חיים חדשים - תוכנית 807 - מה זה באמת תיקון המידות?

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים היום ללמוד מהרב לייטמן איך לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר, גם כפרטים וגם כחברה. להבין מה בדיוק לא בסדר, מה צריך לתקן ואיך.

יעל: התכנית שלנו היום מדברת על תיקון מידות. בתכנית הראשונה שקיימנו, דיברנו על תיקון המידות כפי שהחברה תופסת אותן, ובתכנית היום נרצה קצת יותר להתמקד בתיקון מידות בהקשר של היהדות. היהדות נותנת דגש מאוד גדול לנושא של תיקון מידות, ואנחנו נרצה להבין מה זה אומר תיקון מידות לפי היהדות, ואילו מידות צריך לתקן.

אני רוצה לפתוח בשאלה, למה היהדות מתעכבת כל כך על העניין של תיקון מידות האדם, למה זה כל כך חשוב לנו?

קודם כל, אנחנו נולדים עם תכונות מיוחדות, סך הכול כל אחד לפי אוסף המידות, התכונות, הרצונות מיוחדים שלו, והרגלים שאחר כך יהיו, שאנחנו מקבלים אותם נניח בתורשה. אני לא נמצא עם הנכד שלי, אני רואה אותו פעם בשבוע אולי חמש דקות, אבל אשתי שנמצאת עימו אומרת לי, "הוא מתנהג בדיוק כמוך". ככה זה. מאיפה זה בא? ככה זה בא. "הוא גם יושב בצורה כזאת, דורש בצורה כזאת, מדבר בצורה כזאת, ממש כמוך". רק אלי היא מתייחסת אחרת מאשר אליו. אבל מה שהיא לא אוהבת בי, היא אוהבת בו. "על כל הפשעים תכסה אהבה".

אנחנו נולדים עם נטיות ומידות, ואין לנו מה לעשות. אנחנו גם מבינים כבר מתוך ניסיון של אלפי שנים, שאנחנו לא מסוגלים לשנות כלום. אלא מי שנולד בצורה כזאת, זאת אומרת עם נטיות מסוימות, ימות עם זה. וכל הנטיות שלו, נטיות האופי, ההרגלים שקיבל מאבותיו, זה הכול נשאר בו וישאר. ולכן אנחנו צריכים להסכים עם זה.

פסיכולוגים למיניהם רוצים לשנות את המידות, ומוציאים כל מיני תכניות וכל מיני שיטות איך להקטין את המידות האלה ואת אלה להגדיל, וזה לא טוב, אנחנו בזה מכופפים את האדם, אנחנו כביכול מסובבים אותו בכוח ולא נותנים לו לפרוח בכל מה שיש לו בצורה חופשית. כי אנחנו מדברים על כך שהמידות האלה הן לא טובות, והמידות אלה הן כן טובות, את אלה תסתיר, ואלה הן כך וכך. וכך אנחנו בעצם בונים בני אדם בצורה עקומה.

 אבל אם אנחנו כבר מדברים מצד הניסיון בחיים שלנו, אנחנו צריכים להגיד שהאדם לא משתנה במידות שלו, כמו שהוא נולד יש לו את החבילה הפנימית שלו, היחס לחיים, ההסתכלות על החיים, האופי שלו המקורי, זה נשאר ואסור לנו לגעת בזה. עוד יותר מזה, אנחנו צריכים לשמור על כל הדברים האישיים שיש לו, כי זה אופייני רק לו, ולא לאף אחד אחר.

ולכן אנחנו צריכים לתת לאדם רק את האפשרות להשתמש בזה, להוציא את כל המידות האלה בצורה נכונה לשימוש, אבל שיפרח. כמו שיש לי זר פרחים שהוא קצת נובל, ואני מוסיף לו מים ואולי אוויר ושם אותו בשמש, ואז אני מחדש את כל הפרחים, כל פרח ופרח. כך אני צריך לראות את האדם, רק לתת לו את האפשרות הנכונה להוציא את עצמו בצורה הטובה ביותר, המקסימלית של כל המידות, כל התכונות ממנו.

