חיים חדשים - תוכנית 664 - 2015 - סקירה עולמית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו מסיימים שנה ומתחילים שנה חדשה, ורוצים לעשות סיכום, להתבונן מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.

יעל: שנת 2015 מסתיימת, במהלך השנה עשינו הרבה מאוד תכניות שדיברו על כל מיני ארועים שקרו במהלך השנה החולפת. עכשיו נרצה לעשות סיכום של כל האירועים המרכזיים שהיו השנה.

בצורה מאוד ממוקדת, נתייחס נקודתית לכל אירוע ואירוע, ונראה איך אתה רואה אותו, מה התרומה שלו לשנה החולפת ובכלל לאנושות, ולהתקדמות שלנו ולחיים שלנו כאן בעולם, במטרה ללכת רק למקום יותר ויותר טוב. אמנם זה לא נראה לנו כך, אבל אנחנו יודעים שהגישה שלך בסופו של דבר היא גישה חיובית.

אחד הדברים הכי בולטים בעולם בשנה האחרונה היה איום הטרור. בארץ שלנו היו פיגועי דריסה, דקירות סכינים, בלי סוף אירועי טרור. גם בעולם היה מגה פיגוע בפאריז, ולפני כן היה הפיגוע ב"שרלי הבדו", היה אירוע בדנמרק. היו גם בלי סוף אירועי טרור באפריקה, אנחנו פשוט לא שומעים עליהם, 11,000 איש מתו באפריקה מאירועי טרור בשנה החולפת. היו אירועים בבנקוק, באנקרה. בקיצור, העולם מלא באירועים של טרור.

מה קרה דווקא השנה, מה השתנה בעולם שהשנה באמת מאופיינת בכל כך הרבה טרור עולמי בכל מקום, וזה לא מאופיין אך ורק לאזור מסויים?

הנשק נעשה מאוד נגיש, מאוד זול, אין שום הגבלה לקנות אותו, ואין באדם פחד להשתמש בו. ולכן, האדם עם האגו שלו המוגבר שגדל משנה לשנה בכולנו, משתמש בנשק כדי לפתור את הבעיות. זאת אומרת, אם משהו לא בסדר, הפתרון הוא להרוג. מה שלא מתאים לי, מה שמפריע לי נגיד, אני מנקה מעל פני כדור הארץ, זה הכי טוב. אני בזה ממלא את המצפון שלי, את הרצון שלי, את הזעם שבי, ואני בזה פוטר את עצמי מכל מיני בעיות. בשביל מה לי לראות את השונאים שלי כל הזמן לפניי, אני הורג אותם, זה מצד אחד. מצד שני, אני הולך ומשליט את עצמי, אני שולט. אני מארגן כל מיני כנופיות, כל מיני קבוצות, כוח ועל ידי זה אני שולט.

הבעיה היא ששנת 2015 הייתה מאוד בולטת בזה שהתעשייה שהייתה תעשייה ישנה עם טכנולוגיה של עיבוד ברזל ונפט, תעשיה כבדה של פחם, כל זה עובר לדברים יותר קלים. אנחנו כבר לא צריכים פועלים שיעבדו בתוך האדמה, שימצאו נפט או אפילו גז. אמנם עדיין אנחנו צריכים, אבל זו כבר לא אותה העבודה קשה.

נניח באמריקה, מניו-יורק ועד שיקאגו היו שם הרבה מפעלים ומכרות למיניהם, זה היה אזור של פועלים. עברתי שם ואני מכיר את צורת החיים שם, הכול ניסגר. כמו בדטרויט הכול ניסגר ולאנשים אין עבודה. הערים האלה הופכות להיות למקומות שאי אפשר להיכנס לשם אפילו ביום, ועל אחת כמה וכמה בלילה.

אורן: למה הזכרת את זה בהקשר לטרור?

מה שקורה שם, קורה גם בכל יתר המקומות בעולם רק בצורה אחרת. באירופה, יש גם הרבה מובטלים, גם באפריקה, באסיה. סין כבר גמרה עם כול הפריחה שלה, לא צריכים את הדברים האלה, כי היום הכול אפשר לעשות עם מכונות. סין הייתה טובה כשבמקום פועל אמריקאי, אתה לוקח פועל סיני. אם אתה לא צריך לא פועל אמריקאי ולא פועל סיני, כי יש לך טכנולוגיות חדשות שלא צריכות בכלל פועלים, אז אתה עומד במצב שיש לך מיליארדי אנשים ללא צורך בהם. ואם אתה לא מעסיק אותם במשהו, לא ממלא להם את הזמן, לא מחנך אותם, והנשק נמצא בידם, אז זה הופך להיות למשהו שלא ידוע מה יקרה.

