חיים חדשים - תוכנית 738 - קבלת החלטות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על הנושא של קבלת החלטות. כולם עוברים את זה בחיים. לא בטוח שתמיד אנחנו מקבלים את ההחלטות הנכונות, נרצה ללמוד איך לעשות את זה טוב יותר בדרך אל החיים החדשים.

 יעל: אנחנו נדרשים לקבל הרבה מאוד החלטות במהלך החיים שלנו, ואנחנו מוצאים את עצמנו הרבה מאוד פעמים בבעיה מאוד משמעותית, כי קשה לנו לקבל החלטות אובייקטיביות ביחס לעצמנו. ואנחנו מתחילים להתווכח עם עצמנו, האם להקשיב לשכל, האם להקשיב לרגש, האם להקשיב לאינטואיציה, האם להקשיב לקול הפנימי הזה בתוכי שאומר לי מה לעשות. והיינו רוצים היום לקבל את ההנחיה שלך, לקבל את הידע שלך מתוך הבנת האדם, מתוך הידע המאוד מעמיק שיש לך בחכמת הקבלה. איך באמת אנחנו יכולים לקבל החלטות בצורה שתהיה אובייקטיבית ונכונה לנו במידה הרבה ביותר האפשרית.

זאת אומרת, אתם רוצים לקבל ממני איזה הנחיות פרקטיות מאוד, מעשיות.

יעל: נכון.

לא שאנחנו נדבר עכשיו על הבחירה החופשית של האדם, האם הוא חופשי, לא, מאיפה באות לו מחשבות, מי מפקח על הפעולות שלו מלמעלה מלמטה מי יודע שם, ומה התוצאות מהפעולות שלו כאלו וכאלו. זאת אומרת, אנחנו לא מדברים בצורה כללית.

יעל: נכון.

אנחנו מדברים בצורה מאוד פרקטית.

יעל: נכון.

קמתי בבוקר, מה הפעולה הנכונה או לא.

יעל: נכון. אני קמה בבוקר, בפני עומדות הרבה מאוד החלטות שאני צריכה לקבל.

זאת אומרת, שאני לא הולך עכשיו לבדוק האם זה בהתאם למחשבת הבריאה, האם זה בהתאם לטבע אינטגרלי.

יעל: בוא נתחיל ממשהו שהוא יותר ארצי ויותר קרוב ליום יום של האדם ואולי אחר כך כן נגיע גם למקומות יותר כלליים.

אני בדרך כלל נכנס לשגרה ועושה דברים שאני חייב לעשות אותם יום יום, ואני יודע שבלי שאני אבצע אותם, אני לא אוכל לסיים את היום. והדברים האלה הם אצלי הופכים להיות כמו אבני דרך, בוקר, צהריים, ערב, אחר כך דברים הכרחיים שאני חייב לקיים, שהם ממש לא תלויים בי אלא נופלים עלי, אבל אני חייב לעשות אותם. ואני רואה איך אני מקיים אותם, מממש אותם, ואחר כך כבר דברים הלא כל כך הכרחיים, ולא כל כך אולי קשים, משניים כאלו. שיכול להיות שכן יתקיימו או יכול להיות שלא יתקיימו, אני אוכל לבצע אותם או לא, יהיה לי זמן, לא, אני ארגיש טוב או לא, וכן הלאה. זאת אומרת, אני בדרך כלל מחלק את היום ממש לדברים הכרחיים, שגרתיים, שבטוח אני חייב את זה, דברים הכרחיים לא שגרתיים, ואחר כך כבר כל היתר איכשהו גם כן.

אני משתדל שיהיה לי מיום קודם כבר ידוע מה קורה, ובהתאם לזה אני מכין את עצמי.

יעל: אתה מדבר אתנו יותר על סדר עדיפויות ועל ניהול זמן.

אלא מה עוד?

יעל: אני מנסה יותר לבדוק מה קורה כשיש לפני איזו דילמה ואני צריכה לקבל החלטה מסוימת.

את מדברת מהצד הפסיכולוגי?

