חיים חדשים - תוכנית 89 - עין הרע

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו ל"חיים חדשים", סדרת השיחות עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום.

אורן: שלום לך ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: ואנחנו מדברים כאן בתקופה האחרונה על בריאות, מנסים להבין איך להיות יותר בריאים בגוף, ברוח, והרב לייטמן פותח לנו בכל פעם עוד זווית מבט. ולאט לאט אנחנו משתדלים להפנים ולקלוט, לעכל, לחשוב על הדברים בין שיחה לשיחה ולהתפתח בחיים, להיות בחיים חדשים, חיים בריאים.

הרב לייטמן, במפגש הקודם שלנו התחלנו לפתוח את הנושא הזה של כוח המחשבה. אתה דיברת על זה הרבה בתוכניות שלנו כאן על בריאות ובמפגש שלנו פה בסדנה. אני מזכיר לצופים, שאני וניצה מייצגים כאן קבוצה של עשרה אנשים בערך, טיפוסים רגילים כמוני כמוכם שיש להם כל מיני מיחושים וכל מיני קשיים בחיים והמכנה המשותף לכולנו הוא שאנחנו רוצים לעשות שינוי, רוצים להתפתח, רוצים באמת להיות בריאים יותר בכל הרמות של הבריאות בחיים. ואנחנו כאן מתכנסים ולומדים מהרב לייטמן.

אז במפגש הקודם שלנו פתחנו את הנושא של כוח המחשבה. אתה דיברת הרבה במפגשים הקודמים על זה שהאדם הוא מערכת שברגע שהיא יוצאת מאיזון אז יש כל מיני מיחושים, יש כאבים, יש מחלות, ברמות כאלה ואחרות. ודיברת על זה שהרמה הכי גבוהה בתוכנו, המערכת הכי גבוהה היא המערכת של המחשבות שלנו. שאם בה אנחנו נסדר את הדברים אז תהייה הקרנה חיובית לכל המערכות ונראה ביטויים חיוביים בכל הרמות, הפיזית, המנטלית וכן הלאה.

והמפגש הקודם הסתיים בתחילתו של דיון לגבי עין טובה ועין הרע וכן הלאה. ואנחנו יודעים שבכל התחום הזה של בריאות וחולי הרבה פעמים אנשים מרגישים שלקיתי באיזו מחלה כי ההוא, או ההיא, עשו לי עין הרע. היינו באיזו מריבה, היינו באיזה מאבק, הם חשבו עליי רע ופתאום קרה לי משהו והחיים שלי כאילו הפכו חיים רעים. והתחלנו לדבר על הנושא הזה ואז אני בעצם העליתי שאלה שהייתי רוצה להעלות אותה שוב כתחילת הדיון שלנו עכשיו כדי לברר באמת את הדברים. אתה אומר שכולנו כאילו קשורים, אנחנו מקרינים מחשבות אחד לשני.

לא אני אומר, אלא מחקרים.

אורן: כן. החיים מראים שחור על גבי לבן גם בלי המחקרים שכולנו קשורים ואנחנו מקרינים מחשבות ושאיפות אחד לשני. ואני שאלתי אז מה מזה? האם מזה אפשר להגיע לתובנה שכל הדברים הלא נעימים שיש לי היום בחיים נובעים מזה שאנשים אחרים מקרינים לי אותם? זאת אומרת, כאילו אנחנו חיים בעולם שכל אחד עושה עין הרע לשני. כן?

זה נקרא "עין רעה", שכל אחד חושב רע על השני.

אורן: זאת בדיוק הנקודה.

בתת הכרה, לא שאני מתכוון אפילו, אנחנו צריכים להבין, "עין רעה" זה נקרא שאני לא חושב עלייך טוב. עין רעה זה המצב הרגיל שלנו, שאני לא חושב לטובת האחרים. כי אם אני נמצא במערכת אחת עם האחרים, ובסך הכל אני תלוי במה שהם מקרינים עליי אז אני צריך קודם כל לחשוב עליהם טוב, בזה אני אשפיע עליהם שהטוב שאני משפיע להם יחזור אליי מהם, פי כמה וכמה יותר גדול.

אם אני חושב כלפי אלף אנשים טוב, אז אני מקבל פי אלף טוב שמגיע אליי בחזרה, כך זה בעצם צריך להיות במערכת סגורה. ואנחנו רואים היום שכך אנחנו מתקיימים, רוצים או לא רוצים, אבל זו בעצם המערכת האנושית שלנו היום. זאת אומרת, עין רעה זה לא שאני מסתכל עלייך ורוצה בכוונה לגרום לך חלילה רע וכן הלאה. לא. אלא מפני שאנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, בקשר הדדי עמוק בכל מה שרק אפשר להגיד, קשורים יחד, כמו באלפי שרשראות בינינו, בתלות שאין כמוה. אז כל יחס שלי בתת הכרה או בהכרה, רע לאחרים, כבר נקרא "עין רעה". השפעה רעה למערכת האינטגרלית.

זאת אומרת, עכשיו אני צריך לראות אם זה באמת כך קורה או לא? אם אנחנו בודקים בצורה מדעית את היחס שלי לחיים אני רואה שזה כך. כי אני נמצא בקשר הדוק עם האחרים, ואני לא יכול לחתוך אותו. בצורה טבעית אני כך בנוי, וזה התגלה בזמן האחרון בינינו, בעולם שלנו, ולמרות שאני נמצא איתם בקשר, אני גם נמצא ביחס טבעי מלכתחילה, בצורה אישית, אינדיווידואלית לחיים, שאני רוצה טוב רק לי.  

זאת אומרת, אני נמצא כאן באיזה מין עיוות, פיצול. התנגשות בין האמת שאני נמצא מחובר עם האחרים, זה א'. וב' שאני לא מתייחס לזה שאני מחובר יחד עם אחרים וניזון מאותה המערכת הכללית, אלא אני מתייחס למערכת הזאת כאילו שאני תלוי רק בעצמי. התפיסה שלי היא לא נכונה כלפי העולם שאני נמצא בו. ואם אני לא מבין את זה אני ממשיך במשבר המתרחב ומעמיק יותר ויותר. והנקודה הזאת היא הנקודה המרכזית, היא נקראת "נקודת המשבר". משבר במחשבה, משבר בתפיסה, משבר ביחס שלי לחיים.