עכשיו השאלה, לפי מה אני בודק אותו, לפי מה אני מבקר אותו, לפי מה אני מלמד אותו איך לממש את עצמו? וכאן אנחנו צריכים להבין מה שחכמת הקבלה דורשת מהאדם, היא דורשת מהאדם חיבור. חכמת הקבלה היא פנימיות התורה, שבעצם פונה לאדם ואומרת שהחוק הכללי של כל המציאות, בשביל מה היא קיימת בצורה כזאת ובשביל מה אנחנו קיימים, זה כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך".

ולכן, אני שנולדתי ואני שמתפתח, הייתי צריך לראות כך את עצמי בצורה אידיאלית, איך אני לוקח את עצמי ומשתמש בכל התכונות שלי, במה שיש, לאהבת הזולת. לפתוח את עצמי לזה כמה שיותר, ואנחנו צריכים ללמוד איך לעשות זאת.

וכאן יש לנו בעיה לעבוד נגד האגו שלנו. בשביל מה לי להשתמש בכל המידות, בכל האמצעים, בכל מה שקיבלתי כהכנות מצד הטבע, לטובת הזולת? אז יש כאן לימוד. אנחנו צריכים ללמוד שאנחנו נמצאים במערכת אחת ואנחנו לא יכולים לברוח מזה, ואנחנו בכל זאת בני אדם שתלויים זה בזה וקשורים זה לזה.

ולכן בסך הכול כשאנחנו לומדים את המערכת הכללית, אז אנחנו רואים שאנחנו כולנו יצאנו ממערכת שהיא מערכת אחידה, וכשאנחנו נולדנו בחיים שלנו, אנחנו נולדנו כל אחד לחוד, וכביכול לא קשורים זה לזה. אבל ממה יצאנו? אנחנו יצאנו ממערכת שכולנו שם הינו קשורים זה לזה. ובעולם שלנו אנחנו כביכול לא קשורים זה לזה. נכנס בינינו האגו שלנו, הרצון האגואיסטי, להשתמש ולנצל באיזו צורה את הזולת ולא להיות בקשר טוב עימו, אלא בקשר טוב לעצמו ולא לטובת הזולת, וזה בעצם היצר הרע שלנו. אנחנו צריכים ללמוד את כל המידות שלנו, כל צורות האופי שלנו, עם כל מה שאיתו נולדנו, ואיך אנחנו מכוונים את זה לטובת הזולת, להתקשרות הנכונה בינינו, כדי לחזור למערכת אחידה. שהיחס בינינו יהיה כזה, שכולנו נרגיש את עצמנו כגלגלי שיניים במערכת אחת.

יעל: מה זה נקרא תיקון מידות אם כך, לפי ההגדרה שלך?

תיקון המידות הוא בזה שאני משנה את השימוש שבכל מידה. לא את המידה עצמה, נניח עצלות, אז אני עצלן. פזיזות, אז אני פזיז. לא חשוב מה, העיקר האם זה לטובת הזולת או לא. זה נקרא תיקון.

יעל: איך הנושא של תיקון המידות רלוונטי לחיים שלנו היום, מבחינת המצב שבו אנחנו נמצאים היום בכל הרמות?

מה את חושבת, תגידי עכשיו כל מה שאת רוצה להגיד לנו על החיים שלנו, "למה החיים האלו הם ככה וככה..", האם זו לא תוצאה משימוש במידות בצורה לא נכונה, לא לטובת הזולת? זה הכול כתוצאה מזה.

יעל: אתה יכול להסביר את זה טיפה יותר?

החיים שלנו רעים, מפני שאנחנו לא יודעים איך כל אחד צריך להשתמש בהם בצורה טובה כלפי השני.

יעל: אנחנו משקיעים כאנושות, כיחידים, כחברה, כמדינה המון אנרגיה בלנסות לפתור את הבעיות. אנחנו מרגישים שיש לנו כל מיני בעיות.

אבל אנחנו לא פותרים בעיות בכלל.

