חיים חדשים - תוכנית 88 - כוח המחשבה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו ל"חיים חדשים" סדרת השיחות עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן, ושלום ניצה מזוז.

שלום לכולם.

 אורן: ובכן אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו, אנחנו מדברים בתקופה האחרונה על בריאות. מנסים להבין איך אפשר להיות יותר בריאים בכל הרמות, בגוף, ברוח שלנו, להיות אנשים יותר שמחים ושלווים. והרב לייטמן מלמד אותנו בכל פעם עוד תובנה, עוד רעיון. לאט לאט האסימונים נופלים ויוצרים לנו ביחד תמונה של חיים חדשים שאנחנו רוצים להיכנס אליהם ביחד, אתם מוזמנים להצטרף אלינו.

והנושא שהיום נדבר עליו הוא כוח המחשבה. בתוך העולם הזה של בריאות וחולי וריפוי, לכוח המחשבה יש מקום דומיננטי. אני רוצה רק להזכיר לכם הצופים, אנחנו רוצים כאן בשיחה בשעה הקרובה לדמות סיטואציה שבה אנחנו, אני וניצה נייצג קבוצה של עשרה אנשים, גברים ונשים שהם טיפוסים לגמרי מייצגים של הציבור הרחב. יש לנו כל מיני תופעות שניצה תיכף תזכיר לנו במה המדובר, ואנחנו מתלבשים אל תוך המצב הזה, אנחנו עוברים עם הרב לייטמן סדרה של הדרכות, והנושא שלנו היום הוא כוח המחשבה. ניצה, בואי תכניסי אותנו לתוך התמונה.

 ניצה: אז נתחיל בזה שנציג את כל המשתתפים שיחד איתנו כאן נמצאים באולפן. אז יש איתנו אישה בת 32 אימא לתאומים, היא סובלת מדופק מואץ, נדודי שינה, סחרחורת ועייפות. גבר בן 45 שמשקלו 120 קילו. יש לנו גבר בן 35 מהנדס הייטק סובל מכאבים חוזרים בכל מיני מקומות בגוף. אישה בת 48 סובלת מכאבי בטן חזקים. שתי חברות שיש להן סימפטומים של אובדן תיאבון וחוסר אנרגיה. ועוד שני גברים צעירים שמתלוננים על כאבים מפוזרים, חוסר פוקוס, שעמום, ובעיקר מה שמטריד אותם אובדן החשק המיני.

אז הנושא שלנו היום נבחר על ידי כל הקבוצה, ככה החלטנו. חשבנו על מה היינו הכי רוצים לשמוע ממך. ואנחנו מודעים לזה שבשנים האחרונות יש איזו תפיסה כזאת, שהמחשבה יש לה איזו יכולת להשפיע על הריפוי של הגוף הפיזי. וגם שמענו אותך בתוכניות הקודמות שאתה מזכיר את זה שהרמה המחשבתית היא בעצם הרמה העליונה והיא משפיעה על הרמות שנמצאות מתחתיה. זה לא לגמרי היה לנו ברור ומאוד היינו רוצים ללמוד ממך ולפתוח את הנושא הזה קצת יותר. מה זו מחשבה, איך היא פועלת עלינו?

אנחנו רואים על עצמנו שאנחנו מתפתחים במשך השנים, מאות שנים, אלפי שנים, וההתפתחות שלנו היא התפתחות אבולוציונית שכל פעם אנחנו מתפתחים, ובעיקר אנחנו מתפתחים בכוח המחשבה שלנו, שזו הדרגה הגובה ביותר שיש באדם, זה מה שבעיקר מבדיל בין אדם לדומם, צומח וחי. וכשאנחנו רואים איך שאנחנו מתפתחים אפשר להגיד כך, שכוח ההתפתחות המחשבתית חייב להיות בהתאם לכוח התפתחות הפיזית. אם המחשבה היא יותר מההתפתחות הפיזית, אז אנחנו אומרים שיש כאן איזו מחלה בתוך הגוף. אז הילד לא מפותח פיזית, וחס ושלום יש לו איזה בעיה. אם ההיפך, מפותח פיזית, אין לו כוח מחשבה מספיק, אז הוא אפילו יכול להיות מסוכן. כי יש לו יכולת, ילד גדול, ענק, שני מטר והכל, אבל שֵׂכל יש לו כמו בין שנתיים, זה מאוד מסוכן.

אז אנחנו רואים שסך הכל אנחנו תמיד בודקים לפי הגיל, לפי ההתפתחות הפיזיולוגית וההתפתחות המחשבתית, המוחית. והם חייבים להיות כל הזמן בתיאום זה עם זה. שלא יהיה יותר כוח המחשבה מהיכולת הפיזית, והיכולת הפיזית לא יותר מכוח המחשבה. אז האדם נמצא בהרמוניה, ומה שהוא רוצה, הוא יכול לבצע, והוא מבין מה שלא כדאי לו לבצע, ומה הוא לא יכול לבצע. וההיפך.

וכוח המחשבה הוא לא סתם כוח, זה הבנת מה אני רוצה, מה אפשר להשיג, ומה אי אפשר להשיג, ומה לא כדאי להשיג מתוך מה שאני רוצה. זאת אומרת, סך הכל המחשבה היא כמו משרת לרצונות שלי. היסוד שלי הוא רצונות, "רוצה אני", עכשיו באה מחשבה וממיינת את הרצונות ובודקת אותם ואומרת "את הרצונות אלה כדאי לך למיין, כדאי לך לשים אותם לחוד, כדאי לך לממש בהדרגה, את אילו אתה יכול לממש עכשיו, את אלו אחר כך, את אלו לעתיד הרחוק. אבל אלו ממש כדאי". זה כוח המחשבה עושה לי, כוח "מה", זאת אומרת, מה יש בזה.

יש רצונות כאלה שהמחשבה אומרת "זה מאוד מסוכן לא כדאי, תקבל מכות, תקבל בושה", ואולי זה ממש מסוכן מאוד עד חולי או עד מוות, מי יודע? יש לנו כל מיני רצונות. ועוד ועוד, רצונות קלים, קשים, לטווח ארוך, לטווח קצר, שרק בי הם נסגרים, או אני תלוי בסביבה, בדומם צומח וחי, או כלפי בני אדם ועוד. זאת אומרת, המחשבה היא בעצמה לא פועלת. היא יושבת על הרצונות ומכוונת אותם איך לממש אותם, ובאיזו צורה, ואם כדאי בכלל. לכן אנחנו לא יכולים להסתכל על המחשבה כמו על מה שנמצא בפני עצמו, לא. כוח המחשבה זה כוח שבא כדי לעזור לנו לנהל נכון את הרצונות שלנו, והרצונות שלנו זה האני.

