חיים חדשים - תוכנית 687 - ביקורת עצמית אמיתית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו נרצה להתייעץ עם הרב לייטמן ולהבין, איך כדאי לנהל את החיים שלנו בתבונה יתרה, כדי לא לעשות יותר מדי טעויות ולהגיע למקומות טובים. והשאלה הראשונה תהיה הבסיס לדיון שלנו. הרבה פעמים שמעתי אותך אומר, שאדם עושה טעות כשהוא אוכל את עצמו על דברים שעברו. זאת אומרת, קרו מקרים, היו דברים, חווית כל מיני דברים בחיים, אבל אל תאכל את עצמך על מה שהיה אחורה.

אתה למדת בישיבות, מה כתוב על זה?.

אורן: "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

כן. אני לא רוצה להיות כסיל.

אורן: גם אני לא רוצה להיות כסיל, אבל מצד שני הבן אדם אומר לעצמו, תשמע, לא יכול להיות שעל כל דבר אגיד, "יאללה, נעבור הלאה, הלאה".

לא.

אורן: ואני לא אתבונן במה שהיה, לא אבקר את מה שעשיתי. אולי טעיתי, אולי עשיתי דברים לא טובים, אני אמשיך לעשות את אותן טעויות מחר. אז השאלה לפתיחת הדיון אומרת כך, איך נכון להתייחס לדברים שקרו, לדברים שעברו? כן להתבונן עליהם, כן לבקר אותם או לא, או שזה כסילות. יש בזה טעם, אין בזה טעם? זאת השאלה.

מאוד פשוט, במשפט אחד, ואם תרצה אז נרחיב.

אורן: בשמחה.

כל דבר שעבר, עבר בגלל שכוח עליון שמנהל אותנו, לגמרי את כולם ואין עוד מלבדו, המערכת שמנהלת אותנו, עשתה כך פעולות על כולם וגם עלי, ואין לי מה להגיד על מה שעבר. עבר וזהו. אני לא מבין למה זה עבר בצורה כזאת, אבל זה הכול נעשה כבר ולכן אני צריך להסתכל קדימה ולא אחורה.

אצל האדם העיניים כדי לראות קדימה. ורק הכסיל, הוא כל הזמן מתעורר כדי להיות כך חכם לעבר, "חכם בלילה" מה שנקרא.

אורן: כן, בדיעבד.

בדיעבד. על שלא עשיתי כך, ולמה לא עשיתי כך, וכאן הפסדתי וכולי וכולי. לא. שום דבר על העבר, כי עבר זה כל רגע שעבר. "עכשיו", עבר רגע מאז שאמרתי עכשיו?

אורן: כן.

זהו. זה כך צריך להיות וכך חתום מראש שכך זה יעבור. ואני בזה בכלל לא הייתי יכול לשנות שום דבר.

אורן: אז הגישה שלך אומרת, שהכול כתוב מראש.

כן. אבל אתה יכול להיכנס למה שכתוב מראש על כל הדברים העתידיים, ולשנות אותם מדרך רעה לדרך טובה, על ידי זה שאתה תזדהה עם כל התהליך שאתה צריך לעבור. זה בדיוק מלמדת חכמת הקבלה את האדם.

אורן: אתה אומר, לא להסתכל אפילו רגע אחד אחורה, ובעצם, אם הבנתי נכון במילים פשוטות, אתה אומר, מה שקרה קרה.

אפילו ללמוד מהעבר אתה לא יכול. לא יכול. יושבת איתנו פסיכולוגית ואני לא מתבייש להגיד את זה. ואם תשים לב, אף אחד מאיתנו לכן לא לומד מהעבר.

אורן: תסביר את עצמך.

אין לי מה להסביר, בבקשה, תסתכל על העולם, תסתכל על המציאות. מישהו לומד מהעבר?  מישהו גנב, מישהו שקרן, מישהו שודד, מישהו טוב או מישהו רע, הוא לומד מדברים שהיו? אולי נדמה לנו שכן, אבל לא.

טל: באופן קולקטיבי כאנושות נראה שאנחנו לא מתקדמים לצורה יותר נבונה.

בטח שלא. באופן קולקטיבי, עוד יותר גרוע. זה לא שאנחנו עלולים, אנחנו כצאן לטבח מובאים, ולא שאנחנו קובעים לעצמנו  את הצורה העתידה.

