חיים חדשים - תוכנית 911 - איזון האדם והטבע

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על איזון. איזון, חוסר איזון, יציאה מאיזון, הכדור הזה שבתוכו אנחנו חיים, הבית המשותף של כולנו לפעמים קצת נראה כמשתגע. ננסה להבין למה זה קורה לנו, ובעיקר איך אפשר להרגיע את המצב בדרך אל חיים רגועים, טובים יותר.

יעל: השנה האחרונה הייתה באמת שנה מאוד מאוד סוערת מבחינת פגעי מזג אוויר. זוהי שנה שהוכתרה כשנה שבה היו שרפות מאוד גדולות, ואירועי סופות מאוד חזקות עם נזקים כספיים מאוד מאוד גדולים למדינות, לציבור, ולאדם הפרטי. היו פגעי מזג אוויר שהוכתרו בכל מיני תארים, כי אחרי שתיים עשרה שנה של רוגע יחסית בארצות הברית, פתאום משהו משתנה. זאת אומרת, יש איזו הרגשה שזו לא סתם עוד סופה, ועוד שריפה, ועוד איזה שטפון, אלא משהו כאן באמת קצת משתגע בתוך כל הדבר הזה.

והשאלה היא, בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם שהיה בו עידן של קור, עידן של חום, היו בו הרבה מאוד תהליכים אקלימיים, היו תקופות טקטוניות הרבה יותר פעילויות מאשר התקופה שבה אנחנו חיים כיום. האם באמת אנחנו נמצאים בעוד איזה גל עולה ויורד של אילו שינויים אקלימיים בעולם, או שבאמת קורה כאן משהו יוצא דופן?  

קורה היוצא דופן, למה? כי הטבע עכשיו יוצא מהאיזון, מפני שבני אדם לא יכולים לאזן אותו. תמיד הטבע היה דוחף אותנו להתפתחות, והיה מגלה כל מיני כוחות, כמו חום, קור, רעידות אדמה, מגפות למיניהם, כדי לשכנע את בני האדם לגרום להם להתפתחות. בני אדם מתחילים לזוז רק כשרע להם, כי אנחנו אגואיסטיים, ואנחנו לא עושים שום תנועה, אלא כדי להטיב לעצמנו. הטבע כדי לפתח אותנו, הוא חייב להביא לנו צרות, ואז אנחנו מתחילים לפתח מדע, כלכלה, לעשות כל מיני חשבונות, לבדוק את עצמנו, לבדוק את הטבע הסובב איך לבנות את החיים שלנו יותר טובים, יותר בטוחים וכן הלאה. כל זה בגלל שמגיעות לנו צרות.

לכן כמו שאנחנו מדברים עם הילדים, אם אנחנו רוצים שהם יגדלו טוב, אנחנו צריכים ללחוץ עליהם שילמדו, שיתעסקו במשהו שיפתח אותם. לכן אנחנו מבינים, שכך הטבע היה מפתח אותנו במשך אלפי שנות ההתפתחות. מרגע שירדנו מהעץ או יצאנו מהמערה, מהרגעים האלו והלאה, אנחנו כבר מתפתחים על ידי צרות שהן מגיעות לבני אדם. לא צרות הרגילות לחיוֹת, אלא בדרגה אחרת.

 מה זה בדרגה אחרת? שמכות הטבע לא מכוונות אלינו כמו על כל החיות שצריכות לחפש איך לאכול, איפה לישון, ואיפה להתרבות וכולי, כמו שיש לחיות אוכל, מין, משפחה, כי זה מה שיש להם, אלא הטבע התחיל להעמיס עלינו כל מיני בעיות, צרות, כדי לפתח את השכל שלנו, את הרגש שלנו, שעל ידי זה אנחנו נפתח את החברה שלנו, שאנחנו נתחיל לחְיות לא כמו חיות. הרי ידוע שאצל החיות זכר ונקבה נפגשים רק לאיזו הנאת הזיווג, כדי להביא צאצאים כפי שהטבע דורש מהם. אין אצלם אהבה וחיבור, אלא אינסטינקט בלבד.

