חיים חדשים - תוכנית 690 - משמעות הנחת התפילין

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים להתבונן הפעם באור חדש על המושג המוכר של מצוות "תפילין" שמלווה אותנו המון דורות.

ניצה: בהשוואה להרבה מצוות אחרות שאנחנו מכירים, כמו עניין הפרדת בשר וחלב ושמירה על כל מיני כללים כאלה ואחרים, במצווה של הנחת תפילין יש משהו מאוד מיוחד ומסקרן. קיימת איזו הרגשה של טקס רוחני משמעותי מאוד. גם כשמסתכלים מהצד יש בזה משהו מרשים, זה משהו שמושך את הלב. הרבה מאוד אנשים חילוניים, כאלה שאין להם שום קשר לדת ולא מקיימים שום מצווה אחרת, מקפידים לקיים את המצווה של הנחת תפילין כי  הם מרגישים שזה עושה להם טוב. יש להם הרגשה שזה מטהר אותם, שהם כאילו עוברים איזה תהליך פנימי. אני מרגישה אולי שזה מייצג את הרצון האנושי להיות בקשר עם בורא עולם, עם א-לוהים.

יש לי המון שאלות בנוגע להנחת תפילין, אבל השאלה הראשונה שלי איזה סוג קשר משיג אדם כשהוא מניח תפילין?

זה תלוי באדם, זה לא תלוי בתפילין. כי בקופסאות עצמן אין שום כוח, האדם נותן לזה כוח, הכוח הוא לא בקופסאות עצמן. הרוחניות לא מתלבשת בגשמיות, הגשמיות זה רק סימן לרוחניות.

יש שורשים רוחניים, כוחות עליונים שבדרך כלל אנחנו, בני האדם הרגילים, לא מרגישים אותם. מי שרוצה לגלות את הכוחות העליונים צריך ללמוד את חכמת הקבלה ולעשות פעולות מסוימות כדי להגיע למצב שבו הוא יתחיל להרגיש את הכוחות עליונים. זה בדרך כלל אדם שמגיע לקבוצה ולומד את חכמת הקבלה לפי המקורות, אדם שנמצא בקשר נכון עם החברים שלו בקבוצה. בספרי הקבלה כתוב על כך בפרוטרוט. אדם כזה מגיע למצב שהוא מתחיל להרגיש את הכוחות האלה. הכוחות האלה הם עליונים, הם בעצם כוחות הטבע, אבל טבע גבוה יותר ממה שאנחנו מרגישים. זה הטבע שמנהל אותנו, את העבר שלנו, את העתיד שלנו ואת הווה שלנו. אני לא יודע מה יהיה מחר, אבל מי שמרגיש את הכוחות העליונים הוא פחות או יותר יכול להגיד שמחר צפויה להיות אוירה כזאת וכזאת, מקרים כאלה וכאלה, פעולות כאלה וכאלה וכולי. אבל אדם מגלה את הכוחות העליונים לא לשם גילוי עתידות, אלא כדי להשתנות בעצמו, להגיע ליישום עצמו.

מה זה נקרא "תפילין"? בוא נגיד שהאדם בעולם שלנו נמצא בתת רמה רוחנית, זאת אומרת אין בנו שום דבר רוחני. מי אנחנו, אין לנו אפילו מספיק מילים כדי להעביר ביקורת על עצמנו, על האגו שלנו, על האופי שלנו, על היחס בין בני אדם. אפילו בהמות לפעמים מתייחסות זו לזו בצורה טובה יותר מאשר אצל בני האדם.

לכן לאחר כל ההיסטוריה האנושית אנחנו מרגישים שהגענו ממש למבוי סתום, לא בטכנולוגיה, במסחר, בתעשייה, בכלכלה, לא בדברים כאלה, אלא שאין כאן התפתחות אנושית, שזו נפילה, ירידה, שזו צניחה אנושית. היום כולם כבר מסכימים עם זה, רק שאומרים מה כבר אנחנו יכולים לעשות. זה בעצם המצב שלנו. אנחנו באמת נמצאים במצב אנוש.

אבל חכמת הקבלה אומרת שדווקא במצב הזה אנחנו כן יכולים לעשות חשבון נפש ולעשות משהו עם עצמנו. כי אחרת אילו חיים אנחנו מכינים לילדים שלנו, אם בכלל אנחנו עוד חושבים על הילדים, עד כדי כך.

ניצה: כן, אם יש לנו רצון בכלל.

