חיים חדשים - תוכנית 787 - חיים במציאות מדומה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על הדמיון ועל המציאות שלנו. שני דברים שלפעמים מתעתעים בנו, ואנחנו עושים מעברים מפה ומשם, דמיון ומציאות, מציאות ודמיון.

יעל: אנחנו מכירים את המצב הזה, שבאמת אנחנו חולמים איזה משהו, ואנחנו קמים בבוקר ולפעמים זה מתבלבל לנו בין דמיון לבין מציאות. בטח בזמן הזה שאנחנו חולמים את החלום, אנחנו לא יודעים שאנחנו נמצאים במצב של דמיון, זה נראה לנו אמתי לחלוטין.

גם כשאנחנו קוראים ספר או צופים בסרט, הרבה פעמים זאת המציאות שאנחנו חווים באותו רגע. היא ממש עוטפת אותנו, ואנחנו צוללים לתוכה.

כל הנושא של פיתוח המציאות המדומה, הווירטואלית, שתפסה תאוצה בשנים האחרונות, מכניסה אותנו עוד יותר לתוך השאלה, מה זו בעצם מציאות? מה זה דמיון, מה אמתי ומה לא אמתי, ואיך מבדילים בין השניים?

ובתכנית הזאת אנחנו באמת נרצה לדבר על הדברים האלה. על ההבדל בין מציאות לדמיון. ואנחנו רוצים לפתוח בשאלה, מהי מציאות בעיניך ומהו דמיון?

מציאות יש רק אחת, שזה כוח העליון. ולפי כמה שאנחנו מגלים אותו, אנחנו נמצאים במציאות. אם אנחנו לא מגלים את הכוח העליון, אז אנחנו נמצאים בדמיון. יוצא שגם מצבנו הנוכחי שאנחנו נמצאים בהסתרה מכוח העליון, זה דמיון. וכך כתוב גם ב"מבוא לספר הזוהר", שכל מה שאנחנו רואים זה דמיון, ודמיון עוד מאוד מאוד מורכב הייתי אומר, ערמומי.

מסבירה חכמת הקבלה, שאנחנו בכלל לא רואים את המציאות, אלא מתארים אותה בפנים בתוכנו. ומה שאנחנו מתארים בתוכנו, נדמה לנו שאנחנו רואים את זה כמציאות הקיימת מחוצה לנו.

תתארי לעצמך, שכל מה שאת רואה מחוצה לך, מרגישה, שומעת, נושמת, כל דבר שדרך חמישה החושים פועל עליך, זה בעצם נמצא בך.

יעל: מה זאת אומרת "נמצא בי"?

בך, בתוכך. לא בתוך הגוף, הגוף שלך גם כן דמיון, אלא בחוש שלך שנקרא "רצון ליהנות". וברצון ליהנות יש לך את חוש הראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. ובחמישה אלו כלי הקליטה נניח, את לא קולטת שום דבר מבחוץ, אלא את קולטת את מה שמתרחש בהם, בתוכם בראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש.

 גם אין ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אלא יש חמש דרגות התפעלות פנימית שלך. מי זו את? רצון ליהנות. והרצון ליהנות שמתפעל מחמישה כאלו נניח גלים, פלואידים שנמצאים בו, הוא מזה מדמיין לעצמו את המציאות שהוא קיים בה.

זאת אומרת, זה לא רחוק מזה שאת לובשת את המשקפיים החדישות האלה, התלת ממדיות, ומדמיינת פתאום שאת נמצאת באיזה יער או בחלל, או בכל מיני דברים שאת יכולה לעשות.

אותו דבר כאן. רק כאן המשקפיים הן כאלה שהן קבועות, הן נמצאות בנו בתוכנו, ואנחנו בהם מגלים את המציאות המדומה שלנו. אבל היא שלנו. אנחנו כל כך נמצאים בה, נולדנו עמה, שאנחנו לא יכולים לנתק את עצמנו מאותה המציאות.

אמנם חכמי הקבלה כשהם מגלים את המציאות האמתית, שהיא נמצאת לא כדמיון בנו, אלא באמת מחוצה לנו, שהיא המציאות העליונה, הכוח העליון, שאנחנו קוראים לו "בורא". קוראים לו "בורא" דרך אגב, מ"בוא" ו"ראה", שתי פעולות יש כאן, שאני מגיע לראות אותו, ואני רואה אותו. בוא ראה.

יעל: ומה אני רואה, כשרואים אותו?