יעל: למשל השכל אומר לי משהו כזה, הרגש אומר לי משהו כזה, יש בתוכי איזה קול שאומר לי משהו אחר, הסביבה אומרת לי משהו אחר, ואני בתוך כל הקולות והכוחות הגדולים האלה צריכה להחליט משהו.

אבל דברים יום יומיים קטנים.

יעל: קטנים, גדולים, זה אותו דבר.

לא, אני מצטער, זה לא כך. אם את שואלת על החיים שלי, אז אצלי ההחלטות הן עבורי ועבור המשפחה והתלמידים, הקבוצה, וההפצה בתוך ישראל, ההפצה בכל העולם, והרבה עיתונים וכל מיני מקומות באינטרנט, פייסבוק ו Ynet - וכולי, לאילו שאני חייב, חייב לכולם, ואז אצלי אלה ההחלטות. וחוץ מזה מבפנים אני נמצא כבר בהחלטות הפנימיות הרוחניות שלי שזה כבר אני עם עצמי.

יעל: אתה מקבל החלטות לפי הרגש או לפי השכל?

אני מרגיש קודם כל את עצמי, שאני מחויב, ואז אני לוקח על עצמי איזה כיוון בחיים, וזה לא יום יום, לקחתי את זה למשל לפני ארבעים וחמש שנה, וכך אני מתפקד.

יעל: בן אדם שנמצא בחיים הרגילים, יש לו משפחה, יש לו עבודה, יש לו ילדים, יש לו חברים, הוא כן מחויב, לעובדים שלו, למנהלים שלו, למקום העבודה שלו, הוא מחויב למשפחה שלו.

כן, כי הוא נמצא עם משפחה, הוא התחתן? עם מקום עבודה הוא התחתן?

יעל: כן.

עם הדירה שלו והעיר שלו וכן הלאה גם התחתן, זאת אומרת, הם הדברים שהוא נמצא בהם. הוא לא יכול לעזוב ולברוח, הם משפיעים על כל הסדר שלו וגם על עדיפויות והכול. זאת אומרת, רוב הדברים שאנחנו מבצעים במשך היום הם הכרחיים. וכמה שאדם יותר גדול, הוא יותר מחויב לאחרים. אז יש לו סדר יום מאוד מאוד מסודר, הוא לא יכול סתם ככה להיות כמו איזה בחור מהרחוב, לפי הרוח לעשות מה שבא לו.

יעל: בוא נדבר רגע על בן אדם רגיל כמוני, בן אדם שנמצא בכל המערכות האלה.

מה יש לך להחליט? יש לך ילדים, יש לך משפחה, יש לך עבודה, יש לך התחייבויות למיניהן, כלפי ההורים שלך והשכנים שלך ומי ומה.

יעל: נכון.

אז איפה יש לך החלטות אם את חייבת במשך היום לבצע עשרים פעולות הכרחיות?

יעל: אני מרגישה שיש לי המון החלטות לקבל במהלך היום, למשל לגבי הילדים שלי.

אבל אלה לא החלטות.

יעל: אז מה זו החלטה?

החלטה זה איפה שאני נמצא בדילמה, במשהו שלא ידוע ולא מובן, ואני צריך לברר בקשר לכל החיים שלי, לתכלית הבריאה, לתכלית החיים שלי, לתכלית אולי של קבוצת תלמידים, לתכלית ארץ ישראל, לתכלית המשפחה, אלה הדברים. ואז אני צריך לשקול את כל הדברים מחדש ואולי לא לבד, אלא להיות עם עוד כמה אנשים שנמצאים שם, חמישה או עשרה אנשים שנמצאים לידי, אבל כל יתר הדברים הקטנים קצת לכאן או קצת לכאן, זה אני לא ממש מחשיב כהחלטה. זה תיקון קטן בדרך.

יעל: רובנו מרגישים שכל הדברים הקטנים האלה הרבה מאוד פעמים מטלטלים אותנו במהלך החיים שלנו, גם ההחלטות המאוד קטנות האלה.

