חיים חדשים - תוכנית 645 - אידאולוגיית האיסלאם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים להזמין אתכם להיות אתנו. היום אנחנו הולכים לדבר על מלחמה מאוד מדאיגה, "מלחמת האידיאולוגיות". המלחמה שמתנהלת בינינו לבין הציבור שחי כאן אתנו, לידנו, לצדנו, בינינו, מלחמה קשה עם המון דם.

ניצה: היום היינו רוצים להתחיל אולי באיזה סיפור שכך הדליק לנו איזו מחשבה, איזו נורה, שהעלתה הרבה מאוד שאלות. הסיפור המאוד מפורסם שהתרחש לאחרונה עם האסיר הפלסטיני, שנעצר מעצר מנהלי ללא משפט, הוא החליט שהוא שובת רעב. לא הייתה לו בעיה לאבד את מאור עיניו, לאבד את השמיעה, לאבד את חייו כמובן, ובלבד שלא להיכנע לנו, לרוח היהודית, אלא לשמור על הרוח, על האידיאולוגיה של האסלאם, של הג'יהאד.

ואני חייבת להגיד כשצפיתי בחזרתו עכשיו לשטחים, למקום ממנו הוא מגיע, לבית שלו, והוא עטוף, מתקבל כגיבור בקרב המשפחה, בקרב בני השבט, הכפר. הסתכלתי עליו, ואני חייבת להגיד שאפילו היתה בי כמו איזו קנאה. קנאה על מה? קנאה על הנחישות, על העוצמה, על משהו שכל כך חזק יושב שם, והוא מוכן לעשות הכל, הוא מוכן לוותר על חייו למען משהו אידאולוגי מאוד מאוד חזק.

וזה העלה באמת המון המון שאלות. ואני שואלת אותך, מהי הרוח האידיאולוגית הכל כך עוצמתית, הקיצונית, שנמצאת בבסיס של האסלאם, של הג'יהאד, שהיא כל כך חזקה וכל כל עוצמתית, הנותנת כל כך הרבה כוח לפעילים שלה?

העניין הוא מאוד עמוק, הוא רחב ומתרחב, שכבר נמצא בהיסטוריה כמעט ארבעת אלפים שנה, מימי אברהם ובנו הראשון ישמעאל, ועד ימינו, ברוחב ההיסטורי, בציר ההיסטורי. והוא גם עניין מאוד עמוק, כי הוא נוגע בפנימיות של חוקי הטבע והפעלת כל המציאות. לכן, אי אפשר לקרוא לזה "מלחמה אידיאולוגית", כאילו זה משהו שקורה עכשיו. כמו שהערבים רוצים להגיד, שזה הגיע כשאנחנו הגענו לכאן, חזרנו לארץ ישראל, לפי האידיאולוגיה שלהם זו פלסטין, אז אי אפשר להגיד שזה רק עכשיו קורה.

קודם כל הם מבינים שכדי להיאחז בארץ הזאת ולהיות מנוגדים לנו, הם צריכים שורשים עמוקים. ולכן הם קושרים את עצמם לעם שכביכול כבר קיים כמעט שבעת אלפים שנה באזור הזה. אמנם שההיסטוריונים כולם יודעים שזה בכלל לא כך, שהם בסך הכל הגיעו מאיזה מקום באפגניסטן, ואחר כך הגיעו הממלוקים וגם אחר כך הם היו מגיעים לכאן. ומה שהיה בימי אברהם זה סך הכל תחילת העם הזה, שאחר כך היה מתפתח וקם ולא שייך לאזור הזה לגמרי, הוא לא היה כאן. לא ישמעאל ולא צאצאי ישמעאל. אבל כך זה.