וכאן אני צריך לתפוס את עצמי ולחשוב, אם אני נמצא בעל כורחי במערכת האינטגרלית, תלוי בכולם וכולם תלויים בי, ואני לא מתייחס אליהם נכון, אז איך אני יכול לשנות את היחס שלי לנכון? אין ברירה, את מערכת אני לא יכול לשנות. הייתי מעוניין "לחתוך" את עצמי מכולם, לנסוע לאיזה יער, לאי הבודד, ואני לא יכול. אז אני אחיה חיי צער? מה יהיה לי? אני צריך לחשוב על הכל, אני צריך לדאוג להכל, איך אני אספק לעצמי מה שאני צריך? אני חייב להיות בתוך החברה. ואם אני בתוך החברה, המחשבות, הרצונות, אפילו ללא מגע פיזי, הכל פועל עליי. אני חייב לשרת אותם והם צריכים לשרת אותי.

אחרת איך? מאיפה יהיה לי מזון וביגוד וכל מה שאני צריך? פשוט חיי האדם הנורמלי. זאת אומרת, אני תלוי בכל החברה. היום מגלים את זה שתלויים בכל האנושות. תראה במה שאתה לבוש, אין עלייך משהו שלא תלוי בכל האנשים שבעולם. איך שהם עשו מכונות לזה ועוד אלף ואחד דברים, בכל המקומות התעסקו כדי להלביש אותך. בכל המקומות שבעולם בסופו של דבר התעסקו כדי להאכיל אותך וכן הלאה. כך העולם בנוי, אנחנו רואים את זה, זה מעניין לקרוא על זה. אנחנו לא רואים, אבל זה ממש כך מסתבר מהסתכלות על העולם.

ואם כן, אני צריך לאחל לכולם טוב כי אני תלוי בהם. ומה אני עושה? אני רוצה רק להרוויח בעצמי. כאן בעצם הנקודה החשובה ביותר, כאן זו בעצם נקודת המשבר. איך יכול להיות שמִמי שאני ניזון, אני רוצה לרעתו או לא אכפת לי עליו, אם אני תלוי בו במאה אחוז במקור החיים שלי, בסביבה. ולכן כאן אנחנו מגיעים למצב שאנחנו צריכים לשנות את יחס האדם לאנושות. לא רק לאנושות גם לטבע, לאקולוגיה. תראה מה שאני עושה? אני הורס את האקולוגיה את כל הטבע בצורה כזאת, ומה אני עושה? לָמה? כי אני לא מרגיש שאני ניזון ממנה, שאני ממש נמצא יחד אתה במערכת. עם הטבע אני נמצא יחד.

הטבע עגול, כולל, סוגר אותי בתוכו ואני מתייחס לזה בצורה של "מה פתאום, אני חותך את החלק הזה, לוקח, וכל היתר לא אכפת לי." פתאום אחר כך אני מגלה שמה שחתכתי, הכל חזר אליי בפי אלף צרות. זאת אומרת, אנחנו באים עכשיו לקביעת המחלה, מהי הסיבה גם לכאבי גב שלך. זה היחס הלא אינטגרלי, לא כללי, לכל העולם. כי אם אנחנו חיים בעולם עגול, אני חייב לקבל אותו בצורה כזאת, אני חייב להרגיש אותו שהוא כזה, שהוא שלי, שהוא נמצא ממש בי. כמו שאמא מרגישה את התינוק, חלק ממנה, יצא ממנה, מרגישה שהוא עוד יותר חשוב מעצמה, כך אני צריך להרגיש את העולם. כי החיים שלי הם לא שלי, אלא תלויים בהם במאה אחוז.

וכאן ישנה הבעיה. אם אני לא מתייחס אליהם בצורה כזאת, אז זה נקרא שאני מסתכל עליהם ב"עין רעה", לא ב"עין טובה". הבעיה היא אם כן, איך לשנות את יחס האדם לכל הסביבה. וסביבה זה נקרא "כל העולם", כל מה שיש. בזה תלוי העתיד הטוב שלנו. אז לא נשחט אחד את השני ואת הטבע, נאזן את החיים בינינו וניקח מה שאנחנו צריכים זה מזה ולא נעשה בצורה מופרזת שימוש בכל אוצרות הטבע, כדי שלא יגמרו כך תוך כמה השנים הקרובות ועוד ועוד.

 אורן: אתה מדבר כל הזמן על להתייחס לכל העולם בצורה כזאת או בצורה אחרת,  בטוב או ברע וכן הלאה, וכל זמן כשאתה מדבר על הדימוי הזה של אני וכל העולם, אז לא יודע למה צפות בי הרבה תמונות מהילדות שלי. יש אצלי כאילו השוואה פנימית למודל שלתוכו נולדתי ובו גדלתי של המושב שבו חייתי. אולי בגלל שבשונה מעיר שם יש גם גבולות לחברה. אז כשאתה אומר כל העולם, אין לי כל כך אחיזה בזה, אני נניח אומר כל האנשים במושב. וגם עכשיו כשדיברת על עין הרע וכן הלאה, אני מודד יחסים ואינטראקציות שהיו בתוך אותה החברה שבה חייתי עשרים וכמה שנים, ואז מכאן אני מנסה לראות אם אני מבין את מה שאני אומר או פחות מבין.

אז עכשיו נניח שצפו בי שאלות בקשר למה שאמרת ואני רוצה לשאול מהזווית הזאת. אני רוצה לספר לך על שני מקרים שהיו, שאני זוכר, שצפו לי עכשיו שדיברת. במקרה אחד, ארבע בתים ממני, גר מישהו שיש לו עסק פרטי. ואני זוכר שתמיד היו אומרים, "הוא עושה ים כסף אבל אף פעם לא תראה שהוא ירכוש משהו שמבטא עד כמה הוא עשיר. הוא תמיד יגביל את עצמו. הוא יקנה רכב ממוצע וקצת יותר, הוא יכול לקנות מרצדס אבל הוא יקנה רק מזדה". לָמה? וזה רלוונטי לדיון שלנו, כי הוא מפחד מעין הרע.

ומקרה, שני במרחק ארבעה בתים נוספים ממנו, היה גר איש אחד שלא היה לי אתו שום קשר. ואני זוכר שהייתי ילד הוא היה כבר בן יותר משישים והוא קיבל אירוע מוחי והתעוותו לו הפנים, כאילו חצי גוף נתפס באיזו צורה. ומאז ועד סוף חייו הוא היה מתפקד, אבל בחצי תפיסות. ומה היו אומרים? "עשו לו עין הרע".

