חיים חדשים - תוכנית 914 - עידן הקיצוניות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על קיצוניות. קיצוניות שוטפת את העולם. אם אנחנו בוחנים את הדברים בכל מיני תחומים, אנחנו רואים שאנחנו הולכים ונעשים קיצוניים יותר ויותר. דברים שפעם היו בשוליים היום הפכו להיות מיינסטרים. ננסה להבין למה זה קורה לנו ובעיקר מה אפשר לעשות עם זה בדרך לחיים חדשים.

יעל: תמיד הייתה קיצוניות בשוליים, אבל הפעם יש הרגשה שהשוליים מתחילים להיכנס לתוך המרכז, זאת אומרת, המרכז פחות או יותר נעלם וכל התפיסות הקיצוניות מימין ומשמאל מתחילות להיכנס לתוך החיים שלנו, ולהשתלט ולהפוך יותר ויותר מרכזיות ומשמעותיות בחיים של כולנו.

אני רוצה להתייחס גם לחיים הפשוטים שלנו. דברים שהיו פעם מאוד טבעיים היום הפכו להיות מאוד מוגזמים. אם נתייחס לנושא האוכל, יש תופעה של השמנת יתר, ואני לא מדברת על אנשים שמנים אלא על אנשים ענקיים. הנתון אומר שבארצות הברית 40% מהאוכלוסייה היא אוכלוסייה עם השמנת יתר מאוד גדולה. הייתי בסין לא מזמן, שם הם אוכלים בריא וכולם רזים. כבר היום מזהים בני נוער שהם ענקיים ולא רק שמנים. אם נתייחס לתפיסת הגוף שלנו, יש המון ניתוחים פלסטיים, תמיד היו אבל עכשיו זה הפך להיות משהו ששוטף את הכול.

סביבתי.

יעל: הקיצוניות הפכה להיות מיינסטרים ועל זה אנחנו רוצים לדבר בתכנית שלנו.

היום זו כבר לא קיצוניות.

יעל: איך אתה רואה את כל התופעה הזאת בתקופה שלנו, ומה זו קיצוניות?

האמת היא שאני לא מתייחס לכל הדברים האלה בכלל. לא שאני אדיש אליהם, להיפך, אני מאוד רגיש לכל השינויים שמתרחשים בעולם, אבל אני רואה את זה כזרימה אחת. שהאגו שלנו כל הזמן מתרחב, כל הזמן גדל ומכוון אותנו לכל מיני הבחנות טובות ורעות למיניהן, ושכשהוא גדל הן הופכות להיות נורמה חדשה, ואם פעם היו דברים קיצוניים, עכשיו הם כבר לא קיצוניים.

אני זוכר שכשהייתי בחור צעיר, גרתי בעיירה קטנה שהיו בה בערך רבע מיליון איש או 300,000 אלף, עיירה קטנה. ואני זוכר שזוג פרסם מודעה בעיתון שהם מתגרשים. הם היו צריכים לפרסם מודעה סטנדרטית בעיתון וכולם דיברו על איך קורה דבר כזה. זה היה בשנות החמישים, לפני פחות משבעים שנה. ומאז איפה אנחנו היום. ובכלל, כל הדברים שקרו היו אחרת בהתנהגות בין בני האדם, בלבוש, בתספורת, קעקוע עשה מי שיצא מבית הסוהר, היום יש לך קעקועים במקום שרוולים.

אנחנו לא יודעים למה תופעות כאלו נותן לנו הרצון לקבל מוגבר, בסך הכול אנחנו גדלים מתוך זה שהאגו שלנו, הרצון לקבל כל הזמן גדל. אבל למה הוא מראה לנו כאלו תופעות קיצוניות, אני לא יודע. אבל אני רואה שרוצים לעשות ניתוחים פלסטיים, קעקועים, ויש הגזמה מסוימת בלבוש, בתספורת, במין ועוד. יכול להיות שגם [תופעות] יותר פנימיות כמו הרגלי אכילה, אבל אלה תופעות של רצון לקבל שגדל ובאיזו צורה הוא יגדל וזה עוד יקפוץ, אני לא יודע.