גם כלפי אל אקצה, הם רוצים להגיד שזה המקום הקדוש שלהם, מפני שדווקא שם היה בית המקדש, אז הם בנו משלהם, וכך הם בונים בכל מקום. כך גם קבר יוסף, כאילו יוסף הוא הקדוש שלהם. אברהם שלהם, יצחק, יעקב, האימהות והכל שייך להם. הם מיד צובעים את זה בצבע ירוק ומיד זה שייך להם. כך זה עם כל הנביאים, הם מכבדים את כל האנשים האלו הגדולים, הם מחשיבים אותם שהם שייכים להם. כמו שהם לקחו את התורה שלנו ועשו מזה קוראן, או שעשו את הברית החדשה, גם כל יתר הספרים וכל יתר הדברים. זאת אומרת, האידיאולוגיה היא ברורה מאוד, שאנחנו אוחזים במקור והם מקבלים מאתנו גם מה זה קדוש, מה זה טפל, ומה זה חול, מנהגים וחגים, חלוקה לימות השבוע, לחודשים, ולכל דבר ודבר. הם בסך הכל לקחו מאתנו ועיבדו, שינו את זה למשהו ששייך כביכול להם. לכן עשו יום חופש בשבוע ימים, יום קדוש, שזה יום שישי או יום ראשון לנוצרים, וכך כל החגים שיש לאסלאם וגם לנצרות הם מאתנו. על זה לפני כמה שנים בכלל לא היו מדברים, זה היה מובן.

אבל המגמה שלהם עכשיו להראות לעצמם קודם כל, כל העולם יודע שזה לא כך, אמנם שהשקר מתפשט ונעשה גדול, אז הוא מתחיל להתקבל. כך בני אדם בנויים.

ניצה: הם מתחילים להאמין לזה.

כן, בטח. קודם כל הצורך הפנימי שלהם לחזק את העם, "עם" הכוונה את כל הערבים, זה לא עם אחד, אבל ממש לתת להם, לכולם יסוד גדול שהם העם הכי עתיק, הכי חזק. יש להם קבלה מכוח עליון שהם צריכים לנצח את כולם ולהביא את האסלאם לכל העולם. הם לקחו את זה בעצם מאתנו, כי דווקא בעם ישראל כתוב "כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם", "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", וארץ ישראל תתפשט לכל העולם כ"ארץ הצבי", וכן הלאה. זאת אומרת, את כל הדברים האלה הם לקחו מאתנו והפכו לאידיאולוגיה שלהם.

ולכן, בכל מקום שהם בצורה היסטורית מוצאים משהו, זה שייך מיד לאסלאם. ובכל מקום שהם מוצאים איזה עוד הוכחות והוכחות זה הכל שייך לאסלאם. ובכלל במקום הזה של אל אקצה אף פעם לא היה בית מקדש יהודי, זה היה בית המקדש, אבל של האסלאם. עכשיו עומד שם אל אקצה שהוא קצת קיבל את השינוי מחדש ולא יותר מזה. תמיד היו מלחמות והכל זה שלהם. ואנחנו יודעים שהעם הזה הוא עם שיודע להסביר דברים בשקר לעצמו ולאחרים, ונוטה להאמין בהם ולקבל את זה בקלות. יש להם נטייה כזאת שהם מאמינים במה שהם ממציאים בעצמם. אנחנו חושבים שהם נמצאים בשקר, והם לא בשקר, כך הם.

ניצה: הם מאמינים בזה.

כן, הם מיד מקבלים את זה כעובדה. ולכן אצלם זה כך נתפס מהר. אני בטוח שעכשיו באירופה הם יעשו אותו דבר. הם יגידו שכל המקומות הקדושים האלו של הנוצרים אלה המקומות שלנו וזה בכלל לא שייך לישו, ישו היה ערבי. כמו שכל הקדושים שלנו, גם משה, אהרון, יוסף, דוד, שלמה, כולם היו ערבים. הם אומרים שישו היה ערבי, מוסלמי ממש, וכולם כך. וזה פשוט לא נכון כל מה שהעולם חושב, הכל זה רק אסלאם בלבד ואין בזה שום דבר אחר. אז אין כאן מלחמה אידאולוגית, הם לא נלחמים עם אף אחד, כביכול, הם פשוט מסבירים לכולם מה האמת ומה הצדק.