זה מפני שלא מרגישים את הקו העיקרי, אני נעול על הקו המיוחד ואני חייב להגיע למשהו ואז כל יתר הדברים שהם סביב זה, הם "משתוללים", הם מסתדרים לפי הקו.

יעל: זאת אומרת, שאתה אומר שברגע שלבן אדם יש איזו מטרה מאוד ברורה בחיים שלו, אז כל תהליך קבלת ההחלטות שלו הרבה יותר פשוט.

ודאי. כבר אין תהליך בקבלת ההחלטות וכמעט ואין קבלת החלטות.

למשל, אני קמתי בבוקר.יש לי שיעור משעה שלוש עד שש לפנות בוקר, אבל בשבילי זה כבר בוקר. אני כבר לפני כן, כשעתיים לפחות, קם ועובד על החומר. אחר כך אני הולך לטייל, אני אוכל ארוחת בוקר, אני נח בערך שעה כדי להתחיל את היום הרגיל, ואז למשל היום היו לי כתבים, דברתי אתם, עכשיו אני נמצא אתכם בשיחה, אחרי שעה וחצי של השיחה שלנו, תהיה לנו עוד שיחה של שעה וחצי עם קבוצת הכלכלנים, ואחר כך עוד עם ההכנה לכנס שיהיה לנו בעוד חודש ימים באירופה. ועוד ועוד.

אבל בכל הדברים האלה אני משתדל ללכת עם המחשבה שלי, עם הכוונה שלי, עם ראית המטרה, מה שאני משיג בכל אותו החוט שעובר דרך כל האירועים הללו.

יעל: לאנשים יש הרבה מאוד מטרות בחיים.

אז יש כאלה פחות ויש כאלה יותר, אבל אם את מדברת על המטרה, על ההחלטה, אז כאן האדם צריך בכל זאת לסדר את עצמו.

יעל: וכדי להחליט ובאמת להגיע לאיזו החלטה חשובה בחיים יש דרך או איזה עיקרון שהוא עיקרון מוביל שלפיו אני יכולה לסדר את הדברים נכון?

רוב האנשים לא מחליטים, רוב האנשים הם כבר נכנסו לעבודה, הם התחתנו, מטבע הדברים יש להם ילדים ומשפחה ובעיות וצרות ומשכנתאות וכל מיני דברים, בעבודה יש להם בעיות וצרות והצלחות וכן הלאה כך וכך דברים. וזהו, וכולם מסתובבים בין העבודה לבית.

יעל: ועדיין האם יש איזו שיטה לקבל את ההחלטות שיש להם בין העבודה לבית בצורה נכונה?

אבל רובם עושים את זה כבר בצורה מכאנית, מתוך הניסיון שלהם בחיים.

יעל: אבל לא תמיד זה יוצא להם טוב. העניין הוא שאם היינו כולנו מחליטים נכון, אז לא היינו נפגשים פה היום לדבר על הנושא הזה. הקושי הוא שרוב האנשים מרגישים שאולי בחלק מהמקרים הם מחליטים נכון, בחלק מהמקרים הם לא מחליטים נכון. הם היו רוצים להחליט נכון בכל מצב ומצב.

תני לי דוגמה.

 יעל: לדוגמה, אפילו אם בן אדם קנה בית בשכונה טובה, או שקנה בית בשכונה לא טובה, או שקנה בית שאחר כך הערך שלו עלה ובזה עשה החלטה טובה.

אני מייעץ שלפני שהוא קונה איזו דירה, הוא צריך לבוא לשם ולהיות שם גם בלילה וגם ביום, לראות את השכנים, לראות את המקום, איך המקום הזה במשך כל עשרים וארבע השעות ביממה, אם זה חשוב לו, איך זה בימי חול ושבת, איך בזמן הגשם, השמש וכן הלאה. הוא צריך להסתובב סביב אותו קניין ולבדוק טוב טוב, קודם כל. אחרי שהוא בודק את זה ללכת למומחים, לעורכי דין, אולי לשָמָש, וכן הלאה. אבל יש בזה תהליכים ברורים.

