האגו שלנו כל הזמן מתפתח והביא אותנו בעצמו לההיפך ממנו.

חכמת הקבלה אומרת, שהאגו שלנו דומה לנחש, שהרעל שלו יכול להיות גם סם החיים וגם סם המוות. אז מסם המוות הזה, שבינתיים כך הוא מראה את עצמו, אנחנו נוכל להוציא את סם החיים, התרופה.

אורן: רציתי להוסיף היבט נוסף. אנחנו מדברים על הדור הצעיר ועל בני נוער ובתקופה האחרונה, כשהחלו הפיגועים בישראל, לבני נוער יש מקום מרכזי שלא היה בעבר. אולי בעבר זה היה "בקטנה", אבל עכשיו זה הלך ופרץ את כל הגבולות. אנחנו רואים שבגלל הסתה ברשת החברתית, עוד ועוד בני נוער ערבים קמים לעשות פיגועים, לתקוף, לרצוח. ויש הילד המפורסם בן ה-13, שקם ודקר ילד אחר בן 13 שנסע על אופניים בירושלים.  

מהצד הערבי ההסתה לרצוח ולדקור יהודים משפיעה מאד על בני הנוער והם הפכו להיות הלוחמים החדשים, בשונה מדברים שראינו באינתיפאדות הקודמות, כאן בני הנוער הפכו להיות כוכבים של האינתיפאדה הנוכחית. בצד השני, ברשת הישראלית, גם בקרב הציבור היהודי, רואים שהתגובות של בני הנוער הן הרבה יותר קיצוניות מהתגובות של אנשים מבוגרים. לדוגמה יש תופעה שהתפשטה, טרנד חדש בפייסבוק, שבני נוער יהודים מוסיפים לשם שלהם תוספת. נגיד שמי אורן לוי, אז במקום לוי בשם המשפחה, אני כותב "מוות לערבים". ושעושים את זה המון אנשים, אז ההסתה למוות לערבים מתפשטת בעצמה ברשת, והופכת להיות ויראלית. בלי לעשות כלום, מעצמה, מאליה.

כן.

אורן: אלה דוגמאות משני צדי המתרס. הן לא דומות אבל הן מראות תופעה דומה, שבזכות העידן של הרשת החברתית שבתוכו אנחנו קיימים, כשיש קונפליקט ושנאה, היא מועצמת פי כמה וכמה וההשפעה של זה על בני נוער היא הרבה הרבה יותר חזקה מאשר על מבוגרים. והשאלה היא, למה בני נוער מושפעים הרבה יותר חזק מהסתה ברשת מאשר אנשים מבוגרים יותר?

 כי זה בעצם מחייה אותם. אדם חי צריך למלא את עצמו, הוא צריך למלא את האגו שלו, הוא צריך לקבל תענוגים. מאיפה הוא מקבל תענוג? מהשנאה. זו הצורה הקרובה ביותר לטבע שלנו. הטבע שלנו זה האגו, "בראתי יצר הרע". היצר הרע האגואיסטי נמצא ביסודו של הטבע, ולכן אתה צריך להאכיל אותו.

כמה שאתה יותר ויותר ממלא את האגו שלך, אתה מתנפח, אתה נעשה יותר גדול, יותר מכובד, יותר חזק כביכול וכן הלאה, אז ודאי שלייצב את עצמך בצורה כזאת, להתקרב להסתה הרעה "מוות לערבים" וכל מיני דברים כאלה, זה יותר נוח, יותר קל, יותר פשוט לבני הנוער.

אורן: למה זה משפיע יותר על בני נוער מאשר על מבוגרים? למה היום, בשרשרת הפיגועים האחרונים, רואים שהגיל של האנשים שיוצאים לבצע את הפיגועים הולך ופוחת?

כי אותם קל מאד "לסובב".

אורן: למה?

כי הם מוכנים לזה. אין להם השקפת עולם. אין להם כלום. מלמדים אותם שאדם נולד כדי להרוג את היהודי, ואז הוא הולך מיד כשאהיד לגן עדן. זאת אומרת, החיים האלו הם כפרוזדור לגן עדן, רק שהדרך לגן העדן היא דרך זה שאני הורג את היהודי. כך מלמדים אותו, והוא לא רואה, לא מבין את החיים שלו בצורה אחרת. זה חינוך.  