 אצלנו לא, אצלנו אנחנו צריכים לבנות את החיים שלנו, כי הילדים שאנחנו מגדלים הם צריכים עשר או חמש עשרה שנה כדי לגדול. בזמננו זה בכלל לא נגמר, כי אפילו עד גיל שלושים וארבעים שנה הוא עדיין ילד. זאת אומרת הטבע התחיל ללחוץ עלינו לא על ידי אוכל, מין, משפחה, אלא הוא כיוון אותנו להתפתחות המדע, המערכת הכלכלית, מערכות הלימוד, למידה, להתפתחות של היבשות החדשות ומה לא. הוא כיוון אותנו לחקור את הטבע עד כמה אנחנו יכולים להטיב לחיים שלנו על ידי כל מיני ההזדמנויות הטמונות בטבע שהם לא נגלות, לא נמצאות על פני השטח, אלא צריכים לחקור אותם, ואז להביא אותם לשימוש.

זאת אומרת, הטבע בעיקר דחף את האדם להיות אדם חכם, וזה בניגוד להתפתחות הדומם, הצומח, והחי, ובזה אנחנו המין המדבר שונים. הטבע גם דחף אותנו לא רק להתפתחות החכמה, אלא להתפתחות הרגשית, ומתוך זה פיתחנו תרבות, חינוך, כל מיני יצירות תרבותיות למיניהם, כמו ציור, מוזיקה, פיסול וכן הלאה. ועל ידי זה, אנחנו רואים למה הגענו.

 אחרי שאנחנו התפתחנו בכל מיני הצורות האלה של מלחמות, וחיבור ופירוק בחיי החברה של בני אדם, שבניגוד לחיות אנחנו לא חיים בצורה אינסטינקטיבית, שיש קשר בין זכר לבין נקבה לכמה זמן ואחר כך הם נפרדים ולא מכירים זה את זה בכלל, אלא אנחנו בונים משפחות, אנחנו בונים מדינות, אנחנו משתמשים בשפה, ומדור לדור מוסרים את הידיעות שלנו.

זאת אומרת זו מערכת שמעל דרגת החי, זו דרגה מאוד מאוד משמעותית. אבל, אפילו שאנחנו כאלו נבונים, וחכמים, וכל כך מפותחים, הטבע דורש מאתנו יותר. הוא דורש מאתנו שאנחנו נהייה קשורים בינינו במערכת כללית, בהשלמה הדדית, במערכת טובה. וכאן ישנה בעיה שאנחנו לא מסוגלים את זה לבצע, מפני שאנחנו לפי המבנה שלנו נשארים אותם החיות. זאת אומרת, אני ביסוד שלי נשאר בדרגת החי, וכל מה שאני פיתחתי משך אלפי שנות ההתפתחות בכל מיני חברות שעל פני כדור הארץ, אני פיתחתי את היכולת לנצל את כל הסביבה, כמו חיות בדרגת החי. כמה שהצלחתי, הצלחתי.

 אני בניתי מערכות שמאפשרות לנו לא לאכול זה את זה כמו בעולם החי, אלא כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", שאיכשהו אנחנו יכולים לקבוע גבולות "שלי, שלי, שלך, שלך." אבל אנחנו רואים שזה לא כל כך הולך, כי האגו שלנו, הטבע שלנו בניגוד לדרגת החי כל הזמן מתפתח, בוער בנו, ואנחנו רוצים לכופף את כל העולם כל אחד לטובתו, לעצמותו, למה שהוא.

ולכן יוצא שיש לנו כאן בעיה. אנחנו לא יכולים להיות קשורים יפה וטוב במערכת הכללית. וכאן לפנינו יש באמת בעיה, שהחברה האנושית במקום להיות גבוהה, חכמה, היא מתחילה להיות דווקא מקור הרע, מקור הבעיה הגדולה ביותר על פני כל כדור הארץ, כי היא הורסת גם את הדומם, הצומח, והחי. הקרקע שלנו כולה מזוהמת, האטמוספירה שלנו גם כן, סביב האטמוספירה למעלה ממנה מסתובבים אלפי טונות של כל מיני חלקים, חללים שזרקנו לשם, ואין סוף שם, ועוד מעט אי אפשר יהיה לצאת לשם, כי זה יהיה עד כדי כך מסוכן.

