חיים חדשים - תוכנית 872 - הכוח המפתח את הטבע

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן ולהבין מה זה הכוח הזה שנמצא בכל החיים שלנו, בכל המציאות, בכל הטבע ומפתח את החיים שלנו קדימה.

יעל: במסגרת סדרת התוכניות שלנו על תיקון העולם ותיקון האדם אנחנו רוצים להתמקד היום באותו כוח שמפתח את הטבע. זאת שאלה שכל אחד שואל את עצמו מאז ומעולם, בוודאי גם מדענים אבל גם האדם הפשוט שואל את עצמו מה בעצם מפתח את כל מה שאנחנו רואים, את הטבע, את האנושות. בזה אנחנו בעצם נתמקד היום ואני רוצה לפתוח בשאלה מהו הכוח שגורם לטבע שלנו להתפתח?

אנחנו נמצאים בתוך כוח שנקרא ה"טבע", הטבע בעצמו הוא כבר כוח והכוח הזה כולל מחזיק בתוכו ברמות שונות כל מיני כוחות. אנחנו מבדילים אותו לפי רמות דומם, צומח, חי, מדבר. אנחנו מבדילים את הכוח הזה לכל מיני כוחות על ידי הגישה שלנו המדעית, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה וכן הלאה. אנחנו מגדירים אותו לפי ציר ההתפתחות שלנו שהוא משפיע עלינו בכל מיני צורות שונות, בקודם ונמשך. אנחנו מבדילים אותו בחיים שלנו לפי מה שאנחנו תופסים.

יש ודאי באותו הכוח שהוא כולו הטבע אזורים שלמים, כוחות שלו שאנחנו לא מרגישים ובכלל לא יודעים ולא מבינים עליהם שום דבר. כוח זה הטבע, זה כוח אחד. כמה שאנחנו יותר ויותר מתקדמים בתפיסת המציאות, כמה שאנחנו יותר ויותר חוקרים את הטבע, היינו אותו כוח אחד, אנחנו רואים שזה כוח אחד וזה תלוי בתפיסה שלנו. כשהתפיסה שלנו היא נעשית יותר ויותר אינטגראלית, גלובאלית, אנחנו מבינים שאין כאן פיזיקה לחוד וכימיה לחוד ביולוגיה וזואולוגיה, אלא הכול זה בעצם צורה אחת. זה רק כלפי התפיסה שלנו המוגבלת, כך אנחנו תופסים את המציאות אחת אינטגראלית בפרגמנטים כאלה, זה לחוד וזה לחוד, כי נוח לנו כך. אנחנו לא מסוגלים, אנחנו מוגבלים לראות את כל המציאות כצורה אחת, תמונה אחת, כוח אחד.

אבל לאט לאט עד כמה שאנחנו מתפתחים אנחנו רואים שהתמונה הזאת היא באמת תמונה אחידה וכוח אחד ואנחנו גם נמצאים באותו הכוח והוא מפתח אותנו ונותן לנו אפשרות להכיר אותו. בסופו של דבר מה שמעניין שהכוח הזה שהוא נקרא ה"טבע" הוא רוצה כביכול שאנחנו נכיר אותו, לכן אנחנו מתפתחים על ידו, אנחנו נמצאים בו ואנחנו כל פעם מגלים אותו יותר ויותר.

לכן אנחנו נמצאים בכוח הזה שנקרא ה"טבע", אנחנו לומדים וחוקרים אותו, אנחנו מבינים אותו יותר, מרגישים אותו יותר, אנחנו חלק בלתי נפרד, אינטגראלי עם אותו הכוח. רק ניתן לנו, לבני אדם בתפיסה שלנו כאילו לצפות מהצד גם על עצמינו וגם על הטבע, זו איזה מין תפיסה מיוחדת שנמצאת בנו שאנחנו כך יכולים כך לעשות.