אני לא רואה את כל הדברים האלה כאיזו בעיה להחלטות יום יומיות. יום יום אדם אם הוא פחות או יותר מכיר את החיים ויודע למי לפנות וממי לקבל עצה, אין לו שום בעיה עם החלטות.

יעל: אז איך זה שרוב האנשים מרגישים שזה דורש מהם השקעה מאוד גדולה של אנרגיה, כל הדבר הזה, שלקבל החלטות. לא משנה אילו החלטות, החל מחינוך ילדים ועד החלטות אפילו אידיוטיות של איזה בגד לקנות או במה להשתמש ובמה לא. הם מוציאים על זה המון אנרגיה ואפילו הולכים לאיבוד בתוך ים של שיקולים לכאן או לכאן.

כי אין לו מה לעשות, אין לו משהו יקר וחשוב בחיים, אז לכן הוא תובע בתוך ההחלטות האלו, מה לקנות מה ללבוש כולי.

יעל: מה זו החלטה חשובה באמת בחיים, בעיניך?

אני בכל הדברים האלה, יכול לייעץ רק דבר אחד, כמה שיותר שגרה. וזהו. למשל, יש ארוחת בוקר, אז אני אוהב או דייסה משלושה, ארבעה סוגים, לא חשוב איזו, או סלט יווני. זה הכול, אין יותר. לא רוצה שום דבר אחר.

יעל: זה משעמם, אנשים היום רוצים גיוון.

גיוון, אז שיחליטו, שיהיו בהחלטות. אז הם אוהבים להיות בכל מיני גיוונים, שיהיו בגיוונים. אני לא רוצה לבזבז את הכוח שלי, על כל מיני דברים, אצלי זה ברור, גם ארוחת צהריים, גם ארוחת ערב, גם כל מיני דברים. זה מאוד ברור לי, זה וזה, או זה או זה, וזהו.

מה עוד? החיים שלי, הם מוגדרים וברורים ממש, כל אחד יודע כאן, בחברה שאני נמצא בה, איפה אני נמצא, או מה אני עושה, וסדר היום שלי מאוד ברור.  כי אדם צריך להתפנות לדברים יותר חשובים, ממה שלחשוב איפה הוא יזרוק את גופו, מה הוא יכניס לתוך גופו.

יעל: מה הן החלטות חשובות בעיניך?

החלטות שהן מהותיות, שהן נמשכות מהיום למחר, ולמחרתיים, ועד סוף החיים. שאני אגיע לסיכום החיים שלי, עם החלטה שאני החלטתי פעם, והחזקתי בה, והשגתי משהו על ידה.

יעל: זאת אומרת, לבחור את הדרך העיקרית של האדם בחיים.

כן, ומה אכפת לי מה יהיה בסוף החיים, מה אני אכלתי בדיוק, ומה אני לבשתי בדיוק, ועוד.

יעל: ולפי איזה שקולים בן אדם צריך לבחור את המהות?

לזה אני לא נכנס, לא מכתיב לו את מהות החיים.

יעל: איזה פרמטרים יש לו כדי לקבל החלטה כזאת?

זה כל אחד לפי הפנימיות שלו. לי זה היה חשוב מאוד לדעת בשביל מה אדם חי, בשביל מה אני חי? אני לפי הטבע עצלן ביותר, נראה לי שאין אדם יותר עצלן בעולם ממני. ולעשות לכן כל תנועה ותנועה, כל פעולה ופעולה עם הגוף שלי, בשבילי זה מאוד קשה. ויש אנשים שאוהבים לרוץ, ולעשות רעש, אני מאוד מתעצל בכל דבר.

ומה שדחף אותי לחשוב, היה בשביל מה כדאי לחיות, ובשביל מה לא? על מה לבזבז כך וכך קלוריות, או לא? כוחות, זמן, וכן הלאה. ולכן זה עזר לי לברר מה יכול להיות בחיים העיקר, והכי יקר. ואולי אפשר לכיוון זה להתקדם.

יעל: אז לְמה הקשבת, למשפחה שלך, לקול הפנימי שלך, לשכל, לרגש? 