אדם שנולד הוא כמו מחשב, אין לו שום תוכנה ושום נתונים. מה שאתה מזין בו, מה שאתה ממלא אותו, כך זה יהיה. ואם הוא מקבל חינוך כזה תוך עשר, שלוש עשרה, חמש עשרה שנה הראשונות של חייו, זה מה שיש לו.

הוא לא מבין בכלל חיים בצורה אחרת. שמעתי איך מדברת אישה ערביה בת חמישים, שתפסו את הילד שלה וגם פצעו אותו. ובבית חולים ישראלי טיפלו בו והחזירו אותו לחיים והוא הלך הביתה בריא. אז שאלו אותה, "מה הלאה"? וענתה, "ודאי שאני רוצה שהוא יהיה שאהיד, ודאי שאני רוצה שהוא יהרוג את היהודים. ואם יהרגו אותו אז עוד יותר טוב". זאת אומרת שהוא על ידי זה ייכנס לגן עדן בצורה ישירה.

גן עדן זו המטרה. מה המטרה בחיים שלנו כאן? מה יש בחיים האלו? כלום. זה ממש אמצעי להיכנס לגן עדן. "אני לימדתי את כל הילדים שלי", כך היא אומרת, "להיות כאלו. ואם על ידי זה שהורגים את היהודי, אפילו אחד, נכנסים לגן עדן, אדרבה, אני רוצה שכל ילד וילד שלי יהרוג את היהודים, ייהרג וייכנס לגן עדן. אני שמחה בזה. לא בוכה, שמחה". אתה מבין את כוח החינוך שמקבלים.

אורן: אז זה החינוך?

כן.

אורן: חוץ מהחינוך, היום הרשת מוסיפה לכך, אם פעם חינכת למשהו מסוים והצלחת בחינוך שלך, והגעת לרמה של הישגים, היום הרשת לוקחת את זה ומכפילה את זה פי לא יודע כמה. אתה נשטף בזה.

האם הגיל של אנשים שבאים לרצוח יהיה עוד יותר צעיר, לאן זה הולך להתפתח?

זה מוביל להכרת הרע. זה ודאי. אתה תראה ילד בן חמש, שש, שנוסע באופניים והקטן הזה מוציא אקדח והורג אותך חס ושלום, עד כדי כך זה פשוט, כי לימדו אותו כך. זה התפקיד שלו בחיים. אחר כך הוא עוד יבוא אליך אחרי שפצע אותך וירצה להרוג אותך עד הסוף, וירצה שיהרגו אותו. כי אמרו לו שהוא נכנס לגן עדן. הוא מקבל מתנה הכי גדולה.

זו מתנה הכי גדולה, מה לא ברור כאן, אנחנו רואים בכלל בדת, שזה מה שכל האנשים הדתיים עושים, הכל זה הכנה לגן עדן.

ניצה: אם קודם החינוך של אותה אימא נשאר במסגרת הבית שלה, היום החינוך של האם הזאת פורץ בגלל שהוא מתפשט ברשתות.

 בעם הערבי בעיקרו זה מותאם למה שהוא שומע מההורים וממה שהוא מקבל מהרשתות החברתיות שלהם. אצלנו זה קצת אחרת, אבל הוא לא שומע להורים.

ניצה: איך ההשפעה שיש על הילדים שגדלים בעולם הערבי, עם הערכים האלה של למות ולהגיע לגן עדן ושזו המטרה, משפיעה על הילדים שלנו הישראלים, היהודים, שגדלים פה וגם סופגים את אותה עמדה, ולמה גם הם צריכים להיות אלימים?

אני חושב שכנגד זה תהיה אלימות, כמו ארגון "ההגנה", כמו כל החברות התנועות האלו שהיו פעם, וודאי שגם אלה ילכו עם הסכינים.

ניצה: אבל למה פתאום הילדים, נניח אני אקרא להם לצורך העניין "היהודים", גם מתחילים פתאום להעריץ אלימות?

זה מגיע מכוח הרע שיש גם בהם. רק ביהודים זה לא עד כדי כך, כי זה לא היה אף פעם בחינוך שלנו, אבל עכשיו זה הופך להיות לחינוך, כי אנחנו הגענו להתפתחות הרע בצורה כזאת שאין לי ברירה. וחוץ מזה, גם אין לי שום אפשרות אחרת, כי אני רואה שהרע הזה בא מכל הצדדים, ואם אנחנו לא ניקח בחזרה סכינים או אפילו משהו עוד יותר משוכלל, אז יהרגו אותנו. אז תקום ותהרוג אותו קודם. מה הבעיה?

