חיים חדשים - תוכנית 801 - מקפיטליזם לסוציאליזם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן, על העניין של המעמדות בחברה. זה לא דבר חדש. אבל היום יכול להיות שהוא מציק באופן מיוחד. אולי פעם אנשים גם כך הרגישו, הם קמו עשו מעשה ושינו את החברה שבה הם חיו. נרצה להבין מה קורה איתנו, לאן אנחנו הולכים. מעמדות בחברה.

ניצה: דרך הנושא של מעמדות בחברה, אנחנו יכולים ללמוד הרבה על החברה האנושית, מאין היא הגיעה, איך היא התפתחה, מה עבר עליה, וגם לאן היא צועדת הלאה. ובתוכנית הזאת נרצה קצת להסתכל על המצב שבו אנחנו נמצאים כיום, ואיך אנחנו רואים את העתיד שלנו כחברה.

בתוכנית הקודמת דיברנו על כך שהחברה האנושית מאז ומעולם התפלגה באופן טבעי למעמדות. חלק מהמעמדות היו השתייכויות למשפחה מסויית, אצולה, מלוכה וכן הלאה. היו מי שנולדו אולי בתוך איזו קסטה מסוימת, משויכים למעמד מסוים, ולא יכלו לעבור ממעמד אחד למשנהו. אחר כך הלכו והתפתחו המעמדות האלו.

 דיברנו על נושא מאוד מעניין, שבעצם אדם חייב להרגיש שמישהו מושל בו, שולט בו באיזה אופן, כי דרך זה הוא מרגיש השתייכות, הוא מרגיש שייך, בצורה כזאת הוא מגדיר את עצמו, ומזה נוצרת מערכת יחסים בכוחות.

אנחנו היום נמצאים באיזו מכונה קפיטליסטית, זאת אומרת, מה ששולט בנו זה כבר לא השתייכות למלוכה, אצילות וכן הלאה, אלא אנחנו פשוט נמדדים אך ורק על פי כסף, על פי עושר, על פי הון. אם נסתכל על הדרך שבה הגדירו את זה יפה קרל מרקס ופרידריך אנגלס. שניהם הגדירו את מה שהם כינו "המניפסט הקומוניסטי", במשפט מאוד יפה, בכרזה האומרת "דברי ימיה של כל חברה, הם דברי ימיה של מלחמת מעמדות". זאת אומרת, יש את בעלי ההון שהם אוחזים במשאבים עצמם, במפעלים וכן הלאה. ויש את הכוח הפועל. בזמנם. כשאנחנו מסתכלים על המצב שלנו היום, איך אתה רואה את המצב של החברה שנמצאת כרגע, באיזה שלב היא נמצאת?

החברה שלנו כרגע נמצאת בסוף הניאו ליברליזם, זאת אומרת, שהקפיטליזם הולך להיגמר. באמת הוא היה נגמר כבר מזמן, אך רק בגלל מלחמת העולם הראשונה והשנייה, והמעמד עם רוסיה שהייתה מלחמה קרה, וכל הפעולות האלה שקבעו אחרי זה במעבר כל התעשייה הקפיטליסטית למזרח, לאפריקה ולכל מיני מקומות, אז בזה כאילו אנחנו נמשכים עדיין בחברה קפיטליסטית. אבל היא כבר חברה שגם אי אפשר לקרוא לה "קפיטליסטית" ממש, מפני שהגענו לסוף.

 סוף הקפיטליזם, הוא בזה שאנחנו היום נמצאים במצב שאין לאליטות עוד על מה להתעשר. אנחנו נמצאים במצב שאין, לא גדל כוח הקנייה בתחתונים, כדי לקנות את מה שהאליטות מייצרים ולתת להם עוד אפסים ואפסים בחשבון הבנקים שלהם. כך כל העסק נגמר, כי האגו שלנו הוא מביא אותנו למצב שכל הכסף 99% נמצא אצל אליטות, והעוני למטה הוא כזה, שהם לא יכולים להחזיק את האליטות ולתת להם יותר להתעשר. אין להם כוח לקנייה. הם בקושי חיים, ולכן בזה נגמר הקפיטליזם. אך האגו של האליטות לא יכול לעצור אותם מלסחוט את התחתונים עד הסוף.

