חיים חדשים - תוכנית 648 - לצאת מעצמי לחיים חדשים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים להזמין אתכם להצטרף אלינו לצלילה פנימה, ולחדור לתוך פנימיות החיים ולראות איך אפשר להוציא מהם את המקסימום. תהיו איתנו.

יעל: אנחנו הבנו שיש לאדם עולם פנימי מאוד עשיר. ותיארת לנו בתוכנית הקודמת את האפשרות שיש לאדם באמצעות הפנימיות שלו, לקפוץ מדרגה ולהגיע למציאות שהיא ממש מציאות אחרת. לא קראת לה מציאות תלת ממדית, אלא זו מציאות ממש שונה. זו אותה מציאות שכולנו מחפשים בכל כך הרבה אמצעים, כבר כל כך הרבה שנים. אתה הסברת לנו שיש שיטה שנקראת "חכמת הקבלה", שבאמצעותה אפשר בעצם להגיע לאותה מציאות מדהימה, חדשה, שתאפשר לנו אותם החיים הטובים.  

זה מאד פשוט. המציאות החדשה היא כזאת שאנחנו יכולים על ידה להרגיש את כל מה שקורה בכלל במציאות הכללית, שעכשיו אנחנו תופסים ממנה איזה חלק קטן מעוות. אנחנו יכולים לעשות את זה אם אנחנו לא נמצאים בפנים בתוכנו, בתוך הרצונות שלנו, הכוונות שלנו, המחשבות שלנו, שהם כולם על הבהמיות שלנו.

ולכן רק כלפי הבהמה שלי, כי לפי הגוף אנחנו נמצאים בדרגת חי. רק כלפי הבהמה הזאת אני תופס, או שזה טוב לי או שזה רע לי, יותר מזה אני לא תופס כלום. וכלפי זה אני מודד את כל המציאות. אז כל המציאות אצלי היא מצטמצמת לשני דברים, מה שטוב לי ומה שרע לי בכל רגע ורגע בחיים. וכל מה שאני רואה, שומע, טועם, נושם, כל זה רק כלפי טוב לי או רע לי. יותר מזה אני לא מרגיש, לא מאבחן.

איך אני מגיע להרגשת מציאות שהיא מעבר לבהמה שלי, שנקראת נגיד "בגובה האדם שבי", שלא תלויה בבהמה. אז אני צריך כביכול לצאת מעצמי, להרגיש מציאות חוץ. איך אני מסוגל לעשות את זה, לצאת מעצמי, להרגיש משהו לא דרך האוזניים, לא דרך העיניים, שהכל הוא מה שנכנס בי. ומה שנכנס בי, עובר דרך מחשב שעומד מאחורי הראש שרק מפצל את זה לשניים, לטוב לרע, לטוב לרע כלפי. ומה שלא שייך לי אני בכלל לא מרגיש, הוא לא קיים.  

זאת אומרת יש כאן מציאות גדולה מאד, עולמות, אילו דברים, ואנחנו לא רואים, אנחנו עיוורים כאלה, אני כאילו רואה דרך כיסוי עיניים רק את מה שטוב לי ואת מה שרע לי. לי, זה נקרא "לבהמה" שלי בלבד. זאת אומרת, אנחנו כבני אדם לא קיימים אנחנו קיימים רק כבהמות. איך אני יוצא מההגבלה הזאת?

יעל: האדם שבי רוצה יותר?

כן, כי אני רוצה לדעת בשביל מה אני חי. כדי לדעת בשביל מה אני חי, אני צריך לצאת קצת החוצה מהבהמה שלי. אז בזמן שאני נמצא עכשיו בחיים, איך אני יכול להתחיל לתפוס את המציאות כמו שהיא, לא שייכת לחושים שלי, לחמישה החושים שלי, לראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, אלא כמו שזה מחוץ לגוף הגשמי הזה, לבהמה הזאת. אני צריך לצאת מהעור הזה. איך אני אעשה את זה? אני לא מסוגל.