ניצה: אז יש כאן מלחמה הסברתית?

כן. הם באים ואומרים, רגע, על מה אתם מדברים? זה הכל שלנו. הקדושים אלה הקדושים שלנו, המקומות הקדושים אלה מקומות קדושים שלנו. תראו, אנחנו שומרים על זה, אנחנו לא שוברים שום דבר. נניח קבר יוסף שנמצא בשכם או מערכת המכפלה שנמצאת בחברון, מישהו נגד זה? לא זה שלנו, איך אנחנו יכולים להיות נגד האבות? הם האבות הקדושים שלנו. והאימהות, קבר רחל, את הכל אנחנו מכבדים.

אלא ההיפך, אתם באתם אחרי אלפיים שנה ואתם אומרים שזה שלכם, אנחנו בכלל לא חשבנו שזה שלכם. אנחנו תמיד היינו מכבדים את המקומות האלה שהם שלנו. אתם רואים, זה קבר יוסף, אבל הוא צבוע בצבע ירוק, זה נכון, כי זה שלנו. וכך בכל דבר ודבר. ואין להם שום דבר נגד. אותו דבר עם הר מירון או כל מיני כאלה, הם מכבדים מאוד את האנשים הקדושים שכאילו היהודים חושבים שזה שייך להם, אבל הם בטוחים שזה שייך להם. כמו שהם גם אומרים על הנוצרים, ישו הוא ערבי, מוסלמי. וכך זה לכולם.

זאת אומרת, אנחנו רואים כאן סבוב מאוד מיוחד, שלא היה קודם עד כדי כך, שיש להם התפתחות חדשה לקראת זה שהם רוצים לשלוט בכל העולם. שהאידיאולוגיה הזאת היא אידאולוגיה פשוטה, זאת אומרת אין לנו עם מי להילחם, אנחנו לא נגד נצרות, אנחנו לא נגד יהדות, פשוט הם חלק מהאסלאם, ובאמת הם האסלאם רק קצת מעוות. אנחנו יותר עתיקים, אנחנו יותר מבוססים, אנחנו יותר חזקים, אנחנו מיליארד, ומי יכול להיות נגדנו? זה סימן שהכוח העליון אתנו.

לכן אנחנו באים אליכם, ואנחנו חלילה לא באים להרוג אתכם, מי שנמצא יחד איתנו הוא מיד הופך להיות מוסלמי והוא כאח שלנו לכל דבר, כי אסלאם זה לא לאום, זו האמונה באל אחד. ולכן אנחנו לא הולכים עם חרב, החרב שלנו היא סימן שבצורה כזאת אנחנו מזהירים את האדם שהוא חייב להאמין בכוח עליון אחד, ולכן הוא חייב לחשוב ולחזור בתשובה. הם גם אומרים, שיש בינינו הרבה מבני ישראל, מהיהודים, שהיום הם מוסלמים. אין שום סיבה שלא יהיה. אנחנו מקבלים את כולם. ורוצים שכל העולם יכנס תחת הדגל של האסלאם.

ניצה: זו באמת בעצם התפיסה האסלאמית, או שכולנו תחת דת האסלאם, או שאנחנו על החרב. אחד או שניים.

כן. או לא קיימים. כי האסלאם חייב לכסות את כל כדור הארץ, זה מה שיש להם. מי שנמצא במגמה הזאת, מי שמוביל את זה מגיע לו גן עדן, מקום מיוחד אחרי המוות. זאת אומרת, יש כאן איזו הבטחה מאוד גדולה, אגואיסטית, שאדם מקבל גן עדן, מקבל כבוד בעולם הזה, מקבל משהו גדול מאוד בעולם הבא, בכל רגע ורגע שהוא גומר את החיים שלו יש לו גן עדן. אז לא אכפת לו אפילו לגמור עם החיים שלו אפילו עכשיו, כמו אותו אדם שובת.

