חיים חדשים - תוכנית 663 - סיכום 2015 והפקת לקחים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו עושים סיכום לשנת 2015 המסתיימת בימים אלה ואנחנו רוצים לבדוק מה היה לנו ובעיקר לאן אנחנו הולכים. יעל, בואי תפתחי בבקשה.

יעל: בסוף כל שנה אזרחית אנחנו נוהגים לעשות סיכום של מה שהיה לנו, מה הדברים העיקריים שקרו לנו, האירועים העיקריים שקרו לנו השנה, ולאן פנינו מכאן והילך. אם אנחנו מסתכלים על שנת 2015, אז היא הייתה שנה באמת רוויה בהרבה מאוד דברים לא פשוטים ולא  צפויים, ושל קצב גדול מאוד מאוד של אירועים. שנה עם הרבה מאוד טרור מאסיבי, גם בארץ וגם בעולם. מלחמות בין ימין ושמאל, קרבות ברשת הווירטואלית, פרשיות של שוחד, שחיתות והטרדה מינית, שקרו אצלנו פה בארץ וגם בעולם. מזג האוויר ממש השתגע לחלוטין, אנחנו זוכרים כאן סופות חול מאוד מאוד רציניות, ומצד שני גשמים ושיטפונות. וגם בעולם היו שיטפונות, סופות, שרפות, מזג האוויר היה מאוד מאוד קיצוני. היו בחירות אצלנו בארץ. מתווה הגז תפס מקום מרכזי. בזירה המדינית החרם על ישראל התחזק. היה לנו קונפליקט לא פשוט מול וושינגטון בגלל ההסכם עם אירן.    

בדירוג של הנושאים שהיו הכי מדוברים בעולם בשנת 2015 הנושא הכי מדובר, למרבה ההפתעה, הוא דווקא הבחירות ב-2016 בארצות הברית, אחר כך הטרור בפריז, מלחמת האזרחים ומשבר הפליטים בסוריה, רעידת האדמה שהייתה בנפאל, אפרופו האקלים הלא יציב. משבר החוב של יוון, והרבה מאוד מאבקים נגד דאע"ש, ופיגועי טרור אחרים שהיו בארץ ובעולם.

כשאתה מסתכל על שנת 2015 ועל כל אותם האירועים שקרו לנו במהלך השנה, מה תזכור מהשנה הזאת?

נסיגה מאוד גדולה ביחס הכללי, במצב הכללי של האדם על פני כדור הארץ. שהוא נעשה הרבה יותר מסכן, הרבה יותר פגוע, הרבה יותר בסיכון גבוה בחיים שלו, בבריאות שלו, תחת מכות האקלים החדש הזה, וכל מיני השינויים הגדולים שישנם, שלא ידוע מהיום למחר מה יקרה, ירידה בחיי המשפחה, ביחס בין ילדים להורים. האנשים מרגישים שהם נמצאים על כדור הארץ שהוא מאוד מאוד לא יציב. והם לא מבינים שלא כדור הארץ לא יציב, אלא אנחנו לא יציבים ולכן אנחנו מוציאים מהאיזון את כל כדור הארץ, כולל האקלים, כל מיני הוריקנים והרי געש, רעידות אדמה וכל הדברים האלה. אבל בעיקר ודאי שזו החברה האנושית שכבר לא יודעת איך להחזיק את עצמה, איך לא לתת לעצמה להתפרץ במלחמת עולם. ממש כך. אנחנו נמצאים, וכמה פעמים אפילו השנה היינו, על סף מלחמת עולם. וכבר דיברו על זה הרבה פעמים. זה נעשה כבר משהו גורלי " כן, מה לעשות?".

יעל:  מריחים את זה כל הזמן שזה אוטוטו מגיע.

כן. שזה יכול להיות. וכבר אף אחד לא כל כך מתרגש מזה, "כן נמות, שיהיה, לא אז לא". החיים האלה הם כל כך קרובים למוות, והסבל מהחיים הוא כל כך גדול ומצטבר, שאולי יותר טוב פעם אחת להרגיש שאתה הולך למות וזה כבר לא נראה לך נורא, אלא כאיזה פתרון לכל החיים האלו היותר גרועים ממוות.

יעל: זו תחושה מאוד קשה.