טל: אני חושבת שרובנו, כאנשים פרטיים, מפחדים לעשות טעויות.

אבל אין לנו ברירה, אנחנו בטוח נכנסים לטעויות כל הזמן. ועכשיו אנחנו נמצאים בשלב כזה בהתפתחות, עליו דיברנו בתכנית הקודמת, שאנחנו עוברים מההתפתחות האגואיסטית הליניארית הפשוטה, שמתפתחים על ידי האגו, ואנחנו כבר מתחילים להתפתח בצורה עגולה. האגו שלנו שהתפתח בצורה ישרה, הוא מתחיל להתעגל, להתעגל ולהתעגל.

וכאן יש לנו כבר כוחות שונים, חדשים, שפועלים על החברה האנושית ועל כל אחד מאיתנו.

אורן: אמרת שהרגע הקודם זה משהו שקרה ולא בשליטתי, יש כוח עליון, הוא מנהל פה את כל הסרט הזה, וזהו. זה היחס המדויק שלי לרגע הקודם?

כן. אני יכול לשנות את הרגע הקודם?

אורן: הוא כבר עבר.

אז על מה אתה שואל, בשביל מה להתייחס אליו?

טל: אולי נדבר על מה שעכשיו, אני עכשיו צריכה לקבל החלטה.

גם עכשיו את לא יכולה לעשות דבר. כבר עכשיו כל רגע עכשווי הופך להיות לעבר.

אורן: והרגע הבא, עוד רגע יבוא עוד רגע.

הוא עוד לא בא. אז מה אתה יכול לעשות איתו?

טל: אם אני צריכה לקבל עכשיו החלטה, ואני נגיד בן אדם שמאוד מבקר את עצמו, ואני הססנית וחושבת אלף פעמים לפני שאני אומרת משהו ועושה משהו.

ומה החיים וההשכלה שלך, האוניברסיטאות וכל מה שעשית, מה כל זה נותן לך, מוסיף לך?

טל: קודם כל בשביל זה אני כאן ללמוד ממך, כנראה שזה לא הספיק לי.

זה כבר טוב. כל הכבוד.

טל:  לפעמים ככל שאדם לומד, הוא מבין שהוא לא יודע והוא מחפש עוד להתפתח. אז באמת אני רוצה לדעת, כאדם הססן וביקורתי כלפי עצמו, מה אני יכולה לשנות עכשיו כדי להשתחרר מכל הביקורת העצמית הזאת, שאני מרגישה שהיא מאוד ממררת לי את החיים?

בעצמך, כלום. שום דבר. וגם כל מדינה וכל חברה וכל העולם, כל האנושות, חוץ מדבר אחד. פועל עלינו כוח, הטבע, ואנחנו צריכים לדאוג שהכוח הזה יהיה מאוזן. זה כוח הרע שפועל עלינו, שכל הזמן מגדיל רק את הרע שבנו, האגו, בכל אחד ובכולם יחד. אנחנו יכולים להוסיף לכוח הרע הזה את כוח הטוב, זאת בחירת האדם. אם אנחנו נעשה זאת, אז אנחנו נפעלים על ידי שני כוחות מאוזנים, ביניהם אנחנו נתקדם, זה נקרא "קו האמצעי", "שביל הזהב" מה שנקרא, באמצע.

זה אפשרי לעשות. אבל גם אז, אני לא קובע לעצמי עתיד ובוודאי שלא עבר, הווה ועבר, אני רק יכול לקבוע בכל רגע, כמה כוח הטוב משפיע אלי ומשתתף בכל הדרך שלי.

טל: באיזה רמה זה קורה?

ברמה של כל אחד וכולנו יחד.

טל: זה ברמה של הפעולות שאני עושה?

פעולות, מחשבות, לא חשוב, זה כוח שמפעיל את החיים שלנו בכל הרמות והאופנים.

טל: איך אני מוסיפה אותו לחיים שלי?

רק על ידי זה, שאת מושכת את הכוח הזה שיהיה בחיים שלך, שיהיה נוכח בחיים שלך לפי שיטת חכמת הקבלה. זו כל החכמה, היא מיועדת רק לזה.

טל: ואז אני לא אפחד מלעשות טעויות?