בכוח המחשבה יש לי גם יכולת להתמיד במחשבה הזאת ועל ידי זה לגדל את הרצון, לעשות אותו יותר גדול, יותר חשוב, יותר בולט, יותר לוחץ עלי. אם אני חושב על איזה רצון כל הזמן ויכול על ידי כוח המחשבה להמית את הרצון כדי שאני לא כל כך ארצה, ואני אשכנע את עצמי שלא כדאי וכולי, למרות שהמחשבה היא תולדה מהרצון, אז על ידי זה שאני מנהל אותה, אני יכול לנהל את הרצון.

המערכת הזאת היא מערכת מאוד מורכבת, וללמד את האדם איך להשתמש נכון ברצון ובמחשבה, זה בעצם לבנות אותו. כי חוץ מזה כל היתר הם תוצאה ישירה מהפעולות של המנגנון הזה.

ומכאן אנחנו רואים תוצאות ממש מרחיקות לכת. נניח, רצון להפסיק לעשן. שאני מאוד רוצה, אבל על ידי כוח המחשבה אני יכול לשכנע את עצמי שהדברים האלה הם מאוד לא רצויים, לא בריאים ועוד ועוד. אז אני מביא לעצמי בכוונה כל מיני דוגמאות, אני שומע כל מיני סיפורים, ואז אני מביא לרצון שלי הוכחות כאלו שהוא מתחיל לפחד, ואז אני בעצם מנטרל אותו.

אז כך אני יכול בעצם לנהל את עצמי בכל החיים שלי, בכל דבר שיהיה. אנחנו יודעים שאנשים יכולים לשכנע את עצמם למות ולחיות. ואם אנחנו מדברים כבר על בריאות וודאי שאני יכול לעורר בתוכי כוחות שיתנו לי חיּות, שיתנו כוח התמדה, שאני פתאום ארגיש את עצמי גיבור בצורה, שיהיו לי ממש כוחות על. וההיפך, אפילו אדם בריא יכולים לבוא ולשכנע אותו, להכניס לו כאלה מחשבות שהוא יראה את עצמו כהולך למות, וימות, ממש כך. זאת אומרת, כוח ההתמדה במחשבה מסוגל להחיות ולהמית את כולם.

איך אנחנו יכולים לפעול אם כך בזה כלפי מצבי הבריאות, מצבי הרוח שלנו, זאת אומרת, הבריאות הנפשית והבריאות הגופנית? כלפי סיבות לבריאות נפשית וגופנית, וזה יכול להיות ביחסים במשפחה, בעבודה, אני עם עצמי, כנגד כל דבר? זה הכל על ידי התמדה במחשבה. ואם אני עושה תרגילים מיוחדים, ולשם כך אנחנו בדרך כלל ממליצים לעשות סדנאות, כי זה הדבר המשכנע ביותר את האדם, כי הוא יושב כמו בקבוצה הזאת של עשרה אנשים שיושבים כאן, אז כשהם מדברים לפי הוראות המנחה, הם יכולים לשכנע את עצמם בכל דבר שיהיה וכך להגיע לשכנוע עצמי.

יש תופעות מאוד מיוחדות, בזה שאנחנו רואים עד כמה שהאדם משפיע על עצמו, וכאן אנחנו כבר מגיעים למצב של השאלה איך משפיעה עליו הסביבה. כי אנחנו כולנו קשורים יחד ונמצאים כאלמנטים הרגישים שבטבע תחת השכנוע, השפעת הסביבה, וכאן יש מה שנקרא "עין טובה" ו"עין רעה". ואפילו אם אנחנו חושבים על מישהו, לא מדברים עימו, כמו בסדנאות, אלא רק חושבים על מישהו משהו רע, יש כוח במחשבה שלנו להשפיע על הזולת.

יש אנשים שמצליחים בזה מאוד. יש בזה תרגילים מיוחדים, טכניקות מיוחדות שמלמדים אפילו אנשים מסוימים במערכות ביטחון שמתעסקים בזה וכן הלאה. יש בזה ממש מלחמה סמויה, והרבה דברים שבדרך כלל לא מדברים עליהם, אבל זה נמצא.

אפשר להגיד רק במילים אחדות, שכוח המחשבה הוא אותו כוח השליטה שיש לאדם על עצמו, אדם על אדם, אדם על הטבע. ודרך המחשבה אנחנו יכולים להגיע לשליטה בקשר שלנו עם הכוחות הכלליים, כוחות הטבע העליונים שמשפעים עלינו ומעמידים אותנו בין חיים למוות, בכל האפשרויות והמצבים האפשריים.

זאת מערכת כל כך גדולה, מפני שהמחשבה נמצאת ליד כל רצון ורצון. כמו שדיברנו על ילד, שכשהוא גדל אז חייבים להיות מאוזנים בו ההתפתחות הפיזית וההתפתחות מחשבתית, כך גם בתוך האדם, בתוכי אם אני צריך להיות מאוזן, צריכה להיות ליד כל רצון, המחשבה, והם צריכים להיות מאוזנים רצון ומחשבה כך, שבהרמוניה ביניהם אני ארגיש את עצמי תמיד נוח וטוב. ואם לא, אז אני אוכל מהר לאזן את עצמי.

זה נקרא ממש "בריאות הנפשית". מה שאני רוצה, אני יכול לבצע. מה שאני חושב, אני יכול לרצות. לא לרצות יותר ממה שאני מסוגל וכדאי, ולא פחות, בשביל מה להגביל את עצמי אם אני מסוגל. וככה זה. אם אדם יכול כך לזרום בתוך שכבת הזרימה הזאת באמצע, בין אי אפשר, לבין לא כדאי, אלה באמת החיים הנוחים, הטובים, בהרמוניה עם עצמו ועם האחרים.

 ניצה: עכשיו אתה חיברת בין מחשבה לבין הרצון, וכשאני חושבת על עצמי, אז אני שמה לב שהרבה פעמים, קורה לי שהרצון שלי כנראה מאוד מבולבל, המחשבות מבולבלות.

הרצון שולט על המחשבה.

 ניצה: הכל מבולבל בראש, חוסר פוקוס, חוסר מיקוד וקשה לי להתרכז, נראה לי שיש לי מחשבה אחת, ופתאום שתי שניות אחרי כן מחשבה אחרת. קשה לי לקחת החלטות לפעמים, זה מאוד מקשה. למה, מאיפה הבלבול הזה בעצם?

זה קורה בדרך כלל באדם, כי המערכות האלה לא מאוזנות בו. הוא לא יודע איך לעשות את זה מהטבע, זה כל העניין, צריכים לתת החינוך. אנחנו התפתחנו בזה בצורה הטבעית, לא הייתה לנו כל כך בעיה בזה, מפני שעד לפני כמה עשרות שנים האחרונות, אנחנו לא הרגשנו שיש לנו בעיה. היינו בעולם של מחשבות ורצונות, הסתדרנו בינינו בצורה פשוטה יחסית.