 וחכמת הקבלה מסבירה לנו פטנט, והפטנט הזה הוא בעצם מאד פשוט. היא אומרת, הרי יש סביבך עוד אנשים שגם הם רוצים לצאת מתוך הגוף שלהם ולראות את העולם הרחב. בעל הסולם מתאר את זה כמו תולעת שחיה בתוך צנון. היא חיה בתוך הצנון המר הזה וחושבת שכל העולם הוא מר כזה כמו הצנון הזה, ופתאום היא פורצת את קליפת הצנון ויוצאת עם הראש החוצה ואומרת, "שמש", "אוויר", "ציפורים", "דשא", "הכל כל כך יפה", "הכל כל כך טוב". איפה אני. אני הייתי בעולם שלי כל הזמן"? אז הוא אומר, זה בעצם מה שהאדם בחיים שלו, איך לצאת מהצנון שלנו?

 אפשר לעשות את זה. אנחנו צריכים לרכוש, לקנות, לפתח בנו חושים שהם מעבר לחושים האלו שלנו, שהם קולטים הכל בפנים. אני רוצה להיות בלתי תלוי בגוף שלי, למעלה מהגוף שלי כמו רוכב על הסוס. אני רוצה להיות הרוכב, לא בתוך הסוס.

איך לעשות זאת? אז בעל הסולם אומר, לפתח חושים חוץ גופיים אתה יכול בצורה פשוטה. יש עוד אנשים כמוך, תתחיל לעשות איתם תרגילים כאלו שאתם דואגים כל אחד לשני. אני נגיד דואג לך ואתה דואג לי. וכאלו כמונו עוד זוגות. לא זוגות אלא אנשים, עשרה אנשים, איתם אנחנו יושבים סביב שולחן עגול, ובזה אנחנו מתחילים לארגן את היציאה, כל אחד כמה שהוא יכול לצאת כלפי הזולת. כשאנחנו מתחילים לעשות כאלו מאמצים, כל אחד נמצא באגו שלו והוא צריך להשתדל לצאת, אז בזה שאנחנו משתדלים לצאת מעצמנו כל אחד כלפי השני, אנחנו גם משחקים שכל אחד צריך להראות לשני כאילו שהוא מצליח. אז אני מתוך הקנאה שלי, רוצה גם, ועוד.

 אנחנו כך מחממים כל אחד את השני, ואנחנו ממש כך עושים בכוח. אני רוצה לעזור להם, אני רוצה לתת להם, אני רוצה לצאת מעצמי ולדאוג לגופים שלהם, כמו שאני דאגתי פעם לגוף שלי. ואני לא דואג לגוף שלי. אני דואג רק לגופים שלהם, והם דואגים לגוף שלי. וכך כל אחד מוסר את עצמו לאחרים, והאחרים מוסרים את עצמם כך כלפי כל אחד ואחד. רשת היחסים הזאת היא נקראת "רשת הערבות". זאת אומרת כל אחד ערב לאחרים. זאת אומרת "אל תדאג לעצמך", "זרוק את הבהמה שלך אנחנו נדאג לה". וכך אנחנו כולנו דואגים לכולם.

יוצא מזה שאנחנו על ידי זה מעוררים כוח מיוחד שקיים בטבע ונסתר מאתנו, שהוא כוח השפעה. הטבע שלנו בסך הכל הוא כלול משני כוחות, "קבלה והשפעה". "תן וקח". וכך אנחנו חיים. כל החיים שלנו מהאטום הראשון, מהחלקיק הראשון ממנו נוצר היקום שלנו, הוא כבר קיים משני כוחות פלוס ומינוס. וכך התפתחו אטומים, ומולקולות, ואמבות, וכל הגופים האלה של הדומם, צומח וחי וגם אנחנו המדבר. הרוחניות שבנו, האדם שבנו.  

מה שקורה כאן, שבדרגות דומם, צומח וחי, במינרלים, בעצים, בחיות, בתוך הגוף שלנו שהוא גם דרגת חי, זה נמצא איכשהו פחות או יותר איזון. כוח פלוס וכוח מינוס. ואנחנו, דרגת האדם שבנו שרוכב על הדומם, צומח וחי, על הסוס, אנחנו קיימים רק מכוח המינוס. האדם שבנו רוצה רק רע לאחרים ורק טוב לעצמו, והוא לא רוצה להתחשב עם אף אחד. זה הטבע שלנו. הטבע של האדם שבנו. לא איך שהגוף שלנו קיים. הוא קיים כמכונה מאוזנת, פחות או יותר. אבל האדם שבנו הוא רק שלילי, יצר רע שולט בנו בלבד.

