חיים חדשים - תוכנית 890 - קבלה ואהבה עצמית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נלמד מהרב לייטמן איך להתייחס נכון לעצמנו, לחיים שלנו, למה שיש בנו, לתכונות שלנו ולאופי שלנו. איך לקבל או לא לקבל את מה שיש לנו בצורה נכונה, בדרך לחיים טובים יותר, לחיים חדשים.

ניצה: אנחנו רוצים לדבר על משהו שמעסיק אותנו מאוד. האמת היא שזה מעסיק כמעט כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו, אפילו מהרגע שאנחנו נולדים, אנחנו מתחילים לגדול. כבר בתור ילדים, אנחנו מתחילים להרגיש שיש דברים בנו שאנחנו אוהבים יותר, ומעריכים יותר, ויש דברים שאנחנו אוהבים בנו פחות, ומקבלים בנו פחות.

ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו עסוקים מאוד בניסיון לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, להעריך את עצמנו, להרגיש שלמים עם כל מה שיש בנו, גם עם המגרעות וגם עם היתרונות. זהו תהליך שאנחנו הרבה פעמים מרגישים שהוא ממש כואב לנו אפילו בפנים, כואב לנו בלב. גורם לנו תחושה לא נעימה, לא טובה.

זה גורם לנו להתעסק עם הצד הפנימי, עם הדילמה הזאת הפנימית, שכל הזמן מתרחשת בתוכנו. הרבה מאוד אנשים הולכים לשם כך לתהליכי התפתחות, לפעמים לטיפולים, תלוי עד כמה זה כואב לאדם. אבל גם כאלה שלא הולכים ממש לטפל בזה, עדיין עסוקים בזה מאוד, בלנסות לקבל את עצמם כמו שהם.

מהיכן מגיע הצורך הזה של האדם, לקבל את עצמו?

האדם חושב שרק הוא קיים בעולם, וחוץ ממנו, כל האחרים אם קיימים, אז הם קיימים כדי לשרת אותו, אם הוא צריך אותם. ואם הוא לא צריך אותם, כאילו אין בהם שום צורך. אז קודם כל אני זה "האני" וכל האחרים זה "היתר". והרגשה כזאת, היא נמצאת בתוך האדם כנקודה הבסיסית שלו, ולכן כל כולו, הוא מכוון כדי לחזק את הנקודה הזאת, ולהעלות אותה על כל מה שיש מסביבו.

זה האגו שלנו, הטבע שלנו המקורי, כך הוא מכוון אותנו. אין בזה לא טוב ולא רע, אלא אנחנו כולנו כאלו.

ניצה: אני חושבת שאדם ששמע את מה שאמרת יגיד "אני לא מתעסק באחרים, אני מתעסק עם הרצון שלי להרגיש את עצמי טוב".

נכון, אבל יוצא שבזה הוא גם רוצה לנצל את האחרים.

ניצה: מה זאת אומרת, אם אדם רוצה להרגיש שלם עם עצמו, איך זה קשור לזה שהוא רוצה לנצל אחרים?

כי אני חי באיזו התקשרות עם הסביבה, והסביבה יכולה להיות יותר נוחה או פחות נוחה, אני רוצה להשתמש בה לקיום עצמי באופן יותר מוצלח, יותר נוח, יותר טוב, יותר מכובד וכן הלאה. ולכן יש לי כבר דרישות לסביבה.

ניצה: אם אני מסתכלת לאורך ההיסטוריה, אפילו לא ללכת רחוק, ניקח לדוגמה את סבתא שלי, אני לא זוכרת שהיא שאלה את עצמה אם היא מקבלת את עצמה, אם היא מעריכה את עצמה, אם היא אוהבת את עצמה. 

היא השתמשה בזה בצורה אינסטינקטיבית.

ניצה: נכון. אז מה ההבדל? אנחנו כן רואים איזו תופעה, איזו מגמה, שהאדם כל הזמן עסוק יותר ויותר במכלול הזה שנקרא "עצמי". 

כן. כי האגו שלנו כל הזמן גדל, וכל הזמן דורש יותר ויותר מילויים שהוא צריך כדי למלא את עצמו. כדי למלא את עצמו הוא גם דורש יותר ויותר התקשרות עם העולם החיצון. כתוצאה מזה, אנחנו טסים לכל מקום, הולכים לכל מקום, מקבלים באינטרנט ובטלוויזיה חדשות ממש מכל העולם, אכפת לנו מהכול.