לקול הפנימי בלבד. אבל השתדלתי שהקול הפנימי שלי, הוא יהיה שלי, ולא שאני אהיה תחת השפעת אנשים זרים, אחרים, או אפילו ההורים.

יעל: האדם בתוכו יודע מה הדבר הנכון בשבילו, לאן לכוון את החיים שלו?

לא, כתוב נשמת אדם תלמדנו. אז הקול הפנימי הזה, שנניח שזו נשמה, הוא אומר לאדם, לאן האדם נמשך, לְמה כדאי להשקיע את עצמו.

יעל: ומה אתה ממליץ לאנשים לעשות כדי לנטרל את כל הקולות החיצוניים מסביב, ולהקשיב לקול הפנימי הזה?  

לא, קולות חיצוניים גם חשובים, כי אני חי בכל זאת בעולם הזה, בחברה, במשפחה, בעמי. אבל אני רוצה לברר מי אני, מה אני, למה אני נמשך, נוטה. מה יהיה הסוף? בשביל מה אני אחיה? במקרה הטוב עכשיו בתחילת החיים, יש לי שבעים שנה לפני, זה זמן, זה הרבה הזדמנויות, אז איך אני לא סתם אבזבז אותם, ואחכה עד שהכול יעבור. זאת גם שיטה, אני לא אומר שלא, אבל אם לאדם יש דחף ממש לברר מה חשוב בחיים, אז לפי זה הוא קובע כבר, וזה משפיע אחר כך על הסדר שלו, גם בלימוד שלו, גם בעבודה שלו, גם בסידור המשפחה, גם באורח חיים, בהכול.

אז קודם כל, צריכים להתחיל את הדברים מלברר שאלות מהותיות. אם ישנן, אם לא, לא. אני לא לוחץ על אף אחד שיקבל החלטות גורליות. לא, אולי אדם חי ונוח לו מהיום להיום. ישנם גם כאלה.

יעל: ואותה נשמה, אותו קול פנימי שקראת לו נשמה, לאן הוא יקח אותי? זאת אומרת, לאן הוא מכוון אותי, אם באמת אני אצליח להקשיב לו?

לאן שייקח. אני לא רוצה להכתיב לאף אחד שום דבר, אמנם אני מבין מה הכי חשוב, מתוך הסתכלות הכללית על כל המציאות, אבל אדם צריך לחשוב. השאלה העיקרית, היא בשביל מה חיים? מה הטעם החיים?

יעל: וכל אחד צריך למצוא את התשובה לשאלה הזאת?

כן.

יעל: ומה המשמעות שאני רוצה בעצם.

בשביל מה נולדתי, חי, ומת.

יעל: מה התפקיד של ההשכל כשאני מקבלת החלטות? מה זה אותו שכל? לאן הוא מכוון אותי?

השכל עוזר לי לקבל החלטות, במקום שהרגש לא נמצא.

יעל:  זאת אומרת, שעדיף לי לקבל החלטות על בסיס של רגש?

גם וגם, זה צריך להיות מאוזן.

יעל: אז מה התפקיד של הרגש.

השכל הוא לא תמיד המומחה, הנכון.

יעל: מה הסכנה, אם אני הולכת רק עם השכל?

לעשות פעולות שכליות, שאחר כך אני לא אוכל לעמוד בהן, כי אני סך הכול בעל רגש. האדם הוא יצור רגשי. האדם כולו הוא רצון ליהנות, ולפי השכל אנחנו יכולים להגיד "לא, אני רוצה לחיות בחיים שלי כמו איזו מכונה", אבל אני עוד לא מספיק לסיים את המשפט, ואני כבר נמצא במשהו אחר לגמרי.

יעל: כן, דיאטה, עישון, כושר, כל הדברים שאנחנו רוצים לעשות בחיים שלנו, ולא מצליחים לעשות בכלל.

כן. אדם גם צריך לדעת טוב את החולשות של עצמו, ולא להסכים איתן, אבל לדעת שאנחנו לא יכולים להתעלות מעליהן. גם קשר עם הקרובים, עד כמה שאני נמצא כאן ממש קשור ומחויב.