אנחנו לא עושים שום דבר רציונלי וטוב בגלל הטבע שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים להשתלב נכון בכל המערכת. אבל המערכת הכללית, שהיא מערכת אינטגרלית, בכל זאת לוחצת עלינו בהתאם לרמת ההתפתחות שלנו. ולכן, משנה לשנה, משנה לשנה אנחנו צריכים להיות יותר ויותר מפותחים, יותר ויותר קשורים נכון זה עם זה, ואז להשפיע נכון על החברה שלנו ועל כל יתר דרגות הטבע. במקום זה אנחנו מגלים שאנחנו הפוכים, שאנחנו עוד יותר גרועים, ובהתאם לזה ההשפעה שלנו על הטבע יותר גרועה מקודם. ולכן אין מה להתפעל מזה שהשנים הקודמות היו טובות יותר מהשנים שיהיו.

יעל: במה שונה רעידת האדמה, ההתפרצות או איזו סופה גדולה היום בתקופה שלנו, לעומת אותה הסופה, אותה ההתפרצות הגעשית שהייתה לפני אלף שנה? האם משהו שונה כאן?

כן. הסיבה.

יעל: מה הייתה הסיבה אז, ומה הסיבה היום?

אז הסיבה הייתה, כדי לקדם אותנו ואת כל כללות הטבע לאיזון, וזה מגיע מכוח הטבע עצמו, עכשיו זה מגיע מהרשלנות שלנו.

יעל: זאת אומרת שזו כבר לא התפתחות טבעית של הטבע, אלא זה כבר נזק שהאדם יוצר. זה הבדל?

שהאדם במקום לגרום לחיבור בין כל חלקי הטבע על ידו, הוא גורם לפירוד.

יעל: בהתחלה הטבע בעצמו יצר כל מיני לחצים כדי לפתח את הטבע, את החי, את הצומח, את האדם לרמה מסוימת. הגענו לאותה רמת התפתחות.

ונכנסו למה שנקרא "אנושות האינטגרלית", כפר קטן שכולנו קשורים זה לזה.

יעל: וכאן האחריות לשמור על אותו איזון של הטבע, היא כבר עלינו?

כן. בדיוק.

יעל: וכאן כל בעיה של חוסר איזון שעכשיו נוצרת, היא כי אנחנו לא פועלים נכון.

נכון.

יעל: זה בעצם ההבדל. כשיש כזה אירוע אקלימי למשל של מזג אוויר מוזר, התפרצות געשית או איזה הוריקן, ההשפעה של זה עלינו היא שונה מאשר היא הייתה בעבר? זה מפעיל אותנו אחרת, זה משפיע עלינו אחרת?

כן. זה משפיל אותנו.

אורן: משפיל?

כן. כי אם פעם כל האסונות האלה היו גורמים לנו להתקדם בטכניקה, בכלכלה, במשהו, היום אמנם אנחנו גם כן משתדלים לעשות זאת, אבל אם פעם התקדמות החיצונית הזאת, הטכניקה, הכלכלה וכן הלאה הייתה התגובה הטבעית שלנו, והיא הייתה במקום, אז היום אנחנו צריכים להגיב על הבעיות שמתגלות, בצורה חברתית, בקשר חברתי. ואם אנחנו לא נגיב על זה נכון, אז אנחנו באמת מוסיפים רע.

יעל: אחד התחומים המאוד מאוד מפותחים או מתפתחים היום במדע נקרא "הנדסת אקלים", "גיאו האקינג". זה אומר שבמקום להילחם על איכות הסביבה, האדם בעצם מנסה להתערב במהלכי הטבע וליטול לידיו את השליטה באקולוגיה של כדור הארץ. שזה אומר, לקרר את הכדור, לשנות את הרכב האטמוספירה ואת מצב האוקיינוסים. בנו איזו מערכת של כ- 1000 מראות שהיא בעצם יכולה להסיט את הקרינה למקום אחר. כל מיני מערכות טכנולוגיות מאוד מאוד מפותחות.