אני מרגיש את עצמי שאני קשור אליהם, "שהם שלי", במילים אחרות. למה אני רוצה לדעת מה קורה שם בקצה העולם? באגו שלי המוגבר, אני מרגיש שזה שייך לי, ולכן אני שומע את זה, אחרת לא הייתי שומע. אפילו על כוכבים, לאן אנחנו הולכים עם המדע שלנו, או עם המחקרים שלנו? לכל מיני כיוונים בפנים, עד כמה שאפשר בתוך הטבע, בדומם, בצומח, בחי, בבני אדם, ממש בכל מקום.

למה? כי האגו שלנו הגובר, הגדל, המורחב, הוא דורש מאיתנו לחקור את כל התוצאות האלה, כי הוא נותן לנו הרגשה שזה שלנו, שאני צריך את זה גם כן. אם לא הייתי צריך, הייתי עובר לידו, אפילו לא הייתי מזהה את זה. 

ניצה: לא היית שם לב לזה שזה קיים.                

כן.  

אורן: אני רוצה להוסיף כאן עוד היבט. אני אבא לארבעה ילדים, שכל אחד הוא מיוחד כמו שהוא, והוא שונה מאוד מהאחרים, יש פרח רקפת, יש כלנית, יש רוסקוס יש ציפורן. כל אחד שונה.

אני לא אשאל את הרקפת "למה את לא יפה כמו הכלנית?", ואני לא אשאל את הציפורן "למה את לא כמו הרוסקוס?".  כל אחד הוא משהו אחר, אבל כל אחד הוא פרח יפה בפני עצמו.

כשאנחנו מסתכלים על הטבע הסובב אותנו, מאוד פשוט שכל ברייה, כל פרט בטבע, הוא יפה כמו שהוא. כשאני עובר אלינו, החברה האנושית, בני האדם, והכי קל לי להסתכל אצלי בתוך הבית, כי אני אבא, הולדתי ארבעה ילדים. כל אחד כאילו בא מעולם אחר. חשוב לי שמצד אחד כל אחד יממש את כל הפוטנציאל שהטבע נתן לו, ושהוא ירגיש שמה שיש בו זה "אתה כמו שאתה, ואת כמו שאת, זה בסדר גמור, ומפה הלאה תמשיך ותתפתח".

יש איזו תחושה שהאדם לא יודע איך להתייחס נכון לצורה שלו כמו שהטבע ברא אותו. נניח שאני קיבלתי סט תכונות מסוימות, אתה קיבלת אחרות, וניצה קיבלה אחרות, ואני מרגיש בתחושת הבטן שמה שקיבלתי מהטבע, מצד טבע בריאתי, זה רק איזו ערכה בסיסית, שאין בה משהו רע או טוב, זה מה שאתה, זה מה שאני, וזה מה שהיא.

מכאן הלאה לך תגדל, לך תצמח, לך תתפתח. אבל כל הזמן אנחנו עסוקים בלהסתכל על החבילה הזאת שקיבלנו, ולעשות בתוכה חלוקה לשני מדפים, יש דברים טובים, ויש דברים לא טובים. עם הדברים הלא טובים אני כל הזמן מתעסק בהם, מתבוסס בהם.

 עם היחס שלנו למה שהטבע יצר בכל אחד מאיתנו כפרט ייחודי, איך לקבל את הבריה הזאת נכון?      

זאת שאלה מהותית מאוד, קשה מאוד, אישית מאוד, ודווקא בה עוסקת חכמת הקבלה. כאן מדובר על מימוש האדם, בצורה פרטית, בצורה החלטית, להביא אותו למימוש השלם, המלא, כדי שהוא, במימוש הנכון, ידמה לכוח עליון, לא פחות ולא יותר. ממש.

לכן השיטה הזאת, היא נקראת "גילוי הבורא לאדם" שהאדם יגלה בתוכו את הדמות שלו, שדומה לבורא, או דמות הבורא שבו, שזה היינו הך, ולזה אנחנו צריכים להגיע. זה מימוש מאוד מיוחד של האדם, שאז הוא צריך להבין שאין בו טוב ואין בו רע, אלא כל דבר שניתן, ניתן כדי להתאים אותו לבורא. כמו שכתוב, "ויהיה שם ה' עליך". מה זה עליי? שאני אפרמט את כל התכונות שלי על ידי האמצעים שניתנו לי, וניתנו לי בדיוק אמצעים לזה, ורק לזה, כדי להצליח בחיים שלי להידמות לבורא.