על ידי זה שאנחנו עושים כזה תרגיל בעיגול, עם עשרה אנשים שרוצים לצאת מעצמם ולהתכלל באחרים, על ידי זה אנחנו מעוררים את הכוח הטוב שבטבע בדרגת האדם, והוא בא ומאזן בינינו, כנגד הכוח השלילי הכוח החיובי. ואנחנו מתחילים להיות מאוזנים, בנויים נכון בדרגת האדם. ואז אנחנו מגלים את הכוח הזה שנובע בינינו, אנחנו פותחים אותו, הוא מתחיל להיות כמו איזה מעיין שיוצא משם הכוח הטוב, והוא עוטף אותנו ועושה מאתנו מכלול כזה מיוחד, שעשרת החברים האלו שכך עשו זה לזה, שניסו לעשות כך , הם באמת מקבלים על ידי הכוח החיובי הזה את תכונת ההשפעה, וזה נקרא "שהם מוכנים לצאת מעצמם". כמו אותה תולעת שחיה בצנון.

 ואז אנחנו יוצאים מחמישה החושים הגשמיים, הבהמיים שלנו, לחמישה חושים רוחניים, ומתחילים להרגיש את העולם הרוחני. במה? בקשר הזה בינינו, ביחס הזה בינינו, זה נעשה בינינו כחוש החדש. אנחנו בנינו מערכת שנקראת "אדם", ולאדם הזה יש חמישה חושים חדשים, זה נקרא, "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות". במקום ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. כך הם נקראים, "כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות". ואז אנחנו, בחמישה החושים האלה מרגישים מימד עליון ומתחילים לחיות שם כולנו כאחד. ואז אנחנו בזה מתחילים לפתח את עצמנו. שוב מגיע בינינו כוח התנגדות, יצר הרע, המינוס שהוא מתחיל להפריד בינינו, כאילו לסכסך בינינו, ואנחנו שוב מתגברים עליו ורוצים להתחבר ולהגיע לערבות. ואז אנחנו מעלים את עצמנו לדרגת ערבות יותר גבוהה. הכוח שמתגלה בינינו הוא כוח השפעה יותר גדול, ואנחנו לפי זה מתחילים להרגיש בינינו במערכת הזאת שנעשתה כבר בדרגה השנייה, עולם יותר עליון.

 וכך אנחנו עולים סך הכל מאה עשרים וחמש מדרגות, עד שבאים למה שנקרא "עולם אינסוף". ובזה אנחנו מגיעים למטרת חיינו. זו בעצם המטרה אליה אנחנו צריכים להגיע. אפשר להשיג את זה משך החיים האלו, ודווקא בחיים האלו, כשאנחנו יושבים על הסוס ובונים את האדם שעל הסוס. 

 יעל: וככל שהאדם הולך ומתפתח, ואתה אומר, "שהוא עולה כל פעם לאיזו דרגת ערבות יותר ויותר גבוהה". האם נעשה לו יותר טוב, הוא מרגיש יותר טוב, הוא מרגיש יותר מסופק?

הוא יוצא מכל הבעיות והצרות של העולם הזה. הוא רואה את הסיבות למה העולם הזה כך מתנהג, מה קורה בו. הוא רואה את העולם הזה כקטן, אבל כחשוב מאוד, כי כל הנשמות האלו, כל האנשים האלה, כל באי העולם האלה, הם צריכים לבנות מעצמם אותו האדם הרוחני. להתחבר ביניהם. ואז הוא מבין ש"ואהבת לרעך כמוך" זה באמת כלל גדול של כל המציאות, ולזה צריכים להגיע כולם.

יעל: וזאת אותה הערבות שדיברת עליה?

זאת אותה ערבות. ואנחנו צריכים לממש את זה, ושום דבר חוץ מזה.

יעל: זה מעניין מה שאתה אומר. כי בדרך כלל אנשים נוטים להסתכל דווקא פנימה. זאת אומרת, לא לצאת החוצה ולדאוג למישהו אחר, אלא ברגע שלא טוב לנו אנחנו נתחיל להתעסק בתוך עצמנו ולחפש מה לא בסדר.  

