חיים חדשים - תוכנית 860 - הכוח הטוב והרע באדם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נרצה לדבר עם הרב לייטמן וללמוד לעומק קצת יותר מהרגיל על שני הכוחות שנמצאים בנו, הכוח הרע והכוח הטוב. ננסה להבין מה הם הכוחות האלה, מאיפה הם הגיעו אלינו ומה המטרה של קיומם בתוכנו בדרכנו אל חיים חדשים.

ניצה: כדי לספר בצורה קצת יותר מעניינת על כוח הרע וכוח הטוב באדם, אני אתחיל עם סיפור, אגדה אינדיאנית, שאני אישית מאד אהבתי לשמוע וגם אהבתי לספר אותה בהמשך.

האגדה מספרת על סב שמדבר עם הנכד שלו, "אתה יודע, כשתגדל אתה תתחיל להרגיש איך יש בך שני זאבים, הזאב השחור והזאב הלבן, וביניהם מתקיים כל הזמן קרב, קרב מאד גדול, מי מהם ינצח וישלוט. הזאב השחור הוא הזאב שמראה לך את הכול בצורה קשה, רעה, ומעורר בך כל מיני רגשות של מרירות, של גאווה, של יחס רע לסובבים, לזולת, והזאב הלבן מעורר בך את ההרגשה של החמלה, של הרחמים, של נדיבות ורצון לעזור, של אמפטיה לזולת". הנכד מקשיב בקשב רב לסבא ושואל אותו בסופו של דבר, "אבל סבא, מי ינצח בסוף"? עונה לו הסבא, "זה תלוי את מי אתה תאכיל יותר".

מה בעצם מוסר ההשכל של האגדה הזאת? בחלק הראשון מסופר על זה שיש באדם שני כוחות, כוח הטוב וכוח הרע. ובחלק השני המסקנה היא שיש באדם את היכולת ואולי את האפשרות לבחור את מי להאכיל, את מי לגדל, את הכוח הרע או את הכוח הטוב.

אני חושבת שאין אדם שלא מרגיש את שני הכוחות האלה שמתקיימים בו ואת המאבקים ביניהם, זה משהו שאנחנו מזדהים איתו מאד. לפעמים אנחנו מרגישים ששולט בנו לכאורה הזאב השחור ולפעמים הזאב הלבן.

ננסה להבין קודם כל מה הם "הזאב השחור והזאב הלבן", מה הם הכוחות האלה, הכוח הטוב והכוח הרע שנמצא באדם?

כתוב על זה כך. בגמרא כתוב, "שניים אוחזין בטלית", כוח הטוב וכוח הרע, יצר הטוב או יצר הרע אוחזים באדם, והאדם נמצא ביניהם, "ויחלוקו".

ניצה: "ויחלוקו", את מה הם חולקים?

את האדם עצמו.

ניצה: הם חולקים ביניהם את האדם, מה זאת אומרת?

אדם צריך לראות את עצמו כל הזמן שהוא נמצא באמצע, בין שניהם, ושהם משפיעים עליו בשווה, ואז הוא בעל בחירה.

ניצה: באותה עצמה?

כן, ואז הוא בעל בחירה עם מי ללכת. ועם מי הוא ילך? "ויחלוקו", כאן אנחנו כבר צריכים לברר. על זה דנה הגמרא, התלמוד הבבלי, איך אדם יוצא מזה? איך הוא באמת מנהל את עצמו בצורה הנכונה? אנחנו לא נלמד עכשיו את הגמרא, אבל העניין הוא גם על מי שלומד או לא לומד את זה בצורה כזאת, כך חכמת הקבלה מתייחסת לכל הכתבים הקדושים שמדברים על טבע האדם ואיך לתקן אותו. אבל כך אנחנו צריכים לראות שאנחנו באמת נמצאים בבחירה בין שני הכוחות האלו, לא יכול להיות שכוח הטוב פתאום שולט או שכוח הרע פתאום שולט, אלא מלמעלה נותנים לנו, זאת אומרת מהמערכת עצמה, כי אנחנו קיימים במערכת הבריאה ולכל אחד יש שני כוחות מאוזנים.