את רואה את הכוח הזה העליון איך שהוא מנהל את כל המציאות, וכל המציאות זה סך הכול רצון ליהנות. ואיך הכוח עליון שהוא כרצון להנות, להשפיע, לתת, הוא ממלא את כל המציאות הזאת שנבראה ושנקראת "רצון ליהנות", "רצון לקבל הנאה ותענוג".

יעל: אני קולטת את זה בחושים שיש לי, בטעם, בריח, אני רואה אותו, מרגישה אותו?

את קולטת אותו בחמישה חושים שהם כבר נקראים "כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות".

יעל: מה זה אומר?

זו צורה יותר עליונה בקליטה מראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש.

יעל: אבל זה ממש מוחשי, זאת אומרת, קיימת מציאות כזאת ממש?

הרבה יותר מוחשי ממה שאנחנו.

יעל: אתה עכשיו עושה לי מהפכה בראש.

את נמצאת עם משקפיים תלת ממדיות. היום אומרים, שעוד מעט כל אחד יוכל לקנות ולראות את עצמו במציאות כפי שבא לו, לפי מה שהמחשב מאפשר.

יעל: ומי זה אתה למשל, או אורן, שאני רואה בתוך המציאות המדומה?

את רואה את התכונות שלך שנקראות "מיכאל" ו"אורן", רק שאת רואה אותן מבחוץ. נניח שאנחנו נבנה כאלו משקפיים, שכל התכונות שלך הפנימיות שעוד נשארו בך ולא מוצגות לך מבחוץ, נוכל גם להציג אותן מבחוץ. שיש שם יעל כזאת וכזאת, וכזאת, וכזאת, ואת תראי אותן מבחוץ.

יעל: כשאורן ואני מסתכלים עליך לדוגמא, אנחנו רואים אותו דבר? אנחנו רואים אותו ביטוי חיצוני שלך?

בטוח שלא. אבל את לא יכולה אפילו להשוות. את לא יכולה למדוד את מה שאת מרגישה ואת מה שהוא מרגיש, אלא יש ביניכם הסכמה שזה נקרא "מיכאל". אתם יכולים אפילו להתווכח מי אני, מה אני, עד כמה אני כך או כך. ברור שהתפיסה היא שונה.

יעל: אבל פיזית אנחנו רואים אותו בן אדם שנמצא באותה פוזיציה, שיושב מולנו כרגע.

נדמה לנו שכך זה קורה. זו הדמיה.

יעל: וכולנו בעצם רואים כרגע אותה מציאות מדומה, זה גם נדמה לנו?

כן, לכולם.

יעל: אם לי יש את המשקפיים שלי, ולו יש את המשקפיים התלת ממדיות שלו, איך עדיין נוצר מצב ששנינו רואים בעצם אותה המציאות?

כי המציאות שאתם רואים היא בכל זאת חייבת להיות מודפסת, מושגת בחמישה חושים, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש.

יעל: מה הקשר בינינו, בין כל בני האדם בעולם?

יש איזו תבנית, שדרך התבנית הזאת כל אחד יכול לראות. אבל דרך התבנית. את לא יכולה לאתר בי יותר מתכונות מסוימות, וגם הוא. אבל את תופסת אותם ומפענחת אותם לפי האופי שלך.

יעל: המשקפיים שלי.

כן המשקפיים שלך, והוא לפי המשקפים שלו.

אורן: לפני אתם מתקדמים הלאה. אני חייב רגע לעצור, כי אני רואה שאתם נסערים ועולים, ועולים, ועולים, ואני איבדתי אתכם כשהתחילה התכנית. הייתה לנו שאלה ראשונה, מהי מציאות ומהו דמיון. מה הייתה התשובה?

מציאות היא רק דבר אחד, כוח העליון שנקרא "בורא" שאותו אנחנו צריכים לגלות. הוא המציאות האמתית, הקבועה, הקיימת היחידה. כל היתר זה דמיון. כולל אנחנו והעולם הזה שנקרא "העולם המדומה". כל יתר הצורות, זה הכול מדומה.

 זאת אומרת, אנחנו נמצאים בכאלו שאנחנו קיימים. ובזה שאנחנו כאילו קיימים, אנחנו גם מדמיינים לעצמנו את כל מיני צורות הקיום שלנו. זאת אומרת, נדמה לי שאתה קיים והיא קיימת, ועוד מיליארדי אנשים, ואנחנו נמצאים באיזה כדור הארץ, באיזו גלקסיה, באיזה יקום. הכול מדומה. הכול נמצא בתוך הדמיון שלנו.