כמו שאת מתעסקת בפסיכולוגיה, אז את יודעת שאני האדם ואני יכול לחקור את הטבע של עצמי, בשביל זה אני צריך לצאת כאילו מהאדם הזה שזה אני ולהתחיל לחקור את התפיסה שלי, את התכונות שלי, את היחס שלי למציאות, כול מה שאני בצורה כביכול אובייקטיבית, מהצד. אבל בעצם כשאני חוקרת, את זה אני כביכול נמצאת מהצד, אבל אני חוקרת את עצמי שאני אותו חלק מהטבע, זאת אומרת אני חוקרת את הטבע.

יעל: זה קצת מורכב.

ודאי, אבל בסופו של דבר זאת הגישה שלנו למציאות ולמחקר, אחרת, אם אנחנו לא מוציאים את עצמינו ממה שאנחנו אז לא נוכל לחקור. אנחנו צריכים להיות חוקר ומה שהוא חוקר, ואובייקט שהוא חוקר ולכן כך אנחנו מתייחסים לזה. לכן אם אנחנו מדברים על הכוח המפתח בטבע, אז אנחנו מדברים שהטבע בעצמו הוא כוח שבו אנחנו קיימים ואנחנו לומדים את הטבע. וכאן צריך לתת גם איזה יסוד. מי לומד? האדם. מאיפה הוא לומד? מתוך התכונות שלו שהטבע סידר בו והאם אדם הזה הוא מוגבל או לא? ודאי שהוא מוגבל, הוא מוגבל בזמן, תנועה ומקום, הוא מוגבל בתפיסה שלו, הוא לא יכול לפנות את המוח שלו ולתכנת אותו בצורה אחרת. כי אנחנו תוצאה מההתפתחות שלנו הארוכה באבולוציה ארוכה מאוד תחת כל מיני כוחות והשפעות של מיליארדי שנה שמשפיעים עלינו ולכן בסך הכול אנחנו תוצאה מהטבע.

וכאן השאלה האם אנחנו יכולים כתוצאה מהטבע, כחלק אינטגראלי מהטבע, לחקור את הטבע? אנחנו צריכים להתעלות מעליו כי אנחנו עכשיו רק מתחילים בגבול המדע להבין שהזמן הוא יחסי, המקום הוא יחסי, המסה זו לא מסה, זו יכולה להיות אנרגיה, אז אנרגיה זה משהו נעלם, אז המסה גם יכולה להיעלם.

כל מה שאנחנו רואים בכל היקום שלנו, אין סוף טונות של מסה, כל מיני גושים, זה סך הכול לא מסה אלא זאת אנרגיה, ואם זו אנרגיה זה משהו אוורירי, נעלם, זאת אומרת היקום שלנו הוא בעצם ריק ועכשיו מה בקשר לסיבה ומסובב? מה שנראה לנו כסיבה וכתוצאה יכול להיות הפוך, אלא אנחנו לא רואים שהסיבה שלנו יכולה להיות תוצאה מההיפך, ויכול להיות שמה שעכשיו צריך לקרות, הדבר הזה שצריך לקרות הוא מזמין לעצמו סיבה ולא שזה קורה בסיבה ומסובב בצורה ליניארית.

עוד כל מיני כאלה תופעות במיוחד זה בפיזיקה קוונטית שחלקיקים שנמצאים במרחקים ממש אינסופיים זה מזה הם קשורים זה לזה ואם חלקיק אחד עושה איזה סיבוב, מיליארדי קילומטרים ממנו החלקיק השני עושה אותו דבר ולא שהוא עושה ואחר כך הוא אלא שניהם קשורים יחד. זאת אומרת שאנחנו כבר רואים שאין סיבה ואין מסובב אלא זה הכול איזה מין מכלול אחד ובצורה כזאת אנחנו לא מסוגלים לתפוס בשכל שלנו כי הוא מאוד מוגבל.

יעל: איך כל מה שסיפרת לנו כרגע קשור לכוח שגורם לטבע להתפתח?

כי אנחנו חוקרים, אנחנו סך הכול מדברים על התוצאה מהמחקר שלנו, אז המחקר שלנו הוא מאוד מוגבל. ולכן כמה שאנחנו נחקור נדבר ונתפלפל אנחנו צריכים בכל זאת להשאיר איזו הנחה מאוד חשובה שזה הכול לפי הכלים המוגבלים שלנו.