ונשאלת השאלה, האם זאת הזדמנות היסטורית מבורכת? כרגע יש אלו אי הסכמה ודיונים לגבי, האם להפעיל את כל המערכות כגון כאלה או לא?

 האם זאת באמת הזדמנות היסטורית מבורכת, או סכנה מאוד גדולה שיש להימנע ממנה? זאת אומרת, שהאדם כן מנסה לפתור אותו חוסר האיזון כל פעם בכלים טכנולוגיים יותר ויותר מתקדמים. לבנות בניינים שיכולים לעמוד בפני רעידות אדמה. לשנות את האקלים, ועוד. מה דעתך על כל התופעה הזאת, איך אתה מסתכל על הדברים האלה?

וודאי שאנחנו צריכים לשלם על חוסר התגובה הנכונה שלנו גם בכל מיני כאלו דברים, כמו לבנות נכון, ולהשתדל להגן על עצמנו מול כוחות הטבע, מכות הטבע, אבל זה לא יעזור לנו, כי אנחנו מזמינים אותם על ידי ההתנהגות שלנו. אנחנו צריכים להבין שבכל זאת מחשבות האדם, רצונות האדם, זו השכבה העליונה ביותר בכוחות היקום, ולכן דווקא על ידי המחשבות, הרצונות, הכוונות, אנחנו עושים את הנזק העיקרי למערכת הטבע.

אורן: "המחשבות של האדם, הרצונות והכוונות שלו, זו השכבה העליונה ביותר בכוחות היקום, ודווקא ממנה אנחנו מייצרים את כל הנזקים בטבע.

כן.

אורן: העניין הזה של חוסר היכולת של המין האנושי לאזן היום את חוסר האיזון שמתגלה בטבע בדמות כל האסונות האקולוגיים האלה, האם בלב העניין, בנקודה הפנימית ביותר שלו נמצאים היחסים בין אנשים, לפי תפיסת העולם שלך?

כן. לא יעזור לנו נניח להתחיל עכשיו לחקור את מחשבות בין בני האדם על ידי היפנוזות, או עוד כל מיני כאלה טכניקות. לא.

אורן: מה כן?

כן רק דבר אחד. אנחנו הכוח השלילי שבטבע שפועלים רק לפי כוח הקבלה, צריכים לאזן את עצמנו על ידי כוח ההשפעה.

אורן: מה זה כוח השפעה וכוח הקבלה?

כוח השפעה זה נתינה, וכוח הקבלה זה קבלה.

אורן: באופן טבעי כל פרט במערכת האנושית פועל כדי לקבל הכול לעצמו, ואנחנו צריכים לפתח את היכולת של הנתינה.

בהתאם לזה.

אורן: ואם נפתח את יכולת הנתינה, יהיה בינינו איזון?

כן.

אורן: ואז המין האנושי יגרום לאיזון בכל מערכת הטבע?

נכון.

אורן: נניח שאני אתחיל לפתח נתינה, ואני אהיה בנתינה כלפיך וכלפיה. והיא גם תהיה אישה טובה, ותתחיל להיות בנתינה כלפיך, כלפיי, וכלפי כולם, ותגדל ותעלה את הנתינה ברחבי המין האנושי בין העמים השונים, והכול יהיה טוב ואידילי. איך זה יגרום ללבה לא התפרץ מחר מהר הגעש, לים לא לעלות ולהעיף לנו ערים שלמות? איך? איך השינוי בהתקשרות הלבבית של איש לרעהו, יגרום לזה שאיתני הטבע יירגעו? אני רוצה להבין את המנגנון.

למה אתה חושב שהמחשבות והרצונות שלנו הם לא כוחות הטבע? אנחנו חלקי הטבע?

אורן: בני אדם? כנראה. לא באנו משום מקום, באנו מהטבע.