כשאנחנו מתחילים להתקרב לקשר האינטגראלי בינינו, אז זו הבעיה. כי אנחנו תופסים אחד מהשני המון מחשבות, המון רצונות. נמצאים בערבוביה וכל אחד מרגיש את כל העולם, וכל העולם משפיע עלי, ואני משפיע על כל העולם. ואז אני לא מסוגל לנווט את עצמי, לכוון את עצמי, לאזן את עצמי, עם כוח המחשבה הקטן שלי. והוא לא שלי, אני מקבל הרי את הקרנת המחשבות, הכוחות, והרצונות, מהסביבה. ואני נמצא בסביבה שכל הזמן לוחצת עלי במחשבה, וברצון משלה. ושם זה כמו תדרים, גלי רדיו, וכאלה, זה כל הזמן מרצד במוחי ואני לא יודע מה לעשות.

ולכן כאן האדם נכנס לסחרור, לבעיה מאוד גדולה. ולכן יש נטייה לסמים, לכל מיני מצבים כאלה שאני רוצה להתנתק, ולהתרחק מכל העולם ולא יודע איך להסתדר איתו. ולכן מאין ברירה אני נכנס לכל מיני הרגלי התנהגות, שלא אכפת לי, או שאני מתנהג בצורה מסוימת, ולא בצורה רגילה. אנחנו רואים במיוחד בנוער, ובסוגי אנשים שונים, זו מין בריחה לאיזו נישה, כשאני לא יכול להיות מקושר נכון, יפה, בהרמוניה עם כל העולם. לא מסוגל לקבל את כל ההשפעות האלה, ולאזן אותן בי, ולהרגיש איתן בנוח, בטוב, בהרמוניה. ההשפעות האלה הן פשוט משגעות אותי, אני לא מסוגל לעשות כלום. אז אני לא עושה כלום. אז אני מכניס איזו סדרת הטלוויזיה מסתכל על השטות הזאת, עם הבירה, הכדורגל, ומספיק  לי.

 זאת אומרת, חוסר היכולת שלי לשלוט בהשפעת הסביבה הרחבה הזאת עלי, מביאה אותי דווקא לסגירות, לזה שאני נעשה אדם יותר פרימיטיבי ופשוט. ואני מגביל את עצמי מלהתפתח, ואני לא יכול ליהנות מכלום בחיים. אני אפילו לא רוצה להתחתן, להביא ילדים. אני מחפש איזו פינה וזהו. זה שלי, יותר מזה לא רוצה.

כך יש לי דרך האינטרנט, כמה חברים שאיתם אני אפילו לא יוצא לבלות, אפילו עד כדי כך. ואם כן אצא, אז אני לא אצא איתם. אני רואה את הריקודים של היום, הוא והיא רוקדים, שני מטר אחד מהשני. לא מתחבקים, לא מדברים בזמן הריקוד, אלא כל אחד נמצא שני מטר מהשני. זה נקרא ש"אנחנו באנו לרקוד יחד", זה מעניין.

אבל על מה זה אומר? שאדם לא רוצה לצאת מעצמו. כך הוא מרגיש יותר ביטחון, בלי לגעת, בלי כלום. ולא רוצה, קשה לו לעמוד כל הזמן בבעיה הזאת, למיין את הרצונות, את המחשבות, וההשפעות החיצוניות, הוא לא מסוגל. לכן כל התרבות היום היא תרבות של רחוב, של חצר, של הריקודים האלו, של הבדיחות האלו, של סלוגנים למיניהם. ויש גם את כל העניין שהממשלות צריכות ללכת אחרי הציבור, כי אחרת לא יתמכו בהן בבחירות. אז זה הופך להיות לנחלת הכלל, וכל כלי התקשורת מפיצים אותה התרבות וכולי.

הייתי אומר שזו המחלה הכללית של דורנו. אין כאן מה לדבר על אדם אחד, אם אנחנו קשורים יחד, אלא זו מחלה כללית שיש בנו, בכולנו יחד, שבה כולנו נמצאים באיזו אווירה חולנית מאוד, ואי אפשר כאן לתקן מישהו במחשבות, לסדר אותו, ללמד אותו, וכל הזמן לחשוב איך לאזן אותו. אלא אנחנו חייבים לדאוג לאיזון הכללי של הסביבה בהשפעת הסביבה המודרנית על האדם.

אין פתרון. בקיצור, לאדם אחד שיגיע לטיפול, אנחנו ניתן איזו עצה, או אפילו דרך כמה פגישות נעמיד אותו על הרגליים, ונגיד לו "תתנהג כך". זה יעזור במקצת, אבל זה יעזור לו קצת יותר להיות מוגן נגד השפעת הסביבה, השלילית בדרך כלל, ואז הוא פחות ירגיש. זאת אומרת, מי הוא בעצם הבריא ביותר, מי שיוכל להוריד את עצמו לדרגת הבהמה. אז אני יושב, מסתכל בטלוויזיה, עונה לטלפונים, רואה את המחשב, בוכה, שמח, נמצא בכל מיני מצבים. החתול שלי יושב לידי, שוכב, ישן, לא אכפת לו כלום. הוא קצת מזיז את האוזן, אם יש איזה רעש גדול פתאום. הוא לא מבדיל בין מוסיקה לצעקות. זה הכל. אם אני רוצה להיות בריא, אני צריך להיות כמוהו, אם אני לא מתקן את השפעת הסביבה עלי.

 ניצה: אז אתה אומר שבעצם המחשבות והרצונות המבולבלים שלי, שאני לפעמים לא יודעת מה אני רוצה בכלל, לא יודעת מעצמי, ולא יודעת מה אני רוצה ממישהו אחר, זה לא ממני?

בטח שלא. באף אחד אין שום דבר ממנו, באף אחד. מה זה ממני? אני רק רוצה לדעת, מה זה ממני? אם הרצון הוא לא שלי, כי נולדתי עם כל מיני רצונות, נטיות, ותכונות. וגם קבלתי על זה אחר כך ערכים מזה מהסביבה, ולמדתי מהם את זה להעריך ואת זה לא, וכן הלאה, אז מה זה "ממני", זה הכל בא מבחוץ ועכשיו אני נמצא תחת השפעת הסביבה. כשאני יומיום שומע אלף פעם ביום חדשות, ובלי סוף פרסומות, ומה טוב ומה רע מכל מיני צדדים, אז מה זאת אומרת? ודאי שזה לא אני. מי אני? אני סך הכל המכונה, שנמצאת, מסכנה, תחת השפעה רעה של המערכת שמסביבה, והיא חלק מהמערכת, וככה אני רק סובל. אני האלמנט הסובל במערכת הגדולה.