אין מה לפחד ואין מה לאכול את עצמך על העבר, כמו שכך עבור העבר ולפחד בהווה, ואת יכולה להיות אז בטוחה בעתיד. אם את מסדרת את החיים שלך כך, שכל פעם את משתדלת להיות בהשפעת הכוח הזה הטוב, בנוסף לכוח הרע שיש לך, את מתחילה לברר גם את הכוח הרע. כי כוח הרע מתחיל להיות באיזון עם הכוח הטוב ואת קיימת בין שניהם. כי החיים לא יכולים להיות פלוס בלי מינוס והפוך, מינוס בלי פלוס.

טל: מה זה הכוח הרע הזה שאתה מדבר עליו?

זה האגו שלנו, שאני הכול רוצה, רוצה ורוצה לעצמי, לעצמי ולעצמי.

אורן: ומה זה כוח הטוב?

כוח הטוב, זה שאני צריך לתת, לתת ולתת לכולם. ואז יוצא, שאם אני מאוזן בשני הכוחות האלה, אז אני בונה את עצמי כלפי המשפחה, כלפי הסביבה, כלפי החברה, העם והמדינה, וכל המדינה וכל העולם.

אני מושך את הכוח הזה, ולא שאני פועל. רק תבינו, אני לא הולך לתקן את העולם, אני רק דרכי פותח ברז שהכוח הטוב הזה, הוא יבוא לעולם ויסדר את העולם יותר טוב. זה הכול. אני בעצמי לא מחליט על שום דבר, רק מקסימום שכוח הטוב יהיה נוכח בעולם שלנו. כך אומרת חכמת הקבלה.

טל: אני יודעת, שהרבה מאוד אנשים היום מאוד רוצים לממש את עצמם, והם מאוד עובדים על הביטחון העצמי שלהם, על הביקורתיות העצמית, כדי לאפשר לעצמם לעשות את זה. למשל, אדם שאין לו אגו חזק, הוא פוחד לעשות משהו יצירתי, לצאת ולהסתכן, ויש כל מיני שיטות היום שבאות לחזק את האגו, כמו למצוא מה החוזקות שלי, במה אני טוב, להגיד על עצמי דברים טובים, להאמין בעצמי, להאמין בחלומות שלי. האם אתה חושב שדברים כאלה יכולים להועיל לאדם, או שזה רק מה שאתה עכשיו מתאר?

יכולים להועיל לרוקחים למכור יותר כדורי הרגעה, שום דבר חוץ מזה. כי אנחנו כאן, כאילו נמצאים בהתנגשות עם תופעת הטבע. כי אנחנו נמצאים בחצי השני של ההתפתחות שלנו, ומהימים האלה, מדורנו והלאה, אנחנו יכולים למשוך את הכוח הטוב הזה לכל האנושות, ואם אנחנו לא נעשה את זה, אז הכוח הרע יתגבר פי כמה וכמה יותר ממה שהיה עד כה.

טל: ואיך זה בא לידי ביטוי בחיים הפרטיים שלנו?

בכל רמה ורמה, ככה זה יהיה. הכל תלוי באיזון הכוחות האלו. פעם היה מספיק לנו להתקדם מכוח הרע להיות במשהו יותר ויותר ויותר. אמנם נכנסנו לכוח האגו הקטן, לכוח האגו היותר גדול, אבל ביני לביני גם היינו נהנים מזה. היום אנחנו כבר הגענו למצב, שכוח האגו הזה הוא מתעגל, הוא לא מתפתח יותר לכיוון שמושך אותנו לאיזה הישגים, אלא ההיפך, הוא קובר אותנו. אנחנו רואים את זה לפי דורנו, בחיי משפחה, סמים, וכל דבר.

אורן: אמרת, אני לא מסתכל רגע קודם, מה שקרה קרה, יש כוח אחד שמנהל פה את כל הסרט, וכך רצה לנהל את הדברים, כך עשה. אמרתי נכון?

כן

אורן: זה נשמע כגישה מאוד פנאטית דתית.

לא.

אורן: מסירת כל החיים בידי כוח מנהל.

היא ריאלית לגמרי. ריאלית לגמרי. יש כוח עליון. תגיד לי, האם אתה קבעת מתי להיוולד, עם איזה תכונות להיוולד, באיזה משפחה, באיזה חברה, באיזה תקופה, מה לעשות? כשאתה מסתכל על החיים שלך, ותסתכל על החיים שלך לפני עשרים שנה, זה אתה היית?