הכל תלוי במה מניע אותנו. יכול להיות שמסתכלים על האדם ורואים עד כמה הוא עצבני, כמה הוא נמצא מסתגר בחדר שלו, כמה הוא כל הזמן דואג לכל מיני דברים ששייכים לו, אבל אנחנו לא יודעים אולי דרך זה הוא דווקא דואג לכל העולם. אנחנו לא מכירים את הכוונות שלו. אנחנו לא יודעים בדיוק מה המניע שלו. אולי הוא רואה שבזה הוא מושך את כל האנשים למציאות החדשה.

יעל: אימא שלי הייתה אומרת על זה "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות".

זה כבר אחרת. זה הפוך ממה שאני אמרתי.

יעל: אתה אומר בעצם, לא לשפוט בן אדם לפי מה שרואים מבחינה חיצונית, אלא הדבר החשוב הוא, מה הן הכוונות שלו, ולאן הוא רוצה להגיע עם הכוונות האלה. ואם הכוונות האלה הולכות לכיוון של ערבות וחיבור, אז זה בעצם דבר טוב. ואם הן הולכות לכיוון השני, למינוס הזה, אז זה דבר פחות טוב.

כן.

יעל: עדיין אני כן רוצה להמשיך את מה שהתחלתי לפני כן. היום אנחנו נוטים לחשוב שאם נסתכל פנימה, נבדוק בתוכנו ונבין מה קורה לנו, אז משם תבוא לנו הישועה. ואתה מציע כאן שיטה בכלל הפוכה, אתה אומר, עזבו את עצמכם בכלל, ובואו תתחילו לחשוב על האחר. אל תתעסקו יותר בעצמכם, תתעסקו בזולת, תתחילו לחשוב על אחרים ולא על עצמי, ומשם בעצם יבוא אותו שינוי של המציאות שכולנו כל כך כל כך רוצים.

כן.

יעל: איך זה קשור אחד לשני, איך דווקא ההתעסקות באחר תיצור לי בסופו של דבר חיים יותר טובים? כי ההרגשה שלי הסובייקטיבית את עצמי, היא שאני רוצה שיהיה לי טוב בסוף. אני רוצה שלי יהיה טוב. ואתה אומר, זה לא יקרה לך בזכות זה שתבדקי את עצמך, אלא זה יקרה לך בזכות זה שתתייחסי לאחרים נכון. שתעבדי על אחרים יותר טוב. שתהיה איזו "ואהבת לרעך כמוך", שרק מתוך זה הדברים האלה יתפתחו.

כן.

יעל: ואתה אמרת והכל בעצם קורה, כי אנחנו מעוררים כוח מיוחד שנמצא בטבע שנקרא "כוח ההשפעה". מה זה אותו כוח השפעה, איך מעוררים אותו?

הפלוס שמשלים את המינוס שלנו, פשוט הכי טוב לחשוב כך. כי בעולם שלנו שום דבר לא מתקיים, אלא על ידי שני כוחות. רק אנחנו בני האדם, נפעלים על ידי כוח אחד. ולכן כל הדברים, כל הטוב שאנחנו עושים הוא גם לרעה. וזה כתוב גם בחכמת הקבלה "כל טוב דעשין לגרמייהו", וכן הלאה. 

אורן: הטכנולוגיה שאתה מתאר, עושה כביכול הפוך על הפוך. אתה אומר, "אם האדם רוצה לממש את כל הפוטנציאל שלו ולהוציא מהחיים את המקסימום שהוא יכול, הוא צריך לפתח אינטראקציות ולהתחיל לחשוב על אחרים במקום על עצמו, וזה כאילו הפוך. זאת אומרת, אני רציתי להביא את החיים שלי למקום הכי טוב שרק אפשר, ואתה מכוון אותי להתחיל לחשוב על מישהו שהוא לא אני, או על כמה אנשים שהם לא אני. איך בזה שאתה מכוון אותי לאנשים שהם לא אני, זה יביא אותי למצב האינסופי שלי?

