חיים חדשים - תוכנית 674 - ידע זה כוח

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר על נושא חשוב מאד, שהיום בעידן הטכנולוגי הוא הפך להיות אולי המלך של החיים שלנו, "הידע". הידע זה כוח, ואנשים מרגישים שאם יהיה להם ידע ביד הם יוכלו לשלוט טוב יותר בחיים שלהם, לנהל את הדברים בתבונה יתרה.

יעל: מאז ומעולם לבן אדם יש נטייה לדעת, לצבור ידע. יש לנו נטייה לרכוש מה שיותר ידע, מתוך תפיסה שאומרת שככל שנדע יותר, נוכל לנהל את החיים שלנו בצורה יותר טובה. ידע זה כוח, וחוסר ידע נתפס כחולשה.

אנחנו רוצים לדעת איפה כדאי לקנות אוכל טוב, איזה אוכל כדאי לנו לאכול ואיזה אוכל הוא לא בריא לנו. איפה כדאי לנו לקבל טיפולים רפואיים, ואיזה. איזה זכויות יש לנו כדי שנוכל לעמוד עליהן. לאן לשלוח את הילדים, איפה לקנות דירת מגורים. בקיצור, כל החיים שלנו סובבים סביב הידע. בעידן המודרני יש לנו גם את גוגל שמספק לנו ידע בלי סוף. אנחנו משקיעים הרבה מאד מאמצים ואנרגיה גם בפיתוח של אמצעים לידע, וגם ברכישה של ידע, כי מבחינתנו ידע זה כוח.

האם התפיסה הזאת שלנו היא באמת נכונה? האם הידע הוא מפתח לחיים טובים ולניהול טוב ונכון של החיים שלנו?

וודאי שכן. כי אם אני יודע, אני כבר מחפש איך אני יכול לממש את הידע שלי, מה לטוב ומה לרע, ואני יודע איך להשוות בין מצבים, אפשרויות, מותרות. ידע צריך להיות כמה שיותר רחב, וגם אחרי זה יכולת לממש את הידע. אומרים "אם הצעירים היו יודעים, ואם הזקנים היו מסוגלים", כלומר, לצעירים חסר ידע, ולזקנים חסר כוח לממש את הידע שיש להם. לכן השלמה יפה בין שני הדברים האלו, מה טוב.

לכן וודאי שרק ידע חסר לנו. כי אם היה לאדם מספיק ידע לבנות את החיים טובים, יפים, וגם כוח, היה אפשר לעשות הכול. הבעיה היא שחוץ מידע אנחנו צריכים גם רצון לממש את זה. כי אנחנו רואים שאני יודע נניח שלעשן זה רע, זה לא בריא, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר עם הטבע שלי, עם ההרגל, אז הידע לא עוזר לי. אותו דבר עם סמים, עם כל ההרגלים למיניהם.

אנחנו כלולים משני דברים, מרצון, ואם היינו יכולים לרכוש את הכוח לעמוד נגד הרצון, אז היה טוב. הרצון שלנו הוא מלכתחילה נקרא "יצר הרע", ולכן, הוא מסיט אותנו מהצורה הנכונה. אני בשכל רוכש ידיעות נכונות, טובות מהעולם הסובב, מעצמי, מהכול, זה השכל, זה המוח מה שנקרא. אבל בלב שלי יש את היצר הרע, הרצון הרע האגואיסטי שאומר, "עזוב את הדברים האלה, לא חשוב מה יקרה, תנוח, תעשה עכשיו מה שטוב לך, מה אכפת לך מה שיהיה אחר כך". הוא מצייר לי כאלו דברים, שאם הייתי מסוגל ללכת לפי השכל, לפי הידע, הייתי מצליח בכל דבר, הייתי מוצלח. אבל הייתי כמו מכונה שפשוט כמות הידע כבר מחייבת את המכונה הזאת להתנהג כך או כך. אבל אני לא כזה. אני אדם.