והחובה הזאת, אפשר להגיד האתגר הזה, הוא נמסר לכל אדם, ורק האנשים לא יודעים את זה. הם מקבלים את הידיעה הזאת לאט לאט, לפי סדר ההתפתחות שלהם. ואז הם נכנסים לחכמת הקבלה ומתחילים להרגיש לאט לאט איך הם מממשים את זה.

אורן: לפני שאתה מתקדם בהמשך התהליך, אני רוצה לשאול על מה שאמרת עד כה. אמרת שכל דבר שניתן לך מהטבע, אין בו טוב או רע, אז עכשיו נאמר שאני לא מרגיש ככה.

ודאי שאתה לא מרגיש, כי אתה לא בודק את עצמך כלפי הבורא, אלא כלפי העולם. וכלפי העולם, לפי התקופה שאתה נמצא בעולם, לפי הערכים של החברה, הסביבתיים, ולפי תנאים אחרים למיניהם. אתה בודק ורואה, "זה אצלי טוב וזה אצלי רע, וככה או ככה". ואז אתה נמצא כאן בין הפטיש לסדן, למה?

אורן: זה ממש מטלטל

אני אגיד לך למה. כי מצד אחד יושב המקובל שיגיד לך שיטה אחת, מצד שני, יושבת פסיכולוגית והיא תגיד לך שיטה אחרת להתפתחות שלך. זאת אומרת, אדם נמצא כאן במצב שהוא לא יודע במה לבחור, אבל הוא מסתכל על החיים שלו דרך החברה, כי בהם הוא רוצה לשכנע את עצמו להיות טוב, כלפיהם הוא בודק את עצמו. אם הוא מצליח או לא מצליח להראות יפה בעיני הקהל, הסביבה, העולם, בשבילו זה הכל, הוא מוכן לתת הכל רק כדי שלא יבזו אותו, שיכבדו אותו. כלפי הילדים למשל, כמה היית נותן כדי שהילדים לא יבזו אותך?

אורן: את כל החיים.

 זהו, אז זאת כבר השאלה. זאת אומרת, הערכים שהם מציגים לך עכשיו חשובים לך מעל כל יתר הערכים שיגיעו, אפילו מהשמיים. וכאן היא הבעיה. מה עם הערכת החיים, מה עם מהות החיים, אם אני כולי תלוי כל כך בדעה של הסובבים אותי, ומי הם בסך הכול?

תראה איך האדם בנוי, הוא כל כך תלוי בילדים שלו, בקרובים שלו, בסובבים אותו. החברים, בני העיר, המדינה, העולם, יכולים לכבס את האדם, לעשות ממנו סמרטוט. אז אנחנו כבר מבינים שהאדם הוא אפס. ואם אנחנו מתפתחים בצורה כזאת, אז אין מנוס, אנחנו תמיד נהיה ברע, ממש מסכנים.

ומה אומרת על זה הפסיכולוגיה, במה היא עוזרת?

ניצה: יש הרבה דברים שהיא אומרת, אבל אני אגיד אותם במנות. הפסיכולוגיה אומרת שכל תינוק, ברגע שהוא נולד, המוח שלו מכוון בצורה כזאת שהוא יקבל את עצמו ויאהב את עצמו, שידאג בעצם לצרכים שלו כאיזה מנגנון הישרדותי שיאפשר לו גם בהמשך להתפתח, וגם שומר עליו ושומר על הגבולות שלו. 

כך האגו שלו מכוון.

ניצה: נכון, כך הוא מכוון, וכך הוא בעצם נולד. אחר כך עם הזמן, הוא הולך ומתפתח, הוא גדל, ואז כשהוא מתחיל להיות ילד, הוא מסוגל ויודע כבר להשוות. אורן הסביר קודם נורא יפה איך כל אחד מקבל איזה סט. כך הוא מקבל איזו ערכה, אומרים לו קח.

מה זאת אומרת הוא מקבל? החברה מפרמטת אותו, מסדרת אותו לפי איך שהוא צריך להיות כלפי החברה.