כי בזה אתה בונה את האדם שבך. זה האמצעי לרכוש את הכוח החיובי כנגד הכוח השלילי שקיים בך, אז אתה תהיה מאוזן. כי האדם שבך לא נמצא בך, הוא נמצא מחוץ לך, בין כולם. ואז אתה מתחיל לראות שכל האנושות, כל העולם, הם בעצם אתה. וכל האחרים הם המרכיבים של הנשמה שלך. כשאתה מתחבר איתם, דואג להם, נעשה לך ברור שאתה לא דואג להם, אלא אתה דואג בצורה כזאת לנשמה שלך.

יעל: כלומר הגוף הזה הוא סתם אשליה והוא זה שמשלה אותנו ונותן לנו את ההרגשה שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. ואתה אומר שלא שם נמצא האדם שבי, אלא הוא נמצא בכלל במקום אחר לגמרי, מבחוץ.

כן.

אורן: כשתיארת בהסבר שלך את התהליך של התפתחות האדם, אמרת שככל שהוא מצליח לצאת יותר מעצמו כלפי האחרים ב"ואהבת לרעך כמוך", נפתח לו כביכול עולם גדול יותר, ועוד עולם, ועוד עולם. מה זאת אומרת, עולם גבוה יותר, מהי המילה הזאת, "עולם"?

כמו שעכשיו אתה חי באיזו מציאות, אתה נכנס למציאות אחרת, אבל היא נצחית. אין התחלה ואין סוף, אין חיים ואין מוות, אין גבולות. והמציאות היא כולה חיובית, בהרגשה ובהשגה, אתה בלתי מוגבל. אתה לא יכול עכשיו לחשוב על זה, כי אתה מוגבל בתוך הצנון שלך.

אורן: האם "עולם אחר" הכוונה מחוץ לכדור הארץ?

יותר מזה.

אורן: מחוץ ליקום בכלל?

בוודאי. זה מימד אחר. זאת אומרת, מה שאתה מגלה עכשיו כעולם שלך, עם כל המציאות הזאת שאתה מרגיש, כל היקום והכל, כל זה בכלל לא נכנס לאותו עולם שאתה תגלה, אתה תגלה משהו שנמצא במימד אחר, שכל המציאות הזאת לא קיימת שם.

אורן: כשאתה אומר, "מימד אחר", לְמה אתה מתכוון, איזה סוג של מימד?

אני לא יכול להגיד איזה סוג. זה סוג אחר. הקיום אחר, גם אתה אחר וגם עולם אחר.

אורן: במה אני אחר?

בזה שאתה חי במציאות שנקראת "נשמה".

אורן: אבל במה אני אחר, מה השתנה בי?

אתה חי בתכונת ההשפעה ולא בתכונת הקבלה.

אורן: מה זו תכונת ההשפעה?

מה זו תכונת הקבלה?

אורן: האם אני חי עכשיו בתכונת הקבלה?

כן.

אורן: מה הפירוש?

שאתה כל הזמן רוצה ורוצה לקבל לעצמך משהו טוב. ותכונת ההשפעה זה נקרא, שאתה רוצה ורוצה להשפיע לאחרים משהו טוב, מחוץ לך. אם אתה רוצה לצאת מחוץ לצנון, בבקשה, תעשה את ההשפעה. אם אתה רוצה להישאר בתוך הצנון, תמשוך לתוכו כמה שאתה רוצה. זה הכל.

אורן: אם אני אתחיל לפתח את הרצון הזה, לעשות טוב לאחרים.

זה נראה לך שאלה אחרים, הם לא אחרים. אלא זה אמצעי להגיע לכוח השפעה, שבו אתה תרגיש את עצמך קיים, נצחי וטוב.

אורן: אני מבין שאם יהיה לי באמת רצון לעשות טוב למישהו שהוא לא אני, אז פתאום ייפתח לי עולם חדש?

כן.

אורן: תסביר לי מה זה "עולם חדש"?

עולם חדש הכוונה שתרגיש מציאות חדשה. כמו שאתה מרגיש עכשיו את המציאות בתוכך, מתוך חמשת החושים שלך. כשאתה מתאר לעצמך עכשיו איזו מציאות, היא מצטיירת אצלך בפנים ונראית לך שהיא כאילו נמצאת מבחוץ, אבל את המציאות החדשה אתה תתאר אחרת, באמת אמיתית, לא שנמצאת בכוח הקבלה בלבד, אלא בשני הכוחות, קבלה והשפעה, מציאות מאוזנת. ולכן היא אמיתית, נכונה, "עולם אמת" מה שנקרא.