בחכמת הקבלה אנחנו מדברים על זה, מי שכבר לומד קצת או שומע, אנחנו מדברים על זה שיש לנו שליש אמצעי דתפארת בנשמה שלנו, זה שליש אמצעי של ספירת תפארת שזה לא טוב ולא רע, אלא מקום הבחירה, מקום ניטראלי. יש חלק ראשון של הנשמה עד אמצע ספירת התפארת שזה הכוח הטוב, והכוח למטה מאמצע ספירת התפארת ומטה עד סוף הנשמה שזה הכוח הרע. לכן האדם שנמצא בין שני הכוחות האלה יכול לעשות בחירה ויכול באמת להיות מנהל של הנשמה שלו בכמה שהוא מסוגל לסדר את עצמו, להסתדר, וכן הלאה.

ניצה: זאת אומרת, לדעת לנהל את היחס בין הטוב לרע, זה נקרא, כמו שאמרת, "לסדר את הנשמה שלי", לתקן את הנשמה?

כן, לתקן אותה, כי הרע לא נעלם והטוב לא נעלם, אלא אנחנו צריכים רק לטפס בסולם עד כמה שהרע יותר גדול והטוב יותר גדול, יותר ויותר.

ניצה: הם תמיד גדלים ביחד?

כן מלכתחילה, ואנחנו באמצע בין שניהם צריכים לקבוע מי השולט. אבל לא למחוק את השני, אלא להשתמש בשני בשליטת הראשון.

ניצה: זאת אומרת שאנחנו לא הורגים את הזאב השחור.

אי אפשר.

ניצה: אי אפשר להרוג אותו, אנחנו גדלים יחד ומתפתחים במקביל כל הזמן. זה עיקרון מאד חשוב שצריך לזכור.

זה עיקרון שאדם צריך לדעת בכל רגע ורגע. הוא לא יכול אחר כך להתלונן, אחרי מאה ועשרים, ש"נתנו לי יצר רע, כתוב, "בראתי יצר רע", ואני נמצא ביצר הרע, אז מה רוצים ממני?" אין דבר כזה, "אתה אדוני קיבלת חצי חצי". אבל זה שכתוב, "בראתי יצר רע", נכון, כי היצר הרע מגיע כבריאה, בר, זאת אומרת בריאה חדשה שלא הייתה קודם. והיצר הטוב מגיע ישירות מהכוח העליון.

ניצה: מה זאת אומרת שהכוח הטוב בא מהמקור שלו, מהכוח העליון?

הכוח הטוב בא מהבורא זה הטבע שלו, הכוח להשפיע ,כוח השפעה, אהבת הזולת. והכוח הרע הפוך ממנו, זה כוח הקבלה, כוח האהבה העצמית.

ניצה: כתוב בתורה שא-לוהים ברא אותנו בצלמו ולכן הרבה פעמים נשאלת השאלה, אם זה בצלמו, אז איך זה שיש בנו גם כוח רע, כי אנחנו בדרך כלל מייחסים לכוח העליון כוח טוב?

אבל אם זה רק כוח הטוב, אז זה א-להים.

ניצה: אז הכוח הטוב שיש באדם בא מהכוח העליון?

כן.

ניצה: והכוח הרע, מאיפה הוא מגיע?

מזה שברא.

ניצה: שהכוח העליון הוא זה שברא את הכוח הרע?

בטח, כתוב, "בראתי יצר הרע".

ניצה: מה הוא הכוח הזה, כוח צדדי, הוא אחר?

לא, הוא בא בשווה לאדם. האדם הוא בעצם ניטראלי ושני הכוחות האלה פועלים עליו.

ניצה: מה המקור של שני הכוחות האלה, הטוב והרע?

הבורא, רק שכוח הטוב יוצא ממנו וכוח הרע נברא על ידו.

ניצה: כוח אחד ממש יוצא ממנו, יורד ממנו, ואת הכוח השני הוא ברא.

הוא ברא אותו בכוונה.