עכשיו אני רוצה להבין איך זה עובד פה, אלה לא מאגיות, כישופים, מכשפים, נחשים, לחשים, אני לא יודע מה. אתה אומר לי, כן, זה באמת כך. אתה אומר שכל האנשים במושב, אולי אלף איש, כולם היו צריכים לקום בבוקר עם מחשבה אחת, "אנחנו רוצים שלכל האלף יהיה טוב", זה נקרא שאנשים מאחלים טוב, כמו אמא לילד אמרת, לכולם.

עין טובה.

 אורן: עין טובה. זה המצב האידיאלי שהוא כנראה לא היה. ואז אחד פוחד לקנות משהו שלא יגידו יש לו, ואז אולי "ישמידו" אותו עם איזה ברק, עם כוח המחשבות הרעות שלהם, וההוא באמת הושמד, פגע בו משהו. זה באמת כך או שפה אני נכנס. לאיזה פנטזיות.

זה שהמחשבות שלנו הן החלק העליון של כל המערכת, זה ברור. זה שמה שמגיע לאדם מגיע לו מכל הכוחות האלה, גם ברור. זו המערכת אחת. ואנחנו היום גם מתחילים לבדוק ולמדוד את כוח המחשבה, את כוח ההשפעה המחשבתית, או הפסיכולוגית על האדם, בכל מיני רמות, אנחנו עושים את זה. אבל הבעיה היא לא זאת, הבעיה היא שוודאי שביחס הטוב שלנו אנחנו גורמים למצב הפנימי, מצב החיצון, לכל המצב בצורה המאוזנת, בצורה הטובה. אני לא מבין מה כאן הבעיה.

כשלמישהו נגרם רע, אתה מדבר בצורה ספציפית, ואני לא יכול להגיד, כי יש כאן הרבה מאוד נתונים שאנחנו לא יכולים לקחת בחשבון. אבל בסך הכל אם אנחנו נתייחס כולם אחד לשני בצורה יפה, כולם ירגישו חיים טובים. לפחות יחס לחיים, אתה תרגיש מיד. מצב הרוח תרגיש מיד, מצב הבריאות על זה אתה יכול לשאול את הרופאים, הם יגידו גם בעצמם. אתה רואה, הם כולם אומרים, זה הכל בראש. מה אתה רוצה? אתה בעצמך אומר שזה כך. אין כאן משהו על טבעי. אתם שואלים אותי שאלות כאילו שאני מתעסק בכוחות טבע נעלמים. זה לא נעלם, זה נמצא עכשיו, כאן בינינו, בהשפעה הדדית אחד על השני. זאת אומרת, אין לנו שום בעיה בעולם אלא איך להסביר לאנשים במה תלויים החיים הטובים שלהם, ביחס היפה של כולם לכולם.

 אורן: אתה מתאר תמונה כאילו אנחנו חיים במלחמה, בשדה קרב.

 וודאי.

אורן: בשדה הקרב הזה גם אם אף אחד לא מפציץ אותי בטילים, עצם העובדה שהוא לא דואג לי כמו אמא לילדים שלה, הוא כאילו משגר לי טילים בלתי נראים?

כן, כי אנחנו נמצאים במערכת קשורה, אני רוצה או לא רוצה, אני שולח אליך כל רגע

ורגע. מה אני שולח? או פרחים או טילים. אבל בטוח אני שולח.

אורן: אז מה עושים?

קודם כל מסבירים לכולם שאנחנו שולחים אחד לשני.

אורן: נניח אני מרגיש טילים מהשכן שלי מלמטה, וגם אני שולח עליו טילים, בלי סוף.

כן.

אורן: מה עושים?

מה עושים? תתחיל לשלוח לו פרחים.

אורן: מה פרחים? הוא מנוול.

אז דווקא, למה לא?

אורן: מה למה לא?

תשלח לו פרחים.

אורן: הוא מזיק לי. הוא ממרר את חיי.

תנסה לשבור אותו באהבה. ברע אתה לא יכול, כבר ראית. ברע זה נגד הטבע. הטבע   בנוי בצורה כזאת שנגד הכוח הרע נעשה הכוח הטוב, ואז הם מאזנים זה את זה. זה מקבל   וזה נותן, ואחר כך זה נותן וזה מקבל.

אורן: אני רוצה חומות הגנה. אם אני נמצא בשדה קרב, וכולם יורים עלי טילים, אני צריך מקלט.

 אתה רוצה לחתוך את הקשר ביינכם, זה נגד הטבע, זה לא יקרה, אלא הקשר יהיה עוד יותר גדול, מערכת העצבים שלך תעלה לרמות רגישות עוד יותר גבוהות. יהיה לך נדמה שהוא בצורה מתוחכמת יעשה לך עוד יותר רע. זה לא יעזור כי אנחנו מתפתחים ויהיה לך עוד יותר גרוע. בצורה כזאת אתה תגיע לכך שתהרוג אותו. אתה צריך ללכת בצורה הפוכה.

הוא הולך לבית כנסת?

אורן: לא.

 איפה אתם יכולים להיפגש?

אורן: חס ושלום. רק לא להיפגש, אם אני רואה אותו במעלית יש לי יום שחור.

למה? פעם קרה לי מקרה כזה, רבתי עם מישהו, אחר כך היינו באותו בית כנסת בחגים,    והוא קנה לי עליה לתורה.

אורן: צדיק.

 לא צדיק. זה היה בשבילי לימוד מאוד גדול. לא יכולתי להתגבר על זה, הייתי איתו כל הזמן, לא במריבות ממש, אלא קצת בחוסר נוחות והוא עשה את זה, אני זוכר את זה עד היום, וזה קרה אולי לפני ארבעים שנה, זה היה בשבילי ממש לימוד, זה פעל עלי מאוד חזק.   פתאום, מזמינים אותי לתורה ואומרים שהוא קנה לי.

אורן: על טבעי.

על טבעי, איך היית מרגיש?

אורן: האמת? הלכתי ונתתי לשכן הזה מתנה.

ומה אז?

אורן: המנוול, לא פועל עליו שום טיל. לא טיל טוב, ולא טיל רע, אני לא יודע איזה    מערכת יש אצלו.

אני אגיד לך למה.

אורן: הוא פשוט איש רע. עברתי דירה, אמרתי אני קונה מקום שיהיה לי שקט, אחרי   השכן הקודם. אולי בגלל שאני מושבניק יש לי תסביך עם שכנים. אני לא רגיל שיש  שכנים בקופסאות האלה, בבית הקודם אחד הציק לי מלמעלה, הלכתי קניתי קומה   אחרונה, עכשיו מציקים לי מלמטה.