האדם, "יצר האדם רע מנעוריו", ולכן אני לא מתחשב עם הידע, אלא עם הרצון שלי. ואז אני לוקח אלכוהול, סיגריות, סמים, ועוד כל מיני דברים, אני לא רוצה ללמוד, לא אכפת לי שום דבר. וכך אני מקלקל את עצמי יותר ויותר, ואז אני נכנס לכאלו הרגלים, לכאלו מצבים ובעצם מקלקל את הכול. אני לא הולך כמו שאימא אומרת לי, "תלך עם ילדים טובים לשחק, למה אתה משחק עם ילדים כאלו", זאת אומרת, אין ברירה, אני הולך אחרי ליבי הרע.

לכן, ידע אמנם זה כוח, אבל זה בתנאי שאנחנו יכולים לתפוס את עצמנו ולממש את הידע בצורה הנכונה, אז, כן. אחרת לא.

יעל: ואם נשים את הרצון בצד, הידע שהיום יש לנו הוא מספיק לנו כדי לנהל חיים טובים?

כן, ללא ספק. בכל דור ודור.

יעל: מאז ומעולם, אתה אומר.

בטח. כל הקלקול הוא בא מצד הלב הרע.

יעל: אז מה שחסר לנו זה הידע איך לנהל את הלב, את הרצון?

אנחנו צריכים שתי צורות ידע. ידע אחד על ניהול העולם וניהול העצמי של האדם בעולם, זה נקרא, "לדעת את הטבע", את הטבע הסובב ואת הטבע שלי. ועוד אני צריך לדעת איך אני מרסן את עצמי, ואיך אני מקיים את מה שאני לומד, כך שאני מקבל נתונים ואת הנתונים האלה אני מממש נכון, טוב. למרות שללב שלי זה לא נראה כל כך, כי אני צריך להשקיע אולי בלימוד, ביחסים עם אחרים, אני צריך לבנות מערכות וזה לא פשוט, זה קשה. אבל מתוך הידע שאני לומד ממערכות העולם ומהטבע שלי, אני בכל זאת כך עושה.

יעל: אתה מדבר אולי על ידע של פסיכולוגיה?

העיקר זו הפסיכולוגיה, כן.

יעל: ידע של ניהול עצמי.

גם חכמת הקבלה אומרת לי שכדאי לי לרכוש כמה שיותר ידע, ידע על המערכת שמנהלת אותנו, מערכת ההנהגה וההשגחה. כי אם אני אדע את המערכת הזאת, אז בידיעת המערכת הזאת אני רוכש גם את הידע איך העולם מתנהג, איזה כוח מנהל אותו ומנהיג אותו. ויחד עם זה, במידה שאני משיג את הכוח הזה ואת הידע הזה על איך העולם מתנהג מהמערכת העליונה אלינו, במידה הזאת אני גם רוכש כוחות להשתתף בזה בצורה נכונה, לנהל גם את העולם בצורה נכונה.

כל העולם שלנו מתנהג על ידי מערכת שמפעילה אותו. כולם כבר מבינים את זה. אנחנו בעצם לומדים את כל החוקים, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה וכן הלאה, כולל האדם, אנחנו לומדים את חוקי הטבע. מאיפה באים החוקים האלו? אנחנו יכולים להגיד, "סתם כך". אבל באמת זה לא סתם. כי מיום ליום אנחנו יותר ויותר מגלים את החוקים האלו, והידע שלנו מתרחב כל פעם יותר, מאיפה באים אלינו הכוחות שמנהלים אותנו, שהעולם מסתובב, שהעולם מתנהג מימי עולם, מזה שהוא כך נוסד מהמפץ הגדול והתחיל להתפתח. אנחנו רק עכשיו מתחילים לגלות שהכול נעשה לפי תכנית מיוחדת, שיש בזה חוקים וכן הלאה.

יעל: אתה מדבר על תכנית ההפעלה.

תכנית ההפעלה. אז בתכנית ההפעלה הזאת, מה שמעניין, שחלק ממנה אנחנו יכולים לגלות, זה כל המדע של העולם הזה. ויש עוד ידע שהוא נסתר מאיתנו. וחכמת הקבלה דווקא מסבירה לנו איך לגשת לאותו האוצר, הידע שנמצא למעלה מאיתנו, למערכת ההנהגה וההשגחה.