ניצה: ברא אותו בכוונה כדי לתת בעצם את אותה אפשרות בחירה.

האדם הוא בעל הבחירה ושני הכוחות האלו מלכתחילה באים בצורה מאוזנת.

ניצה: וזה העיקרון הראשון?

כן.

אורן: יש שלושה מצבים, יש כוח רע יש כוח טוב ויש מקום שקראת לו "ניטראלי". אדם שנולד, איפה הוא נולד, ב"רע", ב"טוב" או ב"ניטראלי"? אמרת גם שהיחס הנכון של אדם לחיים, שבכל רגע נתון, ושלא יבוא בטענות, אם הוא יסתכל על כל המאה ועשרים שנה שלו, הוא היה בעצם תמיד במצב הניטראלי. האם זה נכון?

זה לא כל כך פשוט. מצד אחד כתוב, "יצר האדם רע מנעוריו",. מצד שני, איך יכול להיות שהאדם לא בעל הבחירה? אבל הוא לא בעל הבחירה, הוא נולד כחיה קטנה וכולה אגואיסטית. מתי בא לו היצר הטוב? אומרים, "מי"ג שנה", שלאט לאט אדם מקבל במשך החיים, אם מקבל, יכולת להשתמש ביצר הטוב כנגד היצר הרע. אבל אתם מדברים על האדם ברחוב, "האדם המצוי", מה שנקרא.

אורן: כן, מן היישוב.

אז זה לא פשוט. אני מדבר על זה שיש את שני הכוחות האלה, היצר הרע והיצר הטוב, הנמצאים באדם שהוא בעל בחירה, שמתעסק בחכמת הקבלה, שרוצה לייצב את עצמו כנגד הבורא, בדומה לבורא, וכן הלאה. אדם שהוא פשוט, שנולד וחי וקיים בעולם הזה, לא חלים עליו החוקים האלו, חובה לבחור בטוב או ברע, כי אין לו בחירה.

ניצה: אבל הם בכל זאת קיימים בו, לפי האגדה הזאת. קיימות בו המחשבות האלה, הקולות האלה, הרעים והטובים, קיימים גם באדם שלא לומד את חכמת הקבלה.

כן, אבל אנחנו כבר מדברים על כוחות רעים וטובים באותו האגו שלו, גם הכוחות הטובים שייכים לכוח האגו, לכוח הרע, כי כך הוא בנוי. הוא לא יכול, נניח, לעשות בגלוי רע לזולת, מכל מיני סיבות שהוא בעצמו לא מודע אליהן.

ניצה: אתה אומר שבכל מקרה יש לו מנגנון שאתה קורא לו "אגואיסטי", שגם המחשבות הטובות, או כל הטוב וכל הרע, נובעים ממנו?

ממנו, ודאי.

ניצה: בכל מקרה, גם המחשבה הטובה וגם המחשבה הרעה?

השאלה היא פשוטה. לא נקרא לזה "האגו שלנו", בואו נקרא לזה "רצון ליהנות". טבע האדם זה "רצון לקבל הנאה ותענוג" וזה מדרגת הרקמות שלנו, דומם, צומח, חי, מדבר, כל הטבע, כולל אותנו, כולל את כל הגוף שלנו בכל הצורות שלו, במודעות ובחומר שאנחנו קיימים, בכל דבר, זה רק רצון ליהנות בכל רגע, כמה שאפשר להחזיק את עצמו בצורה הכי טובה.

ניצה: האדם?

כן.

ניצה: זה כמו המנוע הפנימי שלנו, הדבר הזה שאתה קורא לו "רצון לקבל הנאה ותענוג", ואמרת שהוא "טבע האדם"?

"טבע האדם" הוא, שאנחנו מלכתחילה, בתת ההכרה, כל הזמן ובכל מצב, מכוונים לבדוק מה צריכים לעשות, כדי מקסימום להצליח ולהרוויח יחד בכל הרמות. אני לא הולך עכשיו לעבוד קשה ואני חושב, מתי אני אנוח. אני לא הולך לריב עם כולם, ואני צריך לדעת מה יהיה לי מזה, אולי רע אולי טוב.  