יעל: לפי מה שאתה אומר, האם אנחנו חיים היום בעצם במציאות חלקית?

אנחנו חיים במציאות שקרית, לא חלקית.

אורן: במה היא שקרית?

כי היא לא אמיתית, לכן שקרית.

אורן: מה זו מציאות אמיתית, מה אמיתי בה?

היא אמיתית בזה שהיא באמת קיימת, בהחלט קיימת. ו"קיימת" זאת אומרת שאני לא מסתלק ממנה ולא נולד ולא כלום, אני חי בה וזהו, חיי נצח.

אורן: מה זה חיי נצח?

שאני לא חי מתוך הגוף הבהמי שלי. אני חי שם כאדם, לא כבהמה. הדרגות של הדומם, צומח, חי שאני מרגיש שבהן אני קיים עכשיו, באיזו מציאות מסוימת כזאת, את כל זה אני בסך הכל מתאר בתוך האגו שלי, ברצון לקבל שלי.

אורן: האם חיי הנצח שאתה מתאר כאן, זו המציאות האמיתית?

כן. לכן זה נקרא "עולם האמת". כך אומרים לעולם העליון, לעולם הרוחני.

אורן: איך זה יכול להיות שאתה מאמין שיש חיי נצח?

אני לא מאמין. אין כאן אמונה בכלל, המילה "אמונה"  לא קיימת.

אורן: "חיי נצח" פירושו שהאדם לא מת?

שהאדם בי לא מת. גם כך הוא לא מת, הבהמה מתה, לא האדם. האם אתה קורה לגוף הזה אדם? זו בהמה.

אורן: הכוונה לגוף שלנו?

בוודאי.

אורן: אז הגוף שלנו מת?

כן. אנחנו שונים מהקוף רק באחוז אחד, ותראה מה שאחוז אחד הזה נותן לי. אני מפתח את החיים שלי, את כל הדברים האלה, מפתח ומפתח, גרוע יותר מקוף. הקוף לא יודע כלום, הוא אוכל, הוא שותה, החיים שלו טובים.

אורן: אם כך "חיי נצח" זה לא שהחיים בגוף הזה ממשיך לחיות לנצח?

לא, זה לא שייך בכלל.

אורן: אז מה כן ממשיך?

כלום לא ממשיך. אין לי בכלל את המציאות החדשה הזאת. גם האדם שבי לא קיים, עכשיו אני רק בהמה. האדם מתחיל מזה שאני מחבר את השמאל והימין, את האגו וההשפעה, את שני הכוחות האלה, הפלוס והמינוס. ואז ביניהם, מתחילים לחיות את החיים החדשים.

אורן: והחיים האלה לא נגמרים?

לא. כי הם חיים מתוך התמזגות נכונה, בין השפעה לבין קבלה.

אורן: זה נקרא לחיות מתוך הנשמה?

כן. החיים האלה נקראים, "נשמה".

אורן: את החיים האלה מתוך הנשמה, אני צריך בעצם להרכיב, לבנות ולפתח לעצמי, בעצמי?

נכון.

אורן: במהלך החיים שלי עכשיו?

יחד עם כולם, יחד עם הסביבה הנכונה.

אורן: כן, אבל זה עכשיו?

כן. עכשיו בלבד.

אורן: זאת אומרת שתוך כדי שאני חי, יש לי כביכול את האפשרות לפתח את הנשמה שלי, ואז היא תחיה את חיי הנצח האלה?

כן. אבל מחוץ לתכנית הזאת.

יעל: יש לי עוד המון שאלות.

האמת היא שאני לא אוהב שאלות כאלה. מי שרוצה לממש, שיבוא ויממש. מי שלא, זה סתם. אני לא רוצה להתפלפל בדברים האלה..

אורן: מה הסיכום של התכנית?

יש לפני כל אדם ואדם, את האפשרות להיכנס לחיי נצח, לחיים טובים, במשך החיים האלה. מי שרוצה, שיבוא לבני ברוך וייכנס למערכת, והוא ידע איך לממש את זה.