יופי. אנחנו כנזר ההתפתחות שלו? זאת אומרת שאנחנו נמצאים ממש בפסגת ההתפתחות. במה אנחנו שונים מיתר חלקי הבריאה? במדע, בשכל שלנו, ברגש שלנו היותר מפותח אחד כלפי השני. רגש רע, אני לא אומר שהוא טוב, אבל אנחנו נמצאים בכמה דברים יותר מפותחים מדרגת החי, שבעקיבותם אנחנו נקראים "בני אדם".

אז הבעיה שלנו היא, שאנחנו לא משתמשים בכוחות שלנו כמו שצריך. אנחנו חושבים שאנחנו גם כן דרגת חי. הם חיים בצורה אינסטינקטיבית איך שבא להם לחיות, ואנחנו גם כן. למה אני צריך להיות דווקא ב"אהבת לרעך כמוך"? למה אני צריך לחקור, איך אני פועל על העולם והעולם עלי, ואני צריך להיות טוב לכולם והם אלי, למה? זאת אומרת, אנחנו עדיין מחשיבים את עצמנו כחיות, ואני לא חושב שזה נכון, כי אנחנו שייכים לדרגת בני אדם. ודרגת בני אדם זה דווקא המדע שיש לנו, שכל, רגש שאנחנו פיתחנו אותם. לא אנחנו פיתחנו, אלא על ידי מכות הטבע, אבל פיתחנו אותם עד כה שאנחנו בזה נעשים למעלה מכל הסולם של הדומם, צומח, וחי.

אורן: ונניח שנתקדם ונמשיך לפתח את הרגש והשכל, ונתחיל לעכל את הרעיונות הגבוהים האלה של להיות בנתינה, ב"ואהבת לרעך".

זאת אומרת, בניגוד למה שנמצאים הדומם, צומח וחי במערכת אחת שנקראת "הטבע", אנחנו לא נמצאים בזה, אנחנו כאילו מבודדים את עצמנו, ואז מה שצריך לעשות? זה להשלים על ידינו את מערכת הטבע, שאנחנו נתכלל איתם יחד.

אורן: איך, על ידי מה?

על ידי זה שיש לנו רגש, שכל, כוח שלילי שהוא נקרא "האגו שלנו", שאנחנו דווקא נאזן אותו בכוח החיובי, ונגיע אם כך לקשר היפה והטוב עם כל חלקי הבריאה.

אורן: או קיי. נניח שנצליח בזה קצת, לא הרבה, ונתחיל להתקדם בנתיב הזה של התפתחות המין האנושי לפי תפיסת העולם שלך. עוד לא קיבלתי תשובה, איך זה ירגיע את ההוריקנים ואת רעידות האדמה.

כי כולנו שייכים לאותה המערכת.

אורן: כולנו זה מי?

כולנו, דומם, צומח, חי, ובני אדם.

אורן: אז איך הים ליד מיאמי ידע שהאנשים על החוף הים התחילו להתייחס יותר יפה אחד לשני, ובהתאם לזה הוא נרגע?

הכוחות שמפעילים את ההוריקנים, אלה הם אותם הכוחות שנפעלים על ידי השכל שלנו, על ידי הרגש שלנו, רק שהרגש והשכל שלנו נמצאים בדרגה יותר גבוהה מהכוחות שמהם ההוריקנים נפעלים. רק שההוריקן זה גיבור בכמות, ואנחנו גיבור באיכות.

אורן: אני רוצה שתסביר לי קצת את הנקודה האחרונה.

אם אנחנו בדרגת בני אדם משנים את היחס בינינו בעשרה גרם יותר קרוב אחד לשני, אנחנו בזה גורמים בדרגת תחתונה מאתנו שזה נניח הוריקן, שהוא יהיה לא בעשר גרם אחד יותר טוב לשני, אלא הוא יהיה בעשר מיליארד גרם יותר טוב לאחרים.

אורן: זאת אומרת לא יזיק לנו?

וודאי שלא יזיק.

אורן: איך זה עובד, איך הקשר בין הרמות האלה עובד?