זאת אומרת, אנחנו עושים הרבה מאד מחשבות, והרבה מאד חשבונות, אבל בסך הכול, התוכנה הזאת מביאה אותי למצב, שלפי דעתי, לפי איך שאני מסוגל, ואולי אני טועה, לתוצאה פשוטה,  שיהיה לי מקסימום טוב.

ניצה: זה ברור.

לפי זה אנחנו מתקיימים.

ניצה: המנגנון הזה אין בו טוב או רע, הוא פשוט מנגנון. זאת אומרת, במנגנון הזה אין לי באמת בחירה, ככה הפנימיות שלי מופעלת בצורה אוטומטית?

נכון. לכן אין שום תביעה לאף אחד בעולם, איך הוא מתנהג.

ניצה: אז מתי בעצם מתעוררת השאלה הזאת, של היכולת לבחור בין טוב לבין רע?

לאנשים מיוחדים בלבד.

ניצה: מה מיוחד?

על כול האנשים בעולם חוץ מכמה יחידים כתוב, "כולם כבהמות נדמו". זאת אומרת שאין להם בחירה. אלא הטבע שלהם, הכוחות שפועלים בהם, הם כל הזמן מייצבים את האדם בצורה מסוימת מיוחדת כלפי הסביבה, כלפי עצמו, כלפי הטבע.

ניצה: אני רוצה לעשות הקבלה עם הפסיכולוגיה והפילוסופיה ולראות מה חכמת הקבלה אומרת. יש תפיסה מאוד מפורסמת של הצרפתי רוסו, שהשפיע מאוד על התפיסה שאחרי המהפכה הצרפתית, והוא טען שהאדם נולד לוח נקי וחלק ואין בו רע. הוא קרא לזה, "פרא אצילי". ומה שהופך אותו בסופו של דבר לרע, זו החברה שמקיפה אותו, החברה שבנינו, כל המערכות והמוסדות שיצרו חברה שהפכה אותו ליותר הישרדותי, יותר גאוותן והתחרות הזאת גרמה לו להיות יותר הרסני.

ודאי שאם הוא היה גדל ביער אז היה דומה לחיות, ואז היו לו רצונות רק כמו לחיות, והוא בכל זאת היה רוצה לממש אותם. אז מה ההבדל?

שהאדם הוא תוצאה מהחברה זה ברור. חברה של חיות, או חברה של בני אדם.

ניצה: הוא אומר שבאדם אין דבר רע. הרע נולד מתוך הארגון או הסדר החברתי שנוצר, והוא זה שמשפיע רע על האדם.

אבל איך הוא יכול להשפיע רע על האדם? מפני שבאדם יש רצון כללי ליהנות, כמו שבכל הבריאה. כל חיה קטנה ולא חשוב איזה, היא רוצה ליהנות, היא רוצה לשרוד בחיים, לכן אפשר להשפיע עליה לכיוון אחד זה טוב, לכיוון [אחר] זה רע, ככה זה טוב, ככה זה רע, אפשר לאלף אותה.

אותו הדבר האדם, על ידי החברה הוא מקבל כל מיני השפעות, ורואה לפי הרצון שלו ליהנות, שזה הרצון הכללי שאיתו הוא נולד, במה כדאי לו לעסוק, למה כדאי להתקרב, או ממה להתרחק.

ניצה: לעומתו טען פרויד, שבתוך האדם עצמו יש יצר רע, יצר שרוצה להרוס. עד כדי כך שזה כמו שק נחשים בביצה, ששורצת בתוך האדם, ומזל שהאדם לא מודע לכל מה שיש בתוכו, כי אם הוא היה יודע את כל הרע שיש בתוכו, הוא בטח היה משתגע.

כן. כך הם היו מחלקים את האדם. רוסו חי הרבה לפני פרויד, כשלוש מאות שנה בערך ולכן הוא עוד חי בעולם שהאגו לא היה כל כך מראה את עצמו, ולכן הוא דבר על הטבע הגשמי, הבהמי של אדם שזה אוכל, מין, משפחה. פרויד כבר דיבר על האדם שבו ישנם היצרים, כסף, כבוד, מושכלות.   