יעל: אנחנו מנסים, ואנחנו משקיעים בזה כל הזמן המון שיטות ודרכים, והדרך הזאת שאתה מדבר עליה כרגע, של לשפר את היחסים בינינו, אפילו לא עולה על דעתנו. זאת אומרת, אנחנו לא ניגשים לפתור בעיות בצורה כזאת, אלא בהרבה מאוד שיטות אחרות. האדם מנסה ללכת לפסיכולוג ולתקן את עצמו, למדינה יש יועצים, כל אחד באמת מנסה ואנחנו עושים המון מאמצים, מבינים שמשהו מקולקל ורוצים לתקן. אז תסביר לנו, למה באמת אנחנו לא רואים את הפתרון הזה כמשהו אפשרי, אלא הולכים לכל מיני פתרונות אחרים, ולמה דווקא הוא הדבר שאתה חושב שיביא את הפתרון האמיתי.

אף אחד מאיתנו לא יכול לתקן את עצמו, לתקן את התכונות שלו, הן לא ניתנות לתיקון. אנחנו יכולים רק לשנות את היחס של האדם לאדם, בלבד. אי אפשר לעשות שום דבר אחרת, רק יחס האדם לאדם.

יעל: למה אנחנו לא כל כך רואים את זה כפתרון?

אנחנו לא רואים, מפני שלשנות את היחס שלי לזולת, אני מרגיש את זה כדבר שאני לא מרוויח מזה. אם אני לא מרוויח, אז למה אני צריך להתייחס אליך טוב? זה עולה המון קלוריות, אנרגיה מחשבתית, מעשית, הכול. בשביל מה לי לעשות את זה? האגו שלי, הגאווה שלי לא נותנת לי לבצע זאת. ולכן אנחנו לא עושים זאת וזהו.

יעל: אתה אומר, למה באמת כדאי לי לעשות את זה. הרבה יותר קל לי לשנות משהו שיתן לי יותר כוח, שיתן לי יותר אפשרויות כביכול לשחק עם כל החיים האלה בצורה שתביא לי תועלת, מאשר לשנות את היחס שלי לאחרים ולתרום להם כביכול במקום לתרום לי?

אנחנו הולכים לפי הטבע שלנו, לפי האגו שלנו, ולכן כך אנחנו עושים. לעשות כל דבר אפשרי רק לפי הרצון האגואיסטי שלנו. ואז ודאי שאני לא מתקן את המידות שלי, כי אי אפשר לתקן אותן. אני רק מסתיר חלק מהן, חלק מהן אני מבליט, זאת אומרת אני מתעסק במשהו אחר לגמרי. אני צריך להיות חופשי במידות שלי, לא להסתיר שום דבר ולא לגלות שום דבר, אלא פשוט להיות אני.

 לא לכווץ את עצמי, ולא להכניס את עצמי לאיזו מסגרת מיוחדת שתטפל בי באיזה סגנון מיוחד, למשל חינוך חברתי, אני לא צריך לקבל חינוך כמו למלכת אנגליה וכן הלאה, אני לא צריך את זה, זה גם דוחה, כי כל זה שקר גדול ולא יותר מזה, כולם נמצאים בפוזה מיוחדת, באיזה פסון מיוחד וכולם צבועים.

אני לא רוצה את זה, אני רוצה להיות חופשי כמו תינוק, שלא אוהב אפילו שמלבישים אותו, אוהב להיות ערום. זה הכי פשוט, הכי טוב, בשביל מה לי כל הדברים האלה? אז אני לא צריך להגביל ולפתח שום דבר מהתכונות שלי, אלא רק את היחס שלי לאחרים. יחס זה נטיית הלב, ואת זה האדם לא רוצה. לשם זה יש לי את האגו שלי, הוא לא נותן לי להתקרב לשני, אבל רק על זה אני צריך לעבוד.

ולכן תיקון המידות זה תיקון שימוש המידות הטבעיות שלנו ב"ואהבת לרעך כמוך" או "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" וכן הלאה. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה חצי מהדרך ומהתיקון, והחצי השני זה "ואהבת לרעך כמוך".

יעל: ועדיין אנחנו מעדיפים להסתתר ולחיות בצביעות ולהרגיש לא טוב עם עצמנו וכולי, ולהסתיר חלקים מאיתנו, כמו שאתה אומר, וממש לא להיות אני, ובעיקר, לא לנסות ולשפר את המקום הזה של היחסים בינינו.