הייתה פעם תקופה של חלום אמריקאי שחשבו שיהיה מעמד ביניים, ואז הם יהיו כוח חזק בחברה. יהיו אליטות, אחר כך הביניים האלו, שאלה אנשים מבוססים, מרוויחים, חיים, ממלאים אוניברסיטאות, חיים טוב, והם בעצם ה"מלח הארץ" מה שנקרא. ולמטה הפועלים שהם כאלה מפני שהם לא רוצים, מצד הטבע שלהם הם לא כל כך ששים לעלות, הם לא צריכים את המעליות האלה החברתיות שיעלו אותם למעלה. אבל אם הם ירצו, בבקשה, אפשר לעלות.

 היום כבר הכל נעלם. אין את המעמד האמצעי הזה, מעמד הביניים. הוא כולו נפל, הוא כולו מתחיל להיות מאוד מאוד צר וקטן, לכן כל המעמדות החברתיות האלו הן כבר מתחילות להיות שוב כמו בכל פורמליזציה שלפני המהפכה, לפני ההתהפכות שלה לצורה חדשה, גם היא מתחילה להיות מחולקת למעמד העליון ולמעמד התחתון, ופער עצום ביניהם כזה, שאין מה לעשות. וזה עוד הולך וגובר.

 אם לא העניין הזה שזה מתפשט בכל העולם, אז זה היה מזמן כבר נגמר. אם לא מלחמת העולם הראשונה, לא כל שכן השנייה, אז היינו כבר נמצאים באירופה בעידן החדש. גם באפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית, אוסטרליה, וכולם.  

ניצה: למה בעצם המלחמות עיכבו את התהליך?

בכוונה. בגלל שכולם רצו שוק, למכור ולהתעשר. וזה מה שזה גרם.

מה היטלר סך הכל רצה? הוא רצה נפט, זהב, ופחם וכל מיני.

ניצה: להיות בעל משאבים.

כן.

ניצה: התהליך הזה גרם לדבר מעניין, כי בעצם לעשירים אין יותר לאן להתפתח. הם כאילו כבר כוללים את כל הגלובליזציה בפנים, בעלים של כל מה שאפשר להיות בעלים, ואין להם לאן להתפתח. לכן החברה כאילו מתחילה להתבשל מלמטה, כי היא מתחילה להרגיש את העומס הגדול יותר.

יש כאן דיאלקטיקה, התפתחות מצד הטבע. זה לא שהאדם מגיע בעצמו לאיזו התפתחות, אלא בטבע ישנה ההתפתחות כזאת. בתוך רצון לקבל שלנו. שהרצון לקבל עובר את כל התהליך הזה, אז אנחנו מכנים את התהליכים האלה לפי אחד, שניים, שלושה, ארבעה חלקים נניח. אז עברנו את מה שהיה בחברה הפרימיטיבית, הראשונה. אחר כך עבדים. אחר כך פאודליזם. ואחר כך קפיטליזם. ועכשיו מה שיהיה לנו זה יהיה קומוניזם, רוצים או לא רוצים. איך לקרוא לזה, לא לקחת דוגמה מרוסיה, כי זה לגמרי לא מה שהיה שם, ברוסיה זה היה משטר פשיסטי, וכך הוא התקיים עד 1990. לכן אנחנו נמצאים.. היום משתדלים לבנות במה שאפשר משטר קפיטליסטי, עד כמה שמצליחים.

 בסופו של דבר כולם, כל העולם קיבל אותה צורה, חוץ מאפשר להגיד העולם הערבי, ששם עדיין יש גם פאודליזם בכמה מקמות, יחסים כאלה מהסוג ההוא של המשטר, מעמדות בהתאם לזה. אבל סך הכל העולם מתקדם לזה שהוא כולו יצטרך להתנער מהמשטר הקפיטליסטי.

ואין אחריו מה לעשות, מפני שהאגו שלנו יותר לא יכול לסדר אותנו, אלא כבר לפי המעמד החדש. והמעמד החדש הוא לא לפי האגו שלנו הארצי, מפני שבצורה הקפיטליסטית אנחנו מיצינו אותו עד הסוף, אין לנו יותר מה לעשות. כי כל פעם אנחנו התפתחנו לפי האגו שלנו, ובזה שאנחנו הגענו למצב שכל האנושות היא עלתה למלעלה למעלה, ומי שלא מוצלחים נמצאים למטה, וחילקנו את עצמנו כך נניח ל 1% ו 99%, אז מעל זה אין מה לעשות. אנחנו לא יכולים יותר ללכת ולהתפרנס זה מזה. למלא זה את זה.