תחילת כול העסקים האלו זה המין. אמנם המין שייך לגוף אבל הוא דוחף את האדם גם  להתקדם בצורות יותר גבוהות. אז לכן הם לא מתנגשים.

ניצה: באמת אין קונפליקט וזה סוג של השלמה.

פרויד הוא פשוט ממשיך. הוא כבר חי בעולם הרבה יותר מפותח בצורה אגואיסטית, ולכן הוא קבע את זה כך. אבל היום זה כבר לא זה ולא זה.

ניצה: אז מה התפיסה של חכמת הקבלה אומרת?

חכמת הקבלה אומרת, שבאמת אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה נטיות שישנן בכל אחד, וכל אדם ואדם נמצא בהתמזגות מסוימת מכול שלושת הדחפים הללו. וכל אחד ואחד בהתאם לסביבה, בהתאם ליכולת שלו, התכונות הפנימיות והחיצוניות והאפשרויות, הוא בוחר לעצמו איך להיות כל רגע ורגע בצורה הטובה ביותר.

זה חוק שימור האנרגיה, בוא נגיד כך. רק שזו אנרגיה לא רק של קלוריות, אלא גם אנרגיה פנימית, נפשית, וכן הלאה, שכל אדם נמשך לזה.

ניצה: אז חוק שימור האנרגיה מה הוא אומר?

אני כל רגע רוצה להיות במצב הטוב ביותר. הטוב ביותר זה לא שאני רוצה להיות דווקא רגוע, יכול להיות שאני רוצה לצעוק ולכסח את כולם. אלא מה שהמנוע שלי, המחשב שלי, סך הכול העצבים, המחשבות, הרצונות, והכוונות, וכל מה שאני קובעים, זה מה שאני בכל רגע ורגע משתדל לבצע ולקחת בחשבון, ובוודאי שהסביבה זה העיקר.

אבל זה הכול בצורת ההתנהגות הגשמית. האדם המצוי בעולם הזה ככה הוא עושה, וככה הוא נפעל. זאת אומרת, שאם אנחנו לוקחים את האדם עם התכונות שהוא נולד, הסביבה, החינוך המסוים שקיבל, כל מיני בעיות נפשיות וגופניות, מערכת הבריאות וכן הלאה. אז ודאי [שעם] כל זה אחר כך כשהוא בא לאיזה סביבה, בהתאם לסביבה הוא מעבד את הנתונים הפנימיים שלו, עם הנתונים החיצוניים של הסביבה וזה קובע איך שהוא מתנהג.

אם היינו יודעים בדיוק את המילוי שלו, התוכנה הפנימית והתוכנה החיצונית של הסביבה, שתי התוכנות האלה שנמצאות בהתמזגות מסוימת בתוך האדם, אז היינו מבינים שהאדם הוא תוצאה מכל מיני התקשרויות של התוכנות שקיבל במשך החיים שלו, ואז היינו יודעים ברור איך הוא יתנהג.

אבל אנחנו לא יכולים עד כדי כך להיכנס לתוך האדם, וחוץ מזה מה זה נותן לנו? אף אחד לא רוצה בזה לעסוק. נגיד שקבלנו דבר כזה, ואנחנו יודעים בדיוק איך האדם מתנהג בכל מצב ומצב ויכולים להוציא מפה [עם ידע] על ההתנהגות שלו בכל המצבים ובכל הצורות, ואז מה?

ניצה: זאת אומרת, שעדיין אפשר לצפות מה תהיה ההתנהגות שלו?

לא. נגיד שפעם יהיה אפשר כך לגלות, את כול הפנימיות של האדם, ומה הלאה, מה זה נותן?

ניצה: זאת אומרת, מה יצא מזה, מה המטרה?

כן. האם הוא כשיר להיות חיל מיוחד, מנהל מיוחד, מישהו, משהו?