אורן: יש לי משקפיים, אלה משקפים רגילים. היום יש משקפיים תלת ממד, שאם אני מרכיב, מחבר אותך לתוכנה, לאפליקציה מיוחדת, אני יכול להקרין לך, לצייר לך, כל מיני הולוגרמות שיתנו לך הרגשה, אשליה שיש לך עכשיו נניח כוס קפה, למרות שאין לך. אך אין לי כאלה משקפיים, אז מה שאני רואה זאת המציאות שלי.

יש לך כבר משקפיים אחרות שנולדת אתם, אבל הן נמצאות כאן בפנים. אתה כל הזמן רואה את המציאות המדומה, אתה לא יכול להוריד אותם.

אורן: בילד אין, הן מותקנות בי מלידה?

כן. מותקנות בך, ודאי.

אורן: אז כל מה שאני רואה, זה דמיון?

כן.

אורן: זאת אומרת, זה לא ברגע שאני ארכיב משקפיים תלת ממד, אז יתחילו לרוץ לי אלמנטים, הולוגרמות, ותמונות דמיוניות. גם בלי שאני מרכיב אותן, אני נמצא בתוך משהו שאתה קורא לו "דמיון"?

כן.

אורן: אוקיי. אז הבנתי את התשובה לשאלה, מה זה דמיון. הכול זה דמיון.

הכול.

אורן: הכול זה דמיון, וכולם מדמיינים מרגע לידתם.

לכן עולמנו נקרא בחכמת הקבלה, "העולם המדומה".

אורן: אוקיי. עכשיו הבנתי מה זה דמיון. כל מה שאני מכיר כמציאות הכול זה דמיון. אם הכול זה דמיון, מהי מציאות? יש כזה מושג בכלל?

יש.

אורן: מהו?

המציאות היא זאת שקיימת מחוצה לאדם, ללא שום קשר עם בני אדם. יש אנושות, אין אנושות, העולם הזה קיים, לא קיים, המציאות הזאת קיימת בצורה נצחית, אפילו למעלה מזמן, תנועה ומקום. אין ממדים שלנו, ואין זמן. אנחנו חיים בעולם שיש לו מעלה, מטה, ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה. ויש עוד מושג הזמן. ואיך שכל זה משתנה.

יעל: זה בעולם האמתי, במציאות האמתית?

זה בעולם שלנו המדומה. מה שקיים למעלה מהזמן, מה שנקרא "למעלה ממהירות האור", זו המציאות האמתית. כי היא לא תלויה בזמן, היא לא משתנה. שם אנחנו יכולים להגיע לזה, ומגלים שקיים רק כוח אחד, כוח השפעה. הוא נקרא עליון, כי הוא מוליד את המציאות שלנו ומחזיק אותה, מטפל בה, כדי להביא אותנו להכרתו. והכוח הזה הוא נקרא "בורא", "כוח עליון", "כוח השפעה", "כוח אהבה". כך אנחנו גם תופסים אותו.

אנחנו לא יודעים עליו מהו ומי הוא בפני עצמו, אלא ביחס שלנו, איך שאנחנו מגלים אותו. בפני עצמו איך הוא אנחנו לא יודעים כלום, אלא אנחנו מגדירים אותו בשם "עצמותו", הוא בעצמו, שאני לא יודע מי הוא. כי אני תופס אותו רק לפי מה שאני מגלה בתכונות שלי, בתפיסה שלי, ביחס אלי, ומזה אני לא יכול להיפטר. לכן איך שאני תופס אותו היחס שלו אלי, אני קורא לו "בורא". מהמילים "בוא" שאני מתקדם, ו"ראה", ומגלה אותו, שזה רק כלפיי בצורה מסוימת שהוא מתייחס.

יעל: כל בן אדם מגלה אותו אחרת?

ודאי. וכל אדם, כל פעם מגלה אותה בצורה אחרת.

יעל: אז יש מציאות אחת או שיש הרבה מציאותיות אמתיות?

לא. הכוח הזה הוא כוח אחד. אבל אנחנו בגלל השינויים בנו, תופסים אותו כל פעם בכל מיני צורות שונות.

יעל: אני מבינה שהוא המציאות, ואנחנו בני האדם כרגע הם הדמיון. האם יש אפשרות שאנחנו גם נחשף למציאות? כי כרגע אמרת, שאנחנו נולדנו עם סוג של משקפיים כאלה, שאין מה לעשות, בילד אין כך אני רואה, לא יכולה להוריד אותם.