ניצה: שובת רעב.

ולכן כל זה מתקיים מאוד יפה. הם שמחים, הם בטוחים במצב שלהם, יש להם רוב בכל מקום, הם חכמים, הם יודעים איך לשנות את כל הדברים, איך לכוון את האנשים.

ניצה: נגד.

בצורה כזאת, שיהיו יפים כלפיהם, וכלפינו ההיפך וכן הלאה. זאת אומרת, כאן אנחנו רואים, שאין שום סיבה, שהם לא יצליחו במגמה שלהם. כי ביהדות הם בכלל לא מרגישים, שמשהו מפריע להם. מה זה? כאן בישראל זה סך הכל מקום קטן, זה לא נורא. אחר כך הם חושבים, אנחנו אחר כך נסגור אתם חשבון, נשחוט אותם וזהו. והעולם בכלל רק יסתכל על זה מרחוק וישמח.

ובכל העולם אנחנו נתפשט לאט לאט וזהו. אנחנו לא מפחדים משום דבר. גם אפילו שהסינים הם מיליארדים וחצי, אנחנו נוכל לשנות אותם. אין להם דת, אין להם כלום. אנחנו נגיע אליהם ונבנה בכל מקום בתי מקדש שלנו.

ניצה: המסגדים.

והכל יהיה בסדר גמור. הסינים יעשו את זה עוד בצורה שמחה מאוד. כי אנחנו מביאים להם משהו מתקדם, שאין להם עולם הזה, עולם הבא. אין להם מצב כזה. הם לא חושבים על כלום בצורה כזאת. וכאן הם יבינו ויחשבו.

וכך גם לכל העמים, לכל האזורים שיהיו. וכך האסלאם יתפשט בכל בעולם, כמו שפעם היתה מתפשטת הנצרות, כך היום יתפשט האסלאם. והם בטוחים, שכך הם יכולים לעשות את זה. עכשיו הבעיה אצלם היא אירופה ואפריקה. הם סוגרים סביב ישראל יותר ויותר את העניין. כי האירופאים גם מתחילים לפחד ולהיות נוטים להם.

ואחר כך זה יהיה ברוסיה, כי ברוסיה שלושים, ארבעים אחוז מהרוסים הם ערבים, אנשי אסלאם. שם וודאי לא תהיה להם בעיה להתפשט. זה רק עניין של זמן. הם יודעים איך לעבוד עם הרוסים. הם נמצאים שם בכל מקום, אפילו בממשלה, במדע, בתרבות, בחינוך, בכל דבר. אז לאט לאט הם עושים את זה. דרום רוסיה אלה כל מדינות האסלאם.

ואז נשאר להם הודו וסין. אז לאט לאט עם סין, זו לא בעיה. עם הודו זה קצת יותר בעיה. אבל גם הם יודעים איך לעשות את זה בצורה כזאת איטית, לא אכפת להם, שזה ייקח עוד אלף שנה. אבל זה יהיה כך, ולכל אחד ואחד יש בזה תפקיד. ואז הם חיים עם אור בעיניים, כי יש להם עתיד, כי יש להם משהו בחיים. יש להם משימה.

ניצה: זה מה שנותן להם את הכוח?

יש להם מטרה. ודאי. גם לא רק בעולם הזה, אלא גם בעולם הבא.

ניצה: יש להם מטרה שהיא גם בעולם הזה.

כן.

ניצה: גם הבטחה לגבי העולם הבא?