זה מה שראינו השנה, שהאנשים האלו שיש להם נשק והם מתארגנים בקלות לכל מיני קבוצות, הם מתחילים להראות את עצמם כשליטים בעולם. כמו דאע"ש ועוד כל מיני. טוב אם הם היו פועלים בתוך הגבולות של המדינות שלהם, אבל עכשיו הם נעשים כבר בינלאומיים. אני חושב שזה יהיה כמו אותם הפיראטים שמתנפלים על אניות, אנחנו נראה זאת גם על מטוסים, גם על האניות בכל צורות הספנות ובכל מה שיש. את השנה שמגיעה 2016 אנחנו נראה כשנת הטרור, בכל מיני צורות כאלה שזה יעצור לנו את המסחר הבינלאומי, את הקשר הבינלאומי, אנשים יפחדו לטוס, הם יפחדו להיכנס למקומות זרים ממדינה למדינה.

עם כל הטכנולוגיות, עם כל מה שיש לנו, אנחנו נגלה עכשיו עד כמה כל הדברים האלה הם עובדים נגדנו.

יעל: מה שאתה מתאר זו ממש חזרה אחורה. כל ההתפתחות שהייתה וכל הקשרים שנוצרו פתאום הכול חוזר לאחור.

אני רואה שזה כך. היה מקרה טרור במצרים אז סגרו את מקומות הנופש, אחר כך היה בטורקיה סגרו שם את הנופש. ואם זה יהיה נניח בדרום צרפת או במקום אחר, גם שם זה יקרה אין שום בעיה. לטרור אין גבול, ואז אנחנו נראה את עצמנו שוב "חוזרים למערות", לא למערות לדירות.

כל העולם הזה הפתוח, היפה, הגדול, עם הרבה דברים והפתעות, הוא ניגמר, וזה טוב כי אנחנו מתחילים לעשות חשבון "מה בעצם יש לי מהחיים?". מהעבודה אני לא יכול לקבל סיפוק, גם מהילדים אני לא יכול לקבל סיפוק, גם מאשתי, מהבית, אני מפחד לצאת החוצה "מי יודע מה יקרה שם", אומרים. בהרבה מדינות כבר ישנם קולות "אל תצאו סתם החוצה". זה נקרא "חיים"? שאדם לא יכול לקחת את המשפחה שלו או לבד לצאת לטייל, ללכת לבלות. אני לא מתאר את הצרפתים לא יושבים בבתי קפה.

יעל: זה ממש מנוגד לכל המגמה של העידן האחרון, שהוא יותר של חופש ויותר של פתיחות ושהאדם עושה מה שהוא רוצה והוא יכול להגיע לכל מקום.

הוא יכול להגיע לכל מקום רק לא יכול להרשות לעצמו בגלל הפחד. המקומות האלה נסגרים, כי הם כולם מסוכנים.

יעל: נשק זה משהו שהיה קיים במהלך כל ההיסטוריה.

לא. זה האדם שלוקח נשק ומשתמש בו בקלות, זה לא עניין של נשק לבד.

יעל: בעצם מלחמות וכל העניין של להשתמש בנשק כדי להשיג כל מיני מטרות, זה משהו שהיה בעצם במהלך כל ההיסטוריה, בהתאם לאמצעים שהיו באותה תקופה. אבל זה היה במסגרת של התארגנות מאורגנת של מדינות. כאן פתאום הנושא של טרור, של התארגנות כביכול לא מאורגנת או פיראטית שלא שייכת לאיזה גוף יותר גיאוגרפי, זאת התופעה שמתחילה להיות מאוד חריגה. זאת אומרת, כל מי שהוא בעל רעיון מסוים, מגן על אותו רעיון או מקדם את אותו רעיון בדרך אלימה כזאת.

כן בטח. אני לא רוצה ללכת רחוק, אבל אם אנחנו נראה את המערב הפרוע בארצות הברית, גם כן, כל מיני קבוצות במקסיקו ובארצות הברית איך הם על ידי טרור השתלטו על דברים. כל האנשים העשירים היום, מאיפה הם התחילו? גם מהטרור, מכל מיני קבוצות כוח, וגם הם הרגו בדרך.

יעל: אז זה לא חדש אתה אומר?