 ניצה: איך אני קולטת פתאום מחשבה של מישהו אחר. אתה אומר שזה משפיע עלי. איך זה קורה לי?

יש לנו את זה, יש על זה גם מחקרים שמה שחושבים במקום אחד, פתאום עובר למקום השני. היו אצלנו אנשים ממערכת אחד העיתונים הגדולים בישראל והם אומרים, וזה מעניין, אנחנו עורכים הלילה את הדף הראשי בעיתון, ובונים אותו עם כותרות, עם כל מיני דברים. למחרת בבוקר אנחנו רואים שבמערכת השנייה עשו בלילה אותו דבר כמונו, והם נמצאים בחצי השני של העיר, איך יכול להיות? הם אומרים, אנחנו כבר רגילים לזה, אלה המחשבות. לא יכול להיות שהם יחשבו אחרת מאיתנו. כי אם אנחנו נמצאים ברמת ההבנה, ברמת החיים, ברמת קבלת כל הנתונים, אז ודאי שזה כך.

 ניצה: אבל בכל זאת, יש כאן עשרה אנשים שכולם סובלים מזה כמונו, אולי קצת יותר ממה שאחרים סובלים. ויש אנשים שכאילו נראה שהם סובלים פחות מהמחשבות האלה.

נכון, זה מפני שהשפעת הסביבה היא השונה, וחוץ מזה כל אחד לפי טבעו. יש מי שהוא יותר רגיש, ויש שפחות רגיש. עם כל מיני תופעות שעבר בחיים, ודאי. אבל כך זה בסך הכל.

 ניצה: קודם משהו תפס לי את האוזן מאוד חזק כי אמרת שאם אנחנו לומדים איך לנהל נכון את הרצון והמחשבה, זה אומר לבנות את עצמנו, אז איך אנחנו יכולים ללמוד פה לנהל נכון את הרצון והמחשבה, בתוך הסדנה הזאת. איך לעשות את זה?

בתוך הסדנה אתם תוכלו לעשות את זה רק בתנאי, שאתם תארגנו את הסדנה הזאת כתיבת נוח. כמשהו שלא תלוי בעולם. שיהיה בסדנה הזאת, במעגל הזה, בקבוצה הזאת, כוח יותר גדול מכוח ההשפעה של העולם.

 ניצה: איך זה אפשרי?

זה אפשרי. נניח, אני הייתי אצל המורה שלי, שלמדתי אצלו כל מיני חוכמות, וזה היה לי כל כך מעניין, שאני זוכר ששנים לא שמעתי חדשות, לא ידעתי מה קורה בעולם, לא הסתכלתי על שום דבר מסביב. אני הייתי כאילו מנותק, הייתי חי בבועה. הייתה לי קצת עבודה, באתי לעבודה, כדי לגמור אותה כמה שיותר מהר. ואחר כך, לבוא אליו מהר, לשמוע, ללמוד, למיין את החומר שאני לומד, וכן הלאה.

זה היה במשך שנים, ולא קבלתי שום השפעה מבחוץ. פתאום אני שמעתי מאשתי, איזה תופעות שקרו בחוץ, ופתאום הבנתי שאני לגמרי לא שייך לזה. וכך זה היה הרבה פעמים בחיים. זאת אומרת, בניתי סביבה מאדם אחד, שהשפיע אלי עד כדי כך, שתפס לי את כל האופק. וכך הייתי רק תחת השפעתו. ואז ספגתי, ולמדתי ממנו, כל מה שהיה אפשר רק לקבל באותם התנאים.

וכך גם אותה הסביבה שאתם בונים כאן, בעשרה אנשים, במפגשים האלו. הם צריכים לדבר ביניהם, הם צריכים להשתדל להשפיע אחד על השני, ודאי תחת המנחה, בגישה יפה, מיוחדת, כך שכל אחד יקבל השפעה מהסביבה. בהשפעה חיובית כזאת, שהיא תאזן אותו, תרגיע אותו, תיתן לו כוח בלימה כך שהוא קודם כל לא יקבל מבחוץ השפעות יותר גדולות מההשפעות מהחברה הקטנה הזאת, ממנה, מבפנים. ואז הוא יוכל כל הזמן, להגדיל את הכוח הפנימי של הקבוצה בהשפעתה אליו, כך שיוכל לנהל את עצמו, וכל הזמן להחזיק את עצמו בצורה שהוא רוצה.

 אורן: אני מאוד מתחבר לעניין הזה, ללמוד לנהל את עצמי. ואמרת קודם משפט שמאוד מאוד הזדהיתי איתו. אמרת שהאדם צריך למצוא את נקודת האיזון בין אי אפשר ללא כדאי.

זה נקרא לממש עד המקסימום את עצמי, בצורה הנכונה.

 אורן: זה דבר שאני מאוד רוצה ללמוד כאן במפגשים האלה שלנו. כי אני יכול לומר על עצמי, ואני בטוח שגם ניצה, והחברים והחברות האחרים כאן בסדנה, מרגישים את זה, שבקצב החיים המודרני, יש כל הזמן מרוץ כזה, שלפעמים אני מרגיש, שאל תוך שגרת חיי נכנסים כל מיני דברים שמבלבלים אותי. כל מיני דברים שממילא אני לא יכול להשיג. ואם הייתי מראש, באיזו בקרה עצמית, לא מתרגש מזה יותר מדי, לא מתאכזב מזה, בהילוך החיים שלי הנורמאלי, והטבעי, והטוב, והמאוזן לי, והנוח, והבריא לי, ולא שכל הזמן אני מופצץ, וכאילו שהדברים באים לי מהצדדים, אם הייתה לי מערכת כמו באוטו, מין בקרת שיוט שבה אתה מגדיר את המהירות והוא נוסע בנחת, ואם הייתה לי יכולת בקרה כזו והייתי מראש מנטרל רעשי הצד האלה, אז הייתי מוצא את התשובה. אמרת למצוא את הרמה של הזרימה הזאת באמצע בין אי אפשר ללא כדאי. ומצד שני, אני גם לא רוצה להיכנס לאיזו אפאטיות או לניתוק מהחיים ולוותר על כל דבר ולהיות גולם או "למך" כזה קטן. אני אבא לארבעה ילדים, צריך לפרנס, יש לי שאיפות להתקדם, להצליח בקריירה שאני עושה וכן הלאה.