כן. ומיד, אפילו שאני לא הצלחתי במשהו, אבל רציתי להביא את מוחמד לפסגה של העולם, רוצה לדחוף אותו כך, רוצה להרים דגל האסלאם באיזה מקום. ונניח, הרגו אותי באותו רגע. לא חשוב. כבר יש לי עולם הבא. גם כך וגם כך. זאת אומרת, אני לא מפחד משום דבר.

הייתי אומר שהגישה הזאת היא גישה מאוד מאוד מוצלחת. במסגרת העולם הזה אין משהו שיכול להתמודד עמה. ולכן כתוב על זה בחכמת הקבלה הרבה. מה שיהיה באחרית הימים, כשהאסלאם באמת יעלה. ובני ישמעאל ישלטו בכל העולם. והם יעשו מלחמות קודם כל נגד הנוצרים. והם כמעט יצליחו לכופף אותם. ואחר כך יחד עם הנוצרים הם יבואו נגד ישראל.

אני חושב, שקודם כל זה יהיה בצורה אידיאולוגית. וזה כבר קורה. ואם אנחנו לא נצליח להתמודד אתם בצורה אידיאולוגית, זה תלוי בנו. כי יש לנו כוח באידיאולוגיה אנחנו יותר חזקים. אם אנחנו ניקח את האידיאולוגיה שלנו האמתית, שחכמת הקבלה מסבירה לנו ופותחת לנו את הכל. אז אנחנו כן יכולים להצליח. ואם לא, אז ודאי שרק דרך ייסורים גדולים אנחנו דרך בעיות איומות, שלא היו קודם כל אפילו כדוגמתן, הרבה יותר גרוע, אנחנו נגיע בכל זאת למצבים, שאנחנו נצליח בסופו של דבר, אבל זה יהיה דרך מצבים נוראים מאוד.

ולכן מתגלה חכמת הקבלה, ונותנת לנו עכשיו אפשרות לעשות אתם מלחמה לא במישור שלהם. אנחנו לא צריכים להתנגד להם. אני לא צריך כמו ההיסטוריון להתחיל להסביר משהו נגדם.

ניצה: מה באמת ההבדל בין האידיאולוגיות שלהם לאידיאולוגיה שלנו?

הרמה. באיזו רמה אנחנו מדברים ובאיזו רמה הם מדברים. אנחנו לא מדברים אתם בכלל. אנחנו לא נכנסים אתם לשום מלחמה, לשום דיון. לא אתם ולא עם הנוצרים.

אלא אנחנו צריכים לעשות רק את העבודה שלנו, להשפיע דרך מערכת עליונה על כל המערכת הכללית של העולמות והעולם שלנו. וזה אפשר רק על ידי כך, שאנחנו מתחברים. אם אנחנו מממשים מה שאומרת התורה להגיע מאהבת הבריות לאהבת השם, שאנחנו צריכים לעסוק באמת בינינו ב"ואהבת לרעך כמוך", שזה החוק הכללי של כל המציאות, אז אנחנו יכולים להגיע למצב, שאין לנו בכלל שום מגע אתם, אלא דרך הכוח העליון אנחנו משפיעים על כל אדם ואדם שבעולם.

וכמו שכולם אומרים, שאנחנו אשמים בכל הרע, אנחנו יכולים להגיע למצב, שאנחנו נהיה באמת "אשמים" בכל הטוב. אנחנו יכולים להגיע לזה, כי אנחנו קובעים באמת, איך העולם נוטה כביכול או לכף חובה או לכף זכות. זאת אומרת, או שיהיה רע לעולם או שיהיה טוב לעולם. את זה אנחנו בעצמנו קובעים.

אם אנחנו מפסיקים את השנאה ההדדית בינינו, הריחוק ההדדי בינינו ומתחילים לטפל בנו בחיבור, אז אנחנו מגיעים לכוחות חיובים, והם משפיעים לכל העולם. וכל העולם לא יודע מאיפה הוא מתחיל לקבל אותו כיוון. ואז כל הסכינים, כל האקדחים, הכל נופל מהידיים של האנשים. הם לא רוצים להשתמש בזה. הם רוצים להשתמש רק בחיבור ביניהם.