כי אנחנו אפילו נפלנו כבר מִדרגת חיות לתת רמה. לכן חכמת הקבלה ממליצה לנו מה לעשות, איך בכל זאת לבנות את החיים שלנו. כי אנחנו נמצאים במצב כל כך גרוע, בחוסר אונים, במשבר כללי  במשפחה, בתרבות, בחינוך, בכלכלה, במדינה, ובכלל כל המדינות בעולם, אנחנו עושים קלקול בטבע, בכול. חוכמת הקבלה אומרת שזה אפשרי, אבל האדם צריך לתקן את עצמו, להעלות את עצמו לדרגה גבוהה יותר, לפחות לדרגה אנושית ואחר כך לדרגה רוחנית.  

מה עלינו לתקן? חוכמת הקבלה מסבירה לנו שאנחנו סך הכול אנחנו צריכים לתקן את המוח והלב. מוח זה נקרא מחשבות ולב זה נקרא רצונות האדם. יש לנו בלב תרי"ג רצונות, 613 רצונות, זה סך הכול רצון אגואיסטי אחד שמתחלק ל-613 רצונות. לתקן את הרצונות האלה זה נקרא "לקיים תרי"ג מצוות", ויחד עם זה אנחנו מתקנים את המחשבות שלנו, זאת אומרת במקום להשתמש ברצונות שלנו בצורה רעה לזולת ולכולם, אנחנו צריכים להשתמש בהם לטובת הזולת. למה לזולת? כתוב "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", זה הכלל של כל התורה. כל התורה מיועדת להביא אותנו אך ורק לאהבה, "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת אם אני מבצע תיקון על תרי"ג רצונותיי שבלב, אז אני מגיע לאהבת הזולת שזה הכלל של כל המצוות, ובהתאם לזה גם המחשבות שלי טובות.

ניצה: האם המטרה של קיום כל 613 המצוות, היא כדי שבסופו של דבר נגיע לאהבת הזולת?

כן.

ניצה: הכלל של אהבת הזולת כולל בתוכו את כל 613 המצוות?

בדיוק, כי זה כלל גדול בתורה, הוא כולל את כל התורה. כתוב על כך בהרבה מקומות, אפשר להיכנס לכל כתבי הקבלה, זה מוזכר בתורה לא פעם אחת.

השאלה איך אני, המקולקל, הנבזה, לא מבין, שפל, מגיע לתיקונים, ואילו תיקונים עלי לעשות. כי מהבוקר עד הלילה אני חושב איך לעשות טוב לעצמי, ואם זה יהיה על חשבון הזולת, אז שיהיה. לכן כתוב "בראתי יצר רע", את הרצון, את הלב, לב האדם רע מנעוריו, אבל "בראתי לו תורה תבלין". מה זאת אומרת "תורה תבלין"? מתוך זה שאני לומד בצורה נכונה איך לתקן את עצמי, אז יש בתורה תרי"ג אורות. כתוב "המאור שבה מחזירו למוטב", יש לי תרי"ג רצונות רעים וכנגדם יש תרי"ג אורות.

ניצה: כל סוג של אור מתקן סוג של רצון?

נכון. כך אני מתקן את הרצונות שלי, ואז גם המחשבות שלי הופכות למחשבות טובות. כי המחשבה הולכת אחר הרצון. המחשבה באה לשרת את הרצון. אם הרצון רוצה טוב, המחשבה עוזרת, ואם הרצון רוצה רע, המחשבה עוזרת לו להיות רע.

בחכמת הקבלה אנחנו לומדים איך למשוך את האור שנקרא "תורה", את "המאור המחזיר למוטב" כדי שהוא ישפיע עלינו ויתקן את תרי"ג הרצונות שלנו וכך נגיע למצב מתוקן. וכדי להזכיר לנו את ההתחייבות הזאת, בא התפילין. יש תפילין כנגד היד, דווקא יד שמאל, כתוב "שמאל דוחה וימין מקרבת", יד שמאל מסמלת את האגו שלי ויד ימין היא פתוחה. החיבוק הוא מימין, נותנים יד ימין לאדם, ואילו השמאל מסמלת את האגו שלי, היא גם נמצאת ליד הלב הרע, לכן אנחנו קושרים את התפילין על יד שמאל, על היד הכהה.