אנחנו קוראים לזה "עולם העליון", אבל סתם קוראים לזה כך, זו בעצם מערכת שמנהלת אותנו. אין בה שום דבר חוץ משכל ורגש, כוח הפעלה, תכנית, תכנה, וכן הלאה. אבל מה שמעניין שאנחנו יכולים ללמוד על מערכת ההפעלה הזאת, רק בתנאי שאנחנו רוכשים יחד עם זה שליטה על הלב שלנו הרע, על האגו שלנו. זה מעניין.

בעולם שלנו אני יכול לפתח דברים, אני יכול למצוא כל מיני צורות ידע כאלו שעוזרות לי לבנות פצצת אטום. לעומת זה, ברוחניות אני לא יכול. אם אני רוצה להשיג כוחות גדולים, זה רק לפי התנאי שאני אישית אגלה אותם, שאני אישית אוכל להשתמש בהם, אבל רק במידה ובתנאי שאני אשתמש בהם בצורה הטובה, זאת אומרת, רק לפי תיקון הרצון שלי הרע שיהיה רצון הטוב.

יעל: אז אם הבנתי אותך נכון, בעצם במציאות הקיימת כרגע, בעולם שלנו, יש לנו אפשרות להשתמש בזה גם לטוב וגם לרע.

האמת שבעולם שלנו שום דבר הוא לא לטוב, אבל נגיד שכן, בינתיים.

יעל: ובתכנית ההנהגה העליונה, מה בעצם האפשרות שם להשתמש בדברים?

להוסיף לידע של העולם הזה. כי בכל המדעים שלנו אנחנו הגענו כביכול לסיום, ולכן כל המדע נמצא במשבר, שזה לא משבר, זה פשוט סוף, סיום. הבן אדם באגו שלו, ביצרים שלו האגואיסטיים, לא יכול יותר להוציא מהטבע. כל היתר נמצא בטבע, אבל נוכל לגלות את זה בהקדם התנאי שאנחנו משתפרים, ואנחנו נוכל לגלות את החוקים האלו שנמצאים בטבע רק לטובתנו, באמת לטובתנו. לא מה שנראה לי עכשיו באגו שלי.

יעל: דיברנו בעצם על שלוש רמות של ידע. דיברנו על ניהול העולם וניהול עצמי, על לדעת את הטבע, שזה דבר אחד. דיברנו על לדעת איך לנהל את הרצון שלי כדי שבאמת אני אוכל לנצל את כל הידע שצברתי מהשכל בצורה שתיטיב איתי בסופו של דבר. ודיברת על עוד סוג של ידע שזה הידע העליון. מה הוא נותן לנו מעבר לשני הדברים הראשונים? למה אני צריכה אותו בתור בן אדם?

אנחנו צריכים את זה, מפני שבהתפתחות שלנו, זאת אומרת בשימוש הידע הנמצא בידינו, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו רואים שאנחנו עושים לעצמנו רק רע. החיים שלנו רעים, הילדים שלנו מסכנים, אנחנו גם כן, והעולם בכלל נמצא באיזה סימן שאלה האם הוא יוכל עוד להתקיים, זאת אומרת, כדור הארץ שלנו, והחיים על פני כדור הארץ, וכן הלאה. כשאנחנו מגיעים למצב כזה אנחנו עושים חשבון, אז מה עם כל הידע שרכשנו? מה עם כוחות האדם? מה עם יחס האדם לחיים? ואז אנחנו רוצים בכל זאת לדעת איך אנחנו ממשיכים.

זאת אומרת, אני מגיע לתוספת הידע העליון הזה, לא מפני שאני רוצה את זה, כי מה אכפת לי, אני יכול לחיות אולי טוב. אבל הבעיה היא שאני לא יכול לחיות טוב בעולם שלי, כי אני מגיע למצב של משבר כללי גלובלי, ואני לא מסוגל יותר לעשות שום דבר.