לא. דווקא כאן באה חכמת הקבלה. החכמה איך לקבל את המציאות הזאת, איך לגלות אותה, והיא נקראת "חכמת הנסתר". כי היא מטפלת לנו במה שנסתר מאתנו, כדי שאנחנו נגלה אותו. וחכמת הקבלה עוזרת לאדם להיות למעלה מהמשקפיים שלו, מחוצה למשקפיים שלו, ולראות את המציאות האמתית.

יעל: זאת אומרת, אם באמת הולכים בדרך, לומדים את זה בדרך נכונה, ועושים איזה תהליך התפתחותי מסוים שמאפשר להסתכל מעבר לאותם משקפיים, מה תהיה התוצאה הסופית?

שאני אגלה את הכוח העליון. ואני במידה שאני מגלה אותו, אז גם עולה לדרגתו.

יעל: מה זה אומר?

גם אני נעשה בזה נצחי ושלם כמוהו. במידה מסוימת כמוהו.

יעל: זאת אומרת שהחיים שלי הופכים מחיים של דמיון, לחיים של מה?

לא דמיון, אני חוזר לאמת. לכן חכמת הקבלה נקראת גם "חכמת אמת". אני יוצא מהדמיון, מהשקר, ומגיע לעולם האמת.

יעל: איך אני שנולדתי עם המשקפיים האלה כך בתוך התיבה שלי, המערכת שלי, יכולה להבדיל בין מציאות ודמיון? איך אני אדע למשל שעברתי לעולם האמת? האם יש לי את היכולת להבדיל בין מציאות ודמיון בכלל?

כן. עכשיו לא, כי את צריכה לפתח את הכלים האלו. אבל יש. במה? בזה שאת הופכת להיות בעלת בירורים על ידי הכוח העליון שמראה לך את ההבדל, בין מציאות שנמצאת בתוך האגו שלך, לבין מציאות שנמצאת מחוצה לך. מה שנמצא בתוך האגו שלי, בתוך הרצונות שלי, אלו דברים שהם מתחלפים מהיום למחר ובכל רגע. מה שנמצא במציאות שהיא מחוצה לי, ואני משיג אותה בגלל שאני מתעלה מעל החושים שלי, ומלמעלה מהאגו שלי אני תופס את המציאות האמתית שהיא לא משתנה, ואני אז יכול לסמוך עליה שהיא באמת נצחית.

אורן: לא הבנתי את הנקודה הזאת.

מה שאני עכשיו מרגיש, אני מרגיש בתוך האגו שלי, רצון לקבל.

אורן: מי זה האגו?

רצון ליהנות.

אורן: אמרת, אני מרגיש הכול דרך המשקפיים שמותקנות בי מלידה, ולכן הכול דמיון.

כן

אורן: אוקיי, מה זה עכשיו אגו?

האגו שלי, זה משקפיים האלה.

אורן: תגדיר את האגו, מה זה אגו?

רצון ליהנות. רצון ליהנות מהמציאות, ממה שאני רואה דרך המשקפיים האלו שהן מגלות לי איזו תמונה. כמו עם המשקפיים האלה החדשות מתוכנת המחשב, אני מגלה איזו תמונה דמיונית, ואני רוצה ממנה ליהנות.

אורן: אבל לא דמיונית, אלא את המציאות שלי.

מה זו מציאות? בשבילך זו מציאות. בשבילי זה כבר דמיון.

אורן: את הכול, את כל מה שיש לי, אני רואה דרך המשקפיים האלה הפנימיות שמותקנות בי מלידה, שמהותם זה רצון ליהנות. מצטיירות בי כל מיני תמונות ממה אני יכול ליהנות. עד כאן אני אתך.

כן. בסדר.

אורן: נניח שיש לי פה כוס עם תה, מה להגיד עליה?

מה להגיד? שום דבר. זה דמיון שאתה כך רואה. כמו שאת עצמך ואותנו, הכול זה דמיון. אנחנו קיימים בתוך התוכנה הזאת.

יעל: אבל הוא מרגיש שהוא שותה תה.

בוודאי, כי הוא נמצא בתוך הטריפ הזה.

יעל: אתה יכול להסביר לנו יותר את הקשר בין האגו לבין המשקפיים?