זה לא חדש. אבל היום זה הופך להיות כך שהאזרח הפשוט הרגיל שחי באיזו מדינה באירופה, אני כבר לא מדבר על צפון אפריקה או המזרח הקרוב, המזרח הרחוק, הוא לא בטוח בשום דבר.

אנחנו איבדנו בבת אחת כמה עקרונות מהחיים, בשביל מה לחיות, זאת אומרת, משפחה, ילדים עבודה, בית, איבדנו את זה. אנחנו איבדנו את מהות החיים שזה התקדמות במדע, בטכנולוגיה, בתרבות, בכל הדברים האלה. האנושות מרגישה את עצמה שהיא נמצאת מול קיר שאין כביכול לאן להתקדם. אנחנו איבדנו שליטה.

קודם היו מלכים והשרים שלהם, אחר כך היו הפרלמנטים החזקים, עכשיו אלה סתם קבוצות שגונבות ועושות מה שבא להן. המלך לא היה צריך לגנוב מעצמו הכול היה שלו, והמדינה הייתה מתחזקת כי הוא כל הזמן היה שומר שיהיה לו יותר ויותר. בתחילתו של הפרלמנט אחרי המהפכות שעברנו מפיאודליות והלאה, אז בכל זאת זה היה פרלמנט, הייתה ממשלה, אבל הכול היה תחת השליטה ותחת הביקורת הדדית של האנשים.

היום אלה אינטרסנטים שרק כמה גונבים אלו מאלו ואלו מאלו. ואם בעצמם הם לא גונבים, אז הם נותנים פריבילגיות לכל מיני קבוצות של נפט וגז וטכנולוגיות, ודרכם הם מקבלים את הכסף שלהם. זאת אומרת, להיות בהתפתחות התעשייתית או בממשלה, זה אותו דבר, העיקר על ידי מה אתה עושה כסף.

יעל: זה באמת נותן לאזרח הרגשה של חוסר ביטחון, שאם הוא לא שייך לאיזו קבוצת אינטרסים מאוד מאוד ברורה, אין מי שיגן עליו, גם ברמה של הביטחון האישי.

הוא אפס אפסים, כולם פשוט ינצלו אותו לכל הכיוונים.

יעל: זאת ההרגשה לגמרי.

כן, ודאי. זה כולל גם ארגונים כמו ההסתדרות ועוד, וכבר ברור לנו ששום דבר לא עובד בחברה האנושית.

יעל: אני רוצה להסתכל על תופעת המהגרים באירופה שהייתה תופעה חדשה וזה הרגיש כאילו היא טורפת את כל מפת העולם. זאת אומרת שמשהו כאן עומד להשתנות ובצורה מאוד משמעותית. כי זו הגירה של מאות אלפי אנשים והגיאוגרפיה משתנה.

אני רוצה רק להוסיף שזאת רק התחלה. אנחנו ראינו פריחה גדולה באסיה, בבנגלדש, ואפילו ביפן וסין, כל האזור האסייתי הזה הוא היה מאוד מתפתח, הוא היה מאוד עשיר, הייתה שם פריחה של תרבות, חינוך, טכנולוגיה ומפעלים, והאנשים משם היו לומדים. היום הכול נגמר, ואנחנו נתחיל לראות בשנים הקרובות גם משם הגירה לכל מיני מקומות אחרים, אפילו לא בגלל האקלים, אמנם האקלים שם ייתן מכה משלו, אלא בגלל חוסר עבודה. ומיליארדי אנשים נמצאים בכל החגורה הזאת.

האמת שאנחנו עוד לא מרגישים מה קורה באפריקה. אם נראה את הדברים האלה קצת יותר רחוק, אנחנו נצטרך לראות מה יקרה לנו עם המהגרים משם. זה לא כמו שהגיע גל קטן לישראל והצלחנו איכשהו לעצור אותו, אלא זו מכה גדולה מאוד גם לכאן וגם לאירופה. ומדינת ישראל במיוחד צריכה מאוד מאוד להיזהר בכלל מכל הפלישה לתוכה מכל המקומות, מכל הגבולות.

יעל: השנה ראינו מתח בין מדינות. אם בעבר היה אביב ערבי וכל מיני מלחמות שהן יותר מלחמות פנימיות, התחלנו לראות מאבקים בין מעצמות. בין ארצות הברית לבין רוסיה המאבק מתחדש, מה שהיה בזמנו לפני 50 שנה היום זה מתחיל לחזור על עצמו. מה המשמעות של ההתפתחות הזאת בעיניך ולאן זה לוקח אותנו?