ניצה: כן, אני מניחה שזה השימוש שיעשו, לבדוק יכולות.

אבל לאיזה שימוש, כי אנחנו כאן נמצאים באלפי נתונים סביבתיים ופנימיים, שבסופו של דבר זה לא ייתן לנו שום דבר. אנחנו נדע את המערכת הא-לוהית, איך כול אדם ואדם נפעל וזהו. כי סך הכול המערכת העליונה הזאת של הבורא, היא קובעת את כל התנאים הסביבתיים ואת כל התנאים הפנימיים והאדם מה זה? תוצאה מההתחברות של שני הכוחות.

ניצה:  והאדם הוא בעצם מבצע.

אין שום בחירה חופשית לאף אחד. ולכן אין לנו שכר ועונש, ואין לנו שום אפשרות לבוא בתביעה לאף אחד.

אורן: אני רוצה להבין את מערכת ההפעלה של האדם, המנוע שלו. הבנתי שהטבע של האדם זה לרצות להיות תמיד במצב הכי טוב, הכי נוח, הכי הכי?

כן.

אורן: ומתוך הרצון הבסיסי הזה, הוא תמיד יעשה את כל החשבונות. לזה מצטרפים הנתונים המולדים שלו פלוס הנתונים הסביבתיים, ואז בסופו של דבר אני מקבל מין נוסחה שאני ממלא בה את כל המשתנים, מקבל פלט ואני יודע איך הבן אדם יתנהג, על מה הוא יחשוב, מה הוא ירצה וכן הלאה.

הבנתי את המערכת, את המנוע הבסיסי שקראת לו "טבע האדם", שהגדרת אותו כרצון לקבל הנאה ותענוג. הרצון הזה להתקיים בטוב, שאני מזהה גם בכל היצורים האחרים, גם חתול רוצה להתקיים הכי טוב, תן לו את המצב האופטימלי והוא "עף".

השאלה היא, האם מערכת ההפעלה הזאת שלנו ושל יצורים אחרים, זו פשוט מערכת הפעלה, מנוע שמוטבע ביצור?

כן.

אורן: זאת אומרת, כשאתה מדבר על כוח טוב וכוח רע, זה בכלל עוד לא מגדיר את המערכת עצמה כרע או טוב?

ודאי, זה כמו שאתה מסתכל על התינוק, על ילד קטן, אתה יודע מה קורה, אתה יודע מה יקרה. כי הוא פשוט והכול גלוי.

אורן: זה כמו מערכת הפעלה של מחשב?

כן. וככה זה עם כולנו. למה אנחנו שונים מדומם, צומח וחי?

אורן: כנראה שלא.

לא.

אורן: אז כשאתה מדבר על כוח טוב וכוח רע, אם זה לא על מערכת ההפעלה בעצמה, שזה השאיפה הבסיסית תמיד ליהנות ולהתקיים, אז על מה כן מדבר, הכוח הטוב והכוח הרע, למה הם מתייחסים, אם זה לא למנוע הזה?

רק לפתח את האדם וגם הדומם, הצומח, והחי לתפקידם העתידי, הנעלה.

אורן: ואז בהתפתחות העתידית הנעלית, יתחילו להיכנס המושגים של טוב ורע?

בחירה.

אורן: בחירה בין טוב לבין רע?

כן. ואז טוב ורע זה יהיה אחר לגמרי. לא מה שכלפי האדם "טוב לי, רע לי", לפי השכל שלו ולפי ההבחנות שלו שמישהו השתיל בו.

אורן: אז לפי מה?

 לפי חכמת האמת, לפי כל היקום, לפי כל העולמות, לפי כל היחס שלו עם הכוח העליון שברא אותו.

אורן: עכשיו הזכרת כוח עליון, לפני כן דברת על בורא שממנו יוצא גם כוח הטוב והוא גם זה שבורא את הרע. איך אדם ששומע אותך עכשיו צריך להתייחס למושגים האלה "כוח עליון", "בורא". על מה אתה מדבר?

הטבע. צריכים לחשוב על זה, להתרגל, לקרוא ולהבין, כדאי.