תחושה מאוד קשה. התחושה באמת כזאת. אנחנו רואים למה הילדים שלנו נמשכים, לסמים ולכל מיני דברים, לָמה? האדם איבד את התקווה לסדר את החיים. וזה משני כיוונים, מצד אחד כי באמת החיים שלנו הם לא נותנים לאדם שום דבר ליהנות מהחיים, ומצד שני כשאנחנו גדלים אז גדל בנו האגו, רצון אגואיסטי, שהוא דורש מאיתנו למלא את עצמנו לא מהתענוגים הפרימיטיביים, הפשוטים, כפי שהיו לפני כן.

כשאני הייתי צעיר, אני זוכר אנשים שהיו בעשר, חמש עשרה שנים יותר גדולים ממני, נניח אחרי צבא, בחורים שהיו חוזרים מהצבא, היו חושבים, איך אני עכשיו צריך להשתדל למצוא איזו עבודה יפה, טובה. לפעמים חשבו אולי ללמוד באוניברסיטה, אבל העיקר זה עבודה טובה שתיתן לי ביטחון לשכור דירה, או להתחיל לשלם אפילו משכנתא, להתחתן ולהתחיל להביא ילדים. ואיך אני אתבסס, ואיך אני אהיה לא רחוק מההורים שגם הם יעזרו לי עם התינוקות, וכן הלאה.

זאת אומרת היה לו תכנון מאוד מאוד ברור מה הוא עושה. מה שהיה במשך אלפי שנות התפתחות האנושות. משיצאנו לפני מאה אלף שנה מהמערות ועד היום הזה, כך היינו מתפתחים. אז פעם היו בונים איזה בונגלו או אוהל כזה כמו סוכה, צריף או בתים בכפר, ואילו היום אנחנו בונים בניינים גבוהים, אבל זה לא חשוב, זו בכל זאת דירה, שטח פרטי, ושם אני, אשתי והילדים, המשפחה, ואני בכך מבסס את החיים שלי. אז אני לא נוסע לעבוד בהייטק, אלא אני הייתי הולך לשדה שלי, לפרות שלי, לא חשוב, אבל זו תמיד הייתה אותה המערכת שבה האדם היה קיים.

ופתאום, תוך דור אחד, הכול כאילו השתנה. וזה לא השתנה בגלל שאין היום את ההזדמנויות האלה, האפשרויות האלה, אלא הדור הצעיר לא רוצה להתחתן, הוא לא רוצה להביא ילדים, הוא לא חושב שצריכים לחיות לפי זה, הוא חושב שהכי טוב זה לשבת בכל מיני רשתות ווירטואליות, להיות עם נרגילה, עם משהו כזה, עם הסיגריות האלו, מריחואנה ומשהו, וכולי. וגם כן ההורים לא דורשים מהילדים, מה שהיה פעם נהוג, "איך אתה עובד, איפה אתה עובד, מתי אתה מתחתן, מתי תביא ילדים, נכדים?" וכן הלאה. אנחנו איבדנו איזה רצון להתקיים באופן נורמלי, מה שהיה נורמלי משך מאה אלף השנה האחרונות, וזה קרה פתאום תוך דור אחד.

וגם כן אין גבולות במדינות. זאת אומרת לא רק אני והמשפחה, "ביתי הוא מבצרי", אין כבר את ההרגשה הזאת שזה שלי פרטי, אלא גם כן אין הרגשה כזאת שזה העם שלי וזו המדינה שלי, איזה קרקע מיוחדת, התרבות שלי, אפילו השפה שלי. האנגלית בכל העולם, כלי תקשורת בכל העולם, אין גבולות, אפשר לטוס, תוך יומיים אפשר להקיף את כדור הארץ. אני יודע איך אני טס, לדרום אמריקה, ליפן, לכל מיני מקומות, סך הכל לא נורא. ובכל מקום אותו דבר פחות או יותר. ואדם לא מרגיש שאין לו בית. הוא יכול לעבור מכאן לקאריביים או לקנדה, לכל מקום אחר, ואיפה שנוח לו וטוב לו שם הוא נמצא.

יעל: זה טוב או לא טוב? איפה זה שם אותנו?

זאת תופעה חדשה שלא הייתה עד לפני חמישים, שישים שנה. זה התחיל אחרי מלחמת העולם השנייה, שהיא דווקא בלבלה את כל הדברים האלה יחד.

יעל: והשנה אתה רואה את זה מתחזק בצורה משמעותית?