וזה נראה לי החוסר באלאנס הזה, החוסר איזון, בין אי אפשר, ללא כדאי. בקיצור, אני מאוד מתחבר למקום הזה, והייתי שמח אם נוכל לעשות כאן ביחד דברים שיחדדו את הרגישות שלנו למצוא את הרמה הזאת. שנעשה אילו תרגולים שיעזרו לנו לזהות. אני מניח שלכל אחד זה קורה באופן אישי, כל אדם הוא שונה, לך יהיה את שלך, ולניצה את שלה וכן הלאה, אבל בטח יש איזו מתודה שנוכל להיעזר בה. הייתי שמח לעשות כאלה תרגולים, אם אפשר, זה מאוד מוצא חן בעיני.

אז קודם כל אני צריך לקבוע לעצמי מה היא המטרה שלי, אני צריך קודם כל לדעת, מכל מבחר המטרות שיש לי בחיים, מה אני בוחר כמטרה שהיא יכולה להתקיים, שאני יכול להשיג אותה, ואני אהיה מרוצה להשיג אותה ואני מסוגל, ואז אני אצטרך ללכת אליה ולהשקיע את עצמי.

כמו סטודנט שרוצה לגמור את האוניברסיטה, כמו אדם שרוצה לבנות בית או לעשות משהו בחיים, איזו קריירה שהוא קובע לעצמו מפעם לפעם. אם אתה מדבר על התפתחות או לא התפתחות, שאני קבעתי לעצמי, אלה החיים שלי, זאת המשפחה, וזה הבית וזו העבודה וזה ההובי שלי, וכולי. אז כל אחד צריך לקבוע.

אבל בכך שאני קובע, אני צריך לראות את העיקר, שאני אהיה מרוצה ממה שאני קובע, ושביכולתי כל הזמן להיות בצורה כזאת שאני אתקדם למטרה, כמו שאתה אומר, לא להיות גולם, לא להיות ממש מת, כך שאם אני קבעתי לעצמי, אז יותר אני לא זז. למרות שיש המון אנשים שרוצים להתקיים כך, שלא רוצים שום דבר שיזוז בחיים שלהם, שיהיה היום כאתמול, זה ה-99%.

אבל אם אני בוחר שאני צריך לעלות כל פעם, לא חשוב למה, להיות פושע יותר טוב או להיות מדען יותר טוב או אדם יותר טוב, אז אני צריך לראות שבשאיפות שאני קובע איזו דרגה שאני מסוגל לקיים אותה ולא להיות באכזבה, אלא להיות מרוצה מעצמי מההתקדמות היום יומית שלי. ואז בהתאם לזה אני בונה את הסביבה שהיא תומכת בי ומכבדת ומחזיקה אותי כך, ואז אני נמצא ברוגע ובהתקדמות ובמצב טוב. ותמיד הסביבה מחזיקה אותי לא לקפוץ למעלה ולא לרדת למטה, אלא להיות באיזון, ונותנת לי את הרגשת הכבוד וכולי, וכך אני מרגיש את עצמי טוב. אבל שוב, אנחנו מדברים כאן על התפתחות מאוד פשוטה, ארצית שבתוך האדם.

זאת אומרת, מה אנחנו רואים כאן, שאם אנחנו נבנה כזאת סביבה לאנשים הרגילים האלו, אז אנחנו בזה יכולים לאזן את היחס שלהם לחיים והם יהיו מרוצים והכל יהיה בסדר, למרות שלא הכל יהיה כל כך בסדר, הם יאזנו את עצמם כדי להגיד שזה כן בסדר. אנחנו יודעים שאנשים יכולים לחיות בכל מיני מצבים, אתה יודע איפה חיים אנשים הכי שמחים ומאושרים?

אורן: איפה?

בניגריה, באפריקה. למה, מה יש להם שם? הם מתקיימים משני דולר ביום, הם תמיד חצי רעבים. אלא יש להם הרגשה שמה שיש להם זה מה שיש, וזאת לא החברה שכל הזמן לוחצת עליהם, "איפה יש יותר, ולמה, אין לך", אז החברה היא כזאת שהיא מספקת להם הרגשה טובה, הרגשת שמחה.

באמת, אני מדבר על מחקרים, אנשים שאומרים לפי ההרגשה שלהם, שאין להם כלום חוץ מסמרטוט על הגוף, אין להם שום דבר, הם לא יודעים אם יהיה להם בערב משהו לאכול או לא, זה לא חשוב, יש להם הרגשה טובה בחיים. הם לא הולכים להרוג את עצמם, וסמים הם לא צריכים, הם חיים יפה וטוב.

זאת אומרת, רמת החיים, ההשתוקקויות לכל מיני דברים גדולים, מטרות גבוהות, זה לא נותן רוגע בחיים. אתה אומר, "אנחנו רגילים לגמרי", רגילים לגמרי, זה אומר שהעיקר זה לתת להם סביבה יציבה שתביא אותם למחשבה יציבה. וצריך לקבל בחשבון שאנחנו כל הזמן משתנים מבפנים.

אורן: לפעמים האיזון הזה מופר ברמות כאלה שהוא בא לידי ביטוי בחולי, בכל מיני מחלות, כל מיני מיחושים, כל מיני כאבים, נניח, כאבי גב, כאבי ראש, כאבי בטן, לפעמים זה בא לידי ביטוי ממש במחלות גדולות וכן הלאה. איך אנחנו יכולים ללמוד במפגש שלנו היום, כי זה הנושא שבאמת בחרנו לנו, להשתמש בכוח המחשבה? אפילו אולי על ידי אינטראקציות בינינו כאן בקבוצה, או מה שלא תלמד אותנו, להשפיע בצורה ישירה ומהירה על הבריאות שלנו.

אתה הדגשת לנו במפגשים הקודמים שהרמה הכי גבוהה, היא שהאדם הוא מערכת, שמצב של חולי או של כאב זה מצב שבו האיזון בתוך המערכת הזאת מופר. והבדלת באדם רמות שונות, שהגדרת את המחשבה כמערכת הגבוהה ביותר שלו. שאחר כך, מה שמתרחש במערכות אחרות, למשל במערכת הפיזית של כאב או חולי וכן הלאה, זה תוצאה מהרמה הזאת. איך אנחנו יכולים את התובנה הזאת למנף לכיוון מעשי, ולרפא את החיים שלנו בכוח המחשבה?

על ידי הסביבה שהיא תיקח לעצמה כל פעם מחשבה כללית שתטפל בה, כדי לאזן את כל אחד ואחד בקבוצה.

אורן: לא הבנתי, אתה יכול להדגים? בוא נתחיל, נעשה כאן הקבוצה, אנחנו עשרה, לא רק שניים.

אנחנו נמצאים במפגש, עשרה אנשים. כל אחד מאיתנו מגיע עם בעיות משלו, ולכל אחד יש בעיות שמשתנות. ממצבים שהם המצבים הפנימיים שלנו, שבהם אף אחד לא יודע מאיפה זה בא, עד למצבים חיצוניים שאנחנו לא יודעים מאיפה הם נופלים עלינו, אבל ככה זה. וכתוצאה מהתפרצויות פנימיות והתפרצויות החיצוניות, אני נמצא באמצע, ומשני הצדדים לוחצים ומשפשפים אותי, אני צועק, ונמצא בלחץ. מה עושים?