יעל: בעצם אנחנו לא יודעים את הכול ולא הכול נגלה לנו לעין?

לא שלא יודעים את הכול, כמעט כלום לא יודעים כי גם התפיסה שלנו במתמטיקה, בפיזיקה, בכל הדברים האלה הם תפיסה של תוצאה מאיך שאנחנו בנויים ואם היינו בנויים בצורה אחרת הייתה לנו מתמטיקה, אפילו 2 פלוס 2, 1 פלוס 1 היו אחרים לגמרי, אלא זאת ההנחה שאנחנו אומרים ש 1 פלוס 1 הם 2.

יעל: זאת אומרת שאת הכול אנחנו רואים בעצם מתוך העיניים ומתוך המציאות מתוך הקופסא שלנו, ואם היינו משנים את הקופסה, אז היינו רואים מציאות אחרת וכל הטבע שמסביבנו היה נראה לנו בעצם כטבע אחר לגמרי.

לכן הכוח שמפתח הטבע, עליו אנחנו יכולים להגיד שהוא יכול להיות איזה מין אבסולוט שקיים מחוצה לנו והוא מייצב את הטבע ומייצב אותנו ומייצב אותנו בצורה כזאת שמאפשר לנו לחקור איזה חלק מהטבע בצורה מוגבלת בגבולות מיוחדים, מסוימים וכן הלאה.

יעל: מה זאת אומרת שהוא מייצב אותנו? איך הוא מייצב אותנו? אמרת שזה אבסולוט שקיים מחוצה לנו שמייצב את הטבע ואותנו.

איך הוא עושה את זה אנחנו לא יודעים, אלא אם אנחנו צריכים לחקור, אז אנחנו צריכים לעלות לדרגת הכוח הזה וכדי לעלות אליו אנחנו צריכים להצטייד בתכונות חדשות.

יעל: לפני שאנחנו עולים אליו אני רוצה להבין יותר ועומק מהו?

איך אני יכול להגיד מהו, אם אנחנו עוד לפני חקירה?

יעל: אם אני מסתכלת על המדע למה שמקובל היום להסתכל מבחינה מדעית, אז יהיו כמה כוחות שהם הכוחות היסודיים שבעצם מפעילים את הטבע. ורציתי לשאול מה ההבדל בין כוח משיכה, כוח גרעין, כוח אלקטרו מגנטי, כל מיני כוחות שאנחנו מזהים היום בטבע לבין אותו כוח שאתה מדבר עליו כרגע, אותו כוח אבסולוטי??

את כל הכוחות, אני גיליתי אותם לפי מידת ההתפתחות שלי, לפי השכל שלי והם קיימים רק ברמה שאני קיים וחוקר. אם הייתי מתפתח בצורה אחרת או ברמה אחרת, הייתי מגלה כוחות אחרים, הייתי מגלה עולם אחר.

יעל: ומה הקשר בין אותו כוח שאתה מדבר עליו לבין הכוחות שציינתי כרגע?

הסובייקטיביות בתפיסה שלנו.

יעל: הם חלק מאותו כוח? מה מערכת היחסים ביניהם? משפיעים אחד על השני?

הכול תלוי בי עד כמה שאני חוקר ומבין ובלעדי אין כלום, אני לא יכול להגיד שמשהו קיים.

יעל: ואם אני מסתכלת לא מבחינה סובייקטיבית אלא מבחינה אובייקטיבית?

אין דבר כזה, את לא מסוגלת לזה.

יעל: אני אולי לא מסוגלת כרגע כי קשה לי.

לא כרגע, אלא בכלל את לא מסוגלת בגלל שאת נבראת על ידי כוח וקיימת בתחום מסוים.

יעל: אז איך אני כן יכולה?

אם אני לא צופה במשהו, אז הדבר הזה הוא לא קיים, הוא צופה רק בתפיסה שלי ובצורה שאני תופס.

יעל: אז מה באמת קיים?