אורן: בטח שלא קבעתי.

יש לך אפילו כאילו הסתכלות כזאת, שזה כאילו לא אני. זה היה מישהו שכך היה מתפקד.

אורן: כן, אבל אם עשיתי איזו פאשלה בעבודה ויבוא אלי הבוס ואגיד לו, שמע, חביבי, יש כוח עליון, לך אליו. אז הוא יגיד לי בסדר, בינתיים אני מפטר אותך, תלך אתה אליו.

לא לא, אתה אחראי על מה שאתה עושה.

אורן: יפה. אז אתה כן אחראי על הרגע הקודם.

 ודאי.

אורן: אבל אמרת לי, מה שקרה קרה.

אתה אחראי על כמה הכוח החיובי הטוב נמצא בחיים שלך. על זה אתה אחראי.

אורן: אז את זה צריך לבדוק?

לא רק לבדוק, לתת דין וחשבון.

אורן: על הרגע הקודם?

כן.

אורן: איך לעשות את זה נכון בלי לאכול את עצמי. כי זה כאילו הפוך?

רק תבוא ללמוד. אי אפשר כך.

אורן: עכשיו אני לא מבין אותך, תסביר לי, איך לעשות את הביקורת על הרגע הקודם נכון, שלא תגיד, אתה טיפש, "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"?

האם משכתי מספיק מאור המחזיר למוטב.

אורן: בוא נדבר במילים שכל אדם יבין, האם הבאתי מספיק כוח טוב לחיים שלי?

כן. בטבע ישנם שני כוחות, טוב ורע. ורק האדם בנוי על ידי כוח הרע, "בראתי יצר רע". האדם מתפתח רק על ידי כוח הרע שכל הזמן מתפתח בו. ואנחנו מתפתחים, מייצבים ומייצרים כל מיני דברים, הכול על ידי כוח הרע, הכוח האגואיסטי, כשכל אחד רוצה יותר ויותר ויותר. למה? ככה. כי הכוח הזה מתפתח ומחייב מדור לדור, כל רגע בחיים הפרטיים והכלליים.

עכשיו הגענו למצב, שאנחנו לא יכולים יותר כך להתפתח. כאילו כל האנושות הגיעה ל"בום", לקיר, ואנחנו לא יודעים, אנחנו מסתכלים סביבנו, משפחות הרוסות, ילדים עוזבים את הבית, הם לא רוצים שום דבר בחיים, חוץ מהפלאפונים שלהם, ונרגילה, או משהו כזה. האנשים שמתגרשים, חיים את החיים שלהם כאילו ממש יותר טוב להם. בקיצור, אנחנו הורסים את החיים שלנו, האגו שלנו הוא כמו סרטן שמתפתח ומתחיל לאכול את עצמו.  

אז כאן אנחנו צריכים להבין, שהגיע הזמן כמו שאומרת חכמת הקבלה, ולכן היא לא התגלתה בדורות הקודמים ורק עכשיו. היא מסבירה לנו את כל התהליך שעברנו, ומה שעכשיו אנחנו צריכים לעשות, למשוך לחיים שלנו את הכוח השני שישנו בטבע, כוח הטוב. אבל אותו אנחנו צריכים למשוך בעצמנו. במידה שהוא יהיה נוכח בחיים שלנו, יהיה לנו טוב. ואז בין טוב לרע, בין שני הכוחות האלו, אנחנו נקבע את ההתקדמות שלנו.

אורן: אז כשעבר לי יום, ואני מסתכל על אתמול או על הרגע הקודם כמו שאמרת, הנה עכשיו מדברים ועוד רגע עבר, אני צריך לבדוק האם הבאתי לחיים שלי מספיק כוח טוב? זאת הבדיקה?

 כן.

טל: איך אתה יודע האם עשית את זה?

 צריכים ללמוד איך מודדים את זה. אבל ממש אפשר למדוד. בינתיים מודדים את זה לפי היחס עם החברה שבה אני נמצא, כי רק על ידי החברה הנכונה אני יכול למשוך את כוח הטוב, ואחר כך אני מתחיל לראות את מערכת ההפעלה על החיים שלנו.