ניצה: זה נכון. הוא בעצם מתחיל לערוך השוואה, מה יש לי בסל, מה יש לו בסל, ומה יש להוא בסל. ואז הוא יכול להיות מרוצה יותר או מרוצה פחות. נניח שזה כך, שהוא עושה איזו השוואה. אבל אם הבנתי נכון ממה שאמרת, כל ההשוואה הזאת מול אנשים מול החברה, היא שגויה מהיסוד. כי זה אומר שאתה בכלל לא מבין למה נועד סט הכלים שקיבלת?

נכון.

ניצה: העניין הוא, איך אדם יכול להבין בכלל מה המשמעות של סט הכלים הזה שהוא קיבל, כדי להרגיש איתו באמת שלם ובטוח?

פסיכולוגים היו חולמים על זה.

ניצה: ודאי. פסיכולוגים מאוד רוצים לעזור לאדם להרגיש שלם עם עצמו, שכל מה שיש בו זה טוב.

זה לא ילך.

ניצה: אני אגיד גם למה זה חשוב לפסיכולוגיה, זה לא סתם כדי לתת לאדם הרגשה טובה. כי באמת האמונה אומרת, שאם אתה לא מקבל את עצמך, לא מעריך את עצמך כמו שאתה, אתה לא יכול להתקדם לשלב הבא בהתפתחות, אתה כל הזמן תקוע שם ומסתובב.

בשביל מה לי להתפתח הלאה?

ניצה: מה זאת אומרת?

בשביל מה לי? אני מרגיש דווקא שהכוח ההגנתי הפנימי שלי אומר "בשביל מה לך את זה? סגור את עצמך וזהו". אני רואה המון אנשים נכנסים לאינטרנט, לכל מיני דברים, ושקועים שם עד סוף החיים. או שהולכים לדוג דגים, או מתעסקים עם עוד איזה הובי, ולא אכפת להם כלום. רק שיש להם קצת משהו לחיים ואת כל היתר הם לא רוצים, כי זה רק כדי להסתבך, אני כל הזמן צריך להתאים את עצמי לעולם החיצון.

ניצה: זאת אומרת, הניסיון שלנו כל הזמן להתאים את עצמנו לעולם החיצון, הכוונה היא בעצם לחברה שאנחנו חיים בה?

כן. אני לא רוצה לחיות בחברה שבה אני ארצה כל הזמן להשתנות בהתאם לחברה, כדי שיעריכו אותי יותר? מה אכפת לי, זה עולה לי בכל כך הרבה כוח, וזמן, ובריאות, יותר טוב בלי זה.

אורן: ואיך אני יכול להעריך את עצמי כמו שאני?

 אני מעריך את עצמי בזה שסדרתי לעצמי חיים רגועים.

אורן: לא, אבל נאמר שאני רוצה להעריך את מה שיש בי. אז כשאני מעריך ובודק את מה שיש בי, אני מחלק אותו לדברים טובים ולדברים רעים. נראה לי שזה טריוויאלי, נראה לי שכל אחד יכול למצוא בעצמו דברים טובים ודברים רעים. האם הדיאגנוזה הזאת היא נכונה או שגויה?

אני חושב שהיא שגויה גם מהצד הזה וגם מהצד הזה.

אורן: כלומר?

קודם כל אדם לא יכול לחלק את עצמו לשני חלקים, ולהגיד שזה טוב וזה רע. זה אי אפשר, תדבר עם כל אחד ותראה. תדבר למשל עם אימא על הילד שלה, היא יכולה לצעוק עליו ולהגיד עד כמה שהוא רע, אבל אם אתה תגיד משהו עליו, תראה מה שהיא תענה לך. זאת אומרת, זה הכל יחסי.

אורן: אז עכשיו אני רוצה רגע לבודד, רק אדם כלפי עצמו.

אין. אדם לא יכול למדוד את עצמו, לבדוק את עצמו, להרגיש את עצמו, כמו שהוא לא יכול גם לעשות את זה כלפי אחרים. אלא אם כן הוא מחפש את קנה המידה מחוצה לו, וזה יכול להיות רק כוח עליון. והמדידה יכולה להיות רק אחת פשוטה, שאחרי כל מה שנעשה בי ומחוצה לי, אני רואה רק את פעולת הכוח העליון. שזה באמת כך. מאיפה אנחנו? מאיזה רעיון, מאיזה כוח שעשה את הכל, תגיד שזה הטבע, זה לא חשוב.