אנחנו גם עד כדי כך רחוקים מהתיקון הזה, שאף אחד לא חושב שבכלל צריך לעשות את זה, שזו הדרך.

יעל: נכון.  מה הסיבה ואיך כן לשכנע בן אדם שזאת הדרך?

אנחנו עדיין לא רואים שאין לנו ברירה. אבל עכשיו האנושות נמצאת כבר באיזה מין "הכרת הרע", שאין מה לעשות בעולם, העולם הזה כאילו מיצה את עצמו. עוד מעט אנחנו לא נוכל לעבוד, לא נצטרך לעבוד ולהתפרנס כרגיל, וגם משפחה אנחנו לא נצטרך, בשביל מה להתחתן, להביא ילדים ולהתחייב להם, וכן הלאה כל אחד כבר לא יצטרך את בן הזוג, את בת הזוג. אנחנו נצטרך רק איזו נרגילה, איזה סם, וחוץ מזה שום דבר. אז בצורה כזאת, שאנחנו נמצאים כבר בעולם הזה, שאין לנו אפילו צורך להתקשר זה לזה כדי להרוויח, כדי להתפרנס, אין לנו צורך, עוד מעט כל אחד ישב באיזה מקום משלו, יתנו לו פלאפון, בתא כזה סגור, הוא לא ירגיש שזה תא סגור, ויתנו לו קצת אוכל ובגדים, הוא לא צריך יותר, והעיקר זה הפלאפון והסיגריה הזאת עם מריחואנה או משהו כזה, יפה מאוד, כך החיים שלנו יהיו. אז כשאנחנו מתקרבים לזה, אנחנו מתחילים להרגיש שבאמת התיקון הוא ביחסים הנכונים בינינו, רק משם אנחנו נוכל לקבל את הרגשת החיים.

אורן: האם אתה חושב שתיקון היחסים בין בני אדם, יכול באמת להשפיע על דברים שהיום לא בסדר בעולם?

הכל תלוי ביחסים בינינו. מה זאת אומרת?

אורן: יש בעיות היום בעולם באלף ואחד תחומים, ובכל רמה שהיא.

אני מסתכל על עמים קטנים שם, שמוצאים באמזון או בכל מיני מקומות, ואני רואה שהם חיים טוב. יש להם הכל. הם יוצאים לצוד חיות, הם אוספים משהו שצומח שם, והם חיים טוב רוב הזמן.

אורן: באמזון חיים טוב? אני עם השכן לא מסתדר בחנייה של הבניין.

יעל: היית מוכן לחזור ולהיות איש אמזון?

לא, אני מדבר על יחסים.

אורן: כן, גם אני מדבר על יחסים.

אני מצטער, אתם מתבלבלים, אני לא מדבר על אותה רמת החיים שאנחנו כבר לא מסוגלים. אני מדבר על היחס שבין בני אדם, ששם היחס בין בני אדם הוא כולו פתוח. רוב הזמן הם לא עושים כלום. חלק מהם יוצאים לאיזה ציד או משהו, הנשים, הילדים מטפלים זה בזה, וכן הלאה.

אורן: אנחנו מאוד רחוקים מהכל פתוח הזה, אצלנו הכל בהתנגשות.

כן. אנחנו מלאנו את החיים שלנו באין ספור שטויות, ואז אנחנו עסוקים ומסתובבים עם מה יש לכל אחד.

אורן: אז בתוך העולם הזה המבולבל מלא ההתנגשויות, נניח שאנשים היו מצליחים לתקן את היחס שלהם. כמו שאתה אומר, התיקון הוא קודם כל "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ואחר כך "ואהבת לרעך כמוך". נניח שבני אדם היו במשהו מתקרבים לזה, האם זה היה משפיע על החיים היום במאה העשרים ואחת? זה נשמע מאוד אמורפי, מאוד פילוסופי, מאוד מוסרי כזה, מאוד לא רלוונטי.