המשמעות של ההתפתחות הזאת במאבק בין המדינות זה משהו מאוד לא יציב ולא ידוע. כי מה שקרה ב 2015 זה בעיקר שהנפט נפל מערכו, מכך שהיה 120 דולר לחבית, ל 30 דולר לחבית, ומה שיהיה הלאה זה יכול להיות עוד ויותר.

יעל: מה ששמעתי שהם בעצמם כבר לא מצליחים להגיע להסכמה פנימית לגבי המחיר, מה שבעבר כן היה.

כן, אבל זו אנרגיה שזה הדבר הכי חשוב לנו לחיים לכל הכיוונים, ואנחנו רואים שאנחנו מגיעים למצב שבטכנולוגיות החדשות האנרגיה היא כבר לא בעיה. קודם חשבנו על רוסיה, כמה נפט יש לה, כמה גז יש לה, היום היא עומדת על הברכיים, כבר אין לה למי למכור את מה שיש לה, אף אחד לא רוצה לקנות. סעודיה, חשבנו מה לעשות עם כל האמרטים, אין אמרטים, כבר אין, הם עוד מעט נכנסים לחוב במקום להיות עשירים מכולם.

יעל: אז מה זה אומר על הקשר בין המעצמות?

זה אומר שהעולם שלנו הוא עולה לרמה שרק הטכנולוגיות העדינות, המיוחדות מאוד, הן יוכלו לספק אותנו בכול, כולל האוכל שאנחנו יכולים לעשות דרך סינתזה מכל מיני חומרים. ובכלל העולם מתקדם למצב שאנחנו לא נהיה זקוקים לעבודות קשות, אנחנו נגיע למצב שמשמונה מיליארד איש, שבעה מיליארד הם פשוט יהיו ללא עבודה. ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו חייבים לספק בכל זאת לכל אחד ואחד הכרחיות, מה שצריך, גם דירה, גם ביגוד, גם אוכל, וגם בריאות, חינוך וכל מיני דברים, ולמלא את הזמן שלו ולעשות ממנו בן אדם ולא להשאיר אותו פרא אדם, כי בלי עבודה ובלי כלום תוך כמה זמן הם יהרסו לנו את כל כדור הארץ. לכן חייבת לקום כאן מערכת חינוך גדולה מאוד שהיא תטפל בבני אדם, ולבנות מהם בני אדם הנכונים, כי אחרת אנחנו פשוט נגמור אפילו את צורת החיים הזו שיש לנו היום.

אורן: מה יהיה עם המתח בין המדינות?

אני לא חושב שהמדינות כמו שהן הן ימשיכו להתקיים. כי מדינות מתקיימות מתוך זה שיש באוכלוסייה, בעמים, בבני אדם רגש אגואיסטי, פנימי, אישי שלהם, שזה שלי, זו המדינה שלי, השפה שלי, התרבות שלי, החינוך שלי וכן הלאה. אין דבר כזה, לאף אחד לא אכפת הספרות היפה, הבלט, האופרה, כול מיני דברים שזה של האיטלקים וזה של הצרפתים וזה של הספרדים.

היום האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו נעשה הרבה יותר גדול ורחב, ולכן אני רוצה ליהנות מהכול. אני נהנה, יש לי טלוויזיה, יש לי שם 200 ערוצים, אז אני רואה כדורגל מהפיליפינים, אני רואה בלט ממוסקבה, אני רואה בייסבול מארצות הברית. אנשים היום לא מרגישים שיש גבולות ואנחנו רואים איך שהם בקלות עוברים לחיות ממקום למקום.

אורן: זה ברמת הפרט, אבל ב-2015 נגיד מבחינת ישויות, בין ארצות הברית לרוסיה המתח עולה.

זה לא חשוב, זה יעלה וזה ירד, זה ילך ככה ואולי עוד שנים.

יעל: זו מגמה?

אבל המגמה היא שהאנשים, שזה העיקר, בני אדם, מכל השליטים בכל מיני מדינות, ממשלות, האנשים הם מפסיקים להרגיש שהם חיים בגבולות הברורים.  נניח רוסיה, חצי מאוכלוסיית רוסיה כבר נמצאת בכל מיני מדינות. יבוא הזמן שגם יהיה רע באמריקה, ואנחנו נראה שגם משם ישנה הגירה לכל מיני מקומות.

יעל: אז כולם מתערבבים עם כולם?