כלום, חוץ מהכוח הזה.

אורן: איזה זה?

שהוא היסוד של כל הטבע ואני תופס את הכוח הזה בכל מיני צורות, בכל מיני תכונות בהתאם לצורות ולתכונות שאני מייצב.

יעל: אז בעצם אני תופסת חלקים מאותו כוח כי יכולת התפיסה שלי היא מוגבלת.

אבל לכוח ההוא אין חלקים, זה את ככה מחלקת.

יעל: הכוח הוא כוח אחד ואני מחלקת אותו בהתאם לרמת ההתפתחות שלי כל פעם לחלקים כי התפיסה שלי היא מוגבלת וגם אותה תפיסה תשתנה בעתיד כשאני למשל אתפתח לרמת התפתחות יותר גבוהה.

נכון. יכול להיות.

יעל: או שתינוק תופס את אותו כוח אחרת ומבוגר תופס את אותו כוח למשל אחרת, זה תלוי גם באיך שאתה רואה את זה.

נגיד, כן.

יעל: אז אתה יכול לדייק איך נכון להגיד?

לא, אין לי כאן מה להוסיף, רק להוסיף שזה הכול תלוי באדם, שמה שאדם תופס זה הוא תופס בלבד וחוץ ממנו, אם אנחנו מדברים על משהו שקיים בצורה אובייקטיבית זה רק כוח אחד שהוא נקרא "הטבע".

יעל: איך הוא משפיע על החיים שלנו?

בכל, הוא מעצב את החיים שלנו, מה זאת אומרת? הוא מעצב לגמרי את החיים שלנו, אין בו שום דבר, אחרי שאנחנו מתפתחים ומגלים משהו, אז כל הגילויים הם בנו מאותו כוח אחד שקיים.

יעל: אז כל מה שאני רואה, מרגישה, חושבת, כל מה שנמצא בתוכי?

הכל, גם את עצמך ואת כל מה שמסביבך ברגש ובשכל ובהכול זו ההופעה של אותו הכוח. ומיהו התופס אותו? יש בך יכולת להיות נפרדת מהכוח ההוא ובכוח הנפרד הזה ממנו את מרגישה שאת קיימת וקיימת במציאות מסוימת שאת קוראת לזה "עולם".

יעל: אנחנו נחזור יותר מאוחר בתוכנית עוד פעם לקשר בין אותו כוח ואיך תופסים אותו, אני רוצה לפני כן קצת להכיר אותו, מה התכונות של אותו כוח? מה מאפיין אותו? איך הוא פועל?

השפעה.

יעל: מה זה אומר?

נתינה.

יעל: זו התכונה היחידה שיש לו ?

כן.

יעל: ואיך הוא פועל? מה אופן הפעולה שלו? מה שיטת הפעולה שלו? איך הוא נותן?

נותן, אמינציה, אין יותר מזה.

יעל: מה זה אותה נתינה? מה זה אומר נותן?

כמו ספק, הוא כל הזמן נותן, ונותן, כך אנחנו מרגישים אותו, מגלים אותו, אנחנו לא אותו מגלים, אנחנו מגלים את היחס שלו אלינו.

יעל: את הנתינה אנחנו מגלים.

כן, ובנתינה הזאת אנחנו מגלים את הנתינה הראשונה שהוא ברא בנו חוש לקבל, את ההשפעה שלו, לזהות אותו, שאני קיים מחוצה לו והוא קיים יחסית אלי.

יעל: האם יש לי את היכולת הזאת לעשות את ההפרדה הזאת?

כן, זה הוא ברא בי.

יעל: ביני לבינו?

כן.

יעל: אתה אומר שההפרדה הזאת היא זאת שמאפשרת לי בכלל להרגיש את עצמי ואת המציאות שנמצאת מסביבי?

כן.

יעל: מה המטרה של אותו כוח? מה המגמה שלו?

אני לא יודע, את שואלת בצורה לא נכונה כי את אומרת "מה המטרה שלו", יותר מדויק לשאול מה אנחנו מגלים שכביכול יכולים להגיד שזו מטרתו כלפינו.