אני רואה שהחיים שלנו דווקא הולכים לכיוון אמורפי. אני אומר לך שאם תיתן לכל צעיר וצעיר פלאפון טוב עם הרבה זיכרון, עם כל מיני אפשרויות, ותיתן לו קצת לאכול וקצת להתלבש ואיזו נרגילה, אז הוא לא יהיה צריך יותר.

אורן: זה הפוך מיחסים.

לא, אבל אתה אומר שהוא צריך הרבה, את העולם הגדול. הוא לא צריך.

אורן: דיברנו היום בתוכנית הזאת, שהאדם את עצמו לא יכול לתקן, גם אם כל החיים הוא יפרפר ימינה, שמאלה, הוא לא יעשה עם השק שלו שום דבר. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה, להבין באיזה צורה להשתמש במה שהוא קיבל מהטבע בצורה המיטבית לטובת הסובבים אותו. זה מהות התיקון בעינייך. אני שואל, נניח שנצליח להתקדם לעבר המהות הזאת של התיקון, האם זה באמת ישפר את חיינו?

אני אקפוץ קצת ואגיד לך, שיש לנו רק אפשרות אחת ליהנות מהחיים, והיא ליהנות מהשפעה לזולת.

אורן: תסביר את עצמך. יש לנו רק אפשרות אחת ליהנות מהחיים, מהי?

להשפיע לזולת וליהנות מזה.

אורן: מה זה להשפיע?

ליהנות מהשפעה לזולת.

אורן: מה המילה הזאת להשפיע, השפעה?

לא יודע, תשאל את הגברת הזאת, איך היא נהנית כשהיא עושה משהו לילדים שלה.

יעל: אמת. אמת. אז אתה מדבר על נתינה לאחר?

זאת אומרת, נניח שיתגלה לה שכל העולם אלה הם הילדים שלה. נניח שכך זה יתגלה. אבל בצורה יפה. לא שהיא עכשיו תתרוצץ כדי לראות מה קורה איתם, אלא שהיא יכולה לתת להם את מה שיש לה לתת. להביא להם מלא, מלא מילוי לטובה, לבריאות לכל, וליהנות מכולם. אפשר להתפוצץ וודאי שמהאושר הזה.

אורן: נגיד שיקרה לה כזה שינוי, כזה סוויץ' זה נקרא, שהיא הפכה להיות "אדם מתוקן"?

אם היא תצליח כך פתאום להתייחס לזרים במשהו טוב, כמו שהיא מתייחסת לילדיה זה נקרא שהיא, "במשהו תיקנה את עצמה"?

לגמרי תיקנה את עצמה. היא משתמשת בכל הצורה שלה, בכל האופי, בכל המידות, בכל הטבע שלה, כדי להשפיע להם. פתאום היא מגלה שבאמת, איזו התאמה יש בינה לאחרים. שכל האופי שלה, כולה, כולה, היא מעצמה, מכולה, כמו שהיא בכל התכונות משפיעה להם, וזה בדיוק מתאים כדי לתת להם כל טוב.

אורן: נגיד שהיא הפכה להיות אדם מתוקן כמו שתיארת עכשיו, אפילו לא במאה אחוז, אלא במשהו. אני מניח שזה תהליך הדרגתי. היא מתחילה להתקדם בצעדים ראשונים, הופכת להיות קצת יותר טובה ממה שהיא עכשיו. האם בזה, בחברה שבה היא חיה יהיה שיפור במצב הכלכלי, במצב החברתי, בדברים שהיום אנחנו כחברה אנושית סובלים מהם.

בכל, כי כל אחד שהוא דואג לאחרים והוא מרגיש את עצמו שמממש את עצמו, שנהנה מזה שדואג לזולת, ובזה החיים שלו נקראים "מלאים". כמו שהיא ממלאת את הילדים שלה, ומרגישה שהיא "מלאה". היא לא דורשת מהחיים שלה שום דבר, זה הטבע של אימא, טבע של "בינה", כמו שאנחנו לומדים, וזהו. זה התענוג הכי גדול, כי יש לך אפשרות לחלק אין סוף. כמה אתה יכול לאכול? כמה אתה יכול לעשות משהו לעצמך? אבל כשאתה עושה לאחרים, אז דרכך עוברים כל התענוגים האלה לאחרים, ואתה מתמלא מזה.