כך אנחנו יכולים לכוון את כל העולם, ממש כך. והכל נמצא בידינו. לכן האידיאולוגיה שלנו והאידיאולוגיה שלהם בשתי רמות שונות. אנחנו פועלים ברמה יותר עליונה דרך כוח הטבע הטוב, שאנחנו מפעילים אותו נגד כוח הטבע הרע. שכל הטבע הוא רע, "בראתי יצר רע", כולנו אגואיסטים. ואנחנו מביאים לכל הרע הזה את כוח הטוב. וכך אנחנו משפיעים על העולם, שכוח הרע וכוח הטוב יהיו באיזון, מה שנקרא ב"קו האמצעי". ובזה אנחנו מביאים את כל העולם ממש למצב הטוב, היפה, שהעולם כבר יירגע ויגיע למימדים עליונים. זאת אומרת, שהעולם שלנו יעלה לדרגת העולם העליון כולו, כולם. וכך אנחנו נשנה את עצמנו, את כלי קליטה שלנו, שנתחיל להרגיש במקום העולם הזה מציאות עליונה, את המימד הבא.

והכל תלוי בישראל בלבד בלי שום התנגשות וקשר עם כל העמים וכל הדעות, ועם כל הדתות, אידיאולוגיות, כלום. רק שאנחנו נתעסק במה שאנחנו חייבים לעסוק.

ניצה: אז מה ייתן לנו את העוצמה הפנימית הזאת, שאנחנו עכשיו מזהים אותה כל כך חזק דווקא בהם?

מצד אחד, הפצת חכמת הקבלה. ומצד שני, האיום הזה שאנחנו מרגישים עלינו מכל הצדדים. שני כוחות, שיכולים להפעיל אותנו. נקווה, שאנחנו נעשה את זה על ידי הפצת חכמת הקבלה, שאנחנו כך עם זה נתקדם קדימה.

אורן: היא תיתן לנו עוצמה פנימית?

כן.

אורן: איזה סוג של עוצמה?

של החיבור.

אורן: למה חיבור יקנה לנו עוצמה פנימית?

כי על ידי החיבור שלנו אנחנו מושכים את כל העולם לחיבור, את כל המערכת הכללית. אנחנו בזה מחייבים את כל האנשים להיכנס לחיבור. כל האנשים נמצאים קשורים ביניהם. וכמו שמחזיקים בובה על חוטים, כך אני מחזיק את כולם על חוטים. ואז על ידי זה שאנחנו היהודים מתחברים בינינו למעלה, אנחנו בזה או מחברים או מרחיקים את כל בני האדם בעולם חד וחלק, אחד לאחד.

לכן כדאי לחשוב על העתיד שלנו ועל העתיד של כל העולם. וזה מה שהמערכת העליונה מחייבת אותנו, והתורה מחייבת אותנו. ו"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל לכל העולם, ודווקא אנחנו בתורה מחייבים לבצע, לממש.

אורן: בסוף כל המלחמות איזו אידיאולוגיה תשלוט בעולם?

רק אחרי הכל?

אורן: כן, בסוף. איזו אידיאולוגיה תנצח בסוף, מה שנקרא ב"קו הסיום"?

חיבור הדדי, "כאיש אחד בלב אחד". שאף אחד לא ירגיש את עצמו, אלא את כולם יחד כאחד. דעתי תתרחב כך, שאני ארגיש את כולם, כמו ששייכים לי, כמו שאני עכשיו מרגיש רק את עצמי. כך אני ארגיש את כולם. זו השפעה מלמעלה, כך יעשה לי. זה לא שאני בעצמי. אני רק צריך לעשות לזה כמה צעדים, שזה יקרה. ואם אני לא אעשה את זה, הצרות מבחוץ יחייבו אותי לעשות גם את זה.