השנה זה נכנס במיוחד לאיזה סיכום סופי. שכבר החיים הם כאלו, שום דבר ממה שהיה כבר לא חוזר, אנחנו צריכים להיות ערוכים לסדר חדש ולאקלים חדש. וגם כן לשינויים גדולים מאוד באירופה שקרו עקב המהגרים. אירופה תמיד הייתה כמקור של איזו יציבות או מלחמה, מרכז העולם. כמה חדשות אנחנו שומעים מדרום אמריקה, מאפריקה, ומאסיה בכלל? אלא העיקר זה אירופה. התרבות, החינוך, האוניברסיטאות, הפילוסופיה, המדע, הכול צמח שם.

יעל: כן, זה גם סמל של העולם המערבי.

כן. ופתאום הסמל הזה הוא נגמר. נגמר לגמרי. זאת אומרת, היינו מרגישים את אירופה הנחלשת משך השנים האחרונות, ואז פתאום אנחנו ראינו שלא כך, היא רוצה להקים את הדבר החדש, את אירופה המאוחדת והשוק המשותף וביטול הגבולות.

יעל: הייתה איזו תקווה בתוך התהליך הזה.

כן, אבל תלוי למי. אני מאוד הייתי סקפטי בעניין זה, כי ראיתי שזה לא קשור לתיקון האדם, אז מה יכול להיות. עכשיו אנחנו רואים שאירופה הזאת גמרה את כל התקופה הזאת, של אירופה המאוחדת, לגמרי. היא כבר נגמרה מזמן, אבל בכל זאת כך זה היה. והיום זאת אומרת השנה היא התחילה להפוך להיות אירופה המוסלמית. האסלאם הקיצוני נכנס לאירופה, רק נכנס, אבל זה כבר עניין של הזמן הקרוב. והיום זה מהר מאוד יקרה שכל אירופה תהייה ממש תחת הדגל הירוק, אם לא השחור. כי בעצם מי שעושה את הפלישה הזאת זה דאע"ש. זה הכל. אז זה מה שקורה לנו בשנת 2015 במיוחד. והיו לנו גם כן שינויים בכל ארצות ערב כאן.

יעל: יש הרבה מלחמות בתוך ארצות ערב, מלחמות פנימיות כאלה.

זה תמיד היה, אבל עכשיו במיוחד, האמריקאים שברו את כל המשטרים שהיו קיימים, רואים מה שקורה בכל צפון אפריקה ובסוריה, ומי יודע מה יקרה עוד בעיראק, ושם הלאה, עד אפגניסטן, כל המקומות האלה. איך אנשים חיים שם?

 יעל: האסלם תופס מקום מרכזי, אנחנו תיכף נגיע אליו, לפני כן אני רוצה לשאול אותך, אם אנחנו מסתכלים על האנושות כעל משהו שהולך ומתפתח, זאת אומרת אנחנו מסתכלים על האנושות כאילו היא עוברת איזשהו תהליך של התפתחות במהלך השנים, אפילו ברמה של פעם גרנו במערות ועל העצים, והיום אנחנו עוברים איזה תהליך של מודרניזציה. ויש תהליכים אחרים ויותר עמוקים שעוברים על האנושות במהלך השנים. אז באיזה שלב של התפתחות האנושות אנחנו נמצאים כרגע לדעתך?

אנחנו נמצאים בהתפתחות של האגו שלנו המוגבר עד כדי כך שאדם כבר לא מרגיש שהוא חייב להמשיך באותו סגנון ההתפתחות כמו קודם, אני, משפחה, ילדים, ואחר כך שהילדים גם יהיו במשפחה והילדים שלהם וכן הלאה, מדור לדור, מדור לדור. זאת אומרת, אנחנו מתרחקים מדרגת החי. מדומם, צומח, חי.

יעל: שזה אומר מה?

שאנחנו לא רוצים לקיים את סגנון החיים של רמת החי, רמת החיות.

יעל: כי בן האדם הוא גם סוג של חיה?

כן. אנחנו כאילו אבדנו בזה איזה רצון, ולא חושבים שזה הדבר החשוב, שזה דבר הכרחי. פעם, נניח לפני חמישים שנה, עדיין הייתי מזהה בי כצעיר, ובכל הדור שלי, הכרחיות להתקיים כך. למה? ככה, כי זה סדר העולם, כך צריך להיות. לרכוש מקצוע, למצוא עבודה, להתחתן, לבנות בית, ילדים, ולתת להם דחף קדימה שיעשו אותו דבר.