יעל: מה?

אז בבריאה שלנו שהוא ברא בנו את היכולת להרגיש את עצמינו נפרדים ממנו הוא התכוון לתת לנו יכולת להשיג אותו כנותן, כטוב, כמקור שלנו.

יעל: בשביל מה הוא צריך את זה?

לא יודע.

יעל: בשביל מה אנחנו צריכים את זה?

יש לנו דחף לזה כי אנחנו תלויים בו.

יעל: אז יש איזו תלות בלתי נפרדת בעצם בינינו ואנחנו מרגישים את התלות הזאת באופן מודע?

כמה שאני מגלה את החיים שלי, אני מגלה את החיים שלי כאן בצורה שהיא נקראת "העולם הזה" בצורה מוגבלת, אני סובל מזה והחסרונות האלה, הבעיות האלה הן דוחפות אותי להכיר את הסיבה, והסיבה זה הוא, אותו כוח אחד.

יעל: יש אבל שתי רמות, אתה דיברת לפני כן שיש לנו איזו משיכה טבעית בעצם לחקור את המציאות.

כי אני תלוי בו, אז אני מתוך הטבע שלי להיטיב למצב שלי אני רוצה להכיר אותו בתקווה להיטיב לעצמי.

יעל: איך אפשר להרגיש אותו? איך אני יכולה לדעת באמת להרגיש את אותה נתינה? להרגיש אותו? מרגישים אותו בכלל?

כן, אנחנו יכולים לפתח את היחס אליו, בשביל זה יש לנו מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה, כל מיני מדעים ומחקר פנימי של האדם שישנם אנשים שהם חוקרים אותו יותר לעומק לפי החיסרון שמתגלה בהם. ואז אנחנו מגלים שהכוח הזה הוא בעצם כוח הטוב, הוא רוצה להביא אותנו לטוב אבל בשביל זה הוא צריך לפתח בנו חוש הכרת הרע כי אי אפשר להגיע לטוב בלי לדעת מה זה רע, ההיפך ממנו, שרק בהבדל הגדול בין בטוב לרע, בכל מיני הבחנות שבחושים שלנו אנחנו יכולים לגלות אותו בסך הכול כתוצאה מסך הכול התפיסה שלו, איך אנחנו תופסים אותו בחושים שלנו.

יעל: תאמר עוד פעם את מה שאמרת עכשיו.

אז סך הכול נתנו לנו חושים, התפתחו בנו חושים, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, סך הכול אלה חושים שאני רוצה להרגיש בהם תופעות טובות, כשאני מרגיש בהם תופעות רעות, אני מיד רוצה לסגור את עצמי, להתרחק מההרגשה הזאת. ואז אני מפעיל את השכל חוץ מהרגש, שהשכל יכול לייעץ לי איך אני מתרחק מהרגשה רעה וכך אני מפתח את עצמי ברגש ובשכל.

יעל: זה האופן שבו הבן אדם מתפתח, הוא בעצם מתרחק כל הזמן מהדבר שעושה לו רע או מתקרב לדבר שעושה לו טוב.

נכון, בצורה טבעית, אפילו תינוק בן יומו כך עושה.

יעל: איך הדבר הזה מפתח אותי?

במשך אלפי שנות התפתחות אנחנו לאט לאט מגלים בתוכנו מנגנון, בונים בתוכנו מנגנון חדש שהוא נותן לנו להבין ולהרגיש איך להתנהג מצורות הקיום הפרימיטיביות, הפשוטות, ועד לגלות את עצמינו שאנחנו חיים במאה 21 ובונים לעצמינו צורת הקיום הכי נוחה שרק אפשר.

יעל: אז אנחנו כל הזמן בעצם מתפתחים בכיוון הזה שאנחנו מחפשים איך יהיה לנו יותר נוח?

איך לנצל את הכוח הזה שאנחנו נמצאים בו, זו בעצם כל העבודה שלנו בחיים שלנו, זה מה שאנחנו רוצים.

אורן: מה בדיוק?