תבוא למקום שבו אני גר, אתה תשמע, מעלי יש מכון כושר, כל הזמן אני שומע בום בום, כאילו נופלים על הראש שלי.

אורן: טילים.

כן

אורן: אני מרגיש אותו בתוך כאבי הגב שלי. יושב לי שם מאחור. האם הוא מקרין לי    שלילי?

לא שלילי, הוא לא חושב על כך, הוא לא עושה זאת בכוונה.

אורן: זה בא לו טבעי, הוא איש רע.

הוא לא רע, הוא לא מתכוון אליך, הוא לא מרגיש שכך הוא עושה, הוא לא עושה זאת  בכוונה, אלא כך אתה מרגיש, רע לך מזה. אבל הוא לא מרגיש, אז מה תעשה? אתה צריך  לשנות את היחס שלך.  

נגיד שהוא הילד האהוב שלך, שעושה שם למעלה משהו טוב, נניח שהוא בונה לעצמו אופנוע, עושה רעש והכל, אבל אתה אוהב שהוא עושה זאת, זה מפתח אותו, וזה יותר טוב מאשר שילך למקום לא טוב. הוא עסוק בבניית האופנוע, ואתה נהנה מזה שהוא בבית ועושה רעש. אני רואה שאתה מבין את הדוגמה הזאת.

אורן: נדמה לי, כן.

זאת אומרת, שהכל תלוי ביחס. לא שזה מפריע לשמיעה שלך, אלא שמפריע לך שהוא עושה אותו, האדם הזר. זה תלוי ביחס שלך אליו, אם הוא זר לך או לא.

 ניצה: אני עוד לא הצלחתי להבין, איך המחשבות של השכן עליו, או זה שהוא חושב רע על השכן משפיע על כאבי הגב שלו?

 הוא משפיע, שהוא חושב רע על השכן.

ניצה: שהוא חושב רע על השכן?

כן, בטוח.

ניצה: זאת אומרת, שאלה לא המחשבות הרעות של השכן עליו.

לשכן הזה אין בכלל שום מחשבות עליו, אין כלום. הכל נסגר בתוכו.

ניצה: אז בעצם זאת האחריות של אורן לעשות את השינוי.

בטח. כשאנחנו אומרים שהעולם חושב ובכלל מתייחס אלינו לרעה, זה מפני שכך אנחנו  מעמידים את העולם, שהוא מתייחס אלינו רע.

אורן:  מה?

ניצה: זה מחזיר את האחריות פתאום אלי.

 פי אלף יותר גדול ממה שאני עושה אליו. כבר אמרתי את זה. כשאני משפיע על   המערכת, היא מחזירה אלי פי כמה שהיא יותר גדולה ממני. באותו יחס, או חיובי או שלילי.

אורן: אז אני יכול לייצר לעצמי עין טובה?

בטח. רק אתה, ולא אף אחד אחר.

אורן: איך אני מייצר לעצמי עין טובה, זה כוח המחשבה?

כן.

אורן:  איך אני מיצר לעצמי עין טובה?

לפחות תהיה חפץ חסד.

אורן: לא הבנתי.

חפץ חסד זה, שאתה מסתכל על כולם כך שלא יכול להיות שהם עושים רע.

אורן:  בכאילו? להגיד לעצמי?

כן. זה נקרא תכונת חפץ חסד, שאני לא משייך לאף אחד שום דבר רע. אני נמצא במצב  שאני לא דורש מאף אחד שום דבר. אם הם רוצים ממני משהו, אני מסוגל ומוכן תמיד לעזור.  יוצא שתמיד יש לי יחס טוב, יפה, נוח לכולם. כולם מרגישים אותי כאילו שאני לא נמצא, אני  לא תופס מקום. חוץ ממתי שאני יכול להיות לידם ולעזור. אם לא צריך, אני נעלם, כאילו אוויר. זה נקרא חפץ חסד.

אורן: את התכונות האלה שציירת עכשיו אני צריך לנסות לסגל לעצמי?

כן. נניח שכל העולם חפץ חסד, אז אתה תרגיש שאין אף אחד בעולם. אתה פשוט לא רואה את האנשים האלה, יש ממש מלא מקום. כי אף אחד מהם לא בא בדרישות, עם צעקות, רצונות, ידיים שרוצות, אלא כל אחד כאילו לא נמצא, הוא לא מפריע, אין לו דרישות.

ניצה: כאילו נטרלת את המחשבות ואת הרצונות שלהם עלי?

האדם כאילו מנטרל את עצמו. זה נקרא חפץ חסד, כך אתה רוצה שהשכן שלך יהיה? תנסה  אתה להיות כך, אתה תרגיש שממש כך זה יחזור עליך פי כמה מכל העולם.

שוב, אנחנו מדברים עכשיו על שיטת ההמונים.

אורן: ברור.

ניצה: השלב הראשון הוא השלב שבו אנחנו יכולים לנטרל את המחשבות שלנו כלפי הזולת. בשלב השני עדיין אין קשר, נטרלתי אותם, עכשיו אני חיה בעולם שבו אין סביבי כלום,

אני לא דורש מאחרים כלום.

ניצה: לא דורשת כלום מאף אחד.

לא מתייחס אליהם בכלל. אם הם רוצים,אז כן, אם לא רוצים, לא. זאת אומרת, הכל לפי הרצון שלהם ממני. רוצה משהו? בבקשה, אני מעצמי לא בא, לא משפיע, לא משתתף, ולא נכלל. לא הם אלי ולא אני אליהם בכוח. אלא אני עושה את עצמי מקסימום כאוויר. ממש אוויר.

ניצה: קודם אמרת שהמערכת קשורה ואני חלק ממנה.

 אבל במערכת היחסים בינינו יש מצב שנקרא כמו שציירתי, חפץ חסד.

אורן: נניח שזה יכול להיות הציור הזה של תכונות, של התנהגות.

זה לא בא מחפץ חסד, אני בכל זאת נמצא בנטייה לחסד, נטייה לנטייה. אבל רק לפי  הצורך, במקום שצריכים ואם לא, אז לא.

ניצה: בשלב הזה כאב הגב שלו כבר יעבור?

וודאי.

אורן: עכשיו אנחנו יכולים בקבוצה שלנו לקחת את הציור הזה של היחס ממני לזולת שציירת כתחנה ראשונה בסדנה לבניית כוח המחשבה שירפא אותנו?

כן.

אורן: אנחנו צריכים לנסות להימצא בציור שציירת עכשיו?

כן.