יעל: אז גם אם אני אדע את הכול, וגם אם אני אלמד איך לנהל את הרצון שלי בצורה שאני כן אוכל להשתלט על עצמי ולא לאכול דברים לא בריאים, וכן אוכל להשתלט על עצמי ולא לעשן כי זה לא בריא למרות שאני מאוד מאוד רוצה, עדיין אתה אומר שלא יהיו לי חיים מספיק טובים בתוך הדבר הזה?

וודאי שלא. קודם כל מפני שאני רואה את זה כתוכנית הכללית של הטבע שמביא אותנו לאיזה יישום, שאנחנו מגיעים לסיום ההתפתחות שלנו.

יעל: מה זה אומר סיום ההתפתחות שלנו?

שאנחנו עומדים לפני קריסת כל המערכות. האנושות היום, אחרי אלפי שנות ההתפתחות, נמצאת בקריסת כל המערכות. אנחנו לא יודעים איך לחנך את הדור הבא, שזה הכי חשוב. מי ימשיך את החיים על פני כדור הארץ? אנחנו מגיעים למצב שהילדים שלנו לא מסוגלים להחזיק את החיים בצורה שיכולים ליהנות מהם, להתפתח הלאה. אנחנו רואים שכל מה שהאדם מייצר הוא מייצר לרעתו. כלי התקשורת, המדע, הרפואה, כל מה שאנחנו מייצרים, אנחנו מייצרים בסופו של דבר, ועכשיו רואים זאת יותר ויותר, לרעתנו.

יעל: איך בדיוק? נניח הרפואה, אני רואה אותה כמדע שמאוד לטובתנו, לפחות כך רובנו מסתכלים. הוא מאריך לנו את תוחלת החיים, הוא עוזר לנו לרפא כל מיני מחלות, להקטין את הסבל, במה זה בא לרעתנו הרפואה למשל?

על הרפואה אני לא יכול להגיד שהיא לרעתנו, כי באמת אנחנו משתדלים כביכול, להקטין את מידת הסבל שלנו. אבל אנחנו צריכים את הרפואה הזאת כתוצאה מהחיים הלא נכונים שלנו. את לוקחת כבר מלכתחילה משהו שבא כתיקון. אבל תיקחי את כל החיים האחרים שלנו, איך אנחנו משתמשים בטבע, איך אנחנו הורסים אותו. איך אנחנו ממש מרוקנים את כדור הארץ מחומרי הגלם, מהכול. איך אנחנו עובדים עשר שעות ביום, ומה אנחנו עושים, כדי סתם לייצר דברים שכל אחד מנצל את השני ושום דבר מזה לא טוב. אנחנו לא נהנים מהחיים שלנו, נמצאים כל הזמן בתחרות כדי ממש לסדר אלו את אלו. אנחנו נמצאים כל הזמן במלחמות ובבעיות בין לאומיות. וחוץ מזה, אם אנחנו הולכים לפי הסטטיסטיקה, אז כמה תרופות הרגעה ונגד דיכאון וסמים אנחנו צורכים. אני לא רואה אנושות שהיא באמת אנושות שמתפתחת נכון.

אורן: אז אולי יש משהו שאנחנו לא יודעים, משהו שאנחנו לא מבינים לגבי הדבר הזה שקוראים לו חיים. איזה ידע חסר לנו? כי היום בלחיצת כפתור אתה יודע הכול, אתה לא צריך להיות איינשטיין או לגמור אוניברסיטה. מה שאיינשטיין ידע, תעשה גוגל, גם אתה תדע בעוד דקה. כל מה שהוא עבד כל החיים, אז היום הנכד שלך יכול בחמש דקות לקבל את התקציר מה איינשטיין גילה כל חייו.

כן.

אורן: זאת אומרת הידע היום זמין לכל.

לא.

אורן: למה לא?

כי זה עד גבול מסוים, עד כמה שאדם גילה מתוך הטבע שנמצא לפניו.