אורן: המצב הכלכלי, יוקר המחייה, איך זה ישפיע? איך התיקון הזה הפנימי שלה, שהיא הפכה להיות אדם טוב יותר, ונניח שיהיו עוד כמה כמוה, ישפיע על החברה שבה הם חיים? אנשים יוכלו לחיות יותר ברווחה? אנשים יצליחו לקנות דירה? מה תהיה ההשפעה לא במישור הפילוסופי הזה של איך האדם מתייחס לזולת, אלא במישור הפרקטי, פרגמטי של החיים. יש היום בעיות שאי אפשר לפתור אותם.

כן. נניח שהיא צריכה לקנות דירה, כפי אתה אומר. עכשיו זה הבעיה הכי גדולה במדינה.

אורן: נכון.

אז היא הולכת לדוד שלה ואומרת, "אני צריכה דירה לבן שלי". הדוד רוצה להשפיע ומוריד מחיר. אבל כדי להוריד מחיר, הוא גם צריך לבנות דירה במחיר נמוך יותר. אז גם הוא הולך לדוד שלו ולדודה שלו. וכך כל אחד. כולם מעוניינים לבנות חיים בצורה מתוקנת, כולם. ואז למה אתה מגיע? אתה מגיע למצב שבסופו של דבר כולם חיים ברמת חיים אחת, שווה לכולם. אף אחד לא צובר את המיליארדים, ושם אותם בחבית שלו.

יעל: כי הוא נהנה לתת בעצם?

כן, כי הוא נהנה לתת. מה יש לך? אם יש לך המון כסף ואתה לא נותן את זה לילדים שלך, האם אתה נהנה? לזה אתה צריך להיות עם סטייה רעה. לכן כל מה שיש לך אתה מחלק לאחרים ונהנה מזה, כי האחרים האלה הם יותר יקרים לך ממה שאתה בעצמך. כך זה יוצא.

אורן: מהות התיקון, אם אני מבין את הדוגמה.

"ואהבת לרעך כמוך", אין שום דבר חוץ מזה.

אורן: אז זה נראה שהתיקון הוא בלתי אפשרי.

זה תלוי בחינוך האדם, ובהסכמה חברתית, שהיא גם תלויה בחינוך האדם. אנחנו צריכים רק חינוך האדם. זו בעיה עולמית, בזה פותרים את כל הבעיות, בזה מתחילים לחיות בעולם שכולו טוב. תתאר לעצמך כמה עולה לנו נשק, כמה עולה לנו כל מיני הדברים שאנחנו סתם מייצרים ללא שום צורך, וכל הפוליטיקה הזאת. אין צורך בכלום. לעולם יש כל כך הרבה אפשרויות להיות טוב, שמח, מאושר, באין סוף מילוי, שהכל תלוי רק ביחס האדם לחברו.

אורן: אם אני מסתכל על החיים שלנו כאן במדינת ישראל, לעומת החיים של מדינות אחרות. זה נראה כאילו לכל בני האדם בכל העולם, בכל המדינות, יש ביד זכוכית מגדלת והם מסתכלים עלינו הישראלים ובודקים את המידות שלנו, את היחס שלנו לשכנים שלנו, וכן הלאה. כולם כאילו שמו עלינו מיקרוסקופ ובודקים איך אנחנו מתנהגים, איך החייל שלנו עשה, איך הזה שלהם, למה הם כולם בודקים את המידות שלנו מבוקר ועד ערב במיקרוסקופ, שאף אחד מהם לא יפנה אפילו אחוז אחד ממנו כלפי עצמו ומידותיו שלו, למה זה כך?

כי הם מרגישים בתת הכרה שלעשות חיים מתוקנים, הם יכולים רק בתנאי שישראל תיתן דוגמה. אין יותר מה להוסיף. זו כבר שיחה נפרדת.

אורן: בשורה האחרונה, מה הכי חשוב לדעת?

בשורה האחרונה צריכים לדעת רק, איך אנחנו מגלים שכולנו קרובים זה לזה, ושכל אחד מתייחס לשני לפחות כמו שהוא מתייחס לעצמו.

אורן: זה מהות התיקון.