ומגיעה לנו לא מן הסתם התפתחות טכנולוגית כזאת, שאין טעם ואין צורך במעמד התחתון, בפועלים, אלא האנושות צריכה נניח במקום שמונה מיליארד איש להיות מיליארד אחד. אז הם יחיו יחסית בטוב, והכל יהיה בסדר ש 80% מהם ישמשו ל 20% מהם שיהיו מנהלים, עשירים וכולי. אבל בכל היתר אין לנו שום צורך.

 לכן האנושות עכשיו עומדת לפני חשבון נפש מה לעשות. היא לא יכולה לפתוח במלחמות אטום, כי אז לא ידוע מה יישאר אחרי זה, מצד אחד. אבל מצד שני, היא צריכה לתת חשבון אקולוגי, כי אם אנחנו משאירים את עצמנו בצורה כזאת, אנחנו גורמים להריסת כדור הארץ [בעוצמה] יותר גדולה ממלחמות אטומיות.

ניתן לראות ב צ'רנוביל שבה הייתה פצצת אטום בגלל תקלה בכור הגרעיני, במקומות שאין בהם עכשיו בני אדם, חיים שם בעלי חיים, צמחים, הכל נמצא בסדר גמור, דווקא הכל פורח, ובמקומות שיש בני אדם, שם הכל הולך ונגמר. זאת אומרת, עוד לא ידוע איך יהיה, אבל האנושות נמצאת ממש בפרשת דרכים שהקפיטליזם נגמר, וצריכים אנחנו להביא את עצמנו למצב חדש.

ניצה: ננסה להבין את המעבר הזה מקפיטליזם לסוציאליזם. יש שכבה תחתונה ועליונה. מעמד תחתון, מעמד עליון. מה קורה לשני המעמדות האלה, ואיך הם נכנסים עכשיו לאיזה סדר חדש בתוך מה שנקרא "סוציאליזם"?

על זה כותב בעל הסולם בספרו "הדור האחרון", שזו חלוקה צודקת, לפי תנאים חדשים. אנחנו מתחילים להבין שאנחנו צריכים שכר חדש שהוא לא בכסף, אלא בכסף בצורה אחרת. "כסף" זה מילוי, כסף זה מילוי נכון להיום, ומילוי למחר ולנצח. אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו רוצים להגיע למימוש שלנו שהוא יהיה שלם ונצחי. ולכן לא מן הסתם האנושות נמצאת גם כן במבוי סתום, והיא מחפשת מה הטעם בחייו של האדם. וכאן היא נכנסת לייאוש ולסמים, ולחוסר אונים, ולחוסר עבודה ובכלל חוסר תעסוקה. לא רק עבודה, אלא תעסוקה. ולכן יש כאן בעיה, מה אנחנו עושים עם האדם שבעולם הזה, לאן באמת לפי התפתחות הטבע הוא מכוון?

ולכן אנחנו כאן צריכים להבין שהטבע מכין לנו שיטה חדשה, צורה חדשה של ההתפתחות, שבזה האדם ירגיש את עצמו שהוא יכול להיות שייך לאיזה ממד ללא הגבלה, למעלה מזמן, תנועה, מקום, למעלה מהממדים האלה שאנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו. שהאגו שלנו מיצה את עצמו, הוא כולו כאילו נשרף ואנחנו צריכים להשתמש בו בצורה אחרת, כדי להתעלות מעליו לביטחונות הפוכות ממנו. אז אנחנו מגלים פתאום שיש לפנינו צורה חדשה של קיום, שאנחנו יכולים להתחבר בינינו לא על מנת להתפרנס בצורה גשמית זה מזה, אלא להתפרנס בצורה הרוחנית זה מזה. שאנחנו משתמשים בחיבור בינינו, לא כדי שאני אקבל מהשני כמה שיותר, ואני ארוויח וממש אסחט אותו ואזרוק אותו בלי להתחשב בו, אלא אנחנו מגלים במגמה החדשה שכולנו תלויים זה בזה.

כדור הארץ וכל ההתפתחות שלנו, כך מביאה אותנו למצב שהחיבור בינינו הוא צריך להביא לנו התעלות בגילוי העולם שבו אנחנו נמצאים. אם אני דווקא לא משתמש באגו שלי בצורה שהייתי משתמש קודם לנצל את הזולת, אלא אני מנצל את הקשרים שלי עם הזולת בצורה טובה ולא בצורה רעה לזולת, אז אני בזה מתחיל לגלות בקשר ביני לזולת, קשר הטוב. בקשר הרע התהליך נגמר. ובקשר הטוב אם אני מגלה, אז בקשר הטוב שלי עם הזולת אני מגלה כאן כניסה למציאות חדשה.