איך לנצל את הכוח הזה שנקרא "הטבע" שיהיה לנו טוב, "טוב" לפי ההבנה שלנו, ההשגה שלנו, מתוך זה אנחנו מפתחים את המדע, תרבות, חינוך, פסיכולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה, לא חשוב מה, אנחנו רוצים בסך הכול לדעת איך להרגיש טוב, לא יותר מזה כי החיסרון להרגשה טובה זה החיסרון העיקרי שלנו, חוץ מזה אין לנו שום דבר.

יעל: אנחנו עושים את זה במודעות לאותו כוח?

החיסרון הזה הוא נקרא במילים אחרות "הרצון ליהנות", או "רצון לקבל" אם אנחנו מדברים במונח פסיכולוגי זה "רצון ליהנות", אם אנחנו מדברים במושג הפיזיקה, אז אנחנו אומרים "רצון לקבל".

יעל: ובמונחים של קבלה איך הוא נקרא?

גם כן "רצון לקבל", קבלה ופיזיקה זה ממש אותו דבר רק רמת התפתחות שונה. נניח איינשטיין  הוא עדיין פיזיקאי אבל כבר הוא עולה לרמה פסיכולוגית לדרגה אחרת בתפיסת המציאות וחוכמת הקבלה היא עוד דרגה, זה סך הכול קרוב מאוד לנו.

יעל: זה דרגה מפותחת של הפיזיקה, של המדע?

של התפיסה.

יעל: של תפיסת הפיזיקה? תפיסה הפיזיקאלית בעצם?

כן, זו הפיזיקה של העתיד. זאת אומרת שאם בפיזיקה רגילה אנחנו לא מדברים על הצופה עצמו שמשנה את התכונות שלו, אלא שהצופה משתנה בהתאם למצב, לרמה, לזמן, תנועה, מקום, אבל לא הוא בעצמו משתנה, לא הפסיכולוגיה שלו משתנה, אז השילוב הנכון בין פיזיקה לפסיכולוגיה, שאנחנו מדברים לא על התפיסת המציאות, אלא מי שתופס את המציאות, מה אנחנו יכולים לשנות בתוך האדם אם אנחנו נתחיל לכייל אותו בצורה אחרת, אז אנחנו נתחיל להרגיש מציאות אחרת.

יעל: אז אתה אומר שזה השלב הבא של איינשטיין?

כן, שלא הזמן, תנועה ומקום משתנים מחוצה לצופה, אלא הצופה בעצמו הוא גם ניתן לשינוי, היסודות שלו, הכיול שלו הפנימי ואז אנחנו אומרים שאין כאן משהו שהוא קבוע אלא הכול יחסי.

יעל: מי זה "אנחנו"?

"אנחנו" החוקרים, שאין במציאות שלנו שום דבר קבוע, אלא הכול יחסי, אנחנו מדברים על האדם שהוא משתנה בכל מיני תכונות שאנחנו בוחרים אולי בצורה סלקטיבית ובהתאם לזה המציאות משתנה. ואחר כך אנחנו אומרים עוד יותר גבוה, אם אנחנו עולים לדרגת חוכמת הקבלה, אז אנחנו אומרים שאין למציאות בכלל שום צורה ושום תמונה, אלא הכול תלוי בתפיסת הצופה.

אורן: אני רוצה לעשות סיכום, דיברנו היום בתכנית על הכוח המפתח שפועל בטבע, מה לימדת אותנו עליו?

שהוא קבוע וקיים ובו אנחנו קיימים בכל מיני תכונות משתנות ואנחנו צריכים לחקור מה קבוע ומה משתנה בנו ובמציאות שסביבנו שאנחנו צופים ולהבדיל בין שניהם, אז הכוח הקבוע זה "הטבע" או "כוח עליון" או "בורא", תלוי איך קוראים לזה, והכוח המשתנה זה האדם הצופה. וכל המציאות שהאדם הצופה הזה צופה זו המציאות כתוצאה מהתכונות שלו הפנימיות, נשנה את האדם, נשנה את העולם שהוא מרגיש.