אורן: נכון.

כן. יופי.

אורן: לא רק מה עושים, תלמד אותנו את כוח המחשבה.

אנחנו צריכים לבנות סביבה.

אורן: מסכימים. אנחנו פה בונים איתך מה שתרצה, אנחנו הולכים אחריך.

שהסביבה הזאת תשפיע עלינו בצורה כזאת שנתייחס נכון, אנחנו לא מבודדים את עצמנו, אחרת אנחנו כאילו זורקים את עצמו.   

אורן: פעם בשבוע אנחנו איתך במפגשים האלה.

אנחנו צריכים להעמיד את עצמנו במצב שאנחנו יכולים למיין את הדברים האלה בצורה נכונה, למיין אותם, למיין השפעות.

ניצה: צריך קצת להסביר את זה, אני לא מבינה מה זה למיין השפעות.

אתם רוצים לתת לי דוגמה שלפי זה נלך?

אורן: כן. יש לי כאבי גב בקביעות. עשיתי את כל סוגי הטיפולים, ריפויים, מה שאתה רוצה, ישר, הפוך, הכל.

רק על זה אתה מדבר?

אורן: לא, לא רק על זה, רצית דוגמה, אז נתתי לך את זה כדוגמה. מהגב זה מקרין לי לראש, לברכיים, ושמעתי שעל ידי כוח המחשבה ואצל כל המטפלים שהייתי, כולם אמרו לי, "האמת, זה הכל מתחיל בראש.", אמרתי להם, "באמת? אני מזדהה עם מה שאתם אומרים", וגם המטפל הקודם אמר לי אותו דבר וגם אצלו הורדתי קופה יפה. ואני בטוח שגם בסוף הסדרה של עשרה טיפולים אצלך או אצלךְ אנחנו נסיים בלי עוד קופה ועם אותם כאבים בגב, אבל אני נותן לך את הקרדיט כי יש לי כאבי גב. אמרו לי כולם, "הכל בראש, הכל בראש, הכל בראש", בסדר, לא יודע לעשות עם זה שום דבר, הכל בראש, והכאבים אצלי עדיין בגב.

יפה, אז יש כוח מחשבה שהוא חמקמק, שאפשר לאתר אותו, לתפוס אותו, להשתמש בו ולשנות את התחושות שלי בחיים. אותו אני רוצה ללמוד. וגם אתה שלא במפתיע, כמו אנשים קודמים שפגשתי בחיים, הסברת שכל מה שאנחנו מרגישים, מיחושים, כאבים, אפילו מחלות אמרת הכי הכי קשות, אבל עזוב את הדברים הקשים, נלך על הדברים היום יומיים, הכל מתחיל מהמערכת הכי גבוהה באדם שהיא המחשבה שלו. אז בתיאוריה הבנתי את זה, ועכשיו אנחנו רוצים במפגש הזה להתקדם הלאה, לקחת את זה קדימה ולעבוד הפוך. אם הדברים הלא טובים באים לי מהרמה הזאת של המחשבות ואז עד לזה שיש לי כאבים בגוף, איך אני יכול לסובב הפוך כך שהדברים הטובים יבואו?

אבל אין בך את כוח הריפוי הפנימי.

אורן: כן, אין, אם הייתי יכול, לא הייתי פה איתכם היום בסדנה, אני מבטיח לך.

זאת אומרת אתה צריך לקחת אותו מבחוץ, אתה רואה שכל המטפלים האלו שעברת ושילמת להם טוב כנראה, בכל זאת לא יכלו להשפיע עליך להוסיף לך מחשבה חיובית.

אורן: נכון.

כן?

אורן: נכון.

אז איך אתה תבנה את זה?

אורן: לא יודע.

אז לכן אני אומר לך, אין יותר מלבנות סביבה קטנה בכמות, כי מה אתה יכול, אתה לא יכול לבנות עוד עולם אחד כמו העולם הזה, סביבה קטנה בכמות, אבל מאוד חזקה באיכות ובעצמת השפעתה עליך. שאתה תקבל ממנה השפעה כל כך חזקה, שהיא תתגבר על ההשפעה השלילית שמבחוץ.

נניח כך, יש לי כל מיני עבודות עכשיו לבצע ולעשות במשך שבוע ימים, אני מתרוצץ, עם בעיות ולחצים, אבל אני יודע שבסוף השבוע אני יוצא לשבועיים חופש, חופש שחלמתי עליו כבר שנים. לנסוע לאיזה מקום שיש בו הרים, או לטוב במטוס פרטי סביב העולם, באיזה חוף על האוקיינוס, במקום שאין אף אחד, יחד עם הקופים, ב"סטלבט". תגיד לי בבקשה, את השבוע הזה אני עובר במצב קשה, או לא?

אורן: לא, מה פתאום.

לא. ואתה מתמודד בשבוע הימים הזה עם כל הדברים ואתה ממש פותר אותם בצורה טובה, כי אתה לא בלחץ ולא בעצבים. ואחרים מסתכלים עליך ואומרים, "יאללה, איך טוב לעבוד איתו, תראה איזה איש חזק ואיך הוא יכול לעשות דברים. אנחנו מתפוצצים, ואיך הוא מסדר בינינו את כל הדברים האלה בנוח וטוב", וזה בסך הכל מפני שאתה רואה מתנה יפה.

אורן: סוף שבוע.

כן, והם לא יודעים על זה, אתה מחזיק בזה לעצמך.

אורן: כן.

זאת פסיכולוגיה.

אורן: לגמרי.

מחשבה.

אורן: נכון.

למה לא לעשות דבר כזה?

 אורן: הלוואי והיה לי נופש כל שבוע, היה לי כיף.

אז אתה יכול לעשות נופש לא רק כל שבוע אלא כך שיהיה לך נופש כל הזמן ובאותו מקום.

אורן: קניתי, איך?

על ידי המחשבה, על ידי השפעת הקבוצה. על ידי השפעת הקבוצה עליך אתה יכול להרגיש שאתה כל הזמן נמצא יחד איתם בהתפעלות, בהתרוממות. ומה שיש לך כאן והיום ברמת הבעיות האלה, זה משחק ילדים ולא יותר, יש דברים הרבה יותר חשובים. חשובים. ואז כל הדברים הפחות הם חשובים, עוברים. היום הם נמצאים, מחר לא, אם מחר יהיו אחרים, אז שיהיו אחרים. אבל אני זורם ממש מעליהם, ביחס שלי לחיים. זאת אומרת, יש מחשבות יותר חשובות, גבוהות לעומת המחשבות הטורדניות האלה.