 כניסה למציאות החדשה. דווקא בחיבור בינינו שמתגלה, אני מגלה בזה איזה מין מעבַר לעולם חדש. לעולם חדש. שאני לא מרגיש את המציאות בתוכי, בתוך האגו שלי הצר, אלא אני מרגיש את המציאות בקשר שלי עם הזולת, שאנחנו הופכים להיות כאחד. ואז אני מתחיל לראות שמה שבניתי קודם רק על האגו שלי, ורציתי למלאות אותו, אם אני עכשיו אבנה את מציאותי לא על ידי האגו שלי, אלא על ידי זה שאני מתחבר דווקא עם הזולת, אז בחיבור הזה אנחנו מגלים מציאות חדשה שקודם לא הרגשנו. ובכלל קודם לא חשבנו שהיא נמצאת.

בחיבור בינינו פתאום יש איזו נישה, חריץ, איזו דרך, איזה צינור שאפשר לעבור ליקום חדש. למציאות חדשה. וזאת מציאות שנקראת "מציאות על", "עליונה". ואז אנחנו מגיעים למצב שבחברה כזאת המעמדות שלנו הם אחרות לגמרי. הם משתנות. יש גבוה ויש נמוך, יחד עם זה שכולנו יחד. יחד עם זה שאני הולך להתחבר עם אחרים, גם בזה יש בכל זאת יותר גדולים ויותר קטנים, יותר מכובדים ופחות מכובדים, אבל לפי כמה שהם מראים לנו את הכיוון החדש.

 ניצה: בוא נעשה זום אין ונעשה מערכת יחסים. אני מהמעמד התחתון, ואתה מהמעמד העליון, וכרגע אנחנו נמצאים עדיין בשליטה הקפיטליסטית. מערכת היחסים בינינו היא מאוד ברורה. אני בעצם משמשת ככוח אדם שלך, אתה משלם לי משכורת, אני עובדת בשבילך, וזאת מערכת היחסים שאנחנו מכירים.  

אנחנו נעים לאט לאט לקראת המהפכה הזאת התודעתית שמשנה לנו בכלל את התפיסה ביחסים בינינו. אתה נשאר המעמד העליון, ואני נשארת המעמד התחתון. מה קורה ליחסים בינינו?

 למה? לא. אבל הם לגמרי לפי הצביון החדש.

 ניצה: הם מקבלים צורה חדשה. אז מה הצורה החדשה שאנחנו מקבלים עכשיו?

הצורה החדשה, מי שדואג לאחרים, הוא נמצא למעלה. ומי שפחות דואג לאחרים, הוא נמצא למטה.  

 ניצה: אם קודם מה שמדד הפך אותך לעליון היה ההון האנושי.

לפי כוח, לפי כסף, לפי מקום לידה, לפי כל מיני תנאים שהם דיברו על האגו, כל מה שהוא משוער באגו יותר גדול, הוא נמצא למעלה, וכל מה שהוא באגו קטן יותר, הוא נמצא למטה, באותה החברה האנושית, באותה הסקאלה. היום לא. עכשיו בחברה שלנו מי שיודע לדאוג לאחרים, לשרת לאחרים בצורה יותר איכותית, יותר מהותית הוא נמצא למעלה, ומי שפחות הוא נמצא למטה.

 ניצה: זאת אומרת, לא שהמעמדות נשמרים, ויכול להיות שאני הייתי קודם בתחתון, ועכשיו יש לי יכולת לעלות.

לא. הם גם לא היו נשמרים במעבר בין מצב לבין מצב אצלנו, בעבדות לפיאודליזם, בפיאודליזם לקפיטליזם, הם לא היו נשמרים. בקפיטליזם פתאום קמים אלו שבאו מהכפר, ופתאום הוא התעשר על ידי משהו. או שהוא המציא איזו המצאה חדשה ונעשה במעמד אחר.

 ניצה: והוא לה השתייך לשום משפחה למשל כמו שפעם.

לא. בטח.

 ניצה: זאת אומרת שבצורה החדשה כן יהיו הפרשים והבדלים

אבל לפי היחס, לפי הנכונות לעבוד למען החברה, לפי היכולת שלהם להשפיע טוב לחברה.