בתפילין כתובים לנו ארבע פרשיות שמסמלות לנו את שם ה', י-ה-ו-ה, שזה צורת הרצון המתוקן, המיוחד, העליון שאני רוצה שהוא כביכול יתלבש על הלב שלי ויתקן אותו. הסמל לתיקון הלב שאני רוצה זה התפילין שאני קושר על יד שמאל כנגד הלב. אותו דבר תפילין של ראש, גם בו יש ארבע פרשיות, י-ה-ו-ה, שמסמל לנו את הכלי המתוקן, החזק. הכלי הרוחני היפה שאני קושר על המוח שלי כדי שיעזור לי גם למחשבות טובות. זאת אומרת גם תפילין של יד וגם של ראש מסמלים שאני לוקח את הכוח עליון, כי י-ה-ו-ה מסמל לנו את הכוח העליון, את שם ה', כדי שהוא יעזור לי לתקן את הלב והמוח שהם יהיו באהבת הזולת ואז אני אוכל לממש את התורה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". זה הכול.

ניצה: זה הסבר מרתק.

יש בזה הרבה, אפשר לדבר על הפרשיות, על סדר הפרשיות, על תפילין. יש כל מיני שינויים וכל מיני דינים מיוחדים, כי כל דין וכל פרט מבאר לנו את הכוחות העליונים שפועלים על הרצונות ועל המחשבות, אבל זה כבר נושא שאין לו סוף.

ניצה: מה הקשר בין הנחת תפילין ותיקון הרצונות והמחשבות שלי, ובין הקשר של האדם לא-לוהים?

כשאני קם בבוקר ואני מניח תפילין אני רוצה שבמשך היום אני אלך עם הכוח הזה. "וקשרתן לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך"[1]. פעם האנשים היו הולכים כל היום עם התפילין. גם בעבודה, זה לא הפריע להם, זה היה הרגל, זה גם הזכיר להם כל הזמן את העבודה שלהם. היום אנחנו נמצאים בכאלה מצבים שאנחנו כבר לא עושים כך, למרות שישנם אנשים כאלה שבגלל שהם לומדים כל היום, הם לא מורידים את התפילין. זו מצווה שפועלת ביום, לא בלילה.

ניצה: למה ביום ולא בלילה?

כי האור מסמל לנו את האור העליון.

ניצה: זאת אומרת המצווה מחויבת בזמן שחרית?

כי אנחנו רוצים למשוך את האור העליון, את האור המחזיר למוטב שנקרא "תורה" כדי שהוא יטפל במוח ובלב שלנו ויתקן אותם.

ניצה: על הקופסה כתוב "שדי", ש', ד ', י ', מה המשמעות?

"שומר דלתות ישראל". לכוח העליון אין שם, אין לו דמות ואין לו שום ציור וצביון, זה רק כוח נתינה והשפעה, "טוב ומיטיב". כשהוא מתלבש ברצונות המתוקנים שלנו זה נקרא "ויהיה שם ה' עליך". זאת אומרת כשאני מתקן את תרי"ג הרצונות שלי, הרצונות האלה מקבלים קשר בכל מיני צורות ואז הם נקראים "עשרת השמות הבלתי נמחקים", "שדי", א-לוהים", "אדני", ועוד כאלה שמות. זה עשר ספירות, בכל ספירה יש סמל, מה בדיוק האופן שבו אני מתקן את עצמי.

אין משהו מחוץ לאדם, אנחנו מגלים את הבורא בנו. כשהוא מתגלה, הוא מתגלה בנו, ברצונות המתוקנים שלנו, במחשבות המתוקנות שלנו. לכן כשהמחשבות והרצונות שלנו מיתקנות, הן מקבלות את הצורות של השמות האלה ואז אני מרגיש את הבורא שמתלבש בי בצורה כזאת. כך אני מגלה אותו. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", כי אני מגלה אותו בתוך הרצונות המתוקנים שלי.

לכן התפילין של יד וראש מסמלים לנו את התיקון הכללי. יש כאילו הרבה צורות תפילין, בכל מיני דרגות עליונות. ככל שאני עולה יותר, כך יש לי צורת תפילין שונה.

ניצה:  האם על ידי הנחת התפילין האדם מבצע את התיקון ברצונות ובמחשבות שלו?

וודאי שלא. אם אני סתם קושר שתי קופסאות על היד ועל הראש, אני לא מבצע בזה כלום. הכול תלוי בכוונות האדם. אם אני מסכים עם זה, אם אני רוצה את זה, אם אני אעשה פעולות מיוחדות על מנת שהאור העליון, המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה יבוא אלי ויתקן אותי, ואני באמת רוצה שיתקיים בי שם ה', זאת אומרת שאני כולי אהיה משפיע כמו הבורא, כולי "טוב ומיטיב" לכולם כמו הבורא, זה נקרא שאני באמת מניח תפילין.