אני לא מבין איזו תגובה יכולה להיות מהנוער, מהדור הצעיר בקרב היהודים? אלא אנחנו נראה גם אלימות גוברת, ובאמת ילכו אלו על אלו עם הסכינים ועם המקלות ועם הרובים, ועם כל מה שיש. ודאי שכך זה יהיה.

ניצה: האם האלימות שגוברת נניח בקרב הנוער היהודי כלפי הערבים, אבל לא רק כלפי הערבים, אלא גם בינינו לבין עצמנו, היא תהיה עוד יותר קיצונית?

כן. בקרב הערבים יש גם את אותם הדברים. גם שם יש חמולות למיניהן שנמצאות כל פעם במאבקים למיניהם, גם שם לא חסר. יש להם חיים משלהם. אבל גם אלו וגם אלו ניזונים מהאגו הרע שנמצא ושולט בנו, ואנחנו חלשים בידיים של האגו שמסית וממש דוחף אותנו זה על זה.

אורן: העולם של מחר יהיה אלים יותר מהעולם של היום?

ודאי, בהרבה יותר. אתה יכול לראות את זה באירופה. תראה עד כמה שהם קיבלו בשמחה את המהגרים הראשונים, ועד כמה שעכשיו הם לא רוצים לקבל, עד כמה שיורדת להם השמחה הזאת, עד כמה שהם כבר חושבים איך לדחות אותם בחזרה, ואיך להגן על עצמם שלא ייכנסו יותר וכולי. לאט לאט הם עוברים שינוי.

כי מה היה קודם? קודם היה יפה, הם אמרו, "הם יעבדו יחד אתנו, אנחנו צריכים שיבואו אנשים כאלו שיהיו מתורבתים כמונו". "איפה" מתורבתים כמונו? באו אנשים שרוצים להרוס אותם, שרוצים לקבל מהם את כל מה שיש, ושאומרים לעצמם, "שהם ימותו, אנחנו נהיה במקומם, אנחנו נעשה כאן חליפת העולמי".

אורן: אמרת שנגיע אפילו למצב שילדים בני חמש על אופניים יוציאו אקדח ויבואו להרוג מישהו. הילדים האלו של היום שמקבלים שטיפת מוח והסתה הולכת וגוברת, מחר הם יגדלו, ובעוד עשר שנים הם יהיו המנהיגים של הדור הבא. לאן, לפי הראיה שלך, הולכת מדינת ישראל? מה הולך להיות פה, לאס וגאס?

איזה לאס וגאס? לאס וגאס זה דווקא מקום מאוד יפה.

אורן: אם זה הולך ומתפתח, וזה מתחיל מגיל אפס, אז איך ישראל הולכת להיראות נניח בעוד עשר שנים? כי אמרת שזה גם יביא תגובות אלימות מהצד השני.

אני מקווה מאוד שלפני שאנחנו מגיעים למצבים בלתי הפיכים, אנחנו נגיע להכרת הרע. זאת אומרת, מהו הרע? זה הטבע שלנו. מהו הפתרון? להפוך את הטבע הרע שלנו לטבע הטוב. על ידי מה נעשה הפתרון? על ידי שימוש בשיטה שנקראת "חכמת הקבלה". יש כאן שיטה שמיועדת רק ליהודים. בכך אנחנו לא תלויים באף אחד בעולם, אלא כל העולם דווקא תלוי בנו, ואנחנו בעלי הבחירה היחידים בעולם שיכולים להפוך את הטבע שלנו, ודרכנו את הטבע של כל האנושות מרע לטוב.

תתאר לעצמך, ותאמין לי לרגע אחד רק כדי לראות את התמונה, שאתה יכול להפוך את כל עם ישראל לטוב. במידה שהוא מתהפך מרע לטוב, אז בהכרח כל הסביבה העוינת שלנו, בעיגולים הקרובים מאיתנו לרחוקים יותר ויותר, הופכת גם להיות טובה בהכרח.