כן, זה ברור לנו.

אורן: לקראת סוף השנה למשל מאבקי האגו בין פוטין לארדואן משנה את המציאות של משחקי הכוח בין מדינות.

זה קרה בחודש, חודשיים האחרונים, אחר כך זה ישתנה ושוב יחזור. אני מדבר על הטבע, טבע האדם שהוא נעשה פחות קשור למדינתו, לעמו, לגבולות המדינה.

הם לא יוכלו כל הזמן לשחק "אני חזק", ו"אתה חזק", "אחריי יש את העם שלי, 200 מיליון אנשים ואחריך ככה" כי לא יהיה. אנשים שהיום נלחמים הם נלחמים בעד כסף. היום, אם אני צריך להילחם אני לא חייב לקחת את העם שלי למלחמה, אני אקנה עכשיו את החיילים מאפריקה והם יילחמו.

אנחנו מתקדמים למצב שרוצים או לא רוצים האגו שלנו נעשה ללא גבול, זאת אומרת לא בגודל, אלא ללא גבול בזה שפשוט הוא לא מרגיש שיש לו גבולות, שהוא חייב לשמור אותם. כמו שאני לא מרגיש שאני חייב בית, משפחה, ילדים, לתת להם חינוך, ולדאוג לעתיד שלהם וכן הלאה, כמו שזה היה כל כך חמור בדורות הקודמים. היום, מה שיקרה יקרה. וכך זה יהיה עוד יותר חופשי ואנחנו נראה שהעולם מתפורר.

יעל: השנה גילו מים זורמים על המאדים. אנחנו יוצאים מגבולות כדור הארץ למקומות אחרים. עד כמה הגילוי הזה משמעותי לנו כאנושות?

שום דבר לא משמעותי מה שקורה למעלה מכדור הארץ, הלוואי שאנחנו נמצא כאן את הגורל הטוב שלנו על פני כדור הארץ. מה אכפת לי מה קורה במאדים, אני לא רוצה להיכנס לזה, האמת שזה שטויות.

אורן: אולי נעבור דירה, אם יהיה פה צפוף.

לא, מה פתאום, זה כבר לא יקרה.

יעל: אנחנו נחיה יום אחד מעבר לכדור הזה?

לא.

אורן: למה?

אי אפשר. אדם שנמצא 150, 200 יום מחוץ לכדור הארץ, כשהוא חוזר, צריכים במשך חצי שנה לעורר אותו בחזרה שיוכל ללכת, זה מאוד לא פשוט.

אורן: זה כאילו מוחלט, אין שום תקווה שנחיה במקום שהוא לא כדור הארץ?

מוחלט. אנחנו התפתחנו על פני כדור הארץ וכל המערכות שלנו עובדות רק אם אנחנו נמצאים קשורים לכדור הארץ. אנחנו לא נוכל לצאת מכאן לכל מיני כוכבים, לכל מיני מקומות, לא נוכל.

אורן: אבל אמרת שיש כל מיני טכנולוגיות חדשות.

זה לא חשוב. זה מפני שהשינויים שהגוף שלנו יצטרך לעשות הם יהיו שינויים כל כך גדולים שזה פשוט לא ניתן. אבל בשביל מה לנו את זה?

אורן: המקום הרוס כבר.

יעל: והאגו גדל, למה לא?

נחפש חדש.

אורן: כן, בדיוק, אם יש פה כל כך הרבה בלגן.

אנחנו לא נמצא שום מקום מתאים.

אורן: לא יהיה.

לא יהיה. אם היה אפשר אז היינו גם שם, גם שם היו מתפתחים החיים, חלבון וכן הלאה.

אורן: אז אין מצב שאנחנו, כמו שאנחנו פה, מפה עוברים לכדור אחר.

לפי חכמת הקבלה כאן אנחנו נצטרך בזמן הקרוב לתקן את עצמנו, בטוב או ברע נגיע לתיקון, ונגיע למצב שכבר נשב, בעזרת ה', אני מקווה ב 2016 ונעשה סיכום טוב.

שתהיה לכולנו שנה טובה.

אורן: במה זה תלוי?

זה אפשרי רק בשינוי טבע האדם. לחנך אותו לא להיות אגואיסט אלא שיהיה ממש קשור לכולם, שיבין שאנחנו כולנו קשורים יחד. אנחנו חייבים לעשות את זה, אפשר לעשות את זה, אנחנו מגיעים לזה, אבל נקווה שנגיע לזה ללא מכות.