פתאום תוך דור אחד, אני רואה שאני עדיין שייך לדור הקודם, לכל אותו התהליך שהאנושות עברה נניח במשך מאה אלף השנים האחרונות, ומרגע זה והלאה, בדור הצעיר, ואפילו בילדים שלי אני כבר מזהה את זה, מתחיל להיות יחס אחר לגמרי לחיים. זאת אומרת משפחה זה לא חובה, ילדים זה לא חובה. האגו גובר עד כדי כך, שאני לא רוצה להרגיש את עצמי שייך לעם שלי, למדינה שלי, לכלום. אני חי.

נוח לי כך? אז כך. נוח לי אחרת? אז אחרת. אני מסתכל בצורה חדשה שלא הייתה קודם, על כל מיני תופעות כמו הומואים ולסביות שזה לא היה עד כדי כך, ועל כל מיני צורות כמו הסמים, שנכנסו בצורה מאוד רחבה לחיים שלנו. זאת אומרת, האדם התנתק מהדרגה שהייתה לו, דרגת החי, והוא עובר לאיזה מצב, לאיזו דרגה בכל האבולוציה הזאת. אבל לאן, אנחנו עוד לא יודעים.

יעל: איך אתה יכול לאפיין את השנה הספציפית הזאת בהתפתחות שלנו?

אני חושב שהשנה הספציפית הזאת הייתה שנת הכרת הרע של טבע האדם, שאנחנו אגואיסטים, זה אנחנו. לא אכפת לנו להיראות יפים או לא, כמו שזה היה קודם. אני לא מתבייש ולא מפחד מאף אחד, להראות עד כמה אני כזה. זה האדם.

יעל: במה זה בא לידי ביטוי?

בכך שאנחנו לא מפחדים להראות את עצמנו שיש לנו נטיות מין מיוחדות, סטיות למיניהן. כל דבר. זאת אומרת אין שום בושה, אין שום מוסכמות, אין גבולות, כך אנחנו חיים. הייתי אומר כך, שמהצד שלי כמקובל שרואה איך העולם מתקדם, אז בעיניי זו ודאי התקדמות. כי העולם ב- 2015 עבר שינויים מאוד גדולים, רק האנושות עדיין לא מעכלת אותם, לא יכולה לזהות מה זה, בשביל מה זה, מה קורה איתנו וכן הלאה. אבל השינויים נעשו, ומזה שהם נעשו, האנושות בכל זאת תוכל אחר כך, וצריכים גם לעזור לה, לעשות את הסיכומים הנכונים.

נקווה ש- 2016 תהיה שנה של הכרת מהות השינויים, והבנה מהי הסיבה שהשינויים האלה קורים במין האנושי כך. זאת אומרת, האגו שלנו שכל הזמן גדל, פתאום עשה כאן קפיצה מיוחדת. אנחנו רואים שיש כאן התגברות של קצב השינויים, ואת כל הדברים האלה אנחנו צריכים לעכל, אנחנו צריכים להביא את עצמנו להידברות על זה, ולהגיע לסיכומים נכונים עבור השנה שעברה.

אני מקווה מאוד שבסך הכל כלי התקשורת, ואנחנו בתוך כלי התקשורת, ובכלל בעולם, יעשו סיכומים נכונים, טובים, והעיקר, זה כמה האנושות תוכל לקבל מזה מוסר השכל.

יעל: מה מוסר ההשכל שהאנושות צריכה להוציא מהדבר הזה?

המוסר הוא כזה, שא', כל השינויים שקורים בנו, הם קורים באגו שלנו, ברצון האגואיסטי שלנו, ליהנות בכל מחיר מכל דבר שאנחנו רואים. זה דבר ראשון.

יעל: להכיר בזה שזאת המציאות?

להכיר בזה שהמציאות מתחילה מהרצון האגואיסטי שלנו ליהנות מכל דבר. זה דבר ראשון.

דבר שני, שאם אנחנו לא נשלוט ברצון האגואיסטי שלנו, הוא יביא אותנו לפעולות ולמצבים מאוד מאוד טראגיים שבהם אנחנו נסבול ולא נוכל להיפטר מכל הסבל הגדול הזה שיבוא אלינו מכל מיני רמות ומכל מיני צורות. זה יכול להיות גם מכות אקלים, ומשפחה, ומחלות, מגיפות, רעב וכולי, ממש עשר מכות מצרים.