יעל: ואיך לנווט נכון בין שני הגורמים האלה, בין השכל לבין הרגש?

צריך להגיע לאיזון מסוים, זה לא פשוט.

יעל: והאיזון הזה מה נותן לי?

שהם משלימים זה את זה. שהפעולות הרגשיות שלי יהיו גם שכלתניות, והשכלתניות יהיו כאלה, שאני אוכל לקיים אותן בצורה רגשית.

יעל: כשבן אדם מקבל איזו החלטה, איזו בחירה מסוימת, מה בתוכו בעצם מקבל אותה ההחלטה, או עושה אותה הבחירה? האם זה היגיון, תקווה, פחד?

זה תלוי באדם, מה הוא מפעיל מעצמו, ועד כמה שהוא מבין מה בכלל הוא מפעיל. האדם הרגיל מחלק את עצמו להרבה מערכות, ומתחיל לדון, על ידי איזו מערכת הוא עכשיו מקבל איזו החלטה, ומה באמת, איך הוא שוקל את הדברים, איך מביא אותם לאיזה השתוות ביניהם, מאיפה הוא יודע?

לאדם הרגיל אין כל אפשרות להיות בתוך המערכות האלו של הבירור והתיקון.

הוא צריך להיות למעלה מעצמו, כדי לדעת בדיוק מה הוא עושה. עד כמה שהוא מעל הרגש, ומעל השכל הגשמי שלו, הוא צריך לנקות את עצמו מכל ההשפעות הפנימיות, אפילו מההרגלים. לדעת הרבה על עצמו. אין. אני לא חושב שיש פסיכולוגים בעולם שלנו, שהם מבינים את נפש האדם, ויודעים איך לקבל החלטות.

יעל: ויש מצב שבן אדם יכול להגיע למצב הזה?

אם את רוצה כבר לדבר על דברים כאלה, אז את זה צריכים ללמוד, וצריכים לפתח, ממש. ואני מקווה שזה יהיה עוד מעט, שהאנושות תבין שהיא נמצאת ממש במצב שהיא לא יודעת איך להחליט, ועל מה, ובאיזו צורה, אז אולי יהיו קורסים שהם ידרשו את זה, ואנחנו המקובלים, נוכל לפתוח להם את הידיעות הללו, ואז הם יתחילו סוף סוף לחקור את החיים.

יעל: מה יש לקבלה להציע בנושא הזה של קבלת החלטות.

הקבלה יכולה להסביר לאדם מי הוא, ומה הוא העולם סביבו, ולאן הוא נמשך, רוצה או לא רוצה, ולאיזו צורה הוא צריך להגיע בחיים הקצרים שלו ובכלל, בכל גלגולי החיים. וכשהאדם מתחיל ללמוד את זה, הכוחות הפנימיים שלו, המערכות הפנימיות, וגם המערכת החיצונה, שנקראת "עולם", והתהליך הכללי, שזה האבולוציה, שיש בזה גם דומם, צומח, חי, ובני אדם, כשהוא מתחיל ללמוד את זה, הוא יחד עם זה גם לומד מה הבחירה החופשית שלו. על מה הוא יכול להשפיע, ועל מה לא יכול להשפיע. כי על הגורל שלנו אנחנו לא יכולים להשפיע. אנחנו נמצאים באיזה תהליך, לכן כשאנחנו מסתכלים אחורנית על החיים שלנו, אנחנו רואים שלא החלטנו על שום דבר בעצמנו, איכשהו הכול התגלגל מעלינו.

לכן בכל הדברים האלה, כשאנחנו צריכים לגשת לאדם, וללמד אותו איך מכאן והלאה, לעשות בחירה חופשית, דווקא הבחירה החופשית, היא בעצם הנושא.

אורן: אבל על זה נצטרך כבר לדבר בפעם הבאה, תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה יעל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה, כל טוב, חיים חדשים, להתראות. 

לחצו כאן להורדה