מפני שזו מערכת אחת הבנויה מארבע שכבות, ואנחנו שנמצאים בדרגת האנושית אנחנו נמצאים בדרגה איכות, וההוריקן נמצא בדרגת הדומם, בדרגת הכמות. הוא גיבור בכמות, אנחנו גיבור באיכות, לכן המחשבה שלנו היא יכולה להפעיל את ההוריקנים או לרעה או לטובה. בינתיים היא מפעילה אותם לרעה.

אורן: אם היו עומדים מאה אלף איש על חוף הים כשההוריקן מתקרב, הם היו יכולים לעצור אותו בכוח המחשבה. זה מה שאתה אומר לי?

לא.

אורן: אז מה כן?

קודם כל לא צריכים בשביל זה לעמוד על חוף הים, או בכל מקום אחר, אפשר לשבת בבית קפה. אלא מה כאן העניין? הם צריכים לגרום לאיחוד ביניהם, לחיבור ביניהם, לאזן את הכוחות הרעים שיש ביניהם בכוחות הטוב, ואז בכל הדרגות תחתיהם, בדרגת הדומם, הצומח, והחי הם גם יגרמו לאיזון.

אורן: זאת אומרת "האויב" במירכאות, זה לא הים שעומד להתרומם עלינו, האדמה שמתחילה לרעוד או הר הגעש שמתפרץ, זה לא האויב שכלפיו צריכים להפעיל את כוח המחשבה שלנו ולהתגונן?

לא.

אורן: אז מיהו כן?

האני.

אורן: כלומר?

שהיחס שלי לאחרים הוא לא בסדר. עד כמה שזה נראה פנטסטי, לא מציאותי, רחוק מהמדע, אבל דווקא כך זה פועל.

יעל: ולפי מה שהבנתי, זה לא סתם אני, אלא המחשבות שלי, הרצונות שלי והכוונות שלי.

כן. וצריכים לשלוט עליהם, כי אם אנחנו לא שולטים, הם עוברים אצלנו בצורה אגואיסטית על ידי גרימה כביכול טוב לנו ורע לאחרים.

יעל: באופן אוטומטי?

כן.

יעל: איך להשתמש בהם נכון?

את זה צריכים ללמוד בקבוצה בעיקר. שאנחנו מתחברים יחד בקבוצה, ומתחילים בטכניקה מיוחדת של חיבור, ללמוד איך להשפיע זה לזה טוב.

אורן: אמרת שמשחר ההיסטוריה הטבע מקדם אותנו. נניח שנלך עכשיו למצב של היום פלוס אחד, איך נראה האדם היותר מפותח, היותר מתקדם, איזה רצונות יש לו, איזה מחשבות, איזה כוונות יש לאדם המפותח שצריך להיוולד מאיתנו?

אני לא יודע על מחשבות, רצונות, כוונות, וגם לא אכפת לי. אני יודע רק דבר אחד, שהוא ירכוש את החכמה, איך להיות עם האחרים באיזון יפה. לא שהוא למעלה מהם, לא שהם למעלה ממנו, אלא כולם פועלים כחברים מחוברים יפה וטוב, ועל ידי זה כל הטבע נכנס לאיזון, והוא נקרא "גן עדן".

אורן: איך יהיו החיים בגן עדן?

חיים בגן עדן, שהכול מאוזן, הכול יפה.

אורן: כשהאדם קם בבוקר למה הוא דואג?

כתוב "עולם כמנהגו נוהג". הוא כרגיל, אבל הוא דואג לאיזון בינו לבין כל הטבע, כולל האנושות.

אורן: החיים טובים יותר? זה נשמע קצת משעמם כזה.

לא, אל תדאג, יהיה לך אקשן מהדברים הטובים.

אורן: מה זה אקשן מדברים טובים? איזה אקשן יש לאדם בחיים, אלו ריגושים יש לאדם בחיים שאנחנו לא מכירים היום?

מרגשים אותך, מזה שמתייחסים אליך טוב.

אורן: האחרים?

כן. במקום השוטר, הרופא, המורה של ילדים שלך, עוד ועוד כאלה האנשים המטרידים.

אורן: כן אני בעד. חתמנו.