 ניצה: אז אולי נקרא לזה "גדול" ו"קטן" במערכת החדשה. אז מה מערכת היחסים בין הגדול לבין הקטן בתוך המערכת החדשה הזאת?

אף אחד לא מתרעם על זה.

 ניצה: אין הרגשת קיפוח?

איזה קיפוח? אני רוצה להיות במקום אבא? אם הוא משפיע עלינו, אם הוא נותן, אם הוא דואג, והוא עושה את זה באמת בצורה יפה טובה וכל הזמן לטובתי, איך אני יכול להיות במקומו? אני יכול להיות יותר ממנו כן, אבל לא במקומו. אז כל פעם זאת אומרת המעליות החברתיות כאן, הן לא סותרות זו את זו.

 אורן: למה?

כי כל אחד יכול להיות יותר גדול מאחרים. ועבודה כזאת שאני משפיע לחברה יותר ויותר, היא לא מוחקת את העבודה שלך, אנחנו לא נמצאים בינינו בתחרות.

 אורן: למה?

כי תמיד אפשר להשפיע, ועל זה אין שום הגבלה.

 אורן: מרקס אומר שדברי הימים של האנושות, הן החלפות צורה שונות של מלחמות מעמדות.

עד החברה שעליה אנחנו מדברים, החברה הקומוניסטית.

 אורן: לא תהיה מלחמת מעמדות בסיטואציה שאתה מתאר?

בעל הסולם כותב שתחרות נשארת, זה מה שטוב. תחרות נשארת. לפי הטבע אנחנו מדברים. תחרות נשארת, כל אחד רוצה יותר גדול מהשני, כדי להשפיע יותר לחברה. כדי להשפיע יותר לחברה. אבל מה הוא מקבל מזה? הוא לא מקבל כלום מזה, מהחברה ומכולם.

 ניצה: אז איזה מוטיב יש לו?

חוץ מזה שנותנים לו כבוד. אבל לא כסף ולא כלום, לא אוטו חדש, ולא דירה יותר גדולה, ולא כלום, אלא באמת כולם יודעים "הוא אדם טוב, הוא משפיע יותר", אבל חוץ מזה שום דבר. וככה כולם. ויש לכולם הזדמנות. אף אחד לא מפריע לשני, כי לכל אחד הוא משפיע מתוך נקודת הנשמה שלו, לתוך המערכת הכללית. מה שאני יכול להשפיע למערכת הזאת, אתה לא יכול להשפיע לעולם. וכל אחד צריך להשפיע, כל אחד צריך להגיע לדרגה השלמה, למימוש השלם שלו מתוך הנשמה האחת הזאת.

 ניצה: אז מה היא מערכת היחסים. היום נניח שמערכת היחסים בינינו, היא שאתה נותן לי משכורת, ואני עובדת בשבילך. מה קורה הלאה במערכת החדשה, איזה שכר הקטן מקבל מהגדול, ומה הגדול מקבל הקטן?

את מקבלת שכר מסך כל החברה שנקראת "א-לוהות", "בורא", לא חשוב איך לזה לקרוא, מזה שאת משפיעה, וזה מה שממלא אותך. זה מה שממלא אותך. כשאת נותנת מתנה למי שאת אוהבת, את נהנית מזה?

 ניצה: מאוד, זה השכר שלי.

זהו, לא צריך יותר חוץ מזה. לא צריכים חוץ מזה שום דבר. העיקר לאהוב. זה פותר לנו את כל הבעיה.

 אורן: העיקר לאהוב. זאת אומרת, מה שמבדיל בין ה"חברה העתידית" אם נקרא לה כך, לבין החברה של עכשיו, זה שעכשיו אני מרוכז בעצמי, אני מנצל את האחרים לטובתי, סוחט אותם עד הסוף ולא אכפת לי מה קורה איתם. ובחברה העתידית שציירת, כאילו האוריינטציה התהפכה, כאילו כיוון היחס שלי לזולת הוא בדיוק התהפך, במקום שאני אסחט אותך עד לטיפה האחרונה כדי למלאות את עצמי, אני בודק מה אני מהמקום המיוחד שלי יכול לעשות לך טוב, להטיב עמך, כן?

כן.