ג', שאנחנו כן מסוגלים להתמודד עם כל השינויים האלו, אפילו שזה שינויי אקלים, שינויים בכללות המציאות בכל העולם, אם אנחנו נשלוט על הטבע שלנו. זאת אומרת, אם האגו שלנו שמתפתח נעשה יותר ויותר רע והוא הסיבה לכל השינויים לרעתנו, אז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתקנים את הרע הזה והופכים את האגו שלנו לניטרלי ואפילו לטוב.

לכן אנחנו זקוקים כאן לשיטה חדשה, כי אף פעם בכלל לא טיפלנו בטבע שלנו. הגיע הזמן שצריך לטפל באדם עצמו, ולא שעל ידי דחפים פנימיים שפתאום מאיפה שהוא צומחים בנו, ואנחנו רק על ידי טכניקה, על ידי מדע, מממשים אותם. אנחנו רואים שלא כדאי לנו לממש את מה שמגיע לנו בדחף מבפנים, כי על ידי זה אנחנו מגיעים למצבים יותר גרועים. כדאי לנו לעצור ולמנוע דווקא מעצמנו את התגברות האגו הפנימי, ולהעמיד את עצמנו במצב שאנחנו מתקנים אותו. וכל הרצון לקבל הגדול שלנו שגדל לאמצעים, אנחנו עוד יכולים לעצור אותו ולהפוך אותו לטוב, טוב לכל אחד ולכולם יחד.

זאת שיטה מאוד מיוחדת, מאוד חדשה, שהאדם מתחיל לטפל בעצמו ולא בסביבה. כי בסביבה, להמשיך הלאה לטפל בה, זה נקרא לקלקל אותה סופית, ואנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

יעל: האם האדם צריך להשקיע בעצמו ולא בסביבה?

כן. אז האדם יפסיק לקלקל את הסביבה, ויחשוב איך הוא יכול לשחזר אותה כמו שהיא הייתה פעם. כי היום, אנחנו כבר הגענו למצב שממש לא יודעים מה יקרה. כבר אומרים לנו שאולי שנה הבאה בקיץ יהיה חום מעל חמישים מעלות, ויהיו סופות ורעידות אדמה, ומפלס האוקיינוס יעלה כמה סנטימטרים, והרבה ערים בעולם שנמצאות במישור החוף, יטבעו במים. בגלל מזג האוויר שמשתגע, אנחנו לא נוכל לטוס ממקום למקום ולהשתמש במטוסים. בגלל שהים יהיה יותר ויותר סוער, אנחנו לא נוכל להפליג, ועוד כל מיני דברים כאלה.

יש כאן כאלו תופעות טבע, שאנחנו פתאום הפעלנו בלא ידיעה, בלא שליטה על זה, שאנחנו כבר יכולים לחשוב על מצבים שלא נוכל לשרוד. לכן אין לנו כבר הרבה אפשרויות, אלא לטפל במקור הבעיה שזה טבע האדם.

אורן: זה ישפיע על האקלים לטובה?

זה ישפיע על הכל, גם בצורה ישירה וגם בצורה בלתי ישירה. בצורה ישירה, אם אנחנו מטפלים באדם, אז כיוון שאנחנו נמצאים באותה מערכת אינטגרלית, זה ישפיע בצורה ישירה על האקלים ועל כל המערכות האחרות, ואז גם האדם המתוקן, דרך זה שהוא יהיה מתוקן, הוא ישפיע גם על זה שהוא לא יקלקל יותר את האקלים, ולאט לאט כל הטבע שלנו, הסביבה שלנו, יוכלו לחזור למצב מאוזן יותר.

אני מקווה ש-2016 תהיה השנה של הביקורת של האדם על המעשים, על המצב שהוא נמצא בו, למה הוא הגיע לזה, מהי הסיבה ואיך לטפל בתוצאות, ואיך לטפל בסיבה עצמה. נקווה מאוד שהאנושות, עוד לפני שהיא נכנסת לכל מיני מלחמות גדולות בינלאומיות וכן הלאה, היא תעשה חשבון נפש, ואנחנו נראה באמת שינויים גדולים לטובה, פעם ראשונה בכל הדור האחרון.