אורן: נראה שהיום הידע שהמין האנושי צבר זמין לכולם. אבל נראה שיש משהו שאנחנו כנראה לא יודעים, אם בפועל, כמו שאתה אומר, התוצאות לא משמחות.

אני יכול לרפא את עצמי, והכל, הכול נכון. אבל האם אני אומר על עצמי שאני שמח, שאני מאושר? האם אני יכול לענות על השאלה שהתשובה עליה כל כך נדרשת היום, מה הטעם בחיים, מה מהות החיים, בשביל מה אני חי. אני רואה שאנשים לא יכולים לענות על השאלה הזאת, ואלה מיליוני אנשים שבעולם ששואלים כבר היום, כי אנחנו התפתחנו לשאלה הזאת. אנחנו לא יכולים לענות עליה ולכן נכנסים לדיכאון, לסמים, אנשים לא רוצים להתחתן, לא לחיות כמשפחה, וכן הלאה.

אורן: זאת השאלה שלי, מה אנחנו לא יודעים? אולי חסר לנו ידע מסוג שאנחנו בכלל לא מדמיינים שהוא חסר לנו? מה אנחנו לא יודעים על החיים?

אני לא חושב שידע יעזור. נניח שהיינו יודעים עוד משהו.

אורן: זה גם לא היה עוזר.

לא. חסרה לנו ראייה לאן אנחנו יכולים להגיע. זה לא סתם ידע שאני שומע ממישהו. כי אני שומע הרבה דברים טובים ואני לא רוצה לממש אותם כי אני לא רוצה, פשוט לא רוצה. זה כמו עם הילדים. אלא יש כאן דבר נוסף, אני צריך לפתוח לפניי פרספקטיבה, המשך הדרך. אם הכול נגמר תוך שבעים, שמונים, תשעים שנה, אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה. אני צריך משהו שבאמת כדאי. ואם זה ככה, כמו שחיים וכמו שמתים, מזה שאני יוצא מהאימא ומזה שאני נכנס לקבר, אז אני אקח נרגילה וזהו, ולא רוצה, בשביל מה לי כל הדברים האלה. בשביל לי באמצע לרוץ אחרי כל ההישגים ולזרוק אותם, ושוב הישגים ולזרוק אותם. אז אני קונה בית, אז אני קונה את זה, אני רוכש את זה.

זה היה טוב לפני מאה מאתיים שנה. אבל מגיע הזמן, שאני מסתכל על זה, והיום, הדור הצעיר מסתכל על זה ואומר "אני לא צריך את זה". אני מלכתחילה יושב, מעשן משהו, וטוב לי. כי מה יש לי בסך הכול לרוץ ולהרוויח, ומה אני מקבל מזה אם הכול נגמר. בסופו של דבר היום אדם מתחיל בתת הכרה, לא לגמרי בהכרה, אבל הוא מתחיל לראות שאם יש סוף אז לא כדאי. התחרותיות הזאת, המשחקים האלה לגדולים, הם כבר לא יכולים לספק אותנו. גם האינסטינקט מהטבע כבר לא מושך אותי. אני כבר לא רוצה לעשות ילדים ולטפל בהם ולהוציא אותם מתוך הבית ולתת להם שילכו, שיצליחו. זה כמו חיות, כך הן עושות, בדיוק כך אדם מתנהג. ואני לא רוצה.

 זאת אומרת, אנחנו כבר גדלים למעלה מִדרגת החי, נכנסים לדרגת המְדבר. והמְדבר שבנו, האדם שבנו, הוא אומר, "אני לא רוצה להיות כמו חי. לא רוצה להיות כמו צמח. אני רוצה להיות אדם". מה זה אדם? אדם שהוא מרגיש בשביל מה הוא חי, שיש לו המשך. ולא המשך בילדים, הם מצפצפים עלי, הם בכלל לא מתייחסים. גם לי לא אכפת מהם. אני שולח אותם לגן ילדים, לבית ספר, שיטפלו בהם וזהו, ככה זה. לָמה? כולם עושים. והיום כבר לא, היום כבר לא רוצים את זה גם כן.

אורן: אז איזה סוג של המשך הוא יכול לארגן לעצמו, אם זה לא דרך הילדים.