אתה לא שואל אותם, אתה לא צריך לעשות איתם כלום ולא לפרסם להם שום דבר. ברגע שאתה מגיע לחיבור היפה, הנכון, כדי להיות "כאיש אחד בלב אחד", וקצת להתקדם ל"ואהבת לרעך כמוך", אז הם מתחילים להיות כמוך ולהתייחס גם אליך כך. למה? כי זה חוק הטבע. אתה לא מאמין? בסדר, אז אתה תגיע לזה לא בעוד עשר שנים, אלא בעוד עשרים שנה. אבל עשרים השנים האלה יהיו שנים שכדאי למחוק אותם מהחיים, עד כדי כך.

לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לשמוע מה שמייעצת לנו חכמת הקבלה. למה היא מתגלה עכשיו? כי יש לה שיטה איך להביא לאדם את הטבע השני, את הטבע הטוב שחסר בעולם שלנו, כי כולו בנוי על יצר הרע, "בראתי יצר רע". אנחנו יכולים להביא את הכוח הטוב, ואז העולם לפניך. הכל בידיים שלך, אתה היחידי בעל הבחירה, מכריע את עצמך ואת כל העולם לכף זכות. עכשיו תחשוב למה שונאים אותך, למה הנוער שלך כזה, ואיזה עתיד טוב אתה מכין לו מהיום.

זה תלוי בנו. אז בוא אנחנו נסיים את ההתפתחות הרעה הזאת, כי בשביל מה? "החכם עיניו בראשו". בואו אנחנו מעכשיו והלאה נראה כבר את העתיד הרע ונרצה באיזו צורה להפסיק אותו  כבר מעכשיו ולפנות לצד הטוב. זה אפשרי.

אורן: אמרת בתחילת דבריך, שאתה לא מופתע מכך שהיום צעירים ובני נוער הופכים להיות יותר אלימים ויותר כוחניים ויותר שליליים, ושגיבורי התרבות שלהם, אלו אנשים שמשפילים ולועגים לאחרים וכן הלאה. אמרת שזה לא מפתיע אותך, כי בטבע האדם טמון הרע מלכתחילה, ולכן ככל שהוא יותר צעיר, קל לו דווקא יותר להיסחף לכיוון הרע. אם זה כך וזו המגמה, אז איך יכול להיות שאתה רואה אפשרות למשהו טוב שפתאום סוחף איתו אנשים. כי אם הבנתי אותך, זה הפוך מהטבע של הילד.

זה הפוך מהטבע, ודאי, ולכן יש כאן שיטה מאוד מיוחדת לשינוי טבע האדם. זה לא סתם לחנך אותך שתהיה קצת יותר טוב, אלא זה לשנות לך את מקור הטבע שלך, שבמקום רע הוא יהיה טוב. זה משהו שאתה משנה בו את האדם לגמרי, כאילו נולד אדם חדש. אתה נולד עכשיו על ידי החינוך הזה כ"אדם הראשון", תקרא לזה "האדם החדש". השכל שלך, הרגש שלך, היחס שלך לעצמך ולאחרים, הופך להיות כאילו שאין כאן אתה וזר. כולם קרובים, כולם שווים, כולם מקושרים אליך ואתה אליהם בצורה שווה לגמרי. אתה הופך איתם יחד בצורה שווה, כאחד.

כשאתה משנה את ההסתכלות הזאת על כולם, אתה מגיע לגישה חדשה לכל העולם. זאת אומרת, מבפנים אתה מקבל טבע חדש. על זה מדובר, ולא פחות מזה. תתאר לעצמך איזה ייסורים אתה צריך לעבור, כדי להחליט שאתה רוצה, ומה אני מייעץ לך לעשות, כדי להגיע לזה מהר.

אורן: אז מה הדבר שעושה את המעבר, את המטמורפוזה הזאת מהאדם הישן לאדם החדש?

שיטה מיוחדת של חיבור בין בני האדם שהיא מאוד פשוטה, מוכנה, מתאימה לכל אדם הפשוט ביותר, שהיא נמצאת בחכמת הקבלה, ונקראת "שיטת החיבור".

אורן: שמענו הרבה דברים לא קלים. עם איזו תובנה צריך לצאת, מכל מה שלמדנו היום?

בואו נחשוב איזה עתיד אנחנו מכינים לילדים שלנו. אנחנו יכולים להכין להם עתיד טוב, ולא לתת להם להמשיך כך בנסיגה הזאת.