 אורן: מה יהיה הגורם שיחליף את צורת המחשבה שלי מלהשתמש בך להנאתי, לאפשרות לרתום את כל המשאבים הפנימיים, והיכולות, והתכונות, והכישרונות שלי לטובתך? כאילו החלפנו פה את האדם בדרך. ציירנו פה חברה עתידית, אבל באמצע מה שעשינו ועל זה לא דיברנו, בעצם כאילו הולדנו אדם חדש, שחושב הפוך ממה שהוא חושב היום. הבנתי נכון?

כן.

 אורן: מה יהיה הגורם שמוליד אדם חדש? איך יולד מהאדם אדם אחר?

חכמת הקבלה.

 אורן: שמה היא תעשה איתנו?

שהיא צריכה להופיע לפני כל האנושות ולהראות את עצמה כאור לגויים, לתת להם אפשרות לשנות את עצמם. בלעדיה הכל הולך לאבדון.

אורן: אתה מאמין שאדם יכול להשתנות?

הוא יצטרך, לפי תכנית הבריאה.

 אורן: אנחנו רואים שלאורך הדורות הוא רק החליף את התחפושת. תמיד זה היה עליון ותחתון, החליפו רק תחפושות. תמיד המוצלחים יותר ניצלו את המוצלחים פחות. תמיד. לא משנה איך תקרא לזה, ובאיזה תקופה.

המקובלים כתבו את זה לפני שנים שכך זה יהיה, ושנעבור את כל אלו השלבים. כי כל אלו השלבים הם נמצאים בה-ו-י-ה הראשונה, וחייבים להגיע דרך כל השלבים האלה, למימוש האגו שלנו. שזה בצורה קפיטליסטית, כך שהמעמד העליון הוא מרוקן את מעמד התחתון. לזה הגענו. זהו, אין יותר למה, הגענו למצב שאנחנו כבר לא צריכים בני אדם, כדי לחיות טוב. הגענו למצב שכל הצורה הזאת "לכו ותתפרנסו זה מזה" זה בצורה גשמית. היא הסתיימה. אנחנו לא צריכים בני אדם, רובוטים אנחנו צריכים, והם כולם יעבדו בשבילי.

אורן: כל זה מובן. אני רק דבר אחד, אתה מאמין שבאדם יש יכולת בעצם להתהפך, ולהפוך להיות אדם חדש?

זה נמצא בטבע שלו. זה נמצא בטבע שלו, שהוא חייב להחליף את הרצון לקבל שלו הזה לרצון אחר, כדי לקבל מילוי הולם, מילוי אינסופי. זה אותו האגו רק במימוש חדש מיוחד, אינסופי.

 אורן: אתה כאילו אופטימי מאוד. אתה מאמין שאדם יכול לשנות את עצמו ב 180 מעלות.

לא, אדם לא יכול.

 אורן: אז מאיפה האופטימיות? זה בדיוק מה שאני שואל.

לכן אני אמרתי, על ידי חכמת הקבלה.

 אורן: מה איתה?

שהיא מביאה לאדם יכולת להשתנות לכיוון החדש, להגיע לרמה חדשה שהיא נקראת "המאור המחזיר למוטב". זה כבר נושא אחר. אבל יש כוח בחכמת הקבלה, בשיטה הזאת, שהוא הופך את האדם מליהנות מזה שהוא מקבל מאחרים, להנות מזה שהוא נותן לאחרים. על ידי מה? על ידי זה שהוא מגיע לאהבה לזולת.

 פתאום אתה מגלה שכל העולם הם ילדים שלך, איך? תגיד שאתה לא יודע איך, אבל פתאום אתה מגלה "כולם ילדים שלי". כמו שאת הילדים שלך, אתה אוהב אותם מאוד, אז אתה כך מתחיל להתייחס לכולם. אני אוהב אותם, למה? כמו שעכשיו אתה שונא אותם, או במקרה הטוב לא אכפת לך מהם, אתה פתאום מתחיל לאהוב אותם. באה לך כזאת מכה ממש נוראית, אתה אוהב אותם. מה לעשות שאתה אוהב אותם? לתת להם שיהיה להם טוב, לדאוג להם. בזה אתה עוסק מהבוקר עד הלילה, אתה נמצא ממש כל הזמן בדאגה איך לתת להם, לשרת אותם.

 אורן: זו בעצם האנושות החדשה, זה האדם החדש?

כן, תתאר לעצמך שהאנושות פתאום תרגיש מכה כזאת, שכולם מרגישים שהם כולם שייכים לאחרים, שהם רוצים לתת לאחרים.

 אורן: נשמע כמו נס.

נשמע נורא. על זה נדבר בפעם הבאה.