לא, אתם לא יכולים לתאר את זה, כי אתם לא יכולים לצאת מהתמונה הזאת. אתם נמצאים בה. אבל ברגע שאדם מקבל יכולת לצאת מהתמונה הזאת, מהדמיון, אז הוא מתחיל לראות פער בין שני העולמות. בין מה שהוא מקבל דרך המשקפיים האלה הטבעיות שיש לו מלידה, לבין מה שהוא מקבל לא דרך המשקפיים, אלא שהוא מרגיש בצורה ישירה את הכוח העליון, שמצייר לו את הדמיון מצד אחד, ונותן לו אפשרות גם לזהות ולהכיר את עצמו מהצד השני.

 אז הכרת הכוח העליון כבר לא דרך המשקפיים הפנימיות, היא נקראת "הכרת הא-לוהות", "הכרת הכוח עליון". והשיטה איך אנחנו מגיעים להכרת הכוח הזה, היא נקראת "חכמת הקבלה". לכן היא נקראת "חכמת הגילוי", "חכמת הנסתר" שמגלה לנו את מה שהיה נסתר.

אורן: מי התקין בי את המשקפיים האלה ומתי?

אותו הכוח העליון עשה את זה.

אורן: מתי?

מתי? אני לא יכול להגיד לך מתי, כי אין זמן. זו שאלה כבר שאנחנו צריכים.. אתה נמצא במושג הזמן, ואני נמצא מחוץ לתוכנה שלך, בתוכנה אחרת, אז אין לי מושג הזמן.

אורן: למה הוא התקין בי את המשקפיים האלה?

כדי שאתה תרצה לעזוב את החיים האלו האומללים, הדמיוניים, ולעבור ולהכיר את החיים עימו. שזה נקרא שאתה מגיע ל"משמעות החיים".

אורן: מה המשמעות של הקיום שלי בתוך מציאות שבה אני רואה את הכול דרך המשקפיים האלה שהוא התקין? יש משמעות לקיום שלי?

להחליט שהחיים האלו, הקיום הזה הוא כולו כישלון אחד גדול, ואתה חייב לעלות ממנו למציאות העליונה. הפער בין שתי צורות המציאות, נותן לך את מה שנקרא "עוצמת ההשגה".

אורן: מה כל כך כישלון במציאות הזו שלנו?

קודם כול שהיא דמיונית, דמיונית, פשוט מאוד.

אורן: מתוך הדמיון אני יכול להגיע להכרה שאני בתוך דמיון?

כן.

אורן: זה נשמע כאילו שאני בורח מהמשקפיים, כאילו אני מוריד אותם.

לא. אנחנו הגענו משך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, למצב שהיום באינטרנט אתה יכול למצוא עשרות, אם לא מאות מאמרים, שמדברים על זה שהעולם שלנו זה תמונה דמיונית, שזאת הולוגרפיה שאנחנו חיים לא ביקום אחד, אלא יש כאן הרבה כאלו עוד ועוד כל מיני דברים. אפילו בהתפתחות האגואיסטית שלנו הגשמית, אנחנו מגיעים לגבול, למחקרים כאלו שאנחנו נתקעים במשבר, במבוי סתום, בזה שהמדע שלנו נמצא במשבר. מה זאת אומרת במשבר? כי אין לו יותר מה לגלות חוץ מזה שהוא נמצא בגבול.

אורן: התחושה הזאת שאנחנו חיים תוך מציאות שכל כולה הוא כישלון אחד גדול, היא גם מדומיינת, או שהיא כבר אמתית?

עד שאתה לא משיג את הכוח העליון, הכול זה לא אמתי.

אורן: הכול לא אמתי. אז בוא נתקדם רגע בתהליך.

אתה נמצא בתוך מחשב.

אורן: אני נמצא בתוך מחשב עם משקפיים בילד אין, מלידה. המטרה זה לפתח אותי דור אחר דור. אם אני מבין נכון זה משהו מתמשך, זו אבולוציה מתמשכת, עד שבנקודת זמן כלשהי אני אהיה בשל לעכל שיש משהו אחר.

כן.

אורן: היכולת הזאת לצאת, להוריד את המשקפיים שטמונות בתוכי.

לא, לא צריך.

אורן: לא צריך להוריד?

לא.

אורן: מה כן צריך?

זה לא על ידי הורדת משקפיים. זה על ידי זה שאתה עושה שינוי בתפיסה שלך.

אורן: איזה שינוי?