אורן: אז מה שתיארת לי עכשיו, זה סוג של השלמה עם מה שהטבע ברא בך. אתה אומר זה הטבע כך ברא אותי, אז זה בסדר.

רגע, חוץ מדבר אחד.

אורן: מה?

שאני צריך לשייך את עצמי לאותו הטבע.

ניצה: מה זאת אומרת?

שאני צריך אחרי כל מה שיש לי במחשבה וברצון, בי ומחוצה לי, בכל הפעולות שאני מזהה מחוצה לי, את כל מה שקורה, את כל מה שקיים מחוצה לי. אני חייב לזהות אחרי זה, את מה שבי ואת מה שמחוצה לי, ולאתר את הכוח האחד המפעיל את הכל, גם אותי וגם את העולם שמחוצה לי.

ניצה: האם האיתור של הכוח החיצוני הזה שמפעיל אותי, יעזור לי להעריך את עצמי יותר?

אני בזה מתחיל להתקשר למקור של כל הסיבות, של כל התכונות, של כל הפעולות, ואז נראה הלאה מה קורה. אבל אני כל הזמן מתקשר אליו, אני כל הזמן נועל את עצמי עליו.

ניצה: ובצורה כזאת אני בסופו של דבר ארגיש שלמה עם כל החלקים שלי?

זה פשוט מאוד. אם אנחנו מדברים על יהודים שצריכים להגיע לאיחוד, אז אצלם המשפט שהם מחויבים לדבר עליו הוא, "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד".

אורן: מה אומר המשפט הזה ואיך זה קשור לדיון?

רב"ש אמר לי, "אתה רואה את זה? ואתה רואה גם את זה? אז אחרי כל דבר שאתה רואה, קוראים לך מיכאל, נכון? אתה צריך להגיד "שמע מיכאל ה' א-לוהינו ה' אחד". זה הוא שעושה הכול, הכול בא לך ממנו".

אורן: כולל מה שבתוכך, כל התכונות והנטיות שלך, האופי שלך?

כן. כי אני לא שולט על התכונות והנטיות שלי ועל מה שאני מרגיש בתוכם.

אורן: אני, לדוגמה, מסתכל על עצמי, על האופי שלי, יש תכונות שאני מרוצה מהן ויש תכונות שהן לא מוצלחות במיוחד והייתי שמח להחזיר אותן, אם היה פתק החלפה, הייתי ניגש ל"חנות הגדולה הזאת של הטבע" ומחזיר אותן. אז מה אני עושה עכשיו עם המשפט "שמע ישראל ה' א‑לוהינו ה' אחד"?

אתה מאתר מאחורי כל הדברים האלה רק כוח אחד, הבורא, והוא רק טוב ומטיב. אם אני רואה אחרי כל הדברים האלה בי ומחוצה לי את כל הדברים הרעים, אז איך הוא יכול להיות "טוב ומטיב"? אני חייב לקבל אותם כדברים טובים ואת הפער, ההבדל, הזה בין קביעת הרע שבי או מחוצה לי לבין קביעת הטוב שבי או מחוצה לי, אני צריך לתקן. אני חייב להגיע למצב שגם אני וגם העולם סביבי מושלמים. הכול מושלם, כי הכול בא מהבורא, כי "אין עוד מלבדו, טוב ומטיב".

אורן: אז איך אני מצמצם את הפער מהמקום שבו אני מרגיש את עצמי כלא מושלם למקום שבו אני ארגיש את עצמי מושלם? מה התהליך שאני צריך לעבור פה?

על זה אתה צריך לבקש, לדרוש את התיקון.

אורן: תיקון של מה?

שתרגיש שאתה בסדר גמור והעולם סביבך בסדר גמור. אם זה כך, אז גם הבורא בסדר גמור, כי הוא ברא את הדברים האלה בשלמות.

אורן: מהי הדרישה הזאת של התיקון, "להרגיש את עצמי בסדר גמור, מושלם", האם זה סוג של שכנוע עצמי? האם אני צריך להתמיד בזה?

לא, רק במידה שאתה דורש שזה יקרה.

אורן: באיזו מידה אני דורש בדיוק?