מערכת ההפעלה הזאת נקראת נשמה. ולא להתבלבל, זו פשוט המערכת שמנהלת אותי. ואז אני בודק, רואה, מודד ומרגיש, כמה בתוך הנשמה שלי, במערכת שמנהלת אותי, כמה יש שם את כוח הרע, וכמה את כוח הטוב, עד כמה הם מאוזנים.

אורן: ואם אתה מוצא בתוכך יותר רע מטוב?

 תמשוך טוב.

אורן: אבל איך אתה מתייחס לזה שלפני רגע היית יותר רע מטוב?

 בסדר, גם זה צריך להיות.

אורן: אתה בצער על זה? מה היחס?

 לא, אני לא בצער, אני בשמחה.

אורן: למה, מה משמח? מצאת מינוס.

 מצאתי מינוס שעכשיו נותן לי אפשרות למשוך את הפלוס. כי אתה לא יכול למשוך את הפלוס יותר מהמינוס שיש לך. אם אין לך חיסרון, אם אין לך רצון, אם לא רע לך, איך תמשוך את הטוב? סתם טוב אתה לא יכול למשוך.

אורן: אז איך אתה מתמודד עם ההרגשה הרעה? כשאתה בודק את עצמך, ורואה שלא הצלחת כל כך, ההרגשה רעה, מה אתה עושה מפה והלאה?

 אתה מברך על הרע כמו על הטוב.

אורן: תסביר.

 דווקא בזכות שאתה מרגיש את הרע, אתה יכול למשוך את הכוח הטוב.

אורן: אבל עם התחושה הרעה מה אתה עושה?

 לא, זו תחושה לא רעה.

אורן: למה? אתה מאוכזב מעצמך.

לא, כי זה כמו שסוף סוף גילית את המחלה שלך, ויש לך מיד תרופה.

טל: אבל אתה לא אשם בזה באיזה מובן, כי לא ניסית מספיק?

 לא, לגמרי לא אשם.

אורן: אז מי אשם?

 "בראתי יצר הרע" כך הבורא, כי בגימטרייה א-לוקים, זה כמו טבע בגימטרייה, אומר.

אורן: אז זה מה שאני אומר, שזו הסרת אחריות. כי אתה אומר, על כל דבר זה הכוח העליון, הכוח העליון, הכוח העליון.

 חוץ מאשר למשוך את כוח הטוב. כל היתר זה לא אני. אבל למשוך את כוח הטוב זה עליי.

אורן: ונניח שלא משכת מספיק טוב?

 אז יהיה לך רע.

אורן: יהיה לך רע. רע לי מאוד, מה אני עושה עם הרע הזה?

 כי לא משכת את כוח הטוב.

טל: אני מבינה שאני צריכה עכשיו למשוך יותר טוב, אבל אני לא צריכה להרגיש אשמה על זה שמלכתחילה לא הצלחתי.

 לא, שום אשמה, על מה את אשמה?

טל: שברגע הקודם לא עשיתי את מה שהייתי צריכה.

 לא, כי אם עבר הרגע סימן שכך שיחקו איתך מלמעלה.

אורן: אני לא מבין את הטוויסט הזה. אתה אומר שהאחריות עליי, להביא את הטוב. אני אומר, עבר הרגע, בדקתי, לא הבאתי מספיק טוב, עכשיו האחריות כבר לא עליי. אז אני משתגע. האחריות עליי או לא עליי? אתה אומר, כל האחריות רק עלייך.

 רק עלייך מרגע זה וקדימה.

אורן: למה? מה עם הרגע אחורה? זה לא אני הייתי שם?

 לא.

אורן: אז מי היה שם?

 הכוח העליון.

אורן: לכן אמרתי שזה נשמע משהו פנאטי, דתי.

 זה לא, ההסתכלות שלך נראית לי מאוד פרימיטיבית. אתה אפילו לא נמצא באותה גישה עם המדע, עם הטבע, עם הפיזיקאים המודרניים, מה פתאום. מה שהיה, מה שהיה כבר הוחלט מראש.

אורן: אני רואה שכאילו אתה לוקח מטבע, הופך אותו פעם לצד הזה, ופעם לצד הזה.

 נכון.

אורן: אז אני לא מבין מה ההיפוכים האלה. כאילו כל רגע אתה אומר לי, עכשיו אתה צריך להתייחס בצורה מסוימת. עבר רגע, תתייחס לזה בדיוק הפוך. אני משתגע מזה, תסביר לי, שאני אבין.