רק לראות את הפרספקטיבה, שיש עוד דרך מעבר למוות.

אורן: אתה מדבר על דברים שאחרי המוות?

כן, אחרת אתה לא תספק את האנשים.

אורן: זה קצת מפחיד להתעסק עם אחרי המוות, לא?

לא. למה?

אורן: מלחיץ.

אותי מלחיץ דווקא הפוך.

אורן: החיים?

שאני רואה לפני המוות שהכול נגמר, לכן אני לא רוצה לחיות. אם אני יכול, תן לי איזו תרופה שאני אקטין את הרגש והשכל שלי לגובה של איכר, שאני אטפל בעופות, במשהו, ואחיה טוב. למה לחיות ככה, כי למות קשה, מפחיד, בינתיים.

אורן: מאוד מפחיד.

לא, זה לא מאוד.

אורן: גם לדבר על מה יהיה אחרי המוות זה עוד יותר מפחיד האמת.

אני רוצה להרגיש את החיים שלי נצחיים, אחרת לא כדאי לי חיות.

אורן: אתה מדבר על עכשיו, לא אחרי המוות.

עכשיו. וודאי.

אורן: זה המקום שאליו אנחנו יכולים להגיע, שאתה אומר שחסרה לנו ראייה?

במקום הזה אנחנו היום נמצאים. כל האנושות יותר ויותר מגיעה לאיזה קיר ושואלת את השאלה הזאת וצריכה לתת תשובה לעצמה. אם אני לא רואה חיים שממשיכים, ממשיכים בלי מוות, חיים שממשיכים, לא כדאי לי בכלל למשוך את החיים האלה.

אורן: אבל איך הם ימשיכו?

אני לא יודע. אבל הרגשה כזאת היא נמצאת בפנים, בתוך האדם. זה מתגלה לאט לאט אצל יותר ויותר אנשים, אבל זה בהדרגה, בתת הכרה. אדם עדיין לא מבין את השאלה הזאת שמתעוררת בו, אבל זו כזאת שאלה. אני לא רוצה לחיות אם זה נגמר. ואני לא רוצה לחיות כדי להיות בתחרות שהיא מראש כבר מראה לי את האפסיות שבה.

אורן: אפשר לבנות לעצמי חיים שלא נגמרים?

כן.

אורן: מה זה חיים שלא נגמרים?

חיים שלא נגמרים. אנחנו יכולים לחיות חיים שלא נגמרים. אותו ידע שאנחנו נרכוש ממערכת ההפעלה, יעזור לנו לחיות חיים נצחיים, בלי למות. לגמרי בלי להרגיש שאני מת.

אורן: כולם מתים בסוף, לא?

לא. כי אתה מתחיל להרגיש את אותו ידע שאתה רוכש, אותה הרגשה, אותה הבנה, שזה פותח בך ממד חדש. ואתה כבר לא שייך לגוף שלך, לידע שלו, לרצונות שלו, לתפיסה שלו, אלא אתה מרחיב את התפיסה שלך ואתה נכנס לממד העליון. ואז, אפילו שהגוף שלך נפטר כמו בהמה, אתה כאדם בינתיים נולדת ואתה גדל, וממשיך להיות תחת המערכת הזאת מערכת ההשגחה וההנהגה העליונה. ואז אתה לא מרגיש שמשהו ממך נעלם, נאבד, אתה קנית "גוף" חדש מה שנקרא.

אורן: זה מפחיד?

לא, זה לא מפחיד, זה הפוך. זה פותח לך אופקים חדשים. אתה יוצא כאילו עם רוח חדשה. כמו שנולדת בעולם שלנו, כך אתה נולד לעולם החדש, הלאה, ממשיך. לקראת זה אנחנו הולכים.

לכן אנחנו צריכים את הידע העליון הזה וכוח, ואת זה חכמת הקבלה מספקת לנו, ואז אנחנו ממשיכים לחיות. זה הידע שאנחנו צריכים, ולא כל הדברים האחרים, חבל על הזמן.