במידה שאני דורש להרגיש את עצמי בשלמות ואת העולם בשלמות, שאני לא ארגיש ולא אגיד על אף תנועה פנימית שלי, תכונה פנימית שלי, שהיא לא שלמה ולא אראה או ארגיש אף תמונה חיצונה שהיא לא שלמה, שהעולם לא בסדר, אלא הכול מושלם ואין יותר טוב מזה. עד שאני לא מגיע לזה, אני לא נרגע, אני חייב לבקש על זה תיקונים, אחרת אני מעביר את הפגם הזה לבורא, כי חוץ ממנו אין כלום, כי אין עוד מלבדו.

אורן: במצב הראשון, אני מרגיש שהכול רחוק מאוד מלהיות מושלם, לא בתוכי ולא סביבי. במצב השני, הכול נראה לי מושלם, גם בתוכי וגם סביבי. האם המעבר מהמצב הראשון למצב השני זה תהליך של התפתחות?

כן.

אורן: אז בסוף תהליך ההתפתחות שלי אני באמת אראה את הכול מושלם?

כן. אבל אל תחשוב שמה שגילית עכשיו זה מה שיש, אתה תתחיל לגלות יותר ויותר דברים שליליים בך ודברים שליליים מחוצה לך.

ניצה: אני אגלה דווקא דברים שליליים ולא את הדברים הטובים?

כן, את תגלי במיוחד דברים שליליים ועליהם כל הזמן תבקשי תיקון.

אורן: מתוך כל התכונות שלך, האם יש תכונה שהיית אומר עליה, "חבל שיש לי תכונה כזאת, חבל שיש בי נטייה כזאת"?

לא הייתי אומר "חבל".

אורן: יש משהו שאתה מרגיש אותו כשלילי?

ודאי.

אורן: מה למשל? לפחות תכונה אחת, נטייה אחת.

שקרן, פזרן, בטלן, טיפש, הכול.

אורן: נראה לי שאתה קצת מגזים.

אני לא מגזים. אני אומר לך שאני מרגיש את עצמי שלילי בכל תכונה שתגיד לי, אני לא רק אסכים אתך, אלא אני על עצמי אומר שיש לי את זה בצורה שלילית.

אורן: אתה אדם עצבני?

כן, מאוד.

אורן: נניח שיש בך תכונת אופי כזאת, הנטייה לעצבנות, "פתיל קצר", הרי אתה לא בחרת להיות כזה, ככה בראו אותך.

נכון.

אורן: ואת מישהו אחר בראו יותר רגוע.

נכון.

אורן: כשזיהית בתחילת הדרך שיש בך נטייה כזאת, איך קבלת שכך הטבע יצר אותך?  איך עברת את התהליך הזה עם עצמך כדי להשלים עם מה שהטבע נתן לך בתור נקודת התחלה וממנה להמשיך ולצמוח?

אנחנו מדברים על חכמת הקבלה ולא על פסיכולוגיה, גם אם מה שאני אגיד אולי ישמע כפסיכולוגיה. אני יוצא מתוך נקודה שאני לא רוצה לקלל את הבורא, אני יוצא מתוך הנחה שהוא "טוב ומטיב" ו"אין עוד מלבדו", הוא המוחלט, "אבסולוט", כוח עליון של הטבע, הוא הטבע בעצמו. כל מה שאני רואה בי ודרכי בעולם זה התיקון שנדרש לעשות ואת התיקון הזה הבורא יעשה בתנאי שאני אדרוש את זה ממנו בצורה הנכונה. מה היא הצורה הנכונה? הצורה הנכונה לא תהיה כדי שאני ארגיש טוב, אלא היא תהיה כדי שאני אעשה לו נחת רוח.

אורן: מה זה אומר?

שישמח ממני כמו שאתה רוצה לשמוח מהילדים שלך. ממש בצורה כזאת פשוטה.

ניצה: הבורא רואה אותנו שלמים?

אנחנו לא מדברים עליו.

אורן: מה המשמעות של "לקבל את עצמי נכון"?

"לקבל את עצמי נכון" אומר שכל מה שנתן לי הכוח העליון, הטבע, הוא נתן לי כדי שאני אביא את עצמי לצורה המושלמת. ויש לזה את כל האמצעים.

אורן: לכל אחד?

לכל אחד. זו מטרת האדם בחיים.

אורן: ואין מישהו שהוא דפקטיבי במיוחד?

לא, כולם עם דפקטים, אבל רק כדי לתקן אותם ולהגיע לשלמות.