רק את המעבר הזה בין איך עכשיו אני צריך להתייחס לחיים שלי, והרגע שעבר, איך אני צריך להתייחס אליו? תסביר לי בבקשה עוד פעם כי רגע אחד עשית אותי אחראי על הכול, ורגע אחד אני לא אחראי על כלום.

 אתה אחראי על רגע הבא. תמיד על הרגע הבא, ולא על הרגע שהיה. זה כמו שעושים בדיקה כשכדור הירייה עוד לא מגיע לזכוכית, ולפני שהוא מגיע לזכוכית, הזכוכית מתחילה להישבר.

אורן: זה מבלבל אותי הדברים האלה.

אני מבין אותך, זה מבלבל.

אורן: אם אפשר בלי פיזיקה, אני אהיה יותר רגוע.

אני לא יכול, על מה אני אסתמך?

אורן: על החיים, בלי הפיזיקה. כי פשוט אף פעם לא הבנתי כלום בפיזיקה. הלכתי ללמוד מחשבים כשהיה פיצול למגמות, פיזיקה למדתי כמה שהיה הכרחי ומיד נמלטתי למחשבים.

בסדר.

אורן: קשה לי עם הפיזיקה.

 אבל בכל זאת, התוצאה מהפיזיקה המתקדמת, היא שאין זמן, ועבר, הווה ועתיד, זה רק יחסית כלפינו, כלפי הרגשות שלנו. לכן אפשרי להגיד מראש שעל רגע הבא אני מחליט, מצד אחד, ואחרי שעברתי, אם לא עשיתי איתו שום דבר, עם המצב הזה, עם המערכת הזאת, עם הרגע הזה, זה אפשרי. וזה פיצול מהשכל שלנו שהוא מאוד דטרמיניסטי, מהרגע להרגע, ואיך שזה באמת קורה בטבע. איך שמגלים המדענים, היום, ולא רק היום, אלא כבר עשרות שנים אחורה, מאלף תשע מאות ועשר בערך כל העניין הזה התחיל להתגלות. עם איינשטין ואפילו עוד לפניו.

אורן: מה שאני לא תופס זה איך על הכישלונות של הרגע הקודם, איך אתה לא מצטער, או איך אתה מתמודד עם הצער?

 אני לא מצטער.

אורן: למה?

 כי אם זה כתוב, אם זה חתום בתוך הטבע, אני נמצא בזה בהסכמה שלמה.

אורן: אבל עד לפני רגע זה היה באחריותך.

 אבל אם זה כבר עבר, זה כבר לא באחריותי.

אורן: אני לא מבין את זה.

 אם אתה לא מקבל כך את החיים, אתה לא יכול להסדיר אותם.

אורן: אני אשמח לקבל, רק אני צריך קצת הסברים. איך אתה מתייחס כך, איך אתה עושה מין פליק פלאק כזה.

 אם תמשוך המאור המחזיר למוטב, הוא ישנה לך קצת, ירכיב לך את דעתך, ואז תדע איך לסדר את הדברים, ותדע יותר נכון מה קורה מסביבך. כי כשאנחנו מתחילים היום, לגלות את עצמנו כנמצאים במציאות עגולה, כשהכול קשור להכול, ככפר קטן. זה המצב האינטגראלי, קשר בין כל הכוחות ובין כל הרמות, הלוך, אחורה, קדימה, ומכל הצדדים, אז אין לך לא זמן, לא מקום, לא תנועה ולא כלום, הכול מתחיל להצטמצם, כמו בכלים דעיגולים במרכז של העיגול, ולא בציר הזמן כמו שהיה קודם. היום אנחנו נכנסים להשפעות כאלה.

ולכן דווקא כדי להתמצא במה שקורה היום אתה חייב קצת לשנות את מערכת התפיסה שלך.

אורן: אני אשמח לשנות, וזה מה שאני מנסה.

  אתה צריך לבוא וללמוד.

אורן: באתי ועכשיו אני לומד. מה היחס הנכון לרגע שעבר, עוד פעם בבקשה?