אפשר לדמיין שיש לנו עובר בתוך הרחם וכשהוא גדל אנחנו רואים שהבטן שלו קצת גדלה, הראש, הטוסיק, הידיים, הרגליים. זה לא גדל פרופורציונאלי שמטיפת זרע הוא מתחיל לגדול, אלא לפי איזו תוכנה פנימית. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים את זה אבל אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה מאוד מורכב.

וכך זה קורה גם ברצון לקבל שגדל בתוך האוכלוסייה. לכן פתאום יש מלחמות, פתאום זו ליברליות, אקסטרה ליברליות, ואחר כך שוב מתקרבים למשטרי הנאצים. פעם המשפחה הייתה העיקר, היום כבר לא. גם בעבודה, מוסר העבודה, ולפי מה שהאדם עבד נתנו לו כבוד. היום הוא יושב בבית, אפילו לא יוצא לרחוב וזה נורמאלי, אפילו בני הנוער לא צריכים שום דבר.

יוצא, שכל המוסכמות שהיו קודם על פני הרצון לקבל שלנו, האגו הקודם שלנו, היה מוסכם בינינו והיום זה כבר משהו אחר. אני מבין שכך צריך להיות ולכן אני לא מתפעל מזה.

יעל: האגו שגדל בעצם משנה את הנורמות, את המוסכמות ואת היחס שלנו לכל מיני צורות.

כן, לכל מיני צורות שלו, כמו העובר שכל פעם גדל במשהו חדש.

יעל: דיברת על העובר, זה נשמע כאילו הקיצוניות היא משהו מאוד טבעי בהתפתחות.

ודאי שטבעי. אנחנו לא מתפתחים בצורה לא טבעית, זה האגו מזמין כאלו התפרצויות, כאלו תופעות קיצוניות בחברה, בחשיבה, ביחס לכל דבר, בשינויים בחברה האנושית, ביחסים בין בני הזוג, בילדים, בגדולים, בכולם. הכול משתנה. רק אנחנו שנמצאים בחברה שיש בה גם צעירים, גם ההורים שלהם וגם הסבים והסבתות, אנחנו כאילו מעורבבים יחד ולכן לא כל כך רואים בצורה בולטת שיש כאן דור חדש, כי הוא נבלע בינתיים בין ההורים ובין ההורים של ההורים. אבל אם באמת היינו רואים דור אחד כנגד דור שני בצורה ברורה, היינו רואים שינויים גדולים מאוד, שהם לא יכולים להבין זה את זה.

יעל: האם קיימת קיצוניות בטבע בצורות שונות?

לא, רק בחברה האנושית. כי בחברה האנושית יש לנו בחירה חופשית, יש לנו רצונות מיוחדים שונים, אנחנו נמצאים ביחסים מיוחדים אלו עם אלו. בטבע לא.

אורן: למה רק בחברה האנושית קיימת קיצוניות?

כי הטבע מנוהל על ידי כוחות שלא משאירים בחירה חופשית, שלא משאירים שום דבר שאדם יפעל בעצמו. ולכן בטבע אתה רואה שמדור לדור זה כמעט לא משתנה. ודאי שאם היינו יודעים טוב ומאתרים את החיות שחיו לפני אלפיים שנה וכיום, היו רואים בהם שינויים אבל ממש מזעריים.

אורן: ובבני אדם, מה תורמת הקיצוניות להתפתחות שלהם כמין אנושי?

היא בסופו של דבר צריכה להביא אותנו להכרת הרע באגו שלנו.

יעל: כלומר?

שנכיר שאנחנו מנוהלים על ידי הרצון האגואיסטי, שאנחנו חושבים רק על עצמנו וההסתכלות הזאת מאוד צרה ולא נותנת לאדם להתקדם בשום צורה חיובית, אלא כל אחד רק רוצה לאכול את השני ואנחנו רואים שכך זה נעשה. במיוחד על ידי ארגונים ממשלתיים, על ידי כלי התקשורת שבאמצעות האינטרנט וכל התקשורת שהם מייצבים בינינו, הם מייצבים זאת בצורה מאוד אגואיסטית ושקרית.

ולכן, למה שבזמן האחרון קוראים פייק ניוז (fake news), זה מה שפועל עלינו ועושה את העולם שלנו עולם השקר הגדול.

יעל: גם בפייק ניוז יש קיצוניות. יש בזה הקצנה מאוד גדולה, בתקופתנו יש אולי הכרה בהקצנה הזאת. איך הקיצוניות עוזרת לנו לגלות שהדברים האלה הם גילוי הרע כמו שאמרת, איך זה קשור לזה? איך הקיצוניות בעצם מהווה שלב בהתפתחות שלנו, למה זה עוזר, למה זה חשוב?

הקיצוניות חשובה מאוד כי כל הזמן היא דווקא גדלה, ודווקא אותה אנחנו מאתרים, והיא דוחפת אותנו לעשות שינויים.

יעל: כי קל לזהות אותה, זה העניין?

בטח, קיצוניות בין הימין והשמאל, זאת אומרת בכל ההבחנות, בקונטרסט הזה בין אור לחושך, בצבעים, בטעמים, בהתנהגויות ובכול. דווקא על ידי קיצוניות, וטוב שהיא מתגלה, אנחנו תופסים מהר שיש כאן תופעות מנוגדות, בולטות, ושאנחנו חייבים לעשות משהו, לקשור אותן נכון זו לזו.

אורן: את מי?

את התופעות האלה.

אורן: המנוגדות, הקיצוניות?

כן.

אורן: זה דווקא כאילו הפוך.

מה תעשה איתן? הן תופעות, הן כבר קיימות, אתה לא יכול לעשות איתן כלום. מה שעליך לעשות זה להבין אותן, להבין את הקיצוניות שביניהן ואיך אתה יכול נכון להשתמש בקיצוניות הזאת.

יעל: זה מכניזם לאיזון, הקיצוניות הזאת?

לא. אנחנו לא נוכל לאזן אותה, אנחנו נוכל להשתמש בה בצורה הנכונה שתכלול את שניהם. בחכמת הקבלה זה נקרא "בקו האמצעי".

יעל: כלומר?

שגם ימין וגם שמאל, גם בעד ונגד, גם דברים טובים וגם רעים, יש להם אותו משקל ואותה עוצמת הקיום ואותה רשות להתקיים, ואנחנו צריכים רק ליישם את שניהם בצורה כזאת שמשניהם נוכל לבנות "קו אמצעי" מה שנקרא, משניהם הכלולים יחד.

יעל: האם יש חשיבות לזה שאנחנו נראה לא רק קיצוניות בצד אחד, אלא נראה את שני הקצוות?

איך את יכולה לראות קיצוניות מצד אחד? אין גילוי אחד, אלא רק על פני השני.

יעל: מה שאתה אומר זו חשיבה מאוד מהפכנית, כי בדרך כלל אנחנו חושבים שברגע שאנחנו מזהים משהו קיצוני אנחנו ישר רוצים להוריד את הווליום שלו.

וזה לא הולך, אף פעם. איך אנחנו יכולים לעשות? מכניסים לבית סוהר, מתחילים להרביץ, מתחילים לחתוך, בזה אנחנו הולכים נגד קיצוניות שנראית לנו כדי להרוס את הקיצוניות, וכך אנחנו מולידים קיצוניות יותר גדולה גם מצד אחד וגם מהצד השני.

אורן: למה?

כי זה לפי הטבע, לפי התוכנה שקיימת בטבע אסור לנו להיכנס למה שמתגלה לנו בעולם, אלא ניתן לנו רק לשנות את היחס הנכון לתופעות שאנחנו צופים.

יעל: ברגע שאנחנו מזהים תופעה קיצונית כלשהי בעולם שלנו, מה היחס הנכון?

אנחנו צריכים לברר. ישנה שיטה שלמה של מה אנחנו עושים. אנחנו צריכים לברר את הקיצוניות הזאת, לעומת קיצוניות אחרת מהצד השני, כי לא יכול להיות שיתגלה משהו אחד ללא השני. כמו שכתוב, "כיתרון אור מתוך החושך".

ואז אנחנו מגלים זה לעומת זה, ומבינים שזה לעומת זה עשה א-לוהים, שכל זה בא ממקור אחד, כדי להביא אותנו לאותו מקור אחד. וכשאנחנו באים לגלות אותו המקור האחד, ששתי צורות מנוגדות חיוביות ושליליות הן מצביעות כביכול עליו, אז אנחנו מגלים אותו שורש הבריאה שממנו, משורש אחד מתפתחים שני כוחות אור וחושך, ימין ושמאל, צורות מנוגדות. ובהשלמה בין שניהם, לא בלהוריד ולא בלהרוס אף אחד מהם, אלא בהשלמה בין שניהם אנחנו צריכים לבנות את החברה שלנו.

יעל: למה לא להרוס את החושך למשל, ולהשאיר רק את האור?

אני לא מרגיש שיש בעולם שלנו איזה אדם שמבין בכלל מה קורה, ולכן יש כאלה הרבה שנקראים "מתקני העולם", שהם חושבים שצריכים לעשות כך וכך. שמעתי עליהם הרבה פעמים במשך החיים שלי, שצריכים לחתוך כמה איברים מהגוף שהם נראים לגמרי לא לעניין ועוד. כמו לדוגמא, להרוס את הזבובים, את הציפורים או התנינים שאוכלים משהו לא בסדר.

וגם בני אדם, למה לא? למה שאנחנו לא נסלק מפני כדור הארץ שחורים או הלבנים, צהובים או אדומים? למה לא? על היהודים כולם מסכימים, אבל על כל היתר, למה שלא? וכן הלאה. האדם צריך לקבל הסתכלות לגמרי אחרת על העולם. שלא הוא מנהל את העולם ולא הוא בורא את העולם, אלא הוא צריך רק ללמוד, איך הוא מתייחס נכון למציאות.

ואם כך הוא יתנהג, אז הוא יתחיל להבין שהמציאות היא שלמה ורק האדם פגום, ולכן הוא רואה את העולם בצורה עקומה. והקיצוניות שהוא רואה, הוא רואה לפי הכלל "כל הפוסל במומו פוסל". הוא צריך לתקן את עצמו עד שיראה את העולם מושלם, אינטגרלי, אידיאלי, פשוט ממש הכול מושלם. זה יגיד לנו שהאדם בעצמו הגיע לתיקון. זאת אומרת, לסדר את הקצוות בצורה כזאת שכל קצה הוא מצביע על השני ומאזן את השני בצורה האידיאלית, ובין שניהם מתקיים העולם בצורה יפה.

יעל: במצב הזה של איזון, שבו אתה אומר, שכל קצה הוא בעצם משלים ומאזן את הקצה השני, לא נשארים קצוות דוקרים? לא נשארים קצוות שהם מזיקים לאנושות, שהם לא טובים?

איך יכול להיות? לא, אין דבר כזה בטבע, כי כל דבר שנמצא הוא גם מצביע על זה שמשהו נמצא מהקצה השני כנגדו.

יעל: זאת אומרת שכל דבר שאנחנו מתייחסים אליו היום כאל קיצון שלילי למשל, הוא בסופו של דבר משהו שתורם בעצם לשלמות הכללית.

הוא מצביע על זה שיש גם כנגדו הקיצון החיובי, ובין שתי הקיצוניות האלה העולם צריך להתקיים.

יעל: זה מה שאנחנו אמורים ללמוד בעצם מכל התופעות הקיצוניות האלה, ולא משנה אם זה לכאן או לכאן, מתוך מה שאנחנו מזהים בעולם שלנו. זה משנה איזו תופעה אנחנו מזהים?

לא. לגמרי לא. אני לא מתחיל לשקול את התופעה ולרשום עליה איזו תווית, אלא אני פשוט צריך לאתר כנגדה את התופעה מהצד השני, ולראות איך הן משלימות זו את זו, ואיך אני מתקיים בין שתיהן בשלווה.

יעל: אני רוצה לעבור להיבט אחר של העניין הזה. יש כאן מחקר מדעי שמדבר על כך שאחת הסיבות לקיצוניות בתוך החברה, מדברים כאן על ימין ועל שמאל, זה שעמום. שהשעמום גורם לדעות פוליטיות קיצוניות יותר, בין אם הן לצד ימין ובין אם הן לצד שמאל. איך אתה רואה את הדברים?

אנחנו מדברים על אנשים שלא מבינים במערכת שמים וארץ, שלא מייחסים לזה שום דבר, חוץ מכמה זה בצורה אינסטינקטיבית טוב לאגו שלהם. ולכן הם לא עצמאיים בדעות שלהם, הם לא יכולים להיות מומחים שקובעים משהו נכון בצורה אובייקטיבית, בלתי תלותית מעל הדחף האגואיסטי שלהם, ולכן אני לא מתייחס למה שהם כותבים או אומרים. האדם הקטן שנמצא מנוהל תחת האגו שלו, זה מה שהוא עושה. 

אורן: אני רוצה להתעכב עוד על הנקודה שהזכרת קודם. דיברת על זה שכל תופעה שמתגלה בעולם, אפילו שהיא תהיה הכי קיצונית שלילית, בטוח שיש כנגדה איזו תופעה אחרת קיצונית חיובית.

קיצוני שלילי אנחנו מכירים, יש היום בשפע. מדאעש ועד השמנת יתר, בכל רמה שהיא.

מה שפוגע ברצון האגואיסטי שלי, אני מאוד מאוד רגיש לזה, אני מיד מאתר את זה, ואני מיד רוצה לסלק את זה.

אורן: ולכן הקיצוניות השלילית בולטת, מרמת הפרט ועד לרמה הבינלאומית.

נכון.

אורן: אבל אני לא מצליח להבין, מה אתה רואה בעולם כקיצוניות חיובית?

 אני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות לקיצוניות שלילית בכל רמה. מרמת היחסים הבינאישיים של האדם עם עצמו, ועד ליחסים בין מדינות ועמים, והמצב האקולוגי. זאת אומרת, בקיצוניות השלילית הדברים די בולטים ומוכרים, וכל יום לצערנו יש עוד קיצוניות חדשה. תן לי איזו דוגמה אחת לקיצוניות חיובית.

אין.

אורן: אז איך אני עושה את הפעולה שאמרת קודם? אמרת שלכל דבר יש זכות קיום, שצריך למצוא כנגדו תופעה אחרת קיצונית חיובית. ואמרת, אני לא שם תווית על שום דבר.

אז תסביר לי קצת, שאני אבין.

תחפש.

אורן: אני שואל אותך. אני לא מכיר קיצוניות חיובית.

אתה לא תמצא קיצוניות חיובית שהיא מן הסתם קיימת בעולם. אין בעולם שלנו בכלל שום דבר חיובי, אז איך נוכל להגיד שזה נמצא? את זה אנחנו צריכים למצוא.

אורן: מה זאת אומרת למצוא? איפה למצוא?

כדי למצוא, לזה כבר לחכמת הקבלה אנחנו צריכים.

אורן: אז ספר לנו קצת מה זה קיצוניות חיובית?

קיצוניות חיובית, זה שעל ידי התעסקות שלי בחכמת הקבלה, אני מגלה את המערכת שהיא כולה פועלת לאתר את הכוח החיובי האחד, שזה נקרא "הבורא". ומשם, מהמקור הזה נשלח אלינו הכוח השלילי הקיצוני, כדי שאנחנו על ידו כל הזמן נהיה חייבים, מחויבים לגלות את המקור שלו של השלילי, ואיפה שנמצא המקור השלילי, שם נמצא המקור לכוח החיובי. ואז אנחנו נגלה את הצד החיובי הקיצון, כנגד הצד השלילי הקיצון שקודם התגלה לי כאן לפניי בעולם הזה. ואז אני אוכל את שתי הקצוות הללו לקשור ביניהם, וזה ייקרא אצלי "קו האמצעי".

אורן: מה זה קו האמצעי?

שאני מקבל ביחס שלי למציאות גם צורה שלילית, גם צורה חיובית, כמו שכתוב "בראתי יצר רע", שבורא הוא רצון הטוב, וברא רצון הרע. כן, שני כוחות שבעולם. אבל הרצון הטוב זה הוא, אני חייב להתחיל לגלות אותו, ואז יהיה לי הקצה השני ,לעומת הכוח השלילי שלי.

יעל: למה דווקא היום מתגלה הקצה הלא טוב, ומתגלים שני ניגודים, כמו למשל בין ימין לשמאל בצורה מאד מאד חריפה. למה זה מתגלה דווקא היום?

כי אנחנו צריכים באמת להזדרז ולהתחיל לגלות כוח החיובי, הבורא, כדי לאזן את הכוח השלילי. אחרת הכוח השלילי הזה הוא יאכל אותנו.

יעל: ולמה דווקא מתוך השלילי מגלים את החיובי, ולא להיפך?

כי אחרת אי אפשר לנענע אותנו, לעורר אותנו, אלא רק על ידי הרגשה שלילית.

יעל: אתה אומר שיש איזו הרגשה שלילית שיש לאדם התנגדות כלפיה, ומתוך ההתנגדות הזאת, חוסר הנוחות שלו הוא בעצם מתחיל איזה תהליך.

ודאי. האם הייתי קופץ מהמיטה ורץ לעבודה, ולכל מיני מקומות כדי עוד משהו לעשות, אם לא הילדים שהיו דורשים, ולא הבנק, ולא הבטן שלי הריקה, או עוד משהו?

יעל: ואי אפשר מתוך הטוב לגלות את הרע?

מי ילך לגלות רע מהטוב? הכוח ההגנתי של האגו לא יתן לי את זה לעשות.

יעל: אז אם הייתי מגלה קודם את הטוב, הייתי נשארת בטוב אתה אומר.

ודאי, לכן אנחנו לא מגלים את הטוב קודם. כל ההתקדמות שלנו היא רק מרע.

יעל: אם אני כבר בטוב, למה חשוב לי לגלות גם את הרע?

לא חשוב לך. את לא הולכת לגלות את הרע.

יעל: למה חשוב שיהיה לי גם את זה וגם את זה? כי אתה נותן לי כאן אופציה נהדרת.

לא, אין דבר כזה, איזו אופציה נהדרת?

יעל: שנגלה רק את הטוב, ועל הכיפק כולם יהיו מבסוטים.

אבל אין, את לא מגלה שום דבר טוב. אפילו שאת מגלה לעת עתה איזה טוב, רגע אחרי זה הוא נעלם.

יעל: נכון, זאת המציאות.

כדי שאת תתחילי להתקדם בחיים. כל ההתפתחות שלנו זה רק על ידי גילוי הרע, גילוי האגו שלנו שדוחף אותנו קדימה.

אורן: למה בזמננו היום הקיצוניות הופכת להיות כוח שכל כך משפיע על העולם?

קיצוניות היא לא קיצוניות, היא פשוט הכוחות היותר חדים המעירים אותנו על ידי דקירות, כדי שאנחנו נזדרז בהתפתחות שלנו ונגלה את הכוח החיובי מאין ברירה, על מנת לאזן את הכוח השלילי. כשיהיו הכוחות האלה מאוזנים, אז נוכל ביניהם להתקדם בשלווה.