שינוי בזה שבדרגות דומם, צומח וחי שבך, אתה נשאר באותה תוכנת מחשב. אתה לא יכול לשנות שם שום דבר. אלא בדרגת האדם שבך, ביחס בין בני אדם וכולי, אתה קונה תוכנה חדשה שהיא נקראת "תוכנת ההשפעה", במקום תוכנת הקבלה, ואז אתה מתחיל להרגיש בה מציאות עליונה שבה שורה כוח שנקרא "הבורא".   

יעל: אלה משקפיים אחרות? משקפיים נוספות?

לא. זו התפתחות. זה לא משקפיים. נניח שאלה משקפיים אחרים, אבל זה לא כך. נניח שזה כן, שיהיה יותר קל.

יעל: ודרכם רואים באמת את המציאות? נניח יש לי שני סטים של משקפיים, סט אחד שדרכו אני רואה מציאות לא אמתית, וסט אחר שדרכו אני רואה מציאות אמתית. מה ההבדל בין שני הסטים האלה? למה דרך זה אני רואה מדומה, ודרך השני אני אראה אמת?

כי דרך אחת את רואה מה שטוב לך, זה נקרא שאת קולטת את זה ברצון ליהנות. ודרך שנייה זו קליטה דרך רצון להנות, להשפיע, לתת, לאהוב, ולכן שם את קולטת את המציאות הלא מעוותת.

אורן: מה שטוב לי, זו המציאות הדמיונית?

כן.

אורן: ומה המציאות האמתית?

מה שטוב לאחרים.

יעל: וזה העיוות בעצם, במציאות?

זה עיוות גדול מאוד. למה את לא מסכימה לפעמים עם בעלך, ושניכם צודקים? איך יכול להיות

יעל: תמיד שנינו צודקים.

תמיד שניכם צודקים, אבל לא מסכימים. למה? זאת אומרת שיש אמת שלך, ואמת שלו.

יעל: נכון. ובמציאות האמתית לא המדומה, מה יהיה בקשר בינינו?

אין דבר כזה. כולנו באותה הדעה. כולנו באותה הנטייה. כי כל אחד הוא עבור כולם, עבור האחרים ולא עבור עצמו, ולכן אין וויכוחים יש רק חיבור, השלמה.

יעל: יש איזו ראייה רחבה יותר של שנינו, שמאפשרת לשנינו בעצם להתמזג למשהו שהוא יותר משותף, ושם אין חילוקי דעות. זה בעצם מה שאתה אומר?

כן.

יעל: זווית הראייה שלנו שונה במקום הזה?

אתם מתעלים מעל האגו הפרטי של כל אחד, וכל אחד דווקא בא כדי לפצות את השני, להשלים את השני. אבל כל אחד, לא שאחד אגואיסט והשני אלטרואיסט, אלא כל אחד רוצה למלא את השני, ולכן יש ביניכם תמיד אהבה, חיבור, אחדות.

יעל: אמרת ששם כל אחד משלים את השני. כשרואים את החיים במשקפיים של המציאות האמתית, לא רואים קונפליקטים, לא רואים ניגודיות?

אילו קונפליקטים? לא. איך יכול להיות, אם אני כולי כל הזמן כדי למלא את רצונות הזולת. אלו קונפליקטים?

אורן: איך התפיסה הזאת החדשה של מה שטוב לאחרים, קשורה לזה שהמציאות שאני אתחיל לראות היא תהיה המציאות האמתית, שפועל בה כוח אחד שכולו אהבה ונתינה? אם הבנתי את ההגדרה שלך קודם.

אנחנו נגיע לזה עוד מעט, אין לנו ברירה. כל האבולוציה שלנו, כל המשבר הזה הנוכחי, הוא יביא אותנו למציאות החדשה.

אורן: מה הקשר בין התפיסה של לראות מה טוב לאחרים במקום מה טוב לי, לבין להרגיש את הכוח האמתי שהוא כולו אהבה ונתינה?

זה לעלות מעל האגו שלנו. אז אני מעלה את עצמי למעלה מזמן, תנועה, מקום, הרצון שלי האגואיסטי, לקראת הרצון הא-לוהי.

אורן: מה זה הרצון הא-לוהי?

השפעה ואהבה.

אורן: אז המציאות האמתית שרק היא קיימת, מהי?

כוח ההשפעה בלבד.

אורן: כוח של אהבה?

כן.

אורן: עם מה לצאת מהשיחה הזאת?

אנחנו לא צריכים לפתח משקפיים חדשות, אלא אנחנו צריכים להוריד את כל המשקפיים שיש בנו, ולראות את המציאות האמתית.