 על מה שהיה, אין שום ביקורת, כך זה היה צריך להיות. אצל בעל הסולם יש אגרת מאוד יפה, י"ז כמדומני. שאדם שיוצא בבוקר לעבודה וחוזר בערב, מה כתוב? כשהוא חוזר בערב הוא צריך להגיד, אפילו אם הייתי כל הזמן שוכב על הספה ורואה טלוויזיה, הייתי מרוויח והייתי מצליח אותו דבר.

אז אתה אומר, אז מה, מחר גם אני אעשה את זה? לא, אסור לך לעשות את זה למחרת.

אורן: למה?

 כי כך בדיוק אתה מזלזל בשלמות של הטבע, שכלפייך כך קורה. אתה נמצא בציר הישן שלך, והטבע כבר נמצא בעיגול.

אורן: אז על הרגע הקודם אמרת, שמה שהיה אין עליו שום ביקורת, כך היה צריך להיות.

מה לגבי הרגע הבא?

 אתה אחראי עליו במאה אחוז. אתה חייב לצאת לעבודה, אתה חייב לצאת לעשות את הכול. אבל בעצם מה שאתה צריך לעשות, זה למשוך את המאור המחזיר למוטב שהוא יקבע את הרגע הבא.

אורן: כלומר? במילים שנבין.

 כמה שיהיה כוח חיובי בטבע שלך, זאת אומרת על ידי שיטת הקבלה, אתה תדע בדיוק נכון איך לממש את הטבע, ואיך להביא את אור החיים החיובי לתוך חיים שלך.

אורן: אז הבנתי שעל הרגע הבא אני אחראי במאה אחוז, והעבודה שלי היא להביא את הכוח החיובי במקסימום אל החיים שלי כלפי הרגע הבא.

 כן.

אורן: נעשה עוד סגירה, כי תכף הזמן מסתיים ואני חייב להבין את הדברים האלה. הגדרנו את הכוח החיובי ככוח של נתינה.

 נתינה, אהבה.

אורן: לעומת כוח שלילי שהוא לקבל, לספוג. דרך אגב מה רע בלקבל, ולספוג? זה הרי טבע הדברים.

אין שום רע ואין שום טוב.

אורן: אז למה קראנו לזה שלילי ולזה חיובי?

הכול זה שלו, זה היה הכוח החיובי עד היום. בצורה קפיטליסטית, הכול היה טוב ויפה חוץ מדבר אחד, שהעולם נעשה עגול, נעשה אינטגראלי, נעשה כעיגול וכולם תלויים בכולם. במצב שבו כולם תלויים בכולם, אתה לא יכול לשחק באגו שלך, אתה יכול לשחק רק עם כוח האיזון הכללי, שכל האגו הכללי יהיה מאוזן בכוח הנתינה הכללית.

לכן אתה צריך להביא לעולם הזה אור גדול מאוד. כוח חיובי שיאזן את הכוח השלילי, ואז בשני הכוחות האלה, בין שני הכוחות האלו, האנושות תתקיים בצורה יפה.

אורן: אז כלפי הרגע הבא, אני אחראי במאה אחוז להביא כוח חיובי לחיים שלי. על ולמה אני צריך לפקס את עצמי, לכיוון של נתינה?

 כן.

אורן: זה די דוחה למען האמת.

 נכון, עד שאתה מתחיל לגלות, בממש בראייה שלך, אתה מתחיל לגלות שכל מה שאני רואה בעולם, זה שלי, זו הנשמה שלי. ודווקא עד כמה שאני קושר את כל חלקי המציאות יחד, בזה אני מגלה את העולם העליון שלי, את העולם הבא שלי.

טל: ואם אורן יעשה את זה, איך הוא יראה את עצמו מהצד? הוא כבר לא יאכל את עצמו  ויהיה שיפוטי כלפי עצמו.

 וודאי, הוא יחיה בעולם ההוא, הנאור והטוב.

טל: ואיך הוא יראה את עצמו, בתוך העולם הזה?

 כי זה שייך לו. כמה שהוא חיבר את כל חלקי העולם יחד, על ידי אהבה, על ידי  החיבור, זה הכול שלו, זה נקרא שהוא "קנה את הנשמה שלו".

אורן: הזמן שלנו נגמר.

זה רק עכשיו נגמר. בעצם, הכול קדימה.

אורן: צריכים לחשוב על הדברים.

על הרגע הבא אנחנו אחראים במאה אחוז, להביא את הכוח החיובי לחיים החדשים שלנו.