מי מחזיק אותי, מי עוזר לי להיות בזה? הסביבה. מפני שהיא מביאה לי חשיבות להיות במחשבות, במטרות, ברצונות יותר גבוהים. אני לא מתנתק מהעולם, אני מטפל בו ועוד יותר בהצלחה ממה שקודם, ללא עצבים, ללא מריבות, ללא כלום. כולם חושבים עלי שאני ממש איזה איש חזק, מיושב. וזה נעשה אצלי מפני שאני מרגיש כל הזמן זרימה מעליה, מעל הרמה הארצית הזאת.

 אורן: בתוך הקבוצה שלנו, במפגשים פעם בשבוע, אנחנו יכולים לייצר כוח שהוא יהיה כמו עין טובה? הסברת קודם שיש מחשבות רעות ויש מחשבות טובות.

בכל הקבוצה הזאת יש אנשים נכים, כולם חולים?

 אורן: אם לא היו לנו מחושים לא היינו פה, זה ברור.

אז מה שטוב בזה, שיש להם רצון להתעלות מעל הבעיות האלו. זה מספיק. כל היתר זה ללמד אותכם.

 אורן: אתה אומר שאנחנו סופגים כל הזמן מחשבות רעות. וזה מה שעושה אותנו חולים בעצם?

כן.

 אורן: כן? אנחנו סופגים מחשבות רעות כל הזמן?

מהסביבה הרחבה. אתם עכשיו בונים סביבה יותר קטנה.

 אורן: שם נוכל לייצר עין טובה? נוכל לייצר מחשבות טובות שיבריאו אותנו?

כן.

 אורן: בוא נתרגל את זה במשהו.

בבקשה. כשאתם באים לתרגול, לסדנה, אתם משתדלים שם לבנות יחס לחיים בצורה אחרת לגמרי. תחשוב שאנחנו חיים באיזון, חיים בהרמוניה, חיים בתכנה מיוחדת, מחשוב שהטבע עושה מאיתנו משהו אינטגרלי, מחבר בינינו. אנחנו צריכים לראות איך הדברים האלה משפיעים זה על זה וזה על זה, כדי לקדם אותנו למשהו יותר גבוה.

במקום העולם הזה, שבו אנחנו רואים בלגן גדול ולא יותר, אנחנו בונים יחס לחיים שדרכו אנחנו רוצים לראות מערכת יותר עליונה, מערכת שבה כולנו קשורים יחד בכוח חיבור ואהבה, ביחס טוב אחד לשני, כולם רגועים, בריאים, נוחים, כולם מתייחסים יפה לטבע ואחד לשני, ונמצאים בחיבוק אהבה וחיוך.

בואו נדמיין את העולם בצורה כזאת, עד כדי כך. וגם בקבוצה שלנו נעשה תרגילים, נחייך, נקבל אחד את השני בצורה יפה. זה יתן לנו לא רק רוגע בינינו, אלא יאפשר לנו לא לקבל את העולם כמו שאנחנו רואים אותו, שבו "כל הפוסל במומו פוסל", ואז כשאני קם בבוקר מרוגז, אני מסתכל על כולם, ורואה את כולם כועסים. אם אני בא בנוח, אז אפילו אם מישהו צועק, אז אני בא ברכות, לא מקבל אותו בחריפות.

זאת אומרת, יש כאן יחסים שאותם אני בונה, אני מעצב את צורת העולם. פתאום אני רואה, "עולם הפוך ראיתי". ראיתי אותו כל כך קשה, אכזרי, ופתאום אני רואה, שלא עד כדי כך, כולם כמו ילדים, קצת עצבניים, לא נמצאים במשחקים שבהם הם רוצים להיות, אלא במשחקים אחרים. בסדר.

אני מתחיל להתייחס לכל המציאות בצורה יותר נוחה. זה מאזן אותי, זה בודאות פוטר אותי מכאבי גב ומכל מיני בעיות. אני בצורה חיובית, חיונית, פותח בתוכי כל מיני מעצורים, כל מיני פקקים. אני מנקה את הגוף שלי מפסולת, החל מפסולת המחשבה וכלה בכל מיני צורות פסולת אחרות. וכל צורות הפסולת האלה יוצאות ממני, אני נעשה יותר בריא, מהדרגה הגבוהה ביותר של כל הזיהומים, של כל ההפרעות, עד הדרגות הנמוכות ביותר שבגוף. ואז אני מרפא את עצמי בכוח המחשבה.

אבל שוב, זה אפשרי אך ורק אם אני מגיע לסדנאות עם הקבוצה שלי בצורה עקבית ואנחנו יחד תומכים זה בזה וכך מעלים את עצמנו. לְמה אנחנו מעלים את עצמנו? לראיית העולם כאינטגרלי, מחובר יפה, כשאנחנו לומדים בינינו את החינוך האינטגרלי, איך אנחנו תלויים זה בזה, אבל צריכים להיות תלויים אחד בשני בצורה יפה וטובה. כי את התלות הזאת אנחנו לא יכולים לבטל וגם לא כדאי. אז בואו נקבל את העולם בצורה הפוכה ממה שאנחנו רואים אותו עכשיו דרך העצבים וביחס הרע שלנו.

ואז אני מגיע פתאום למצב שבו אני חושב, למה שכל עולם לא יידע על זה? למה שבאמת  הקבוצה שלנו לא תתרחב עד לגבולות העולם כולו, עד כל האנושות? למה אני צריך להתמודד עם השפעת הקבוצה החיצונית הרעה הזאת שלוחצת עלי כל הזמן, למה שלא נהפוך את הקבוצה שלנו לקבוצת השפעה יפה וטובה וכל כך חזקה שבבת אחת נתחיל להרגיש את עצמנו בהשפעה יפה, טובה, כולנו, ואז כל העולם יהפוך להיות העולם הטוב, וכולנו נהיה בריאים ושמחים?

ואז ביחס היפה והטוב שלנו אנחנו מסדרים את כל הבעיות, את כל העולם, ממש הופכים אותו לפי השיטה החדשה של היחס, ובונים עולם שחי בהרמוניה במקום בהתנגשויות.

 אורן: סיפרת שקצב החיים המודרני, האינטרנט, החדשות, הטלוויזיה, מפציצים אותי כל הזמן ומוציאים אותי מהאיזון הפנימי בין הרצונות למחשבות שלי. מה כדאי לי? מה אני יכול? אני מבולבל, ומחוסר האיזון הזה מתחילות כל הצרות. ואז אמרת שניתן להחזיר את האיזון הזה בכוח המחשבה ואנחנו נתרגל את זה בקבוצה, בעשירייה שלנו. ועכשיו נתת לנו תרגיל, שבו אנחנו מציירים לעצמנו מצב יפה שבו כולנו מחוברים, כולנו מקושרים באהבה, בטוב ושנחייה בתוך התמונה הזאת.