ניצה: זאת אומרת הטקס של הנחת התפילין הוא משהו מאד סמלי, אבל הטקס עצמו לא מבצע את התיקון?

כל המצוות שאנחנו עושים בצורה גשמית הן רק פעולות פיזיות, אבל הפעולות הללו מזכירות לי שאני צריך גם לקיים אותן בפנים. אם אדם מקבל אותן בצורה כזאת, אז באמת יש הצדקה לכל מה שהוא עושה.

ניצה: קיימת תפיסה שיש איזה כוח מיוחד, איזו סגולה מיוחדת בתפילין, יש המון סיפורים סביב זה.

טוב שאנשים מאמינים בזה, כי זה בכל זאת מושך אותם להגיע פעם גם לפנימיות הדבר, לתקן את עצמם. אבל כמו שכותב אבן עזרא, כל המצוות שכתובות בתורה באות אך ורק כדי לתקן את הלב.

ניצה: זה מעניין, כי להרבה אנשים, גם סלב, כאלה שלא מבצעים שום דבר אחר, יש איזו משיכה מיוחדת דווקא לעניין של הנחת התפילין, למרות שנראה לי שהם לגמרי לא מבינים את מה שהסברת עכשיו.

לא. במיוחד סלב, הם אנשים רגישים במיוחד ולכן הם נוטים לפעולות כאלה, הם מוכנים לזה.

ניצה: מדוע?

זה נותן להם יתר ביטחון, יתר שייכות. מה שאין כן אנשים סתם, כאלה שלא קשורים לתיאטרון, למוסיקה, הם פחות רגישים לדברים האלה, הם יותר טכניים. אבל זה לא אומר כלום, כי בסופו של דבר זה טוב שכל היהודים יקיימו את הדברים האלה למרות שאין בזה כפייה ולא צריכה להיות. זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו בכל זאת צריכים לחדור קצת פנימה ולהבין שבזה אנחנו לא מתקנים את עצמנו ואת כל העולם, אלא שזו רק הכנה  לתיקון.

ניצה: זה רק סמל.

כן, זה סמל. אסור שלא לשייך לזה חשיבות, זה חשוב, כי דרך זה אנחנו בכל זאת מגיעים פנימה, אבל זה רק הצעד הראשון בלבד. כי בלי שאנחנו נגיע לתיקון הפנימי שלנו, לתיקון של הלב שלנו, של  הרצונות שלנו, אנחנו לא נגיע לכלום.

ניצה: אם אני מבינה נכון, אז תיקון הלב והמוח זה משהו שכל אדם בעולם צריך לעשות. אם כך למה הנחת התפילין היא מצווה יהודית?

יהודים נקראים אותו חלק מהאנושות שהתקבץ סביב אברהם אבינו בבבל. האנושות דאז כולה הייתה מקובצת שם. אברהם לימד אותם את הדברים האלה, ולפי הענף והשורש, בהתאם לעולם הרוחני שהם השיגו, הם עשו גם את הסמלים האלה בעולם הגשמי. במיוחד אחרי משה, בארבעים שנות המדבר ואחר כך בכניסה לארץ ישראל. בחפירות ארכיאולוגיות אנחנו מוצאים תפילין מלפני  אלפיים חמש מאות שנה, עוד מתקופת בתי המקדש, והם בדיוק כמו התפילין שאנחנו מכירים. בתלמוד כתוב איך לעשות אותם בדיוק. זאת אומרת זה סמל שהמקובלים השיגו בצורה רוחנית. לפי ענף ושורש, לכל הכוחות עליונים יש גם ענף גשמי. הם מתגשמים בעולם הזה ונותנים איזו תוצאה, לכן גם בעולם הזה אנחנו עושים דברים.

אורן: הפסוק אומר, "וקשרתם לאות על ידיך, והיו לטוטפות בין עיניך", אנחנו קושרים את התפילין על יד שמאל שבע פעמים. למה דווקא שבע?

כי זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. זה ביטוי של הכוח העליון. אתה קושר שבע, אבל לפני זה אתה קושר לפעמים שלוש. יש בזה מנהגים. זאת אומרת שלוש זה כתר, חכמה, בינה, זה ראש הפרצוף הרוחני, ואחר כך ז' ספירות תחתונות.

אורן: מה זה שלוש ומה זה שבע, מה כל הדברים האלה מסמלים?

שלוש ראשונות זה כתר, חכמה, בינה, אלה כוחות שמעל האדם ולכן קושרים אותם למעלה מהתפילין, למעלה מהזרוע, למעלה מהלב. את השבע שאנחנו קושרים הם למטה מהתפילין עצמו, הם כביכול כבר תוצאה מהשלוש שמשפיעים על הלב שלך ומתקנים אותו.

אורן: לא הבנתי בדיוק למה קושרים דווקא על יד שמאל?

זו היד הכהה, בוא נגיד האגואיסטית. זה מסמל לנו את האגו שלנו שאנחנו רוצים לתקן. גם הקופסה עצמה צריכה להיות מול הלב.

אורן: "והיו לטוטפות בין עיניך", זה כאילו מושג של תפארת. מה עניין התפארת של התפילין, מה הפאר כאן?

הפאר הוא בזה שאתה מעלה את עצמך מדרגת בהמה לדרגת אדם. כשאתה מתקן את הלב שלך ואת המוח שלך, אתה כבר לא נמצא במישור העולם הזה. אתה כבר לא חושב רק איך לחיות בחיים הגשמיים, אתה מתחיל להיות שייך כבר לכוח העליון לפי השתוות הרצון, לפי השתוות הצורה, לפי השתוות המחשבות. לכן זה תפארת, תפארת האדם.

אורן: במה התפילין מפארות את האדם?

אם אתה מקיים את המצווה הזאת בפועל, ואתה מתקן את הלב והמוח שלך, אז אתה נעשה בזה דומה לא-לוהים.

אורן: להיות דומה לא-לוהים, יש בזה פאר?

בזה אתה מגיע למצב שאתה רואה מסוף העולם ועד סופו. אתה מבין ומרגיש את כל המערכת הנצחית והשלמה. אם אתה רק יודע איך לתקן את הלב ומוח שלך, אתה נעשה בזה בן עולם הבא, כאן, בזמן הזה, בחיים האלה.  

אורן: הבנתי שמצוות תפילין מסמלת את תיקון הלב והמוח של האדם.

היא מסמלת את כל המצוות.

אורן: מה זה אומר לתקן את הלב והמוח שלי, איך אני אראה, איזה מין אדם אני אהיה?

"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", אם אתה מבצע את כל התיקונים על הלב והמוח שלך, אז כל המחשבות שלך והרצונות שלך מכוונים רק לטובת הזולת, ודרך הזולת אתה מתחיל להתייחס גם לכוח הכללי שנקרא "בורא" ובהתאם לזה אתה מגלה אותו ונעשה קרוב אליו. אתה מרגיש את כל המציאות העליונה, ואז העולם הזה נראה לך כמו צל. אין לך עוד מה לעשות, אתה כבר מתחיל בתיקונים ובפעולות ואתה חי כבר בעולם העליון, זאת אומרת למעלה מזמן ומקום. לדרגה הזאת כל האנושות כולה צריכה לעלות.

עכשיו אנחנו מתחילים לבצע את העלייה הזאת, קודם עם ישראל ואחריו כל אומות העולם. כי אנחנו צריכים להיות בזה אור לגויים, הם מחכים לזה ומצפים לזה. לכן הם שונאים אותנו כי אנחנו מאחרים עם התיקון שלנו.

אורן: מה אכפת לא-לוהים איך אני חושב, איך אני מתייחס לאנשים?

זה לטובתך. כל העולם שלנו, כל האנשים והתיקונים בינינו הם רק כדי לקנות את תכונות העולם העליון ולחיות בו. רק לשם זה. העולם הזה ניתן לך כמעבדה, כמו מגרש שעליו אתה צריך להתאמן כדי לתקן את התכונות שלך, להרגיש את העולם העליון, ולחיות בו. העולם הזה הוא דווקא לטובתך, תתקן מהר את עצמך ותתחיל להרגיש איפה אתה חי באמת. כי כל תשעים ותשע אחוז מהמציאות נסתרת ממך, אתה חי באחוז אחד, במציאות הכי גרועה, הרי אתה רואה את זה. לכן התורה באה ונותנת לך את האפשרות לפרוץ לעולם הגדול. הכול תלוי בתיקון של האגו שלך כלפי האנשים. "מאהבת הזולת לאהבת הבורא", כך אתה מתקדם. זה יפה, זה טוב, זה קל. כולם מוזמנים.

[1] "וקשרתם לאות על יד, והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים, ו', ח')