אורן: זאת אומרת רק להשתדל, כי וודאי שאני לא נמצא בו.

לעשות תרגילים עליו.

אורן: עכשיו אנחנו בקבוצה נתרגל זאת, כמובן שאתה תלמד אותנו ותכוון אותנו כל  הזמן.

ההרגל נעשה טבע שני, כך זה יהיה. אתם תתחילו להרגיש מה זה נקרא "חפץ חסד". תתחילו להרגיש דברים שקודם לא הרגשתם. כי אתם תקנו את רגישות מיוחדת על ידי השימוש בדבר, כמו בכל מומחיות, כמו בכל מקצוע. לפני שאתה נכנס אתה לא יודע, פתאום אתה מרגיש, זה כך וזה כך, אתה מתחיל לקבל רגישות. אתה תרגיש מה היחס שלך לעולם, ושל העולם אליך. מה זה חפץ, יותר, פחות, כך וכך. אתה תקבל מזה המון התפעלויות והבחנות. ואתה תקנה כך ממש טבע של חפץ חסד, על ידי התרגילים. ההרגל נעשה טבע שני.

זאת אומרת, אתה מקבל טבע נוסף, דרגה אחרת של החיים, של הקיום. רק מתוך הרגל.  וודאי שאנחנו לא מדברים כאן על ידי מה ההרגל הזה מוקנה, הוא מוקנה על ידי המאור המחזיר למוטב. זה בעצם מה שקורה.

ניצה: שמעתי הרבה אנשים, וגם רופאים שמדברים על "חשיבה חיובית".

כן.

ניצה: מה זאת החשיבה החיובית שאתה מתכוון? אני מרגישה שמה שאתה מתכוון  זה לא בדיוק מה שאני הבנתי.

 אני לא יודע מה הם התכוונו אבל חשיבה חיובית זה שאנחנו בינינו בקבוצות, בסדנאות, בונים בינינו את ההרגלים האלה של היחס היפה זה לזה.

ניצה: זאת אומרת, שבחשיבה חיובית אני צריכה לחשוב חיובי על הזולת.

נכון.

ניצה: ולא לחשוב חיובי על עצמי. כי זה מה שהבנתי קודם.

על עצמי זה עוד יותר אגואיסטי. אני לא חושב שזה יעזור, מאיפה שהם לקחו את זה, כך הם עשו, כך הם מדברים?

ניצה: כך כולם מבינים את החשיבה החיובית, לפחות כך אני הבנתי עד היום, שחשיבה חיובית זה לחשוב טוב.

שאני בחור טוב.

ניצה: שאני צריכה להעריך את עצמי יותר, לאהוב את עצמי, לחשוב טוב על עצמי לסמוך על עצמי ולהאמין.

גם זה, זאת מערכת הגנה. אמנם היא לא מתקנת כלום אבל היא מגינה, מרגיעה אותי.

ניצה: כי כך אני הבנתי.

 זה פיצוי עצמי. אבל אני לא חושב שזה יכול לעזור לטווח ארוך.

אורן: בוא נדבר על מה מיוחד במה שאנחנו לומדים ממך. אנחנו רצינו ללמוד היום על כוח המחשבה כאמצעי לריפוי עצמנו, ואז אמרת שאם אני רוצה להתחיל לפתח את הכוח הזה, הוא צריך להיות כמו עין טובה, שהיא ביחס ביני לבין הזולת.

ואז ציירת את הציור הזה שבו אני צריך כאילו להגדיר את הפוזיציה שלי מול הקבוצה שלי, כי בקבוצה אנחנו למעשה כמו במעבדה, שבה אנחנו בודקים את היחסים שלנו אחד כלפי השני ולומדים דברים חדשים. וכדי לפתח את כוח המחשבה שירפא אותי בכל הרמות ואת כולנו, אני צריך להתחיל להציב את עצמי כלפיכם כחפץ חסד. זאת אומרת אין לי דרישות מכם, ואני מוכן לשרת אתכם. וכך אני ארכוש כוח כזה.

תרכוש את כוח החיבור הנכון למערכת. כי אתה לא לבד, הגוף שלך הוא לא לבד. אתה קשור לכל הגופים שבעולם, ותלוי בשלום של כל הגופים. יש על זה גם מחקרים מאוד מעניינים, עד כמה שהבריאות הכללית משפיעה על הבריאות הפרטית. אנחנו לא מודעים לזה, אנחנו לא רוצים לדבר על זה, כי זה מחייב אותנו למה שאנחנו לא רוצים.

אבל אם באמת נסתכל על זה בצורה אובייקטיבית ורצינית, נראה שאין ברירה, שבכל דבר, בבריאות, במצבי רוח, במחלות, בבעיות, בחינוך ילדים, במשפחה, בכל מה שלא יהיה, אנחנו במאה אחוז תלויים בכולם.

אורן: בקשר לתלות בכולם, אמרת שאנחנו צריכים לדמיין תמונה, שבה כל האנשים מחוברים ביניהם ביחס טוב, בקשר טוב, באהבה, בנוח, בחיוך. התחלת את התרגיל בשתי רמות, קודם כל אנחנו צריכים לדמיין, שאנחנו מקושרים בינינו בקבוצה ואחר כך אמרת, שאחרי שייצבנו בינינו את התמונה הזאת, את ההרגשה הזאת, נפתח את זה עוד יותר ועלינו לצייר לעצמנו שכל בני האדם חיים ביניהם באיזו הרמוניה ובטוב. ואחר כך לקחת את זה עוד צעד קדימה, ואמרת, שהם צריכים להיות באינטרקציות טובות לא רק ביניהם, אלא גם כל המין האנושי והטבע, הכל צריך להיות בזרימה טובה, בחיוך, בנוח ובטוב. איך עובד הכוח הזה של הדמיון, של המחשבה, של המציאות?

דמיון, מציאות ומחשבה זה הכול אותו דבר. אתה מדמיין את העולם וזה העולם שלך. אם תדבר עם אדם אחר, תראה עד כמה העולם שלו שונה מהעולם שלך. כל אחד ואחד מצייר אותו, מדמיין אותו בצורה אחרת. זה מורגש מאוד כשאתה לפעמים נמצא בבירורים עם אשתך, כל אחד מכם רואה את המצב בצורה הפוכה לחלוטין. האם קיים מצב בפני עצמו? לא. אלא המצב הוא תמיד סובייקטיבי כלפי אותו האדם שמצייר את המצב לעצמו. אם תדבר עם אשתך, תראה שהיא חושבת ורואה משהו שאתה מסתכל עליו ואומר, "איך זה יכול להיות, כי מהתחלה ועד הסוף זה פשוט הפוך ולא נכון". העולם, הדמיון והמחשבה זה אותו דבר, אין עולם, העולם הוא איך שאתה מדמיין אותו, איך שאתה מייצב אותו.

ניצה: אנחנו מייחסים את המחשבה לשכל והדמיון הוא משהו אחר, הוא כאילו נמצא בצד אחר של הראש, של המוח.

אנחנו לא יכולים לבקר עד כמה שאנחנו, בדמיון שלנו, מייצבים את המחשבה. אנחנו לא יכולים לבקר, לעשות ביקורת, מדידה, עד כמה שהדמיון שלנו פועל על המחשבה ומסובב אותה, ממש מייצב אותה לפי הדמיון.

ניצה: האם יש הבדל בין כוח הדמיון לכוח המחשבה? כי אתה אומר, שדמיון משפיע על המחשבה.

כשאני מסתכל עליך עכשיו, אני רואה אישה נעימה, יפה, אדיבה, תרבותית. ואם אחרי חמש דקות, מישהו יספר לי עליך משהו, נניח על משהו שעשית אתמול או שלשום, על משהו שקרה, על כל מיני דברים שבישלת מאחורי הגב שלי, אז כשאני אחזור לאולפן ואשב מולך, איך אני אסתכל עליך? האם אראה שאת יפה, טובה, מושכת, תרבותית?

אורן: לא.

זה משהו זוועה, משהו שאי אפשר לתאר, משהו ממש גועלי. אז האם יש משהו אובייקטיבי בדמות שלה? האם האדם בכלל יכול להיות אובייקטיבי?

אורן: מה זה אומר על הדמיון שלנו ועל המחשבה?

שהדמיון שלנו מדריך אותנו. אין עולם, אלא יש מה שאנחנו מדמיינים. לכן העולם שלנו, התפיסה שלנו, נקרא "העולם המדומה".

ניצה: למה מדומה?

כי אנחנו מדמיינים אותו. אנחנו מייצבים אותו לפי הדמיון שלנו.

אורן: הדוגמה ברורה, את זה הבנתי. עכשיו נניח, כואבת לי ברך ימין.  

אתה שואל, איך היא קשורה לזה?

אורן: כן, "הדמיון שלנו מדריך אותנו. אין עולם, אלא מה שאנחנו מדמיינים", כך אמרת.

כן, יש משהו במחשבות מסוימות של האדם עליי, ובמחשבות שלי על מישהו אחר, ובמחשבות של מישהו אחר על משהו, וכך הלאה, עד שזה מגיע לברך שלך.

אורן: מה יש במחשבות?

משהו. משהו משתבש. יש מחשבות לא נעימות, לא טובות, שמגיעות מרמת המחשבה לרמת הכוח, מרמת הכוח לרמות פיסיולוגיות יותר, עד שהן מגיעות דווקא לברך שלך, ומהברך שלך לעוד אנשים, וכך הלאה. כולנו קשורים בכל התאים שלנו, בכל החלקים שלנו. כולנו קשורים לכולם באין סוף קשרים.

ניצה: עכשיו בעצם הכנסת עוד מימד מאוד גדול. קודם דיברנו רק על אורן והשכן.

לא. בגלל שאנחנו מוגבלים ולא יכולים לתפוס את המערכת האינטגרלית, כי אנחנו בנויים בצורה צרה, כמו אגואיסטים צרים, אז כמו בכל מחקר, אנחנו משתדלים לנקות את כל השטח חוץ מאיזו תופעה אחת, וללמוד לפחות אותה. זה נקרא "תפסת מרובה לא תפסת", כי אנחנו לא מסוגלים. לכן דיברתי על היחס שלו כלפי השכן. אבל בעצם יש אין סוף קשרים.

אורן: זה שהברך שלי כואבת, זה אומר שמחשבות לא טובות ולא נעימות זורמות בתוך המערכת הכללית.

ועוברות מרמת המחשבות עד שמגיעות עד הברך.

אורן: מחשבות לא טובות כאילו מסתובבות בעולם, ובסוף מתנקזות נניח אצלי בברך, או אצל מישהו אחר בראש, או אצל מישהי בבטן.

כן, ברמות פסיכוסומטיות, פיסיולוגיות, במערכות הלימפה והדם, עד שמגיעות לעצמות. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. או מוח, עצמות, גידים, בשר ועור.

ניצה: זה דומה לאינטרנט, שיכולים להיות באגים בתוך הרשת הכללית באינטרנט, ואם אני מחוברת לרשת, אז אני יכולה לקבל איזה וירוס מהרשת הכללית הזאת.

כן.

אורן: איך אני יכול להתקין אנטי וירוס על הברך שלי?

תתקין אנטי וירוס במחשבה שלך.

אורן: אז אנחנו חוזרים לדבר שממנו התחלנו, דמיון, מחשבה, מציאות. איך בכוח המחשבה אני יכול לבנות את האנטי וירוס?

יש לך קבוצה של עשרה אנשים. תתחיל, בתרגול איתם, לבנות יחס יפה כלפי העולם. תתחילו ביניכם להתנהג בצורה יפה, כמו בתיאטרון יפה, שכל הזמן יש רק יחס יפה.

אורן: מה זה אומר, יחס יפה?

תתחיל לספר לכולם כמה שהם גדולים, כמה שהם מיוחדים, יפים, כמה שאתה תלוי בהם, כמה שאתה צריך אותם וכמה שאתה רוצה להשפיע להם, להביא להם משהו טוב.

אורן: תדגים לי בבקשה, כאילו אנחנו עכשיו נמצאים בסדנה.

צריכים לבנות זאת. נניח אגיד לך, "אורן, איזה יפה אתה, איזה בן אדם מיוחד אתה, אני גיליתי אותך, קודם לא ידעתי שאתה כל כך טוב, כל כך עשיר בפנים. אתה כל כך חכם, אני כל יום מתפעל ממך יותר ויותר. אילו תכונות יש לך, כנראה ההורים שלך היו כאלה, ומי יודע מאיפה אתה מגיע. אני לא חשבתי שאפגוש פעם בן אדם כזה בחיים, אני כל כך שמח שיש אדם כזה לידי".

 ניצה: הברך שלו היא כבר במצב טוב יותר.

בוודאי, הוא כבר שכח מהברך שלו.

אורן: נכון. עכשיו אני אומר לניצה. ניצה, אני כל כך מתפעל ממך, כל יום את נותנת לי דוגמאות. איזו חדות מחשבה, איזו רגישות הלב, איזה יחס. אני רואה איך את קשובה, מוכנה לעזור לכל אדם שפונה אליך אצלנו בקבוצה, באמת נופת צופים. זה פשוט מוקרן ממך.

זה עובד.

ניצה: ככה מאחד לשני בתוך הקבוצה שלנו?

כן, זה עובד, זה נקרא "הרגל נעשה טבע שני". יש בזה כוח הטבע, שמיועד לבנות באמת כוח חיובי מכאלה תרגילים יפים, זה נקרא "עין טובה", מלאכותית, והוא מנקה אותנו מכל מיני זיהומים במחשבה, זיהומים בלב, זיהומים ברקמות, בכל דבר. הכוח הזה הוא ממש ניקוי וריפוי. וזה עובד, כי זה מושרש בטבע.

אלא האדם צריך להתארגן, ובכוח לחייב את עצמו נגד הטבע שלו, נגד הבושות, נגד זה שמרגיש את עצמו כך, "איך אני אעשה את זה, זה לא יפה וזה לא אמיתי". מה זה אמיתי? האמת שלנו כל כך גרועה כך שאפשר להיות מעל האמת הזאת. אז מתוך זה שאנחנו מבינים איך הטבע סידר לנו את המצב המיוחד הזה, להיות למעלה מעצמנו בצורה מלאכותית, אני כמו ילד קטן מדמה את עצמי לאדם יותר טוב, יותר גבוה, יותר מפותח, ואז אני מגיע לזה. כמו שילד גדל, הוא משתדל והטבע עוזר לו, זה נקרא "הרגל נעשה טבע שני". כך גם אני, משתדל להיות יותר גדול ואני מגיע לזה. אני לא רוצה לעצור את עצמי, להיות סתם בהמה רעה כמו שאני עכשיו.

זאת אומרת, זה תלוי בעבודה שלנו בקבוצה, בעבודה הדדית. ואז נוכל להרחיב את זה לכל העולם, אין שום בעיה. ואז נוכל בקלות להתחיל להרגיש זה את זה בצורה פנימית, זאת לא תהיה בעיה לוותר זה לזה. להגיע להסכמה כללית כזאת, שאנחנו נוכל לבנות את העולם בצורה פשוטה, נוחה לכולנו. ויהיה לנו בזה כיף ממש, נוח. הכל תלוי בכך שנשחק בזה.

אלה דברים מאוד גבוהים, מדובר על כך גם בזוהר, שהאישה משחקת עם בעלה, הרצון שלנו עם כוח יותר עליון. לשחק דווקא, להידמות.

אורן: אתה מאמין שזה אפשרי בכוח המחשבה והדמיון.

זה מה שניתן לנו. אני חושב שבכוח מחשבה ודמיון אנחנו יכולים לתקן את הכל. לעשות את עצמנו שייכים למערכת כללית בינינו, כך שכל אחד ירגיש חיים נצחיים. כי אם אני נכלל בכולם, אני מרגיש מה שהם חיים, מה שהם מרגישים. אני אפילו כאילו יוצא מהגוף, כמו שאתה שכחת מהברך שלך, כך אני שוכח מהגוף שלי. אני פתאום מרגיש שהעולם המדומה הזה, עכשיו בדמיון שלי אני בניתי אותו אחר, ואני חי בדמיון יותר נכון, אמיתי. למה אמיתי יותר? כי אני נכלל בכולם, בצורה אינטגרלית, איך שהטבע כולו, ולא בנישה שלי האגואיסטית, הצרה.

אורן: האם הכוח הזה של המחשבה יכול לפעול גם ברמה של מדינות? זאת אומרת, אפשר להחליט למשל שכל הציבור הישראלי לצורך העניין עושה איזה תרגיל מחשבתי, מצייר איזו תמונה כזאת דמיונית, האם אפשר לעשות "אנטי וירוס" ברמה של מדינה?

עכשיו אתה מתחיל לראות את האמת. שאנחנו, דווקא היהודים ודווקא ממדינת ישראל, יכולים לבנות כזה "אנטי וירוס" לעולם, שכל העולם יתחיל לשחק אחרת, לדמיין אחרת, להתנהג אחרת. אנחנו מסוגלים לעשות את זה. תכנית האנטי וירוס נמצאת דווקא אצלנו. לכן כולם שונאים אותנו, מפני שאנחנו יכולים להפעיל את האנטי וירוס, ולא עושים זאת.

אורן: אני שאלתי אם אנחנו יכולים לעשות אנטי וירוס שישמור עלינו, ואתה אמרת יותר מזה, שאנחנו יכולים להמציא אנטי וירוס גלובלי.

לא צריכים להמציא, להשתמש בטבע. כאן לא צריכים להמציא, רק להתאמץ.

אורן: בוא נתרגל את זה, עד כה נתת לנו כמה תרגילים בתוך הקבוצה, בואו נעשה איזה תרגול שיממש את זה.

אנחנו צריכים להיכנס לחיבור בינינו, עם ישראל, בארץ ישראל, בצורה כזאת שאנחנו נקרין אחד לשני יחסים טובים, "כל ישראל חברים", לפי "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "חפץ חסד" כמו שדיברנו קודם. אם אנחנו נקרין בינינו כאלה יחסים, ואנחנו קשורים לכל העולם, ודווקא אנחנו, לפי מי שאנחנו, איזה 0.01% מהעולם, תראה כמה אנחנו משפיעים על העולם, איפה אנחנו בכותרות, בדיונים, בדיבורים בעולם, אז רק לפי זה תראה עד כמה אנחנו יכולים להיות כוח משפיע, כוח המכריע לטובת העולם, אם אנחנו נשפיע בזה, יחד. אם אנחנו נתחבר יחד, אז איזו עוצמה, איזו מכה חיובית, עין טובה, אנחנו נכניס לכל העולם.

אורן: אבל נראה לי שאנחנו העם הכי מפולג בעולם. יש כל כך הרבה פילוג, שאתה כבר לא יודע איך להסתכל על העם מרוב מגזרים. נניח שאנחנו בסדנה, שכל הציבור עכשיו בסדנה.

ברגע שאתה מתחיל לעשות סדנאות, בכיכרות, בכל מיני מקומות, תן להם רק תרגיל אחד.

אורן: איזה?

בואו נדבר יפה אחד אל השני. בואו נדבר שלום איש לרעהו.

אורן: למרות שבלב אין שלום ואין כלום.

למרות זאת. זה נקרא שמתרגיל נגיע לאמת. זה נקרא "הרגל נעשה טבע שני". הטבע שלי עכשיו רע, ועל ידי הרגל אני אהפוך אותו לטבע הטוב. זה נקרא במקום עין רעה, עין טובה.

אורן: אבל עין רעה היא באמת, ועין טובה היא ב"כאילו".

היא ב"כאילו", ועל ידי התרגיל אני עושה ממה שהיה כאילו אמת. והאמת הקודמת נעלמת.

אורן: לאן היא נעלמת?

נעלמת, כי במקומה הרכבתי משהו טוב.

אורן: נניח שאני אוסף נציגים של מגזרים שונים או של פלגים שונים, לא חשוב לאיזה ציבור אני אלך, ואני אוסף לכאן עשרה אנשים שבאמת יש ביניהם פילוג אינסופי. לפי מה שלמדנו במפגש היום, היחסים ביניהם נקראים "עין הרעה" והם מקרינים רע אחד לשני. ונניח שמאחרי כל אחד מהעשרה יש מיליון איש, כל אחד הוא נציג של משהו.

אז הושבתי אותם, ואנחנו בסדנת ריפוי, נכון? אנחנו לומדים איך להירפא בעזרת כוח המחשבה.

כן, ככה ללא התחייבות.

אורן: ומה קורה עכשיו?

אנחנו מתחילים לדבר טוב אחד לשני. ככה סתם. אני מוריד משקפיים כדי לא לראות את הפרצוף שלך השנוא עלי ומתחיל לדבר, ככה, מרחוק.

 אורן: מה תגיד?

כמו שדיברתי קודם.

אורן: אבל אתה באמת מפולג. זה לא כאילו, זה באמת מפולג.

אני באמת שונא אותך, אבל עכשיו אני מתחיל לדבר אחרת. כאילו גיליתי, "אני לא ידעתי, אתה קרוב שלי, גיליתי עכשיו שאתה ממש כמו בן שלי", משהו כזה. "לא ידעתי, ואיך עכשיו אני מצטער על הרע שגרמתי, בוא נעשה טוב מעכשיו והלאה. אני אפילו לא ידעתי שכך קרה לי, לפני חמישים, שישים שנה. רק עכשיו אני מגלה עד כמה אנחנו בקרבה אחד לשני, כמה אני תלוי בך. עכשיו אני רוצה רק לעשות לך כל טוב", וכולי. למה לא?

"עכשיו אני מגלה את מערכת הקשר בינינו, ואני רואה כמה אנחנו קרובים, כמה אנחנו תלויים. עכשיו אני רואה שלא במקרה אנחנו נפגשנו יחד בחיים שלנו, ויש כאן איזה כוח עליון שהושיב אותנו אחד ליד השני, אז איך אנחנו לא נתקרב יותר?" ואז אני אהיה מוכן לסבול אפילו לשים משקפיים ולראות אותך. וכן הלאה.

אני אומר לך, אין כאן יותר מתיאטרון, ממשחק, אבל אם אנחנו משחקים אותו בצורה נכונה, לפי חוקי הטבע, כי זה נמצא בחוק הטבע. כאשר האדם בכוונה עושה את זה, הוא שונא את השני במודע, מצד הטבע הוא שונא את השני ולא שכך בחר, אבל עכשיו הוא בוחר לעלות מעל השנאה לאהבה. זה נקרא במקום הר סיני לבנות הר הקודש.

זה נמצא בידינו. ועכשיו אנחנו חייבים לעשות את זה, אחרת אנחנו נאכל זה את זה והטבע יאכל אותנו במשבר הכללי הזה. עכשיו אין לנו ברירה, רק לעשות סדנאות. עד שכל העולם ידבר כך זה אל זה.

אורן: ב"כאילו".

ב"כאילו", וכאילו הזה מהר מאוד ייכנס לרוח אחרת, לאמת. ואז אנחנו נרגיש שכל הטבע זה אהבה.

ניצה: האם הפילוג והחיבור בינינו, זה ברמת המחשבה או שיש שם רמות נוספות, נניח רגש ומחשבה?

הכל מצטייר יחד. טוב או רע, מה זה חשוב.

ניצה: נניח שאני מפולגת ממישהו, האם זה אומר שהמחשבות שלנו מפולגות?

לא רק מחשבות. המחשבות, הרצונות, הכוונות, הרגשות, הכל. מה זה חשוב. אם אתם זה כנגד זה, אז כשהוא יגיד כן את תגידי לא, אפילו בלי לחשוב מה זה.

ניצה: אני מנסה לחשוב איך בעזרת המחשבה אני יכולה להתחבר למישהו. איך המחשבה עוזרת לי להתחבר למישהו.

החיבור הוא לא במחשבה?

ניצה: זה מה שניסיתי להבין, האם החיבור הוא במחשבה?

הכל תלוי במחשבה. "הכל במחשבה יתבררו".

אורן: אנחנו מסיימים בעוד כמה דקות את המפגש שלנו היום, בו רצינו ללמוד ממך איך להשתמש בכוח המחשבה.

לרפא את כל המחלות.

אורן: נכון, בעזרת כוח המחשבה. נתת לנו כל מיני תרגולים, והייתי רוצה גם משהו לשיעורי בית.

אני ממליץ לכם לבנות סדנה, סדנת ריפוי. וזה יהיה תוספת, נספח לשיחה שלנו. שמגיעים אנשים ובאמת עושים כזאת סדנה, ומשתתפים בזה.

אורן: לא הבנתי את שיעורי הבית.

זה לא שיעורי בית, אני אמרתי שאתם צריכים לבנות כאן סדנה לעשרה אנשים, והם צריכים לגלות לכולם דוגמה איך אנחנו מגיעים ממחשבה שלילית, מחוסר אכפתיות, למחשבה חיובית, לחיבור, שאני ממש מרגיש שאני עם כולם בלב ונפש. אומנם זה בינתיים לא כך, אבל ההרגל, פעם אחר פעם,  יהפוך לטבע שני.

אורן: מה לסיכום?

לסיכום, לעשות את הסדנה. זהו. אין יותר מזה, זה תחילת הסוף. תעשו כאלה סדנאות, ואתם תראו עד כמה כל העין הרעה פשוט נעלמת. במקום זה באה העין הטובה והכל מסתדר ומגיע למי מנוחות.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה נתרגל עין טובה. כל טוב, להתראות.

לחצו כאן להורדה