אבל האם אפשר בעולם המודרני, עם הקצב והפוּלְסים האינסופיים שאנחנו מקרינים אחד על השני להיות לא רק בעין רעה אלא גם בעין טובה?

אבל תראה מה אנושות עושה? כבר מזמן, כמה עשרות שנים שהאנושות כבר נמצאת בנסיגה. היא יורדת, היא לא מתפתחת. סגרנו את כל התכניות הגדולות, הגענו לאיזה קיר, בחינוך, בתרבות, בתכנית החלל, במערכות, במדע, בפסיכולוגיה, בפיזיקה, בכל דבר. הגענו לסוף, אין לנו יותר לאן להתפתח. עכשיו בכלכלה, ובפיננסים, ובכל יתר השטחים אנחנו לא יודעים יותר איך לנהל את העולם.

אנחנו רוצים לעצום עיניים, אנחנו מכניסים את עצמנו לסדרות טלוויזיה, רק כדי לבלבל את עצמנו ולהעביר את הזמן עד שהולכים לישון. אנחנו פשוט סוגרים את עצמנו מאחורי מחשב, וכמה שהבלבול יותר גדול זה יותר טוב, האדם יותר מבולבל. האנשים שנמצאים למעלה רוצים להרוויח עלינו שליטה וכסף ומבלבלים אותנו, ואנחנו אוהבים להיות מבולבלים, כי בשביל מה לנו להרגיש? אם היה משהו להפסיד, אבל אין לי מה להפסיד בעולם הזה. בקיצור, כולם כולם נמצאים באיזה ''טריפ''.

אורן: כן.

עכשיו אנחנו מתחילים לראות את הסוף למשחק הזה, ל"טריפ" הזה, שמביא אותנו ממש להכחדה.

 אורן: אז מה לפנינו?

 להבריא את עצמנו.

 אורן: האם במציאות המודרנית, יכול להיות מצב שבתוך הקישוריות בה אנחנו מזרימים כעת חוסר איזון אחד לשני אפשר יהיה להזרים איזון? אתה רואה מצב שזה כּן אפשרי?

 וודאי. אני רואה אחרת, שכל חוסר האיזון שבא יחד עם אי ההצלחה, נותן לנו בסופו של דבר את נקודת המפנה שבה אנחנו חייבים, נאלצים אפילו, לשנות את היחס שלנו לחיים.

 אורן: אבל איך תצליח לשנות? זאת אומרת, מה יהיה השינוי?

על ידי בניית הסביבה.

 אורן: העולם לא יחזור למערות היום, נכון?

לא, לא צריך, מי אמר לך?

 אורן: אז מה עם קצב החיים המהיר והאינטראקציה בינינו?

לא, קצב החיים זה אתה קובע, איזה קצב יש לך בחיים? אתה מת מזמן בחיים האלה, והחברה מתה מזמן. מה יש לך חוץ מזה "טה טה, טה"? אין שום דבר, העיקר שכל הזמן "טה, טה, טה".

 אורן: נכון.

אז זה נקרא קצב החיים? אלה לא חיים.

 אורן: מה אתה מציע, לחזור למערות, לנתק את האינטרנט?

לא.

 אורן: אלא מה?

אני בעד שאנחנו נעשה שינויים טובים בכל המערכות שאנחנו נמצאים בהן.

 אורן: ואז איך הן ייראו, המערכות יתפקדו?

יתפקדו.

 אורן: תהיה טלוויזיה, יהיה אינטרנט? נהיה בקשר עם כל העולם?

כן, הכל יהיה, אבל לטובת האדם.

 אורן: מה זה לטובת האדם?

לא כדי לשגע אותו. רק להביא אותו, לפי דוגמה למה שאנחנו רואים בטבע, לקשר היפה והנכון בין כל החלקים שלנו, בין דומם, צומח, חי ואדם, ובין כל בני האדם. אם אנחנו נגיע לזה, אנחנו נחיה בהרמוניה. אף אחד לא ירגיש כאבי גב, אף אחד לא ירגיש מה שמרגישים כל העשרה אנשים האלה, לכולם יהיה טוב. כי המחשבות יהיו טובות, ומהמחשבות זה ישפיע על כל המערכות התחתונות יותר, במערכות העולם ובמערכות הפיזיולוגיות שלי. ואז נרגיש טוב, נחיה טוב.

 אורן: מי היום מזרים לי מחשבות רעות?

העולם.

 אורן: מי ספציפית? אנשים קמים בבוקר וחושבים, עכשיו אנחנו נעשה רע לאורן, או נעשה רע לכל האנשים בעולם, לשבעה מיליארד?

נכון. כן. כך כל אחד חושב, בתת ההכרה, ודאי. כי יצר הרע זה הטבע שלנו, זה הרצון האגואיסטי.

 אורן: אז אנחנו עושים עין הרע אחד לשני כל הזמן?

בטח. אני מרגיש טוב בתנאי שאני קצת יותר גבוה ממך. אז אני צריך שיהיה לך קצת יותר רע ממני. אני נהנה מזה שאתה נמצא במצב יותר רע ממני. שיהיה לך קצת פחות ממני, אז זה בסדר.

 אורן: אתה אגואיסט?

וודאי, וכולם.

 אורן: לא, אבל אתה לא מכיר את כל בני אדם. נניח שאתה אדם אגואיסט, אתה יכול לחשוב נניח בסביבה שבה אתה חי, שאתה רוצה שלכל השכנים שלך יהיה פחות ממך, למשל, נניח בשכונה שלך.

כן. במשהו, לא בכל דבר, אלא ככה, שאני יוכל להגיד על כל אחד שאני יותר ממנו.

 אורן: בדיוק.

זה הטבע שלנו.

 אורן: זה נקרא שאתה עושה עין הרע על כל השכונה?

בוודאי, כי אני רוצה שלכולם יהיה קצת יותר רע ממני.

 אורן: טוב, אנחנו בבעיה, כי השיחה נגמרת, בדיוק שהתחלנו להתחמם.

צריך לעבוד על הבעיה.

 אורן: אנחנו חייבים לעזור לשכונה שלך ולסדר את היחסים.

הגענו לקביעת המחלה.

 אורן: אז אנחנו לא נפסיק, אנחנו פשוט נמשיך לשיחה נוספת, ותהיו איתנו, ואני רוצה ללמוד איך עושים משהו טוב. זהו, הזמן נגמר, הרב לייטמן תודה, ניצה תודה, תבואו, אנחנו ממשיכים, עד הפעם הבאה שתהיה לנו הרבה בריאות.

נטפל בעין הרע.

 אורן: נטפל בעין הרע. כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה